14.06.2015
שייט באגם סאימה
בבוקר יצאתי מביתו של אילקה, לא לפני שקבענו להיפגש שוב אחר הצהריים. הוא אמר שידבר עם ידידתו הגרה בסאבונלינה, כדי שניסע במכונית שלה לביקור בעיירה קרימקי. יצאתי ברגל בחזרה אל המלון שלי, תוך שאני חוצה גשר ארוך, המתחבר עם האי המרכזי של סאבונלינה. במלון הספקתי לנוח מעט ולהתארגן ויצאתי אל עבר הנמל הקטן שבמרכז העיר.
בעונת הקיץ יוצאות מסאבונלינה הפלגות על אגם סאימה. לרוב ההפלגות יש מסלול קבוע מראש - ואני אכן בחרתי באותו מסלול מעגלי "קלאסי". ההפלגה ארכה כשעה, ובמהלכה האניה הקיפה את טירת אולבינלינה ומספר איים ואיונים באגם.
ניצלתי את הווי-פיי שבאניה כדי לקבוע עם אילקה את שעת הגעתו אל הנמל. בתום השייט נפגשנו והוא ערך לי הכרות עם מאכל מקומי בשם לוֹרְצִי (Lörtsy). זהו מאכל שהומצא בסאבונלינה והוא למעשה מאפה עם מילוי בשר ואורז, למרות שכיום ניתן לאכול אותו עם מגוון של מילויים שונים. בחרתי לי בדוכן לורצי עם מילוי רגיל ; זו בהחלט הייתה ארוחת צהריים נחמדה.
 |
| בדרך חזרה אל המלון, כשמזג האוויר עוד היה בהיר |
 |
| טירת אולבינלינה - מבט מהאניה |
 |
| טועם לורצי |
כנסיית העץ הגדולה בעולם
אחרי ארוחת הצהריים נפגשנו עם חברה טובה של אילקה (שלצערי איני זוכר את שמה). נסענו עם הרכב שלה אל העיירה הסמוכה קֶרִימֶקִי (Kerimäki) כדי לבקר בכנסיית העץ הגדולה בעולם
קרימקי הייתה עד לא מזמן עיירה נפרדת בפני עצמה, אך בשנת 2013 היא אוחדה יחד עם עוד כמה עיירות וכפרים תחת המועצה המקומית של סאבונלינה. כנסיית העץ של קרימקי נבנתה בין השנים 1844 ל-1847 והיא יכולה להכיל בתוכה, בישיבה ובעמידה - כ-5000 איש. מחוץ לכנסיה ניצב מגדל הפעמונים, שאינו בנוי כולו מעץ: תחתיתו בנויה אבן ואילו חלקו העליון בנוי מעץ.
 |
| נגדל הפעמונים וכנסיית העץ |
 |
| בתוך כנסיית העץ הגדולה של קרימקי |
טירת השלום הנטושה
לאחר שסיימנו את הביקור הקצר בקרימקי, אילקה וידידתו רצו להראות לי עוד אתר מיוחד באיזור סאבונלינה. נסענו דרך כל מיני דרכים צדדיות ביער עד שהגענו אל מלון נטוש בשם רַאוּהַלִינָה - "טירת השלום" (Rauhalinna). המלון נמצא צפונית למרכז סאבונלינה, מעבר לאגם. בזמן ביקורי במקום, המלון היה נטוש וכל האיזור שמסביבו הוצע למכירה. מבנה העץ של המלון היה צבוע בצבעי בורדו ולבן וכלל גילופי עץ דקורטיביים. היינו שם רק שלושתנו עם כמות לא הגיונית של יתושים. בשביל המוביל מהמלון אל המזח הבחנתי בין העצים בכמה פנסי רחוב שכבר לא תפקדו שנים רבות. נדמה היה שעוד מעט הם ישתלבו לחלוטין ביער שמסביבם.
בקצה המזח של ראוהלינה הגעתי שוב אל אגם סאימה. לשמחתי, מעל המים לא היו יתושים. מזג האוויר המעונן צבע את מי האגם באפור. זה היה סיום שלו ונפלא לכמעט-יומיים שלי בסאבונלינה.
 |
| מלון ראוהלינה |
 |
| במלון ראוהלינה |
 |
| עמוד תאורה ביער |
 |
| במזח של ראוהלינה |
בחזרה להלסינקי
הודתי רבות לאילקה על הסיור הקצר בסביבות סאבונלינה. חזרתי אל המלון שלי כדי לאסוף את המזוודה ויצאתי אל עבר תחנת הרכבת לתפוס את הרכבת לכיוון הלסינקי. כמו אתמול, ציפתה לי נסיעה של כחמש שעות עם עצירה קצרה בתחנת פריקלה.
הגעתי בערב אל הלסינקי - שוב, רק ללילה אחד. מחר מצפה לי הפלגה אל טאלין, הנמצאת מעבר למפרץ הפיני.
 |
| עצירה בתחנת פריקלה, בדרך אל הלסינקי |
