ניו זילנד - המיטב

חמשת שיאי הטיול שלי בניו זילנד

החלטתי לחזור אחורה ולסכם את הטיול שלי בניו זילנד בצורת "חמשת הגדולים" - וליתר דיוק, המקומות שבהם הכי נהנתי במדינת האייים היפהפיה. לא היה קל לצמצם את הרשימה, במיוחד כשהייתי צריך לבחור בין המקום השישי לחמישי. אני בטוח שהשארתי אתרים מופלאים מחוץ לחמשת הגדולים, ויש אנשים שיחלקו על הדירוג שלי - אבל בסופו של דבר זה דירוג שנובע מהחוויות האישיות שלי, אז תתמודדו.
את חמשת הגדולים אציג לפי הסדר בו הגעתי אליהם.

1) אוקלנד והאיים במפרץ הרואקי

אוקלנד הייתה היעד הראשון שלי בטיול, ובמהלכו שבתי אליה פעמיים נוספות. העיר עצמה נראית כמו כפר ענק עם מרכז עירוני מצומצם. היא יושבת לחופו של מפרץ הרואקי, שמשובץ באיים גדולים וקטנים. בחזרה האחרונה שלי לאוקלנד ביקרתי באחד מהאיים הללו: שמורת הציפורים השלווה של טיריטירי מטאגני. אם היה לי זמן נוסף, הייתי כנראה יוצא ליום באי הגעשי רנגיטוטו. אבל זה כנראה יחכה לפעם הבאה שלי בניו זילנד.

אוקלנד

2) וואי-או-טאפו

הפארק הגעשי והמבעבע הזה נמצא דרומית לרוטורואה, ולמרות הריח האיום בו - הוא אחד מהמקומות המרשימים של ניו זילנד. הפארק כולל אתרים פעילים-תרמית רבים, שסיור מלא ביניהם נמשך מספר שעות. שיא הביקור פה הוא בריכת השמפניה המבעבעת וענני ריח הגופרית שמקיפים אותה.

בריכת השמפניה בפארק וואי-או-טאפו

3) חצי האי אוטאגו

חצי האי המופלא הזה נמצא לא רחוק מהעיר דנידין, וניתן לצאת אליו בסיור עצמאי ברכב או עם קבוצה מאורגנת מהעיר. אחרי שהאפשרות הראשונה נכשלה, יצאתי לסיור המאורגן כדי לפגוש את בעלי החיים ששוכנים בפיסת הטבע היפהפייה הזאת: אלבטורסים, אריות ים ופינגווינים צהובי-עין. הצלחתי להתקרב מאד לפינגווינים הצווחניים הללו ולהביט בהאכלת הגוזלים שלהם.

פינגווין צהוב-עין בחצי האי אוטאגו

4) טרק מילפורד

אי אפשר לעשות רשימה של פלאי ניו זילנד בלי חבל הארץ פיורדלנד, שמכיל את פינות הטבע היפות ביותר במדינת האיים. שלושה טרקים מפורסמים עוברים בפיורדלנד: קפלר, רוטברן ומילפורד. אני זכיתי לצעוד במשך כארבעה ימים בטרק מילפורד: שיאו של הטרק הוא בטיפוס של היום השלישי אל מעבר מק'קינון בהרים. משם השביל יורד דרך מפלים מקפיאים ואגמים כחולים ומסתיים במפלים הגועשים ליד מיצרי מילפורד.

נוף טיפוסי בטרק מילפורד

5) קרחון פרנץ ג'וזף

באטרקציית בחובה הזאת הספקתי לבקר ממש לפני שעזבתי את ניו זילנד. בחופו המערבי של האי הדרומי נמצאים שני קרחונים מפורסמים: פרנץ ג'וזף ופוקס. אני ביקרתי בקרחון פרנץ ג'וזף ויצאתי לסיור שכלל טיסה במסוק מהעיירה הסמוכה, נחיתה על הקרחון והליכה מודרכת עליו למשך שעתיים. הקרחון הענק גולש במורד ההר ויוצר מערות בעלות גווני כחול מהפנטים. בהחלט חוויה שאסור לפספס בניו זילנד.

מסוק נוחת על קרחון פרנץ ג'וזף

ימים 25-26: מאוקלנד לוואנגאנוי

16.01.2010

נסיעה ארוכה

היום זהו יום הנסיעה הראשון מתוך שלושה ימים שמצפים לנו. זה מה שקורה כשחוזרים לאוקלנד בפעם השלישית בשביל מופע מיוחד / טיול באי ציפורים. היינו צריכים לחצות את האי הצפוני מצפון ועד דרום תוך שלושה ימים. מזל השאירה לנו פיתות תוצרת בית כצידה לדרך הארוכה, ואנחנו יצאנו מאוקלנד בפעם האחרונה במסע זה.

לא עשינו יותר מדי היום: בעיקר עצרנו בעיירות קטנות לאוכל, שירותים ושליחת החבילה של נינה לישראל. גלעד ואני החלטנו להמתין מספר ימים עד המשלוחים שלנו. באחת מהעיירות ראינו לוח מודעות עם שלט של "גדי חינם" למסירה. כן, ניו זילנד היא ממש עולם אחר.

מי רוצה גדי?

קאקאהי

לקראת הערב הגענו אל בית ה-HIT הבא שלנו. כבר בהוראות ההגעה שלהם בטלפון זה לא נשמע משהו: "תעברו את החנות היחידה בכפר, תיסעו עד מסילת הרכבת ותחצו אותה, תפנו בפנייה הראשונה אל תוך שביל מסומן בלי תיבת דואר..." - אלו היו ההוראות של הזוג היהודי שאירח אותנו בכפר קָאקָאהִי (Kakahi). הבית שלהם היה הבית בקצה הכפר והדרך כללה נסיעה בתוך הצמחיה ; זה בטח לא עשה טוב לרכב שלנו.

המקום עצמו היה זוועתי והזוג מאד מוזר ; מטעמי פרטיות לא אתאר אותם או אנקוב בשמות - ורק אציין שהבית שלהם היה מטונף! הכיור מלא בכיריים מלוכלכים, המון קורי עכביש בכל פינה ומחסור חמור של וילון במקלחת. זה היה הלילה הראשון מאז תחילת הטיול שבו בחרנו לא להתקלח.

היה קצת קשה להירדם בלילה הזה, בעיקר בגלל החשש שאיזה עכביש יטפס עלינו. הקושי דווקא איחד את שלושתנו ומצאנו עד עצמנו משחקים ב-"21 שאלות" עד אפיסת כוחות וצוחקים עד שנרדמנו.

17.01.2010

הבריחה מקאקאהי

בבוקר מיהרנו להיפרד מהמארחים שלנו בקאקאהי. לא יאמן, אבל נינה אפילו ויתרה על הקפה שלה לפני הנהיגה, והחלטנו לעצור לארוחת בוקר והתרעננות בעיר הסמוכה טַאוּמָארוּנוּי (Taumarunui). אני ויתרתי על גילוח, שבאמת כבר הייתי זקוק לו... פשוט הבית בקאקאהי נראה לי כמקום כל כך לא-הגייני.

בוקר בקאקאהי

כביש העולם הנשכח

מטאומארונוי מתחיל כביש העולם הנשכח שמסתיים בעיירה סְטְרַאטְפוֹרְד (Stratford). זהו אחד הכבישים המפורסמים בניו זילנד, ונחשב גם לאחת מהדרכים הגרועות והמסוכנות במדינה. הוא עובר בחבל ארץ שהכיל בעברו עיירות יחסית גדולות, אך בעשרות השנים האחרונות נטשו אותו מרבית תושביו. כיום הוא סוג של עולם נשכח ומרבית נקודות העניין בו מרוחקות מהכביש. אנחנו נסענו דרכו כדי להגיע אל העיירה פַנְגָאמוֹמוֹנָה (Whangamomona - החיבור של Wh נהגה במאורית כ-פ' רפה). 

גשר לפניך

הרפובליקה של פנגאמומונה

בשנת 1989 הכריזה מועצת היישוב על פנגאמומונה כמדינה עצמאית. זו בעיקר הייתה הכרזה מחאתית בתגובה לשינוי מעמדה המוניציפלי של העיירה. מאז כיהנו בתפקיד נשיא הרפובליקה שני גברים, גדי וכלב פודל (שאף שרד ניסיון התנקשות בחייו). עצרנו ברפובליקה לארוחת צהריים מפטמת וויתרנו על רכישת דרכונים מקומיים.

אחד מהשלטים לקראת "חציית הגבול" לפנגאמומונה

וואנגאנוי

לאחר כביש העולם הנשכח נסענו אל הלינה בווָאנְגָאנוּי (Wanganui). ה-HIT ללילה זה היה ביתו של רופא שיניים צעיר בשם הַדְלִי (Hadleigh). הוא בעליו של בית די גדול ומשכיר חלק מהחדרים לשותפים ; בשאר החדרים הוא מארח תרמילאים ישראלים בניו זילנד. מסתבר שהדלי הנחמד הוא גם טיפה מעופף ואישר לעוד כמה תרמילאיות להגיע ללילה הנוכחי. אנחנו מצאנו את עצמנו ישנים על מזרנים שנפרסו בסלון, אבל לא שזה הפריע לנו: הייתה אוירה צעירה, טלויזית פלסמה עם סרטים, מקלחת נקייה ואינטרנט. הבית של הדלי היה ה-HIT המיוחד ביותר מבין כל אלה שאירחו אותנו.

יום 24: טיריטירי מטאנגי

15.01.2010

הפלגה

זה היה היום הראשון שבו התפצלתי מנינה וגלעד, והוא בא בתזמון טוב ; היא ממש עצבנה אותי אמש. בזמן שהם נסעו אל הופעת ה-Big Day Out, אני תכננתי להגיע אל אי מקסים במפרץ הַרוּאָקִי: גן עדן לציפורים בשם טִירִיטִירִי מַטָאנְגִי (Tiritiri Matangi). הראל הסיע אותי מביתו אל נמל אוקלנד, בליווי שירים של Ace of Base ברכב, ושם מצאתי את המעבורת של חברת 360 Discovery Cruises. ההפלגה יצאה מאוקלנד אל עבר נקודת האיסוף השניה של המעבורת ב-Gulf Harbour. לאחר כשעה של שייט ירדתי אל המזח של "טִירִי" - זהו כינוי החיבה של האי.

המעבורת במזח של טיריטירי מטאנגי

קצת על טירי

טיריטירי מטאנגי הקסים אותי כבר כשקראתי עליו בארץ בספר של "לונלי פלאנט". אני זוכר את עצמי יושב במטבחון הצבאי, כחודשיים-שלושה לפני הטיול ומסמן לי את טירי כיעד מועדף בניו זילנד. 

האי ממוקם כ-30 ק"מ צפונית לאוקלנד. בעבר אדמתו עובדה, והוא איבד כמעט את כל הצמחיה הטבעית שלו. בשנות ה-80 של המאה הקודמת הוחלט להפוך אותו לשמורת טבע ייעודית לציפורים הנדירות של ניו זילנד. כדי להפוך אותו לכזה, רוב שטח האי עבר תהליך של ייעור-מחדש וניטעו בו מאות אלפי עצים בתוך עשור. חלק מהאי הושאר כשטח לא-מיוער עבור עופות שמעדיפים סביבה כזו. במקביל דאגו להכחיד מהאי את הטורפים הפולשים שהגיעו אליו עם המתיישבים המאורים והאירופאים, וזאת בכדי ליצור סביבה בטוחה לציפורים.

היום האי מאכלס עשרות מינים של ציפורים ועופות ניו-זילנדים (ברובם) ; חלקם נחשבים למינים בסכנת הכחדה.

סיור מודרך

כמות האנשים שירדה מהמעבורת לא הייתה קטנה, ועל אדמת טיריטירי מטאנגי חילקו אותנו לקבוצות. ראשית עברנו תדריך קצר: מכיוון והאי הוא שמורה מוגנת, הם דורשים שהמטיילים יבדקו שאין להם חרקים או מכרסמים בתיקים וכי הנעליים הן נקיות מרגבי אדמה מיותרים, שיכולים להכיל טפילים ומזיקים. זה אמנם נשמע מוזר, אבל זו בדיקה מאד מקובלת בשמורות טבע מבודדות בניו זילנד. בהמשך הטיול אף נתקלתי במקומות עם נהלים מחמירים עוד יותר.

המדריכות באי הן מתנדבות ; למדריכה שלי קראו שֶׁרִיל, והיא הוליכה את הקבוצה בדרך הקצרה המובילה מהמזח אל המגדלור. הדרך נמשכה זמן מה, בגלל עצירות רבות לזיהוי הציפורים של האי: טוּי (Tui), רוֹבִּין (Robin), סְטִיצְ'בֵּרד (Stitchbird), ווַייטְהֵד (Whitehead), סֵאדְלְבֵּק (Saddleback / Tieke), קוֹקָאקוֹ (Kokako) ואחרות. לא קל לזהות ולצלם את הציפורים בגלל הצמחיה הצפופה, ובהחלט מומלץ להצטרף לסיורים המודרכים הקצרים הללו, שמגיעים ביחד עם השייט, ללא תוספת מחיר.

טוי (Tui)

בנוסף לציפורים, קיבלתי פה ושם תדריך על הצמחיה המקומית. אפילו זכיתי לראות את השרך המקומי בשלב בו הוא מגולגל בצורת קוֹרוּ (Koru). מוטיב הקורו הוא מוטיב מאד חשוב בתרבות המאורית ומסמל התחדשות, גדילה, כח ושלום. בעבר אף הועלתה הצעה ע"י האמן האוסטרי הונדרטוואסר (ההוא מהשירותים המעוצבים בקאוואקאווה) להחליף את דגל ניו זילנד הנוכחי בדגל המבוסס על מוטיב הקורו.

קורו בטבע

דגל הקורו של הונדרטוואסר

טקאהה

לאחר הסיור המודרך היה לי מספיק זמן פנוי לסיור עצמאי באי. לפני כן עצרתי במרכז המבקרים הסמוך למגדלור בשביל ארוחת צהריים שהבאתי איתי. בזמן שאכלתי, נכנס העוף המוזר ביותר שראיתי בחיי אל תוך מרכז המבקרים: הוא היה בגודל של תרנגול, צבעוני כמו תוכי והוא הלך כמו דינוזאור (או לפחות איך שראיתי הליכה של טירנוזאורוס רקס בסרטים). ליצור הזה קוראים טַקָאהֵה (Takahe) והוא במקור מהאי הדרומי של ניו זילנד. הטקהה הובא לטיריטירי מטאנגי במסגרת תוכנית השימור, מאחר והוא מין בסכנת הכחדה. למעשה, הניו זילנדים כבר היו בטוחים שהוא נכחד, עד שבמפתיע הוא התגלה מחדש בשנת 1948.

טקאהה: כמו תוכי על סטרואידים

סיור עצמאי בטירי

לאחר שרדפתי אחרי הטקאהה כדי להספיק לצלם אותו, יצאתי אל המגדלור הסמוך למרכז המבקרים. ממנו המשכתי אל גבעה סמוכה שהובילה אותי אל דרך רידג' (Ridge). מאותה גבעה מכוסה בעשב, השקפתי על הנוף היפהפה של מפרץ הרואקי: אוקלנד הייתה מאד רחוקה והמפרץ כולו מנוקד באיים רבים. הצלחתי לזהות את האי הגעשי רַנְגִיטוֹטוֹ (Rangitoto) בעל החרוט הוולקני. 

המגדלור ומרכז המבקרים

לבד על הגבעה

המשכתי בדרך רידג', וחיפשתי ציפורים נוספות באי, אבל יכולות האיתור שלי לא הגיעו לאלו של המדריכה. בכל זאת מצאתי פה ושם כמה ציפורים ובעיקר נהנתי מהשקט והנופים הפסטורליים.

ציפור Bellbird, אם אני לא טועה

הרגליים הביאו אותי עד חוף הוֹבְּס (Hobbs), שבו חלק מהמבקרים אפילו נכנסו אל המים. משם הדרך בחזרה אל מזח הייתה קצרה.

ערב אחרון באוקלנד

הפלגתי בחזרה אל אוקלנד ועליתי על אוטובוס לעבר ביתם של מזל והראל. נינה וגלעד טרם חזרו, אז קיבלתי קצת במבה מהמאגר הפרטי של המארחים המקסימים שלי. בנוסף, דיברתי עם המשפחה בסקייפ והספקתי לצפות בכמה פרקים של "ארץ נהדרת". 

מאוחר יותר נהגתי אל האצטדיון בו נערך מופע ה-Big Day Out כדי לאסוף את נינה וגלעד. גם הם נהנו מאד ביום הזה: יותר ממיוז והאלכוהול ופחות מלילי אלן. זה בהחלט היה יום מהנה לכולנו.

יום 23: בחזרה לאוקלנד

14.01.10

חפירה מס' 1

היום בבוקר נפרדנו מג'ון וג'ויס ויצאנו מוואיהי.

אין ספק שנינה אוהבת לדבר, בעיקר בימים האחרונים: היא הבינה שמה שהרגישה בהר טונגרירו לא היו כאבי מחזור, ועכשיו היא לא מפסיקה לחפור על זה שאולי היא בהריון. אני וגלעד לא ממש רצינו לשמוע על עלילותיה עם החבר/אקס שלה מהארץ, אבל זה לא עזר. אם עד עכשיו היא הייתה טיפה מעצבנת, עכשיו זה עוד החמיר. הצעתי לה פשוט לקנות ערכה לבדיקת הריון, אבל היא החליטה לחכות עם זה. מה שהיא עדיין לא החליטה, זה האם להישאר או להיפרד מהחבר/אקס ההוא. 

אוקלנד, שוב...

אז למה שבנו לאוקלנד? גלעד ונינה שמעו בארץ על מופע ה-Big Day Out, שמקבץ המוני אמנים בינלאומיים ורץ בחודשי הקיץ באוסטרליה וניו-זילנד. עוד כשתככנו את הטיול בארץ היה ברור שנחזור לאוקלנד בתאריך הזה בשביל המופע. נינה מאד ציפתה לראות את לילי אלן ואת להקת מיוז ה"מדהימים" לדבריה. היה לה קצת קשה לעכל את העובדה שאני חושב שלילי אלן היא כונפה משעממת ושמיוז לא ממש מרתקים אותי. במקום זה תכננתי לצאת מחר לאחד האיים בארכיפלג הסמוך לאוקלנד.

מזל גדול(ה)

הגענו אל אוקלנד והתחלנו בסידורים: מעבר בבנק, ארוחת צהריים ואיסוף כרטיסים למחר (כל אחד לעיסוקים שלו). משם המשכנו אל ה-HIT הבא שלנו, שהתברר כפספוס נוראי. בגלל שהבית היה כל כך איום, אני מעדיף לא לציין את שם המשפחה: נינה ואני נכנסנו לבדוק את הבית בזמן שגלעד המתין ברכב. היינו בהלם ממה שראינו: הם התכוונו שנישן בשקי השינה שלנו על הרצפה (ואין לנו), המקלחת הייתה מלוכלכת והאוויר בחדר שהוקצה לנו היה מצחין. חזרנו אל הרכב להתייעצות עם גלעד ונסיונות למצוא אכסנייה דרך חוברת ה-BBH.

באופן לא מפתיע במיוחד, כל האכסניות היו מלאות לאותו הלילה. בכל זאת, זהו הערב לפני ה-Big Day Out ואוקלנד הייתה מלאה בתיירים צעירים. ואז נינה נזכרה ששמעה על זוג ישראלים שחי באוקלנד ומארח אנשים במחיר זהה לאכסניה.

התקשרנו אל מזל והראל ולמרבה השמחה, היה להם מקום פנוי! למארחי ה-HIT הנורא, נינה שיקרה ואמרה ששכחנו את הדרכונים ביעד הקודם שלנו ולכן אנחנו צריכים לחזור לשם. לא הבנתי למה אי אפשר היה לומר להם שפשוט אין לנו שקי שינה...

נסענו אל הבית של מזל והראל - והם התבררו כזוג מקסים ולבבי במיוחד. הם אופים פיתות ומוכרים אותם בעיר, וגם יודעים איפה להשיג במבה אמיתית באוקלנד. בנוסף לחדרים הנוחים ולאירוח המקסים, היה לנו גם אינטרנט ומצבור של סדרות ישראליות. ביום שבו הגענו, אחד המקפיאים התקלקל והראל השליך את כל הפיתות הגינה עבור החיות. לי קצת היה קשה לראות מלאי של פיתות מתבזבז בצורה שכזו.

הפיתות האבודות

חפירה מס' 2

נינה שינתה היום את כל התוכניות שלה לניו זילנד. הייתה סיבה עיקרית להגעה שלה ושל גלעד לכאן - הגירה. היא התכוונה להכיר ידיד של חברתה נטליה מכרייסטצ'רץ' ולהתחתן איתו על מנת להישאר במדינה. לגלעד היא כבר קבעה שהוא ימצא עבודה באיזו חברת היי-טק בניו זילנד וגם ישאר לגור שם, והוא כמובן הסכים לכל מילה שהיא אמרה בלי להביע דעה משלו על תכנון מסלול החיים שלו. 

היום היא הפכה את כל התכנון, ומיד גלעד הצטרף אליה במהירות שהעלתה אצלי גיחוך מעורב ברחמים. היא תחזור לארץ, כנראה בגלל הספק-הריון, וגלעד יחזור גם, כמובן. אני הייתי משועשע-מעוצבן מכל הסיטואציה הזו. 

יום 11: בחזרה לאוקלנד

02.01.2010

עצירת שירותים

הגיע הזמן להיפרד מפאיהיה, מניקול וממקס. יצאנו בבוקר לכיוון אוקלנד, אך בדרך שונה מזו שהגענו בה. בחרנו לנסוע בכביש מס' 12, שאמנם מאריך את הדרך - אבל מגוון את הנוף. 

נינה מאד רצתה לעצור בשירותים המפורסמים של קאוואקאווה, שעוצבו ע"י האמן האוסטרי הוּנְדֵרְטְווָאסֶר (Hundertwasser). אני לא כל כך התלהבתי מסגנון האמנות שלו, וגם לא מהריח של השירותים. בתור האטרקציה הכי מפורסמת בקאוואקאווה, הייתי מצפה שלפחות יטרחו לנקות את המקום כמו שצריך.

השירותים של הונדרטוואסר

 דרך יער הקאורי

עצרנו ביישוב אופונוני (Opononi), שנמצא על שפת לשון ים שנכנסת מים טסמן אל היבשה. עצרנו שם בשביל מנוחה, גלידה ושירותים, וניצלנו את הזמן להתרשמות מדיונות החול העצומות שנשפכות אל הים. המראה נתן תחושה של מדינה מדברית ולא של ניו זילנד.

נוף ליד אופונוני

הנסיעה המשיכה דרך יער ווָאיפּוֹאוּאָה (Waipoua), שבו קיימים כמה מעצי הקאורי העתיקים ששרדו. מחוץ לערים, המהירות המותרת היא 100 קמ"ש, אבל הכבישים הפתלתלים ביערות לא מאפשרים לנסוע על יותר מ-60. המהירות עוד פוחתת כשנתקעים במסלול החד סטרי מאחורי משאית איטית, ואז נותר רק להתפלל להופעתו של נתיב עקיפה מיוחד בעוד מספר קילומטרים. הגשרים מחוץ לערים הם כמעט תמיד חד-סטריים עם סימון מקדים של One Lane Bridge ובמידת הצורך צריך לעצור ולתת לרכבים שממול לחצות את הגשר. 

מאטאקוהה

בעיירה מָאטָאקוֹהֶה (Matakohe) יש מוזיאון של עצי קאורי, אבל אנחנו בחרנו לתייר במבנים הישנים של העיירה. בשטח פתוח הציבו עץ קאורי ישן שחולץ מביצה - כזה שמכינים ממנו מזכרות.

עם קאורי מביצה

בהמשך הדרך גלעד הצליח לסדר את הגאדג'ט שנינה הביאה מהארץ, כדי שנוכל לשמוע מוזיקה דרך נגני המוזיקה שקנינו. מעכשיו שמענו בעיקר מוזיקה מהנגנים של נינה ושל גלעד (שהיה מלא במוזיקה שנינה שמה לו). מעכשיו בכלל התחילה ההשתלטות הכמעט מוחלטת של נינה על ההגה, עם הרצאות עד כמה דנה ברגר היא מלכה. למרות שהיא לא. 

אוקלנד - בפעם השנייה

באוקלנד נסענו אל הבית של טְרִיש, נצידת ארגון HIT - ארגון של נוצרים (ואחרים) אוהבי ישראל, שמארחים בביתם תרמילאים ישראלים בניו זילנד. האירוח הוא לרוב במחיר סמלי של 5-10 דולרים מקומיים ולפעמים גם בחינם. זה אמנם זול מאד, בייחוד בהשוואה לאכסניות, אבל צריך לקחת בחשבון שנמצאים בבית פרטי וכי בכל מקום יהיו את החוקים והאופי משלו. טריש רשמה אותנו כמטיילים (למי שמעוניין, צריך להביא תמונות פספורט מראש) וגם ארגנה לנו לינה ללילה הנוכחי ב"בית משיח" של זוג נחמד בשם וורן וקייט. 

ב"בית משיח" היו עוד זוג ישראלים, והעברנו את הערב בשיחות איתם. בחדר השינה היו הרבה ספרי תנ"ך וברית חדשה בעברית. את התנ"ך אני די מכיר, אז מצאתי את עצמי מעיין בברית החדשה לפני השינה. זה היה מספיק משעמם כדי לגרום לי להירדם.

שוב באוקלנד

יום 5: מאוקלנד לפאיהיה

27.12.2009

צפונהּ!

בבוקר נפרדנו מאכסניית הבמבר האוס ויצאנו בנסיעה צפונה אל עבר העיירה פַּאיְהִיָה (Paihia). נינה נהגה את מרבית הדרך ואני החלפתי אותה בקטע קצר מהנהיגה. בהתחלה לא הייתה לי בעיה לנהוג מעט, אבל בהמשך הטיול כבר הפריעה לי ההשתלטות שלה על ההגה: אחת הטענות שלה הייתה שאם היא לא תנהג, היא תקבל בחילה ; והשנייה - שאני נוסע במהירות המותרת ולא מספיק מהר.

בשעתיים הראשונות הכבישים היו מאד פקוקים, כנראה בגלל שהמוני אנשים נסעו צפונה לרגל חופשות חג המולד ותחילת השנה האזרחית. זה בערך כמו שכולם בישראל נוסעים לאילת בחגים, רק שבניו זילנד הכיוון הוא הפוך.

עצרנו בעיירה פּוּהוֹי (Puhoi). לפי המדריך של "לונלי פלאנט" היה אמור להיות כאן פָּא (Pā) מאורי ישן, אבל לא מצאנו אותו. למעשה, כל מה שמצאנו בעיירה היה מוזיאון בוהמי סגור ואווירה קריפית. נינה אמרה, ובצדק, שהמקום מזכיר לה עיירת רפאים: כמעט לא ראינו נפש חיה ברחוב הראשי של פוהוי.

פוהוי. עיירת רפאים

בהמשך הנסיעה סטינו קצת מהדרך כדי להגיע לאחד מחופי הנופש על חוף האוקיאנוס השקט. כביש פתלתל הביא אותנו אל חוף מקסים, שמשמש בעיקר את המקומיים. הדרך הצדדית הזו נתנה לנו טעימה ראשונה מהנופים עוצרי הנשימה של ניו זילנד: גבעות ירוקות שטובלות במפרצים כחולים של מי האוקיאנוס.

נוף מהדרך הצדדית אל החוף

רצינו לעצור בעיירה קָאווָאקָאווָה (Kawakawa - יש למאורים איזה קטע עם הכפלת צלילים), שבה יש אטרקציה קטנה לתיירים: שירותים מפורסמים שעוצבו בידי אמן. כשהגענו לעיר, הרכב שלנו - פֶּרִי (קיצור של Precious) החליט לא לשתף פעולה: המפתחות סירבו לצאת מהסוויץ'. החלטנו לוותר על השירותים בשלב זה ולהמשיך ישירות אל פאיהיה.

פאיהיה - מפרץ האיים

פאיהיה היא עיירה קטנה שיושבת על שפתו של מפרץ האיים - Bay of Islands. ישנן הרבה ערים נוספות שמקיפות את המפרץ, וכולן משמשות כערי תיירות ונופש. הגענו אליה בערב והאכסניה שלנו פה הייתה ה-Salt Water Lodge. אין מה להשוות אותה לבמבר האוס: פה היינו בחדר של 6 אנשים - אמנם עם מקלחת צמודה, אבל המקום הרגיש המוני והמטבח היה די מסריח. זה היה ההוסטל השני והאחרון שהזמנו עוד מישראל - והדרישה שלהם הייתה שנישאר פה שבוע כי בתקופת החגים יש להם מינימום לילות שניתן להזמין. 

נכנסנו לחדר אחרי ששני בחורים צ'יליאנים הואילו בטובם לפנות את המיטות שלהם, וחלקנו אותו עם שני שבדים צעירים וגברת אוסטרלית אחת.

לא הספקנו לחקור את העיירה בלילה הראשון. בעיקר שמחנו שפה המפתח של הרכב כן יצא מהסוויץ'.

יום 4: אוקלנד

26.12.2009

הר אידן

התעוררתי רענן בשעה 7:00. בזמן שאני הספקתי לאכול, לשמוע מוזיקה ולהשתעמם, נינה וגלעד אפילו לא הראו סימני השכמה ראשוניים. השעה כבר הייתה עשר בבוקר ואני התייאשתי ויצאתי אל ההר שעל שמו קרויה השכונה. הצטרפו אלי זוג ישראלים הִיפִּים שהיו איתנו באכסניה.

הגענו אל הר אידן והתחלנו בטיפוס לגובה 200 מטרים. הטיפוס מתבצע בהליכה ובמדרגות, אבל הוא לא היה פשוט כפי שהוא נראה מלמטה. בסיומו התגלה לנו נוף עוצר נשימה: מבט פנורמי על אוקלנד וסביבתה.

מבט על אוקלנד מהר אידן

אוקלנד היא עיר עצומה במושגי השטח שהיא מכסה: רובה אינה בנויה כעיר, אלא כמושב אחד בגודל מפלצתי. מרבית בתי המגורים הם צמודי קרקע עם גינה, וזה תורם להתפשטות האופקית של העיר. נדיר מאד לראות בפרברי אוקלנד בנייני דירות גבוהים.

העיר גובלת במפרץ הַרוּאַקִי (Haruaki Gulf), שמנוקד בהרבה איים גדולים וקטנים - חלקם הם הרי געש כבויים. גם הר אידן עצמו הוא הר געש כבוי, והלוע שלו מכוסה היום בדשא. מישהו גם טרח לסמן את תחתית הלוע במעגל אבנים.

למטה: הלוע של מאונט אידן / למעלה: מרכז אוקלנד

סקיי טאואר

כשחזרתי מהר אידן אל האכסניה, גיליתי שנינה וגלעד התעוררו והיו עצבניים על זה שטיילתי בלעדיהם. היה לי די ברור שהיא חיממה אותו עלי, כאילו כדי להחזיר לי על השיחה מאתמול. לבסוף הגענו להסכמה שאם אני קם מוקדם ורואה שהם לא מתעוררים, אז אני מעיר אותם. כן, בטח... בהמשך הטיול למדתי על בשרי שאסור להעיר את הנסיכה נינה בבוקר כי היא מגיבה בצורה די מסוכנת. הליך ההשכמה שלנו היה כזה: אני מתעורר ; אני מעיר את גלעד ; הוא מכין קפה לנינה ומעיר אותה.

נסענו באוטובוס אל מרכז אוקלנד, כשיעד שלנו הוא הסקיי טאואר (Sky Tower) - המגדל הגבוה ביותר בחצי הכדור הדרומי. עלינו אל התצפית המפורסמת של המגדל ושוב זכיתי לראות את אוקלנד מלמעלה (רק שהפעם, בתשלום ודרך זכוכית). במעלית שעולה אל התצפית, הרצפה היא שקופה ומאפשרת לראות את כל עומקו של פיר המעלית. טיפה מפחיד. חשבתי לצאת אל מחוץ לזכוכית כדי לעשות סנפלינג מהמגדל עד הרחוב, אבל משיקולי זמן (ונינה) הרעיון ירד מהפרק. בעצם, טוב שכך - ניו זילנד מציעה פעילויות אקסטרים הרבה יותר טובות באי הדרומי.

סקי טאואר. קשה לפספס אותו

המוזיאון של קלי טארלטון

נסענו אל האטרקציה הבאה: האקווריום של קֶלִי טַארְלְטוֹן - Kelly Tarlton's Sea Life Aquarium - שמשולב עם המרכז האנטארקטי. המקום נחמד והשיאים שלו הם נסיעה ברכב שלג בתוך אקווריום של פינגווינים קיסריים וצפייה בהאכלה של חיות ים שונות. במהלך הביקור, זוג ניו זילנדי מבוגר סיפר לנו שיש מוזיאון דומה וטוב יותר בכרייסטצ'רץ' באי הדרומי. הבטחתי לעצמי לבדוק אותו כשנגיע לשם.

פינגווינים קיסריים במרכז האנטארקטי

קונים רכב

התחנה הבאה הייתה השכונה שבה גר קארל, סוכן הרכבים, כדי שנוכל לקנות ממנו את הרכב. הוא גר בשכונה עם שם מוזר, שנשמע לנו כמו "מונקו" - אבל בעצם מאוית כ-Manukau. מקומי ממוצא מאורי הציע להסיע אותנו אחרי שיסיים לטבול עם בנו בים. הודינו לו בחיוך, אבל המשכנו למַאנוּקָאוּ באוטובוס.
בין החלפות האוטובוסים נהינו קצת רעבים - ומצאנו את עצמנו בסניף סאבווי (Subway) באחת התחנות המרכזיות. מאותו הרגע התאהבנו ברשת הזאת והתחלנו לחפש סניפים שלה בכל מקום שאליו הגענו. זה לא היה ממש קשה, בהתחשב בעובדה שיש סניף של סאבווי כמעט בכל חור בניו זילנד.
כשהגענו אל קארל, שילמנו לו 2000 דולרים ניו זילנדיים תמורת הרכב - בעל לוחית הרישוי הסתמית BZM306. חלק מלוחיות הרישוי בניו זילנד הן בהזמנה אישית, וכל עוד הן מכילות שילוב של 6 אותיות או מספרים - הן נחשבות לתקינות. במהלך הסיור הספקנו לראות הרבה לוחיות רישוי משעשעות כמו IMCOOL, SAURON ו-TAUPO1 (בעיירה טאופו).
מהמוסך של קארל נסענו לתדלק את הרכב ומשם לקניות ראשונות ברשת הסופרים הזולה במדינה: Pack N' Save. מומלץ מאד לקנות בה אם מטיילים ברכב פרטי, מכיוון ואחרי כל קנייה מתקבלת הנחה בתדלוק.

אורז ו' חוסך

יום 3: אוקלנד

25.12.2009

נחיתה

לפני הנחיתה באוקלנד (Auckland), העיר הגדולה בניו זילנד, הספקתי לראות מבעד לחלון המטוס את קו החוף של האי הצפוני. ראיתי את חוף 90 המייל המפורסם ואת המפרצים הצפוניים לעיר, שאני מתכנן לראות בהמשך הטיול.

נחתנו בנמל התעופה הבינלאומי, שהוא קטן יחסית. עוד לפני שיצאנו ממנו התיישבתי לדבר עם נינה וגלעד לגבי הספקות שלי על המשך הטיול עמם. הייתי מוכרח להוציא את זה מהבטן והשיחה הקצרה מאד עזרה לי בזה. הרגשתי שנינה הייתה יותר קשובה והמצב נרגע (לפחות עד ההתנגשות הבאה שלי איתה). 

המרתי את הדולרים שקיבלתי במתנה מאבא לדולרים ניו זילנדים. העמלה הייתה איומה, אבל לא הייתה ברירה: נחתנו בחג המולד וכל הבנקים היו סגורים. הייתי חייב כסף מזומן לימים הראשונים עד הפעלת חשבון הבנק.

אני היחיד שהביא תרמיל אמיתי ושק שינה

מרבית המטיילים הישראלים בניו זילנד מחליטים לקנות רכב זול מסוחר רכבים או ממטיילים אחרים - ואז מוכרים אותו בסוף הטיול. לשם כך קיימים שווקי רכב גדולים באוקלנד באי הצפוני ובכרייסטצ'רץ' באי הדרומי. אנחנו לא רצינו להיכנס לכל הסיפור המייגע הזה ולנינה עלה בארץ רעיון מבריק: היא חיפשה רכב משומש באינטרנט וקבעה עם הסוכן שמכר אותו בנמל התעופה. התקשרנו אל מר חאלד-קארל ג'ייקוב, נוצרי שברח מעירק לניו זילנד והוא הגיע אלינו עם הרכב המבוקש. כדי להדגים לנו שהרכב תקין, הוא החליט להסיע אותנו אל ההוסטל שלנו ובכך חסך לנו את המונית. הוא שוב ושוב ניסה להראות לנו שהוא אדם אמין וחזר על המשפט: "You know, I have a garage". הרכב התברר כתקין, וקבענו להיפגש ולקנות אותו למחרת. 

קצת על ניו זילנד

כמה דברים בסיסיים שצריך לדעת על ניו זילנד: המדינה מחולקת לשני איים ראשיים: הצפוני והדרומי. יש איים נוספים כמעט בכל צד שלה, כשהגדול מביניהם הוא האי סטיוארט (Stewart) שנמצא דרומית לאי הדרומי.
חיים בה קצת מעל 4 מיליון תושבים, ועוד הרבה יותר כבשים. האוכלוסיה הניו זילנדית היא מעורבת בין מהגרים רבים (רובם אירופאים, עם דגש על צאצאי הבריטים) ובין אוכלוסיה ילידית - המאוֹרים (Māori). הסכם ווַאיְטַנְגִי (Waitangi) שנחתם באמצע המאה ה-19 תרם רבות לזכויות המאורים על אדמתם. ניו זילנד המודרנית נותנת כבוד יוצא דופן לשבטים הילידים: ערים, ישובים ואתרים חשובים נושאים שמות בשפה המאורית - לצד מקומות שקיבלו שמות אנגליים. המדינה עצמה זוכה בשפת המאורים לשם אַאוֹטֵאָרוֹאָה (Aotearoa), כשהתרגום הנפוץ הוא "ארץ הענן הלבן הארוך".
דגל ניו זילנד (מה לעשות, אני אוהב דגלים) - מציג בקנטון שלו את דגל הממלכה המאוחדת, מאחר וניו זילנד היא עדיין תחת הכתר הבריטי. ארבעת הכוכבים מייצגים את קבוצת הכוכבים של הצלב הדרומי, שבולטת מאד בשמי לילה נקיים בחצי הכדור הדרומי. אני הבחנתי בה רבות במהלך הטיול שלי.
נדמה שדגל ניו זילנד מאד דומה לדגל אוסטרליה, אך יש ביניהם מספר הבדלים:

1. בדגל אוסטרליה יש שני כוכבים נוספים - אחד נוסף של הצלב הדרומי וכוכב שמייצג את חבר העמים הבריטי.
2. הכוכבים בדגל ניו זילנד הם אדומים עם קו תוחם לבן. בדגל אוסטרליה - כל הכוכבים לבנים.
3. מספר הקודקודים של הכוכבים הוא חמישה. בדגל אוסטרליה - שבעה.

דגל ניו זילנד

האכסניה הראשונה

בחזרה ליומן המסע: הגענו אל האכסנייה הראשונה שלנו - Bamber House בשכונה השקטה מַאוּנְט אִידְן (Mount Eden). האכסניה שייכת לרשת אכסניות ענקית בניו זילנד שנקראת  BBH - ארגון שמקל מאד על המטיילים במדינה היפה הזו. כמעט כל אכסניה שמכבדת את עצמה ועומדת בסטנדרט בסיסי רוצה להיות חברה ב-BBH. רכישת כרטיס של הרשת היא מומלצת מאד ומעניקה הנחה של בערך 2 דולר ללילה בכל אכסנייה. זו אמנם הנחה מאד קטנה, אבל היא משתלמת כשצוברים אותה במהלך טיול של חודשיים-שלושה. עם כרטיס החבר מקבלים גם את חוברת האכסניות המעודכנת לאותה שנה וניתן לקבוע בקלות מקום לינה בערים הבאות בטיול. 

אנחנו כבר הזמנו כרטיסי BBH כחודשיים לפני הטיסה, וקיבלנו אותם במשלוח לישראל. החוברת והאתר סייעו לנו להתארגן מראש לשבועיים הראשונים של הטיול: בגלל שנחתנו בתקופת חגים ועוד תכננו להצפין לאתר נופש, מרבית ההוסטלים היו מלאים ארבעה חודשים לפני כן (!)

את פנינו ב"במבר האוס" קיבלה קלייר ; מראש הזמנו שם חדר עם שירותים ומקלחת צמודים לשני הלילות הראשונים. הערב עבר בארוחת המבורגרים על חשבון האכסניה, לרגל חג המולד. הספקנו גם להסתובב קצת בשכונה והגענו למרגלות ההר שעל שמו היא קרויה. 

הצלחתי לשרוד את הג'ט-לג בצורה די טובה והלכתי לישון בשעה סבירה, מעט לפני נינה וגלעד. למחרת הייתי כבר אדם חדש.

הפארק שלמרגלות הר אידן