‏הצגת רשומות עם תוויות פינלנד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פינלנד. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 30 ביולי 2017

הטיול לפינלנד ואסטוניה (6): סאבונלינה

14.06.2015


שייט באגם סאימה

בבוקר יצאתי מביתו של אילקה, לא לפני שקבענו להיפגש שוב אחר הצהריים. הוא אמר שידבר עם ידידתו הגרה בסאבונלינה, כדי שניסע במכונית שלה לביקור בעיירה קרימקי. יצאתי ברגל בחזרה אל המלון שלי, תוך שאני חוצה גשר ארוך, המתחבר עם האי המרכזי של סאבונלינה. במלון הספקתי לנוח מעט ולהתארגן ויצאתי אל עבר הנמל הקטן שבמרכז העיר.
בעונת הקיץ יוצאות מסאבונלינה הפלגות על אגם סאימה. לרוב ההפלגות יש מסלול קבוע מראש - ואני אכן בחרתי באותו מסלול מעגלי "קלאסי". ההפלגה ארכה כשעה, ובמהלכה האניה הקיפה את טירת אולבינלינה ומספר איים ואיונים באגם.
ניצלתי את הווי-פיי שבאניה כדי לקבוע עם אילקה את שעת הגעתו אל הנמל. בתום השייט נפגשנו והוא ערך לי הכרות עם מאכל מקומי בשם לוֹרְצִי (Lörtsy). זהו מאכל שהומצא בסאבונלינה והוא למעשה מאפה עם מילוי בשר ואורז, למרות שכיום ניתן לאכול אותו עם מגוון של מילויים שונים. בחרתי לי בדוכן לורצי עם מילוי רגיל ; זו בהחלט הייתה ארוחת צהריים נחמדה.

בדרך חזרה אל המלון, כשמזג האוויר עוד היה בהיר
טירת אולבינלינה - מבט מהאניה
טועם לורצי

כנסיית העץ הגדולה בעולם

אחרי ארוחת הצהריים נפגשנו עם חברה טובה של אילקה (שלצערי איני זוכר את שמה). נסענו עם הרכב שלה אל העיירה הסמוכה קֶרִימֶקִי (Kerimäki) כדי לבקר בכנסיית העץ הגדולה בעולם
קרימקי הייתה עד לא מזמן עיירה נפרדת בפני עצמה, אך בשנת 2013 היא אוחדה יחד עם עוד כמה עיירות וכפרים תחת המועצה המקומית של סאבונלינה. כנסיית העץ של קרימקי נבנתה בין השנים 1844 ל-1847 והיא יכולה להכיל בתוכה, בישיבה ובעמידה - כ-5000 איש. מחוץ לכנסיה ניצב מגדל הפעמונים, שאינו בנוי כולו מעץ: תחתיתו בנויה אבן ואילו חלקו העליון בנוי מעץ.

נגדל הפעמונים וכנסיית העץ
בתוך כנסיית העץ הגדולה של קרימקי

טירת השלום הנטושה

לאחר שסיימנו את הביקור הקצר בקרימקי, אילקה וידידתו רצו להראות לי עוד אתר מיוחד באיזור סאבונלינה. נסענו דרך כל מיני דרכים צדדיות ביער עד שהגענו אל מלון נטוש בשם רַאוּהַלִינָה - "טירת השלום" (Rauhalinna). המלון נמצא צפונית למרכז סאבונלינה, מעבר לאגם. בזמן ביקורי במקום, המלון היה נטוש וכל האיזור שמסביבו הוצע למכירה. מבנה העץ של המלון היה צבוע בצבעי בורדו ולבן וכלל גילופי עץ דקורטיביים. היינו שם רק שלושתנו עם כמות לא הגיונית של יתושים. בשביל המוביל מהמלון אל המזח הבחנתי בין העצים בכמה פנסי רחוב שכבר לא תפקדו שנים רבות. נדמה היה שעוד מעט הם ישתלבו לחלוטין ביער שמסביבם.
בקצה המזח של ראוהלינה הגעתי שוב אל אגם סאימה. לשמחתי, מעל המים לא היו יתושים. מזג האוויר המעונן צבע את מי האגם באפור. זה היה סיום שלו ונפלא לכמעט-יומיים שלי בסאבונלינה.

מלון ראוהלינה
במלון ראוהלינה
עמוד תאורה ביער
במזח של ראוהלינה

בחזרה להלסינקי

הודתי רבות לאילקה על הסיור הקצר בסביבות סאבונלינה. חזרתי אל המלון שלי כדי לאסוף את המזוודה ויצאתי אל עבר תחנת הרכבת לתפוס את הרכבת לכיוון הלסינקי. כמו אתמול, ציפתה לי נסיעה של כחמש שעות עם עצירה קצרה בתחנת פריקלה.
הגעתי בערב אל הלסינקי - שוב, רק ללילה אחד. מחר מצפה לי הפלגה אל טאלין, הנמצאת מעבר למפרץ הפיני.

עצירה בתחנת פריקלה, בדרך אל הלסינקי

יום שישי, 28 ביולי 2017

הטיול לפינלנד ואסטוניה (5): סאבונלינה

13.06.2015


נסיעה אל סאבונלינה

היום החמישי של המסע שלי בפינלנד נפתח בנסיעה ארוכה אל סַאבוֹנְלִינָּה (Savonlinna), עיירה השוכנת בארץ האגמים במזרח פינלנד ומוקפת באגם סַאִימָה (Saimaa). הרכבות מהלסינקי אל סאבונלינה מאד יקרות, ולכן מומלץ להזמין אותן הרבה זמן מראש דרך האתר של חברת הרכבות הפינית. לא היו רכבות ישירות בין הלסינקי לסאבונלינה בימים בהם ביקרתי בה, ולכן נאלצתי להגיע אליה עם עצירה קטנה בעיירה פַּרִיקַּלָה (Parikkala), הנמצאת כחמישה קילומטרים מהגבול הרוסי.
הנסיעה כולה ארכה כחמש שעות, כולל העצירה הקצרה בפריקלה. ככל שהתקרבתי אל סאבונלינה, יכולתי לראות מבעד לחלון הרכבת יותר ויותר יערות ואגמים: באיזור ארץ האגמים האדמה מחורצת באלפי אגמים גדולים וקטנים, ובהם המוני איים ואיונים.
מתחנת הרכבת של סאבונלינה הלכתי לכיוון המלון שלי - מלון פשוט ונוח בשם Pietari Kylliäinen. המלון ממוקם במרכזה של העיירה הקטנה, וקל להגיע ממנו רגלית אל המקומות החשובים בסאבולינה. אם רוצים לבקר באגמים ובכפרים האחרים הנכללים במחוז סאבונלינה, צריך כבר להגיע עם רכב או להשתמש בתחבורה הציבורית הנדירה כאן.

בדרך לסאבונלינה

טירת אולבינלינה

היעד התיירותי המרכזי של סאבונלינה הוא טירת אוֹלַבִינְלִינָה (Olavinlinna) - "הטירה של אולף", הבנויה על אי קטן באגם סאימה והיא טירת ימי הביניים הצפונית בעולם. הטירה נבנתה בשנת 1475 במטרה לחזק את האחיזה השבדית בארץ האגמים. כיום ניתן לסייר במוזיאון שנפתח כאן. מאז שנת 1912 נערך בחודשי הקיץ פסטיבל האופרה של סאבונלינה, המושך אליו המוני תיירים ומעלה את מחירי המלונות בעיירה המנומנמת.
הביקור שלי היה כמה שבועות לפני תחילתו של פסטיבל האופרה וכבר ניכר שההכנות החלו: יריעות הגנה מהגשם נפרסו בחצרות הטירה, היכן שעתידים להיערך מופעי האופרה.
בדלפק הקבלה של המוזיאון בחרתי להצטרף לסיור מודרך הטירה. המדריך שלי היה אִילְקָּה: יליד סאבונלינה שלומד כיום בטורקו. הוא הגיע הקיץ לביקור בעיירת הולדתו ומתגבר את העובדים במוזיאון טירת אולבינלינה. אילקה הוליך את הקבוצה בין החדרים והאולמות של הטירה והסביר לנו על ההיסטוריה של המקום. עם סיום הסיור קבעתי לשבת איתו לארוחת ערב, אחרי שעות העבודה שלו.

אני וטירת אולבינלינה
בתוך הטירה
טירת אולבינלינה על אגם סאימה
אניות לתיירים עם אגם סאימה

סאונה פינית

מהטירה המשכתי לשיטוט רגלי קצר בסאבונלינה ; אין פה עוד הרבה אתרים תיירותיים מרכזיים כמו הטירה, אך העיירה מאד נעימה. ביקרתי באחת מהכנסיות ומצאתי את המזח ממנו יוצאות ההפלגות על האגם. לצערי, גיליתי שלא אוכל לבקר בכנסיית העץ הגדולה בעולם הנמצאת באחת מהעיירות הסמוכות ; בגלל סוף השבוע לא היו אוטובוסים אל העיירה - ונהגי המוניות רצו חמישים יורו(!) על נסיעה של כעשרים דקות. לכל כיוון... אז החלטתי שאין מצב שאני משלם להם מחיר כזה.
בערב נפגשתי עם אילקה במרכז העיירה, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לאורך אחת מגדות האגם. השמש אמנם לא שקעה לחלוטין, אך הצבעים שלה ושל האגם ביחד היו עוצרי נשימה. הגענו אל בית אביו של אילקה, שנפטר לאחרונה. כמעט בכל בית פרטי באזורים אלו בפינלנד יש סאונה ביתית קטנה. נכנסנו לשני סבבים של סאונה ואחריה יציאה על האוויר הקריר בחוץ. אני לא רגיל לחום של הסאונה, ולכן לא המשכתי לסיבוב שלישי עם אילקה.
שמחתי שבין כל הנסיעות והסיורים, זכיתי לחוות ביקור בסאונה פינית אמיתית. אילקה פינה לי חדר בבית הגדול ונשארתי לישון שם בלילה. כבר לא היה טעם לחזור למלון בשעה כזו. 

שקיעה בסאבונלינה
שקיעה בסאבונלינה

יום חמישי, 27 ביולי 2017

הטיול לפינלנד ואסטוניה (4): טורקו ונאנטלי

12.06.2015


נסיעה אל נאנטלי

אחרי ארוחת הבוקר במלון המפואר שלי בטורקו, יצאתי אל הכיכר המרכזית של העיר כדי לקחת אוטובוס אל העיירה הסמוכה נָאנְטַלִי (Naantali). בנאנטלי הקטנה חיים פחות מ-20 אלף תושבים, אך היא אחת מהעיירות המתויירות ביותר בפינלנד. חלק מהעיירה יושב על היבשת וחלקה האחר על איים סמוכים. הגעתי הנה בעיקר כדי לבקר בעולם המומינים (Muumimaailma) - פארק המוקדש לספרי המומינים של הסופרת הפינית-שבדית טוֹבֶה יָאנְסֶן. הפארק עצמו בנוי בעיקר עבור ילדים, אבל גם ילדים-בנפשם יכולים להנות כאן מאד, במיוחד כאלה שגדלו על סדרת האנימֶה של המומינים. 
מתחנת האוטובוס המרכזית של נאנטלי צעדתי אל האי בו נמצא הפארק. גם היום בורכתי במזג אוויר חמים ובהיר, שרק הפך את האי ואת הים שמסביבו ליפים יותר. צעדתי על גשר העץ המחבר את האי אל היבשת, ובקצהו הגעתי אל הכניסה לפארק.

בנאנטלי - בדרך אל עולם המומינים

עולם המומינים

בשעת הבוקר המוקדמת, הפארק עדיין לא היה הומה במבקרים. האטרקציות הנמצאות בכניסה לפארק כוללות בעיקר את החנויות, המזללות, כל מיני הפעלות לילדים ואת התיאטרון בו מוצגת כל שעה הצגה קצרה. דילגתי על כל אלה והלכתי ישר אל בית המומינים - המבנה המרכזי והבולט ביותר באי. מסביבו היו מעט מבקרים וחלק גדול מהדמויות של עולם המומינים. לדמויות הנמצאות בתוך תחפושת בד (משפחת מומין, סנורקה, סֶרח, סניף ואחרים) אסור לדבר עם המבקרים - והתקשורת היחידה איתם היא באמצעות מחוות ידיים. לעומתם, בני האדם של עולם המומינים (מאי הקטנה וסנופקין למשל) מורשים לדבר עם המבקרים. הצטלמתי עם חלק מהדמויות, ולשמחתי גילית שאף אפשר לבקר בתוך בית המומינים ולראות את חדרי השינה שלהם, את מכונת הכתיבה של מומינאבא ולהריח (כן כן, ממש להריח) את העוגות במטבח של מומינאמא.

בית המומינים
עם מאי הקטנה
לאחר הביקור בבית המומינים, המשכתי לביקור קצר בבית של מר המיולין ומשם הלכתי אל בית הרחצה שליד הים. מכאן יצאתי למסלול קצר באי, שהוביל אותי אל הסירה של מומינאבא - שם פגשתי את דינורה, אחת מהדמויות המשניות של ספרי המומינים. המסלול השקט המשיך אל תוך חורשה קטנה ואל האוהל של סנופקין. האוהל היה נטוש כשהגעתי אליו, אך בשעות מסוימות ביום נערכת כאן הפעלה לילדים. חלפתי גם ליד עמדת תצפית ממנה ניתן לראות את ארמונו של נשיא פינלנד (Kultaranta). הגנים שבארמון פתוחים בדרך כלל לציבור הרחב, אך דווקא היום הם היו סגורים ומראש ידעתי שלא להגיע אל המקום.

ליד בית הרחצה
האוהל של סנופקין
לאחר ששבתי אל המתחם המרכזי של הפארק, יצאתי למסלול אחר כדי לבקר בבית של המכשפה הזקנה ונכדתה, אליסה, במערה החשוכה בה חיים השמנטפים ואת מקום המסתור הקריר של מפלצת החורף - הגרוק. המסלול הזה הסתיים בגשר תלוי קטן ובמפל מלאכותי ובסופו שבתי שוב אל הרחבה המרכזית.

אליסה והבית של המכשפה
שמנטפים במערה

האי קאילו

כעת יצאתי להפסקה קצרה מעולם המומינים, התופס כשני שלישים מהאי עליו הוא יושב - האי קַאילוֹ (Kailo). שביל צמוד לחוף הוביל אותי אל חלקו המבודד של האי, הפתוח לציבור הרחב ללא תשלום. כדי להגיע אליו עברתי בעמדת "יציאה" מפארק עולם המומינים וקיבלתי חותמת על האמה כדי שאוכל לשוב בחזרה. הייתי כאן כמעט לבדי על חופו של האי - קצת שקט מהפארק הרועש, שכבר היה מלא במבקרים בנקודה זו של היום.

על מזח בטון בחלקו השקט של האי קאילו

עוד קצת מומינים

חזרתי לסיבוב אחרון בפארק המומינים. סוף סוף זכיתי לראות איך מטפלים כאן בפשע: ה"שוטרים" המקומיים תפסו את סרח וגררו אותו אל תא המעצר - עוד הצגה שעושים פה מספר פעמים ביום עבור הילדים. סרח המסכן נכלא תוך כדי שהילדים הקטנים מקניטים אותו ודוחפים אותו מבעד לסורגים. 
מכאן המשכתי לעוד חלק חשוב של הפארק - איזור המסעדות והחנויות. אכלתי המבורגר (מבשר מומינים?) וקניתי כמה מזכרות בחנות המזכרות הרשמית. כמו כל דבר בפינלנד, החנות כאן יקרה מאד. קניתי יחסית הרבה מזכרות, אבל השארתי חלק מהקניות להמשך הטיול ; יש חנויות מומינים רשמיות גם במרכז הלסינקי ובשדה התעופה. העדפתי לא להיסחב עם על המזכרות כבר מעכשיו.
לאחר ארוחת הצהריים הגיע זמני להיפרד מעולם המומינים. "שלום וברכה, ניפרד בשמחה" זה ממש בולשיט - לא רציתי לעזוב ובטח שלא נפרדתי בשמחה, אך הייתי מוכרח לחזור אל טורקו ואל הרכבת שלי בחזרה להלסינקי.

עם סנורק
סרח בתא המעצר
מר המיולין
עוזב את עולם המומינים

נאנטלי, טורקו וחזרה להלסינקי

לפני שעזבתי את נאנטלי, עוד הספקתי לעבור בכנסייה מקומית ובמרכז ההיסטורי של העיירה. לא מצאתי יותר מדי מה לראות כאן, פרט לתצפית קטנה על נאנטלי והנמל שלה. מכאן לקחתי אוטובוס וחזרתי אל מרכז טורקו.
בטורקו עצמה הספקתי לבקר בקתדרלה הראשית, כשהפעם יכולתי גם להיכנס לתוכה. היא לא הייתה מרהיבה במידה מיוחדת והעיצוב הפנימי שלה היה מאד צנוע ומאופק. לאחר הסיבוב האחרון שלי בטורקו חזרתי אל המלון כדי לאסוף את המזוודה שלי והלכתי אל תחנת הרכבת המרכזית.
בשעות הערב הגעתי בחזרה להלסינקי - כמובן שבחוץ הכל עדיין היה מואר. המלון שלי היה שוב מלון Finn הפשוט והיקר בצורה לא הגיונית. הפעם הגעתי למלון ללילה בלבד, שכן בבוקר ציפתה לי נסיעה ארוכה אל היעד הבא שלי.

הכנסייה של נאנטלי

יום רביעי, 28 ביוני 2017

הטיול לפינלנד ואסטוניה (3): טורקו

11.06.2015


נסיעה לטורקו

את היום השלישי של הטיול התחלתי בנסיעה מהלסינקי אל העיר הגדולה במערב פינלנד - טוּרְקוּ (Turku). טורקו ידועה בשבדית בשם אוֹבּוּ (Åbo) והיא שוכנת לגדותיו של נהר אַווּרָה (Aurajoki. נהר = Joki). העיר נוסדה במאה ה-13 בתקופת השלטון השבדי בפינלנד ; עד היום בטורקו וסביבתה חיה אוכולוסיה גדולה של פינים דוברי שבדית. תחת הכתר השבדי, הייתה טורקו לבירת מזרח-שבדיה, אך עם הכיבוש הרוסי מעמד עיר-הבירה הועבר להלסינקי.
את כרטיס הרכבת מהלסינקי לטורקו הזמנתי כבר מהארץ - דבר שחסך לי כסף רב. פתחתי שם משתמש באתר הרכבות של פינלנד וכך מצאתי כרטיס זול של כ-5 יורו לכיוון. הזמנה של כרטיסים ברגע האחרון יכולה לעלות פי ארבעה ממחיר זה. הנסיעה ארכה כשעתיים ורוב-רובו של הנוף הנשקף מחלון הקרון היה ירוק ומרגיע.
אמנם הגעתי לטורקו ללילה אחד בלבד, אבל החלטתי כן לסחוב את המזוודה שלי ולא להשאירה במלון בהלסינקי. בחמשת הלילות הקרובים של הטיול, אצטרך להחליף מלון בכל לילה. אמנם זה לא הסידור הכי נוח, אבל באתי במטרה לראות כמה שיותר בזמן הקצר שלי פה. המלון שלי בטורקו היה Park Hotel - מלון בוטיק השוכן בווילה במרכז העיר.

ממתין לרכבת בתחנה המרכזית של הלסינקי
מלון פארק בטורקו

מצודת טורקו

אחד מהאתרים המפורסמים ביותר בטורקו הוא מצודת טורקו (Turun linna, או בשבדית - Åbo slott). המצודה נבנתה בסוף המאה ה-13, מעט אחרי ייסוד העיר. היום שוכן כאן מוזיאון המתאר את החיים בה בימי הביניים ובתקופות מאוחרות יותר.
הלכתי ברגל ממרכז טורקו אל המצודה - הליכה לא קצרה ברחוב "הטירה/המצודה" - Linnankatu. בקצהו של הרחוב נתגלתה בפניי המצודה הלבנה העתיקה. נכנסתי לטיול עצמאי במוזיאון, שהיה מהנה מאד. לרוב אני מוצא מוזיאונים מסוג זה כעמוסים מדי בכמות התצוגות, התמונות והפריטים העתיקים. המצודה הפתיעה אותי לטובה, היתה מאד ידידותית-לתיירים ולא באה לשפוך כמויות עצומות של מידע על המבקרים בה. פשוט עברתי בין החדרים, נהנתי מהאווירה במקום ואפילו הספקתי למדוד קסדות של אבירים.

מצודת טורקו
בחצר הפנימית של המצודה
במצודת טורקו

לאורך הנהר

בדרך חזרה ממוזיאון המצודה, שבתי למרכז העיר דרך הרחוב הצמוד לנהר. המוני סירות עגנו לצידיו של נהר אַורה ומזג האוויר היה נפלא. בחרתי שלא להיכנס למוזיאון הימי ולמוזיאון שבספינת Joutsen בנהר והמשכתי ללכת לכיוון מרכז העיר. נתקלתי בכמה פסלים יפים כמו פסל הסביון הענק או פסל זנב הלוויתן. במרחק יכולתי לראות את קתדרלת טורקו, אבל החלטתי לשמור את הביקור בה לשעה מאוחרת יותר.
שבתי למלון שלי להתרעננות קצרה ומנוחה, לפני שיצאתי בחזרה אל העיר.

ספינת Joutsen
פסל הסביון הענק
פסל/מזרקת זנב הלוויתן
הגדה השנייה נהר האורה

קתדרלת טורקו

כשהגעתי בשש בערב לקתדרלת טורקו (Turun tuomiokirkko) גיליתי שהיא בדיוק נסגרה למבקרים, אז החלטתי לדחות את הביקור שלי בתוכה למחר - ובינתיים רק הקפתי אותה מסביב. 
הקתדרלה המקורית נבנתה כאן כבר בשנת 1300, אך נפגעה קשות בשריפה של שנת 1827 ונבנתה אחריה מחדש. זוהי הקתדרלה הלותרנית הראשית של טורקו ושל פינלנד כולה ומקום מושבו של הארכיבישוף של פינלנד. 
קצת לפני ארוחת הערב והחזרה אל המלון ישבתי ליד גדות הנהר וספגתי את האווירה השלווה של טורקו ואת אדי האלכוהול שמילאו את האוויר. מזג האוויר הנעים הביא איתו המוני מקומיים, שישבו עם בקבוקי שתייה ליד הנהר ; הריח של הצמחייה והנהר התמזג במהרה עם ריח של משקאות חריפים. עוד יום הסתיים בטיול שלי בפינלנד ואני הייתי כבר מוכן למחר - ולסיבה העיקרית שבגללה הגעתי לטורקו.

קתדרלת טורקו
קתדרלת טורקו
נהר האורה החוצה את טורקו
נהר האורה עם ברווזי פלסטיק ענקיים במרכזו

יום שלישי, 27 ביוני 2017

הטיול לפינלנד ואסטוניה (2): הלסינקי

10.06.2015


הפלגת בוקר

את הבוקר השני שלי בהלסינקי הקדשתי לאחד מהרובעים המפורסמים של העיר - סוּאוּמֶנְלִינָה (Suomenlinna, סואומי = פינלנד, לינה = טירה/מצודה. מכאן: מצודת פינלנד). מכיוון וסואומנלינה יושבת על אריכפלג קטנטן, הנמצא דרומית-מזרחית ללב העיר, הייתי צריך להפליג לשם. ההפלגות לסואומנלינה יוצאות מכיכר השוק בה ביקרתי אתמול ; יצאתי ברגל מהמלון שלי אל כיכר השוק והגעתי בדיוק בזמן הפתיחה של כל הדוכנים.
ההפלגה אל האיים הייתה קצרה ושקטה. בסופה האניה עגנה בצפונו של האי Iso Mustasaari. כל סיומת "Saari" בפינית מציינת כי מדובר באי.

בנמל של הלסינקי

סואומנלינה

תחילה הסתובבתי עצמאית בארכיפלג. בין שני האיים המרכזיים של סואומנלינה יש גשר וכך אפשר לעבור ביניהם רגלית. מזג האוויר היום אמנם לא היה בהיר ושמשי, אבל בעונת הקיץ משפחות רבות מגיעות לכאן כדי להנות מהמדשאות השלוות ואף לטבול בחוף הרחצה הקטנטן.
אחרי הסיבוב העצמאי הקצרצר שלי שבתי אל מוזיאון סואומנלינה (Soumenlinna-museo), שנמצא ממש סמוך לגשר. כאן הצטרפתי לטיול מודרך של כשעה, רק בגלל שכרטיס ההלסינקי-כארד שלי העניק לי אותו בחינם. המדריכה המוזרה הסבירה על ההיסטוריה של סואומנלינה: השבדים בנו כאן את מצודה סְווֶאַה (Sveaborg) בעלת צורת הכוכב בשנת 1748 כנגד האיום הרוסי. המצודה לא עצרה את הרוסים: הם כבשו את המצודה בשנת 1808 וממנה המשיכו וכבשו את כל פינלנד מידי השבדים. רק עם קבלת העצמאות הפינית, שונה שמה של המצודה לסואומנלינה. השבדי שהיה אחראי על בניית המצודה היה אוּגוּסְטִין אֶרֶנְסְווֹרְט (Augustin Ehrensvärd) וליד קברו עברתי במהלך הסיור.
המדריכה הוליכה אותי ואת התיירים הנוספים אל המספנה החדשה של הארכיפלג. משם המשכנו אל התחנה האחרונה של הסיור ליד חומות המצודה הישנה. מכאן יכולתי להמשיך לסייר לבד בין חומותיה של סואומנלינה. הגעתי גם אל "שער המלך": בזמן בניית המבצר הגיע לכאן מלך שבדיה דאז, כדי לפקח על עבודות הבנייה, ומאז השער נקרא על שם אותו הביקור.

קבר ארנסוורט
חומות ועופות בסואומנלינה
על חומות המבצר

 המוזיאונים של סואומנלינה

בסואומנלינה יושבים שישה מוזיאונים קטנים. בראשון ביקרתי כבר בבוקר - מוזיאון סואומנלינה, המציג את ההיסטוריה של האיים והמצודה. ה"הלסינקי כארד" נתן לי כניסה חינמית או בהנחה למוזיאונים האחרים: ביקרתי במוזיאון המלחמה, המציג את ההיסטוריה הקצרה של הצבא הפיני, כולל שיתוף הפעולה הידוע-לשמצה עם הנאצים כנגד הדוב הרוסי במלחמת העולם השניה. נכנסתי גם אל תוך המוזיאון בצוללת וֶסִיקוֹ (Vesikko), בה נעשה שימוש בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה נאסר על פינלנד להחזיק צי צוללות משל עצמה, וכך כל הצוללות שלה הושמדו - פרט לווסיקו, שעברה הסבה למוזיאון.
המשכתי לביקור קצר במוזיאון ארנסוורט, אבל לא ממש התלהבתי ממנו. את הביקור שלי באיים קינחתי במוזיאון הצעצועים הקטן (שיכול להיות מעט קריפי, כשהמוני ראשים של בובות מביטים עליך). במוזיאון זה גם עצרתי להפסקה קצרה של תה ועוגה, לפני ששבתי אל האניה.

הצוללת וסיקו, שמתפקדת היום כמוזיאון
תותח ישן מחוץ למוזיאון המלחמה
בובות מומינים ישנות במוזיאון הצעצועים

בחזרה אל הנמל

השייט בחזרה למרכז הלסינקי היה אמנם קצר, אבל סיפק לי רגע שמעולם לא אשכח מהטיול הזה: הנוף היפהפה של ישן-מול-חדש ; הגלגל הענק של הנמל עם קתדרלת אוספנסקי וקתדרלת הלסינקי ברקע. הטיול הזה רק התחיל אתמול וכבר היה לי ברור שהוא עומד להיות מדהים ומלא בחוויות שלא אשכח. 
כששבתי אל הרחובות הראשיים של הלסינקי, עצרתי לאכול ארוחת צהריים זריזה ותפסתי אוטובוס אל היעד הבא שלי, שנמצא בקצה המרוחק של העיר.

קתדרלת אוספנסקי, הגלגל הענק וקתדרלת הלסינקי

המוזיאון הפתוח

נסעתי אל סֶאוּרסַארִי (שגם הוא אי, Seursaari), בו יושב המוזיאון הפתוח של פינלנד. אין אוטובוסים הנכנסים ממש אל תוך האי, אך קו 24 עוצר סמוך לגשר, המחבר את האי אל היבשה. המוזיאון הפתוח יושב ביער בחלקו הצפוני של האי ונמצאים בו מבנים, שהובאו לכאן ממקומות שונים בפינלנד ומציגים את אורח החיים הפיני. על חלק מהמבנים "שומרות" נערות בלבוש מסורתי, המחזיקות גם מכשיר קשר מודרני במידה ומישהו עושה להן צרות ורוצה להיכנס ללא כרטיס. 
עם רכישת הכרטיס קיבלתי גם מפה של המוזיאון ויצאתי לסיור ביער הקריר. מרבית המבנים במוזיאון הפתוח הם מבני עץ: חלקם שימשו כמחסני תבואה וחלקם שימשו למגורים. אהבתי במיוחד את בקתות אנשי הסאמי מלפלנד, שדומות להן ראיתי גם במוזיאון הפתוח של שטוקהולם לפני כשבע שנים. 
בסופו של הביקור שלי השמיים, שהיו מעוננים מהבוקר, החלו להתבהר. חציתי את הגשר בחזרה אל היבשת ושבתי עם האוטובוס אל מרכז הלסינקי.

יום טיפוסי בסאורסארי
מבני עץ במוזיאון הפתוח
בקתה לאפית במוזיאון הפתוח
בחזרה אל היבשת

מוזיאון קיאזמה

מכיוון וההלסינקי כארד שלי עדיין היה בתוקף, התכוונתי להמשיך ולנצל אותו. נשאר לי מספיק זמן פנוי בערב - והשמש כמובן לא הראתה כוונה שהיא הולכת לשקוע - אז הלכתי לביקור במוזיאון לאמנות מודרנית של העיר. בדרך אליו הייתי צריך לעקוף איזו הפגנה-לא-ברורה באחד מהרחובות הראשיים של העיר. הדבר היחיד שהיה ברור לי מההפגנה ההיא הוא השלט עם ציור דמות ה"גרוק" מספרי המומינים.
מוזיאון קִיאַזְמָה (Kiasma) נמצא בבניין מודרני במרכז הלסינקי ומכיל תצוגות קבועות ומתחלפות של אמנות מודרנית. אני לא ממש מחובבי אמנות מודרנית, אבל הביקור הקצר שלי כאן היה נחמד. זכורה לי במיוחד תערוכה זמנית בנושא הפּין... גם זו דרך לסיים את היום השני בפינלנד.

גם לגרוק מגיעות זכויות!
צילום עצמי (כפול חמש) במוזיאון לאמנות מודרנית