חיות ימיות בדגלים ובסמלים

יום 118: לונססטון

19.04.2010

בוא לטסמניה

השכם בבוקר יצאתי מהאכסניה שלי כדי לתפוס את השאטל של Sky Bus ממלבורן אל נמל התעופה. ההמתנה לטיסה הייתה די מורטת עצבים: לפתע ביטלו את אחת מהטיסות האחרות בלי שום התראה מוקדמת, ואז גם הטיסה שלי התעכבה. כבר עברו לי בראש מחשבות מה לעשות במידה והטיסה מבוטלת, ואיך אגיע אל טסמניה בדרך חלופית. למזלי, הטיסה יצאה לבסוף - אמנם באיחור - אבל כמובן שזה עדיף על ביטול. זו הייתה הטיסה הקצרה ביותר שלי בטיול הזה: תוך פחות משעה נחתתי בלוֹנְסֵסְטוֹן (Launceston) - העיר השנייה בגודלה בטסמניה. לקראת הנחיתה הצלחתי לצלם את נהר תמר (Tamar) הסמוך לעיר.

נהר תמר, מבט מהמטוס

ההיסטוריה האפלה של טסמניה (חלק ראשון)

טסמניה הייתה המדינה השישית בה ביקרתי באוסטרליה, וגם האחרונה (חוץ מהחזרה הצפויה לניו סאות' ווילס). היא נקראת על שמו של מגלה ארצות פחות "פופולרי" באוסטרליה - אייבל טסמן. טסמן פספס במסעו הראשון ב-1642 את אוסטרליה העצומה, והגיע "רק" לניו זילנד וטסמניה. הוא היה לאדם הראשון שתיעד את קיומה של טסמניה - ואילו קפטן קוק הידוע הגיע אליה אחריו. המגלים הראשונים לא ידעו שמדובר באי, וחשבו כי טסמניה היא חלק מקו החוף של אוסטרליה. רק בסוף המאה ה-18 פלינדרס (כן, אותו אחד מהשמורה של אי הקנגורו) הוכיח שטסמניה היא אי, בכך שהקיף אותה. 

בטסמניה הייתה בעבר קהילה אבוריג'ינית, שנעלמה עם הגעתו של האדם הלבן. העימות בין הטסמניים לבריטים נקרא "המלחמה השחורה". העימות הזה הביא להשמדת העם הטסמני, כתוצאה מרצח יזום של הבריטים, חטיפת המתיישבים לצורכי עבדות, ומחלות שהביא איתו האדם הלבן אל הקהילה הלא-מחוסנת. וכך - מעם שמנה כמה אלפי אנשים לפני הגעת הבריטים, נשארו רק ארבעה אבוריג'יניים-טסמנים בשנת 1869. הטסמנית האחרונה נפטרה בשנת 1876 ובכך הוכחד העם הטסמני.

דגל טסמניה

דגל טסמניה הוא דגל אוסטרלי "קלאסי" - נס בריטי עם סמל מדינת טסמניה. אין הסבר הגיוני לבחירת האריה כסמלה של מדינה, שהטבע וההיסטוריה שלה רחוקים כל כך מהאריות של אפריקה ואירואסיה. כנראה שהסמל נבחר כדי לחזק את הקשר הבריטי אל המקום.

דגל טסמניה

ניו זילנד?!

מנמל התעופה הקטן של לונססטון נסעתי במונית עם עוד שתי מטיילות אל מרכז העיר. האכסניה שהזמנתי לי כאן הייתה מקום קסום בשם Launceston Backpackers - ופה התחלתי להבין מדוע משווים את טסמניה לניו זילנד. לא רק שהאי עצמו דומה מבחינת נופיו לארץ-הענן-הלבן-הארוך, אלא שגם האווירה כאן מאד דומה: האכסניה הייתה למעשה בית פרטי שהוסב להוסטל (כמו בניו זילנד), היחס פה היה אישי והמחירים נמוכים יותר (כמו בניו זילנד) ואפילו היה כאן חתול שהסתובב בחצר (כמו בניו זילנד, וגם כמו בישראל). וסוף סוף אחרי מלבורן ההומה והרועשת, חזר לי החיוך אל הפנים.

שילמתי כאן סכום נמוך יחסית לחדר עם עוד שני אנשים, אך למעשה שהיתי בו לבד. תחושת הפרטיות הזו הייתה מדהימה, אחרי חודשים של לינה באכסניות משותפות. 

ליד האכסניה שלי. כל כך ניו זילנד.

מרכז לונססטון

לקחתי את מדריך הלונלי פלאנט שלי ויצאתי לסיבוב במרכז העיר, כדי לחפש את האתרים המומלצים ביותר. חנות המטריות שפורסמה במדריך, נראתה בעיניי די סתמית ולא מעניינת. דווקא אוסף העיצוב בעץ היה הרבה יותר יפה ומיוחד.

בפארק המרכזי של לונססטון (City Park) נמצאת מסיבה-כלשהי מכלאה של קופי מקוק יפנים. גם הפארק עצמו הוא מקסים, שקט ופסטרולי. 

טיילתי מעט במרכז העיר, התרשמתי מהבנייה היפה ומהשקט המרגיע. לקראת הערב עברתי במרכז המידע לתיירים ובסופרמרקט כדי להצטייד בקצת אוכל. ועדיין לא יצאה ממני התחושה שטעיתי בדרך והגעתי שוב לניו זילנד.

קוף מקוק בפארק של לונססטון 

היובל של נהר תמר

ימים 116-117: מלבורן

17.04.2010

הסוכן שעיצבן אותי

הבוקר נכנסתי לסוכנות טיולים קטנה מול האכסניה כדי לקבוע לעצמי טיול של יום אחד בזמן שהותי בטסמניה. הסוכן לא הצליח למצוא משהו במחיר יותר טוב מזה שמצאתי לבד באינטרנט, ובלי לשאול אותי הוא פשוט הזמין עבורי את שני הסיורים שהתעניינתי בהם. כשאמרתי לו שהמחיר לשני הטיולים לא מתאים לי, הבחור המעצבן טען שאני צריך לשלם 50% דמי ביטול על שני הסיורים. התחלתי להסביר לו שאני ממש לא חייב לשלם בגלל הטעות שהוא ביצע והזמין סיור לפני שסגרנו את העסקה (והוא כלל לא ראה את כרטיס האשראי שלי יוצא מהארנק). לאחר ויכוח קצר וקצת עצבים הגענו להסכמה שאזמין רק את הסיור שמאד רציתי - לפורט ארתור. העיקר שלבסוף לא שילמתי על הסיור יותר מהמחיר שמצאתי באינטרנט.

מוזיאון ההגירה

מהסוכנות הלכתי אל מוזיאון ההגירה, שממוקם ברחוב פלינדרס באמצע הדרך מהאכסניה שלי אל כיכר הפדרציה. אוסטרליה היא בבסיסה מדינת מהגרים, למרות שהיום כבר חלות הגבלות על ההגירה אליה. המוזיאון מציג את תרבויות המהגרים העיקריות שהגיעו לאוסטרליה ואת השפעתן על החברה האוסטרלית המודרנית. אין מקום טוב למוזיאון הזה יותר מאשר מלבורן הענקית עם אוכולוסייתה הרב-גונית.

מיצג של ספינה במוזיאון ההגירה

סיבובים בעיר

בשארית היום הזה הסתובבתי במרכז העסקים עמוס-האנשים של מלבורן: עברתי שוב ליד הספריה המפורסמת והגעתי אל שוק ויקטוריה הענק כדי לחפש מציאות. השוק כאן דומה באופיו לפדי-מרקט של סידני, אך הוא יותר פתוח ומאוורר (ולא ממוקם מתחת לקניון ענק). קניתי לעצמי רק זוג תחתונים עם עיטור של הסימפסונס ; לא הצלחתי למצוא כאן דגל של מדינת ויקטוריה לאוסף הדגלים שלי.

בערב יצאתי קצת לרובע פראהן, אך שבתי מוקדם לאכסניה בגלל עייפות איומה. המצב בחדר הנורא שלי לא היה טוב: אחד ההולנדים הצעירים השתכר והחליט שהוא הולך ערום בחדר, עד שאחת מהבנות צעקה עליו: "אני לא רוצה לראות את הזין שלך!". לקראת השעה שלוש חלק מהתרמילאים חזרו אל החדר, הרעישו, פתחו את החלון לרחוב הרועש והעירו אותי. זינקתי מהמיטה בעצבים וטרקתי את החלון בכוח - משאיר אותם המומים. למחרת אחד מהם דאג להתנצל בפניי על הרעש שהם עשו. 

18.04.2010

האתאיסט שהעז להעיר למוזיאון היהודי

היום יצאתי לרוב סַנְט קִילְדָה (St. Kilda), שבו מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה ביותר באוסטרליה. כאן גם נמצא המוזיאון היהודי של אוסטרליה. שילמתי עבור כרטיס שכלל גם ביקור מודרך בבית הכנסת האורתודוכסי הסמוך. הסיור במוזיאון עצמו היה עצמאי ; הוא היה מאד מקיף וכלל תצוגות על ההיסטוריה היהודית, השואה, היהודים באוסטרליה ועל חגים ומסורת יהודית.

בתצוגת החגים סידרו בתוך חדר עגול את כל חגי ישראל, לפי סדר הגעתם בשנה העברית. ואז שמתי לב לטעות(!) - יום העצמאות הופיע בסדר השנתי אחרי חג השבועות, במקום לפניו. קראתי לאחת מעובדות המוזיאון כדי להעיר לה על הטעות ; היא נראתה די מופתעת מזה שהם לא עלו על זה עד עכשיו. פדיחות.

מהמוזיאון המשכתי אל הטיילת לאורך הים, שהתקיים בה שוק יום א' של אמנים. לא קניתי כאן מזכרת, אבל מאד התרשמתי מהכניסה המצועצעת לפארק השעשועים הסמוך, בעל השם הגנרי "לונה פארק".

הלונה פארק של מלבורן

מקדש הזיכרון

מרובע סנט קילדה המשכתי ברגל אל האתר המרשים ביותר במלבורן - מקדש הזכרון (Shrine of Remembrance). זהו מונומנט עצום שהוקם לזכרם של החללים ממדינת ויקטוריה במלחמת העולם הראשונה. כיום הוא מוקדש לכל החללים האוסטרלים, ומתקיימים בו טקסים ביום הזיכרון האוסטרלי וביום ה-ANZAC. 

קשה לתאר כמה מקדש הזיכרון הוא מרשים: בנייתו הסתיימה בשנת 1934, והוא מעוטר בפסלים ואנדרטאות לזכר החללים. בתחילת המילניום הוסף לו מרכז מבקרים, שמאפשר ללמוד ולהכיר את גבורת החיילים האוסטרלים במלחמות.

מקדש הזיכרון

את היום הזה קינחתי בתצפית ממקדש הזיכרון על מלבורן ; אפשר לטפס במדרגות אל המרפסת העליונה שלו כדי לצפות בגנים הפסטורלים שמסביבו. ואז, כל כך רחוק מהבית - באמצע מקדש הזיכרון האוסטרלי, הבנתי שהביקור שלי כאן נפל על ערב יום הזיכרון של ישראל. ופתאום נמלאתי געגועים הביתה.

הביקור כאן היה סיום טוב לשהות שלי במלבורן, שדווקא לא הייתה אחד משיאי הטיול. חיכיתי בקוצר רוח לטיסה שלי מחר אל המדינה האחרונה בה אבקר באוסטרליה.

מבט על מרכז מלבורן ממקדש הזיכרון

המדרגות אל המקדש

יום 115: מלבורן

16.04.2010

כיכר הפדרציה

אחרי לילה מזעזע באכסניה, מלבורן התחילה להזכיר לי את היומיים הראשונים והקשים בסידני לפני כחודשיים. היתרון היחיד של אכסניה במרכז העסקים העירוני (ה-CBD) היה האפשרות להגיע רגלית למרבית המקומות החשובים. הלכתי אל כיכר הפדרציה (Federation Square), שמשום מה היתה מעוטרת בדגלי דנמרק, ולא טרחתי לברר למה. במרכז הכיכר יש מבנה מוזר, שמזכיר במראהו גביש עצום ולא מעובד של מתכת כלשהי: זהו מוזיאון התמונה הנעה, או ACMI. ויתרתי על הביקור בתוך ה-ACMI ובמקומו בחרתי במרכז האמנות ע"ש אִיאָן פּוֹטֶר (The Ian Potter Centre), שהכניסה אליו הייתה חינמית.

מבנה ה"גביש" של מוזיאון ACMI

המרכז של איאן פוטר משמש גם כגלריה הלאומית של מדינת ויקטוריה, ובמהלך הביקור בו צפיתי במספר יצירות מודרניות מיוחדות. עברתי בין תמונה שהייתה מורכבת כולה ממדבקות עגולות פשוטות, דרך פניו של נער, המורכבות ממאות ציורים זעירים וכלה בכמה יצירות מודרניות של אמנים אבוריג'יניים.

אחת מהיצירות היפות במרכז איאן פוטר

העיר של באטמן!

כשהמשכתי להסתובב במרכז העיר, הגעתי לשדרה ראשית שנקראה לא פחות על שם בֵּאטמֶן (Batman)! גם בימים הבאים נתקלתי בהרבה מקומות הקרויים על שמו של איש העטלף המפורסם: פארק, גבעה וגם תחנת רכבת. בירור קצר בוויקיפדיה מעלה את הסיבה: אחד ממייסדיה של העיר מלבורן היה ג'ון באטמן, ללא שום קשר לגיבור העל של גות'אם. זה עדיין לא מנע ממני להיות משועשע כשנתקלתי בשם הזה מופיע על אתרים בעיר. אולי מלבורן היא-היא גות'אם סיטי האמיתית ; מהנוף הנשקף משדרות באטמן והגשר הסמוך, מלבורן לא נראית אפלה כמו מקבילתה הבדיונית.

שדרות באטמן!

מבט פנורמי על מלבורן משדרות באטמן. 

כאן גר קפטן קוק

לאחר מבט חטוף על פעמוני הפדרציה, הלכתי אל גני פִיצְרוֹי (Fitzroy Gardens), שמשמשים כ"ריאה ירוקה" במרכז המטרופולין. יש הרבה מה לראות בגנים, ומוקד המשיכה התיירותי הגדול בהם הוא הבית של קפטן קוּק - Cook's Cottage. כן, זהו הבית בו נולד וגדל הקפטן המפורסם, שמיפה חלקים גדולים בחופיה של אוסטרליה. כל כך אוהבים פה את קפטן קוק, עד שפירקו את הבית שבו הוא גדל ביורקשייר, אנגליה - והביאו אותו לאוסטרליה רק כדי לבנות אותו מחדש בגני פיצרוי. למרות שהבית חצה חצי מכדור הארץ, הגן בו הוא ממוקם כיום נראה כמקום המתאים ביותר עבורו. אני חושב שקפטן ג'יימס קוק היה שמח לדעת שבית ילדותו עבר רילוקיישן ליבשת אותה הוא מיפה.

נכנסתי לתוך הבית הקסום כדי לסייר בו ולהביט בשחזורים של החדרים לפי התקופה בה גדל ג'יימס הקטן. 

בית משפחת קוק בגני פיצרוי

עץ הפיות

הביקור בגנים הביא אותי לעוד מספר מקומות נוספים, כמו החממה החביבה ועץ הפיות. עץ הפיות הוא למעשה גזע כרות שעוטר בתחריטים על ידי האמנית המקומית אוֹלָה קוֹהן (Ola Cohn). העץ המקסים אהוב בעיקר על ידי ילדים שבאים לחזות בפיות והגמדים שעליו, המשולבים בחיות אוסטרליות אנדמיות. בשנים האחרונות הוא עבר מספר שחזורים וטיפולים כימיים על מנת לשמר אותו לדורות הבאים.

עץ הפיות של אולה קוהן

עברתי ליד הספריה של מדינת ויקטוריה, שנראתה מאד יפה בתמונות... אך פחות התרשמתי ממנה במציאות. המקום היה די הומה בבני אדם, "תודות" ללהקת רוק שהחליטה לחרב את האווירה עם המוזיקה שלה. 

רובע פראהן

זה היה כמעט בלתי אפשרי לנוח באכסניה שלי לאחר הטיול הארוך של הבוקר והצהריים ; הרכבת החשמלית נסעה בלי הפסקה והרעידה את החלונות של החדר הדוחה שלי. ההולנדים הצעירים שהגיעו לחדר עלו לי מהר מאד על העצבים, אבל אני שתקתי. בינתיים...

בערב יצאתי ברכבת התחתית למועדון ברובע פְּרָאהַן (Prahan). מצאתי מקום נחמד להעביר בו את רוב הלילה, כשאני מנסה לדחות כמה שיותר את החזרה שלי אל האכסניה האיומה ההיא.

יום 114: מדרך האוקיאנוס אל מלבורן

15.04.2010

המשכה של דרך האוקיאנוס

היום האחרון של הסיור הזה נפתח בביקור נוסף ב-12 השליחים, לסדרה נוספת של צילומים. משם הגענו לערוץ בשם לוֹך אַרְד (Loch Ard Gorge), בו ירדנו אל החוף כדי להצטלם בתמונה המפורסמת, שבה "מחזיקים" את שני קירותיו של הערוץ העמוק. מנולי כבר נהיה מומחה לצילומים מהסוג הזה, והוא צילם את המטיילים בזה אחר זה תומכים בצידי הערוץ.

תומך בערוץ לוך ארד

מנופי דרך האוקיאנוס הגדולה

בהמשך הדרך עוד קפצנו לעצירה קצרה ביער גשם קטן. זה היה מעט מוזר להיתקל ביער שכזה באיזור מאד דרומי ; יערות גשם נמצאים לרוב בחופיה הצפוניים של אוסטרליה, כמו אלה שביקרתי בהם בפארק הלאומי דיינטרי.

אחרי הביקור ביער הגשם עצרנו בעיירה אַפּוֹלוֹ בֵּיי (Apollo Bay) לארוחת צהריים. בזמן הפנוי שהיה לי כאן שלחתי לאמא ברכת יום הולדת, בתקווה שהיא תגיע לפני יום ההולדת שלה, בעוד תשעה ימים (אבל בסוף הברכה הגיעה ביחד איתי הביתה).

טורקי

עצירה הביניים האחרונה להיום הייתה בעיירת הגולשים טוֹרְקִי (Torquay), שיושבת בקצהה של דרך האוקיאנוס הגדולה. טורקי היא גם מקום טוב לקנות בגדים בחנויות העודפים של כמה חברות מפורסמות. לא תכננתי לקנות פה כלום, אבל בסוף מצאתי לעצמי מעיל דו צדדי נחמד באחת מהחנויות. 

הכניסה לדרך האוקיאנוס בטורקי

האכסניה הגרועה מכולן?

מטורקי יצאנו אל עבר מֶלְבּוֹרְן (Melbourne), בירת מדינת ויקטוריה. במלבורן מנולי פיזר את חברי הקבוצה - כל אחד באכסנייה שלו. האכסניה שלי נקבעה מראש והייתה שייכת לרשת Nomads, שבה גם לנתי בקיינס. קשה לי להחליט אם האכסניה במלבורן הייתה האכסניה הגרועה ביותר שלנתי בה במהלך הטיול... הרי המייז של סידני נלחמת גם היא על התואר המפוקפק. האכסניה הייתה המונית, מלוכלכת ורועשת: היא ממוקמת ממש במרכז העיר מעל פסי הרכבת החשמלית, שפועלת כבר מהבוקר ומרעידה את החלונות. היו 14 מיטות בחדר והרצפה הייתה מבולגנת בבגדים של כל המטיילים. הבנתי מהר שאין יותר מדי מה לעשות בנידון, וכי זהו אופיין של אכסניות במטרופולינים ענקיים כדוגמת סידני ומלבורן. 

בלילה עצמו לא ממש אפשרו לי לישון כמו שצריך והצטערתי שלא בחרתי לישון באחת מהאכסניות הרחוקות ממרכז העיר. ועוד לחשוב שצפויים לי שלושה לילות נוספים כאן.