מלטה / היום הרביעי: רבט ופאולה

מאד רציתי לבקר באחת באטרקציות המיוחדות של מלטה - ההיפוג'אום. ופה התחילה הבעיה: את הכרטיסים צריך להזמין אונליין באתר של Heritage Malta ועדיף כחודשיים מראש. זה יתרון גדול למי שיודע את תאריך הנסיעה שלו, אבל שיטת ה"דילים" הזולים מנעה מאיתנו להזמין כרטיסים מראש. הסיבה למחסור בכרטיסים היא שכמות המבקרים בהיפוג'אום מוגבלת לכ-60 איש ביום על מנת לשמור על איזון של הגזים במתחם התת קרקעי העמוק.

באתר האינטרנט מוכרים את רוב הכרטיסים, ומשאירים כמה כרטיסים עודפים למי שמקדים להגיע בבוקר יום  הביקור למוזיאון הארכיאולוגיה בוולטה. אז השכם בבוקר יצאנו באוטבוס מסליאמה אל התחנה המרכזית בכניסה לוולטה. נכנסנו שוב אל העיר העתיקה וגילינו שאנחנו לא הראשונים שהגיעו לחפש כרטיסים. עד פתיחת המוזיאון בשעה 9:00, התור עוד התארך והבנו שלא יהיו כרטיסים לכולם.

עם פתיחת המוזיאון כולם הסתדרו בתור. כשהגיע תורנו, סילבי ואני שילמנו על הכרטיסים (הלא-זולים) לאתר ואז המוכר פנה אל האנשים שמאחורינו והודיע שנשאר רק כרטיס בודד. הם הסתכלו עלינו במבט רצחני. חייכנו והלכנו משם.

רבט

הכרטיסים להיפוג'אום נקבעו לשעת צהריים, ולכן החלטנו לנסוע לרַבַּט (Rabat) כדי לבקר בקטקומבות שפסחנו עליהן אמש. נסענו באוטובוס מהתחנה המרכזית של ולטה אל "העיר הגדולה" הסמוכה למְדינה. הקטקומבות של פול הקדוש היו בשימוש החל מהתקופה הרומית. מטעמי היגיינה הוחלט בעיר מדינה שלא לקבור את המתים בתוך העיר (וגם כי אין בה בעצם מקום). בהמשך נבנתה העיר רבט מסביב לקטקומבות, והיא תפקדה כ"עיר המתים" של מדינה.

הקטקומבות אפלות אבל נקיות. לא מוצאים בהם שלדים פזורים, אלא רק כוכי קבורה עתיקים. בגלל האפלה, קשה לצלם בהן ומומלץ לעבור לחשיפה ארוכה.

בתוך הקטקומבות של פול הקדוש

ההיפוג'אום

חזרנו מרבט אל ולטה, ומשם נסענו אל פאולה הסמוכה - בה נמצא ההיפוג'אום של חַאל-סַפְלֵייְנִי (The Hypogeum of Ħal Saflieni). הוא נקרא היפוג'אום בגלל החיבור של שתי מילים היווניות: "מתחת" + "אדמה" והוא המקדש היחיד בעולם מהתקופה הפרה-היסטורית שממוקם מתחת לאדמה. הוא התגלה במקרה בתחילת המאה ה-20, בעת שיפוצים בבית פרטי בעיירה פָּאוֹלָה (Paola).
היום ההיפוג'אום מתפקד כאתר תיירותי פופולרי. במהלך הביקור ירדנו עד קומת מינוס 2 של ההיפוג'אום כדי לצפות בחציבה המרהיבה באבן. הקומה מכילה חדרים גדולים שכל קירותיים ועיטוריהם חצובים בסלע. המקום שימש כמקום פולחני וכבית קברות: עם פתיחתו במאה ה-20 נמצאו בו שרידים של אלפי מתים. בחדר המרכזי שבו התגלה הפסלון הקטנטן של הגברת הישנה, שמוצג כיום במוזיאון לארכיאולוגיה בוולטה.

הכניסה הצנועה להיפוג'אום. אסור לצלם בתוכו

מקדשי טרשיין

מההיפוג'אום הלכנו ברגל אל העיירה הסמוכה, טַרְשֵׁיין (Tarxien) בה נמצאים מקדשי טרשיין הפרה-היסטוריים. האתר היה בחלקו בשיפוצים ולכן פחות התלהבנו ממנו. אפשר לראות בתוכו עיטורים של חיות שנחצבו בסלע ואת פסל האישה השמנה, שרק חלקו התחתון שרד.

פסל האישה השמנה במקדשי טרשיין (חירבה מס' 3)

סוף

את אחר הצהריים העברנו בטיילת של סליאמה, בהמתנה לפני הטיסה בלילה.
מלטה הייתה חמה ומדהימה. יש הרבה מה לראות בה, ואני חושב שהגענו להספק יפה בארבעה ימים: ביקרנו בערים החשובות, ראינו את המקדשים המגלתיים הגדולים ואפילו הספקנו לטבול בים הפנימי.
נפרדנו ממנה לאחר השקיעה.

מבט מסליאמה אל הערים הסמוכות

מלטה / היום הראשון - וַלֶּטָּה

ביקרתי במלטה בספטמבר 2011, ביחד עם חברה טובה מתקופת הצבא - סילביה. את הזמנת הטיול ביצענו בשיטת ה"דילים", שכוללים טיסה ומלון. אני לא יודע אם זה השתנה מאז, אבל באותו הזמן לא היה אפשרי להזמין טיסה ישירה למלטה שלא דרך הדילים. אם היינו רוצים להזמין טיסה ומלון בנפרד, היינו צריכים לטוס למלטה בטיסת קישור יקרה דרך איטליה. הזמנו את הדיל הזול ביותר שהצלחנו למצוא, מכיוון שרמת המלון לא ממש עניינה אותנו.

סְלִיאֶמָה

נחתנו במלטה בבוקר. הנחיתה במלטה מתבצעת בשדה התעופה הקטנטן של המדינה. מפתיע שעם כל הבניה הצפופה על האי הראשי, עוד נשאר בו מקום להקמת שדה תעופה במהלך המאה ה-20. משם אספו את הקבוצה הישראלית והנציג פיזר אותנו בין המלונות - תהליך די ארוך. המלון שלנו מוקם בעיר סליאמה (Sliema) הסמוכה לבירה ולטה. אם את הבניה העתיקה בוולטה אפשר להשוות ליפו, אז סליאמה והערים שמסביבה הן תל-אביב: העיר הגדולה יותר ומרכז הבילויים עם טיילת יפה לחוף הים התיכון.
הנציג המקומי קצת עיכב אותנו במלון וניסה למכור לתיירים את חבילות התיירות באי. החלטנו להקשיב לו, אבל לא מיהרנו לקחת את כל הטיולים המוצעים, ובטח שלא חיפשנו את הקזינו. ויתרנו על הטיול שהוצע ליום הראשון ונרשמנו לשני אוטובוסים תיירותיים בשיטת Hop-on-hop-off ליומיים הבאים.

לא מיהרנו לבצע היכרות עם סליאמה ביום הראשון, אלא חיפשנו איך להגיע כמה שיותר מוקדם אל ולטה. כשמגיעים אל המזח של סליאמה הפונה אל עבר ולטה, קל מאד למצוא סירות לחציית הנמל אל העיר העתיקה.

מבט על סליאמה בעת השייט לוולטה.

וַלֶּטָּה

המרחק בין הערים סליאמה ווולטה אינו גדול, ותוך מספר דקות הסירות מגיעות למרגלות העיר ולטה. למה "מרגלות"? - כי ולטה בנויה לגובה. היא אמנם קטנה מאד - בערך בגודל של שכונה בעיר בישראל - אבל אפשר בקלות להעביר בה יום שלם בהליכה, טיפוס וירידה במדרגות האינסופיות שלה. החום והלחות לא הרתיעו אותנו. פתחנו מפה וניווטנו את עצמנו דרך רחובות העיר העתיקה, אל הכניסה הראשית שלה. משם תכננו להתחיל את הסיור בעיר. מול השער הראשי של ולטה נמצאת מזרקת טריטון, המוקפת בתחנת אוטובוסים. לצערנו, המזרקה לא פעלה בזמן שביקרנו, וכל האיזור היה תחת שיפוצים.

המעבר דרך השער הראשי בחומה מוביל אל הרחוב הראשי של ולטה - רחוב הרפובליקה (Ir-Repubblika). הרחוב עמוס בחנויות לתיירים, מוזיאונים, מסעדות וגם כמה בניינים רשמיים.

רחוב הרפובליקה, ולטה

המשכנו ברחובות הראשיים המרשימים של ולטה והגענו אל קתדרלת יוחנן הקדוש (St. John's Co-Cathedral). הקתדרלה נבנתה על ידי מסדר אבירי מלטה בסוף המאה ה-16. החזות החיצונית הצבאית-משהו שלה לא רומזת לגבי הפאר שמסתתר בתוכה והיא נחשבת לאחת מהקתדרלות הבארוק היפות באירופה. נשארנו בה מספיק זמן כדי להתרשם מהקפלות המפוארות שלה וגם - לא נעים להודות - לעמוד מול המאווררים הענקיים שהוצבו בה. זה היה יום חם מאד, והמלטזים משום מה לא מצטיינים בתפעול מזגנים.

בתוך קתדרלת יוחנן הקדוש

לאחר הקתדרלה יצאנו אל עבר כיכר הרפובליקה וכיכר הארמון - שתיהן ממוקמות לאורך רחוב הרפובליקה. בכיכר הרפובליקה ראינו את הפסל הלבן בדמות המלכה ויקטוריה, סמוך לספריה הלאומית של מלטה. כיכר הארמון הגדולה יותר ובה בעיקר רבצנו לנוח מהחום המעיק.

הלכנו דרך הרחובות התלולים והצדדיים של ולטה אל החומות החיצוניות של העיר, במטרה להקיף אותה מסביב ולהגיע אל מבצר אלמו הקדוש ומוזיאון המלחמה. הרחובות המרוחקים ממרכז העיר נראו מאד מלוכלכים ומוזנחים, בחלקם אפילו הייתה אשפה ברחובות. הרבה נהגי כרכרות ניסו לשכנע אותנו לעלות לנסיעה, אבל אנחנו החלטנו להשתמש ברגליים. כשהגענו אל המבצר, הוא כבר היה סגור למבקרים. זה מה שקורה כשמתחילים את היום מאוחר.

ירידה לצורך עליה

המסלול ההיקפי הביא אותנו אל פעמון המצור ואל גני ברקה התחתונים שנמצאים סמוך אליו. הפעמון נבנה לזכר המצור על מלטה בתקופת מלחמת העולם השניה. בוולטה יש גנים תאומים בשם בַּרָקָה (Barrakka). מהגנים התחתונים המשכנו לאורך החומה אל הגנים העליונים, שבהם מוצגים תותחים המכוונים אל עבר הנמל. זו הייתה נקודת סיום מקסימה לסיור בוולטה. עצרנו לאכול גלידה באחד הרחובות הראשיים, קנינו קצת מזכרות ויצאנו לחפש את המזח ממנו יוצאות הסירות בחזרה אל סליאמה.

הנוף מגני ברקה העליונים

בדרך חזרה השמש כבר התחילה לשקוע. זכינו לראות את קו החוף של ולטה ואת הכיפה העצומה של הכנסייה הכרמליטית נצבעים בפלטה יפהפיה של צבעי-חול. שבנו אל סליאמה מותשים, רעבים ועם רגליים כואבות מהתלילות של ולטה. במלון הבנו עד כמה מערכות המיזוג במלטה הן לא יעילות, כשרק זרזיף של אוויר קר הואיל בטובו לצאת מפתח האוורור.

ולטה לקראת שקיעה