ימים 69-71: צ'יקלאיו

09.02.2013

אל צ'יקלאיו

בבוקר עזבתי את וואנצ'אקו, ושכחתי מאחוריי באכסניה את שרשרת הקונדור, שרכשתי בבוליביה. חלקתי מונית עם תייר אמריקאי, וביחד נסענו אל טרמינל האוטובוסים העמוס של טרוחיו. נסעתי עם אוטובוס של חברת Emtrafesa, שלא גירדה אפילו את הסטנדרטים שהתרגלתי אליהם באולטורסה. הנסיעה אל צִ'יקְלַאיוֹ (Chiclayo) ארכה כארבע שעות, בעיקר בגלל תחנות עצירה רבות בדרך. רק אחר הצהריים הגעתי אל תחנת האוטובוס של צ'יקלאיו, מורעב מהרגיל.

סידורים בצ'יקלאיו

הלכתי ברגל אל המלון שלי בצ'יקלאיו - Hostal Amigos. המחיר אמנם היה יקר ממה שהתרגלתי אליו בפרו, אך החדר כלל מקלחת ושירותים פרטיים. אני מניח שמכיוון וצ'יקלאיו אינה עיר תיירותית למדי, מבחר המלונות וההוסטלים פה הוא מצומצם מהרגיל. 

מיד ביררתי אפשרויות טיול בעיר ונרשמתי למחר לסיור של הלורד מסיפאן - אולי האטרקציה הגדולה היחידה באיזור. הרעב שלי התגבר והתחלתי לחפש מקומות לאכול בהם ארוחת צהריים מאוחרת. המסעדה הצמודה למלון הייתה ברמה די ירודה, ולכן המשכתי אל עבר הכיכר הראשית של העיר, ומצאתי שם את מסעדת/מזללת Kango. לאחר ששבעתי ממנת לומו סלטדו, שבתי אל המלון כדי לנסות לתכנן את הימים הבאים שלי בפרו.

לא ידעתי אם להמשיך אל עיירות החוף מַנְקוֹרָה או טוּמְבֵּס כתחנות ביניים בדרך לאקוודור. אני חייב להגיע אל אקוודור יומיים לפני הטיסה שלי לגלפגוס, כדי לוודא שקיבלתי את כל הכרטיסים לסיור שלי שם. במלון שלי לא קיבלתי עזרה משמעותית, ולכן הלכתי אל סוכנות התיירים הרשמית של פרו - iPeru ואל כמה סוכנויות אוטובוסים. בסוף כל הסיבובים בעיר, גיליתי שאין אוטובוסים שעוצרים במנקורה בדרך אל גוואיאקיל. בלית ברירה החלטתי להזמין כרטיס ישירות מכאן אל גוואיאקיל באקוודור. 

השיטוטים שלי בצ'יקלאיו לא ממש גרמו לי להתרשם מהעיר. היא נראית די סתמית, בהשוואה לערים אחרות בהן ביקרתי בפרו.

10.02.2013

טוקומה

ביום השני שלי בצ'יקלאיו יצאתי ביחד עם קבוצת מטיילים עם חברת Moche Tours לטיול בעקבות הלורד מסיפאן. אין הרבה אתרים מרשימים מסביב לצ'יקלאיו, ולכן אפשר להספיק לראות את כולם ביום אחד של סיור מאורגן. האתר הראשון להיום כלל ביקור בפירמידות של תרבויות סִיקַאן ולַמְבָּייֶקֶה באיזור הנקרא טוּקוּמֶה (Túcume). חואן, המדריך של הקבוצה, סיפר לנו על המלך המקומי נַאילָאפּ והתעקש שכל אחד יצטלם (מספר פעמים!) עם פסלון מוזהב שלו. מרבית הפירמידות בטוקומה הן במצב איום: הגשמים שחקו אותן באופן ניכר. בניגוד לוואקות של תרבות המוצ'ה באיזור טרוחיו, הפירמידות בטוקומה הן ריקות מתוכן ; אין חדרים או אמנות בחלקן הפנימי, אלא רק זבל שנועד לתמוך בפירמידה כמילוי. מזג האוויר החם והלח היום לא הקל על הטיפוס לנקודת התצפית, אך כשהגעתי אליה יכולתי להביט בנוף פנורמי של מספר פירמידות מתפוררות.

אחת מהפירמידות בטוקומה

עם הפסלון של נאילאפ, כשהפירמידות השחוקות מאחוריי

מוזיאון הלורד של סיפאן

מכאן נסענו לארוחת צהריים בעיירה למבּייקה (Lambayeque), שבה נמצא גם המוזיאון המפורסם ביותר בפרו. מוזיאון הקברים המלכותיים של סִיפָּאן (Museo tumbas reales de Sipan) נחשב למוזיאון הטוב ביותר בפרו ולאחד מהטובים בעולם. אני לא ממש יכול להשוות אותו למוזיאונים גדולים אחרים בעולם, אך הוא בהחלט היה המוזיאון הטוב ביותר בו ביקרתי בדרום אמריקה. הוא מעוצב בצורת פירמידה אדומה עם עיטורי זהב, וזה גם בערך כל מה שמותר לצלם בו. הכניסה למוזיאון עם מצלמות או כמעט כל ציוד אחר - אסורה בהחלט.
התצוגות הראשונות של המוזיאון מראות את תרבות המוצ'ה, ואחריהן מגיעה גולת הכותרת של המוזיאון: הממצאים שהוצאו מקברו של שליט מקומי, שזכה בתקופה המודרנית לכינוי "הלורד מסיפאן". הלורד התגלה רק בשנת 1987 בחפירות בוואקה רַחָאדָה (Huaca Rajada). ביחד איתו היו קבורים כמה מהמלווים שלו וכמויות עצומות של תכשיטים וזהב. האוצרות נשלחו לתהליך ניקוי ארוך בגרמניה, שבסופו הוחזרו אל המוזיאון החדיש בפרו. המוזיאון גם מציג את מה שנשאר מגופתו של הלורד מסיפאן. חואן הדריך את הקבוצה כמעט שעתיים בתוך המוזיאון, וליווה אותנו בהסברים מפורטים ומקיפים. ללא ספק, הוא היה עשיר בידע - וגם אהב לדבר הרבה.

מוזיאון הלורד של סיפאן

הקבר של הלורד

התחנה האחרונה של היום הייתה ליד העיירה סיפאן - ביקרנו בוואקה רחאדה, בה היה קבור הלורד. כאן יכולתי להציץ ממש לתוך הקבר הפתוח. כמובן שכל הגופות והזהב הוצאו מהקבר והועברו למוזיאון, אך באתר דאגו להמחיש למבקרים בעזרת שחזור פשוט, כיצד הונחו בו הגופות המעוטרות בתכשיטים.
מזג האוויר כבר החל להתקרר, ועם השקיעה שבתי מותש אל צ'יקלאיו.

כך בערך נמצא הלורד של סיפאן

ליד וואקה רחאדה

11.02.2013

פרידה מפרו

היום האחרון שלי בצ'יקלאיו היה גם יומי האחרון בפרו בכלל. העברתי את הבוקר בעיקר במלון ובסביבתו, כשהדבר המשמעותי ביותר שעשיתי היה שליחת גלויה אחרונה מפרו הביתה. בצהריים יצאתי לאכול את הלומו סלטדו האחרון שלי בפרו (מבלי לדעת שהוא יהיה גם האחרון לטיול כולו...) והמשכתי לקניית מים וחטיפים לקראת הנסיעה של הלילה. הייתי מוכרח לסיים את הסולים הפרואנים האחרונים שלי, מכיוון והמטבע הרשמי של המדינה הבאה שלי, אקוודור, הוא דולר אמריקאי.
אחר הצהריים יצאתי ברגל מהמלון אל תחנת האוטובוס של CIVA. בתחילת הנסיעה לגוואיאקיל עוד נהנתי מאוטובוס ריק יחסית, אך כשעברנו באזור העיירה פִּיוּרָה, הוא התמלא במקומיים רעשנים. מתישהו הצלחתי להירדם באוטובוס, וכך נפרדתי מהמדינה, שבה הכי נהנתי בדרום אמריקה.

מוכן לעזוב את פרו

יום 68: וואנצ'אקו

08.02.2013

סיור "אל ברוחו"

היום האחרון שלי בוואנצ'אקו כלל סיור קצר, אבל דווקא הרגיש יותר כיום מנוחה. את הבוקר הפנוי ניצלתי להתעוררות עצלה במיטה, ארוחת בוקר מאכזבת באכסניה ועדכון אלבומים בפייסבוק. רק בסביבות עשר וחצי אספו אותי לסיור לאתר הארכיאולוגי "אֶל בְּרוּחוֹ" (El brujo - המכשף). זהו אתר בו עדיין מתנהלות חפירות פעילות, ולכן הסיור של הקבוצה התמקד בוואקה בודדת - וואקת קַאוֹ (Cao). 

הנסיעה הייתה די ארוכה, בעיקר הודות לדרכים הצפוניות לוואנצ'אקו, שהיו משובשות מאוד. בסופה הגענו אל המוזיאון החדש ליד וואקת קאו. זהו מוזיאון חדש יחסית, שנפתח רק בשנת 2009. הרגשתי כאילו לא השקיעו יותר מדי יצירתיות בעת הקמת המוזיאון הזה: הוא נראה פשוט כיציקת בטון גסה באמצע רצועת החוף המדברית. גולת הכותרת של הביקור במוזיאון היא המומיה של "סניורה קאו".

לאחר הביקור הקצר במוזיאון, עליתי עם המדריכה והקבוצה אל וואקת קאו, שהשתייכה לתרבות המוֹצֶ'ה. העיטורים בתוך הוואקה דומים בסגנונם לאלו שראיתי אתמול בבוקר בוואקת הירח. מה שמבדיל את וואקת קאו הוא שהקבר הראשי בה הוא קברה של אותה "סניורה קאו". תגלית זו הוכיחה שבתרבות המוצ'ה הייתה גם הנהגה נשית. הסניורה מתה מאד צעירה, וגופתה נשתמרה היטב בזכות מזג האוויר היבש באיזור. יחד איתה נקברו גם מלוויה ומשרתיה.

הסיור היום היה אמנם זול וקצר, אך גם סתמי מאכזב באותה מידה. האתרים שראיתי בסיור של אתמול היו הרבה יותר מרשימים, וכך גם ההדרכה. מכאן חזרתי אל עבר וואנצ'אקו.

וואקת קאו. 

מוזיאון קאו -  יציקת בטון סתמית. מבט מהוואקה.

אני בתוך וואקת קאו

ערב אחרון בוואנצ'אקו

הגיע הזמן להתחיל להתארגן לקראת עזיבת ואנצ'אקו מחר בבוקר. זו הייתה אחת התחנות המקסימות והשלוות של הטיול הזה. את שארית היום העברתי במנוחה ושיטוטים על קו החוף של "כפר הדייגים" השקט.

יום 67: וואנצ'אקו וטרוחיו

07.02.2013

התארגנות איטית

כל כך כיף להתעורר בבוקר ולשמוע את רחש גלי האיקאנוס השקט. התעוררתי בעצלתיים וירדתי לבדוק את המחשב של האכסניה. הופתעתי לגלות כאן מחשב במצב טוב ותוכנת פיקאסה מותקנת. ניצלתי את הבוקר להעלאת תמונות מהטיול לפיקאסה ולפייסבוק. עוד לפני היציאה לטיול של היום, הספקתי גם לקפוץ למסעדת Otra Cosa לארוחת בוקר קצרה.

בעקבות תרבות המוצ'ה

לאחר ארוחת הבוקר אספו אותי מהאכסניה לסיור יום אל עבר המבנים העתיקים של תרבויות המוֹצֶ'ה (Moche) והצִ'ימוּ (Chimu) - שתי תרבויות פרה-קולומביאניות ששגשגו באיזור צפון פרו. תרבות המוצ'ה הייתה המוקדמת מבין השתיים, ולכן חלקו הראשון של הסיור הוקדש לה. הקבוצה הקטנה שאליה הצטרפתי, כללה תיירת מהולנד וזוג אנגלי-פרואני ; המדריך שלנו היה פרואני קטן עם אנגלית מצוינת. 

נסענו מוואנצ'אקו דרך טרוחיו אל התחנה הראשונה שלנו: מוזיאון בנושא המקדשים/פירמידות של תרבות המוצ'ה (Museo Huacas de Moche). המונח המקומי ל"פירמידות" באיזור זה הוא "ווַאקָה" - Huaca. המוצ'ה שישבו באיזור טרוחיו המודרנית עסקו בעיקר באמנות חרס ; לעומתם, המוצ'ה שישבו באיזור העיר המודרנית צ'יקלאיו עסקו בעיקר באמנות של כלי מתכת. המוזיאון עצמו היה נחמד, אך לא חידש לי מעבר למוצגים שראיתי במוזיאון לַארְקוֹ בלימה. 

המוזיאון לתרבות המוצ'ה

לא רחוק מהמוזיאון נמצאות שתי הוואקות הגדולות של האיזור - וואקת השמש ו-וואקת הירח (Huacas del Sol y La Luna). בזמן ביקורי באתר, רק וואקת הירח הייתה פתוחה למבקרים. וואקת השמש הייתה סגורה למבקרים בעשרים השנים האחרונות ; היא נהרסה ברובה בגלל הכובשים הספרדים, שהטו את נהר המוצ'ה לכיוונה במטרה לזרז את קריסתה ולשדוד את הזהב החבוי בה.

בזמן הביקור בוואקה דה לה לונה המדריך הסביר לנו על הבניה ההפוכה של המבנה הפירמידלי. כל קומה נוספת הייתה גדולה יותר מזו שמתחתיה. כך נוצר הצורך לתמוך הפירמידה ההפוכה באמצעות פירמידה רגילה מסביבה. בכל כמה עשרות שנים נבנתה קומה חדשה לפירמידה, והקומה שמתחתיה נאטמה. המבנה שנותר כיום, לא בדיוק מזכיר צורת פירמידה, בעקבות בלייה בת כאלף שנים. עם כל היופי של העיטורים של הוואקה, המדריך הסביר לנו שיש לזכור כי היא שימשה כמקום מקדש בו הוקרבו קורבנות אדם.

לתרבות המוצ'ה היה כמובן גם איזור למגורים וחיי היום-יום. האיזור זה נמצא בן שתי הוואקות, והוא פחות נחקר ונחפר עקב אילוצי תקציב.

הטיפוס אל וואקה דה לה לונה

בתוך הוואקה, עם אמנות מוצ'ה מאחוריי

תצפית על וואקה דל סול מכיוון וואקה דה לה לונה

בעקבות תרבות הצ'ימו

התרבות שהמשיכה את תרבות המוצ'ה, הייתה תרבות הצ'ימו. לאחר הביקור בוואקה דה לה לונה, עצרנו לארוחת צהריים בטרוחיו. משם המשכנו אל וואקת הקשת בענן - Huaca del Acro Iris, שידועה גם בתור הוואקה של הדרקון. זהו מקדש טיט, שממוקם בליבה של טרוחיו, והוא זכה לכינוי "וואקת הקשת בענן" בגלל עיטורים בצורת שבעה פסים, שכנראה מסמלים את הקשת בענן. בניגוד לאמנות בוואקות של תרבות המוצ'ה, כאן הפיסול בוצע בבוץ בלבד, ולכן מכיל גוון חול אחיד. עם ההגעה לוואקת הקשת בענן גיליתי, למרבה הצער, כי היא אינה מוגנת מפני נזקי מזג האוויר ; אמנם כמויות המשקעים השנתיות באיזור טרוחיו הן אפסיות, אך דווקא לפני כמה ימים ירד מבול לילי בעיר. הנזק על קירות הוואקה היה ברור לעין. כיסוי עתידי של המבנה ימנע מעט מהנאת הביקור בו, אך לפחות ישמור עליו לעוד שנים רבות.

נזקי הגשם בוואקת הקשת בענן

חלק מהוואקה

כלב פרואני קירח שפגשתי מחוץ לוואקת הקשת בענן

האתר האחרון והכי מרשים להיום היה מקדש הבוץ של צַ'אן צַ'אן (Chan Chan), שנמצא בין טרוחיו לוואנצ'אקו. תחילה נכנסנו אל מוזיאון מקומי כדי ללמוד על תרבות הצ'ימו ועל המקדשים, וממנו המשכנו אל המקדש הענק. זהו למעשה רק אחד מתוך תשעה מקדשים גדולים הנמצאים באיזור זה, ורק הוא פתוח לתיירים. צ'אן צ'אן תפקד גם כבירת ממלכת הצ'ימו עד עליית כוחם של האינקה במאה ה-15 לספירה. המקדש היה ביתו של אחד משליטי הצ'ימו, ושימש גם כאתר הקבורה של אותו שליט.
רמת הפיסול של הצ'ימו בבוץ היא פשוט מרהיבה: הם יצרו צורות של חיות, רשתות דייגים וסמלים טקסיים מבוץ בלבד. חלקים גדולים של המקדש של צ'אן צ'אן הם מקורים, ולכן נזקי מזג האוויר הסוער פחות בלטו כאן.

כיכר מאוד רחבה בצ'אן צ'אן

בצ'אן צ'אן

בניית בוץ מדהימה בצ'אן צ'אן

בחזרה לוואנצ'אקו

החלטתי להישאר בעיירת הדייגים הנחמדה ללילה נוסף מעבר לזה שמצפה לי היום. בינתיים קבעתי סיור נוסף באיזור טרוחיו למחר. משיחה עם המדריך בדרך אל וואנצ'אקו, הבנתי שכדאי לי לעצור רק בצ'יקלאיו בדרכי אל אקוודור, ולוותר על עצירות בעיירות קטנות בדרך.
בערב קפצתי לארוחה זריזה, איך לא... ב-Otra Cosa.

יום 66: וואנצ'אקו

06.02.2013

כפר הדייגים והגולשים

נסיעת הלילה הייתה שווה כל סול ששילמתי עליה. זו אולי הייתה נסיעת האוטובוס בה ישנתי הכי הרבה במהלך הטיול: מתוך תשע שעות באוטובוס, הצלחתי לישון כשבע שעות. בבוקר, הווי-פיי של האוטובוס חזר לפעולה, כנראה בגלל הקירבה לעיר הגדולה טְרוּחִיוֹ (Trujillo). 

התכנון המקורי שלי היה להישאר באחד מהמלונות שבטרוחיו, אך מסתבר שכל האכסניות הנחמדות נמצאות דווקא בכפר הדייגים ווַאנְצָ'אקוֹ (Huanchaco), הסמוך לעיר הגדולה. למעשה, וואנצ'אקו היה מוגדר בעבר ככפר דייגים, ואילו היום הוא הפך לעיירת תיירים וגולשים קטנה, הפרושה לאורך רצועת החוף. עם ההגעה לתחנת האוטובוס של טרוחיו, אסף אותי נהג מונית מקומי והסיע אותי אל עבר וואנצ'אקו ; הנסיעה ארכה כחצי שעה, ובמהלכה עברנו סמוך לאתר התיירותי המרכזי של האיזור: ארמון הבוץ של צ'אן צ'אן, שבו אבקר מחר.

האכסניה שהזמנתי לעצמי כאן הייתה ממוקמת בקצה העיירה: Cocos Beach. זה היה מקום חביב, שנמצא מספר מטרים מרצועת החוף של וואנצ'אקו. קיבלתי לעצמי חדר לבד, שבמקור היה מיועד לחמישה אנשים. לאחר ההתמקמות בחדר, מסרתי סל כביסה בקבלה של האכסניה וקבעתי דרכם את הסיורים שלי למחר. 

האכסניה שלי בוואנצ'אקו

שלט נתיב מילוט בזמן צונאמי. חיוני לעיירה הפרושה לאורך חוף האוקיאנוס השקט

מסעדה קטנה ומקסימה

מרבית המסעדות של וואנצ'אקו מוקדשות למאכלי ים. אני, בתור שונא מושבע של מוצרים שמגיעים מהים - הייתי חייב לחפש משהו אחר. לשמחתי, מצאתי מסעדה, שהומלצה במדריך של "לונלי פלאנט" - אוֹטְרָה קוֹסָה שמה (Otra Cosa). זוהי מסעדה צמחונית בבעלות הולנדית, עם מרפסת המשקיפה על רצועת החוף של וואנצ'אקו. תחילה הזמנתי כאן מנת פלאפל עם רוטב שום (וקיבלתי שלושה כדורי פלאפל גדולים וטעימים). בסוף הארוחה הזמנתי קינוח בצורת יוגורט עם פירות. הייתי משוכנע שאקבל יוגורט קטן וצנוע, ולכן הייתי מופתע לראות את גודלה של המנה. הצלחתי לסיים את רובה, למרות שכבר נהייתי מלא לגמרי ולמרות הרגישות שלי ללקטוז. 

חזרתי למנוחת צהריים באכסניה. כשהתעוררתי, העברתי את שארית הערב בקפיצה קטנה לאוטרה קוסה ובארוחת ערב במסעדה של האכסניה. לקראת השקיעה הלכתי לאורכה של הטיילת של וואנצ'אקו. היא הייתה עמוסה בתיירים ובגולשים. על החוף היו סירות רבות מקנה צמח הטוטורה המקומי.

היום הרגוע הזה פינה לי קצת זמן למחשבות ; פתאום הבנתי שסוף הטיול שלי מתקרב. גיליתי שיש לי סוג של "יום מיותר" לפני עזיבת פרו ותהיתי האם לנסות להגיע לעיירות מנקורה וטומבס. בכל מקרה, עדיין לא הייתי צריך להחליט לאן ללכת - ואחשוב על כך גם מחר.

מנת היוגורט הענקית של אוטרה קוסה

בטיילת של וואנצ'אקו 

סירות טוטורה על חופה של וואנצ'אקו