פארק אפטלינג: דירוג המתקנים והאטרקציות

פארק אפטלינג (Efteling) בהולנד הוא אחד מפארקי השעשועים הגדולים של אירופה והמפורסם ביותר בהולנד. כיום אני גר לא רחוק ממנו - רק כרבע שעה של נסיעה. לפני ואחרי המעבר להולנד יצא לי לבקר באפטלינג מספר פעמים, אבל רק בביקור האחרון שלי הספקתי להשלים את כל רכבות ההרים החשובות של הפארק.

בנוסף למתקני השעשועים, באפטלינג קיים גם יער האגדות בו אפשר לשוטט ולהיתקל בסיפורי אגדות מפורסמים יותר או פחות.

אלו המתקנים והאטרקציות שהאפטלינג מציע לפי המתחמים של הפארק:

מתחם אנדרייק (Anderrijk)

★★★★☆ פאבולה (Fabula)

מתקן שחודש לאחרונה בשנת 2019 כתחליף ושדרוג למתקן דומה (PandaVision). זהו למעשה סרט ב-4 מימדים, כלומר עם משקפי 3D בשילוב עם אפקטים של רוח ותנועת המושבים. תחילה נכנסים למתחם גדול בו צופים בסרט די איטי, ללא צורך במשקפי תלת-המימד. בסופו של הסרט, גמד מעניש דוב סורר שנאבק בסנאי. לאחר הסרט המקדים, נכנסים לאולם בו מוקרן סרט ה-4D. שם רואים את הרפתקאות הדוב (פלוס הסנאי) בשלוש סביבות אקולוגיות שונות: סוואנה, אוקיאנוס וג'ונגל. 

★★★★★ פיראניה (Piraña)

מתקן ראפטינג המעוצב בסגנון של התרבויות הפרה-קולמביאניות בדרום אמריקה (בסופרלנד בישראל זה פשוט "קונגו"). אורכו של המסלול הוא יותר מחצי קילומטר של פיתולים, מים סוערים ואפילו נקודות בהם הצופים מבחוץ יכולים להשפריץ על מי שבתוך האבובים. כמעט בלתי אפשרי לצאת יבש מהמתקן הזה. 

★★★★☆ מקס ומוריץ (Max & Moritz)

רכבת הרים בעלת שני מסלולים: לקראת העלייה אליה צריך לבחור אם רוצים את המסלול הירוק או את המסלול הכחול. המסלול לא מפחיד במיוחד ואינו כולל לופים. עם ההגעה חזרה לנקודת המוצא - הרכבת מאיצה שוב ויוצאת לסיבוב שני, מהיר יותר. זה בהחלט כיף, אבל מבין רכבות ההרים של הפארק, זו הפחות טובה לטעמי. היא בהחלט מתאימה יותר לילדים ולמי שאינו חובב לופים.

★★★★★ פאטה מורגנה (Fata Morgana)
קשה לפספס את המתקן הזה: את הארמון בסגנון הערבי רואים בקלות קצת אחרי הכניסה לפארק. המתקן עצמו הוא אינו מסעיר במיוחד: זהו שייט בסגנון מתקן-אפל, שמכניס את המבקר לעולם של תרבות ערב, או לפחות איך שההולנדים תופסים אותה. ההתחלה והסיום הם בג'ונגל, וביניהם אפשר למצוא שכונות עוני, שוק, כלא, את הרמון הפאשה ועוד. המוזיקה שמלווה את "פאטה מורגנה" היא האהובה עלי ביותר בפארק כולו. יש לי הרגשה שבשנים הקרובות המתקן הזה יעבור שינוי משמעותי מסיבות של פוליטקלי קורקט וקבוצות מסוימות שיכולות לטעון שהן נעלבות ממנו. 

מה עוד במתחם אנדרייק? - מופע מוזיקלי של "משפחת שרלטן". נכון ל-2023 טירת הפחד הפסיקה לעבוד, ובצדק - זה היה מתקן די משעמם. ב-2024 צפוי להחליף אותה הדאנס מקברה.

מבט מרחוק על הפאטה מורגנה

מתחם פנטזירייק (Fantasierijk) 

★★★★☆ סימבוליקה (Symbolica)

אחד מהמתקנים הפופולרים בפארק, כפי שניתן לראות בתור לכניסה אליו. זהו מתקן יחסית חדש, שהוקם בשנת 2017 והיה בעת הקמתו היקר ביותר באפטלינג (35 מיליון יורו). לאחר מופע פתיחה קצר של אנימטרונים, התור נמשך. לפני הכניסה לקרונות, אפשר לבחור אחד משלושה מסלולים שונים. כל המסלולים מציגים את אותם תשעה חלקים משותפים, ולכל מסלול יש שני חלקים נפרדים משלו. החלק האהוב עלי: הלוויתן הענק באקווריום, שמתחיל "להיסדק". יש גם חלקים אינטראטקיבים, למי שיושב בקידמת הקרונות. למרות הבלגן הכללי והחוסר בסיפור-מסגרת, נחמד ביותר. 

שאר המתחם הוא די קטן וכולל מופעים או פגישה עם הדמויות המפורסמות של האפטלינג. פנטזירייק הוא גם מרכז האפטלינג וממנו הנגישות קלה לכל שאר המתחמים.

סימבוליקה

מתחם מאררייק (Marerijk) 

★★☆☆☆ דיורמה (Diorama)
תצוגה מיניאטורית של מסילת רכבת, שעוברת בין הרים, גשרים וכפרים. אוהבי דגמים ומיניאטורות יאהבו את זה מאוד, אבל עבורי זה נראה טיפה מיושן. התצוגה אכן די וותיקה: היא נפתחה בשנת 1971 וחודשה בשנת 2007. זה נחמד בעיקר להסתתר פה כשהגשם מגיע לאפטלינג.

★★★☆☆ קרוסלת הקיטור (Stroomcarrousel)
קרוסלה עתיקה שנבנתה במקור בסוף המאה ה-19, ואז פעלה עוד על קיטור. היא הובאה לאפטלינג ב-1956, מעט לאחר הקמתו וכיום היא חשמלית לגמרי. זו אמנם חוויה מיושנת, אבל החלק הזה הוא מה שהופך אותה למיוחדת.

★★★★☆ הטיסה החלומית (Droomvlucht)
מסע אל תוך ארץ הפיות והטרולים בתוך קרונות מרחפים בסגנון מתקן-אפל. יש כאן עשרות פיות, חיות וטרולים וכמיליון(!) פרחים. רבות מהדמויות הן אנימטורונים וביחד עם המוזיקה מתקבלת תוצאה בהחלט חלומית וצבעונית. אמנם אישית אני אוהב הרבה יותר את "פאטה מורגנה", אבל גם את הטיסה החלומית לא כדאי לפספס.

★★★★☆ מופע הסוסים רוולין (Raveleijn Park Show)
זהו אחד מהמופעים המפורסמים של הפארק: הוא משלב סיפור של אבירים, סוסים ואפקטים. כדאי מאוד להגיע עם ילדים כי זה בידור נחמד ומקום טוב לשבת בו אם רוצים מנוחה מההליכה בפארק. המופע מתקיים מספר פעמים ביום ויש לברר מראש באפליקציה או בפארק עצמו את השעות.

★★★★★ וילה וולטה (Villa Volta)
זה אחד משיאי הפארק עבורי: התאהבתי במתקן הזה עוד בביקור הראשון שלי בו, ומאז אני מבקר בו בכל פעם. זהו סיפור של בית רדוף רוחות. תחילה נכנסים לשני אולמות בהם מסופר (בהולנדית) סיפור על גנבים שניסו לשדוד כנסייה, ואז קוללו - או לפחות ככה הסבירו לי. מהאולם השני נכנסים למתקן עצמו: חדר "אירוח" גדול בו יושבים המבקרים בצדדים. החדר הרדוף מתחיל להסתובב ויוצר אשליה של לופ שלם, למרות שאין כאן באמת לופ. האשליה נוצרת מטלטול של המושבים במקביל לסיבוב של החדר עצמו סביב צירו. ולמרות הטלטולים - זהו לא מתקן שאני יוצא ממנו עם כאב בטן, אז זה בכלל מצוין.

★★★★☆ יער האגדות
האטרקציה שממנה התחיל האפטלינג: יער האגדות המקורי הוקם כבר ב-1952 והוא כולל המוני תחנות קטנות מתוך אגדות-עם. ההולנדים מתים על המקום הזה ; רבים מהם ביקרו פה כילדים ועדיין מתרגשים להגיע לכאן כמבוגרים. עבורי, הביקור הראשון כאן היה כבוגר, וחסר לי הרגש הנוסטלגי לפארק. ועדיין, ילדים יתלהבו מהמקום. היער לא קטן: כניסה אליו יכולה "לעלות" בזמן רב ולמי שמעדיף נסיעה במתקנים, אולי כדאי להקציב ליער זמן מוגבל מראש.
בין היתר אפשר למצוא ביער את: היפהפיה הנרדמת, כיפה אדומה, פינוקיו, מלך הטרולים, רפונזל, בת-הים הקטנה, דרקון אנימטורני השומר על תיבת אוצר, עמי ותמי, שלגיה והמלכה הרעה, מתקן רכיבה על ברבורים, סינדרלה, הנסיך-צפרדע, עוץ לי גוץ לי, בגדי המלך החדשים, עץ האגדות ורבים נוספים. יש גם מקום פתוח להופעות שמתקיימות בו מדי יום, ופירוט עליהן מופיע באפליקציה של הפארק. 

 מה עוד? - רכבת הקיטור שמקיפה את הפארק יוצאת מפה (יש לה תחנה נוספת בהמשך). יש כאן גן-שעשועים לילדים, מונורייל מרחף שעובר דרך "הכפר של אנשי הלאף וגם את כיכר אנטון פיק, בה אפשר למצוא עוד קרוסלות ומתקנים "קלאסיים" של פארקי שעשועים. 

מתחם רייזנרייק (Reizenrijk) 

★★★★☆ קרנבל פסטיבל (Carnaval Festival)

מכירים את "זה עולם קטן מאוד" מהפארקים של דיסני? - אז ככה האפטלינג ייבאו את זה אליהם מבלי להסתבך עם זכויות יוצרים. ה"מארח" של המתקן הוא יוקי, וכל הדמויות במתקן מעוצבות בדמותו: ראש כדורי, גוף ביצתי, צבעוני מאוד ומתאים לילדים ולמבוגרים. המסע במתקן מתחיל בהולנד וממנה נמשך למקומות אחרים בעולם: בלגיה, צרפת, בריטניה, גרמניה, שוויץ, איטליה, יפן, סין, האיזור הארקטי, אפריקה, מקסיקו והוואי. המוזיקה היא אחידה במהלך הנסיעה אך מקבלת אלמנטים של הסגנון המקומי בעת מעבר ממדינה למדינה. 

★★★☆☆ סירוקו (Siroco)
מתקן מחודש, שמחליף את "מר קניבל", שקיבל תגובות שליליות בשנים האחרונות מקבוצות אתניות שונות. אני עוד זכיתי לרכב בקערות של הקניבל לפני שהוא עבר ביטול. לדעתי העיצוב של הקניבל היה מוצלח יותר מהעיצוב החדש. בסירוקו הקערות הוחלפו בסירות, המסתובבות סביב עצמן וסביב האחרות. זה דומה למתקן כוסות התה בדיסנילנד, רק קטן בהרבה. 

★★★★★ "הנשר" (Vogel Rok)

נו, זה לא באמת נשר, אבל קשה לפספס את העוף הדורס הענק שניצב בכניסה למתקן. זוהי רכבת הרים בחשכה, עם אפקטים של אור וללא לופים. זה מתקן מלהיב במיוחד והוא אחד מהאהובים עלי בפארק. 

★★★☆☆ גונדולטה (Gondoletta)
שייט בסירות באגם הגדול שבמרכז הפארק. זה מתקן טוב למנוחה בימים לא-גשומים: הוא אורך כעשרים דקות ומהווה נקודה טובה לארוחת צהריים, אם הבאתם אותה מראש בתיק. מתי זה לא מומלץ? בימים גשומים או סוערים.

★★★★☆ הפגודה (Pagode)
מרפסת תצפית שמורמת בעזרת זרוע עצומה לגובה של 45 מטרים. מכאן אפשר לצפות בכל הפארק ובעיירות הסובבות אותו. בימים בהירים אפשר אפילו לראות את העיר הגדולה הסמוכה אליו - טילבורח. הפגודה אינה פועלת בעת סערה.

מה עוד? - אפשר לפגוש את יוקי ואת החברה שלו יט ; יש גם ארכיפלג לילדים, בהם הם יכולים לשחק בעולמו של סינבד ; נמצא כאן גם גן-שעשועים לילדים קטנים.

"הנשר"

מתחם ראוחרייק (Ruigrijk) 

★★☆☆☆ חצי הירח (Halve Maen)

מתקן סירת פיראטים קלאסי, כזה שלא עושה לופ. אפשר לבחור אם לשבת בצדדים או במרכז הרגוע-יחסית. עבר הרבה זמן מאז שעליתי על ספינת פיראטיים בפעם האחרונה. מתברר שבגיל 40+ זה לא עושה לי טוב. בפעמים הבאות כבר אדע לוותר.

★★★★★ הפיתון (Pyhton)

בלונה פארק יש את האנקונדה ; פה נמצא הפיתון. רכבת הרים, שני לופים מלאים ועוד כמה סיבובים לא פחות מפחידים שבאים אחריהם. מצוין ואחד משיאי הביקור בפארק.

★★★★★ ההולנדי המעופף (De Vliegende Hollander)

רכבת הרים שמשלבת נסיעה כמתקן-אפל ומתקן-מים: חלקה הראשון הוא פנימי ועוד יחסית-רגוע. חלקה השני יוצא אל תוך מגלשה, כמה סיבובים ולבסוף גולש אל תוך בריכה עם סיכוי טוב להירטב. בהחלט כיפי ומתאים גם לכל המשפחה.

★★★★★ יוריס והדרקון (Joris en de Draak)
רכבת הרים מעץ, בעלת שני מסלולים שכאילו מתחרים זה בזה (כחול ואדום). סיפור המסגרת: איזו מלחמה של יוריס בדרקון. נו בסדר, העיקר שהנסיעה ברכבת מעולה ; למי שפוחד - אין כאן לופים אלא פשוט רכבת הרים "קלאסית". בסוף מוכרזת הקבוצה המנצחת באמצעות הדגלים האדומים או הכחולים שיורדים מהתקרה.

★★★★★ בארון 1898 (Baron 1898)

לחובבי אקסטרים, זהו מתקן חובה. כנראה רבים יגיעו לאפטלינג רק עבורו. רכבת הרים מרחפת, כלומר כזו שהרגליים בה חופשיות. היא מתחילה בסיפור מסגרת על כריית זהב, אבל לא לשם כך התכנסנו. העלייה הראשונה היא איטית ומפחידה, בעיקר כשיודעים מה מצפה למעלה. היא נעצרת בתצפית על הפארק, יש פאוזה דרמטית, תקתוק ואז צניחה של עשרות מטרים לתוך מנהרה ערפילית. משם זה ממשיך עם סיבובים רבים, לופים ורגעים של הרגשת ריחוף ואפס G. קצר, מדהים ומומלץ למי שלא מפחד. 
חשוב לדעת: כבר מוקדם בתור יש לבחור אם רוצים להיות בשורה הראשונה או בשורות 2/3. לשורה הראשונה התור כמובן ארוך הרבה יותר, כי אלו המקומות המפחידים ביותר. מישהי שעבדה במתקן אמרה לי שאם בוחרים בתור המקוצר של שורות 2 או 3, עדיף לנסות להשתחל לשורה 3 כי היא מפחידה מעט יותר מ-2. 

מה עוד? - רכבת פדלים לילדים, מסלול מכוניות המתאים למשפחות, יער-משחקים לילדים ותחנת עצירה של הרכבת הקיטור המקיפה את הפארק.

הנפילה בבארון 1898

הולנד: סיור היסטורי ויהודי בטילבורח (חלק א')

01.06.2021

בעקבות אבני הנגף בטילבורח

בסוף מאי 2021 הצלחתי לחזור לביקור קצר אצל איוור, קצת לפני המעבר המתוכנן שלי להולנד. הביקור נדחה בשבועיים בגלל מבצע "שומר חומות" וביטול מרבית הטיסות היוצאות מישראל (כך גם החמצתי את הנסיעה עם איוור לגמר האירוויזיון ברוטרדם). החלק הטוב של הדחייה היה מזג האוויר: באמצע מאי מזג האוויר היה די אפרפר וגשום ואילו אני זכיתי בימים חמימים, כמעט בלי טיפת גשם. 

באחד מהימים איוור היה צריך לצאת לעבוד ואני חיפשתי מסלול טיול קרוב. העדפתי שלא לצאת לערים הסמוכות אלא להתמקד בהיכרות נוספת עם טילבורח. נכון, כבר טיילתי בה הרבה בעבר, אבל תקופת הקורונה טיפה הרחיקה אותי ממרכזה וגם תמיד יש דברים חדשים - או ישנים - לראות. כך יצא שאת היום הזה הקדשתי לסיור היסטורי באווירת מלחמת העולם השנייה בטילבורח. 

מסלול הסיור שלי נבנה באמצעות אפליקציה בשם Struikelstenen Tilburg המציגה את מיקומן של אבני נגף בטילבורח ועוד מספר אתרי הנצחה חשובים מתקופת המלחמה. האפליקציה מחברת את האתרים למסלול נחמד ולא ארוך מאוד. אני הוספתי למסלול עוד כמה נקודות שהיו מסביבו.

פרויקט אבני הנגף (בגרמנית: Storpelstein) הוא יוזמה של האמן הגרמני גונטר דמניג (Gunter Demnig). במסגרת פרויקט ההנצחה הוא יוצר לוחות פליז קטנים, המתעדים בקצרה את יהודי אירופה, שנלקחו למחנות הריכוז וההשמדה. הלוחות מוצמדים לקוביות בטון ומשולבים במדרכות סמוך לבתי היהודים. עשרות אלפי לוחות כאלו כבר שולבו במדרכות בערים אירופיות רבות. במקרים רבים צריך לחפש את אבני הנגף ולדעת באיזו כתובת הן נמצאות: שנים של שכיבה בחוץ גורמות להתיישנות לוחות הפליז, דהייתן וקושי במציאתן.

יצאתי לדרך

משפחת מוזס

יצאתי מהבית ברגל אל מרכז העיר, וכבר בדרך ידעתי היכן למצוא את אבני הנגף הראשונות: אלה שהוצבו בכתובת Waterhoefstraat 63. אלו אבני נגף חדשות יחסית, שהוצבו כאן בשנת 2019 לזכר משפחת מוזס. האבנים מציגות את שמות בני הבית, שנת לידתם, תאריך לקיחתם אל המחנות, שם המחנה, תאריך מותם (או האם שוחררו) ומקום המוות. 

משפחת מוזס הייתה במקור מאמסטרדם אך הם עברו לטילבורח ב-1929. לסולומון וקטיה (לבית זילברברג) היו שתי בנות, מרתה ורושה-סלקה. הם אימצו את הורסט אייכנוולד כבן-אומנה. המשפחה סולקה תחילה למחנה פיכט (Vught), הסמוך לטילבורח ורובם, פרט למרתה, הועברו בהמשך אל מחנה הריכוז ווסטרבורק (Westerbork) בגלל עיסוקו של אב המשפחה כאח. מווסטרבורק הועברה המשפחה אל מחנה ההשמדה סוביבור ושם הם מצאו את מותם. 

מרתה, הבת הבכורה, עבדה במחנה פיכט עבור חברת "פיליפס" והודות לכך העברתה אל מחנות ההשמדה עוכבה. ביוני 1944 היא נלקחה אל מחנה ההשמדה אושוויץ והצליחה להימלט מציפורני המוות. מרתה שבה להולנד בשנת 1946. 

אבני הנגף לזכר משפחת מוזס

מרתה, רושה-סלקה והורסט, בן האומנה

משפחות ון-ליוון וחרסון

המשכתי ברגל אל מרכז העיר. סמוך ל-Gasthuisring 47 הוצבו בשנת 2019 ארבע אבני נגף. הלוחות הם לזכרם של אב המשפחה, אלכסנדר חרסון (או גרשון, Gerson) ואשתו בתיה חרסון לבית דה-יונגה, חתנם לואיס ון-ליוון והנכד אלכסנדר. בתיה נפטרה עוד בשנת 1941 ; בעלה, חתנה והנכד נשלחו למחנה הריכוז ווטסרבורק ב-1944 וממנו אל אושוויץ. בתם, אשתו שלו לואיס ון-ליוון שרדה את המלחמה ונישאה מחדש.

אבני הנגף לזכר משפחת ון-ליוון וחרסון

אדית הלנה ברטלס

צפונית לתחנה המרכזית של טילבורח הגעתי אל נקודת העצירה הבאה שלי. אדית נולדה ב-1940 בעת המלחמה והתגוררה בכתובת Lange Nieuwstraat 162 עם הוריה אליעזר ויוהאנה. כבר בתחילת המלחנה הם זומנו לגירוש, אך בסוף שוחררו באופן זמני. ההורים החליטו לרדת למחתרת ולהתחבא במקומות שונים עד תום המלחמה. אדית נשלחה לבית משפחה אומנת בעיר אפלדורן, אך בשנת 1944 היא נתפסה, נשלחה לווסטרבורק ומשם אל אושוויץ. היא נרצחה שם יומיים לאחר הגעתה כשהיא בת ארבע בלבד.

הוריה של אדית שרדו את המלחמה ומעולם לא גילו מה עלה בגורלה של בתם הבכורה. רק בשנת 2006 גילתה אחותה, שנולדה לאחר זוועות המלחמה, מה עלה בגורלה של אדית.

אבן הנגף סמוך למקום מגוריה של אדית הלנה ברטלס

אדית הלנה ברטלס. נרצלחה בגיל ארבע.

ההפצצה על טילבורח

כל שלושת התחנות הקודמות היו מחוץ למסלול שמציעה האפליקציה. עתה הגעתי אל מרכז העיר והתחלתי ללכת במסלול "הרשמי" (בטילבורח עצמה קיימים עוד מספר אתרים בהם הוצבו אבני נגף, אך הם מעט מרוחקים ממרכז העיר ואולי אגיע אליהם בביקור אחר).

במרכז העיר הגעתי אל הבית בכתובת Noordstraat 59. ב-10 למאי 1940 טילבורח הופצצה על ידי הנאצים. המטרה הייתה כנראה התחנה המרכזית, הקרובה לבית זה, אך הפצצה נחתה כאן וגבתה את הקורבנות הראשונים של העיר במלחמת העולם השנייה. ארבעה עשר אנשים נהרגו בהפצצת הבית, שבעה מתוכם ילדים. הבית נבנה מחדש מאז, ואכן ניתן לראות שהוא חדש יותר מהבתים המקיפים אותו. בכניסה אליו מוצב כיום לוח זיכרון לזכר ההפצצה. לוח הארד והזכוכית מציג את המטוס המפציץ, את העשן שעלה מההפצצה ואת ההרס שנוצר בעקבותיה. לוח זהה ניצב גם בגן החירות של טילבורח, שאליו הגעתי בהמשך היום.

לוח הזיכרון ברחוב נורדסטראט 59

הבית שהופצץ ונבנה מחדש: ניתן לראות שהוא חדש יותר לעומת הבתים הסמוכים

משפחת מורל

מהבית בנורדסטראט הלכתי לחפש עוד שתי נקודות שהיו במסלול, אך מכיוון ונראה שהן נעלמו - הלכתי למצוא את אבני הנגף לזכר משפחת מורל. הלוחות ניצבים ב-Tuinstraat 85. 

סלומון מורל היה רופא וגזבר הקהילה היהודית של טילבורח. הוא היה נשוי לאדל וולף והיו להם שלושה ילדים: הנרי, מקס וקרולינה. אדל נפטרה עוד לפני הפלישה הנאצית להולנד וסלומון התחתן עם עוזרת הבית שלו, קלרה. תחת הכיבוש הנאצי מורל היה מנוע מלטפל בארים בגלל היותו יהודי, אך גירושו למחנות עוכב בזכות היותו רופא. הוא וקלרה התחבאו בבית משפחה הולנדית אך הם נתפסו בשנת 1943 ונשלחו לפיכט, לווסטרבורק ולבסוף נרצחו באוושוויץ. 

בתו של סלומון, קרולינה הייתה מאושפזת במוסד פסיכיאטרי באפלדורן ואחרי האשפוז נשארה שם במחבוא. היא נתפסה ונשלחה גם לאוושוויץ. הבנים הנרי ומקס שרדו את המלחמה.

אבני הנגף לזכר משפחת מורל

סלומון מורל

משפחת חרסונס

בהמשך הרחוב, בכתובת Tuinstraat 61 הוצבו אבני נגף לזכר משפחת חרסונס (קרובי משפחה של משפחת חרסון מהתחנה השנייה). הנרי חרסונס עבד בתחום הטקסטיל והיה ראש המועצה של יהודי טילבורח. הוא ואשתו, פרידה, גורשו לווסטרבורק ומשם לברגן בלזן. הנרי נרצח במחנה ההשמדה ואילו פרידה נמצאה מתה מאוחר יותר בברלין.

אבני הנגף לזכר משפחת חרסונס

קדושים ברחובות

התחנות הבאות של המסלול הוקדשו ללוחות בעלי מוטיב נוצרי, שהוצבו בפתחי בתים ברחוב Nieuwlandstraat. לא התעכבתי הרבה מול הלוחות האלה אלא רק עצרתי להתרשמות קצרה מהם. אם איוור היה איתי היום הוא בוודאי היה יודע לפרט עבורי על המוטיבים הנוצריים שבלוחות. 

הרחוב הסתיים קרוב למרכז המסחרי של העיר העתיקה. ניצלתי את החלק הזה של המסלול לעצירה לארוחת צהריים ברשת האהובה עלי, בייגלס אנד בינז.

מריה וישו בפתח בית ברחוב ניולאנדסטראט

(המשך היום - בחלק ב')

הולנד: מוזיאון הטבע של ברבנט

26.08.2020

חופשת הקיץ הארוכה שלחה אותנו להרבה מקומות שטרם ביקרנו בעבר. ביום גשום שכזה הגיע תורו של מוזיאון הטבע של ברבנט (Natuurmuseum Brabant), הנמצא בעיר טילבורח. מוזיאון הטבע המקורי והקטן נפתח ב-1935 ולא ישב בבניין הנוכחי ; בשנת 1985 הוא עבר למבנה הנוכחי, ששימש לפני כן כבית ספר יסודי וכווילה פרטית של יצרן בדים. הוא נמצא דקות הליכה ספורות מהתחנה המרכזית של טילבורח.

המוזיאון מציג מידע רב על בעלי חיים: הדגש הוא על אזור ברבנט (דרום הולנד וצפון בלגיה), אך קיימים גם דגמי בעלי חיים ממוקמות נוספים. הביקור כאן בהחלט נחמד, אך בעיקר התרשמתי כי הוא מכוון בעיקר למשפחות מקומיות. אין כמעט מידע באנגלית ויש הרבה פעילויות המכוונות לילדים. לא למדתי פה הרבה דברים שלא ידעתי, אבל יש כאן כמה תצוגות מאוד יפות לצפייה, פוחלצים מעניינים, בית קפה נחמד ולסיום שלד ענק של לוויתן-זרע.

לסיכום, מומלץ לבקר (עדיף עם ילדים) אם יש לכם זמן פנוי בטילבורח או אם אתם סתם מחפשים מקום נחמד ביום גשום.

הווילה בה יושב מוזיאון הטבע של ברבנט

דגמי פטריות

איוור ועופות מפוחלצים

שלד לוויתן הזרע

אנחנו וצלעות הלוויתן

בונוס מיוחד בחוץ: אחת מהספות החברתיות של טילבורח

הולנד: עיר המבצר האוסדן

27.10.2020

קצת על האוסדן

הבוקר יצאנו לטיול סתווי בעיר המבצר ההולנדית הְאוּסְדֶן (נכתב: Heusden, אפשר לכתוב בעברית גם הויסדן או הוסדן אבל ההולנדים לא באמת הוגים את ה-n). האוסדן נמצאת על גדות נהר המאס, ממש על הגבול בין הפרובינציה שלה, צפון ברבנט, לפרובינציה השכנה חלדרלנד.

האוסדן היא כאמור עיר מבצר - חלק פרויקט שהקימו ההולנדים במסגרת מלחמת שמונים-השנים שלהם מול ספרד (במאות ה-16 וה-17). האוסדן וערים נוספות בוצרו בשיטה של הקמת ביצורים מאדמה ולא מאבן והקפתם בתעלות מים רחבות כדי למנוע גישה של הספרדים אל הערים. הביצורים נבנו בצורת כוכב כדי להקשות על האויב להפתיע את העיר. ביצוריה של האוסדן שוחזרו בתהליך ארוך שהחל בשנת 1968. כיום ניתן לבקר ולעלות על חלק מהביצורים בעת הביקור בעיר. כדי להביט בצורת הכוכב של ביצורי האוסדן צריך להביט עליהם ממעוף ציפור (או רחפן) או פשוט להיכנס למרכז המידע התיירים כדי לראות את הדגם. לפירוט נרחב בעברית על ערי המבצר בהולנד אני ממליץ לעבור לבלוג המצוין "רק עתיק".

אחד האסונות הגדולים בהאוסדן המודרנית קרה ב-1944: טבח בית העירייה (Stadhuisramp). כוחות בעלות הברית כבר הספיקו לשחרר ערים גדולות בברבנט משליטת הנאצים והתקדמו כעת לכיוון האוסדן. עקב ההפצצות התחבאו תושבים רבים מהעיירה במרתפי בית העירייה. ב-5 לנובמבר 1944 פיצצו שלושה חיילים גרמנים פצצה שהוחבאה במגדל בית העירייה וגרמו לקריסתו. 134 אנשים, יותר ממחציתם ילדים, נמחצו למוות תוך רגעים ספורים. עשירית מאוכלוסיית האוסדן כולה נמחקה ברגע. לאחר כמה שעות שוחררה האוסדן מהכיבוש הנאצי, אך האסון הנורא כבר התרחש. 

מסביב לביצורים

איוור חנה את הרכב מחוץ לביצורים: אפשר למצוא כאן כמה מקומות חניה בחינם וזה עדיף מאשר להיכנס עם הרכב לתוך העיר. מזג האוויר היה טיפה קריר מדי אבל הקור והרוחות לא עצרו אותנו מלצאת ולהקיף את הביצורים. המסלול משולט היטב ואם יודעים את מספרי הנקודות המובילות אל העיר, אפשר להסתדר כאן בקלות. אמנם היינו כמעט בגובה פני המים, אך יכולנו להבחין בביצורי הכוכב המקיפים את העיר. מהצד השני חלפנו ליד חוות פרטיות.

הקפנו את האוסדן מצידה הדרומי, ממזרח למערב ; ממש לפני הכניסה אל העיר הבחנו בבית קברות קטן, צנוע אך משומר היטב. מרחוק ראינו שעל אף אחת ממצבות האבן הפשוטות לא היה צלב. כשנכנסנו פנימה ראינו שעל כולן יש כיתובים בעברית וכי זהו בית הקברות של הקהילה היהודית שחיה בהאוסדן. הקהילה היהודית של האוסדן החלה את דרכה בתחילת המאה ה-19 ואף הקימה בית כנסת רשמי ב-1870. בתחילת המאה ה-20 הקהילה החלה מצטמצמת בגודלה עד שסופחה לקהילה היהודית של העיר דן בוס. 

שלט ליד החניה. מכאן אפשר לבחור מסלול לאופניים או הליכה

התעלות והביצורים של האוסדן

איוור במסלול סביב הביצורים

עם פרות שפגשנו בדרך

בית הקברות היהודי

תותחים ישנים בכניסה לעיירה

נקודת תצפית מראש ביצורי האדמה

בתוך האוסדן

נכנסנו אל העיר דרך שער ה-Wijkse Poort המערבי. כאן גם טיפסנו בתוך העיר על הביצורים הפנימיים והתחלנו ללכת לאורכם. על גדת המאס, בקצהה הצפוני של העיר ראינו שתי טחנות רוח קלאסיות ותותחים ששימשו בעבר להגנה על העיר. שמנו לב שהאוסדן הייתה כמעט ריקה מאדם: בחרנו יום סתווי באמצע השבוע ועוד בתקופת הגבלות נגיף הקורונה. כל המסעדות היו סגורות והיינו צריכים להביא איתנו אוכל ושתיה מהבית.

הקפנו את הביצורים הצפוניים של האוסדן ממערב למזרח. כאן בעצם הייתה נקודת היציאה שלנו בחזרה אל החניון, אך עדיין רצינו לחקור מעט את מרכז העיירה. נכנסנו דרך רחוב Herptsestraat והלכנו אל עבר בניין העיריה ומרכז המבקרים. בדרך ראינו את מיקומו של בית הכנסת הישן (כיום הוא בית מגורים) וביקרנו בחצר של הכנסייה הפרוטסטנטית של העיר. במרכז המבקרים היינו (שלא במפתיע) המבקרים היחידים. צפינו כאן סרטון קצר על ההיסטוריה של האוסדן והבטנו בדגמים מרשימים של ביצורי העיר ושל כמה מבנים חשובים בה, כולל בית העירייה הישן, אותו אחד שנחרב בטבח של שנת 1944. 

לסיום הביקור הלכנו לראות את הביצורים העתיקים של העיר, הסמוכים לכנסייה הקתולית שלה. בדרך חזרה אל הרכב עברנו סמוך לכמה בניינים היסטוריים נוספים. היה קצת עצוב לראות את מרכזה הקטן של האוסדן ריק לחלוטין: תחושה של עיר רפאים בעקבות הקורונה. אני אשמח מאוד לשוב לכאן ביום אחר, בו המסעדות, הכנסיות והשווקים פתוחים. אני מקווה שבכל הנוגע להאוסדן - ההמשך יבוא.

מבט על האוסדן מהשער המערבי

איוור ואחת מטחנות הרוח

בית הכנסת שהפך בית מגורים

דגם של האוסדן במרכז המבקרים

הביצורים העתיקים

קופאים אבל מרוצים

דגל העיר 

המסלול שלנו בהאוסדן: מסביב בקו רציף ובתוך העיר (בערך...) במקווקו

הולנד: טרק סתווי בקמפינה

02.11.2020

הבוקר יצאנו לטרק קצר בשמורת קַמְפִּינָה (Kampina). השמורה היא חלק מאזור כפרי וירוק ממזרח לטילבורח. תוחמות אותה העיירות אווסטרוייק ממערב (Oisterwijk) ובוקסטל ממזרח (Boxtel) ועוד כמה כפרים קטנים בסביבה. קמפינה מפורסמת ביערות לצד שרכים רבים ושדות אברש. בעונת הסתיו האברש כבר אינו פורח אבל השמורה מתקשטת בצבעי השלכת ובפטריות מסוגים רבים. 

איוור מצא ערב לפני הטיול שלנו מסלול נחמד בקמפינה ; קיווינו שמזג האוויר לא ישתנה ולא נצטרך להשתמש במטריה. המסלול שלנו ארך כ-10 קילומטרים, כי מעט שינינו את הנתיב המתכונן. השמורה משולטת היטב ואפשר לבחור מסלולים רבים המחברים בין הנקודות המרכזיות בה. המסלול שלנו לקח אותנו סביב אחד הנחלים של השמורה - נחל הבֵּיירְזֶה (Beerze) והוביל אותנו סמוך לכמה חוות פרטיות עם פרות מקסימות. אותי ריתקו היום בעיקר הפטריות: נתקלנו מספר פעמים באמנית הזבובים, אותה פטריה מפורסמת בעלת צבע אדום ונקודות לבנות (שהיא רעילה מאוד) ועוד במספר רב של פטריות אחרות.

הטרק הקצר שלנו נמשך קצת יותר משעתיים וחצי, כולל הפסקה לארוחת צהריים על ספסל מול שדות האברש המזהיבים. למרבה המזל הגשם תפס אותנו רק בחמש הדקות האחרונות של הטיול וליווה אותנו בעיקר בנסיעה חזרה לטילבורח. קמפינה היא בהחלט נפלאה ואנחנו עוד נשוב אליה כשהאברש יפרח.

פטריות בקמפינה

פטריות על גזע עץ

איוור ופרות

"מדרגות" לשמים מפטריות על גזע עץ

שדות האברש

אמנית הזבובים

שלכת ביער

עם נחל הביירזה ברקע

החלק ששינינו בטרק: הליכה בין שדות פרטיים ותעלות

הולנד: מוזיאון פיליפס באיינדהובן

4.11.2020

זהו היום האחרון של הביקור הסתווי שלי בהולנד ואיוור ואני לא רצינו לבזבז אותו. ממשלת הולנד הודיעה שהחל ממחר כל המוזיאונים במדינה יסגרו עקב הגבלות הקורונה. לשמחתנו יכולנו לבקר היום במוזיאון אחד אחרון לפני הסגר ולפני הטיסה שלי. בתחילת השבוע קפצנו לביקור באַיינְדְהוֹבֶן (Eindhoven) למסע שופינג. היום שבנו אל העיר כדי לבקר במוזיאון פיליפס (Philips Museum).

חברת פיליפס

חברת מוצרי החשמל פיליפס (Koninklijke Philips Electronics N.V) החלה את דרכה בעיר איינדהובן כבר בסוף המאה ה-19. את החברה ייסדו האחים אנטון וחרארד פיליפס ובשנותיה הראשונות היא התמקדה בייצור נורות חשמל. בהמשך דרכה החלה פיליפס לייצר מכשירי חשמל נוספים לציבור הרחב ולמוסדות רפואיים. כיום היא מייצרת תחום רחב של מוצרים: החל ממכונות גילוח וטלוויזיות עד מכשור רפואי למכוני דימות. המצאה חשובה של חברת פיליפס היא ה-CD, שלוותה בהמצאת תקליטור ה-DVD. 

בשנותיה הראשונות באיינדהובן החברה העסיקה עובדים רבים כל כך עד שנאלצה למצוא פתרון למגוריהם. היא הקימה "כפר" כדי לפתור בעיה זו - Philipsdorp או פשוט "כפר פיליפס" הוא כיום שכונה הסמוכה למרכז איינדהובן. בשנת 1913 החברה ייסדה מועדון ספורט בשם Philips Sports Vereniging או בקיצור - PSV. כיום קבוצת הכדורגל של איינדהובן היא אחת מקבוצות הכדורגל הבולטות בהולנד והיא אף זכתה בגביע אופ"א (1978) ובגביע אירופה לאלופות (1988). 

פיליפס המשיכה לפעול גם בזמן במלחמת העולם השנייה, כאשר הולנד נכבשה על ידי גרמניה הנאצית. מרבית מראשי החברה נמלטו לארה"ב והעבירו את ניהול החברה לאנטילים ההולנדים שבאיים הקריביים. עם זאת, מפעל פיליפס המשיך לפעול בהולנד הכבושה ; פריץ פיליפס, שנשאר בהולנד, העסיק עובדים יהודים רבים ממחנה הריכוז פִיכְט (Vught). הוא שכנע את הנאצים שהעובדים שלו הינם חיוניים להמשך הייצור. בכך הוא מנע את שילוחם למחנות ההשמדה שבמזרח אירופה והציל את חייהם של 382 יהודים. הוא זכה לתואר חסיד אומות עולם מ"יד ושם".

עובד אחר של פיליפס, יאן זווארטנדייק, פעל בליטא בשיתוף עם הדיפלומט היפני, צ'יאונה סוגיהארה. ביחד הם ניפקו ויזות למעל 2000 יהודים בהם מאושרת להם הכניסה לאי קורסאו, מושבה הולנדית בקריביים. אותם יהודים הצליחו לצאת באמצעות אותן הוויזות דרך ברית המועצות והגיעו עד יפן. הם אמנם לא המשיכו אל קורסאו, אך נשארו ביפן ובסין ושרדו את המלחמה. גם זווארטנדייק וסוגיהארה זכו לתואר חסידי אומות עולם.

המוזיאון

מוזיאון פיליפס נמצא במרכז העיר ומומלץ מאוד לבקר בו אם מגיעים לאיינדהובן. ביקור במוזיאון של חברת אלקטרוניקה אולי נשמע משעמם, אבל זה לא המקרה כאן. התצוגה מתחילה במסדרון ארוך המציג את ההיסטוריה של החברה לאורך השנים ; המסדרון עצמו פונה לרחוב שבחוץ ומופרד ממנו רק בקיר זכוכית, כך שהמתעניינים יכולים לצפות בחלק זה של המוזיאון ללא תשלום או כניסה אליו. 

בהמשך נכנסנו אל התצוגה המרכזית שנפתחת, איך לא, בנורות החשמל הראשונות של פיליפס. מוצג כאן שחזור של מעבדת ייצור עתיקה מהמאה ה-19 בה יוצרו הנורות הראשונות. מיד אחר כך אפשר למצוא נורות עתיקות, כשהראשונה בתצוגה היא אחת מהנורות העתיקות ביותר ששרדו בעולם. 

המוזיאון מציג עשרות מוצרי פיליפס ישנים - חלקם פורצי דרך מבחינת השימוש והעיצוב: טלוויזיות פרימטיביות, מכונות גילוח ישנות ומכשירי רדיו עתיקים. ככל שמתקדמים במוזיאון, גם השנים קופצות והמכשירים הופכים ליותר ויותר מודרניים. אפשר גם להתרשם ממכשירי ההדמיה שפיליפס פיתחה וילדים יכולים להתעסק עם מכונת הדמיה קטנטנה לבובות. במוזיאון קיימים גם תצוגה לזכרו של יאן זווארטנדייק המתארת את פעולתו בזמן המלחמה וסרט המציג את ההיסטוריה של החברה.

בקומה השנייה של המוזיאון נמצאים מספר חדרים משוחזרים המייצגים עשורים שונים של המאה ה-20 - בהתאמה מכשירי החשמל של פיליפס מתחלפים בכל חדר. בסוף התצוגה מופיעות טכנולוגיות רפואיות מתקדמות לשימוש אינטראקטיבי. 

חלקו האחרון של המוזיאון מוקדש למועדון הכדורגל PSV: אפשר לעיין בהיסטוריה של הקבוצה לאורך מסדרון נוסף שבסופו מגיעים אל חנות המזכרות.

המוזיאון

איוור ואני באיינדהובן

"הכל מתחיל עם אור"

שחזור מעבדה לייצור נורות

רדיו ומיקרופון ישנים מתוצרת פיליפס

סיפורו של יאן זווארטנדייק

דוריס התרנגולת עוברת הדמיה

איוור בסלון משנות החמישים/שישים

חדר משנות השמונים

אצטדיון פיליפס

בדרך חזרה אל הרכב עצרנו לקניות והלכנו אל אצטדיון פיליפס (Philips Stadion) - המגרש הביתי של PSV. מרכז הספורט המקורי הוקם כאן בשנת 1913, והורחב לאצטדיון ב-1933. הוא  ספג פגיעות קשות בזמן מלחמת העולם השנייה ועבר אחריה מספר שיפוצים והרחבות. כיום הוא יכול לארח מעל 35,000 צופים. 

היקפו של האצטדיון כולל מספר חנויות ; בין היתר נמצאות כאן חנות המזכרות המרכזית של PSV (קיימת אחת נוספת במרכז העיר) וחנות מיוחדת של חברת פיליפס. חנות מוצרי החשמל היא לעובדי החברה בהווה ובעבר ולבני משפחותיהם. איוור הצליח להשיג כרטיס מיוחד לרכישה בחנות וקנינו לנו מכונות גילוח חדשות במחירים מצוינים. זה היה יום מוצלח לסיום הביקור הזה בהולנד. עדיין לא ראיתי הרבה מאיינדהובן אבל מוזיאון פיליפס הוא בהחלט נקודת פתיחה טובה להכרות איתה.

לוגו PSV על האצטדיון

אצטדיון פיליפס