מפות על דגלים

הרבה אנשים בטוחים שדגל קפריסין הוא הדגל היחיד, המציג עליו מפה. זה לא בדיוק נכון: קפריסין היא החברה היחידה באו"ם עם מפה על הדגל, אך הרעיון העיצובי הזה מופיע על דגלים רבים נוספים.
לעוד מידע: לחצו כאן.

קפריסין (5): לימסול וחזרה הביתה

22.01.17

בוקר בלימסול

כפי שאני נוהג לעשות בטיולים אחרים, גם בטיול הזה לא תכננתי כלום ליום האחרון. רק במהלך הטיול עצמו הבנתי שארצה להכיר יותר את לימסול ביום האחרון שלי באי. למעשה, ישנתי בפאתי לימסול בארבעת הלילות האחרונים ואף הגעתי אל מרכז העיר מספר פעמים, אך טרם יצא לי ממש לטייל בה.

נסעתי מהמלון עם קו 30 אל מרכז לימסול וטיילתי מעט באיזור הנמל הנחמד שלה. מכיוון וזה היה יום א' במדינה נוצרית, הרבה מקומות כלל לא נפתחו (כמו לשכת התיירות המקומית) ; אז פשוט פתחתי את מדריך הטיולים שלי והלכתי אל האתרים החשובים במרכז העיר.

נמל לימסול

מבצר לימסול

תחילה הגעתי אל המבצר. אמנם כבר ראיתי אותו בערב הראשון שלי בעיר, אך כעת יכולתי גם לבקר בתוכו.
מבצר לימסול (Limassol castle, אך אני מעדיף לתרגם את שמו ל"מבצר" ולא ל"טירה") הוא אולי המבנה הבולט מאתריה העתיקים של העיר. המבצר המקורי נבנה כאן כבר בשלהי המאה ה-12, אך המבצר הנוכחי הוא מהמאה ה-16, בתקופה בה שלטו העות'מנים באיזור.
הביקור במבצר הזה הרשים אותי הרבה יותר מהמבצרים האחרים בהם ביקרתי בקפריסין עד כה (פאפוס וקולוסי). בתוך המבצר יושב כיום מוזיאון העוסק בקפריסין בתקופת ימי הביניים, וכך לא ראיתי כאן רק קירות חשופים או גרמי מדרגות - אלא הרבה מעבר לכך. כמו בטירת קולוסי, גם כאן יש ציורי קדושים נוצריים שהושחתו על ידי העות'מנים. ראיתי כאן הרבה ממצאים, שהובאו למוזיאון מכנסיות עתיקות על מנת לשמרם, שריונות של אבירים, תצוגת כלי נשק ועוד. לבסוף עליתי לתצפית על העיר מגג המבצר ויכולתי להבחין מקרוב במסגד הגדול של לימסול.

מבצר לימסול

בתוך המבצר

 סיבוב אחרון בעיר

לאחר הביקור במבצר, הלכתי להציץ במסגד הגדול של לימסול ואחריו המשכתי אל כנסיית איה נאפה. בתוך הכנסייה הייתה מיסה של יום ראשון ולא יכולתי ממש לבקר בתוכה. המשכתי גם למבט חטוף בבית עיריית לימסול ואז חזרתי לאיזור הטיילת שלאורך קו החוף. הלכתי על המזחים היוצאים אל עומק הים כדי שאוכל לצלם את קו הרקיע של העיר. 

לפני עזיבת העיר הספקתי לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית - Zanzibar, ואחר כך תפסתי את האוטובוס חזרה אל המלון שלי.

כנסיית איה נאפה

בית עיריית לימסול

תמונה אחרונה מלימסול לפני החזרה הביתה

בחזרה לארץ

זה היה די זריז: חמישה ימים של טיול ומתוכם רק פחות מארבעה נטו בקפריסין. יצאתי עם האוטובוס הישיר אל שדה התעופה, הסמוך ללרנקה. לא הופתעתי לגלות שיש עיכוב בטיסת אל-על ולשמוע המוני ישראלים רועשים בטרמינל. הטיסה לארץ הייתה קצרצרה - תוך פחות משעה נחתתי בנתב"ג. 

זו אמנם הייתה חופשה קצרה ומרוכזת, אך כששבתי לעבודה למחרת הרגשתי כאילו הייתי בחופש ארוך של שבועיים.

קפריסין (4): מרכז קפריסין

21.01.17

אל המובלעת הבריטית

הבוקר יצאתי לטיול מאורגן, שקבעתי מראש עוד לפני הטיסה לקפריסין. הסיור היה של חברת Explore Cyprus, ונקרא "Love Cyprus". הצטרפתי אליו בגלל הקושי בהגעה לאתרים הכלולים בו בתחבורה ציבורית. הטיול יצא עם רוב התיירים מפאפוס, ואותי אספו במונית עם עוד תיירים נוספים מרחבי לימסול. עם המונית הגענו לאתר קוּרִיוֹן (Kourion) כדי להתאחד עם האוטובוס של שאר הקבוצה ועם המדריכה אֶווָה. 

אתר קוריון נמצא בתוך שטחה של אַקְרוֹטִירִי (Akrotiri) אחת משתי הטריטוריות הבריטיות בקפריסין. לא היו מחסומי גבול בולטים בין אקרוטירי לקפריסין, אלא פשוט המשכנו עם המונית אל תוך הטריטוריה הבריטית. קוריון העתיקה הייתה בשיאה מרכז פוליטי, תרבותי ודתי. היא נוסדה במאה ה-12 לפנה"ס והגיעה לשיאה בתקופה התלמית ובתקופה הרומית. במאה הרביעית לספירה קוריון נחרבה עקב שתי רעידות אדמה עזות. כיום יש כאן אתר ארכאולוגי ותירותי חשוב.
במסגרת הביקור שלי פה, אווה לקחה את הקבוצה לבית יוּסְטוֹלְיוּס, בו ניתן לראות פסיפסים מרשימים ומרחצאות עתיקים. משם הלכנו לראות את התאטרון הרומי המשופץ, בעל האקוסטיקה הנפלאה והנוף היפהפה אל הים. האתר של קוריון ממשיך לעוד כמה הריסות של מבנים עתיקים, אך לא הגעתי אליהם במסגרת הסיור.

התאטרון הרומי בקוריון

פסיפס בבית יוסטוליוס

טירת קולוסי

נסיעה קצרה מקוריון הביאה את הקבוצה ב"חזרה" אל אדמת קפריסין ואל התחנה השנייה של היום - טירת קוֹלוֹסִי (Kolosi). הטירה המקורית נבנתה כאן על ידי אבירי מסדר ירושלים במאה ה-13, אך הטירה הקיימת כיום נבנתה במאה ה-15. נכנסתי לטירה דרך גשר מתרומם ועליתי ברגל במדרגות האבן הלולייניות אל קומת הגג כדי לצפות על סביבת הטירה. בקומת הקרקע נמצא ציור/פסיפס נוצרי על הקיר, אך פניהם של הקדושים הושחתו בעת הכיבוש המוסלמי של האי בתקופה העות'מנית.
מזג האוויר היום היה קודר בהשוואה לימים הקרובים ; כשיצאתי מהטירה כבר התחיל לרדת גשם. נכנסתי עם הקבוצה לקיוסק מקומי, שם קיבלנו מאפים מהמדריכה וקנינו מיץ תפוזים שנסחט במקום בידיה של גברת קפריסאית חביבה.

טירת קולוסי

בקרוב תהיו מיץ

לבריאות!

הטיול כלל גם ארוחת צהריים, אבל כדי להגיע אליה היינו צריכים לעבור נסיעה ארוכה אל הכפר אַפְּש‏ׁוּ (ِApsiou, Αψιού - נשמע כאילו מישהו מתעטש...). הכפר הקטנטן ממוקם כעשרה קילומטרים צפונית ללימסול, למרגלות ההרים שבמרכז קפריסין. אין הרבה מה לעשות כאן, זהו לא כפר תיירותי במיוחד ; למעשה - ארוחת הצהריים בטברנה המקומית הייתה הסיבה היחידה שהסיור הגיע הנה.
לפני הסיור אווה הסבירה שבכל בית קפריסאי, המכבד אל עצמו, נטועים בחצר עץ לימון ועץ תפוז. ואכן - יכולתי להבחין בעצים רבים כאלה בחצרות בתי הכפר. האוכל בטברנה היה נחמד, אבל לא יותר מדי התלהבתי ממנו: קצת קוסקוס, קצת שורש מקומי ברוטב עגבניות ועוד דברים שהעדפתי לא לגעת בהם.

עץ לימון באפשו

אומודוס

התחנה האחרונה של הסיור הייתה בכפר אוֹמוֹדוֹס (Omodos, 'Ομοδος). זהו כפר גדול-יחסית, הנחשב לנקודת תיירות פופולרית בהרי טרודוס. אווה לקחה כאן את הקבוצה לטעימות של ממתקים מקומיים, תוך כוונה שנקנה בחנות אליה הגענו. אחרי הביקור בחנות קיבלנו זמן פנוי לשוטט בכפר: קניתי מעט מתוקים עבור המשפחה, התעלמתי לחלוטין מחנויות התחרה וביקרתי במנזר הקטן של הכפר. כמו בהרבה כנסיות ומנזרים בעולם, גם כאן יש פריט "קדוש" שנותן הילה מיוחדת למקום: טוענים כי בצלב הגדול של הכנסיה משובצת פיסת עץ מהצלב המקורי עליו נצלב ישו. כן, בטח.
הכיכר המרכזית של אומודוס הייתה מלאה בחתולים, שהובאו לכאן כדי להילחם בבעיית הנחשים. אני אמנם אלרגי לחתולים, אבל אף פעם לא מסרב לתצלום איתם (כל עוד הם שומרים מרחק).
נפרדתי מאומודוס ושבתי אל לימסול באוטובוס ובמונית. בערב לא עשיתי משהו מיוחד או שונה משני הערבים הקודמים שלי פה: סעדתי במסעדת צ'סטרס שמול המלון והלכתי לישון מאושר ומותש.

בסמטאות אומודוס

פיסת עץ מ"הצלב המקורי" (בחלון שבמרכז הצלב)

סמטה באומודוס

בכיכר המרכזית של הכפר

קפריסין (3): פאפוס

20.01.17

נסיעה לפאפוס

אחרי שנת לילה מצוינת, העברתי את הבוקר בעצלתיים: התקלחתי, ראיתי קצת טלוויזיה (איזה מזל שהיה להם ערוץ 10 מישראל כאן) וירדתי לאכול את ארוחת הבוקר. כשיצאתי סוף סוף מהמלון, המתנתי ארוכות לקו 30 המקומי, הנוסע לאורך הטיילת הארוכה של לימסול. ירדתי בקצת הטיילת, לא רחוק מהמצודה וחיפשתי את תחנת האוטובוס הבינעירוני, שנוסע לפאפוס. אמנם התחנה לא הייתה מסומנת היטב, אבל כשראיתי מקבץ אנשים ממתינים, הבנתי שאני במקום הנכון. קצת פטפטתי עם התיירים, שהמתינו עמי לאוטובוס ; ביניהם היה זוג בריטי מקסים, בני יותר מ-80. הבעל סיפר לי שהפעם האחרונה בה הוא היה בקפריסין הייתה כאשר הוא היה מוצב כאן בתור חייל - לפני יותר מ-50 שנה. לצערו, עקב גילו הוא לא קיבל אישור לשכור רכב בקפריסין ולכן מטייל כאן עם אשתו בתחבורה ציבורית.

האוטובוס הבינעירוני הגיע בזמן, ויצאתי אל עבר העיר הגדולה במערב קפריסין - פַּאפוֹס (Paphos, ביוונית: Πάφος). אחד מהחופים הסמוכים לפאפוס נחשב במיתולוגיה היוונית כמקום הולדתה של האלה אפרודיטה ואף ניתן לראות בו את "סלע אפרודיטה". איזור פאפוס יוּשב כבר בעת העתיקה ושכנו כאן שתי ערים: פאפוס העתיקה (שנקראה גם "קְטִימָה", Ktima) ופאפוס החדשה (קָאטוֹ, Kato). שתי הערים אוחדו במהלך השנים לעיר אחת.

קאטו פאפוס

הנסיעה לפאפוס עברה די מהר. תחנת האוטובוסים הבינעירוניים של פאפוס היא קטנטנה ועלובה, אך הצוות שם שמח לעזור לי ולכל התיירים האחרים להגיע ליעדינו בעיר. מכאן נסעתי עם אוטובוס מקומי אל נמל פאפוס, בו נמצאת תחנת אוטובוסים מרכזית חדשה הרבה יותר. נראה שכל סביבת הנמל עברה שיפוצים לאחרונה, הודות לכך שפאפוס נבחרה להיות בירת התרבות האירופית לשנת 2017. 

מהתחנה החדשה כיוונתי את עצמי בזריזות אל אחד מאתריה החשובים של העיר, שזכה גם להכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו: קאטו פאפוס. התחלתי את הסיור העצמאי שלי בעתיקות הארמון השליט הרומי - "בית תֶּזֶאוּס" ובווילה הקטנה "בית אַיוֹן", הסמוכה לו. זה אמנם היה אמצע החורף, אך נהניתי מיום מעונן חלקית ומשמש שהאירה את העמודים העתיקים של קאטו על רקע הים התיכון.

בבית תזאוס

המשכתי אל "בית דיוניסוס"- אתר מקוּרֶה בו נמצאים פסיפסים מרשימים עם דוגמאות גאומטריות, בעלי חיים שונים וסצנות מחיי היום יום. מעל הפסיפסים עוברות פלטפורמות עץ מהן ניתן להשקיף על היצירות המפוארות הללו. בגבולו הצפוני של קאטו פאפוס נמצא מגדלור (אין אליו גישה) ; ממנו הלכתי אל האודיאון הרומי הקטן, שאף שוחזר בשנים האחרונות ומשמש לקונצרטים תחת כיפת השמיים.

פסיפס בבית דיוניסוס

המגדלור והאודיאון

בסופו של הביקור שלי בקאטו הגעתי אל טירה עתיקה בשם סַרַנְדָה קוֹלוֹנֶס (Saranda Kolones), שנבנתה על ידי הלוסיגננים - כובשים צלבנים, ששלטו בפאפוס בימי הביניים. הטירה אמנם נהרסה ברעידת אדמה בשנת 1222, אך שתי קשתות אבן כן הצליחו לשרוד כאן.

סרנדה קולונס

הנמל והמבצר

לאחר הביקור בקאטו הלכתי אל המבצר, היושב ממש על קו הים. הכניסה למבצר אינה כלולה בכרטיס הכניסה לקאטו, אך זה לא כל כך משנה: מחירי הכניסה לאתרים בקפריסין הם זולים עד זולים מאד. המבצר נבנה על ידי הלוסיגננים ועבר שינויים בתקופה העות'מנית. אין הרבה מה לראות בתוכו, אך הנוף הנשקף ממנו, הוא יפהפה ושווה את דמי הכניסה.

בשעת אחר-צהריים זו הרעב כבר תקף אותי והתיישבתי באחת מהמסעדות, שנמל פאפוס מציע. אכלתי את ארוחת הצהריים שלי עם נוף לים התיכון. לאחר שהטענתי את עצמי באנרגיה, הייתי מוכן לאתרהּ הגדול הנוסף של פאפוס.

המבצר 

ארוחת צהריים בפאפוס

 קברי המלכים

מהנמל לקחתי אוטובוס מקומי (קו 615, מגיע כל עשר דקות) אל קברי המלכים (Tombs of The Kings). השם של האתר מטעה - אמנם יש כאן מתחמי קבורה מרשימים, אך הם לא שייכים למלכים - אלא לאנשים מקומיים חשובים. זוהי למעשה עיר מתים - נקרופוליס, המורכבת משמונה מתחמי קבורה תת-קרקעיים מהתקופה של 300 לפנה"ס עד בערך 300 לספירה. המתחמים הנחשבים למפוארים ביותר כאן הם מס' 3, 4 ו-8, אך אני ביקרתי גם בחלק מהמתחמים הפחות מתוירים. 

טיילתי פה כמעט לבדי, עם עוד תיירים ספורים באתר. מתחם מספר 3 היה המפואר ביותר מבין אלו שביקרתי כאן: במרכזו רחבה המוקפת בעמודים בסגנון דורי ומסביבם נמצאים כוכי הקבורה. אפשר ממש לרדת למטה אל תוך חלק מהקברים ולהציץ לתוך הכוכים, שכבר ריקים מעצמות. 

בין ההריסות והקברים, שמחתי לגלות כאן פריחה של מין הרקפת המקומי: Cyclamen cyprium. מצאתי את עצמי מטפס על חלק מהאבנים באתר רק כדי שאוכל לצלם את הרקפות האהובות עלי כל כך.

בקברי המלכים

בקבר מס' 3

רקפות באתר קברי המלכים

עוד רקפות :)

הקטקומבה של סולומוני

עם היציאה מאתר קברי המלכים מיד תפסתי את האוטובוס החוזר לנמל, אך בחרתי לרדת תחנה אחת לפני הנמל עצמו. נכנסתי אל אתר קטן בשם "הקטקומבה של סוֹלוֹמוֹנִי הקדושה" (Catacomb of Agia Solomini). הקטקומבה פתוחה מהזריחה עד השקיעה ומעליה צומח עץ, שנחשב לעץ קדוש. האתר קרוי על שמה של סולומוני, יהודיה ששבעת ילדיה עונו לנגד עיניה. הביקור שלי כאן היה קצרצר ואחר כך המשכתי ברגל עד הנמל.

הכניסה לקטקומבה והעץ הקדוש

בקטקומבה

בחזרה ללימסול

כשסיימתי את הביקור שלי בפאפוס הייתי צריך לחזור באותם שלושה אוטובוסים אל המלון שלי. תחילת נסעתי לתחנה הבינעירונית של פאפוס ומשם שבתי אל מרכז לימסול וטיילתי קצת לאורך הים. לא הספקתי לראות הרבה מלימסול בחשכה והחלטתי להקדיש לאיזור הנמל כאן את היום האחרון של הטיול שלי. מאוחר יותר לקחתי את קו האוטובוס המקומי, שנוסע לאורך החוף, עד ששבתי אל המלון לארוחת הערב.

קפריסין (2ב): ניקוסיה הקפריסאית

חלקו השני של יום הביקור בניקוסיה:

בחזרה אל קפריסין

עם חציית הגבול בין קפריסין הטורקית לקפריסין, שבתי לרחוב לדרס בו התחלתי את היום. כעת לא מיהרתי לשום מקום והתפניתי לאכול ארוחת צהריים ולקנות כמה מזכרות "חובה" בדמות דגל קפריסין ומגנטים.

סמוך לרחוב לדרס נמצא מוזיאון לֶווֶנְטִיס (Leventis Museum), המוקדש להיסטוריה של ניקוסיה. מכיוון והכניסה אליו היא ללא תשלום, החלטתי לתת לו צ'אנס ונכנסתי פנימה. הביקור שלי כאן היה קצר ; מהר מאד הבנתי שאני לא כל כך מתרשם מהמוזיאון ויצאתי בחזרה אל הרחוב.

במוזיאון לוונטיס. טיפה השתעממתי.

אל שער פמגוסטה

רחובות ניקוסיה הדרומית יפים יותר מזו של לפקושה הצפונית, אך הם עדיין לא מופת הניקיון. ממוזיאון לוונטיס המשכתי ברגל לעוד כמה נקודות חשובות בעיר, כשבין לבין אני נתקל ביצירות אמנות שצוירו ברחובות. הגעתי אל כנסיית טְרִיפִּיוֹטִיס (Tripiotis Church) וממנה הלכתי עד מסגד עוֹמַר (Omar Mosque) בעל הצריח הדק והגבוה. לא נכנסתי לביקור במסגד ובכנסיה, למרות שבמסגד זה ניתן לטפס בתוך הצריח ולצפות בניקוסיה מלמעלה. חלפתי ליד ארמון הארכיבישוף והמשכתי לכיוון מזרח עד שהגעתי בחזרה אל ביצורי העיר העתיקה ואל אחד מהשערים בחומותיה של ניקוסיה: שער פַמַגוּסְטָה (Famagusta Gate).

שער פמגוסטה נמצא בצד המזרחי של חומות ניקוסיה. הוא נבנה במקור על ידי הוונציאנים, שוקם בתקופה העות'מנית ובמהלך המאה ה-20 שימש לבריטים כמחסן. רק בשנת 1981 השער עבר שיקום נוסף והוסב למרכז תרבותי. כיום מוצגות בו תצוגות אמנות מתחלפות.

אמנות רחוב בניקוסיה

מסגד עומר

שער פמגוסטה

מונומנט העצמאות וחומות העיר

משער פמגוסטה, המשכתי בדרכי דרומה לאורך החומות הוונציאניות. באיזור זה של החומה יכולתי ממש להבחין ברוחבה ואולי להבין במעט את המלאכה העצומה, שהשקיעו הוונציאנים בבנייתה. 

הליכה קצרצרה מהשער הביאה אותי אל מונומנט העצמאות של קפריסין (Eleftheria Monument), שהוצב על אחד מביצורי החומות הוונציאניות - ביצור פּוֹדוֹקַטְרוֹ (Podocatro). המונומנט הוקם בשנת 1973 לציון שחרורם של אסירי מחתרת אֶאוֹקָה (EOKA) מהכלא הבריטי. מחתרת זו פעלה בשנות השליטה הבריטית בקפריסין ; מטרתה הייתה לשחרר את האי מהכתר הבריטי ולהביא לאיחודו עם יוון. בקפריסין אנשי מחתרת אאוקה נחשבים עד היום כגיבורים אך בבריטניה ובטורקיה ארגון אאוקה הוגדר כארגון טרור. מסיבה זו מונומנט העצמאות נחשב כאתר שנוי במחלוקת. 

המונומנט עצמו מציג פסלים של לוחמי מחתרת משחררים מהכלא אזרחים קפריסאים-יוונים. כשביקרתי כאן, חזית המונומנט אמנם הייתה נקייה - אך כשהקפתי אותו גיליתי כי צידו האחורי הרבה יותר מוזנח.

חלק מהחומות הוונציאניות של ניקוסיה

מונומנט העצמאות לזכר מחתרת אאוקה

בית העירייה

המסלול שבחרתי לאורך החומה הביא אותי לחלקה הדרומי ביותר של העיר העתיקה. הגעתי אל ביצור נוסף - ביצור דֶ'אַווִילָה (D'Avilla Bastion) - בו נמצא בית עיריית ניקוסיה הקפריסאית. בית העירייה בנוי בסגנון יווני קלאסי, ונראה פחות מרשים במציאות מאשר בתמונות (אולי בגלל השיפוצים שנערכו בסביבתו).
בנקודה זו למעשה "סגרתי מעגל" והגעתי לנקודת ההתחלה של הטיול שלי בניקוסיה: חלקו הדרומי של רחוב לדרס. חזרתי מעט לרחוב הראשי לסיור מזכרות זריז ואחרון, לפני ששבתי לכיוון תחנת האוטובוסים המרכזית של העיר.

בית עיריית ניקוסיה

מוזיאון קפריסין וחזרה ללימסול

היה לי מספיק זמן פנוי לפני החזרה אל לימסול והחלטתי לנצל אותו באתר נוסף, הנמצא מחוץ לחומות העיר העתיקה. הגעתי אל מוזיאון קפריסין (Cyprus Museum) הסמוך לביצור טריפולי. זהו המוזיאון הארכאולוגי הגדול ביותר בקפריסין והוא מציג ממצאים מתקופות שונות בהיסטוריה של האי: מהתקופה הנאוליתית עד סוף השלטון הרומי. כצפוי ממוזיאון מהעת העתיקה, היו כאן המוני כדי חרס מעוטרים ופסלים רבים.

כשסיימתי את הביקור במוזיאון שבתי אל תחנת האוטובוס הקטנה. כאן תפסתי את האוטובוס הבינעירוני של השעה חמש בחזרה אל המלון שלי בפאתי לימסול. בערב יצאתי למסעדה נחמדה מול המלון: לא היו לי כל כך הרבה ברירות מבחינת ארוחת הערב, אבל לשמחתי המסעדה היחידה שהייתה פתוחה - Chester's - הגישה המבורגרים מעולים.

במוזיאון קפריסין

קפריסין (2א): ניקוסיה הטורקית

19.01.17

היום השני שלי בקפריסין מחולק לשני פוסטים: הביקור בניקוסיה הטורקית (לפקושה) ובניקוסיה הקפריסאית:

נסיעה לניקוסיה

היום התעוררתי כמו שתמיד קורה לי בטיולים - מוקדם מדי. אכלתי את ארוחת הבוקר הנחמדה שהציע המלון וחזרתי אל החדר שלי למקלחת ולהתארגנות לקראת היציאה אל ניקוסיה. האוטובוס מלימסול אל ניקוסיה יוצא מהתחנה המרכזית של לימסול, אוסף נוסעים בעוד מספר תחנות בעיר ואז נוסע ישירות אל עיר הבירה. תחנת האיסוף שלי הייתה התחנה האחרונה בלימסול, וכך מצאתי את עצמי ממתין כמעט שעה לאוטובוס. ממש התייבשתי משעמום בתחנה וכבר חששתי שאגיע מאוחר מדי אל יעדי.
רק אחרי השעה עשר וחצי הגעתי אל התחנה המרכזית בניקוסיה. זוהי תחנה מרכזית ישנה הממוקמת ממש מחוץ לאחת מהכניסות לעיר העתיקה.

ניקוסיה

נִיקוֹסִיָה (Nicosia, או ביוונית - Λευκωσία, לֶפְקוֹסִיָה) היא בירתה המחולקת של קפריסין ומהווה בעצם כעיר הבירה לרפובליקת קפריסין ולצפון קפריסין (שם היא מכונה "לֶפְקוֹשָׁה"). כמו האי כולו, גם ניקוסיה עברה מיד ליד בין כובשים רבים במהלך ההיסטוריה: במאה ה-12 היא נכבשה על ידי האנגלים ואחר כך הוכפפה לשלטונה של ממלכת ירושלים. בסוף המאה ה-15 היא הפכה למושבה של הרפובליקה של ונציה. הוונציאנים בנו חומות וביצורים סביב העיר העתיקה ; חומות אלו קיימות עד היום ותוחמות את ניקוסיה בצורה דמויות מעגל עם 11 ביצורים ("בזיליונים"). פחות ממאה שנים אחר כך, ניקוסיה נכבשה על ידי העות'מנים והם החזיקו בה עד הכיבוש הבריטי בשנת 1878. בשנת 1960 ניקוסיה הפכה להיות בירתה של קפריסין העצמאית, אך די במהרה - כבר בשנת 1974 חולקה לשניים בעקבות הפלישה הטורקית אל האי. אזור החיץ בין קפריסין לצפון קפריסין מנוהל עד היום ע"י כוחות או"ם.

בשנת 2008 עקב התחממות ביחסים בין שני חלקי האי, נפתח מעבר גבול ברחוב לֶדְרַס (Ledras). מיהרתי להגיע אל הרחוב הזה כדי לחצות מוקדם-יחסית את הגבול אל קפריסין הטורקית. החציה עברה בקלות ותוך דקות ספורות כבר נכנסתי אל צפון קפריסין. לשמחתי, עם הכניסה ללפקושה קיבלתי מפה של חציה הצפוני של העיר עם פירוט של כל המקומות החשובים לבקר בהם. חציית הגבול הביאה אותי לאזור השוק - ה"בזאר" המקומי, שכלל הרבה מסעדות וחנויות מזכרות לתיירים.

רחוב לדרס בצד הקפריסאי

מסגד סלימייה / קתדרלת סופיה הקדושה

אחד משני אתרי החובה של לפקושה הוא מסגד סֶלִימִייֶה (Selimiye Mosque), שמאחוריו היסטוריה מעניינת במיוחד. המסגד נבנה בעצם כקתדרלה במהלך המאות ה-13 וה-14 ושימש כמקום הכתרתם של מלכי קפריסין הצלבנית. בשנות הכיבוש העות'מני, הקתדרלה הנוצרית הוסבה למסגד מוסלמי: כל המאפיינים והקישוטים הנוצרים הוסרו מהמבנה וכתוספת נבנו שני מִינֶרַטִים (צריחים) כדי לתת לקתדרלה-לשעבר חזות אסלאמית. למרות כל זאת, צורתו המקורית של המסגד מרמזת עד היום על עברו כקתדרלה. מעל המסגד מונפים כיום דגל טורקיה ודגל צפון קפריסין.
המסגד פתוח 24 שעות ביממה, ושמחתי לגלות שהגעתי בשעה שאינה שעת תפילה. כצפוי התבקשתי בכניסה לחלוץ את הנעליים לפני שדרכתי על שטיח-הבורדו המרפד את רצפת המסגד. הייתי ממש לבד פה. בקצה המסגד הבחנתי בכתובת الله ("אללה") על הקיר ובעוד כל מיני קליגרפיות יפהפיות בערבית, שאותן כבר לא ממש הצלחתי לקרוא. המסגד כולו צבוע בלבן עם עיטורים בצבעי ירוק כהה וזהב, בהתאם לצבעים המקובלים באסלאם. 

מחוץ למסגד נמצא מבנה בשם בֶּדֶסְטֶן (Bedesten). בעבר פעלה כאן כנסיית ניקולס הקדוש, ובעת הכיבוש העות'מני הבניין עבר הסבה והפך להיות שוק בדים מקורה (מה שנתן לו את שמו המודרני). כיום ניתן לבקר בבדסטן בתשלום כדי לראות את המבנה מבפנים. כמה פעמים ביום מתקיים פה מופע של ריקודים סוּפִים, ואני מניח שאז הכניסה למקום עולה מעט יותר. ויתרתי על ביקור בבדסטן והמשכתי אל היעד הבא שלי בלפקושה.

בתוך מסגד סלימייה

אחד מצריחי המסגד, עם דגלי טורקיה וקפריסין הטורקית

החאן הגדול

במרחק הליכה קצרצר ממסגד סלימייה, נמצא "אתר החובה" השני של לפקושה - החאן הגדול (Büyük Han). החאן נבנה ב-1572 על ידי העות'מנים, לאחר שהם כבשו את ניקוסיה מידי הוונציאנים. הוא שימש כתחנת עצירה בטוחה לשיירות סוחרים. כשלוש מאות שנה לאחר בנייתו, הבריטים הסבו את החאן הגדול לבית סוהר ובתפקיד זה הוא שימש עד תחילת המאה ה-20. במהלך המאה האחרונה החאן הגדול שימש בין היתר כבית הארחה וכמקלט לפליטים. הוא עבר שיפוץ בשנות ה-90 וכיום הוא משמש כמוקד תיירותי עם מסעדות וגלריות אמנות. 

קצת הופתעתי לגלות את החאן הגדול הומה באנשים ; בתמונות שראיתי לפני הביקור הוא נראה די שומם. המוני תיירים ישבו בבתי הקפה בקומת הקרקע, היו מבקרים רבים בגלריות העליונות ואף ראיתי כמה סטודנטיות שבחרו בחאן כאתר להצטלם בו לפני סיום התואר. עליתי לקומה העליונה כדי לבקר בחלק מהגלריות ולצפות בחאן ובבית התפילה שבמרכזו. 

בחאן הגדול

הקומה העליונה בחאן הגדול

כיכר אטאטורק והעמוד הוונציאני

מחוץ לחאן הגדול כבר הבחנתי בקלות בהזנחה ובלכלוך של רחובות לפקושה. פתחתי את המפה שקיבלתי וכיוונתי את עצמי דרך רחובות צדדיים אל כיכר אטאטורק. עברתי ליד חנויות ישנות המוכרות פריטי וינטג' וליד אתר קבורה מוסלמי קטן עם שלושה קברים בפינת רחוב.

לבסוף הגעתי אל כיכר אטאטורק הידועה גם כ-Sarayönü Sqaure ("הכיכר שבחזית הארמון"). זוהי אמנם כיכר מרכזית ומפורסמת בלפקושה, אך היא רחוקה מלהיות מפוארת... ההפך הוא הנכון. בתקופה הונציאנית עמד במרכז הכיכר עמוד (ٍVenetian Column), שהובא לכאן ממקדש יווני עתיק בעיר סלמיס. בראשו של אותו עמוד הוצב פסל אריה. בתקופה העות'מנית העמוד הופל ורק שנים אחר כך הבריטים הציבו אותו מחדש עם פסל כדורי בראשו.

העמוד הוונציאני בכיכר אטאטורק

יונים ברחובותיה המוזנחים של לפקושה

שער קירנה

לא רחוק מכיכר אטאטורק, בהמשך שדרת Girne נמצא אחד משעריה של ניקוסיה - שער קִירֶנְיָה (Kyrenia Gate), הקרוי על שם אחת מערי החוף של צפון קפריסין. השער נבנה על ידי הוונציאנים בשנת 1567 ושוקם בתקופה העות'מנית. הוא שימש בעבר ככניסה הראשית לצפונה של ניקוסיה. כיום נמצאת בתוך השער לשכת מידע לתיירים. מאחוריו מוצב מונומנט למוסטפא כמאל אטאטורק - אבי האומה הטורקית המודרנית.

שער קירנה

שכונת סאמנבחצ'ה

שער קירנה היה הנקודה הצפונית ביותר שלי בטיול הקצר בצפון קפריסין. מכאן המשכתי חזרה לכיוון הגבול, אך לפני כן חיכו לי עוד שני אתרים שרציתי לראות. האתר הראשון היה שכונת סַאמַנְבַּחְצֶ'ה (Samanbahçe). המראה של שכונה זו שונה לגמרי מרחובותיה האחרים של ניקוסיה הטורקית. זוהי שכונה שהחלה כפרויקט דיור-חברתי מיוחד בסוף המאה ה-19 במטרה לפתור מצוקת דיור בעיר העתיקה של ניקוסיה. רחובותיה הצרים של סאמנבחצ'ה צבועים בלבן ומטופחים מאד בהשוואה לשאר העיר העתיקה. הסתובבתי כמה דקות בשכונה הלבנה, מוקסם מהניקיון הפתאומי שמצאתי. כמה שסאמנבחצ'ה יפה - כך היא גם זעירה: מהר מאד גם מצאתי את עצמי בחזרה ברחובות המכוערים של לפקושה.

רחוב בשכונת סאמנבחצ'ה

נשים מקומיות בסאמנבחצ'ה

מסגד אראפ-אחמט

בהמשך דרכי דרומה, עצרתי באתר האחרון שלי בניקוסיה הטורקית - מסגד אַרַאפּ-אַחְמֶט (Arap Ahmet Camii). המסגד נבנה בסוף המאה ה-16 ונקרא על שמו של אחד ממפקדי הצבא העות'מני באותה התקופה. הוא הרבה פחות בולט ומפורסם ממסגד סלימייה, אך בהחלט שווה ביקור. אמנם חלצתי נעליים ונכנסתי אל תוך המסגד, אך בדיוק התנהלה בו תפילה ולא רציתי להפריע. בחצר המסגד יש בית קברות הכולל מצבות עם קליגרפיה מרשימה בערבית. פריט נוסף ומפתיע שמצאתי בחצר המסגד היה שולחן פינג-פונג... ועדיין לא ברור לי מה הוא עשה שם.
מכאן חזרתי אל אזור השוק ואל מעבר הגבול המוביל אל רחוב לדרס בקפריסין "היוונית". חציתי את הגבול לקראת המשך הביקור בחלקה הדרומי של ניקוסיה.

מצבות בחצר מסגד אראפ אחמט

מסגד אראפ אחמט

קפריסין (1): טיסה ומידע על קפריסין

18.01.17

טיסה ללרנקה ונסיעה ללימסול

היום הראשון שלי בקפריסין היה למעשה רק ערב. טסתי עם טיסת Up חצי-ריקה מנתב"ג ללַרְנַקָה (Larnaca). זו הייתה הטיסה הקצרה ביותר שהייתה לי עד היום - 42 דקות בלבד ; למעשה - ההמתנה שלי לטיסה ארכה יותר מהטיסה עצמה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלי בטיסה עם כבודת-יד בלבד ללא מזוודה בבטן המטוס. למרות שמדובר היה בעונת החורף והבגדים היו טיפה גדולים, הכל נכנס במזוודה הקטנטנה שלי. קיפלתי בתוכה גם תיק גב קומפקטי כדי שאוכל להסתובב איתו בזמן טיולי היום הקצרים שלי.

לא הופתעתי מהעיכוב בזמן תחילת הטיסה, אך מצד שני - גם לא תכננתי משהו לערב הראשון שלי בקפריסין. לאחר הנחיתה בשדה התעופה של לרנקה מצאתי בקלות את אוטובוס האקספרס אל לִימַסוֹל (Limassol), שיצא בדיוק בזמן שנקבע לו. בחרתי ללון בלימסול הודות למיקומה המרכזי ברצועת החוף הדרומית של קפריסין - בין לרנקה שבמזרח ובין פַּאפוֹס שבמערב. אוטובוס האקספרס עוצר בשתי תחנות בלבד לאחר עזיבת שדה התעופה: באזור התיירים - Tourist Area ליד מלון "גראנד ריזורט" ובתחנה המרכזית של לימסול. אני בחרתי לישון במלון Elias Beach Hotel באזור התיירים, ומתחנת העצירה ציפתה לי הליכה של כ-200 מטרים עד פתח המלון שלי. החסרון במלון הזה היה המרחק הגדול שלו ממרכז העיר: בכל פעם בה רציתי להגיע אל מרכז לימסול, הייתי צריך לקחת את קו מס' 30, הנוסע לאורך הטיילת - נסיעה של כחצי שעה.
מלון אליאס הוא מלון של ארבעה כוכבים ומצאתי בו דיל די טוב לארבעה לילות - פחות מ-250 יורו לכל השהות שלי. בערב נסעתי למרכז לימסול כדי להיפגש עם חבר קפריסאי בשם מריו. מריו הוא מדריך טיולים בקפריסין ונתן לי כמה טיפים חשובים על הטיול במדינה. אכלנו פיצה במרכז העיר ואחר כך הוא הראה לי את הטיילת, אזור הנמל ואת טירת לימסול מוארת בחשכה. בטירה עצמה לא יכולתי לבקר בשעה מאוחרת שכזו, ולכן דחיתי את הביקור בה ליום האחרון שלי בקפריסין.

טירת לימסול בלילה

קצת על קפריסין

האי קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון. הוא ממוקם דרומית לטורקיה, צפונית למצרים ומערבית לסוריה. רפובליקת קַפְרִיסִין (ِCyprus) היא המדינה-המוּכֶּרֶת-הבינלאומית היחידה באי והיא קיבלה את עצמאותה מהבריטים בשנת 1960. הבריטים השאירו תחת בעלותם שני שטחים ריבוניים בדרומו של האי: אַקְרוֹטִירִי (Akrotiri) ודֶּקֶלִיָה (Dhekelia) המשמשים כבסיסים צבאיים.
בשנת 1974, בעקבות הפיכה צבאית פרו-יוונית בקפריסין והתחזקות הרצון לאיחוד עם יוון, פלשה טורקיה לצפון האי. מטרתה הייתה לשמור על האינטרסים שלה בקפריסין ולהגן על התושבים ממוצא קפריסאי-טורקי. מאז אותו "מבצע אטילה" האי מחולק לשניים: חלק קפריסאי דרומי בעל השפעות יווניות וחלק צפוני בעל השפעות טורקיות. צפון קפריסין אף הכריזה על עצמה כמדינה עצמאית ב-1983 בתור "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" (Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti). בעוד שקפריסין מוכרת על ידי רוב מדינות העולם - פרט לטורקיה, צפון קפריסין מוכרת כמדינה רק על ידי טורקיה.

עיר הבירה הקפריסאית - נִיקוֹסִיָה (Nicosia) מוחלקת אף היא בין היוונים והטורקים. כיום, כשהמצב המדיני שקט יחסית, ניתן לעבור בקלות בין ניקוסיה היוונית לזו הטורקית (הקרויה "לֶפְקוֹש‏ָׁה", Lefkoşa). כמו כן, קיימות מספר נקודות חציית גבול נוספות בין שתי הטריטוריות, כשחלקן ממוקמות בתוך השטח הריבוני הבריטי שבאי.

רפובליקת קפריסין התקבלה ב-2004 לאיחוד האירופי, למרות המצב הפוליטי הסבוך באי והיא הנקודה המזרחית ביותר של האיחוד. האיחוד, כמו רוב מדינות העולם, רואה ברפובליקת קפריסין כשליטה היחידה של האי כולו. 

חלוקת האי קפריסין בין הקפריסאים, הטורקים והבריטים (מתוך וויקיפדיה בעברית).

דגלי קפריסין וצפון קפריסין

דגלה של רפובליקת קפריסין אומץ עם קבלת עצמאותה בשנת 1960. כל המציעים סקיצות לדגל התבקשו להימנע מצבעי כחול ואדום ומסמלי צלב או סהר (המייצגים את יוון וטורקיה). הדגל שאומץ מציג את מפת האי כולו בצבע נחושת על רקע לבן. מתחת למפת האי נמצאים שני ענפי זית, המסמלים שלום. בשנת 2006 הדגל שונה מעט, וכיום מפת האי תופסת חלק גדול יותר בדגל מבעבר.

דגל קפריסין

דגל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין נראה בעצם כמו היפוך צבעים של דגל טורקיה: סהר וכוכב אדומים על רקע לבן. תוספת לדגל זה, שאינה קיימת בדגל טורקיה, היא שני הפסים האדומים בחלקו העליון ובחלקו התחתון של הדגל (ובכך הוא מזכיר - לפחות מבחינה רעיונית - את דגל ישראל).

הבסיסים הצבאיים הבריטים, אקרוטירי ודקליה, אינם מניפים דגל מיוחד משלהם. דגל הממלכה המאוחדת הוא דגלם הרשמי.

דגל צפון קפריסין