(4,5,6) אפריקה הדרומית: כנס בדרבן וחזרה ליוהנסבורג

23.10.2017

היום השני של הכנס

אני לא מתכוון לכתוב פה יותר מדי על הכנס בו השתתפתי; בכל זאת - זהו בלוג טיולים. אבל בקצרה - זה היה כנס של ארגון בשם IFCC (קיצור עבור: International Federation of Clinical Chemistry), שעסק במעבדה רפואית. במסגרת הכנס נערכו בכל שעה מספר הרצאות מקבילות ויכולתי לבחור לאילו אני רוצה ללכת. בנוסף נערכה תצוגת מכשור מעבדה ושם יכולתי להתעדכן במכשירים החדשים ולאסוף לתיק שלי עטים ושטויות אחרות, שחולקו בדוכנים השונים. 

ההרצאות היום לא היו ברמה כמו הרצאת הפתיחה של אמש. חלקן היו סבירות וחלקן היו משעממות באופן קיצוני. שיא היום היה דווקא בתצוגה - התנסיתי לראשונה במציאות מדומה (VR) בדוכן של חברת Roche.
שבתי למלון שלי קצת אחרי השעה ארבע. ג'יימס, שיצא להסתובב בין חנויות ספרים בדרבן, חזר מעט אחריי. בערב יצאנו ביחד עם שניים מחבריו המקומיים למסעדה איטלקית בשם Spiga. זו המסעדה האיטלקית היחידה בדרבן בה הבעלים הוא איטלקי אמיתי. הספגטי בולונז שלי היה מצוין והמחיר שלו היה זול באופן מדהים: כ-20 ש"ח למנה, שממש מילאה אותי. כריסטו, בנו של סוטיריס (המדריך שלנו לטיול של לסותו לפני יומיים), הסיע אותנו בחזרה אל המלון.

בתצוגה

24.10.2017

ההפתעה של הטיול

את בוקר היום השלישי בכנס החלטתי לפתוח דווקא בהרצאה שלא קשורה ממש לתחום העיסוק שלי. הלכתי להרצאה של שני מרצים מאמריקה הלטינית, שעסקה בעיקר בנגיף הזיקה. מהר מאד גיליתי שההרצאה הולכת להיות איומה כי המרצה מקובה לא ממש דיבר אנגלית אלא פשוט ניסה לקרוא אותה מהשקופיות. בזמן שהשתעממתי בהרצאה, קיבלתי לפתע הודעת "בוקר טוב!" מעדי, חברה מתקופת הצבא. עדי ואני חזרנו לשירות כעתודאים באותו היום, שירתנו את מרבית השירות ביחד במעבדה הצבאית ואף השתחררנו מהצבא באותו היום (כ"ט בנובמבר 2009, אבל מי סופר...). בשנים האחרונות עדי עבדה ועובדת במעבדות באפריק ; לאחרונה שמעתי שהיא נמצאת באנגולה, אך לא היינו כל כך בקשר בשנתיים האחרונות. עניתי לעדי ולקח לי כמה שניות להבין שעליי לסובב את הראש ולראות אותה יושבת בכניסה לאולם...

אספתי בזריזות את החפצים שלי ועברתי לשבת ליד עדי. ישבנו עוד קצת בהרצאה אבל מהר מאד יצאנו משם כדי שנוכל לדבר ולהתעדכן. מסתבר שהיא נשלחה לכנס דרך בית החולים הישראלי בו היא עובדת באנגולה. את שאר היום העברנו ביחד בכנס ובתצוגה.

עם עדי בכנס

מתנסה במציאות מדומה

קפיצה קטנה לאוקינוס

יצאתי מהכנס בשעה ארבע כדי שאספיק לפגוש את ג'יימס וניסע ביחד אל האוקינוס ההודי. מזג האוויר היה קריר ולא התאים לשחייה במים, אז רק טבלתי את כפות הרגליים. המשכנו לקניית מזכרות בטיילת. את הדרך אל החוף ובחזרה אל המלון עשינו רק עם אוּבּר. אפילו המרחק הקצר הזה הוא מסוכן מספיק מכדי להסתובב לבד בדרבן.

אני והאוקינוס ההודי

טבילה קצרצרה

עם ג'יימס

ערב אחרון בדרבן

בערב נפגשנו עם עדי לארוחת ערב במסעדת Market. זה היה היום היחיד שלה בכנס, ומחר היא כבר תטוס חזרה לאנגולה - כך שזו הייתה ההזדמנות היחידה שלנו לארוחה משותפת. המסעדה עצמה הייתה יקרה במונחים דרום אפריקאים: לקחתי את מנת הבשר (הנפלאה) היקרה בתפריט, שתיתי כוס יין ואכלתי קצת מהקינוח. לדעתי לא שילמתי מעל 70 ש"ח.
בדרך חזרה להילטון, ליווינו את עדי למלון שלה. הפגישה איתה הייתה בהחלט ההפתעה הנעימה ביותר של הטיול הזה. בעבר תכננו לטייל ביחד בניו זילנד ואוסטרליה - וזה לא יצא לפועל. והנה, נפגשנו באפריקה בלי שום תכנון מוקדם.

עם עדי וג'יימס במסעדה

25.10.2017

סיום הכנס

יצאתי הבוקר מוקדם מהמלון כדי להגיע להרצאת הבוקר של הכנס. ארוחת הבוקר שהובטחה לא הייתה יותר מכיבוד קל ועלוב בתוספת של הרצאה משעממת. ערכתי סיבוב אחרון בתצוגה וסיימתי את נוכחותי בכנס בהרצאה טובה יחסית על סמני סרטן. לא יכולתי להישאר לטקס הנעילה מכיוון וכבר הייתי צריך לעזוב את המלון. 

אל יוהנסבורג

נסענו אל שדה התעופה ע"ש המלך שַׁאקָה. הצ'ק-אין שלנו היה זריז להפליא, ונשארה לנו שעה של המתנה עד העליה אל המטוס. הצלחתי לישון במהלך הטיסה הקצרה, אבל עם הנחיתה התעוררתי עם כאבי ראש ושיניים איומים. ממש הרגשתי כאילו הלסת שלי זזה: לא נעים. הכאבים לא חלפו גם דקות ארוכות אחרי הנחיתה ופחדתי שעוד מעט אתעלף. לשמחתי ג'יימס היה לידי, במידה ומשהו כזה היה קורה. רק לפני שהגענו אל ביתו של ג'יימס הרגשתי שחרור של לחץ אוויר בתוך הראש והכאבים נעלמו תוך כמה שניות. 

הנחיתה הכואבת הזו די התישה אותי והוציאה לי את התאבון. בחרתי שלא להתלוות לג'יימס לארוחת הערב שלו עם אחותו. נשארתי בבית שלו בשכונת פַּארְקְהוּרְסְט (Parkhurst) והעברתי את הערב במיטה ובאריזת המזוודה לקראת חלקו השני של הטיול הזה. הלילה לנתי בחדר האורחים של ג'יימס, עם מיטה גדולה ומפנקת הרבה יותר מזו שבמלון.

בדרך ליוהנסבורג

(3) אפריקה הדרומית: יום בדרבן

22.10.2017

מזכרות ומסגד

את הימים הקרובים של הטיול תכננתי להעביר בדרבן ; הכנס שבזכותו הגעתי אל העיר, תוכנן להיפתח היום בערב ולהימשך בשלושת הימים הבאים, אחרת אין סיכוי שהייתי נשאר בדרבן לזמן רב כל-כך. דרבן (Durban) היא העיר השלישית בגודלה בדרום אפריקה והגדולה ביותר בפרובינציית קוואזולו-נטאל. אפשר למעשה להכתיר אותה כעיר הגדולה של שבט הזוּלוּ, והמטרופולין בו היא נמצאת נקרא בשפתם eThekwini. בנוסף לשבט הזולו, בדרבן נמצאת אוכולוסיה גדולה מרקע הודי.

למרות גודלה וחשיבותה הכלכלית של דרבן, לא מצאתי את העיר כמרתקת מספיק מבחינה תיירותית. בבוקר הפנוי שהיה לי היום, תכננתי לבקר בחלק מהאטרקציות הבודדות של העיר. רציתי ללכת ברגל עד התחנה הראשונה שלנו - שוק רחוב ויקטוריה (Victoria St. Market), אבל ג'יימס הבהיר לי כי דרבן מסוכנת לשיטוט רגלי גם באור יום. הזמנו נהג אוּבּר אל המלון, והוא היה צריך לנווט בין רחובות חסומים עקב מירוץ אופניים, שנערך היום בעיר. כשהגענו קרוב אל שוק רחוב ויקטוריה הנהג הסתובב אלי ואמר לי להכניס את המצלמה שלי לתיק ולא לתלות אותה מהחגורה. הודתי לו על העצה, והוא חזר והדגיש שעלי לעשות את זה בתוך הרכב עוד לפני שאצא אל הרחוב... זה לא ממש הרגיע אותי.
בשעה מוקדמת כזו השוק היה כמעט ריק מתיירים, והיינו בבירור הלבנים היחידים פה. המזכרות בשוק עצמו הן מאד זולות והמחיר נתון למיקוח. קניתי כמה מתנות מסורתיות של הזולו (מחרוזות ועגילי חרוזים) ואז נכנסתי לחנות מסכות אפריקאיות. בטיול הקודם הצטערתי על כך שלא קניתי מסכה אפריקאית, ולכן הפעם החלטתי שאני קונה אחת. אחרי מיקוח קצר וירידה של שליש מהמחיר, יצאתי עם מסכה בסגנון שבט מקונגו.

מסכות אפריקאיות בשוק רחוב ויקטוריה

יצאנו בחזרה אל הרחוב - וגם כאן היינו הלבנים היחידים. הלכנו מרחק קצר עד מסגד ג'וּמָה (Juma mosque, جمعة مسجد) שהוא אחד מהמסגדים הגדולים ביותר בחצי הכדור הדרומי. חזיתו הלבנה של המסגד והכיפות הזהובות שלו שולטים על הצומת הסמוך. לא יכולנו לבקר במסגד היום, ובכל מקרה הכניסה אליו לסיור היא רק בתיאום מראש. מכאן ג'יימס הזמין לנו אוּבּר אל חלק יותר בטוח של העיר. מירוץ האופניים לא עמד לעשות לנו חיים קלים היום: היינו צריכים ללכת כמה רחובות עד שמצאנו את נהג האובר שלנו. המחסור בבטחון אישי פה מורגש לחלוטין: ההליכה הקצרה הזכירה לי את הסיור הרגלי הקצר שלי בבולאוויו (זימבבואה) בטיול הקודם. מדהים איך שבמרחק קצר כל-כך ממלון ההילטון נמצאים רחובות של מדינת עולם שלישי.

מסגד ג'ומה

ברחובות דרבן

העולם הימי של אושאקה

האיזור הבטוח היחיד של דרבן הוא רצועת החוף שלה, וגם זה לא תמיד. קרוב לקצהה הדרומי של רצועת החוף - באיזור הנקרא "The Point" נמצא מרכז מסחרי גדול. כאן גם נמצאת האטרקציה המפורסמת של דרבן: "העולם הימי של אוּשַׁאקָה" (uShaka Marine World). זהו מתחם אקווריום גדול, שרובו תת-קרקעי, ובו ניתן לפגוש מגוון גדול של יצורים ימיים. בנוסף נמצא כאן פארק מים בשם Wet 'n' Wild ואפשר לרכוש כניסה משולבת לפארק ולאקווריום. אנחנו בחרנו לבקר רק באקווריום.

עוד לפני הכניסה למתחם האקווריום, הסתובבנו מעט במרכז המסחרי והספקנו לראות תהלוכה והופעה של להקה מקומית. מחירי המזכרות פה היו כפולים ואף יותר לעומת אלה שבשוק רחוב ויקטוריה. 

אני לא חובב גדול של אקווריומים ; בקייפטאון אפילו בחרתי לוותר על הביקור באקווריום-שני-האוקינוסים. ג'יימס מאד רצה לבקר כאן, ועבורי זה היה מפלט מצוין מהשמש. עברנו בין תצוגות ענק של כרישים לתצוגות קטנות יותר של דגים, סוסוני-ים ומדוזות. כשיצאנו מהמתחם התת-קרקעי הלכנו לבקר את הפינגווינים. אני מוכרח להודות שהם לא ממש הלהיבו אותי, בייחוד אחרי שראיתי פינגווינים דומים בטבע.

הכניסה לעולם הימי של אושאקה

משתעשע עם סרטנים

ג'יימס פוגש כריש

לאורך חוף האוקינוס

זה היה יום מצוין למי שאוהב ללכת לים, אבל זה לא היה בתכניות שלנו. יצאנו ממתחם האקווריום והלכנו לאורך חוף האוקינוס ההודי לכיוון צפון. מולנו נפרש קו הרקיע היפה של דרבן. הלכנו מעט בטיילת עד שזה די מיצה את עצמו והגיע זמננו למצוא ארוחת צהריים ולהתכונן לכנס. תפסנו אובר בחזרה אל המלון שלנו. 

דרבן: העיר והחוף

בטיילת של דרבן

כנס בדרבן

עוד לפני שנכנסנו אל המלון, קפצתי למרכז הכנסים הבינלאומי הסמוך (International Convention Center, Durban ICC). כדי לאשר את השתתפותי בכנס ולאסוף את תג הכניסה שלי להרצאות ולתצוגה.
אחרי מנוחה קצרה בחדר יצאתי לטקס הפתיחה של הכנס, שעסק במעבדנות רפואית (שזה תחום העיסוק שלי בזמן שאני לא מטייל). הרצאת הפתיחה הייתה מרתקת, ואחריה המשכתי עם שאר האורחים לאכול מהכיבוד הקל ולהנות ממופע קצר של להקה אפריקאית. לאחר הטקס שבתי אל המלון. ג'יימס חזר מעט אחריי ; הוא יצא להיפגש עם חבר מדרבן, שאיתו כבר קבענו ביחד את ארוחת הערב למחר.

יחסית לבוקר הפנוי הקצר שהיה לי בדרבן, הספקתי לראות את רוב מה שתכננתי. רק דבר אחד עוד טרם הספקתי לעשות: לטבול את הרגליים באוקינוס ההודי, אבל בשביל זה יש את הימים הבאים.

אני ומרכז הכנסים

מרכז הכנסים - מבט מהמלון

לפני טקס הפתיחה

(2) אפריקה הדרומית: ביקור בלסותו - הממלכה ההררית

21.10.2017

קוואזולו-נטאל

קיוויתי לישון טוב בלילה האחרון, אבל זה לא ממש יצא לפועל. למרות שנרדמתי יחסית מוקדם, התעוררתי קצת אחרי השעה אחת ולא הצלחתי לחזור לשינה רציפה. בבוקר הגוף שלי היה חלש לגמרי לאחר יומיים ללא שינה טובה, אבל היה יום ארוך לפנינו. הערתי את ג'יימס והתארגנו בזריזות לטיול, שנקבע להיום. כבר מהארץ קבעתי סיור עם חברת 1st Zulu Safaris, היוצא מדרבן ומגיע עד לֶסוּתוּ (Lesotho). בדיעבד התברר לי כי חברת הטיולים שייכת לסוֹטִירִיס, אביו של חבר טוב של ג'יימס. סוטיריס הגיע למלון שלנו בשעה שש וחצי ואסף אותנו ברכב 4X4 לטיול. הצטרף אלינו תייר ממאוריציוס בשם סנג'יי.

הייתה צפויה לנו נסיעה ארוכה בפרובינציית קוואזולו-נטאל (KwaZulu-Natal), אחת מתשע הפרובינציות המרכיבות את דרום אפריקה. אחרי עצירה ראשונה להתרעננות וארוחת בוקר, הגענו אל העיר פִּיטֶרְמַרִיצְבּוּרְג (Pietermaritzburg), בירת הפרובינציה (אך לא העיר הגדולה ביותר בה. מעמד זה שמור לדרבן). סוטיריס טען שפיטרמריצבורג היא העיר בעלת הכי הרבה ארכיטקטורה בריטית מחוץ לבריטניה. אני לא יודע לגבי אמיתות הטענה הזאת, אך לעיר ולסביבתה אכן יש עבר עשיר מאד בנוגע למלחמות הבריטים מול שבט הזּוּלוּ. עברנו סיור קצרצר במרכז העיר כדי להתרשם ממספר אנדרטאות ומפסלי המלכה ויקטוריה ומהטמה גנדי.
בדרך מפיטרמריצבורג אל הגבול עוד עצרנו לכמה דקות לתצפית על נוף יפהפה בקוואזולו-נטאל. ראינו את לסותו הרחק באופק. נראה שמזג האוויר שם לא ממש מבשר טובות להמשך היום.

פסל המלכה ויקטוריה בפיטרמריצבורג

אישה מקומית עם מזכרות טיפוסיות לקוואזולו-נטאל. שבט הזולו מפורסם בתכשיטי בחרוזים שלו.

אי-שם בקוואזולו נטאל. עצירה לתצפית + שירותי שטח.

מעבר סאני

אחרי שעברנו את העיר אַנְדֶרְבֶּרְג (Underberg) המשכנו לכיוון מעבר הגבול בין דרום אפריקה ולסותו. הדרך עוד הייתה סלולה בחלקה הראשון, אך מהר מאד הפכה לדרך חצץ. מכאן התחיל מעבר סַאנִי (Sani Pass) - המעבר ההררי בין דרום אפריקה ולסותו. הדרך מתחילה כאן בגובה של 1544 מטרים מעל פני הים ומסתיימת בגובה של 2876 מטרים: עליה תלולה בה מותרת הכניסה אך ורק לרכבי שטח או אופנועים. סוטיריס הסביר לנו שלקח לעובדים המקומיים שבע שנים לסלול שמונה קילומטרים של כביש - וזה עוד בחלקו המישורי וההתחלתי של מעבר סאני ; לא נראה שבעתיד הקרוב הם הולכים להשלים את העבודה  על הדרך התלולה. נסענו מספר דקות על כביש השטח עד שהגענו לתחנת ביקורת הדרכונים של דרום אפריקה. הגבול עצמו עובר למעלה בהרים, אך הדרום אפריקאים בחרו להקים את תחנת ביקורת הדרכונים למטה באיזור נגיש-יחסית.

רכב השטח שלנו

ביקורת הדרכונים של דרום אפריקה. הגבול עצמו עובר רק למעלה בהרים

מזג האוויר כאן כבר נהיה מעונן וערפילי: חומת ההרים של לסותו כבר הייתה טבולה בתוך העננים וניצבה ממש מעלינו. סוטיריס עצר את הרכב באחת מן הפניות של מעבר סאני כדי שנוכל להתרשם מהנוף העוצמתי. חלקו העליון של המעבר כולל נקודות בעלי שמות - איך לומר... מסקרנים: "גבעת הטחורים", "סיבוב ההתאבדות" ו"מעיינות הוויסקי". לאחר עליה ארוכה ומטלטלת בדרך המזוגזגת, הגענו לחלקו העליון של המעבר ולגבול בין דרום אפריקה ולסותו.

סוטיריס לקח את הדרכונים שלנו כדי להחתים אותם במעבר הגבול. אני ניצלתי את ההמתנה לצילום לפני הכניסה למדינה ה-36 שלי. מיהרתי גם ללבוש סריג עקב מזג האוויר הקר והערפילי.

חומת ההרים בדרך ללסותו

הדרך המפותלת של מעבר סאני - קצת לפני הסוף

לסותו 

לֶסוּתוּ (Lesotho, יש הכותבים בעברית כ"לסוטו", ההגייה היא: Le-soo-thoo) היא אחת משלוש הממלכות האחרונות באפריקה, לצד מרוקו וסווזילנד. זוהי ממלכה הררית, בה הנקודה הנמוכה ביותר נמצאת בגובה של כ-1400 מטרים מעל פני הים. הנקודה הגבוהה בלסותו היא מעל גובה של 3400 מטרים - איזור המתכסה בשלג בחורף. לסותו היא אחת משלוש מדינות בעולם המוקפות מכל צדדיהן במדינה אחת, במקרה הזה - דרום אפריקה (שתי המדינות האחרות הן סן-מרינו והוותיקן, המוקפות שתיהן ע"י איטליה). למרבה הצער - לסותו, לצד דרום אפריקה וסווזילנד היא אחת מהמדינות שהוכו הכי קשה ע"י מגפת ה-HIV: מעל רבע מתושבי המדינה הם חיוביים לנגיף.
הטיול הוא אמנם טיול ללסותו, אך לא העברנו כאן זמן רב. בכל זאת, ציפתה לנו נסיעה ארוכה בחזרה הביתה. לשמחתי מזג האוויר התבהר עם כניסתנו למדינה וזכינו לראות את הנוף ההררי היפהפה במלוא הודו. הגובה והחורפים הקשים אינם מאפשרים צמיחת עצים ברמה בה ביקרנו. בעיקר ראינו כאן שיחים נמוכים ופרחים קטנטנים.
עצרנו בצוק תלול לצילומים ואחר כך המשכנו אל כבר בַּסוּתוּ (Basotho - כך נקראים התושבים) מסורתי. נכנסנו לביקור באחת מהבקתות, שמשמשת גם כחנות מזכרות. קניתי מאישה מקומית בשם אלינה כובע בסותו, כמו זה המופיע על דגל המדינה.

אני והג'יפ בלסותו

ג'יימס מתגרה בגורל

לא בדיוק הנקודה הגבוהה במדינה, אבל אני לא מתווכח עם שלטים גבוהים ממני.

כפר בסותו

עם כובע בסותו

הפאב הגבוה באפריקה

אטרקציה שאסור לפספס בטיול של מעבר סאני ולסותו היא הפאב הגבוה באפריקה. הפאב ממוקם למעשה בצידו הדרום אפריקאי של הגבול, אך ההרגשה בו היא לגמרי כמו בלסותו. חצינו את הגבול בחזרה לדרום אפריקה, אכלנו כאן את ארוחת הצהריים ונהנינו מנוף עוצר נשימה מעל מעבר סאני המתפתל. הפאב נמצא בגובה 2874 מטרים מעל פני הים, לצידו של מלון בשם Sani Pass Lodge. אפשר להישאר כאן ללילה, אבל יש לקחת בחשבון שהטמפרטורה כאן יורדת פעמים רבות מתחת לאפס.

בפאב הגבוה באפריקה

אני עם מעבר סאני המתפתל ברקע

הדרך חזרה לדרבן

אחרי ארוחת הצהריים המאוחרת, התחלנו בירידה הארוכה במעבר סאני. כשהגענו אל מעבר הגבול של דרום אפריקה, סוטיריס גילה פנצ'ר בגלגל האחורי של הג'יפ. הוא סירב כמעט לקבל עזרה בהחלפת הגלגל: התייר ממאוריציוס נשאר כל הזמן הזה בתוך הג'יפ, ג'יימס פנה לקרוא ספר בצד - ואני עוד איכשהו ניסיתי לעזור. התעכבנו כאן למשך כחצי שעה ; אחרי החלפת הגלגל נסענו עוד קצת עד שהגענו בחזרה אל הדרך הסלולה.
בדרך לדרבן עצרנו לכמה דקות לתצפית יפה על השקיעה בקוואזולו-נטאל. שבנו לעיר בסביבות השעה שמונה וחצי בערב, לאחר יום עמוס בחוויות. לסותו הייתה אחד מהיעדים ש"פספסתי" בטיול הקודם שלי בדרום אפריקה עקב חוסר בזמן ; אני כל כך מאושר שהצלחתי לבקר בה במסגרת הטיול הזה.

פנצ'ר!

שקיעה בקוואזולו-נטאל

(1) אפריקה הדרומית - השיבה לאפריקה

20.10.2017

בחזרה לדרום אפריקה

האמת? - לא ממש תכננתי את זה. הרי טיילתי רק לפני קצת יותר משנה וחצי באפריקה הדרומית. בטיול ההוא הספקתי לבקר בארבע מדינות: דרום אפריקה וזימבבואה היו התחנות העיקריות שלי בעוד שבבוצואנה ובזמביה ביקרתי רק לטיולי יום קצרים. הטיול ההוא היה מאד יקר: מעל עשרים אלף שקלים ; מאז השתנו כמה דברים בחיים שלי. מבחינה כלכלית הבנתי שלאפריקה לא אשוב בשנים בקרובות.
לשמחתי, לבוס שלי היו תכניות אחרות. הוא שלח אותי לכנס בדֵרְבֶּן (Durban) - העיר הגדולה ביותר בפרובינציית קְווַאזוּלוּ-נַטָאל (KwaZulu-Natal) שבדרום אפריקה. הכנס עסק בתחום הביוכימי של מעבדה רפואית והוא נקבע בין התאריכים 22-25 לאוקטובר. הוספתי לי כמה ימים לטיולים לפני ואחרי הכנס. דרבן הייתה אחד מהיעדים שלא הצלחתי להכניס למסלול הצפוף של הטיול הקודם ; לכן שמחתי שהכנס נערך פה.
כדי להוזיל את העלויות שלי בימי הטיול החופשיים, חיפשתי שותפים לטיול. לבסוף קבעתי לטייל ביחד עם ג'יימס, שאיתו דיברתי במהלך הטיול הקודם שלי בדרום אפריקה ונשארתי עמו בקשר פייסבוקי מאז. ג'יימס גר ביוהנסבורג, וכך קבענו שהוא יצטרף אלי לדרבן ויטייל איתי אחר-כך בסווזילנד. בין לבין הוא הזמין אותי ללון אצלו בבית לשני לילות.

מפת הפרובינציות של אפריקה הדרומית. באדום - החמש בהן ביקרתי במהלך טיול זה והטיול הקודם.

מהארץ ועד דרבן

התקשתי לישון טוב בערב שלפני הטיסה. חברה טובה הסיעה אותי לנתב"ג באמצע הלילה כדי שאתפוס את טיסת אל-על בשעה 5:50 אל יוהנסבורג. למרות העייפות המצטברת מאתמול, לא הצלחתי לישון הרבה גם במהלך הטיסה. תשע השעות מהארץ עד יוהנסבורג עברו די בסדר - קצת מוזיקה, קצת קריאה וקצת נסיונות למנוחה. אחר הצהריים נחתתי בשדה התעופה הענק של יוהנסבורג - OR Tambo.
ביוהנסבורג הייתי צריך לעלות על טיסה פנימית אל דרבן. עוד בארץ עשיתי קצת פשלה בנוגע לזמני הטיסות וכך יצא שג'יימס הזמין טיסה פנימית שעתיים לפני הטיסה שלי. ניסיתי לשנות את הטיסה, שנקבעה עבורי, כדי שאטוס באותה הטיסה ביחד עם ג'יימס, אך לצערי הטיסות היו מלאות. ג'יימס הגיע לשדה התעופה כמעט בדקה האחרונה של הצ'ק-אין שלו. ליוויתי אותו במהלך הבידוק הבטחוני ובעת ההמתנה לעלייה למטוס.
כשעתיים אחרי הטיסה שלו, הגיע גם זמני. הטיסה מיוהנסבורג לדרבן ארכה רק כשעה, אבל סבלתי בה מאד: המטוס היטלטל עקב כיסי אוויר רבים. לאחר הנחיתה פגשתי שוב את ג'יימס, שהמתין לי שם. לא הצלחנו לתפוס אוּבּר אז לקחנו מונית עד מרכז העיר.
המלון שלנו לחמשת הלילות הקרובים היה ההילטון (Hilton Durban), שממוקם ממש ליד מרכז הכנסים הבינלאומי של דרבן. החדר היה מצוין -  בכל זאת... מלון של חמישה כוכבים. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה של המלון. יחסית למסעדה בהילטון, המנות פה היו די זולות. העדפנו לאכול במלון עצמו ולא לצאת החוצה כי דרבן - בדומה ליוהנסבורג - היא לא מקום סימפטי להסתובב בו בשעות הלילה. ובאזורים רבים - גם לא בשעות היום. 

החדר שלנו בהילטון