המראנו עם המיקרולייט הקטן, כשמצלמת גו-פרו מחוברת אל הכנף ומצלמת אותנו. הטיסה הייתה עוצרת נשימה: תחילה טסנו מעל נהר הזמבזי הרחב ולבסוף הגענו אל מפלי ויקטוריה ואל ענן הנתז הגדול. הנקיק אליו נשפכים המפלים נראה מלמעלה כמו שבר ענק בתוך האדמה ; פסקל הטה את המיקרולייט לצדדים כדי שאוכל לחזות במפלים והזמבזי מהזוויות הטובות ביותר. הצלחתי להבחין גם באיים, הנמצאים ממש על שפך המפל. הגדול מבין אותם איים הוא האי ליוינגסטון, אליו אגיע במסגרת האטרקציה השנייה שלי להיום.
בדרך חזרה כבר פרשתי את ידי לצדדים ונהנתי מהרוח. לפני הנחיתה בזמביה עוד הספקתי לראות כמה היפופוטמים טובלים בזמבזי ואנשים משחקים גולף על אחד מהאיים. פסקל הנחית את המיקרולייט בבטחה. שילמתי תוספת מחיר לתמונות מהטיסה, קניתי כמה מגנטים כמזכרת מזמביה ומיד יצאתי אל היעד הבא שלי.
 |
| מתקרבים למפלים. ענן הנתז נראה מרחוק |
 |
| מעל המפלים |
 |
| מימין: זימבבואה, משמאל: זמביה. האי ליוינגסטון נמצא בתמונה ממש מתחת למיקרולייט |
מלון רויאל ליוניגסטון
ההסעה הביאה אותי אל מלון רויאל ליוינגסטון (
Royal Livingstone), מלון פאר, הנמצא ממש על גדות הזמבזי. נכנסתי אל השירותים כדי להחליף לבגד ים לפני הטבילה בבריכת השטן. אלו היו השירותים הכי מפוארים שראיתי בחיי ; הם נתנו לי הרגשה של חדר מעוצב היטב בסגנון תחילת המאה הקודמת.
המתנתי על גדת הזמבזי כשעה, מכיוון וההפלגה שלי אל האי ליוינגסטון נקבעה רק בשעה תשע בבוקר. ניצלתי את הזמן כדי להנות מהמדשאות הירוקות של המלון ומהנוף של ענן הנתז של מפלי ויקטוריה.
 |
| מלון רויאל ליוינגסטון |
 |
| ענן הנתז, מבט מהמלון |
טבילה בבריכת השטן (או: איך כמעט טבעתי)
לקראת ההפלגה אל האי ליוינגסטון הצטרף אלי זוג צעיר מניו זילנד. ביחד עלינו עם שני מדריכים על סירת מנוע קטנה, שניווטה בזריזות בין הסלעים הבולטים בזמבזי. האי עצמו יושב ממש על המפל, והוא היה המקום אליו הגיע החוקר ליוינגסטון כאשר הוא גילה את מפלי ויקטוריה במאה ה-19. הסיור החל בהליכה קצרה באי: מבט חטוף על המפלים מזווית שונה מזו שראיתי אתמול. המדריך הראה לנו היכן נאכל את ארוחת הבוקר בתום הסיור וביקש שנמסור את המצלמות למדריך השני, האחראי על צילום התיירים בבריכה.
 |
| שייט זריז על הזמבזי |
 |
| באי ליוינגסטון - מעל מפלי ויקטוריה, הצד הזמבי |
המדריך הוביל אותנו - עדיין על קרקע יבשה ובטוחה - אל עבר הבריכה. רק כאן גיליתי שההגעה אל הבריכה אינה כרוכה בהליכה בחלק רדוד של הנהר, אלא שממש נצטרך לשחות בזמבזי - כעשרה מטרים לפני נפילתו במפלים. השחיה עצמה הייתה מחולקת לשלושה מקטעים: הראשון היה קצר וסביר, יחסית לכך שאיני שחיין טוב כלל. במקטע השני התחלתי להיסחף עם זרם הנהר. השחייה האיטית שלי גרמה לי לבעוט בניו-זילנדת שהייתה מאחורי, ושמעתי את המדריך צועק לי לשחות חזק יותר. צעקתי לו שיחכה לי ויושיט לי יד וכבר ממש פחדתי לטבוע בנהר ולהיגרר כך אל המפלים. את מקטע השחייה האחרון כבר העברתי ממש צמוד למדריך - ואותו סיימנו על שורת סלעים סמוכים למפל.
הייתי הראשון שנכנס אל הבריכה. בריכת השטן (Devil's Pool) היא בריכה טבעית בנהר ממש לפני מפלי ויקטוריה. בעונות מסוימות אפשר לטבול בה בנוחות מבלי חשש. המדריך שלי ביקש שאשען על קצה המפל ואפרוש ידיים עבור התמונה המאוד-תיירותית של "היי, אני מעל המפל!" עשיתי זאת בזמן שהמדריך השני עמד ממש על קצה התהום וצילם וידאו ותמונות של רגעי האימה שלי.
כשבאתי לפנות את מקומי בבריכה עבור הניו-זילנדים, החלקתי על סלע ביציאה ושרטתי מאד יפה את הרגל שלי. זו הייתה שריטה שטחית, אבל היא דיממה יפה מאוד. אני, כביולוג, כבר התחלתי לדמיין תסריטי אימה על זיהום בפצע עקב השחייה בזמבזי. לאחר שהניו-זילנדיים סיימו את התצלומים בבריכה, חזרנו בשחיה אל האי ליוינגסטון. בדרך חזור כבר ידעתי מראש להתאמץ מאד בעת השחייה ולהיות קרוב עד כמה שאפשר למדריך.
כל החוויה הסוערת בזמבזי קצת הרסה את התיאבון שלי. בזמן שזוג התיירים אכל את ארוחת הבוקר, המדריך דאג לחטא ולחבוש את הפצע שלי. את הארוחה שלי בקושי סיימתי ; למרות כל החיוכים שפיזרתי כדי להראות שאני בסדר ו"קוּל" עם המצב, בפנים רק רציתי לחזור כבר אל המלון שלי בזימבבואה.
החזרה הייתה מתישה וארוכה, או שאולי זה רק נדמה לי בגלל מצב הרוח בו הייתי שרוי. הייתי צריך לשלם למונית שתיקח אותי מהמלון הזמבי עד מעבר הגבול. בגבול עצמו מילאתי טופס בקשה חדש לויזה והמתנתי רבות בתור. בחרתי ללכת ברגל את הדרך ממעבר הגבול אל מלון "הממלכה". רק שם, אחרי מקלחת - כשהסתכלתי מקרוב על הפצע, ראיתי שזו רק שריטה של העור. עדכנתי את המשפחה שאני בסדר ונפלתי לתנומה.
 |
| ואפילו פגשתי כמה זברות בתוך מלון רויאל ליוינגסטון |
ערב אחרון בויקטוריה פולס
החוויה של הבוקר בבריכת השטן כמעט גמרה אותי ושמחתי שלא קבעתי פעילויות נוספות להמשך היום. אחר הצהריים יצאתי לסיבוב רגלי בויקטוריה פולס ובעיקר חיפשתי אינטרנט קפה כדי לגבות את התמונות שלי מהימים האחרונים. אחרי התרעננות בבית הקפה של חברת הטיולים "שירווטר", הספקתי לבקר באחד מהמקומות שפספסתי עד עתה בעיירה: מלון ויקטוריה פולס.
המלון -
Victoria Falls Hotel, הוקם בשנת 1904 סמוך למה שתוכנן להיות תוואי הרכבת, שתחצה את אפריקה. בתחילת המאה הקודמת, עוד לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה, הבריטים תכננו מסלול רכבת מקייפטאון עד קהיר. אמנם חלקים גדולים מהמסלול אכן הוקמו, אבל מקטעים גדולים בו חסרים עד היום. הנסיכה אליזבת' שהתה במלון המפואר הזה בעת ביקורה במפלי ויקטוריה בשנת 1947, כשזימבבואה וזמביה עדיין נקראו רודזיה. היא חזרה לזימבבואה העצמאית רק בשנת 1991, כשהיא כבר מלכת בריטניה אליזבת' השנייה.
אפשר להיכנס למלון מבלי להתארח בו. האווירה בו מאוד קולוניאליסטית-אפריקאית: החל מהלבוש של הצוות, דרך עיצוב הגנים וכלה בראשי בעלי החיים המפוחלצים על הקירות. הגעתי אל המונומנט המציין את המרחק מקייפטאון ומקהיר וצפיתי בגשר מפלי ויקטוריה, בו ביקרתי אתמול.
בהמשך הערב נחתי ליד הבריכה של המלון שלי. חלקו השני של המסע הקצר הגיע לסיומו. ארזתי את התיקים שלי לקראת הימים הבאים בהם אגיע אל עומקה של זימבבואה.
 |
| הכניסה למלון ויקטוריה פולס |
 |
| ויקטוריה פולס הייתה אמורה להיות תחנת מעבר של הרכבת מקייפטאון לקהיר |
