יום 107: אדלייד

08.04.2010

אל אדלייד

לצערי הייתי צריך להיפרד היום מאליס ספרינגס ; עליתי בבוקר על השאטל של האכסניה ונסעתי לשדה התעופה הקטנטן של אליס כדי לתפוס טיסה עם חברת טייגֵר אל אַדֶלֶייד (Adelaide). בטיסה היו איתי רוני הישראלית והזוג האוסטרלי/אמריקאי ג'ורדי ואליזבת', שטיילו איתי במרכז האדום. כרטיס הטיסה בטייגר היה מאד זול מאחר וקיימת תחרות בין מספר חברות על הטיסה בין אליס לאדלייד. הטיסה ארכה כשעתיים ובסופה  הגעתי אל בירת אוסטרליה הדרומית - והעיר החמישית בגודלה באוסטרליה.

בשדה התעופה של אדלייד נפרדתי מרוני, שהמשיכה עם טיסת קישור לסידני. כשיצאתי מנמל התעופה התקשתי למצוא שאטל או אוטובוס אל מרכז העיר. למרבה המזל, ג'ורדי ראה אותי והציע לי טרמפ עם אבא שלו עד המרכז - ובכך חסך לי כסף וכאב ראש. אביו של ג'ורדי עצר לי סמוך לאכסניה שלי במרכז העיר: Blue Galah. אכסניית הבְּלוּ גָאלָה הייתה נחמדה, אך החדרים היו די קטנים ועם מעט מקום לתמרון מרחבי. 

במהלך הצהריים הסתובבתי קצת בעיר לסידורים הרגילים של אוכל וקניות. ג'ורדי המליץ לי לבקר בשוק המקורה של האוכלוסיה המלוכסנת - יש כזה אחד בכל עיר גדולה באוסטרליה. בערב יצאתי לאחד המועדונים המקומיים, אבל נאלצתי לחזור מוקדם בגלל ההשכמה המוקדמת שצפויה לי מחר.

משום מה לא יצא לי לצלם כמעט באדלייד, למרות שהיא עיר יפה. פשוט לא היו מונומנטים גדולים שגרמו לי לשלוף את המצלמה מהתיק הקטן שלי. או שסתם התעצלתי.

אוסטרליה הדרומית

עם ההגעה לאדלייד נכנסתי למדינה הרביעית שלי באוסטרליה: אוסטרליה הדרומית. מדינה זו הייתה פדרציה בריטית נפרדת כבר בשנת 1836. עם הפיכת אוסטרליה למדינה עצמאית ב-1901, אוסטרליה הדרומית הפכה לאחת מהמדינות המרכיבות אותה. באותה תקופה אוסטרליה הדרומית כללה תחת שיפוטה גם את הטריטוריה הצפונית. השם "הדרומית" טיפה מטעה, כי למעשה קיימות שתי מדינות אחרות באוסטרליה שמתפרשות עוד יותר דרומה: ויקטוריה וטסמניה.

דגל אוסטרליה הדרומית דומה בתבניתו למרבית דגלי אוסטרליה: הסמל המופיע בו הוא עיגול צהוב ובו ציפור בשם חנקן מציץ. דגל זה אומץ בשנת 1904, והחליף דגל בו הופיע איור של אישה, המסמלת את בריטניה, פוגשת יליד אבוריג'יני. 

דגל אוסטרליה הדרומית

יום 106: המרכז האדום ואליס ספרינגס

07.04.2010

אולורו בזריחה

היום נפתח בהשכמה מאד מוקדמת - בחושך - במטרה להספיק לראות את אולורו בזריחה. שרה הציעה לקחת את הקבוצה לאותה הנקודה בה ראינו אותו בשקיעה, ובכך להימנע מפגישה עם מאות התיירים הנוספים, שנסעו לנקודה המרוחקת יותר. בשעת זריחה הסלע הענק מקבל גוונים נוספים ; בכך השלמתי את הצפייה בכל פלטת הצבעים של אולורו.

אולורו בזריחה

סביב אולורו

מנקודת התצפית שרה הסיעה אותנו לחניון הסמוך לאולורו, כדי שנוכל לצאת למסלול המקיף את הסלע. לשמחתה - ואני חייב לציין שגם לשמחתי, הטיפוס על אולורו בוטל היום בגלל הגשם שהתחיל לרדת. כן, גם באמצע המדבר האוסטרלי הגשם הצליח לתפוס אותי. מהחניון יצאתי לסיבוב הארוך של תשעת הקילומטרים סביב אולורו ; בטעות הקשבתי לשרה ויצאתי לסיור המקיף עם כפכפי האצבע שלי... זה לא היה הכי נוח, אבל כך לפחות לא הייתי צריך לחלוץ נעליים בשלוליות הבוציות שנוצרו סביב הסלע. בשלב מסוים הגשם נפסק וזכיתי לראות את המים גולשים מצדדיו של אולורו: מחזה שלא רואים כאן כל יום. המסלול כלל הרבה אתרים קדושים לאבוריג'ינים - שאותם, כמו את מאלה פוטה מאתמול, לא יכולתי לצלם.

מי גשם זולגים מאולורו

מתחיל להתבהר...

חוות הגמלים

הגיעה העת לעזוב את שמורת אולורו-קאטה ג'וטה ולהתחיל בנסיעה הארוכה בחזרה אל אליס ספרינגס. לאחר הפסקה לארוחת צהריים עצרנו בחוות גמלים מקומית. הגמלים הובאו לאוסטרליה במהלך המאה ה-19 עם הניסיונות ליישב את המדבר העצום שבמרכזה. עם הזמן הם התחילו להתרבות באופן בלתי נשלט, ננטשו על ידי בעליהם והפכו לפראיים. אוכלוסיית גמלי הפרא של אוסטרליה מוערכת כיום בכמה מאות אלפים וגורמת נזק עצום לסביבה (וגם מסכנת נהגים בכבישים המדבריים). לכן האוסטרלים החליטו לצמצם את כמות הגמלים, כשאחת מהדרכים היא הריגת הגמלים וייצוא בשרם למאכל בערב הסעודית.

כך לראשונה רכבתי על גמל דווקא באוסטרליה. קצת מוזר בהתחשב בכך שלא חסרות לי אפשרויות רכיבה על גמל בישראל.

עם דוד על הגמל

חוות הגמלים הכילה בנוסף כמה כלובים של חיות אוסטרליות יותר-מקוריות מהגמלים. סוף סוף הייתה לי הזדמנות להתקרב לדינגו (קשור ברצועה) וללטף אותו. הוא גם נראה רגוע ולא רעב, כמו הדינגו שפגשתי באי פרייז'ר.

אני ודינגו

ערב אחרון באליס

בערב יצאתי עם שאר חברי הקבוצה לפאב/מסעדה של The Rock באליס ספרינגס. שרה גם הצטרפה אלינו, ושם יכולתי להודות לה על טיול חלומי ועשיר בידע.

כשחזרתי לאכסניה, הצטרפה אלי חבורת בנות מהסיור אל ההליכה הארוכה ממרכז העיר. מסתבר שאליס היא לא המקום הכי בטוח ללכת בו לבד בלילה, או לפחות כך הן טענו.
סיור "המרכז האדום" היה סיום נהדר לשהות שלי בטריטוריה הצפונית, ואולי השיא הגדול של הטיול באוסטרליה. עכשיו, אחרי שראיתי את האתרים שעליהם חלמתי מילדות, אני יכול להמשיך ולחקור מקומות פחות מפורסמים של היבשת העצומה הזאת.

עם שרה

יום 104: המרכז האדום

05.04.2010

אל המרכז האדום

השכם בבוקר - עוד לפני הזריחה, אספו אותי ואת שאר התרמילאים לסיור בחברת The Rock Tour. זו אחת מבין חברות טיולים רבות, שפועלות מאליס ספרינגס ומוציאות טיולים מאורגנים ב"מרכז האדום" (Red Center) של המדבר האוסטרלי. לאחר האיסוף מאכסניות ומלונות נוספים ברחבי אליס הקטנה, היינו כ-20 איש בקבוצה: עם ייצוג נאה של שלושה ישראלים, שניים נוספים שמבינים עברית וגם שלושה סינים, שזכו לכינוי "Team China".

המדריכה / נהגת / שפית בטיול הזה הייתה שרה: במקור היא מאחת הערים הגדולות של אוסטרליה, אך היא החליטה לעבור למדבר ולהדריך בו טיולים. 

היום הראשון התחיל במשחקי היכרות ברכב, כדי שננסה איכשהו לזכור את שמות חברי הקבוצה. כך העברנו את הנסיעה הארוכה מאליס ספרינגס אל המרכז האדום. המרחק אולי נראה קטן על מפת אוסטרליה, אך מדובר בנסיעה של כ-5 שעות לכל כיוון.

מולך קוצני

באמצע הדרך - ללא שום התרעה מוקדמת, שרה צעקה שהיא ראתה משהו ובלמה את הרכב. כשהרכב עצר באמצע שום-מקום, היא יצאה ממנו, התחילה לרוץ לכיוון שממנו הגענו והשאירה מאחוריה חבורה של מטיילים מבולבלים. כשהיא שבה אלינו, היא החזיקה יצור מופלא, לטאה אנדמית למדבר האוסטרלי, שאפילו בחלומותיי הורודים לא חשבתי שאתקל בה בטבע. זה היה מוֹלֶך קוֹצַנִי - Thorny Dragon, או בלטינית - Moloch horridus. המולך נקרא ע"ש האל הכנעני מולך, שהיה מאופיין בזוג קרניים, והוא אכן נראה כמו גוש קוצים מהלך. הקוצים של המולך הקטן משמשים לו כהגנה נגד טורפים וכוללים ביניהם מבנה דמוי-ראש, שממוקם מעט מעל הראש האמיתי. אחרי כמה דקות של הסברים ותמונות של המולך, שרה שחררה אותו בחזרה לטבע והמשכנו בדרכנו.

שרה והמולך הקוצני

קניון המלכים

שרה הביאה את הקבוצה אל היעד של היום: קניון המלכים (Kings Canyon), שיושב בפארק בלאומי ווָאטָארְקָה (Watarrka). יצאנו לטרק בן 3.5 שעות בחום הנורא של הקניון - והתנחמתי בזה שהלחות היתה נמוכה. שלפתי את רשת ההגנה מזבובים שקניתי אתמול באליס ספרינגס, והנחתי אותה מעל הכובע הרחב, כך שהיא תכסה את כל הפנים שלי. רשתות כמו זו מונעות כניסה של זבובים לפה ; שרה עצמה לא הלכה עם רשת וטענה שהיא כבר התרגלה לאכול זבובים בטיולים שלה כאן.
הטרק התחיל בטיפוס תלול ; הקבוצה עצרה רבות במהלך הטיפוס להפסקות של שתיה ומנוחה. לאחר שסיימנו את הטיפוס הראשוני, הטרק הפך למישורי-יחסית. זה לא אומר שהיה פחות חם...

לאחר הטיפוס

שרה הייתה מדריכה מדהימה עם ידע רב: היא דיברה רבות על בעלי החיים והצמחים שחיים בסביבה המדברית ועל יחסם של האבוריג'ינים לאדמה. באמצע הטרק הגענו לבריכה טבעית: מרבית הקבוצה נכנסה פנימה לטבילה - שאני אישית ויתרתי עליה, כי המים נראו לי די מלוכלכים ועכורים. עדיין היה כיף למצוא מקום מוצל ולנוח מהשמש הקופחת.

הבריכה באמצע המדבר

המדבר היה פשוט מהפנט בקניון המלכים: תצורות הסלעים מרהיבות והצבע האדום שולט בכל פינה. מהבריכה המשכנו את הטרק המעגלי, כשאנחנו עוצרים מדי פעם להקשיב להסבריה של שרה או לצילומים הקבוצתיים המפורסמים בקניון. באחד מהתצלומים הללו כל הקבוצה שכבה לאורך שפת הקניון העמוק. בסופו של המסלול המעגלי, חזרנו אל החניון ויצאנו אל עבר נקודת הלינה שלנו להיום.

נוף בקניון המלכים

תמונה קבוצתית. למישהי נפל הבקבוק כאן...

לילה באמצע המדבר

בדרך לנקודת הלינה, עצרנו כדי לקנות אוכל ובירה לערב וכדי לקושש עצים למדורה. אחרי שהנגרר של הרכב היה מלא במספיק עצים, נסענו עוד קצת עד ששרה אמרה שהגענו ; זה לא נראה מקום יותר מדי מסודר ללינה, אבל היו שירותים כימיים בקרבת מקום. וזה כל מה שהיינו צריכים. 

השמש התחילה לשקוע במדבר: מרחוק הבחנו בסלע ענק, שאמנם נראה כמו האולורו המפורסם - אבל הוא אינו האולורו. האוכל ששרה הכינה היה די מזעזע: תערובת מוזרה של כל הירקות והבשר שהיא הביאה. אז אכלתי מעט כדי שהבטן שלי לא תקרקר וניסיתי להתעלם מכמויות הבשר והתירס בתבשיל הדוחה.

כל מטייל קיבל שק שינה מסוג Swag, כדי שלא נקפא בלילות הקרים של המדבר. מרחוק ראינו סופת רעמים והתפלננו שהיא לא תגיע אלינו במהלך הלילה. למרבה המזל, הגשם החליט לפסוח עלינו בינתיים וכך ביליתי את הלילה הזה תחת כיפת השמיים עם קרירות מדברית נעימה.

שקיעה במדבר

יום 103: אליס ספרינגס

04.04.2010

אל לב האאוטבק

הגעתי בבוקר אל נמל התעופה של דרווין ועליתי על טיסה בחברת Quantas. למרות שקְווָאנְטַס נחשבת כחברה יקרה, לא היו לי ממש ברירות לטיסה בין דרווין לאליס ספרינגס: קוואנטס הייתה החברה היחידה. כשעתיים של טיסה הביאו אותי אל אליס ספרינגס (Alice Springs) - עיירה קטנה בטריטורייה הצפונית, שיושבת כמעט במרכזה של אוסטרליה - באמצע האַאוּטְבֶּק העצום. עוד לפני הנחיתה יכולתי להתרשם מיופיו של הנוף סביב העיירה.

בדרך לאליס ספרינגס

אליס ספרינגס

עם הנחיתה בשדה התעופה של אליס ספרינגס, אספו אותי מאכסניית טוֹדִי'ס (Toddy's Backpackers). האכסניה נמצאת על הרחוב הראשי של אליס ספרינגס, אך במרחק של כחצי שעת הליכה ממרכזה. כשנכנסתי אל החדר הצגתי את עצמי בפני המטייל שהיה שם - בלגי-יהודי בשם דוד, שדובר שבע שפות (כולל עברית). הוא גם שומר כשרות, כך שתהייה לו בעיה גדולה עם האוכל בסיור שאליו נצא מחר. באכסנייה היו שני ישראלים נוספים: ניר ורוני - וגם הם ייצאו באותה קבוצה איתי ועם דוד לטיול במרכז האדום של אוסטרליה.
בסיבוב הראשון שלי באליס ספרינגס, נדהמתי מאחוז האבוריג'ינים שגרים בה: בקושי רואים אותם במקומות אחרים באוסטרליה. הרבה מהם זזו לצידי הדרך כשעברתי לידם ולא נתנו לי תחושה שהם מחבבים את האדם הלבן שפלש לאדמתם. היה מאד עצוב לראות רבים מהם יושבים בחוסר מעש ברחובות או מוכרים מזכרות זולות לתיירים.
תחילה ביצעתי את הקניות החשובות שתיכננתי לאליס ספרינגס: אוכל, כובע מעור קנגורו, רשת הגנה לפנים (מהזבובים שמציפים את המדבר) וגם... דידג'רידו! עברתי בחנות בשם Sounds of Starlight שמוכרת דידג' מקוריים, שנאכלו על ידי טרמיטים. מיד עם הכניסה אליה ראיתי דידג' שאהבתי: מעוטר בצבעי צהוב-שחור-לבן עם ציור של לטאה עליו. קיבלתי מהמוכר הדגמה קצרה על הנגינה בכלי, וקניתי אותו ; התענוג עלה לי בסביבות 1000 ש"ח, כולל המשלוח לארץ. בכל זאת, לא היה מצב שאסחב את הדידג' הכבד איתי בשארית הטיול.

הדידג'רידו שלי

בסיס הרופאים המוטסים

אחרי קפיצה אל האכסניה, יצאתי לעבר בסיס הרופאים המוטסים של אליס ספרינגס: מוזיאון המציג את פעולת הרופאים המוטסים ברחבי האאוטבק. חלק גדול של אוסטרליה מכיל חוות מבודדות וישובים קטנים, שרחוקים מטיפול רפואי זמין. לכן הוקם במדינה מוקד, שמרכזו באליס ספרינגס, וממנו מוטסים רופאים ופאראמדיקים לאותן נקודות נידחות, כדי לתת טיפול רפואי לפי הצורך. 

הקרינו לי ולמבקרים האחרים סרטון קצר על פעילותם של הרופאים, ולאחר מכן לקחו אותנו לסיור מודרך במוזיאון הקטן.

דגם של מטוס במרכז הרופאים המוטסים

אליס ספרינגס היא מקום נחמד, אך נראה לי שלאחר יומיים כבר אין מה לעשות בה: אין בה אטרקציות רבות ואפשר למצות אותה די מהר. בהמשך היום הספקתי סוף סוף לכבס כמה בגדים שהתמלאו בזיעה ולכלוך בקיינס ודרווין והתחילו להסריח בתוך התרמיל. שמחתי להגיע אל המדבר ולעזוב את האיזור הטרופי הלח. כאן אמנם חם מאד, אבל לפחות לא אזיע...

סידרתי את התרמיל שלי לקראת שלושת הימים הקרובים ועברתי במשרדי סוכנות "The Rock" כדי לאשר את יציאתי לטיול מחר ולשלם את דמי הכניסה לפארק הלאומי. מחר יתחיל הסיור שהכי ציפיתי לו בכל המסע הזה: הנסיעה למרכז האדום של אוסטרליה, הכולל את הסלע המפורסם אוּלוּרוּ.

וגם יש לי כובע מתאים לטיול