קפריסין (2א): ניקוסיה הטורקית

19.01.17

היום השני שלי בקפריסין מחולק לשני פוסטים: הביקור בניקוסיה הטורקית (לפקושה) ובניקוסיה הקפריסאית:

נסיעה לניקוסיה

היום התעוררתי כמו שתמיד קורה לי בטיולים - מוקדם מדי. אכלתי את ארוחת הבוקר הנחמדה שהציע המלון וחזרתי אל החדר שלי למקלחת ולהתארגנות לקראת היציאה אל ניקוסיה. האוטובוס מלימסול אל ניקוסיה יוצא מהתחנה המרכזית של לימסול, אוסף נוסעים בעוד מספר תחנות בעיר ואז נוסע ישירות אל עיר הבירה. תחנת האיסוף שלי הייתה התחנה האחרונה בלימסול, וכך מצאתי את עצמי ממתין כמעט שעה לאוטובוס. ממש התייבשתי משעמום בתחנה וכבר חששתי שאגיע מאוחר מדי אל יעדי.
רק אחרי השעה עשר וחצי הגעתי אל התחנה המרכזית בניקוסיה. זוהי תחנה מרכזית ישנה הממוקמת ממש מחוץ לאחת מהכניסות לעיר העתיקה.

ניקוסיה

נִיקוֹסִיָה (Nicosia, או ביוונית - Λευκωσία, לֶפְקוֹסִיָה) היא בירתה המחולקת של קפריסין ומהווה בעצם כעיר הבירה לרפובליקת קפריסין ולצפון קפריסין (שם היא מכונה "לֶפְקוֹשָׁה"). כמו האי כולו, גם ניקוסיה עברה מיד ליד בין כובשים רבים במהלך ההיסטוריה: במאה ה-12 היא נכבשה על ידי האנגלים ואחר כך הוכפפה לשלטונה של ממלכת ירושלים. בסוף המאה ה-15 היא הפכה למושבה של הרפובליקה של ונציה. הוונציאנים בנו חומות וביצורים סביב העיר העתיקה ; חומות אלו קיימות עד היום ותוחמות את ניקוסיה בצורה דמויות מעגל עם 11 ביצורים ("בזיליונים"). פחות ממאה שנים אחר כך, ניקוסיה נכבשה על ידי העות'מנים והם החזיקו בה עד הכיבוש הבריטי בשנת 1878. בשנת 1960 ניקוסיה הפכה להיות בירתה של קפריסין העצמאית, אך די במהרה - כבר בשנת 1974 חולקה לשניים בעקבות הפלישה הטורקית אל האי. אזור החיץ בין קפריסין לצפון קפריסין מנוהל עד היום ע"י כוחות או"ם.

בשנת 2008 עקב התחממות ביחסים בין שני חלקי האי, נפתח מעבר גבול ברחוב לֶדְרַס (Ledras). מיהרתי להגיע אל הרחוב הזה כדי לחצות מוקדם-יחסית את הגבול אל קפריסין הטורקית. החציה עברה בקלות ותוך דקות ספורות כבר נכנסתי אל צפון קפריסין. לשמחתי, עם הכניסה ללפקושה קיבלתי מפה של חציה הצפוני של העיר עם פירוט של כל המקומות החשובים לבקר בהם. חציית הגבול הביאה אותי לאזור השוק - ה"בזאר" המקומי, שכלל הרבה מסעדות וחנויות מזכרות לתיירים.

רחוב לדרס בצד הקפריסאי

מסגד סלימייה / קתדרלת סופיה הקדושה

אחד משני אתרי החובה של לפקושה הוא מסגד סֶלִימִייֶה (Selimiye Mosque), שמאחוריו היסטוריה מעניינת במיוחד. המסגד נבנה בעצם כקתדרלה במהלך המאות ה-13 וה-14 ושימש כמקום הכתרתם של מלכי קפריסין הצלבנית. בשנות הכיבוש העות'מני, הקתדרלה הנוצרית הוסבה למסגד מוסלמי: כל המאפיינים והקישוטים הנוצרים הוסרו מהמבנה וכתוספת נבנו שני מִינֶרַטִים (צריחים) כדי לתת לקתדרלה-לשעבר חזות אסלאמית. למרות כל זאת, צורתו המקורית של המסגד מרמזת עד היום על עברו כקתדרלה. מעל המסגד מונפים כיום דגל טורקיה ודגל צפון קפריסין.
המסגד פתוח 24 שעות ביממה, ושמחתי לגלות שהגעתי בשעה שאינה שעת תפילה. כצפוי התבקשתי בכניסה לחלוץ את הנעליים לפני שדרכתי על שטיח-הבורדו המרפד את רצפת המסגד. הייתי ממש לבד פה. בקצה המסגד הבחנתי בכתובת الله ("אללה") על הקיר ובעוד כל מיני קליגרפיות יפהפיות בערבית, שאותן כבר לא ממש הצלחתי לקרוא. המסגד כולו צבוע בלבן עם עיטורים בצבעי ירוק כהה וזהב, בהתאם לצבעים המקובלים באסלאם. 

מחוץ למסגד נמצא מבנה בשם בֶּדֶסְטֶן (Bedesten). בעבר פעלה כאן כנסיית ניקולס הקדוש, ובעת הכיבוש העות'מני הבניין עבר הסבה והפך להיות שוק בדים מקורה (מה שנתן לו את שמו המודרני). כיום ניתן לבקר בבדסטן בתשלום כדי לראות את המבנה מבפנים. כמה פעמים ביום מתקיים פה מופע של ריקודים סוּפִים, ואני מניח שאז הכניסה למקום עולה מעט יותר. ויתרתי על ביקור בבדסטן והמשכתי אל היעד הבא שלי בלפקושה.

בתוך מסגד סלימייה

אחד מצריחי המסגד, עם דגלי טורקיה וקפריסין הטורקית

החאן הגדול

במרחק הליכה קצרצר ממסגד סלימייה, נמצא "אתר החובה" השני של לפקושה - החאן הגדול (Büyük Han). החאן נבנה ב-1572 על ידי העות'מנים, לאחר שהם כבשו את ניקוסיה מידי הוונציאנים. הוא שימש כתחנת עצירה בטוחה לשיירות סוחרים. כשלוש מאות שנה לאחר בנייתו, הבריטים הסבו את החאן הגדול לבית סוהר ובתפקיד זה הוא שימש עד תחילת המאה ה-20. במהלך המאה האחרונה החאן הגדול שימש בין היתר כבית הארחה וכמקלט לפליטים. הוא עבר שיפוץ בשנות ה-90 וכיום הוא משמש כמוקד תיירותי עם מסעדות וגלריות אמנות. 

קצת הופתעתי לגלות את החאן הגדול הומה באנשים ; בתמונות שראיתי לפני הביקור הוא נראה די שומם. המוני תיירים ישבו בבתי הקפה בקומת הקרקע, היו מבקרים רבים בגלריות העליונות ואף ראיתי כמה סטודנטיות שבחרו בחאן כאתר להצטלם בו לפני סיום התואר. עליתי לקומה העליונה כדי לבקר בחלק מהגלריות ולצפות בחאן ובבית התפילה שבמרכזו. 

בחאן הגדול

הקומה העליונה בחאן הגדול

כיכר אטאטורק והעמוד הוונציאני

מחוץ לחאן הגדול כבר הבחנתי בקלות בהזנחה ובלכלוך של רחובות לפקושה. פתחתי את המפה שקיבלתי וכיוונתי את עצמי דרך רחובות צדדיים אל כיכר אטאטורק. עברתי ליד חנויות ישנות המוכרות פריטי וינטג' וליד אתר קבורה מוסלמי קטן עם שלושה קברים בפינת רחוב.

לבסוף הגעתי אל כיכר אטאטורק הידועה גם כ-Sarayönü Sqaure ("הכיכר שבחזית הארמון"). זוהי אמנם כיכר מרכזית ומפורסמת בלפקושה, אך היא רחוקה מלהיות מפוארת... ההפך הוא הנכון. בתקופה הונציאנית עמד במרכז הכיכר עמוד (ٍVenetian Column), שהובא לכאן ממקדש יווני עתיק בעיר סלמיס. בראשו של אותו עמוד הוצב פסל אריה. בתקופה העות'מנית העמוד הופל ורק שנים אחר כך הבריטים הציבו אותו מחדש עם פסל כדורי בראשו.

העמוד הוונציאני בכיכר אטאטורק

יונים ברחובותיה המוזנחים של לפקושה

שער קירנה

לא רחוק מכיכר אטאטורק, בהמשך שדרת Girne נמצא אחד משעריה של ניקוסיה - שער קִירֶנְיָה (Kyrenia Gate), הקרוי על שם אחת מערי החוף של צפון קפריסין. השער נבנה על ידי הוונציאנים בשנת 1567 ושוקם בתקופה העות'מנית. הוא שימש בעבר ככניסה הראשית לצפונה של ניקוסיה. כיום נמצאת בתוך השער לשכת מידע לתיירים. מאחוריו מוצב מונומנט למוסטפא כמאל אטאטורק - אבי האומה הטורקית המודרנית.

שער קירנה

שכונת סאמנבחצ'ה

שער קירנה היה הנקודה הצפונית ביותר שלי בטיול הקצר בצפון קפריסין. מכאן המשכתי חזרה לכיוון הגבול, אך לפני כן חיכו לי עוד שני אתרים שרציתי לראות. האתר הראשון היה שכונת סַאמַנְבַּחְצֶ'ה (Samanbahçe). המראה של שכונה זו שונה לגמרי מרחובותיה האחרים של ניקוסיה הטורקית. זוהי שכונה שהחלה כפרויקט דיור-חברתי מיוחד בסוף המאה ה-19 במטרה לפתור מצוקת דיור בעיר העתיקה של ניקוסיה. רחובותיה הצרים של סאמנבחצ'ה צבועים בלבן ומטופחים מאד בהשוואה לשאר העיר העתיקה. הסתובבתי כמה דקות בשכונה הלבנה, מוקסם מהניקיון הפתאומי שמצאתי. כמה שסאמנבחצ'ה יפה - כך היא גם זעירה: מהר מאד גם מצאתי את עצמי בחזרה ברחובות המכוערים של לפקושה.

רחוב בשכונת סאמנבחצ'ה

נשים מקומיות בסאמנבחצ'ה

מסגד אראפ-אחמט

בהמשך דרכי דרומה, עצרתי באתר האחרון שלי בניקוסיה הטורקית - מסגד אַרַאפּ-אַחְמֶט (Arap Ahmet Camii). המסגד נבנה בסוף המאה ה-16 ונקרא על שמו של אחד ממפקדי הצבא העות'מני באותה התקופה. הוא הרבה פחות בולט ומפורסם ממסגד סלימייה, אך בהחלט שווה ביקור. אמנם חלצתי נעליים ונכנסתי אל תוך המסגד, אך בדיוק התנהלה בו תפילה ולא רציתי להפריע. בחצר המסגד יש בית קברות הכולל מצבות עם קליגרפיה מרשימה בערבית. פריט נוסף ומפתיע שמצאתי בחצר המסגד היה שולחן פינג-פונג... ועדיין לא ברור לי מה הוא עשה שם.
מכאן חזרתי אל אזור השוק ואל מעבר הגבול המוביל אל רחוב לדרס בקפריסין "היוונית". חציתי את הגבול לקראת המשך הביקור בחלקה הדרומי של ניקוסיה.

מצבות בחצר מסגד אראפ אחמט

מסגד אראפ אחמט

קפריסין (1): טיסה ומידע על קפריסין

18.01.17

טיסה ללרנקה ונסיעה ללימסול

היום הראשון שלי בקפריסין היה למעשה רק ערב. טסתי עם טיסת Up חצי-ריקה מנתב"ג ללַרְנַקָה (Larnaca). זו הייתה הטיסה הקצרה ביותר שהייתה לי עד היום - 42 דקות בלבד ; למעשה - ההמתנה שלי לטיסה ארכה יותר מהטיסה עצמה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלי בטיסה עם כבודת-יד בלבד ללא מזוודה בבטן המטוס. למרות שמדובר היה בעונת החורף והבגדים היו טיפה גדולים, הכל נכנס במזוודה הקטנטנה שלי. קיפלתי בתוכה גם תיק גב קומפקטי כדי שאוכל להסתובב איתו בזמן טיולי היום הקצרים שלי.

לא הופתעתי מהעיכוב בזמן תחילת הטיסה, אך מצד שני - גם לא תכננתי משהו לערב הראשון שלי בקפריסין. לאחר הנחיתה בשדה התעופה של לרנקה מצאתי בקלות את אוטובוס האקספרס אל לִימַסוֹל (Limassol), שיצא בדיוק בזמן שנקבע לו. בחרתי ללון בלימסול הודות למיקומה המרכזי ברצועת החוף הדרומית של קפריסין - בין לרנקה שבמזרח ובין פַּאפוֹס שבמערב. אוטובוס האקספרס עוצר בשתי תחנות בלבד לאחר עזיבת שדה התעופה: באזור התיירים - Tourist Area ליד מלון "גראנד ריזורט" ובתחנה המרכזית של לימסול. אני בחרתי לישון במלון Elias Beach Hotel באזור התיירים, ומתחנת העצירה ציפתה לי הליכה של כ-200 מטרים עד פתח המלון שלי. החסרון במלון הזה היה המרחק הגדול שלו ממרכז העיר: בכל פעם בה רציתי להגיע אל מרכז לימסול, הייתי צריך לקחת את קו מס' 30, הנוסע לאורך הטיילת - נסיעה של כחצי שעה.
מלון אליאס הוא מלון של ארבעה כוכבים ומצאתי בו דיל די טוב לארבעה לילות - פחות מ-250 יורו לכל השהות שלי. בערב נסעתי למרכז לימסול כדי להיפגש עם חבר קפריסאי בשם מריו. מריו הוא מדריך טיולים בקפריסין ונתן לי כמה טיפים חשובים על הטיול במדינה. אכלנו פיצה במרכז העיר ואחר כך הוא הראה לי את הטיילת, אזור הנמל ואת טירת לימסול מוארת בחשכה. בטירה עצמה לא יכולתי לבקר בשעה מאוחרת שכזו, ולכן דחיתי את הביקור בה ליום האחרון שלי בקפריסין.

טירת לימסול בלילה

קצת על קפריסין

האי קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון. הוא ממוקם דרומית לטורקיה, צפונית למצרים ומערבית לסוריה. רפובליקת קַפְרִיסִין (ِCyprus) היא המדינה-המוּכֶּרֶת-הבינלאומית היחידה באי והיא קיבלה את עצמאותה מהבריטים בשנת 1960. הבריטים השאירו תחת בעלותם שני שטחים ריבוניים בדרומו של האי: אַקְרוֹטִירִי (Akrotiri) ודֶּקֶלִיָה (Dhekelia) המשמשים כבסיסים צבאיים.
בשנת 1974, בעקבות הפיכה צבאית פרו-יוונית בקפריסין והתחזקות הרצון לאיחוד עם יוון, פלשה טורקיה לצפון האי. מטרתה הייתה לשמור על האינטרסים שלה בקפריסין ולהגן על התושבים ממוצא קפריסאי-טורקי. מאז אותו "מבצע אטילה" האי מחולק לשניים: חלק קפריסאי דרומי בעל השפעות יווניות וחלק צפוני בעל השפעות טורקיות. צפון קפריסין אף הכריזה על עצמה כמדינה עצמאית ב-1983 בתור "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" (Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti). בעוד שקפריסין מוכרת על ידי רוב מדינות העולם - פרט לטורקיה, צפון קפריסין מוכרת כמדינה רק על ידי טורקיה.

עיר הבירה הקפריסאית - נִיקוֹסִיָה (Nicosia) מוחלקת אף היא בין היוונים והטורקים. כיום, כשהמצב המדיני שקט יחסית, ניתן לעבור בקלות בין ניקוסיה היוונית לזו הטורקית (הקרויה "לֶפְקוֹש‏ָׁה", Lefkoşa). כמו כן, קיימות מספר נקודות חציית גבול נוספות בין שתי הטריטוריות, כשחלקן ממוקמות בתוך השטח הריבוני הבריטי שבאי.

רפובליקת קפריסין התקבלה ב-2004 לאיחוד האירופי, למרות המצב הפוליטי הסבוך באי והיא הנקודה המזרחית ביותר של האיחוד. האיחוד, כמו רוב מדינות העולם, רואה ברפובליקת קפריסין כשליטה היחידה של האי כולו. 

חלוקת האי קפריסין בין הקפריסאים, הטורקים והבריטים (מתוך וויקיפדיה בעברית).

דגלי קפריסין וצפון קפריסין

דגלה של רפובליקת קפריסין אומץ עם קבלת עצמאותה בשנת 1960. כל המציעים סקיצות לדגל התבקשו להימנע מצבעי כחול ואדום ומסמלי צלב או סהר (המייצגים את יוון וטורקיה). הדגל שאומץ מציג את מפת האי כולו בצבע נחושת על רקע לבן. מתחת למפת האי נמצאים שני ענפי זית, המסמלים שלום. בשנת 2006 הדגל שונה מעט, וכיום מפת האי תופסת חלק גדול יותר בדגל מבעבר.

דגל קפריסין

דגל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין נראה בעצם כמו היפוך צבעים של דגל טורקיה: סהר וכוכב אדומים על רקע לבן. תוספת לדגל זה, שאינה קיימת בדגל טורקיה, היא שני הפסים האדומים בחלקו העליון ובחלקו התחתון של הדגל (ובכך הוא מזכיר - לפחות מבחינה רעיונית - את דגל ישראל).

הבסיסים הצבאיים הבריטים, אקרוטירי ודקליה, אינם מניפים דגל מיוחד משלהם. דגל הממלכה המאוחדת הוא דגלם הרשמי.

דגל צפון קפריסין

שני יעדים חדשים

בשבוע האחרון נוספו שני יעדים חדשים לרשימה שלי: קפריסין וצפון-קפריסין.
טסתי לחופשה בת חמישה ימים באי המחולק בין קפריסין היוונית וקפריסין הטורקית. רוב הטיול שלי היה בדרומו היווני של האי, אך באחד מהימים חציתי את הגבול לצפונה של עיר הבירה המשותפת - ניקוסיה (או: לפקושה, Nicosia).
רשימת היעדים שלי עודכנה והמספר עומד כרגע על 37 מדינות וטריטוריות.

דגלי צפון קפריסין (הטורקית) וקפריסין העצמאית בניקוסיה