02.01.2013
התקף מחלת גבהים
זו הייתה דרך גרועה להתחיל את החודש השני של הטיול: ציפיתי להגיע לטופיזה הערב, אך לגוף שלי היו תכנונים משלו. לדעתי זה התחיל קצת אחרי חצות: הרגשתי עקצוץ של קור באף שלי, ואחריו הגיעו גם הלחץ בעיניים וכאב הראש. ניסיתי לכסות את הפנים שלי בפליז כדי להגן על עצמי מהקור, אבל זה לא עזר. כשהגיעו גם קשיי הנשימה, הבנתי שאני בהתקף של מחלת גבהים. חשבתי להמשיך הלאה, אבל באוטובוס הסבירו לי שהיעד הסופי (לה קיאקה) נמצא אפילו יותר גבוה.
לקחתי כדור נגד מחלת גבהים, לקחתי אקמול ואפילו ניסיתי לשאוף אדי מים חמים, אבל שום דבר לא עזר לי. לא היה ברור לי כיצד נתקפתי במחלת הגבהים, במיוחד לאחר שכבר הייתי בגובה כזה ולא קרה לי כלום. יתכן והשילוב של השינה, הקור והגובה יצרו אצלי תגובה כזו חריפה.
האוטובוס עצר לאיסוף נוסעים ביומאוואקה, ואני החלטתי לרדת ממנו שם - בגובה של כ-3000 מטרים מעל פני הים. הנהג ונוסעים אחרים הסבירו לי שזו בוודאות מחלת גבהים ושעדיף שלא אמשיך את הנסיעה. בנחמין הרופא ירד מהאוטובוס לראות מה שלומי, ואני רק ביקשתי שיעזור לי למצוא את התרמיל שלי בתא המטען וימשיך הלאה. כשהאוטובוס עזב את יומאוואקה, נשארתי שם לבד בשעה שלוש בלילה.
מחלת הגבהים לא הביאה איתה רק כאב ראש נורא, אלא גם תחושות של בלבול וחוסר התמצאות. ועם כל זה - הייתי צריך לסחוב את התרמיל על גבי. גררתי את עצמי ברחובותיה של העיירה החשוכה, מקווה שלא אתקל באנשים הלא נכונים בשעה כזו של הלילה. מתוך הבלבול אני עוד זוכר שפשוט השלכתי את כרית הצוואר המתנפחת שלי באמצע הרחוב, כי גיליתי בה חור.
הייתי צריך לאתר מקום לישון בו. דפקתי על דלתות של מספר בתים עם שילוט של "הוסטל", אבל כולם היו נעולים ולא היה בהם מענה. רציתי לבכות מרוב יאוש, אבל אפילו את זה לא הצלחתי לעשות מרוב לחץ וקור. מעט מקומיים עוד ניסו לכוון אותי לאכסניות אחרות, אך גם הן היו נעולות. פניתי בחזרה אל התחנה המרכזית, כדי לישון שם על הרצפה - ואז נתקלתי בעוד אכסניה. דפקתי על הדלת בייאוש וצלצלתי בפעמון ללא הפסקה - עד ששמעתי קולות מבפנים. את הדלת פתחה עבורי אישה מבוגרת, ואני הסברתי לה בספרדית האיומה שלי, שאני מחפש מקום לישון (אם היא לא הבינה זאת בעצמה מהנקישות ומכך שבאתי עם תרמיל). היא הכניסה אותי אל האכסניה שלה, גבתה ממני 60 פזוס ונתנה לי חדר עם שירותים פרטיים. השלכתי את כל התיקים על המיטה לידי והתמוטטתי על המיטה שלי.
השינה כאן לא הייתה פשוטה: כאב לי הראש והנשימה שלי עדיין הייתה כבדה עקב המחסור בחמצן. התעוררתי מספר פעמים לשירותים, בגלל הכדורים שלקחתי שהגבירו את קצב יצירת השתן בגוף. בין לבין הצלחתי לישון מעט.
 |
| האכסניה שבה ישנתי |
בוקר ביומאוואקה
בבוקר כבר הרגשתי יותר טוב, למרות שעדיין הייתי מותש מהלילה האחרון. הלכתי אל תחנת האוטובוס של יומאוואקה וקניתי בהיסוס כרטיס בחזרה לסלטה. אומרים שהטיפול הטוב ביותר למחלת גבהים הוא לרדת לגובה נמוך יותר, ולכן החלטתי לשוב אל סלטה, שנמצאת בגובה של 2000 מטרים פחות מיומאוואקה.
חזרתי אל האכסניה כדי לארגן את התיקים ולעזוב. לאחר הצ'ק אאוט התיישבתי בבית קפה מקומי בעיקר כדי לנצל את הווי-פיי שלו ולהודיע למשפחה ולחברים מה קרה. עברו לי בראש הרבה רעיונות לגבי קיצור הטיול או שינוי דרסטי של המסלול, אך החלטתי בינתיים שלא להחליט כלום. לא רציתי לקבל שום החלטה חשובה, כשאני עדיין עם כאב הראש ותסמיני מחלת הגבהים.
לקראת הצהריים עליתי עם התיקים אל האוטובוס בחזרה לסלטה. לא היה לי חדר מוזמן באכסניית Sol Huasi, אך החלטתי לנסות את מזלי. לשמחתי באכסניה היה מספיק מקום, ועוד קיבלתי את אותו החדר ואותה המיטה שבה ישנתי בשבוע האחרון.
 |
| מדוכא ברחובות יומאוואקה בבוקר |
אז מה לעשות?
באכסניה פגשתי שוב את רו. היא התפלאה לראות אותי שוב, ואני עדכנתי אותה בכל מה שעבר עלי בלילה האחרון. דיברתי שוב עם המשפחה והחברים מהארץ בסקייפ. היה לי ממש חשוב לדבר על הסיוט של הלילה האחרון, פשוט כדי "להוציא" אותו מהמחשבות שלי.
כרגע עומדות בפניי מספר אפשרויות להמשל הטיול הזה:
- להגיע מפה למדבר המלח הארגנטינאי ולא לבקר בסלאר המפורסם של בוליביה. אולי אוכל לקחת טיסה מסלטה ללה פאז, בירת בוליביה. הבעיה: אין טיסה ישירה, והמחיר יעלה מעל 700 דולר.
- עוד חשבתי קצת לשנות לגמרי את מסלול הטיול ולבקר בדרום ארגנטינה וצ'ילה - אבל זה לא יקרה.
- אוכל לנסות להגיע שוב אל בוליביה באוטובוס. הפעם עם טיפול של כדורי מחלת הגבהים לפני הנסיעה. אני ממש לא רוצה לפספס את כל האתרים המפורסמים של בוליביה ופרו בגלל הגובה הרב. מצד שני - מזג האוויר לא צפוי להיות מזהיר בתקופה הקרובה, אז אולי להימנע מאפשרות זו.
- האפשרות האחרונה, וזו שנראתה הכי הגיונית היום היא לבקר במדבר המלח הצ'יליאני ביחד עם רו. משם נוכל להמשיך אל פרו דרך קו החוף. במקרה זה אצטרך לוותר על ביקור באיזור האלטיפלאנו של בוליביה ופרו, אך אולי אחזור אליו בטיול אחר בעתיד. מחר רו נוסעת לטיול ליומאוואקה, ולי יהיה זמן לברר מחירים בנוגע למדבר המלח הצ'יליאני.
ובשעה טובה, לאחר אחד מהימים המאתגרים של הטיול הזה - הלכתי לישון מוקדם. קיוויתי שהיום הייתה נקודת השפל של הטיול הזה, וכי מכאן הכל רק ישתפר.
