(10) אפריקה הדרומית: טעימה מסווזילנד וחזרה ליוהנסבורג

29.10.17

טבילת בוקר

את הבוקר האחרון שלי בסווזילנד פתחתי בטבילה בבריכה החיצונית המחוממת של המלון. התעוררתי מוקדם מדי ולא רציתי להעיר את ג'יימס, אז החלטתי לנצל שוב את הבריכה. לאחר כחצי שעה שבתי לחדר והערתי את ג'יימס לארוחת בוקר ולטיול האחרון שלנו בסווזילנד.

בוקר אחרון בסווזילנד

אצטדיון סומשלולו

ציפה לנו יום ארוך, שתחילתו עדיין בסווזילנד הקטנה. לאחר ארוחת הבוקר אסף אותנו מדריך מקומי בשם טוּלָאנִי לסיור קצר בשם "טעמה של סווזילנד" (Taste of Swaziland). בניגוד לטיול היחסית-מאורגן של אתמול, בסיור זה התבקשנו "לזרום" עם המדריך כדי שנוכל לחוות באופן המיטבי את האווירה בממלכה הקטנה.

היעד הראשון של הסיור היה אצטדיון סוֹמְשׁלוֹלוֹ (Somhlolo), שנמצא בעמק אזולוויני. טולאני חנה את הרכב במדשאה שמחוץ לאצטדיון. כבר בשעה מוקדמת בבוקר היו פה מאות מקומיים, שנראה שסיימו כעת צעדה ונהרו אל תוך האצטדיון. טולאני הסביר שהם סיימו הליכה של 15 ק"מ וכעת ימשיכו לעשות פעילות אירובית משותפת. 

ג'יימס ואני הצטרפנו אל טולאני ושאר המקומיים ונכנסנו פנימה. כפי שהובטח, אכן היו פה ריקודים ופעילות אירובית. מצאתי את עצמי מצטרף אל קהל הרוקדים-מתאמנים.

צועדים לאצטדיון

משתתף בפעילות אירובית

מבט אחר על סומשלולו

מדידת בגדים מקומיים

לאחר פעילות הבוקר בסומשלולו, נסענו אל ביתו של טולאני כדי למדוד בגדי סווזי-מסורתיים. כל החלק הזה נראה לי טיפה מיותר, אבל שיתפתי פעולה במדידות. נו, לפחות שיהיו תמונות מהחלק המטופש הזה של הסיור...

גם מלך סווזילנד לבש את זה!

ביקור בכפר סווזי

החלק האחרון של סיור הבוקר היה למעשו חלקו העיקרי: ביקור בבית משפחה סווזי בפאתי העיר מנזיני (Manzini). עצרנו קודם לכן בסופרמרקט במנזיני כדי שנוכל לקנות אוכל ומצרכים למשפחה שאותה נבקר. טולאני נתן לנו 60 ראנד (כ-15 ש"ח) והמשימה שלנו הייתה לקנות אוכל ומצרכים אחרים שיתאימו לכל בני הבית. איכשהו הצלחנו למלא במחיר הזה שקית שכללה גם אוכל לכל המשפחה וכמה חטיפים לילדים.
טולאני הסיע אותנו אל הכפר וכאן התקבלנו בברכה על ידי הסבתא (שלמעשה לא נראתה כזו סבתא...) ושלושת נכדיה החמודים. נכנסנו עימם אל בית הסבתא העגול וקיבלנו הסברים על הבית ועל המבנים שמסביבו. אני חייב להודות שכל החלק הזה של הסיור הרגיש יותר מדי כתיירות-עוני או "פורנו-עוני" ושמחתי כשהוא הסתיים. נסיעה לא ארוכה מכאן החזירה אותנו אל המלון שלנו בעמק אזולוויני.

עם הילדים

טולאני, הסבתא(?) והילדים

לול התרנגולות המאולתר

הילדה המקסימה

בחזרה ליוהנסבורג

לאחר ארוחת צהריים זריזה במלון, יצאנו ברכב של ג'יימס לכיוון יוהנסבורג. לאחר שלושה ימים של מזג אוויר מעונן וגשום, השמיים נזכרו להתבהר רק עם עזיבתנו את המדינה. תוך כחצי שעה של נסיעה הגענו על מעבר הגבול ובו המתנו ארוכות עד שזכינו לעבור את שתי תחנות ביקורת הדרכונים: זאת של סווזילנד וזאת של דרום אפריקה.
לאחר חציית הגבול ציפתה לנו נסיעה ארוכה עד ביתו של ג'יימס. ואז זה קרה שוב: כאב הראש הנורא, שתקף אותי בטיסה לפני מספר ימים, חזר. סבלתי במהלך רוב הנסיעה (וג'יימס היה צריך לסבול אותי) עד שלפתע הרגשתי שחרור של לחץ-אוויר וכל כאב הראש נעלם כאילו לא היה. כשהגענו ליוהנסבורג כבר הרגשתי טוב והספקתי לארוז את המזוודה שלי לקראת הטיסה של מחר. אמנם ציפתה לי טיסת ערב, אך את הבוקר האחרון ביוהנסבורג תכננתי לנצל לטיול קצר ואחרון בדרום אפריקה.

(7) אפריקה הדרומית: מיוהנסבורג אל סווזילנד

26.10.2017

אל המדינה הבאה שלי

ג'יימס ואני התארגנו בבוקר בביתו שביוהנסבורג. דקה לפני שיצאנו אל הדרך הארוכה שלפנינו הזכרתי לו (וטוב שכך) לקחת את הדרכון שלו. בכל זאת, זו לא הייתה סתם עוד נסיעה באפריקה הדרומית. היום אנחנו צפויים לעבור את הגבול אל סווזילנד. עצרנו למספר דקות כדי שהוא יצטייד בכדורים נגד מלריה ואני קניתי לי ארוחת בוקר ומאפים לשנינו להמשך הדרך. 

הנסיעה הייתה צפויה להיות באורך של ארבע שעות וקצת, בלי לקחת בחשבון עוד עצירה בדרך להתרעננות ואת ההמתנה במעבר הגבול שבין דרום אפריקה לסווזילנד. נסענו רוב הדרך בכביש מס' 17, שהוא כביש עם מספר תחנות אגרה. טוב שהגענו מוכנים עם מספיק כסף מזומן עבור תחנות האגרה. שילמנו בערך 100 ראנד במצטבר.
בשלב מסוים התחלנו לראות שלטי דרכים אל עבר מְבַּבַּנֶה (Mbabane), בירת סוזילנד. זמן לא רב אחר כך הגענו אל מעבר הגבול המרכזי בין המדינות - Oshoek. בשני צידי הגבול היינו צריכים להחנות את הרכב, לעמוד בתור ולהחתים את הדרכונים. בצד הסווזילנדי היינו צריכים גם לשלם אגרה על כניסה עם רכב. ג'יימס הכין את כל המסמכים שלו מראש: אישור שהרכב שייך לו ומדבקה גדולה של ZA (דרום אפריקה) ליד מספר הרישוי של הרכב. אחרי המתנה לא ארוכה מדי, נכנסתי אל המדינה ה-37 שלי: סווזילנד.

בדרך אל סווזילנד

סווזילנד 

סווזילנד היא מדינה לא גדולה, חסרת מוצא לים: היא "לכודה" בין דרום אפריקה ומוזמביק. היא אחת משלוש הממלכות האחרונות באפריקה, אך פה השלטון של המלך הוא אבסולוטי (בניגוד למרוקו וללסותו). אי אפשר כל-כך למתוח ביקורת על המלך בתוך המדינה, אך מחוץ לסווזילנד נמתחת עליו ביקורת קשה מאד: בעיקר בכל הנוגע לעושרו הרב מול עוניים של מרבית תושבי המדינה.
סווזילנד נחשבת למדינה שהוכתה באופן הקשה ביותר על ידי מגפת ה-HIV. מעל 27% מתושבי המדינה הם חיוביים לנגיף. מיד עם הכניסה לסווזילנד ראיתי מספר שלטים שאמורים לעורר מודעות אצל התושבים. השאלה היא האם לאחרונה התחילו לעשות כאן יותר מרק פרסום על שלטי חוצות?

עמק גן-העדן

נסיעה לא ארוכה מהגבול הביאה אותנו אל אחת משתי ערי הבירה של סווזילנד - מבּבּנה, המתפקדת כבירה המנהלתית. לא רחוק ממנה נמצאת עיר הבירה השנייה של המדינה - לוֹבַּמְבַּה (Lobamba), הבירה החוקתית והרוחנית של המדינה. לובמבה הקטנה כלל לא נראית כמו עיר, אלא כפזורה של כמה ישובים קטנים בעמק "גן-העדן", או בשפה המקומית אֶזוּלְווִינִי (Ezulwini). כאן גם נמצא בית המלון שלנו ללילות הקרובים: Royal Swazi Spa, הנחשב לאחד מהמלונות היקרים והטובים במדינה.
חנינו את הרכב בחניית המלון והגענו אל החדר שלנו. יחסית למלון, שנחשב לבין הטובים במדינה, מעט התאכזבתי ממנו. אולי זה היה העיצוב התקוע בשנות ה-90 ואולי זה היה האינטרנט המוגבל לשימוש, שקצת פגמו בהנאה שלי ממנו. מזג האוויר הפך למעונן וגם התחזית לימים הקרובים שלנו בסווזילנד לא בישרה טובות. יצרתי קשר עם מפעילי פארק האומגות המקומי, אבל הבנתי מהם שמחר לא כדאי לבצע את האטרקציה עקב הגשם הצפוי. בערב הגשם כבר התחיל לרדת ואיתו גם הגיע קור לא אופייני לעונה. אני מניח שביטול האומגות למחר היה לטובה ; זו לא נשמעת לי כפעילות מהנה במיוחד בגשם.
המסעדה של המלון הוכיחה את עצמה כאיטית מאד: בארוחת הצהריים ושוב בארוחת הערב. בין הארוחות הספקנו לנוח מעט ואני אף הספקתי לטבול בבריכה החיצונית המחוממת של המלון. אני אמנם לא רגיל לנוח בטיולים שלי, אבל זה היה די נחמד לא לעשות כלום למשך חצי יום. למעשה, זה גם מה שהיה צפוי לנו עד סיור הספארי שקבענו למחר.

אחר הצהריים במלון בסווזילנד

Royal Swazi Spa

(4,5,6) אפריקה הדרומית: כנס בדרבן וחזרה ליוהנסבורג

23.10.2017

היום השני של הכנס

אני לא מתכוון לכתוב פה יותר מדי על הכנס בו השתתפתי; בכל זאת - זהו בלוג טיולים. אבל בקצרה - זה היה כנס של ארגון בשם IFCC (קיצור עבור: International Federation of Clinical Chemistry), שעסק במעבדה רפואית. במסגרת הכנס נערכו בכל שעה מספר הרצאות מקבילות ויכולתי לבחור לאילו אני רוצה ללכת. בנוסף נערכה תצוגת מכשור מעבדה ושם יכולתי להתעדכן במכשירים החדשים ולאסוף לתיק שלי עטים ושטויות אחרות, שחולקו בדוכנים השונים. 

ההרצאות היום לא היו ברמה כמו הרצאת הפתיחה של אמש. חלקן היו סבירות וחלקן היו משעממות באופן קיצוני. שיא היום היה דווקא בתצוגה - התנסיתי לראשונה במציאות מדומה (VR) בדוכן של חברת Roche.
שבתי למלון שלי קצת אחרי השעה ארבע. ג'יימס, שיצא להסתובב בין חנויות ספרים בדרבן, חזר מעט אחריי. בערב יצאנו ביחד עם שניים מחבריו המקומיים למסעדה איטלקית בשם Spiga. זו המסעדה האיטלקית היחידה בדרבן בה הבעלים הוא איטלקי אמיתי. הספגטי בולונז שלי היה מצוין והמחיר שלו היה זול באופן מדהים: כ-20 ש"ח למנה, שממש מילאה אותי. כריסטו, בנו של סוטיריס (המדריך שלנו לטיול של לסותו לפני יומיים), הסיע אותנו בחזרה אל המלון.

בתצוגה

24.10.2017

ההפתעה של הטיול

את בוקר היום השלישי בכנס החלטתי לפתוח דווקא בהרצאה שלא קשורה ממש לתחום העיסוק שלי. הלכתי להרצאה של שני מרצים מאמריקה הלטינית, שעסקה בעיקר בנגיף הזיקה. מהר מאד גיליתי שההרצאה הולכת להיות איומה כי המרצה מקובה לא ממש דיבר אנגלית אלא פשוט ניסה לקרוא אותה מהשקופיות. בזמן שהשתעממתי בהרצאה, קיבלתי לפתע הודעת "בוקר טוב!" מעדי, חברה מתקופת הצבא. עדי ואני חזרנו לשירות כעתודאים באותו היום, שירתנו את מרבית השירות ביחד במעבדה הצבאית ואף השתחררנו מהצבא באותו היום (כ"ט בנובמבר 2009, אבל מי סופר...). בשנים האחרונות עדי עבדה ועובדת במעבדות באפריק ; לאחרונה שמעתי שהיא נמצאת באנגולה, אך לא היינו כל כך בקשר בשנתיים האחרונות. עניתי לעדי ולקח לי כמה שניות להבין שעליי לסובב את הראש ולראות אותה יושבת בכניסה לאולם...

אספתי בזריזות את החפצים שלי ועברתי לשבת ליד עדי. ישבנו עוד קצת בהרצאה אבל מהר מאד יצאנו משם כדי שנוכל לדבר ולהתעדכן. מסתבר שהיא נשלחה לכנס דרך בית החולים הישראלי בו היא עובדת באנגולה. את שאר היום העברנו ביחד בכנס ובתצוגה.

עם עדי בכנס

מתנסה במציאות מדומה

קפיצה קטנה לאוקינוס

יצאתי מהכנס בשעה ארבע כדי שאספיק לפגוש את ג'יימס וניסע ביחד אל האוקינוס ההודי. מזג האוויר היה קריר ולא התאים לשחייה במים, אז רק טבלתי את כפות הרגליים. המשכנו לקניית מזכרות בטיילת. את הדרך אל החוף ובחזרה אל המלון עשינו רק עם אוּבּר. אפילו המרחק הקצר הזה הוא מסוכן מספיק מכדי להסתובב לבד בדרבן.

אני והאוקינוס ההודי

טבילה קצרצרה

עם ג'יימס

ערב אחרון בדרבן

בערב נפגשנו עם עדי לארוחת ערב במסעדת Market. זה היה היום היחיד שלה בכנס, ומחר היא כבר תטוס חזרה לאנגולה - כך שזו הייתה ההזדמנות היחידה שלנו לארוחה משותפת. המסעדה עצמה הייתה יקרה במונחים דרום אפריקאים: לקחתי את מנת הבשר (הנפלאה) היקרה בתפריט, שתיתי כוס יין ואכלתי קצת מהקינוח. לדעתי לא שילמתי מעל 70 ש"ח.
בדרך חזרה להילטון, ליווינו את עדי למלון שלה. הפגישה איתה הייתה בהחלט ההפתעה הנעימה ביותר של הטיול הזה. בעבר תכננו לטייל ביחד בניו זילנד ואוסטרליה - וזה לא יצא לפועל. והנה, נפגשנו באפריקה בלי שום תכנון מוקדם.

עם עדי וג'יימס במסעדה

25.10.2017

סיום הכנס

יצאתי הבוקר מוקדם מהמלון כדי להגיע להרצאת הבוקר של הכנס. ארוחת הבוקר שהובטחה לא הייתה יותר מכיבוד קל ועלוב בתוספת של הרצאה משעממת. ערכתי סיבוב אחרון בתצוגה וסיימתי את נוכחותי בכנס בהרצאה טובה יחסית על סמני סרטן. לא יכולתי להישאר לטקס הנעילה מכיוון וכבר הייתי צריך לעזוב את המלון. 

אל יוהנסבורג

נסענו אל שדה התעופה ע"ש המלך שַׁאקָה. הצ'ק-אין שלנו היה זריז להפליא, ונשארה לנו שעה של המתנה עד העליה אל המטוס. הצלחתי לישון במהלך הטיסה הקצרה, אבל עם הנחיתה התעוררתי עם כאבי ראש ושיניים איומים. ממש הרגשתי כאילו הלסת שלי זזה: לא נעים. הכאבים לא חלפו גם דקות ארוכות אחרי הנחיתה ופחדתי שעוד מעט אתעלף. לשמחתי ג'יימס היה לידי, במידה ומשהו כזה היה קורה. רק לפני שהגענו אל ביתו של ג'יימס הרגשתי שחרור של לחץ אוויר בתוך הראש והכאבים נעלמו תוך כמה שניות. 

הנחיתה הכואבת הזו די התישה אותי והוציאה לי את התאבון. בחרתי שלא להתלוות לג'יימס לארוחת הערב שלו עם אחותו. נשארתי בבית שלו בשכונת פַּארְקְהוּרְסְט (Parkhurst) והעברתי את הערב במיטה ובאריזת המזוודה לקראת חלקו השני של הטיול הזה. הלילה לנתי בחדר האורחים של ג'יימס, עם מיטה גדולה ומפנקת הרבה יותר מזו שבמלון.

בדרך ליוהנסבורג

(1) אפריקה הדרומית - השיבה לאפריקה

20.10.2017

בחזרה לדרום אפריקה

האמת? - לא ממש תכננתי את זה. הרי טיילתי רק לפני קצת יותר משנה וחצי באפריקה הדרומית. בטיול ההוא הספקתי לבקר בארבע מדינות: דרום אפריקה וזימבבואה היו התחנות העיקריות שלי בעוד שבבוצואנה ובזמביה ביקרתי רק לטיולי יום קצרים. הטיול ההוא היה מאד יקר: מעל עשרים אלף שקלים ; מאז השתנו כמה דברים בחיים שלי. מבחינה כלכלית הבנתי שלאפריקה לא אשוב בשנים בקרובות.
לשמחתי, לבוס שלי היו תכניות אחרות. הוא שלח אותי לכנס בדֵרְבֶּן (Durban) - העיר הגדולה ביותר בפרובינציית קְווַאזוּלוּ-נַטָאל (KwaZulu-Natal) שבדרום אפריקה. הכנס עסק בתחום הביוכימי של מעבדה רפואית והוא נקבע בין התאריכים 22-25 לאוקטובר. הוספתי לי כמה ימים לטיולים לפני ואחרי הכנס. דרבן הייתה אחד מהיעדים שלא הצלחתי להכניס למסלול הצפוף של הטיול הקודם ; לכן שמחתי שהכנס נערך פה.
כדי להוזיל את העלויות שלי בימי הטיול החופשיים, חיפשתי שותפים לטיול. לבסוף קבעתי לטייל ביחד עם ג'יימס, שאיתו דיברתי במהלך הטיול הקודם שלי בדרום אפריקה ונשארתי עמו בקשר פייסבוקי מאז. ג'יימס גר ביוהנסבורג, וכך קבענו שהוא יצטרף אלי לדרבן ויטייל איתי אחר-כך בסווזילנד. בין לבין הוא הזמין אותי ללון אצלו בבית לשני לילות.

מפת הפרובינציות של אפריקה הדרומית. באדום - החמש בהן ביקרתי במהלך טיול זה והטיול הקודם.

מהארץ ועד דרבן

התקשתי לישון טוב בערב שלפני הטיסה. חברה טובה הסיעה אותי לנתב"ג באמצע הלילה כדי שאתפוס את טיסת אל-על בשעה 5:50 אל יוהנסבורג. למרות העייפות המצטברת מאתמול, לא הצלחתי לישון הרבה גם במהלך הטיסה. תשע השעות מהארץ עד יוהנסבורג עברו די בסדר - קצת מוזיקה, קצת קריאה וקצת נסיונות למנוחה. אחר הצהריים נחתתי בשדה התעופה הענק של יוהנסבורג - OR Tambo.
ביוהנסבורג הייתי צריך לעלות על טיסה פנימית אל דרבן. עוד בארץ עשיתי קצת פשלה בנוגע לזמני הטיסות וכך יצא שג'יימס הזמין טיסה פנימית שעתיים לפני הטיסה שלי. ניסיתי לשנות את הטיסה, שנקבעה עבורי, כדי שאטוס באותה הטיסה ביחד עם ג'יימס, אך לצערי הטיסות היו מלאות. ג'יימס הגיע לשדה התעופה כמעט בדקה האחרונה של הצ'ק-אין שלו. ליוויתי אותו במהלך הבידוק הבטחוני ובעת ההמתנה לעלייה למטוס.
כשעתיים אחרי הטיסה שלו, הגיע גם זמני. הטיסה מיוהנסבורג לדרבן ארכה רק כשעה, אבל סבלתי בה מאד: המטוס היטלטל עקב כיסי אוויר רבים. לאחר הנחיתה פגשתי שוב את ג'יימס, שהמתין לי שם. לא הצלחנו לתפוס אוּבּר אז לקחנו מונית עד מרכז העיר.
המלון שלנו לחמשת הלילות הקרובים היה ההילטון (Hilton Durban), שממוקם ממש ליד מרכז הכנסים הבינלאומי של דרבן. החדר היה מצוין -  בכל זאת... מלון של חמישה כוכבים. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה של המלון. יחסית למסעדה בהילטון, המנות פה היו די זולות. העדפנו לאכול במלון עצמו ולא לצאת החוצה כי דרבן - בדומה ליוהנסבורג - היא לא מקום סימפטי להסתובב בו בשעות הלילה. ובאזורים רבים - גם לא בשעות היום. 

החדר שלנו בהילטון

יום 17: קייפטאון וחזרה הביתה

30.01.16

בוקר אחרון בקייפטאון

אחרי ששה-עשר ימים מלאי חוויות בדרום אפריקה וזימבבואה, הגיע היום האחרון של המסע שלי באפריקה. בימים האחרונים ראיתי כמעט את כל מה שיש לקייפטאון להציע, כשאני מוותר רק על כמה מוזיאונים שפחות עניינו אותי. 

הלכתי מביתו של קריס לאורך הטיילת עד הנמל של ויקטוריה ואלפרד. באמצע הדרך הגעתי אל שוק האיכרים של Oranjezicht City Farm, הפתוח בשבתות בלבד. פרט לשוק הירקות ה"קלאסי" היו שם גם המוני דוכנים קטנים, ביניהם גם דוכן אוכל ישראלי בשם "Sababa". לא הייתי רעב בבוקר, אז הסתפקתי רק בשייק פירות ללא סוכר לפני שהמשכתי בדרכי אל הנמל.

הגעתי אל הקניון הגדול שבנמל, כדי לקנות פסלון של קרנף להורים - ואחר כך התקדמתי באיטיות אל עבר אקווריום-שני- האוקיאנוסים. אקווריום זה מציג בעלי חיים ימיים מהאוקיאנוסים ההודי והאטלנטי, אך כשהגעתי אליו כבר לא היה לי חשק לבקר בו. העדפתי לספוג כמה שיותר מאווירת הנמל עצמו לפני שאני שב הביתה. את הביקור באקווריום החלפתי בביקור בשוק אמנים קטן, בו קניתי עוד כמה תמונות עבור המשפחה. 

לקראת הצהריים הלכתי בחזרה אל עבר הדירה של קריס, תוך כדי שאני עוצר שוב בשוק האיכרים בשביל ארוחת הצהריים.

בשוק האיכרים

אמן בנמל קייפטאון ; קניתי ממנו שלוש תמונות

חזרה הביתה

מקריס כבר נפרדתי אמש. הוא הסביר לי היכן להשאיר לו את המפתח ואיך לנעול את הדירה מבחוץ. התקלחתי לפני הטיסות הארוכות, סיימתי לארוז ויצאתי אל עבר שדה התעופה של קייפטאון. בשדה התעופה התבשרתי שאני יכול לשלוח את התרמיל שלי ישירות עד ישראל. הטיסה אל יוהנסבורג הייתה קצרה, וטוב שכך - כי בכסא שלפניי ישבה ילדה בת 3, מעצבנת נורא וחסרת כל יכולת לשלוט בעוצמת הקול שלה.

בשדה התעופה של יוהנסבורג כבר שמעתי עברית מסביבי, בעיקר ככל שהלכתי והתקרבתי  אל הדלפק של אל-על. הבודק בצוות הקרקע של אל-על הופתע לשמוע שהצלחתי לשלוח את התיק שלי ישירות לארץ (לרוב זה לא קורה). הוא הודיע לי שהצוות יאלצץ לפתוח את התרמיל בלי נוכחותי במקום. עניתי שזה סבבה ולא ממש אכפת לי, אבל עמוק בלב חששתי לשלמותה של הג'ירפה הענקית שבתרמיל.

בטיסה הארוכה לארץ שודרגתי למושב תיירות-פרימיום ואף אחד לא ישב לידי. כך יכולתי לנצל את המושב הסמוך כדי לנמנם פה ושם במהלך הטיסה.
למחרת בבוקר נחתתי בישראל. טיילתי במשך שבעה-עשר ימים באפריקה הדרומית - לא טיול קצרצר, אבל עתה נראה שזה חלף מהר מדי. אני עוד אשוב לאפריקה.

לקראת החזרה הביתה, בדירה של קריס

יום 12: קייפטאון

25.01.16

טיסה אל הכֵּף המערבי

אכלתי בזריזות את ארוחת הבוקר ב-Belvedere estate, סיימתי לארוז את התיקים ויצאתי אל עבר שדה התעופה של יוהנסבורג. המתנתי יותר מדי זמן בשדה התעופה, כשבחלק מהזמן התיישבו לידי שני דרום אפריקאים סופר-נוצרים. הם נורא התרגשו לשמוע שאני מ"ארץ הקודש" ואחד מהם אמר לי יותר מדי פעמים "Bless you". בשלב זה כבר ממש רציתי לעלות אל המטוס...

הטיסה מיוהנסבורג נמשכה כשעתיים ובסופה נחתתי בקֵייפְּטַאוּן (Cape Town). קייפטאון היא אחת משלוש ערי הבירה של דרום אפריקה, לצד פרטוריה ובלומפונטיין. תפקידהּ של קייפטאון בחלוקת הסמכויות הוא הבירה המחוקקת. היא אחת מהערים הגדולות והחשובות באפריקה ומהווה יעד תיירותי חשוב ביבשת. בעיר ובפרבריה חיים כיום מעל 3.5 מיליון איש. קייפטאון נוסדה באמצע המאה ה-17 על ידי מתיישבים הולנדיים, והייתה ההתיישבות האירופית הראשונה באפריקה. בתחילת המאה ה-19 הבריטים כבשו את העיר מידי ההולנדים והחזיקו בה עד מתן העצמאות לדרום אפריקה.
המארח שלי בעיר, קרישנה (או בקיצור, קריס) אמר שהדרך המהירה והזולה ביותר להגיע אליו היא באמצעות Uber. בימים הקרובים אשן בחדר בדירתו השכורה של קריס. זו הייתה חווית ה-Airbnb הראשונה שלי, והיה חשוב לי לבחור מארח עם ביקורות מצוינות. לנהג האוּבֶּר לקח קצת זמן למצוא אותי מחוץ לטרמינל ; נסעתי איתו עד לשכונת Sea Point. כבר עם ההגעה לעיר נדהמתי מגובהו של הר השולחן, השולט מלמעלה על העיר.
הגעתי אל דירתו של קריס, הנמצאת ממש מול הטיילת. הוא התברר כאדם מקסים וכמארח מצוין, הראה לי את הדירה והסביר לי קצת על הסביבה. מהמרפסת של דירתו אפשר לראות את האוקיאנוס האטלנטי. אני חושב שהפלגה בקו ישר מכאן יכולה להגיע אל טְרִיסְטָן דָה קוּנָה, אחד מהאיים המבודדים בעולם - ועוד יעד חלומי שלי.
לא היו לי תוכניות ליום הראשון שלי בקייפטאון. קריס המליץ לי ללכת לאורך קו החוף עד שאגיע אל הנמל של קייפטאון.

שכונת Sea Point בה לנתי בזמן השהות בקייפטאון

הנוף מהמרפסת של קריס

נמל ויקטוריה ואלפרד 

יצאתי מדירתו של קריס והתחלתי לצעוד על הטיילת המובילה אל הנמל. באיזור זה של קייפטאון אין חופי רחצה: החופים הם סלעיים בלבד וגלי האוקיאנוס האטלנטי מתנפצים על הטיילת. עברתי ליד מגדלור צבוע באדום ולבן וחלפתי ליד אצטדיון קייפטאון. האצטדיון נבנה עבור משחקי גביע העולם של 2010 ואירח את אחד מחצאי-הגמר של המשחקים ההם. מאז 2010 השימוש באצטדיון הוא יחסית מועט ; רבים טוענים שהוא הפך ל"פיל לבן" וקמו אף דרישות להרוס אותו.

הפעם הראשונה בה פגשתי את האוקיאנוס האטלנטי

אצטדיון קייפטאון

האזור התיירותי של נמל קייפטאון נקרא Victoria & Alfred Waterfront, או בקיצור - V & A. פרט לתפקודו כנמל, המתחם כולל קניון גדול, שווקים, מוזיאון, גלגל ענק ופסלים רבים - כשהכל תחת קו הרקיע הבולט של הר השולחן. הנמל הוא האתר המתויר ביותר ביבשת אפריקה כולה עם מעל 20 מיליון מבקרים בשנה. מזג האוויר שהלך והתבהר חשף את הר השולחן במלוא הודו. עליתי על הגלגל הענק כדי לראות את קייפטאון והנמל מנקודת מבט שונה.

הגלגל הענק בנמל

בנמל ויקטוריה ואלפרד

בשעות הבאות הסתובבתי בנמל ויקטוריה ואלפרד. ביקרתי בקניון הגדול ואחר כך הלכתי אל כיכר חתני פרס נובל. הכיכר מציגה פסלים של ארבעת הדרום אפריקאיים שזכו בפרס נובל לשלום, כשמפורסם מכולם הוא נלסון מנדלה. הגעתי עד בית השעון הסמוך למזח נלסון מנדלה, ממנו יוצאות ההפלגות לאי רובן.
חזרתי אל ביתו של קריס כשאני 'חותך' את העיר דרך שדרות הלן סוזמן (עוד עליה - בפוסט הבא). עקפתי את אצטדיון קייפטאון מצידו השני ועצרתי בסופרמקט בשכונת Sea Point כדי לקנות מעט אוכל לימים הקרובים. יחסית ליום אליו לא תכננתי אף פעילות מראש, אני מוכרח להודות שמאד נהנתי... וההכרות שלי עם קייפטאון רק התחילה.

כיכר חתני פרס נובל

הר השולחן, מבט מהנמל

בדרך חזרה מהנמל

ימים 10-11: צ'יפיס ויוהנסבורג

23.01.16

בחזרה לדרום אפריקה

הטיול של Nomad Africa אמנם נקרא "המיטב של זימבבואה", אבל היום-וקצת האחרונים שלו הם כבר בשטחה של דרום אפריקה. התעוררתי באכנסיית נורמה ג'ין שבפאתי מסבינגו וציפתה לי נסיעה ארוכה לכיוון דרום. הייתי מוכן ליומיים הקרובים והבאתי איתי את "גדר חיה" של דורית רביניאן ונגן מוזיקה. עצרנו פעם אחת בצד הדרך כדי לצלם נוף של סלעים מרשימים, שאני אפילו לא זוכר את שמם. 

רק אחר הצהריים הגענו למעבר הגבול הסמוך לעיירה הזימבבואית בֵּייטְבְּרִידְג' (Beitbridge). הנהר לִימְפּוֹפּוֹ (Limpopo) מהווה כאן גבול טבעי בין זימבבואה ופרובינציית לימפופו שבדרום אפריקה. בעבר כבר אירעו מקרי טביעה רבים של אזרחי זימבבואה, שניסו להימלט באופן לא-חוקי ממדינתם. אף אחד בדרום אפריקה לא יודע במדויק את מספר המהגרים הזימבבואיים הלא-חוקיים, שהצליחו להתגנב אל המדינה.

תהליך מעבר הגבול היה די ארוך: היינו צריכים לקבל אישור מעבר עבור כל אדם וגם עבור הרכב כולו. בויד הכין אותנו מראש לבירוקרטיה המתישה הזו.

בוקר אחרון בזימבבואה. בדרך לדרום אפריקה.

מובטלים בזימבבואה

לאחר המעבר עצרנו סמוך לעיר מוּסִינָה (Musina) לארוחת צהריים ולקניות בסופרמרקט. למרות שעד כה השתדלתי שלא לקנות אוכל מעבר למה שהטיול מציע, כבר די מאסתי בארוחות שנורמן הכין לנו. בויד ניצל את הפסקת הצהריים כדי לספר קצת סיפורי "אימה" על שודים של תיירים בפרובינציית לימפופו וביוהנסבורג עצמה. כמו כן, מכיוון וכבר לא היינו בתוך זימבבואה - הוא יכול היה לדבר סוף סוף על פוליטיקה ולומר את דעתו האמיתית על הרודן רוברט מוגאבה. לא הופתעתי לשמוע שדעתו על מוגאבה היא שלילית ; לדבריו נראה שאחרי תקופה קלה של התאוששות בזימבבואה, המצב הפוליטי והכלכלי בה שוב מחמיר.

צ'יפיס

כארבעים דקות של נסיעה ממוסינה הביאו אותנו ליעד הסופי שלנו להיום - צִ'יפִּיס (Tshipise) - כאן עצרנו באתר הנופש Tshipise - a Forever Resort. אתר הנופש הזה בנוי בעיקר למשפחות המגיעות למספר ימים כדי לנצל את הפעילויות הרבות של צ'יפיס.
אני חושב שהגעתי לפה עם מכת חום קטנה לאחר הישיבה בצד של השמש בעת הנסיעה. למרות העייפות הרבה, הסתובבתי מעט באתר הנופש ובעיקר התלהבתי מהקופים הקטנים שבו. היו כאן גם בעלי חיים שהזכירו את "טימון" ממלך האריות, אבל הם בהחלט לא היו סוריקטות, אלא משהו אחר שאני לא יודע להגדיר.
בערב התקלחתי והלכתי לבדוק את האוכל, שנורמן הכין לארוחת הערב. ברגע שראיתי את הדבר הלא-מוגדר שהוא הכין, הבנתי שאני לא מתכוון לאכול את זה. התעדכנתי מבויד לגבי שעת היציאה מחר, הסתובבתי והלכתי למסעדה של אתר הנופש. ההמבורגר שם נראה הרבה יותר טוב מהאוכל של נורמן.
אמנם הייתי מותש לגמרי, אבל אמרתי לעצמי שאם אני לא מנצל את המתקנים של צ'יפיס - אז אני אדיוט גמור. יצאתי בחשכה מהחדר אל עבר הבריכות. תחילה טבלתי בבריכה החיצונית המחוממת ואחר כך המשכתי לבריכה התרמית הפנימית והחמה הרבה יותר. ההחלטה לבוא לפה בלילה הייתה מצוינת והעניקה לגוף שלי את המנוחה שהוא היה זקוק לה.

יצור חמוד בצ'יפיס

הבקתות בצ'יפיס

24.01.16

שוב ביוהנסבורג

היום ציפתה לי הנסיעה הארוכה ביותר של הטיול הזה: כ-500 קילומטרים (שזה כמעט כל מדינת ישראל מצפון לדרום) בכביש היורד מפרובינציית לימפופו אל פרובינציית חאוטֶנג. את ארוחת הבוקר אכלנו בחדר האוכל של צ'יפיס ואת ארוחת הצהריים קיבלתי ככריך מוכן במשאית. 

ניסיתי לנוח כמה שיותר בזמן הנסיעה. לקראת השעה שלוש אחר הצהריים הגענו אל פרבר מִידְרַנְד (Midrand) של יוהנסבורג, כאן אעביר את הערב והלילה הקרובים ב"אחוזת" בֶּלְווֶדִיר (Belvedere Estate), הנמצאת בבעלות חברת הטיולים נומאד. זהו מקום טוב להעביר בו לילה של לפני- או אחרי-טיול עם נומאד, אבל לא מקום שהייתי ממליץ להישאר בו למי שאינו מטייל איתם. קיבלתי חדר ענק, כפי שהתרגלתי לקבל בימים האחרונים, אך סיגנל הטלפון והאינטרנט האלחוטי כמעט שלא היה קיים בו. 

לשמחתי, ניצלתי מערב של שעמום מוחלט. פגשתי כאן שתי מטיילות גרמניות, איזבלה ושְטֶפי ; הן ישנו כאן לפני יציאתן לטיול ארוך בדרום אפריקה, סווזילנד ומוזמביק. קצת הצטערתי שלא זכיתי בחברתן בטיול שלי. שוחחתי עמן הערב יותר מאשר עם כל חברי הקבוצה שלי בחמשת הימים האחרונים. מאוחר יותר הצטרפו אלינו זוג שבדי מבוגר ועובדת הולנדית של נומאד בארוחת הברביקיו של בלוודיר.

כך תם החלק השלישי של הטיול. ארזתי את התרמיל ואת תיק הגב שלי לקראת הטיסה אל התחנה האחרונה שלי לטיול זה.

מימין: נורמן, אני ובויד

החדר שלי ב-Belvedere estate

יום 3: ויקטוריה פולס

16.01.2016

אל המדינה הבאה

הבוקר נפרדתי ממלון רדיסון בלו ונסעתי עם החאוטריין בחזרה אל הטרמניל הבינלאומי של O.R Tambo. בכך הסתיים חלקו הראשון של המסע שלי באפריקה הדרומית. משדה התעופה הגדול של יוהנסבורג עליתי על טיסה של חברת South African אל זימבבואה (Zimbabwe), המדינה ה-27 שלי. נחתתי בעיירת הגבול וִיקְטוֹרְיָה פוֹלְס (Victoria Falls), הקרויה על שם מפלי ויקטוריה העצומים.

התור בשדה התעופה של ויקטוריה פולס היה די מתיש. ידעתי מראש כי ביטלו את ויזת הכניסה המשולבת לזימבבואה וזמביה, ויכולתי לשלם כעת רק על כניסה כפולה לזימבבואה. לאחר קבלת הויזה, יצאתי אל אולם קבלת הפנים, שם חיכה לי נהג מקומי של חברת הטיולים ממנה הזמנתי את חבילת הפעילויות לימים הקרובים.

ויש גם את אייר זימבבואה. לשמחתי לא טסתי איתם.

קוף במלון, פומבה ברחוב

לנהג שלי קראו טֶמְבָּה (Themba), והוא גם ליווה אותי בחלק מהנסיעות בימים הבאים שלי בויקטוריה פולס. הוא ממוצא שבט נְדֶבֶּלֶה (Ndebele) ובאדיבותו הרבה הוא הראה לי את החלקים המרכזיים של העיר. טמבה הסיע אותי אל המלון שלי - The Kingdom. כבר בכניסה למלון קיבלו את פניי עם מיץ פירות וסחבו לי את התרמיל עד לחדר. כבר בהליכה הקצרה מהקבלה לחדר הספקתי לראות קופיף קטן שפלש לאיזור ההסעדה בקומה התחתונה של המלון. אז אם לא הבנתי את זה עד עכשיו, כן - אני נמצא באפריקה.

החדר שלי היה מרווח מאוד וכלל גם מרפסת. התבקשתי לנעול היטב את המרפסת כאשר אני מחוץ לחדר, כדי למנוע כניסה של קופים פנימה. התרעננתי בזריזות ויצאתי ברגל מהמלון אל סוכנות הטיולים Shearwater כדי לשלם עבור הפעילויות שלי לימים הקרובים.
הדרך למרכז העיירה הייתה קצרה אך לא פשוטה: תחילה הייתי צריך לעבור את מה שאני מכנה "שביל המציקים": חלק די מוזנח של הרחוב הראשי בו ניגשו אלי מקומיים כדי למכור לי מזכרות מכוערות או שטרות-ישנים של זימבבואה. כשסירבתי לקנות מהם משהו, הם פשוט התחילו לבקש שאקנה להם ארוחת צהריים או ניסו לנהל איתי שיחה. כך זה היה בכל פעם בה יצאתי מהמלון או שבתי אליו. 

כשעברתי את המציקים, תפס אותי מבול. נכנסתי לחנות מקומית כדי לקנות מטריה, אך המוכרות ניסו למכור לי אחת מסוג ז' ב-10$, אז ויתרתי על התענוג והמשכתי ללכת בגשם עד הסוכנות. בדרך ראיתי חזיר בר מסתובב ברחוב וכמוני - מנסה גם הוא למצוא מחסה מהגשם.

בסוכנות הטיולים ישבתי עם סוכנת מעט מבולבלת והתחלתי לסדר את הלו"ז שלי לימים הקרובים. למרות התיאום האי-מייל, רק כאן היא נזכרה להגיד לי שאני היחיד שנרשם לטיול של שמורת צ'ובה בעוד יומיים, ולכן אצטרך לשלם כפול (שזה עוד 170 דולר יותר). אמרתי לה שתמצא יום אחר עבור הסיור ההוא, וכך הטיפול בבקשה שלי התארך והתארך וגרר עוד ועוד טלפונים. העדפתי להקדים את סיור צ'ובה ולצאת אליו כבר מחר, ולדחות את הסיור במפלי ויקטוריה למחרתיים - מאשר לשלם עוד 170 דולר. לאחר כשעה שילמתי על האטרקציות, קיבלתי את הואוצ'רים לימים הבאים ומיהרתי בחזרה אל המלון. הייתי צריך להתארגן בזריזות לקראת הפעילות הראשונה שלי.

The Kingdom

חזיר בר בצומת הראשי של ויקטוריה פולס

שייט על הזמבזי

האטרקציה הראשונה שלי בויקטוריה פולס הייתה שייט על נהר הזַּמְבֶּזִי ׁׁ(Zambezi).
הזמבזי הינו הנהר הרביעי בגודלו באפריקה, אחרי הנילוס, הקונגו והניזֶ'ר. מקורות הנהר הם בזמביה, משם הוא ממשיך את דרכו אל אנגולה, חוזר לזמביה וממשיך עד הגבול שלה עם נמיביה. במפגש ארבעת הגבולות של נמיביה, זמביה, זימבבואה ובוצוואנה, נהר הצ'וֹבֶּה מתחבר לזמבזי, ומנקודה זו הזמבזי הוא הגבול הטבעי בין זימבבואה וזמביה. לאחר כמה קילומטרים צונח הזמבזי במפלי ויקטוריה, והוא ממשיך להוות את קו הגבול בין שתי המדינות עד כניסתו לתחומי מוזמביק ושפיכתו אל האוקיאנוס ההודי. כיום קיימים על הזמבזי שני סכרים למטרת הפקת אנרגיה. הקמת סכרים אלו יצרה שני אגמים מלאכותיים גדולים: הראשון הוא אגם קַרִיבָּה (Kariba) שבגבול זימבבואה וזמביה, והשני הוא אגם כַּבּוֹרָה בַּאסָה (Cabora Bassa) שבמוזמביק. 

מפת נתיב הזמבזי, מתוך וויקיפדיה

אספו אותי מהמלון ביחד עם עוד כמה תיירים אל גדת הנהר. בדרך לשם הספקנו לראות מספר באפלו ואימפלות מסתובבים בשולי הכביש. ליד האניה חיכתה לנו להקה מקומית, שניסתה לבדר אותנו עד תחילת השיט.

השיוטים בזמבזי הם ממוסחרים מאד. ישנן עשרות סירות ואניות היוצאות לשייט בנהר מדי ערב. חלק מהשיוטים כוללים ארוחת ערב מלאה, ואילו אחרים (כמו זה שאליו הצטרפתי) כוללים רק שתייה חינם וארוחה קלילה לנשנוש. 

אימפלות בשולי הכביש

קצת תרבות לפני השייט

ההפלגה יצאה בסביבות השעה חמש. השייט הוא די ארוך ובמהלכו האניה הקיפה כמה איים בזמבזי בעליון. גשם התחיל לרדת בתחילת השייט, והוא הקשה מעט על הצפייה בחיות. למרות כל הקשיים, הצלחתי לראות היפופוטמים רבים, ציפורי מים ופיל אחד מתרחץ בנהר. 

עם התגברות הגשם ירדתי אל הקומה התחתונה של האניה, שם פגשתי זוג דרום אפריקאי נחמד. העברתי איתם את שארית השיט כשאנחנו מדברים על מסלול הטיול שלי באפריקה ועל מסלול טיול ירח הדבש שלהם. הם סיפרו לי שעקב צניחת הראנד הדרום אפריקאי, כמעט כל טיול מחוץ למדינתם הופך ליקר מאד - במיוחד כשזה מגיע למדינות המשתמשות בדולר אמריקאי (כמו זימבבואה...)

בסוף השייט שבתי רעב ומותש אל המלון. לשמחתי, גיליתי כי יש במלון איזור סגור של מסעדות מזון מהיר. אכלתי ארוחת ערב במזללת Spur וחזרתי אל החדר לשנת לילה עמוקה.

אניות על הזמבזי

בזמן השייט

פיל בגשם

שקיעה בזמן השייט