02.06.2017
אל הרצועה הקורונית
יעד הטיול שלי להיום היה הרצועה הקוּרוֹנִית (Curonian Spit, בליטאית - Kuršių nerija, וברוסית - Ку́ршская коса́). הרצועה היא למעשה חצי אי צר מאד באורך של 98 קילומטרים, שמתחיל במובלעת הרוסית קלינינגרד ונמתח צפון-מזרחה אל עבר קלייפדה. בכך הוא מפריד את הלגונה הקורונית מהים הבלטי. חלקה הדרומי של הרצועה שייך עד היום לרוסיה: מובלעת קלינינגרד מנותקת לחלוטין מחלקה הגדול של רוסיה ומעניקה לדוב הרוסי נוכחות אסטרטגית באירופה ואת הגבול היחיד של רוסיה עם ליטא ופולין. חלקה הצפוני של הרצועה שייך לליטא.
ברצועה יש נוף שלא מצפים לראות באירופה, בעיקר כשמדובר במקום כל כך צפוני: נמצאות כאן דיונות חול עצומות בגובה של עד 60 מטרים. במהלך מאה העשרים שְלֵמוּת הרצועה הייתה בסיכון עקב אובדן גדול של יערות ופגיעה קשה של הרוח בדיונות. כיום מתבצעים תהליכי ייעור מחדש של הרצועה הקורונית וכמעט כולה מוגדרת כפארק לאומי (למעשה שני פארקים - אחד ליטאי ושני רוסי).
הזמנתי מראש מעבורת אל העיר נִידָה (Nida), העיר הדרומית ביותר בחלקה הליטאי של הרצועה - מרחק של כשני קילומטרים מרוסיה. ההפלגה אל נידה אינה קצרה - היא אורכת כשעתיים ודי משתלם להוסיף עוד קצת כסף על מדריך קולי כדי לשמוע בדרך הסברים על הרצועה. השייט מתבצע לאורך חופה המזרחי "הפנימי" של הרצועה, בתוך הלגונה הקורונית. בחרתי שייט שעוצר בעיירה נוספת באמצע החלק הליטאי, במידה וארצה לבקר בו במהלך היום.
 |
במעבורת
|
 |
הדיונות של הרצועה הקורונית - מבט מהלגונה
|
 |
הגעה אל נידה
|
דיונות בגבול הרוסי
כשהגעתי אל נידה, הלכתי אל מרכז המידע לתיירים וקיבלתי מפה להתמצאות בעיירה. יצאתי בהליכה דרומה אל עבר הדיונות העצומות, שנראה שהלכו וגבהו בכל רגע שהתקרבתי אליהן. הטיפוס על הדיונה עצמה הוא לא נורא: מדובר באתר תיירותי ולכן בחלק הראשון נמצאות מדרגות עץ, שמגיעות כמעט עד ראש הדיונה. למעלה זה כבר סיפור אחר ופה כבר הלכתי על החול. יכולתי לראות את נידה נפרשת מלמטה ואת הלגונה הקורונית היפהפייה מתחתיי ; בצד השני - הרחק מאחורי הדיונות נמצאת רוסיה. זה לא ממש נוף שמדמיינים כשחושבים על הגבול הרוסי, אלא יותר אם מדמיינים את הגבול של ישראל ומצרים. השמים, המים, החול והיער יצרו כאן שילוב צבעים קסום ומרגיע. הרשתי לעצמי לנוח לכאן לזמן מה וליהנות מהנוף.
 |
לקראת העליה אל הדיונה
|
 |
מבט מהדיונות אל הלגונה הקורונית
|
 |
| רוסיה באופק! |
סמוך לפסגת הדיונה הגדולה נמצא שעון השמש של נידה - עוד עמדת תצפית (טיפה יותר תיירותית) לכיוון רוסיה. הרחבה שמסביב לשעון השמש מסייעת בקביעת השעה המדויקת לפי כל חודש בשנה, כשהחודשים עצמם מצוינים על רצפת הרחבה. לאחר ששבתי אל הדיונה הגדולה, ירדתי דרך שביל פחות תיירותי, שעבר דרך היער. הייתי פה לבד לגמרי: רק אני וקולות הציפורים, רחשי היער ונוף מזדמן אל הדיונות. כשהגעתי אל הכביש הראשי, שחוצה את הרצועה הקורונית לרוחבה - התחלתי ללכת אל חוף הים הבלטי. בנקודה מסוימת הבנתי שהתבלבלתי בדרך, והחלטתי לחזור ישר אל נידה ולוותר על חוף הים הבלטי (וגם הרעב תרם להחלטה הזאת).
אחרי ארוחת צהריים בנמל של נידה המשכתי להסתובב בעיר עצמה. זו עיר קיט נחמדה למנוחה, אך מבחינה תיירותית אין הרבה מה לראות בה. יש כאן מוזיאון קטן על המשורר הגרמני תומס מַן שחי פה ומוזיאון שעוסק בתעשיית הענבר ברצועה הקורונית. אני בחרתי לוותר על שני המוזיאונים האלה ורק לטייל לאורך קו החוף של הלגונה.
 |
שעון השמש של נידה
|
 |
| בנקודת התצפית השנייה על הדיונות |
 |
לבד ביער במרכז הרצועה
|
גבעת המכשפות
כשכבר לא היה לי מה לעשות בנידה, עליתי על האוטובוס היוצא אל הכפר יוּאוֹדְקְרַנְטֶה (Juodkrantė - משמעות השם "חוף שחור", נקרא בגרמנית שוורצזורט). לא עצרתי בכפר עצמו אלא תחנה אחת לפניו כדי לבקר באחת מהאטרקציות המפורסמות של הרצועה הקורונית - גבעת המכשפות (Raganų Kalnas). הגבעה ממוקמת בתוך דיונה מיוערת והכניסה אליה היא בחינם.
בגבעת המכשפות יש מספר שבילים, כשבצמתים המרכזיים נמצאים פסלי עץ מגולפים לפי מסורות פגאניות עתיקות של ליטא. כמו ביער של נידה, גם פה הייתי כמעט לחלוטין לבדי ונתקלתי רק בתיירים בודדים. היה לי זמן רב להתרשם מן הפסלים המיוחדים והמוזרים של הגבעה, אך בשלב מסוים תחושת הבדידות-ביער כבר עברה אצלי את גבול הטעם הטוב והבנתי שאם יקרה לי משהו, לא ימצאו אותי אולי במשך כמה ימים. לאחר שסיימתי את הסיור ביער הקסום והנטוש הלכתי ברגל עד המזח של יואודקרנטה כדי להמתין למעבורת. ציפתה לי המתנה ארוכה ולצערי לא מצאתי בית קפה פתוח לשבת בו. לבסוף, המעבורת הגיעה ואספה אותי בחזרה אל קלייפדה.
 |
בגבעת המכשפות של יואודקרנטה
|
 |
| מסיבת ריקודים ביער |
 |
פסל טיפוסי בגבעת המכשפות
|
בחזרה אל קלייפדה
ציפתה לי הפלגה של כשעה עד המזח הקטן בקלייפדה. משם חזרתי אל המלון שלי, התארגנתי ויצאתי לארוחת ערב במרכז העיר בסניף המקומי של "צ'ילי פיצה" ; ממש התאהבתי ברשת המסעדות הזאת מאז ההגעה לשאוליי...
זה היה הלילה השני והאחרון שלי במלון אררט. לא הספקתי לנצל אותו הרבה, אך הוא היה אחד מהמלונות היפים שהייתי בהם. מחר מצפה לי נסיעה ארוכה אל עבר תחנת העצירה האחרונה של הטיול הזה: בירת ליטא - וילנה.
 |
הטרמפ שלי הגיע
|
