הולנד: סיור היסטורי ויהודי בטילבורח (חלק א')

01.06.2021

בעקבות אבני הנגף בטילבורח

בסוף מאי 2021 הצלחתי לחזור לביקור קצר אצל איוור, קצת לפני המעבר המתוכנן שלי להולנד. הביקור נדחה בשבועיים בגלל מבצע "שומר חומות" וביטול מרבית הטיסות היוצאות מישראל (כך גם החמצתי את הנסיעה עם איוור לגמר האירוויזיון ברוטרדם). החלק הטוב של הדחייה היה מזג האוויר: באמצע מאי מזג האוויר היה די אפרפר וגשום ואילו אני זכיתי בימים חמימים, כמעט בלי טיפת גשם. 

באחד מהימים איוור היה צריך לצאת לעבוד ואני חיפשתי מסלול טיול קרוב. העדפתי שלא לצאת לערים הסמוכות אלא להתמקד בהיכרות נוספת עם טילבורח. נכון, כבר טיילתי בה הרבה בעבר, אבל תקופת הקורונה טיפה הרחיקה אותי ממרכזה וגם תמיד יש דברים חדשים - או ישנים - לראות. כך יצא שאת היום הזה הקדשתי לסיור היסטורי באווירת מלחמת העולם השנייה בטילבורח. 

מסלול הסיור שלי נבנה באמצעות אפליקציה בשם Struikelstenen Tilburg המציגה את מיקומן של אבני נגף בטילבורח ועוד מספר אתרי הנצחה חשובים מתקופת המלחמה. האפליקציה מחברת את האתרים למסלול נחמד ולא ארוך מאוד. אני הוספתי למסלול עוד כמה נקודות שהיו מסביבו.

פרויקט אבני הנגף (בגרמנית: Storpelstein) הוא יוזמה של האמן הגרמני גונטר דמניג (Gunter Demnig). במסגרת פרויקט ההנצחה הוא יוצר לוחות פליז קטנים, המתעדים בקצרה את יהודי אירופה, שנלקחו למחנות הריכוז וההשמדה. הלוחות מוצמדים לקוביות בטון ומשולבים במדרכות סמוך לבתי היהודים. עשרות אלפי לוחות כאלו כבר שולבו במדרכות בערים אירופיות רבות. במקרים רבים צריך לחפש את אבני הנגף ולדעת באיזו כתובת הן נמצאות: שנים של שכיבה בחוץ גורמות להתיישנות לוחות הפליז, דהייתן וקושי במציאתן.

יצאתי לדרך

משפחת מוזס

יצאתי מהבית ברגל אל מרכז העיר, וכבר בדרך ידעתי היכן למצוא את אבני הנגף הראשונות: אלה שהוצבו בכתובת Waterhoefstraat 63. אלו אבני נגף חדשות יחסית, שהוצבו כאן בשנת 2019 לזכר משפחת מוזס. האבנים מציגות את שמות בני הבית, שנת לידתם, תאריך לקיחתם אל המחנות, שם המחנה, תאריך מותם (או האם שוחררו) ומקום המוות. 

משפחת מוזס הייתה במקור מאמסטרדם אך הם עברו לטילבורח ב-1929. לסולומון וקטיה (לבית זילברברג) היו שתי בנות, מרתה ורושה-סלקה. הם אימצו את הורסט אייכנוולד כבן-אומנה. המשפחה סולקה תחילה למחנה פיכט (Vught), הסמוך לטילבורח ורובם, פרט למרתה, הועברו בהמשך אל מחנה הריכוז ווסטרבורק (Westerbork) בגלל עיסוקו של אב המשפחה כאח. מווסטרבורק הועברה המשפחה אל מחנה ההשמדה סוביבור ושם הם מצאו את מותם. 

מרתה, הבת הבכורה, עבדה במחנה פיכט עבור חברת "פיליפס" והודות לכך העברתה אל מחנות ההשמדה עוכבה. ביוני 1944 היא נלקחה אל מחנה ההשמדה אושוויץ והצליחה להימלט מציפורני המוות. מרתה שבה להולנד בשנת 1946. 

אבני הנגף לזכר משפחת מוזס

מרתה, רושה-סלקה והורסט, בן האומנה

משפחות ון-ליוון וחרסון

המשכתי ברגל אל מרכז העיר. סמוך ל-Gasthuisring 47 הוצבו בשנת 2019 ארבע אבני נגף. הלוחות הם לזכרם של אב המשפחה, אלכסנדר חרסון (או גרשון, Gerson) ואשתו בתיה חרסון לבית דה-יונגה, חתנם לואיס ון-ליוון והנכד אלכסנדר. בתיה נפטרה עוד בשנת 1941 ; בעלה, חתנה והנכד נשלחו למחנה הריכוז ווטסרבורק ב-1944 וממנו אל אושוויץ. בתם, אשתו שלו לואיס ון-ליוון שרדה את המלחמה ונישאה מחדש.

אבני הנגף לזכר משפחת ון-ליוון וחרסון

אדית הלנה ברטלס

צפונית לתחנה המרכזית של טילבורח הגעתי אל נקודת העצירה הבאה שלי. אדית נולדה ב-1940 בעת המלחמה והתגוררה בכתובת Lange Nieuwstraat 162 עם הוריה אליעזר ויוהאנה. כבר בתחילת המלחנה הם זומנו לגירוש, אך בסוף שוחררו באופן זמני. ההורים החליטו לרדת למחתרת ולהתחבא במקומות שונים עד תום המלחמה. אדית נשלחה לבית משפחה אומנת בעיר אפלדורן, אך בשנת 1944 היא נתפסה, נשלחה לווסטרבורק ומשם אל אושוויץ. היא נרצחה שם יומיים לאחר הגעתה כשהיא בת ארבע בלבד.

הוריה של אדית שרדו את המלחמה ומעולם לא גילו מה עלה בגורלה של בתם הבכורה. רק בשנת 2006 גילתה אחותה, שנולדה לאחר זוועות המלחמה, מה עלה בגורלה של אדית.

אבן הנגף סמוך למקום מגוריה של אדית הלנה ברטלס

אדית הלנה ברטלס. נרצלחה בגיל ארבע.

ההפצצה על טילבורח

כל שלושת התחנות הקודמות היו מחוץ למסלול שמציעה האפליקציה. עתה הגעתי אל מרכז העיר והתחלתי ללכת במסלול "הרשמי" (בטילבורח עצמה קיימים עוד מספר אתרים בהם הוצבו אבני נגף, אך הם מעט מרוחקים ממרכז העיר ואולי אגיע אליהם בביקור אחר).

במרכז העיר הגעתי אל הבית בכתובת Noordstraat 59. ב-10 למאי 1940 טילבורח הופצצה על ידי הנאצים. המטרה הייתה כנראה התחנה המרכזית, הקרובה לבית זה, אך הפצצה נחתה כאן וגבתה את הקורבנות הראשונים של העיר במלחמת העולם השנייה. ארבעה עשר אנשים נהרגו בהפצצת הבית, שבעה מתוכם ילדים. הבית נבנה מחדש מאז, ואכן ניתן לראות שהוא חדש יותר מהבתים המקיפים אותו. בכניסה אליו מוצב כיום לוח זיכרון לזכר ההפצצה. לוח הארד והזכוכית מציג את המטוס המפציץ, את העשן שעלה מההפצצה ואת ההרס שנוצר בעקבותיה. לוח זהה ניצב גם בגן החירות של טילבורח, שאליו הגעתי בהמשך היום.

לוח הזיכרון ברחוב נורדסטראט 59

הבית שהופצץ ונבנה מחדש: ניתן לראות שהוא חדש יותר לעומת הבתים הסמוכים

משפחת מורל

מהבית בנורדסטראט הלכתי לחפש עוד שתי נקודות שהיו במסלול, אך מכיוון ונראה שהן נעלמו - הלכתי למצוא את אבני הנגף לזכר משפחת מורל. הלוחות ניצבים ב-Tuinstraat 85. 

סלומון מורל היה רופא וגזבר הקהילה היהודית של טילבורח. הוא היה נשוי לאדל וולף והיו להם שלושה ילדים: הנרי, מקס וקרולינה. אדל נפטרה עוד לפני הפלישה הנאצית להולנד וסלומון התחתן עם עוזרת הבית שלו, קלרה. תחת הכיבוש הנאצי מורל היה מנוע מלטפל בארים בגלל היותו יהודי, אך גירושו למחנות עוכב בזכות היותו רופא. הוא וקלרה התחבאו בבית משפחה הולנדית אך הם נתפסו בשנת 1943 ונשלחו לפיכט, לווסטרבורק ולבסוף נרצחו באוושוויץ. 

בתו של סלומון, קרולינה הייתה מאושפזת במוסד פסיכיאטרי באפלדורן ואחרי האשפוז נשארה שם במחבוא. היא נתפסה ונשלחה גם לאוושוויץ. הבנים הנרי ומקס שרדו את המלחמה.

אבני הנגף לזכר משפחת מורל

סלומון מורל

משפחת חרסונס

בהמשך הרחוב, בכתובת Tuinstraat 61 הוצבו אבני נגף לזכר משפחת חרסונס (קרובי משפחה של משפחת חרסון מהתחנה השנייה). הנרי חרסונס עבד בתחום הטקסטיל והיה ראש המועצה של יהודי טילבורח. הוא ואשתו, פרידה, גורשו לווסטרבורק ומשם לברגן בלזן. הנרי נרצח במחנה ההשמדה ואילו פרידה נמצאה מתה מאוחר יותר בברלין.

אבני הנגף לזכר משפחת חרסונס

קדושים ברחובות

התחנות הבאות של המסלול הוקדשו ללוחות בעלי מוטיב נוצרי, שהוצבו בפתחי בתים ברחוב Nieuwlandstraat. לא התעכבתי הרבה מול הלוחות האלה אלא רק עצרתי להתרשמות קצרה מהם. אם איוור היה איתי היום הוא בוודאי היה יודע לפרט עבורי על המוטיבים הנוצריים שבלוחות. 

הרחוב הסתיים קרוב למרכז המסחרי של העיר העתיקה. ניצלתי את החלק הזה של המסלול לעצירה לארוחת צהריים ברשת האהובה עלי, בייגלס אנד בינז.

מריה וישו בפתח בית ברחוב ניולאנדסטראט

(המשך היום - בחלק ב')

הולנד: מוזיאון הטבע של ברבנט

26.08.2020

חופשת הקיץ הארוכה שלחה אותנו להרבה מקומות שטרם ביקרנו בעבר. ביום גשום שכזה הגיע תורו של מוזיאון הטבע של ברבנט (Natuurmuseum Brabant), הנמצא בעיר טילבורח. מוזיאון הטבע המקורי והקטן נפתח ב-1935 ולא ישב בבניין הנוכחי ; בשנת 1985 הוא עבר למבנה הנוכחי, ששימש לפני כן כבית ספר יסודי וכווילה פרטית של יצרן בדים. הוא נמצא דקות הליכה ספורות מהתחנה המרכזית של טילבורח.

המוזיאון מציג מידע רב על בעלי חיים: הדגש הוא על אזור ברבנט (דרום הולנד וצפון בלגיה), אך קיימים גם דגמי בעלי חיים ממוקמות נוספים. הביקור כאן בהחלט נחמד, אך בעיקר התרשמתי כי הוא מכוון בעיקר למשפחות מקומיות. אין כמעט מידע באנגלית ויש הרבה פעילויות המכוונות לילדים. לא למדתי פה הרבה דברים שלא ידעתי, אבל יש כאן כמה תצוגות מאוד יפות לצפייה, פוחלצים מעניינים, בית קפה נחמד ולסיום שלד ענק של לוויתן-זרע.

לסיכום, מומלץ לבקר (עדיף עם ילדים) אם יש לכם זמן פנוי בטילבורח או אם אתם סתם מחפשים מקום נחמד ביום גשום.

הווילה בה יושב מוזיאון הטבע של ברבנט

דגמי פטריות

איוור ועופות מפוחלצים

שלד לוויתן הזרע

אנחנו וצלעות הלוויתן

בונוס מיוחד בחוץ: אחת מהספות החברתיות של טילבורח

הולנד: מוזיאון דֶּה פּוֹנְט בטילבורח

29.10.2020

שנת 2020 האיומה הכתה בנו חזק ואפשרויות הטיול הצטמצמו גם בהולנד. אם בביקור הקודם שלי הספקנו לבקר בשניים מהמוזיאונים של טילבורח (מוזיאון הטקסטיל ומוזיאון הטבע), היום צירפנו לרשימה מוזיאון שלישי. המוזיאון שבחרנו הוא מוזיאון דה פונט (De Pont) לאמנות מודרנית. 

המוזיאון נפתח בשנת 1992 והוא נקרא ע"ש יָאן דה פונט, עורך דין מקומי שביקש בצוואתו להקים מוזיאון אמנות מודרנית בטילבורח. בעבר פעל במבנה מפעל טקסטיל, שלא הצליח לעמוד בתחרות מחו"ל וכך הוא מצא את עצמו מוסב למוזיאון. מאז פתיחתו שופץ המבנה והורחב מספר פעמים כדי ליצור חללי תצוגה נוספים.

רכשנו את הכרטיסים אונליין, כפי שנדרש בתקופת הקורונה ; יצאנו ברגל אל המוזיאון, הנמצא כעשר דקות הליכה מביתו של איוור. אני לא חובב גדול של אמנות מודרנית ומשתדל לא לבקר יותר מדי במוזיאונים מהסוג הזה, אבל בכל תצוגת אמנות מודרנית אני תמיד מצליח למצוא יצירה אחת שמרתקת אותי. דה פונט היה יוצא-דופן באופן מאכזב. אמנם לא חסר מה לראות כאן מבחינה כמותית, אבל לא מצאתי אף יצירה או תצוגה שהרשימו אותי במיוחד. לקראת סוף הביקור בו, כבר די שמחתי לצאת.

אז מה בכל זאת ראינו? היצירה הבולטת של המוזיאון היא הראשונה שנתקלים בה: מיצג של חדר מלא בשעונים, התלוי מהתקרה ומתנדנד מצד לצד. בתצוגה אחרת היו כמה מיני-מכוניות, כשכל אחת זכתה ב"אישיות" משלה ; המיצג הכי מרשים היה סרטון של 45 שניות המוצג במשך עשר דקות ומציג סצנה המחקה את פגישתן של מריה ואלישבע בברית החדשה. יתכן וחלק מהתצוגות בן מתחלפות ופשוט נפלנו על זמן לא טוב לביקור. 

לקראת סוף הביקור הגענו לתצוגה בה מוקרן סרט באורך 80 דקות ; כבר היינו מותשים ומשועממים ובחרנו שלא לצפות בו. מי יודע, אולי פה פספסנו את המיצג הכי מדהים של המוזיאון. בכל מקרה, ייקח זמן לשכנע אותי לבקר כאן שוב בעתיד. 

בשורה התחתונה: לחובבי אמנות מודרנית בלבד. יותר נהניתי מהביקור בסופר אחרי המוזיאון.

הכניסה למוזיאון דה פונט

מיצג החדר והשעונים

חלק ממיצג המכוניות

הסרט בהילוך איטי

איזה כיף להיות בחוץ

הולנד: מוזיאון הטקסטיל של טילבורח

 23.08.2020

ביקור הקיץ שלי בהולנד עמד בצילה של מגפת הקורונה - חצי שנה לאחר הביקור האחרון שלי כאן. איוור ואני החלטנו לבקר במקומות פחות תיירותיים, שעדיין לא יצא לנו להגיע אליהם בביקורים הקודמים. אחד מהמקומות האלה היה מוזיאון הטקסטיל של טילבורח (TextielMuseum) - העיר בה איוור גר. עד היום הוא מעולם לא ביקר במוזיאון הזה וכך הייתה לנו אפשרות לחות אותו לראשונה ביחד.

לעיר טילבורח יש עבר עשיר של ייצור טקסטיל וצביעת בדים. המוזיאון, שנפתח כבר ב-1958, יושב במבנה שהיה שייך לחברת הטקסטיל C. Mommers & Co. המבנה עצמו נבנה כבר ב-1860 ושופץ באופן נרחב בשנת 2008. השיפוץ הוסיף למבנה הישן של המוזיאון חלקים מודרניים בצורת מסדרונות זכוכית המקשרים בין בנייניו. 

מוזיאון הטקסטיל מציג היום את ההיסטוריה של האריגה במקביל לשיטות אריגה חדשות במכונות אוטומטיות. בעוד המכונות ההיסטוריות נמצאות במוזיאון בעיקר לשם התצוגה, המכונות האוטומטיות נמצאות בשימוש וחלק מהתוצר שלהן נמכר בחנות המזכרות של המוזיאון.

עקב הנחיות הקורונה היינו צריכים להזמין כרטיסים מראש טרם ההגעה. בביקור עצמו התבקשנו לשמור על הנחיות הריחוק החברתי או על כמות אנשים מותרת בחדרים הקטנים. חיכינו מעט ברחבה החיצונית לפני הכניסה למוזיאון. ניצבת כאן ארובה בולטת מאוד - כנראה חלק מהמפעל העתיק. מצאנו כאן גם את אחד מהספסלים (Social-sofa) המפורסמים של טילבורח שהוקדש למוזיאון.

מוזיאון הטקסטיל

הספסל-החברתי של מוזיאון הטקסטיל

במוזיאון עצמו ערכנו את הסיור לפי איך שהצוות כיוון אותנו. הם חילקו את המבקרים לאגפים שונים כדי למנוע התקהלות  גדולה במקום אחד. אנחנו פתחנו את הביקור שלנו בקומה העליונה המציגה אמנות טקסטיל. בהמשך ירדנו אל הקומות התחתונות ואל "מעבדת הטקסטיל" (TextielLab) בה פועלות חלק מהמכונות המודרניות. זהו בהחלט החלק המרשים ביותר של הביקור: המכונות ייצרו אריגים (וגם מסכות בד לתקופת הקורונה...) ובחדרים המקיפים את המתחם הראשי יכולנו לבקר במיני-תצוגות. באחת מהן איוור מצא אריג גדול המתאר את מפת העיר בה הוא נולד - בֶּרְחֶן אוֹפּ זוֹם. 

עברנו גם בחלל המציג את מסע הבד החל משלבי ייצורו הראשונים ועד קבלת האריג המוכן. בחלקה המרכזי של התצוגה אפשר לבחור במסך אינטראקטיבי את האריג אותו אנו רוצים ליצור. לאחר בחירת כל מאפייני האריג, הוא "נוצר" באופן וירטואלי על הקיר שממול באמצעות מקרן.   

לקינוח סיימנו באגף המציג מכונות אריגה עתיקות, העשויות מעץ. בין לבין הספקנו לעבור גם בבית הקפה הנחמד של המוזיאון ובחנות המזכרות. הפריטים בחנות אמנם אינם זולים, אבל האיכות שלהם גבוהה בהתאם. 

מוזיאון הטקסטיל הוא שונה מאוד ממוזיאוני אמנות או מוזיאוני טבע, אך הוא מציג חלק מהמסורת וההיסטוריה של טילבורח ובהחלט שווה ביקור. אני ממליץ בעיקר לבקר בו בימים קרים וגשומים, בהם האפשרויות לטיולים מצטמצמות. אותנו הגשם ללא מטריה בדיוק ביציאה מן המוזיאון :-)

הקומה העליונה והיותר "אמנותית" של המוזיאון

מכונה עתיקה במוזיאון הטקסטיל

אני במוזיאון

האולם המרכזי של מעבדת הטקסטיל

גרביים במעבדת הטקסטיל. למרבה הצער לא מכרו כאלה בחנות.

מפה ארוגה של העיר ברחן אופ זום

איוור ואני במוזיאון

הפסקה. ואז גם התקשרו לבשר לי שאני שלילי לקורונה

אחת ממכונות העץ העתיקות

הולנד: הקרנבלים של ברבנט (1) - טילבורח

הקרנבל של ברבנט

פברואר 2020 - הקרנבל של טילבורח

אחרי מספר טיולים בהולנד הגיע הזמן שאחווה את הקרנבל של ברבנט. הקרנבל נחגג במחוזות צפון ברבנט ולימבורג, שם מרוכזת עיקר האוכלוסייה הקתולית של המדינה. החגיגות נערכות בכל שנה במשך סוף שבוע ארוך, שנופל בין תחילת פברואר לתחילת מרץ, ארבעים יום לפני חג הפסחא. אותם ארבעים ימים הם למעשה ימי התענית (לֶנְט, Lent) בהם הקתולים מתנזרים מאכילת בשר, שתיית אלכוהול ומהנאה באופן כללי. הקרנבל נועד לתת כמה ימי שחרור וכיף לפני שמתחילה אותה תענית מבאסת ; וההולנדים בהחלט יודעים איך לחגוג. מבחינה דתית, התענית מתחילה באופן רשמי בחצות שבין יום שלישי ליום רביעי, המכונה "יום רביעי של האפר". נהוג לחגוג את הקרנבל החל מיום ראשון שלפני יום רביעי של האפר, אבל בפועל הרבה ערים מתחילות את המסיבות כבר ביום שישי.

לכל עיר בברבנט (ובלימבורג) יש את הזהות האישית שלה בזמן הקרנבל: קרנבל בטִילְבּוּרְח יהיה שונה לחלוטין מזה של דֶּן בּוֹס ושניהם רחוקים מאוד מהמנהגים של בֶּרְחֶן אוֹפּ זוֹם וערים אחרות. מקובל שהערים מקבלות שמות שונים לזמן הקרנבל, וכך טילבורח "מאבדת" את שמה הרשמי לכמה ימים ומכונה קְרָאוּקֶנְסְטָאד (Kruikenstad, "קריית-כדים"). מקור השם החדש שלה הוא ב-Kruiken - אותו כד או בקבוק-אבן בו השתמשו בתעשיית הטקסטיל העתיקה של העיר ושמרו בו... שתן. תושבי העיר נקראים בזמן הקרנבל Kruikenzeikers ("משתיני-כדים") והם דואגים להבליט את הצבעים המקומיים של העיר: כתום וירוק. 

את מעיל הקרנבל שלי קניתי עוד בביקור הקודם בהולנד: איוור לקח אותי דווקא לחנות בעיר דן בוס כדי להצטייד במעיל, קישוטים וטלאים שמפארים את טילבורח. בהמשך הוא צירף אותי באופן רשמי למועדון הקרנבל שלו (ועכשיו היינו בסך הכל ארבעה אנשים...).

נחתתי באיינדהובן ביום שישי, בו נפתחו החגיגות, אבל באותו יום ויתרנו על יציאה אל מרכז העיר. בשלושת הלילות הבאים יצאנו למועדון בגלריית "De Heuvel" לבושים היטב: מעיל הקרנבל הרשמי, צעיף ירוק-כתום וכפפות תואמות. קצת קשה להתלבש עבור הקרנבל: בחוץ מאוד קר בלילה ואילו בפנים חם מדי ולא נעים ללבוש יותר מדי שכבות. ההמלצה: לסבול את הקור וללבוש מתחת למעיל רק חולצה מכופתרת ועוד שכבה דקה מתחתיה. בכל מקרה אל המועדון ובחזרה ממנו התניידנו עם תחבורה ציבורית. 

מוכן עם המעיל ונראה כמו גנרל

כשהגענו אל מרכז העיר בלילה הראשון, שמתי לב שהרבה מהמקומיים בכלל לא לובשים את הצבעים הרשמיים אלא פשוט לבושים בתחפושות. הכל הזכיר לי מאוד את פורים ; איוור הסביר לי שזה מאוד מקובל, בעיקר בגיל צעיר. ככל שאנשים מתבגרים יותר הם נוטים לנטוש את התחפושות וללבוש את המעיל "הרשמי". 

בגלריית "דה הוול" הייתה אווירה פשוט נפלאה, הרבה בזכות הבירה והמשקה המקומי - סְכְרוֹבֶּלֶר (Schrobbelèr). הסכרובלר פותח על ידי יָאן וָאסִינְח, תושב טילבורח שסבל מבעיות בקיבה. הוא הצליח לפתח ליקר שלא הכאיב לו בקיבה ובהמשך התחיל לייצר אותו באופן מסחרי. סכרובלר נמכר כיום בבקבוקי אבן בדומה לאלה ששימשו בתעשיית הטקסטיל של העיר. למתעניינים, אפשר גם לקנות אותו בדיוטי-פרי בשדה התעופה של איינדהובן. 

המוזיקה במועדון הפסיקה במשך הלילות במשך פעמים רבות להרבה ברברת. מועדון-הקרנבל המארח קיבל מבקרים רבים, העניק להם מדליות, קיבל מהם מדליות וכולם זכו לתשואות המקומיות "אַלָאף! אַלָאף! אַלָאף!" (Alaf - הם לא באמת יודעים מה המקור של התשואה אבל חושדים שיש לה קשר למספר 11). 

וכשלא היו דיבורים, התנגנו ברקע שירי הקרנבל. בניגוד לפורים בארץ, כאן יוצאים שירי-קרנבל חדשים בכל שנה. השירים מתחילים לצאת בחודשים שלפני הקרנבל - חלקם עוד בסוף נובמבר אך מרביתם בינואר. יש שירים שהם ברבנטיים באופן כללי ואילו אחרים הם הרבה יותר ספציפיים לערים מסוימות. שיר שהוא מאוד מתאים לעיר אחת מבחינת המקצב, כנראה לא יושמע בערים אחרות. מרבית השירים הם בעלי מקצב של שירי שיכורים או מארש צבאי שמח וכמעט כולם עוברים אחרי הבית השני לשירה של "לה לה לה" כי כבר לאף אחד אין באמת כוח לשיר הרבה מילים. גם השפה עצמה היא לא הולנדית תקנית אלא ניב ברנבטי מעורב עם הסלנג המקומי של כל עיר. מוטיבים חשובים בשירים הם מין, החפצה מינית, בירה, מסיבות וריקוד השורות "פּוֹלוֹנֶזֶה". כולם שרו ביחד במועדון: "היי ז'קלין, איפה הווזלין?" ולא נראה שזה מפריע לאף אחד ואף אחת. מצאנו את עצמנו חוגגים עם הרבה "משתיני-כדים" ונהנים מהופעות חיות של זמרים מקומיים כמו ג'וני פרפל (עם להיטו "סוס פורצלן") ופרנק סמייקנס (שהשאיל להיט ידוע של וורקה סרדוצ'קה האוקראינית). 

הלילה שבין יום שני ושלישי נחשב תמיד ללילה החזק של מסיבות הקרנבל. זהו הלילה שלפני "יום שלישי השמן" - היום האחרון והחשוב ביותר של הקרנבל. הלילה האחרון, שבין שלישי ורביעי מסתיים מוקדם מאוד - בדיוק בחצות של "יום רביעי של האפר" ולכן על לילה זה גם החלטנו לוותר. 

כך עברו שלושה ערבים של חגיגות קרנבל עם המון מוזיקה מצועצעת, ריקודי "פולונזה" ואלכוהול. המקומיים ששמעו שאני בכלל מישראל נראו מאוד נלהבים ונציגי המועדון המארח אפילו הזמינו אותי לשנה הבאה.

אחת מהרבה להקות מקומיות שעברו במועדון

עוד להקה מקומית עם הרבה כתום וירוק

איוור בהפסקת סיגריה

ביקור רשמי(!) של נסיך הקרנבל שקיבל מדליה מהמארח ונראה קצת אחרי יותר מדי סכרובלר

ג'וני פרפל בהופעה (משמאל)

לא העברנו הרבה זמן מחוץ למועדון - די קר בחוץ אז רק יצאתי מדי פעם לנשום אוויר וטיפה להתקרר מהחום שפנים. בלילה הראשון עוד הספקנו לצאת אחרי המסיבה לנשנש צ'יפס אבל משם מיהרנו בחזרה הביתה. מה שכן הספקתי לראות בין לבין זה את העיר מקושטת, מלוכלכת, מעוטרת בתמרורים מיוחדים ל"פולונזה" וגם את הקרנת סמל הקרנבל של טילבורח על הקתדרלה המרכזית. 

גם בימים עצמם הספקנו לא מעט: אמנם היינו בעיקר עייפים מהחגיגות אבל הצלחנו לטייל קצת בעיר ולפנות זמן לביקור משפחתי אצל אחותו של איוור. לא היה לנו הרבה זמן לטיולים רציניים - אבל זה היה ידוע מראש: הגעתי לפה בעיקר בשביל חווית הקרנבל.
לאיוור טילבורח לא הספיקה. הוא שמר לי כהפתעה את חווית הקרנבל של ברחן אופ זום ליום האחרון של הביקור שלי.

בזמן הקרנבל ההולנדים פחות מקפידים על הניקיון הידוע שלהם

מעילי הקרנבל מתאוורים בין החגיגות. לפי המסורת, אסור לכבס אותם.

תמרור של ריקוד פולונזה בטילבורח

דגלי הקרנבל עם האיש שמחזיק את כד השתן, ליד התחנה המרכזית של טילבורח.

הולנד: עוד קצת מטילבורח

16.09.18

אני? קניות?

את היום האחרון של הביקור הזה בהולנד הקדשנו שוב לטילבורח. ביקשתי מאיוור שנעבור בסניף החדש של פריימרק, שנפתח אחרי הביקור הקודם שלי בעיר. כן, אני יודע שזה נורא ישראלי וממש המוני ללכת לפריימרק, אבל הייתי חייב פעם אחת לחוות את זה.

עוד לפני פריימרק הלכנו ברגל עד מרכז טילבורח ואל כנסיית סנט יוזף, אותה ראיתי גם בביקור הקודם שלי כאן. לצערי, בכנסייה נערכה מיסה ואיוור העדיף שנוותר על הביקור בה. במקום הביקור בכנסייה ישבנו קצת בכיכר המרכזית של טילבורח להפסקה קצרה באחד מבתי הקפה.

הקניות הגיעו מייד אחר-כך: פריימרק (המוני אבל לא כזה נורא), חנות מזכרות קיטשית ועוד כמה מקומות שאיוור היה צריך לעצור בהם. לאחר הקניות עצרנו לארוחת צהריים ב"בייגלס אנד בינס" (נדמה לי שאני כבר יכול לפתוח כאן מנוי). במקרה נתקלנו כאן בשני חברים של איוור, שהספקתי להכיר בביקור הקודם שלי. 

מיץ וכנסיית סנט יוזף

בייגלס אנד בינס

ובכל זאת - כמה אתרים בטילבורח

בדרך חזרה הביתה איוור לקח אותי לסיבוב דרך כמה נקודות מעניינות בטילבורח. תחילה הגענו אל בית הקברות הקתולי של טילבורח - בְּרֶדַסֶווֶח (Bredaseweg), המוקף פסלים נוצריים. עם סגירתן של כנסיות קתוליות בעיר, התעוררה השאלה מה לעשות עם הפסלים שעיטרו אותן. אחד מהפתרונות היה הצבת הפסלים על גדר בית הקברות. איוור סיפר לי את סיפורה של מַרִיטֶה קֶסֶלְס (Marietje Kessels), ילדה בת 11, שגופתה נמצאה ב-1900 באחת מכנסיות העיר. לא ידוע בדיוק מי רצח את מריטה, אך כיום סבורים שמדובר באחד מאנשי הכנסייה, שקבור לא רחוק ממנה בבית הקברות.

חלפנו ליד מגדל המים הישן של העיר שנבנה ב-1897 ושימש אותה עד לפני שנים ספורות. אנשי טילבורח גאים בכך שמגדל המים שלהם נחשב לספק המים הנקיים ביותר בהולנד כולה. זהו מגדל-לבנים יחסית מפואר, בעיקר אם אני משווה אותו למגדלי המים שאני רגיל אליהם מהארץ. ליד המגדל יש מנזר ישן שהוסב לדירות סטודיו עם שכר-דירה נמוך. בחצר הגדולה של המנזר נבנו יחידות דיור מודרניות יותר ; זה נראה כמו מקום נפלא לגור בו.

בהמשך עברנו שוב ליד מגדל "עץ חג-המולד" של טילבורח, המפורסם בצבעיו ובאורות הצבעוניים המאירים אותו בלילה. הבניין נבנה באיזור בו פרחה בעבר תעשיית הטקסטיל של טילבורח ; בשכונה זו עסקו בעיקר בצביעת הבדים, ומכאן צבעי המגדל.

עוד אחד מספסלי הפסיפס של טילבורח

פסל על גדר בית הקברות ברדסווח

מצבת קברה של מריטה קסלס

מגדל המים של טילבורח

מגדל "עץ חג המולד"

סוף הביקור השני

את היום הזה סיימנו בקולנוע יורוסקופ (Eurpscoop) בפאתי העיר. אכלנו ארוחת ערב מצוינת במסעדת De Beren ולמרות השירות האיטי בה, הספקנו להגיע להקרנת הסרט שבחרנו.

למחרת בבוקר איוור הסיע אותי בחזרה לשדה התעופה של איינדהובן ומכאן המראתי חזרה לארץ. נמנמתי טוב בתחילת הטיסה ; כשהתעוררתי המטוס חלף מעל שריפת יער בטורקיה (בדקתי אחר כך בחדשות) ומתחתיי נגלה מחזה שנראה כמו פטריה אטומית. זה בהחלט משהו שלא רואים כל יום.

מנת פתיחה מעולה ב"דה ברן"

הפצצה גרעינית? - יותר שריפת יער