אוסטרליה - המיטב

חמשת שיאי הטיול שלי באוסטרליה

כמו שסיכמתי את ניו זילנד בסגנון של "חמשת הגדולים", הנה מגיע גם הסיכום שלי לאוסטרליה. שוב, אין כאן דירוג מ-1 ל-5, אלא האתרים מופיעים לפי הסדר בו הגעתי אליהם במהלך המסע.

1. סידני 

העיר הגדולה באוסטרליה הייתה היעד הראשון והאחרון שלי במדינה המדהימה הזאת. למרות שאני לא נמנה על חובבי הערים הגדולות, נפלתי בקסמה של סידני. אפילו האכסנייה הנוראית הראשונה שלי, ההברזה של אליאן וגניבת הכסף לא קלקלו לי את החוייה. הספקתי לראות כאן את בית האופרה, מגדל סידני, מצעד המארדי גרא, מצעד ANZAC וגם יצאתי לסיור מקסים אל ההרים הכחולים, עם עצירה בגן החיות פדרדייל.

גשר סידני

2. האי פרייז'ר

ללא ספק, כאן טיילתי עם הקבוצה הכי טובה שהייתה לי במסע הזה, והשילוב של הקבוצה ההיא עם אי החול הפסטורלי הזה הביא לאחת מהחוויות הטובות של המסע כולו. האי פרייז'ר ממוקם לחופה המזרחי של אוסטרליה, ובמהלך הטיול בו עברנו בין דיונות חול עצומות, ספינה טרופה, אגמי מים מתוקים ובריכות "שמפניה" של מי-ים. הטיול שולב גם עם לינת שטח, הרבה בירה וכמה דינגו שניסו לגנוב לנו אוכל. 

אגם וובי באי פרייז'ר

3. שמורת קקדו

בפארק הלאומי קקדו טיילתי במשך יומיים עם קבוצה שיצאה מדרווין. פתחנו את הטיול בנסיעה (ארוכה) אל עבר השמורה הענקית, כשבדרך עצרנו לצפות בהאכלת תנינים. טיילנו בין ציורי קיר אבורג'יניים, נופים דרמטיים של שמורת קקדו וארץ ארנהם וכמה תלי טרמיטים. נכון שהזעתי כמו מטורף, אבל זה רק העצים את ההנאה שלי בטבילה בתוך הבילאבונג של המים המתוקים. 

בילאבונג בפארק קקדו

4. המרכז האדום

קשה לתאר כמה המקום הזה הרשים אותי. בערך מאז שידעתי שהוא קיים (סביבות גיל 5-6), רציתי לראות במו עיניי את הסלע הענק שניצב במרכז אוסטרליה. הטיול יצא מאליס ספרינגס ונמשך שלושה ימים: ביום הראשון ביקרתי בקניון המלכים הלוהט, למחרת בסלעי קאטה ג'וטה (האולגאס) ולראשונה באולורו האדום והענק (סלע איירס). ביום האחרון של הטיול במרכז האדום, הקפתי את אולורו בגשם - הליכה של כ-9 קילומטרים, שלעולם לא אשכח.

אולורו

5. אי הקנגורו

אמנם כאן דווקא פחות התחברתי לחברי הקבוצה, אך האי הדרומי הזה בהחלט פיצה על הגורם האנושי. החופים שלו ריקים כמעט מאדם ומאפשרים מפגש קרוב עם אריות ים. מחוץ לבקתה שבה ישנתי בלילה, הסתובבו עשרות קנגורו, שהצדיקו את השם שניתן לאי. הצלחתי לפגוש כאן גם כמה וולבי, פינגווינים וקואלות בטבע וקינחתי בביקור בסלעים בסלעים יוצאי הדופן, וגם בפודינג שוקולד מעולה.

מחוץ לבקתה באי הקנגורו

יום 86: האי פרייז'ר והרווי ביי

18.03.2010

אגם מק'קנזי

כולם התעוררו גם היום עוד לפני שמונה, ותומס עזר לי לפרק את האוהלים. האחרים טענו שהם מכינים את ארוחת הבוקר, אבל בפועל הם רק פתחו כמה פחיות בירה. הכנתי לי קורנפלקס בקערה ואז פתחתי את החלב כדי להריח אותו ; הוא התגלה כמקולקל - וכך העברנו את הבוקר בכרסום קורנפלקס יבש  עם עוגיות שוקולד-צ'יפס. לאחר הארוחה המוזרה הזו פינינו את המחנה.

מכאן יצאנו אל המקום המפורסם והיפה ביותר באי פרייז'ר - אגם מֵק'קֵנְזִי (McKenzie). חופו של האגם הוא לבן-אבקתי, המטרים הראשונים של המים בוהקים בצבע תכלת צלול ואחריהם הצבע משתנה לכחול עמוק. זה היה ללא ספק שיאו של הביקור באי פרייז'ר: הרגשתי כמו בגן עדן.

אגם מק'קנזי

בתחילת הביקור באגם עוד ירד גשם, אז חזרתי עם הקבוצה אל לרכב כדי לאכול את שאריות האוכל האחרונות שנותרו לנו. כששבנו אל האגם השמיים התבהרו ויכולנו להיכנס ולטבול במים הנקיים שלו. לא רציתי להיפרד מהמקום היפהפה הזה, אבל לאחר כשעה היינו צריכים לעזוב כדי לתפוס את המעבורת בחזרה אל הרווי ביי.

אני ליד האגם. יכול להסוות את עצמי בקלות בחול.

בחזרה להרווי ביי

נסענו אל תחנת הדלק של האי כדי לנפח מחדש את הצמיגים של הג'יפ ולזרוק את הזבל שצברנו בו בימים האחרונים. העלנו את הרכב על המעבורת והפלגנו בחזרה אל הרווי ביי כדי להזדכות עליו.

בהפלגה חזרה להרווי ביי

החזרנו את הרכב ללא שום בעיות ותקלות ושבנו אל האכסניה, בה קיבלנו חדרים חדשים. גיליתי שזרקו לי את האוכל שהשארתי במקרר ביחידה הקודמת, מכיוון והתחילו לשפץ אותה. ליה וסבין יצאו לקניות לקראת ארוחת הערב שהן הבטיחו לבשל לקבוצה. הן חזרו רק עם אורז וירקות, ואלה הפכו לצערי לירקות מבושלים. הסתפקתי בסוף רק באורז עצמו, אבל זה לא קלקל את הערב. שמחתי להעביר לילה נוסף עם האנשים המדהימים שטיילו איתי באי החול הגדול בעולם. מחר כבר אעזוב את הרווי ביי, יחד עם חלק מחברי הקבוצה לכיוון היעד הבא על החוף המזרחי של אוסטרליה.

יום 85: האי פרייז'ר

17.03.2010

בוקר ראשון בפרייז'ר

כולם התעוררו מאד מוקדם בגלל החום של הבוקר והשילוב עם כמות האנשים באוהל. הבוקר עבר באיטיות בזמן שישבתי עם שאר חברי הקבוצה לאכול את ארוחת הבוקר שלנו. אחר כך התחילו להיפתח הבירות הראשון (המאגר הפרטי של ליה וסבין) - ואילו תומס ואני התחלנו בפירוק המאהל. חלק מהקבוצות החליטו להשאיר את האוהלים שלהם במקום, מאחר ונחזור לאותה נקודה ללילה הקרוב.

אחרי פירוק האוהל וקיפולו, נכנסתי לנוח בתוך הרכב שלנו: כולו כבר התמלא בחול הדק של האי. לא מיהרנו לצאת אל עבר היעד הראשון של היום, אלא המתנו עד שהגאות תחלוף. אם הרכב ייסע על המים המלוחים של הים, זה עלול לגרום לו נזק - ולא ממש רצינו לאבד את כספי הפיקדון שלנו.

מדגימים הוראות בטיחות במקרה של מפגש עם דינגו

הספינה החלודה

כשהגיע זמן השפל יצאנו בנסיעה על חופו המזרחי של האי פרייז'ר בכיוון צפון. תחילה עצרנו בנקודת Happy Valley להתרעננות: זהו אתר לינה מסודר לתיירים ששילמו "טיפה" יותר כסף כדי לא לישון באוהלים. אנחנו עצרנו שם בעיקר בשביל שירותים וגלידה.

משם נסענו אל שרידיה של הספינה הטרופה מַאהִינוֹ (Maheno). הספינה טבעה בשנת 1935, ומאז שרידיה המחלידים נשארו על החוף ומשמשים היום כאתר תיירותי.

המאהינו

בריכות השמפניה

דילגנו על התצפית של Indian Head כי לאף אחד לא היה חשק לטפס עד אליה. במקום זאת, עצרנו מתחת לתצפית לצילומים ליד הים. המשכנו צפונה אל בריכות השמפניה: בריכות טבעיות שנוצרו בסלעים ליד החוף. מי הים נשפכים אל הבריכות, וכך למעשה זהו המקום היחיד באי פרייז'ר בו מותר לשחות במי ים ללא חשש ממדוזות או כרישים. הבריכות היו רדודות ומהנות, אך גם לכאן הגיע הגשם אחרי כמה דקות. לפחות זכינו גם בקשת בענן.

בריכות השמפניה

הלילה השני

ציפתה לנו נסיעה ארוכה וגשומה בחזרה אל המחנה. הפעם הגענו באור יום כדי שנוכל להתארגן לפני החשכה. החלטתי שהפעם לא נישן כולנו באוהל אחד ומיד גררתי את שני האוהלים שלנו מתוך הרכב: עד היום אין לי מושג איך בדיוק הצלחתי לעשות את זה, אבל תוך כמה דקות הקמתי לבד את שני האוהלים הגדולים. שאר הבנים היו עסוקים במתיחת היריעות נגד-הגשם בין העצים, וליה וסבין התחילו להוציא את הציוד מהרכב לקראת הארוחה.

גם הערב הצטרפו אלינו אניקה, בן וגידו - האלכוהול התחיל לזרום אבל בכמות פחותה מאמש: אפילו אלי דאג שלא להשתכר. בשלב מסוים ליה ובן פרשו אל תוך אחד האוהלים, ואני רק קיוויתי שזה לא האוהל שבו היה שק השינה שלי. כשהגיע גם תורי לפרוש לאוהל יחד עם שאר הקבוצה, איכשהו מצאנו את עצמנו כולם (חוץ מליה) שוב באותו האוהל - אף אחד לא רצה להיכנס אל האוהל שבו היו כביכול ליה ובן ולראות אם ומה קורה שם. לא יכולתי למתוח את הרגליים באוהל הצפוף כי קונור נרדם בכניסה ; ובנוסף לזה סבין שוב התחילה לנחור כמו מסור. כנראה שבשלב מסוים בוב כבר רתח מרוב צפיפות ונחירות , עד שהוא קם והעיף את קונור וסבין אל האוהל השני ; הסתבר שליה הייתה שם לבדה (כי בן עזב) בזמן שאנחנו נדחסנו כמו שישה סרדינים באוהל שלנו. 

ורק אז זכיתי בשנת לילה נורמלית. יחסית.

ימים 83-84: הרווי ביי והאי פרייז'ר

15.03.2010

להתראות נוסה!

התעוררתי מוקדם בבוקר האחרון שלי בנוסה כדי להספיק לסדר את התרמיל לקראת העזיבה. כשהגעתי אל התחנה המרכזית של נוסה, פגשתי שם ליה וסבין - הדניות שהכרתי בספארי הקאנו של גאגאג'ו, ופה כבר הבנו שאנחנו מגיעים לאותה האכסניה בהרווי ביי. 

בדרך מנוסה להרווי ביי נהג האוטובוס עצר לחצי שעת הפסקה ורענון בתחנת דלק עם חנות קטנה. כשנכנסתי אל תחנת הדלק נתקלתי בפנים שלא שמחתי לראות: אליאן הכלבה עם השותף החדש שלה בטיול. לשמחתי היא סיפרה לי שהיא מגיעה לעיירה רֵיינְבּוֹ בִּיץ'  (Rainbow Beach) כדי לצאת ממנה לאי פרייז'ר.

הרווי ביי

כשהגעתי אל הֵרְווִי בֵּיי (Hervey Bay), אספו אותי מאכסניית "הארמון"(Palace) - שממנה אצא לסיור באי פרייז'ר מחר. בעיירה עצמה אין הרבה מה לעשות ומרבית המטיילים באים הנה כי זו נקודת היציאה הטובה ביותר לאי הסמוך. אסור להיכנס למי האוקיאנוס כאן בגלל המדוזות הקטלניות - וגם בגלל הכרישים. 

בשעות אחר הצהריים ארגנתי את התיקים שלי למחר: התרמיל הגדול לא יגיע איתי לאי פרייז'ר, ואקח איתי רק את תיק הגב הקטן עם דברים לשלושת הימים הקרובים. את החדר שלי חלקתי עם שני הולנדים ושוויצרי, בעוד שליה וסבין היו עם ארבעה ישראלים. 

בערב ישבתי עם הדניות לשיחה ארוכה על מוזיקה סקנדינבית. הן היו בהלם מהידע שלי על זמרים דנים ושבדים, ואני הייתי המום מכמות הבירה שהן שותות. לימדתי אותן כמה מילים בעברית כדי לתקשר עם הישראלים שבחדר: "שקט!" "תסתמו" ו"כוס אמק!". כולם הלכו לישון יחסית מוקדם כי מחר צריך לקום בשש לקראת היציאה לאי.

16.03.2010

אל האי פרייז'ר

היום התחילה אחת משתי החוויות המדהימות של הטיול שלי באוסטרליה: ביקור של שלושה ימים באי פְרֵייזֵ'ר (Fraser Island). הטיול מתבצע באופן עצמאי: כל קבוצת מטיילים מקבלת רכב שטח לנהוג בו באי, וכל הקבוצות שיצאו מאותה האכסניה נוסעות בשיירה בין האתרים החשובים של האי. בבוקר עזבתי את החדר, נעלתי את התרמיל הגדול שלי באכסניה והלכתי עם כולם לתדריך על מסלול הטיול. התדריך נמשך יותר משעה ובסופו של דבר חילקו את המטיילים לקבוצות. אחרי כמה החלפות של אנשים בין הקבוצות נותרתי עם ליה וסבין, שני הולנדים - בוב ותום ושני אנגלים - אַליסטֵר ("אלי") וקונור. שילמנו ביחד את דמי הפיקדון על הרכב (שלא יוחזרו במידה וייגרם לו נזק) ויצאנו אל הסופרמרקט לקנייה הקבוצתית. קנינו אוכל לשלושת הימים הקרובים וגם מאגר בירה קבוצתי ; ליה וסבין הוסיפו לעצמן עוד מאגר בירה פרטי. החלטנו גם לגבש את הקבוצה עם מארז גלידות של Golden Gaytime לפני העלייה למעבורת אל האי.

מימין: תום, קונור, בוב, אליסטר, סבין וליה. קבוצת ה-Golden Gaytime!

אגם וובי

האי פרייז'ר הוא אי החול הגדול בעולם, למרות שמרחוק הוא נראה מאד ירוק - עדיין מרבית הקרקע בו היא חול ים. הוא מנוקד באגמי מים מתוקים מרהיבים שבהם אין סכנה של כרישים או מדוזות - ובכך הוא הופך לאתר חובה למטיילים בחופה המזרחי של אוסטרליה. 

לאחר הפלגה של כ-50 דקות מהמזח של הרווי ביי הגענו אל האי פרייז'ר. כשהגענו אל תחנת הדלק המקומית, הורדנו את נפח האוויר בצמיגים לפי ההוראות שקיבלנו. הרבה מהנסיעה באי מבוצעת על החוף ובדרכים לא סלולות, ולכן יש לנסוע עם צמיגים מעט-רפויים. בוב היה היחיד מכולנו שנהג ברכב, מכיוון והוא גם היה בגיל המתאים וגם היה לו רישיון נהיגה בגיר ידני (ולי רק באוטומט).

פתחנו בנסיעה לעבר היעד העיקרי של היום הראשון: אגם ווֵבִּי (Wabby) - האגם נמצא בתחתיתה של דיונת חול עצומה וצבעו ירוק-טורקיז. רצנו במורד הדיונה הגדולה וזינקנו אל מי האגם היפהפה. מכיוון והגענו אליו ראשונים, הוא היה כולו "שלנו" למשך מספר דקות. אחר כך הצטרפו אלינו שאר הקבוצות וגם הגשם. האגם אמנם קטן, אבל די עמוק: במרחק 2-3 מטרים מגדתו כבר לא הרגשתי את הקרקעית.

אגם וובי

המאהל הראשון

מאגם וובי נסענו אל נקודת הלינה שלנו להיום. משום מה החלטנו להקים רק אוהל אחד מתוך שני האוהלים שקיבלנו - חשבנו שנוכל לישון שבעתנו בתוכו. וגם היה טיפה חשוך, אז בכלל התעצלנו להקים את האוהל השני.

האלכוהול התחיל לזרום עוד לפני ארוחת הערב: אני הסתפקתי בשתי בירות בלבד ובכך הצטרפתי גם לתום שלא השתכר. אליסטר דווקא השתכר די מהר, וליוויתי אותו מספר פעמים אל מחוץ למאהל כדי להקיא או להשתין. אחד מה"חוקים" של האי הוא שאסור ללכת לשירותים לבד בלילה, מכיוון ומסביבנו היו כלבי דינגו רבים. בשנים האחרונות הדינגו הפכו ליותר ויותר תוקפניים כלפי המבקרים באי, ולכן דרשו מאיתנו להסתובב בזוגות (או יותר) בחושך. השירותים כאן היו שירותי שטח בלבד: חופרים בור בחול, עושים מה שצריך ומכסים בסוף. רק צריך להקפיד שהבור לא יהיה קרוב מדי לים.

הערב הראשון

ריצה בעירום

אלי הציע שנרד ביחד כולנו אל החוף. כשהיינו שם הוא שאל לפתע: "מישהו הביא את המצלמה שלו לחוף?" - כשכולם ענו בשלילה, הוא אמר שהוא מוריד את בגד הים שלו ואנחנו מוזמנים להצטרף אליו לריצה בעירום. במהרה כל הקבוצה הורידה את בגדי הים ורצנו ערומים בחשכה על חופו של האי פרייז'ר. זה לא נמשך זמן רב, כי במרחק ראינו קבוצה אחרת עם פנסים ומיהרנו לברוח בחזרה אל בגדי הים שלנו. 

זה היה ערב כיפי עם חבורה מדהימה של אנשים: בהמשך הצטרפו אלינו אַניקָה וגִידוֹ מגרמניה ובן ההולנדי - הם שובצו בקבוצה עם ארבעה ישראלים ומיהרו להימלט מהם בכל ערב. 

מתישהו הלכנו לישון - אני באמת לא זוכר אם זה היה מוקדם או מאוחר. האוהל היחיד התברר כטעות: ליה הזהירה אותנו שסבין נוחרת חזק, מה שהסביר את הנחירות בלילה הראשון שלי בשמורת קולולה. עוד לפני שנרדמנו האוהל הספיק כמעט להתמוטט עלינו, והיינו צריכים לצאת ולחזק את היתדות. זה היה לילה מזעזע אבל במקביל גם כיפי וחוויתי: עד היום אני לא יודע אם באמת נכנס אלינו דינגו לאוהל או שרק חלמתי את זה...