לטביה וליטא (7): קלייפדה - עיר הנמל של ליטא

01.06.2017

נסיעה לקלייפדה

הבוקר יכולתי להרשות לעצמי להתעורר טיפה מאוחר ולהתארגן בעצלתיים בחדר לקראת עזיבת המלון שלי בשאוליי. בתחנה המרכזית של שאוליי המתנתי לאוטובוס שייקח אותי אל קלייפדה. הנסיעה נמשכה הרבה מעבר למצופה עקב עצירות רבות בעיירות בדרך. כשהגעתי לקלייפדה, המלון שלי היה במרחק הליכה קצר מהתחנה. ידעתי שאני מגיע למלון מיוחד (ובמחיר טוב), אבל לא ידעתי עד כמה. מלון הסוויטות "אררט" הוא מלון בסגנון ארמני. קיבלתי פה חדר מפואר עם סלון, מטבחון וחדר שינה - ההפך המוחלט מהמלון בעל המראה הסובייטי בשאוליי.

בדרך משאוליי לקלייפדה

קלייפדה

לחוף הים הבלטי ובקצהה של הרצועה הקורונית יושבת עיר הנמל החשובה של ליטא, קְלֵייפֶּדָה (Klaipėda, כן - עם נקודה מעל ה-e. שמה הגרמני הוא מֶמֶל). היא נוסדה באמצע המאה ה-13 ובמשך שנים רבות הייתה חלק מפרוסיה המזרחית ותחת השפעה גרמנית חזקה. קלייפדה נכבשה מספר פעמים - בין היתר על ידי השבדים, הגרמנים, הצרפתים והליטאים. היא הפכה לחלק מליטא הצעירה בשנת 1923, אך ב-1939 עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, איים היטלר על ליטא וסיפח אליו בחזרה את "ממל". היטלר אף הגיע לעיר ותועד נואם בפני קהל גרמני משולהב בכיכר המרכזית. לאחר מלחמת העולם השנייה נפלה קלייפדה לידיה של רוסיה הסובייטית והיא חזרה לידיה של ליטא העצמאית רק ב-1990.

מוזיאון השעונים

יצאתי מהמלון המפנק שלי אל עבר מרכז קלייפדה. לאחר ארוחת הצהריים הלכתי אל אחד מהמוזיאונים של העיר - מוזיאון השעונים (Laikrodziu muziejus). זהו מוזיאון קטן, שמציג מגוון סוגי שעונים ואת ההיסטוריה של בניית שעונים ומדידת הזמן. אין בו כמעט כיתובים באנגלית על המוצגים, אבל לא הייתי צריך יותר מכותרות כדי להבין מה קורה בתצוגות.

אחת מהתצוגות במוזיאון השעונים

נהר הדאנה ומרכז קלייפדה

מכאן המשכתי להתקרב אל מרכז קלייפדה, תוך שאני חוצה את נהר הדָאנֶה היפהפה (Danė). פארק מודרני ונקי עוטף את הדאנה והעניק לי תחושה שאני מסתובב בעיר שמתוחזקת היטב. יכולתי לראות כאן את הספינה העתיקה מרידיאנס, שכיום פועלת בה מסעדה.
העיר העתיקה של קלייפדה הייתה קטנה אבל הכילה כל מה שמצפים מעיר עתיקה: מרצפות אבן, כנסיות ורחובות קסומים. מפוזרים פה ושם מספר פסלים מודרניים של עכבר, חתול, רוח רפאים, בתולת-ים ואחרים ; ביקרתי את חלק מהפסלים והמשכתי אל כיכר התיאטרון (Teatro aikštė), הכיכר הראשית של העיר - זו שבה נאם היטלר ב-1939. בכיכר נמצא פסלה של "אנה בת הכומר", שהיא דמות משירו של סימון דָּאך, משורר מקומי שחי כאן במאה ה-17. זהו אינו הפסל המקורי של "אנה" אלא העתק משנת 1989.

המרידיאנס על נהר הדאנה

פסל "אנה בת הכומר" בכיכר התיאטרון

כיכר התיאטרון

איזור המצודה

הגעתי אל המצודה של קלייפדה, הנמצאת סמוך לנמל ולשפך נהר הדאנה. המצודה נבנתה כאן במאה ה-17 ואפשר לבקר במוזיאון קטן היושב בביצורי המצודה ומציג את התפתחותה של קלייפדה. אני בחרתי שלא לבקר במוזיאון וטיפסתי לנקודת תצפית נחמדה מהביצורים על העיר.
התקרבתי עוד יותר לאיזור שפך הדאנה אל הים הבלטי וכאן יכולתי לראות את פסל הרוח (נראית מעט כמו סוהרסן מ"הארי פוטר"), שעולה מן המים. בדרך חזרה עברתי גם בבית הכנסת של קלייפדה - ומכאן המשכתי דרך הרחובות של העיר הקסומה הזאת בחזרה אל המלון. למעשה, אין הרבה מה לעשות בקלייפדה, אך האווירה השלווה בה התאימה לי מצוין, במיוחד לאחר היום הטעון-מאוד-רגשית שעברתי אתמול.

תצפית מהביצורים על העיר

ברחובות קלייפדה

הכניסה למתחם בית הכנסת של קלייפדה

פסל הרוח שעולה מן המים

פארק הפסלים

לאחר מנוחה קצרה במלון (בכל זאת, צריך לנצל את החדר), יצאתי אל פארק הפסלים של קלייפדה. הפארק מוקדש לזכרו של מרטינאס מז'ווידאס (Martynas Mažvydas skulptūrų parkas) - הסופר שכתב את הספר הראשון בליטאית, אי שם במאה ה-16. הרבה מהפסלים בפארק הם מופשטים והתצוגה בו עדיין מתעדכנת מדי פעם.
את ארוחת הערב שלי אכלתי במסעדה הארמנית של המלון - דווקא האוכל כאן לא היה מדהים כמו החדר עצמו. למרות הריחוק היחסי שלו מהעיר, הרגשתי בטוח מאוד בסביבת המלון בשעות הערב, דבר שלא קרה לי בריגה. הערב הראשון שלי בקלייפדה היה מצוין, אבל בעצם לא הגעתי לפה בשביל העיר, אלא לביקור ברצועה הקורונית הסמוכה. וזה יקרה מחר.

פסל לא ברור בפארק הפסלים

עוד מהפארק: נראה כמו שלבים מהחיים עד הקבר

הולנד: זאנסה סכאנס

04.04.2019

אל צפון הולנד

הביקור החמישי שלי בהולנד (כן, אני עדיין סופר) היה בתחילת אפריל 2019. אתמול בערב שוב טסתי אל שדה התעופה של איינדהובן וישנתי עם איוור בביתו שבטילבורח.

הבוקר התארגנו, העברנו את המזוודות לרכב והעמסנו גם את כל האוכל שאיוור הכין. את הלילות הקרובים נעביר בפארק השייך לעיירה האלפווח ואיוור תכנן לבשל עבורנו מספר פעמים. לפני שיצאנו אל עבר היעד שלנו היינו מוכרחים לעצור עצירת ביניים במרכז טילבורח: רכשתי כרטיס קבוע לנסיעות בתחבורה הציבורית של הולנד. לאחר רכישת הכרטיס הטענתי אותו בסכום ראשוני (מערכת התחבורה בהולנד מחייבת שיהיו לפחות 20 יורו על הכרטיס בכל תחילת נסיעה, ולכן כרטיס כזה אינו מתאים לתיירים אלא למבקרים תכופים או מקומיים).

ציפתה לנו נסיעה לא קצרה אל פרובינציית צפון הולנד (Noord Holland), שתהיה הפרובינציה השלישית בה אבקר בממלכת ארצות השפלה. בדרך חלפנו ליד העיר אוטרכט, עברנו את אמסטרדם, בה נבקר בימים הבאים, והגענו אל העיר זָאנְדָם (Zaandam), היושבת צפונית לאמסטרדם.

איוור ואני בדרך צפונה

זאנסה סכאנס

לא ביקרנו בחלקה העירוני של זאנדם, אלא הגענו במיוחד לביקור באחד מהמקומות המתויירים ביותר בהולנד - זָאנְסֶה סְכָאנְס (Zaanse Schans - משמעות השם במקור: "הביצורים על נהר הזָאן"). המקום נחשב למעשה לאחת השכונות של זאנדם והוא פועל כמוזיאון פתוח של טחנות רוח, בתים עתיקים וחנויות לתיירים. הכניסה לאיזור היא בחינם ויש רק לשלם עבור החניה פה ועל הביקור בטחנות הרוח.

לאחר ארוחת צהרים קלה במרכז המבקרים של האתר, רכשנו מפה מקומית והתחלנו לטייל בזאנסה סכאנס. תחילה נכנסנו אל חלק מהחנויות, ביקרנו בסדנה בה מדגימים את אופן יצירת קבקבי העץ ההולנדים מעץ צפצפה וטעמנו גבינות בחנות של החברה ההולנדית "הנרי וויליח". 

טחנות הרוח של זאנסה סכאנס

טחנות הרוח על נהר הזאן (Zaan)

סדנת קבקבי העץ

אני ו"גבינות" מפלסטיק...

גם כשהולכים בין החנויות אי אפשר להתעלם מהיופי של טחנות הרוח העתיקות שברקע. בזאנסה סכאנס שמונה טחנות פעילות, כשרובן משמשות לייצור שמן, קמח או חרדל. אנחנו בחרנו לבקר דווקא בטחנת "החתול" (De Kat) שמתמחה בייצור צבעים. בקומה התחתונה של הטחנה יכולנו לראות חלק מהתוצרים שלה ולקבל הסברים על החומרים שאותם מרסקים כדי לקבל את מגוון הגוונים.

עלינו במדרגות התלולות אל הקומה השניה של הטחנה. כאן יכולנו לצאת אל רחבת התצפית ולראות את זאנסה סכאנס מזווית שונה.

בקומה העליונה של הטחנה

דוגמאות לצבעים תוצרת "החתול"

לאחר הביקור בטחנת "החתול" המשכנו להסתובב בין החנויות של זאנסה סכאנס. נמצא כאן הסניף הראשון של רשת "אלברט היין" (Albert Heijn), רשת הסופרמרקטים הגדולה ביותר בהולנד. אלברט היין ירש את העסק המשפחתי הצנוע של אביו וביחד עם בנו הפך אותו לרשת חנויות מצליחה. החנות הראשונה של אלברט היין היא צנועה מאוד אבל נראה שאיוור מאד התרגש לבקר כאן. אחד מעמודי הייסוד של הרשת הוא חלוקת קפה בחינם לקונים כי "לקוח עם קפה זה לקוח שקונה" ; איוור היה מוכרח לעצור כאן לכוס קפה ולהתרשם מהמוזיאון הקטן שבחנות.

מבט על זאנסה סכאנס מתוך אחת החנויות

החנות הראשונה של אלברט היין

אני בתוך נעל ענקית

האלפווח

כשמיצינו את הביקור בזאנסה סכאנס נסענו אל עבר מקום הלינה שלנו לימים הקרובים - העיירה הַאלְפְווֶח (Halfweg). משמעות שמה בהולנדית נובע ממיקומה: "אמצע הדרך" בין אמסטרדם להארלם. אנחנו ישנו בתוך מתחם-דירות שלו בפארק הגדול של האלפווח - פארק Spaarnwoude. קיבלנו דירה שקטה לצד אחת מהתעלות העוברות בפארק - מקום פסטורלי לא רחוק מאמסטרדם ובמחיר זול בהרבה ממה שהיינו משלמים במרכז העיר. אחרי שפרקנו את הציוד מהרכב, איוור בישל לנו את ארוחת הערב ; זה היה סיום מצוין ליום הראשון שלי בצפון הולנד. 

הסלון של הדירה שלנו בהאלפווח

הולנד: הכרות ראשונה עם אמסטרדם

05.04.2019

סוף סוף אמסטרדם

בהולנד נחתתי לראשונה במרץ 2008, כשהייתי בדרכי אל שבדיה. לא יצאתי אז משדה התעופה והולנד נשארה כ"חור" בולט ברשימת היעדים שלי. לבסוף הגעתי להולנד באמצע 2018 - אבל לא לאמסטרדם (וכך שוב שלוש פעמים נוספות) ; ביקרתי כבר בטילבורח, דלפט, האג ואפילו בבארלה-נסאו אבל עדיין לא בעיר המפורסמת ביותר במדינה. בפעם החמישית שלי בהולנד הגיע הזמן לשנות את זה: לפני יותר מחצי שנה קניתי כרטיסים למופע האירוויזיון השנתי של אמסטרדם והתחלתי לתכנן ביחד עם איוור את הביקור פה: סוף סוף אמסטרדם!

שייט בתעלות

מכיוון ואת הלילה העברנו בפארק-דירות בעיירה האלפווח, היינו צריכים לנסוע אל מרכז אמסטרדם. למרבה המזל הרכבות של הולנד מדייקות וכל רבע שעה יוצאת רכבת מהאלפווח אל התחנה המרכזית של אמסטרדם.

אַמְסְטֶרְדָם (Amsterdam) הוקמה במאה ה-12 לגדות נהל האַמְסְטֶל, שם נבנה סכר שהעניק לה את שמה. לקח לה זמן לשגשג והיא הפכה להיות אחת מהערים המפורסמות באירופה רק במאה ה-17, אז היא ידעה את תור הזהב שלה. במאה ה-20 היא נותקה מהים הפתוח עקב הקמת סכר, שיצר את ים אָייסֶלְמַר (IJsselmar). אמסטרדם שמרה על פרסומה העולמי בזכות היותה בירת הולנד (לצד האג), איכות החיים שבה, המוזיאונים המפורסמים, ספרה של אנה פרנק, מדיניות סמים מתירנית וגם בזכות רובע החלונות האדומים.

את יום הטיול שלנו באמסטרדם התחלנו בשייט בתעלות העיר. מצאנו את אחת מחברות השייט ממש מחוץ לתחנת הרכבת - Lovers Canal Cruise. השייט מתחיל בשפך נהר האמסטל, הנקרא בשם "אָיי" (IJ) וממנו נכנסנו אל תעלותיה הטבעתיות של אמסטרדם, המקיפות את מרכז העיר העתיקה. בשייט חולקו אוזניות ויכולתי להקשיב להסברים על העיר בעברית. יכולנו לראות מלמטה את בתיה של העיר, שנבנו בצפיפות משני צידי התעלות. המוני זוגות אפניים והרבה כלי רכב חונים לצידי התעלות ; בכל שנה הרשויות נאלצות לדוג מהמים כמה מאות אופניים יחד עם כמה מכוניות בודדות, שנופלות לתוך התעלות. 

איוור אמר לי להביט על הגמלונים שבראש הבניינים. בכל אחד מהם היה מתקן בולט עם גלגלת וכבל, שעד היום משמש את המובילים להעלות ולהוריד ציוד מהדירות. מסתבר שפתחי הדלתות הם צרים מדי להעברת הריהוט, ולכן יש להעביר אותו דרך החלונות. 

השייט המשיך ועבר ליד בית אנה פרנק, אליו תכננו להגיע מאוחר יותר הערב. אחר כך חלפנו ליד בית האופרה של אמסטרדם וראינו לידו אנדרטה שחורה עם כיתוב בעברית. השייט הסתיים בחזרה אל האיי, וכאן ראינו את המבנה המודרני של מוזיאון איי-פילם ואת צידה השני של תחנת הרכבת המרכזית. 

אמנם לא רואים מהשייט הרבה מהנקודות החשובות של אמסטרדם, אבל בתור פתיחה לטיול הוא בהחלט העשיר לי את חוש ההתמצאות בעיר. לאחר כשעה שבנו אל נקודת המוצא שלנו.

יוצאים לשייט, מחוץ לתחנה המרכזית

איוור ואני בשייט

במהלך השייט. תיירותי מאוד אבל מהנה.

כיכר דאם

עם סיום השייט התחלנו את הסיור הרגלי שלנו ברחובות אמסטרדם. מזג האוויר המצוין התאים מאד לשיטוט ברחובות העיר והיה חבל "לבזבז" אותו על מוזיאונים. איוור הוביל אותי אל הכיכר המפורסמת ביותר של העיר - כיכר דָּאם (De Dam - "הסכר"), שיושבת במקום בו עמד בעבר הסכר על נהר האמסטל. זוהי הכיכר הלאומית של הולנד ובה יושב הארמון המלכותי של אמסטרדם (Koninklijk Paleis Amsterdam). כמו כן ניתן למצוא פה את הכנסיה החדשה של העיר, את מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו ואנדרטה המנציחה את חללי מלחמת העולם השניה. 

ארמון המלוכה בכיכר דאם

ברחובות אמסטרדם

מכיכר דאם המשכנו אל עבר התעלות הטבעתיות העוטפות את מרכז העיר העתיקה. לא תכננו הרבה דברים להיום, ובעיקר הסתובבנו ברחובות, נהנים מהתעלות, האוכל והרוגע היחסי (יחסי, כי בכל זאת היו מקומות מוצפים בתיירים). לאחר ארוחת הצהריים עברנו בחנות העוגיות של ון סטפלה (Van Stapele), בה מייצרים רק סוג אחד של עוגיות נפלאות ; לעתים תיירים נאלצים לעמוד בתור ארוך מחוץ לחנות כדי לקנות עוגיות.

מכאן הלכנו אל בית האופרה של אמסטרדם, כדי לבקר את האנדרטה שראינו מהשייט. אנדרטיית השיש השחורה הייתה מוקדשת ללוחמי המתחרות היהודיות בזמן מלחמת העולם השניה (Monument voor Joods verzet). גובהה ארבעה מטרים והיא כוללת כיתובים בהולנדית ובעברית לזכר הנופלים ואת פסוק כ"ג מירמיה פרק ח': "מִי-יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם, וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה; וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה, אֵת חַלְלֵי בַת-עַמִּי".

אני ואחת מהתעלות הטבעתיות

אנדרטת לוחמי המחתרות

בדרך חזרה מהאנדרטה אל כיכר דאם חלפנו ליד חנות הברווזים של אמסטרדם. את הברווזים האלה (חברה גרמנית במקור) מוכרים בכל העולם, וגם בישראל - אך זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בחנות שמכרה אך ורק את הברווזים. מצאתי עבורי ברווז-חרדי (מחזיק ספר תורה ומנורה) כדי שזה יצטרף לברווז-דלפט שקיבלתי מאיוור לפני כמה חודשים. לקראת הערב שבנו אל התעלות כדי לבקר בבית אנה פרנק. חלפנו ליד ההומומונומנט (Homomonument), אנדרטה בצורת משולש ורוד גדול בין התעלות השלישית והרביעית. האנדרטה הוקמה לזכר קורבנות הקהילה הלהט"בית במלחמת העולם השניה.

בחנות הברווזים של אמסטרדם (סניף אחד מתוך שניים)

אחת מפינות ההומומונומנט

בית אנה פרנק

בית אנה פרנק (Anna Frank Huis) יושב לגדת התעלה הרביעית מהתעלות הטבעתיות - רחוב פְּרִינְסֶנְחְרַאכְט (Prinsengracht). כאן הסתתרה משפחת פרנק בעת הכיבוש הנאצי של הולנד וכאן כתבה אנה פרנק חלקים מיומנה המפורסם. היומן נמצא על ידי אביה, אוטו פרנק, לאחר המלחמה ופורסם מאז בעשרות שפות. איוור הזמין לנו כרטיסים למוזיאון יותר מחודש לפני הביקור באמסטרדם ; לאחרונה לא ניתן לבקר במוזיאון ללא הזמנה של כרטיסים מראש, המציינים כבר את שעת הכניסה למוזיאון.
המוזיאון מציג תצוגת רקע על משפחת פרנק ועל המלחמה (במבנה צמוד לבית המסתור). בשלב הבא נכנסנו אל תוך הבית עצמו כדי לבקר בחדרים בהם הסתתרו בני המשפחה. כדי להיכנס לחלק המסתור היינו צריכים לעבור דרך דלת ספרים שהסוותה באמצעות הפיכתה לספריה. בתום הסיור עברנו דרך תצוגה מודרנית המציגה חלקים מרכזיים מיומנה של אנה. קשה להאמין שמציאות איומה כזו קרתה כאן באמסטרדם. הניגוד בין התעלה השלווה שבחוץ לבין החדרים האפלים של בית המסתור הוא פשוט בלתי נתפס.
מבית אנה פרנק שבנו אל תחנת הרכבת המרכזית של אמסטרדם. היום הארוך שלנו כאן היה עבורי רק טעימה ראשונית מהעיר היפה הזאת. אני מקווה שעוד אחזור לכאן בעתיד לטיולים הרבה יותר מעמיקים.

דלת בית אנה פרנק. בעיקר נועדה להיות נקודת צילום למבקרים ואינה משמשת כיום ככניסה אל המוזיאון.

צרפת: זכרונות מהנוטרדאם, פריז 1998

14.08.1998 - זכרונות מהנוטרדאם

לא ממש התכוונתי לכתוב על הטיול הראשון שלי בבלוג. אין לי יותר מדי זכרונות מפורטים או יומנים כתובים מהטיול ההוא, וכל מה שנשאר זה התמונות המעטות שצולמו בו. בכל זאת, זה היה אוגוסט 1998 - לא היו סמארטפונים והמצלמה שלנו הייתה מצלמת-פילם. מה שגרם לי לפתוח היום את האלבום הישן שלי ולנבור בקופסת הזכרונות מהטיול ההוא, זה האסון שפקד את קתדרלת הנוטרדאם של פריז (Cathédrale Notre-Dame de Paris), שעלתה היום (15.4.19) בלהבות ונכון לכתיבת שורות אלו - גורלה אינו ברור. הנזק גדול וממדיו האמיתיים יתבררו רק בהמשך. בינתיים מה שנשאר זה לקוות שלא הרבה אבד וכי יצירות האמנות של הנוטרדאם ניצלו. 

הלב פשוט כואב והעיניים מתקשות להאמין כשאחד מהמונומנטים הידועים והחשובים של פריז נשרף, קורס ומשאיר אחריו מאות שנות היסטוריה מאחור. עוד לפני הטיול הראשון שלי לחו"ל - לפריז (וללונדון), אני זוכר את עצמי יושב בבית ומתכנן לפרטי פרטים את המסלול שלי ושל הוריי. כשהגענו לשם, ניווטתי אותם ברחובות העיר כאילו אני כבר מכיר את המקום ; והייתי אז רק בן 15 וקצת. 

אמא ואני צופים על פריז ממגדל אייפל, אוגוסט 1998

קתדרלת נוטרדאם הייתה אחד מהמקומות שהכי ציפיתי לראות בעיר האורות. רק שנתיים לפני כן יצאה הגרסה של "הגיבן מנוטרדאם" של דיסני (לפי ספרו של ויקטור הוגו), שהפכה במהרה לאחד מסרטי האנימציה האהובים עלי. עד היום הפסקול של הסרט הזה מתנגן אצלי קבוע והוא הפסקול האהוב עלי בכל הזמנים.

בניית הקתדרלה החלה באמצע המאה ה-12 ונמשכה כמעט 200 שנה - עד אמצע המאה ה-14. היא נבנתה על האי אִיל דֶּה לָה סִיטֶה (Île de la Cité), היושב בנהר הסֶן ומשמש כלב-לבּה של פריז העתיקה. הקתדרלה נבנתה בסגנון גותי והיא כוללת בין היתר חלונות רוזטה עגולים, המנציחים אירועים מרכזיים מהתנ"ך והברית החדשה. פסלי הגרגולים המעטרים את הקתדרלה מפורסמים מאוד גם הם. 

חיפשתי תמונה טובה של הקתדרלה, אך לא מצאתי שום דבר באלבום שלי. כשחזרנו לארץ התברר לנו שמצלמת הפילם שלנו הייתה מקולקלת ותמונות רבות לא עברו את הסינון הסופיץ לפי מה שאני זוכר, הביקור שלנו כאן היה חטוף: הגענו אל האי, נכנסנו להצצה זריזה בקתדרלה אך יצאנו כדי להתפעל ממנה מבחוץ (יתכן וגם אז היא הייתה בשיפוצים ולכן לא יכולנו להיכנס פנימה, אבל אני לא בטוח לגבי זה). אז... תמונות אין, אבל זכרון וגלויות יש.
לצרפת אני מתכוון לחזור ביוני הקרוב (2019), אך לצערי פריז אינה בתכנון. לפריז אחזור בפעם אחרת ואני מבטיח לעצמי לבקר במה שיישאר מהנוטרדאם הגדולה. 

אין תמונות אבל יש גלויה של הנוטרדאם שקניתי במהלך הטיול ההוא

הולנד: הרייקסמוזיאום והכנות לאירוויזיון

06.04.2019

המיטב של הרייקסמוזיאום

היום השני שלנו באמסטרדם חולק לשניים. את הבוקר פתחנו בביקור במוזיאון המפורסם ביותר של העיר - הרייקסמוזיאום. כדי להגיע אליו נסענו מתחנת הרכבת של האלפווח אל התחנה המרכזית של אמסטרדם ומשם בחרנו להתקרב אל המוזיאון עם המטרו. לעומת היום הנעים שהיה לנו אתמול, היום מזג האוויר שב להיות קריר ולכן החלטנו לוותר על הליכה ברחובות.

הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum) יושב במבנה הנוכחי החל מ-1885, אך ההיסטוריה שלו מתחילה עוד בשנת 1800 כמוזיאון בעיר האג. כיום הוא חלק מ"כיכר המוזיאונים" של אמסטרדם ומציג את מיטב היצירות של אמנים הולנדים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות. ביום קריר שכזה, לא היינו היחידים שהחליטו להגיע אל הרייקסמוזיאום ; חיכו לנו כאן תורים ארוכים לרכישת כרטיסים ולהפקדת התיקים ולכן אני ממליץ על רכישת כרטיסים מראש. המוזיאון כולל מספר קומות של תצוגות ואפשר בקלות ללכת לאיבוד בין כל היצירות. הצטדיינו בכניסה במפה של המוזיאון והורדנו לטלפונים את האפליקציה שלו, בה מוצעים סיורים עצמאיים עם הדרכה קולית. האפליקציה התבררה כנפלאה: בחרנו את סיור "המיטב" כדי לראות היצירות המפורסמות ביותר של הרייקסמוזיאום. האפליקציה מציעה גם סיורים בנושאי מוזיקה, העבר הקולוניאלי, סיור של גלריית הכבוד וסיורים לפי תקופות. בנוסף, קיבלנו במחיר הכרטיס גם כניסה לתערוכה הזמנית המקיפה של יצירותיו של רמברנדט.

חזית הרייקסמוזיאום עם פרסום לתערוכה הזמנית של רמברנדט

עלינו לקומה בה נמצאת גלריית הכבוד, אולי הגלריה החשובה ביותר של הרייקסמוזיאום. נמצאות כאן עשרות יצירות, אך התמקדנו רק בחלק מהן. שלוש מהיצירות הנמצאות בגלריה הן "מוזגת החלב", "אשה קוראת מכתב" ו"הרחוב הקטן" של הצייר המסתורי, יוהאנס ורמיר. לפני מספר חודשים זכיתי לבקר במאוריצהאוס שבהאג וראיתי את "נערה עם עגיל פנינה" ו"נוף העיר דלפט" של ורמיר, והיום באתי לראות את יצירותיו ברייקסמוזיאום (רק פספסתי את "מכתב האהבה" שגם נמצא כאן). "מוזגת החלב", De Melkmeid (סביבות 1658) הוא אולי המפורסם מארבעת ציוריו של ורמיר ברייקסמוזיאום ; הוא עשיר בפרטים ובחפצים דוממים התופסים מקום לא פחות חשוב ממוזגת החלב שבמרכזו. "הרחוב הקטן", Het Straatje (סביבות 1657-1660) מציג קטע מרחוב בעיר דלפט, בה חי ורמיר כל שנותיו. את הרחוב המקורי שמופיע בציור אפשר לבקר כיום בדלפט ; הוא אמנם לא השתמר כמו בציור אך אחת מהנשים מהיצירה מעטרת כיום את הרחוב כתזכורת למבקרים.

  

"מוזגת החלב", ורמיר (1958)

חלק מ"הרחוב הקטן", ורמיר (סביבות 1657-1660)

בקצהה של גלריית הכבוד יושב המפורסם במוצגיו של הרייקסמוזיאום - "משמר הלילה" (De Nachtwatch) של רמברנדט מ-1642. הציור נודע במקור כ"המיליציה של קפטן פרנס באנינג קוך" ; הוא הוזמן במיוחד מהצייר, אך נדחה לאחר השלמתו עקב חוסר שביעות רצון של המזמינים. הציור הוא ענק - כמעט בגודל של 5 על 4 מטרים, וזה עוד אחרי חיתוך שבוצע מהיצירה המקורית, כדי שזו תתאים לקיר עליו נתלתה בעבר. האולם בו מוצב "משמר הלילה" היה הומה אדם, כשרבים מהתיירים מנסים לצלם את הציור המפורסם.

"משמר הלילה", רמברנדט (1642)

תיירים ו"משמר הלילה".

המשך התצוגה לקח אותנו בין עוד יצירות מפורסמות וחדרים יפהפיים של הרייקסמוזיאום. עברנו בספריה של המוזיאון, שעדיין פעילה (ראינו אנשים מעיינים בספרים למטה) ואיוור גילה כאן בתצוגה מדליה המראה את מפת העיר בה הוא נולד - בֶּרְחֶן אוֹפּ זוֹם. בהמשך ראינו בתי בובות שהחזיקו נשים עשירות בעבר. אלה לא היו בתי-ברבי, אלא בתי בובות ענקיים, שנבנו מחומרים איכותיים ועלו כמו בית אמיתי. בכל תקופה יהיו את האנשים שלא יהיה להם מה לעשות עם הכסף שלהם... ; הספקתי עוד לראות תמונה חורפת של אוורקאמפ, צייר שאהבתי יצירה אחרת שלו במאוריצהאוס, ראינו תמונת דיוקן עצמי של ון-גוך ואז היינו חייבים לקטוע את הביקור של "המיטב".

הספריה של הרייקסמוזיאום

בית הבובות היקר להחריד

קטענו את המשך סיור "המיטב" כדי להגיע אל התערוכה הזמנית של רמברנדט. הוצגו כאן מאות מציוריו ואיוריו של האמן ההולנדי הנודע: החל מעשרות דיוקנים עצמיים קטנטנים מתקופות שונות בחייו, דרך ציורים קלאסים כמו "הכלה היהודיה" (Het Joodse bruidje) ועד איורים תנ"כיים מקסימים, שחלקם שימשו כסקיצות מוקדמות לציורים אחרים. 

איוור קצת התעייף במוזיאון, ישב איפשהו והלך לי לאיבוד לכמה דקות. אחרי שמצאנו אחד את השני סיימנו את הביקור ויצאנו אל הקור של אמסטרדם, שהיה כבר פחות נורא. לאחר ארוחת צהריים חזרנו אל החדר שלנו בהאלפווח לשנ"צ ולארוחת ערב מוקדמת. היום הזה עדיין לא היה קרוב להסתיים.

בגלריית הדיוקנאות העצמיים של רמברנדט

איור של רמברנדט: "בועז ורות"

Eurovision in Concert

בערב נסענו עם הרכב לכיוון אמסטרדם - אך לא למרכז העיר. הגענו אל אולם AFAS Live כדי לצפות המופע השנתי שההולנדים מארחים: Eurovision in Concert. כל שנה מגיעים לכאן חלק נכבד מאמני האירוויזיון הבא כדי לתרגל את הופעתם מול הקהל, להתראיין לתקשורת ולהינות מאמסטרדם עצמה. מחוץ לאולם המתינו שתיים וחצי פעילות ארגון BDS שחילקו פלאיירים כדי לשכנע את הקהל להחרים את האירוויזיון השנה בישראל. לא נראה שכל כך הצליח להן כי רוב הפלייארים פשוט הלכו מיד אל הפח הסמוך. 

בתוך האולם חיממו את הקהל עם שירי אירוויזיון משנים קודמות ואחר כך המופע נפתח עם הופעת אורח של דנה אינטרנשיונל. דנה ניצלה את הבמה כדי להזמין את כולם לישראל והציגה את הזמר הראשון מהתחרות של 2019: קובי מרימי שלנו. אחרי קובי הופיעו עוד 27(!) זמרים והרכבים ממדינות אחרות, כשהאחרון מתוכם הוא דאנקן לורנס ההולנדי. נכון לכתיבת שורות אלו, דאנקן הוא התקווה הגדולה של הולנד לזכייה באירוויזיון ואני חושב שדי בצדק. ההופעה של דאנקן מול הקהל הביתי היתה ללא ספק זו שזכתה לתגובה העוצמתית ביותר הערב. 

חזרנו מאוחר אל האלפווח, מאושרים אחרי יום נפלא באמסטרדם. למחרת ציפה לנו היום האחרון של הטיול, אך לא תכננו הרבה ויכולנו להרשות לעצמנו להתעורר מאוחר.

במת המופע ב-AFAS Live

איוור ואני בקהל

הולנד: ביקור בקאוקנהוף

07.04.2019

מרדף אחר ברווזים

את היום האחרון של הביקור הזה בהולנד הקדשנו לגן קאוּקֶנְהוֹף (Keukenhof). הבוקר עצמו נפתח בעצלתיים בבקתה ששכרנו בהאלפווח. אחרי ארוחת הבוקר, בזמן שאני התחלתי לארוז את המזוודה שלי לקראת העזיבה מחר, איוור יצא לעשן ולשתות את הקפה שלו. אחרי כדקה או שתיים שמעתי אותו קורא לי "Get rid of the duck" וגיליתי שהברווז שהטריד אותו אתמול החליט לחזור. בזמן שניסיתי לסלק את הברווז הוא גייס עוד שני חברים, אבל בסוף הצלחתי להיפטר מכולם.

בסך הכל הם היו די חמודים

הצבעונים של קאוקנהוף

רק לקראת הצהריים יצאנו לכיוון קאוקנהוף (משמעות השם: "גינת המטבח"). הגן הענק נפתח לציבור בשנת 1949, כחלק מיוזמה של ראש העיר הסמוכה לִיסֶה (Lisse) להציג לציבור את הפרחים מרחבי הולנד ואת הזנים החדשים, שפותחו לאחרונה. כבר כשהתקרבנו אל ליסה יכולנו להבחין בשדות הצבעונים (Tulips) והפרחים האחרים מחוץ לעיירה ; שדות שלמים בצבעי צהוב, סגול וורוד פשוט נפרשו מולנו. כשהצלחנו להתגבר על הפקקים בכניסה אל האתר, חנינו ונכנסנו לביקור בקאוקנהוף. הכניסה לגן והחניה לידו כרוכות בתשלום.

שדה פרחים סמוך לעיירה ליסה

הגן אינו פתוח כל השנה, אלא רק לתקופה קצרה בין סוף מרץ לתחילת מאי, אז פורחים הצבעונים במלוא תפארתם. בסוף שבוע אביבי כזה, שבורך במזג אוויר נפלא, הגן היה עמוס במבקרים. כמות התיירים פה היא הדבר היחיד שאולי פגם במעט בחוויית הביקור. כל השאר היה פשוט מושלם.

המבנים הפזורים בגן קרויים על שמם של בנות ובני שושלת המלוכה ההולנדית: אורניֶה-נסאו (שם השושלת), יוליאנה, אירנֶה, וילהלמינה, וילם-אלכסנדר (המלך הנוכחי) וביאטריקס. ביקרנו תחילה בתערוכה בבניין אורניה-נסאו, שהייתה בהשפעת שנות השישים העליזות ונקראה "Flower Power". זה היה נחמד, די מצועצע - אבל היופי האמיתי של קאוקנהוף חיכה לנו בהמשך. מכאן המשכנו דרומה  אל עבר בניין יוליאנה (Juliana), כשבדרך אנחנו חולפים ליד מיני נרקיסים וצבעונים באינספור צבעים ודוגמאות. בבניין יוליאנה ראינו תצוגה קטנה על הגעת הצבעונים להולנד מאסיה, הניסיונות לפתח צבעונים בצבע שחור (רמז: זה לא באמת קרה) והעונה הנכונה לשתילת צבעונים.

בתערוכת Flower Power במבנה אורנייה-נסאו

צבעונים בקאוקנהוף

ועוד צבעונים

צבעונים ורודים מהפנטים

מיני הצבעונים בחוץ לא הפסיקו להפתיע אותנו: ורוד, סגול, אדום, צהוב, לבן, שילובי צבעים וצורות - כולם כתוצאה מהכלאות ומוטציות נדירות שההולנדים טיפחו לאורך מאות שנים. היו כמה מינים שנראו בעיני כפלסטיק, ורק מגע בהם הבהיר לי שמדובר בפרח אמיתי.
הגענו אל בניין וילהמלינה, בו היו בעיקר מסעדות וחנויות מזכרות להמוני התיירים. נחנו לאכול באחד מצידיו של האגם הקטן של הגן, בו יש מקטע המאפשר למבקרים "ללכת" על המים ולהתקרב לברבורים. בחרנו לוותר על חלק זה עקב תור ארוך שהשתרך ליד גדת האגם.

זה רק נראה מלאכותי

אני והאגם

מבקרים הולכים על המים באגם

אני, האגם ו...עוד צבעונים

במתחם וילם-אלכסנדר, המבנה שבמרכז הגן, מגוון הצבעונים שראינו רק גדל. כאן הוצגו עוד עשרות מינים - כולל כאלה של צבעונים "שחורים", בצבעי ארגמן, עם עלי כותרת בעלי מראה "שעיר" בקצוות ורבים נוספים. בפינה הצפון-מערבית של הגן ביקרנו בבניין ביאריקס, בו הוצגה תערוכה של סחלבים (בכל זאת, צריך טיפה גיוון מהצבעונים) ועצרנו לארוחת צהריים קצרה במתחם האוכל.

חלק מתצוגת הצבעונים ב"וילם-אלכסנדר"

צבעונים "שחורים"

חלק מתצוגת הסחלבים

למרות שהעברנו פה כבר זמן, הביקור בקאוקנהוף עדיין לא הסתיים: הגענו אל טחנת הרוח הישנה כדי לצפות ממנה על שדות הפרחים שמחוץ לגן. מכיוון וביקרנו בתחילת עונת הפריחה, לא כל השדות פרחו. קינחנו את הביקור שלנו פה במבוך הירוק שמוביל לעמדת תצפית נוספת על השדות שבחוץ. בארבע שעות הספקנו לבקר ברוב חלקי קאוקנהוף ואני הבנתי מדוע הוא נחשב לגן הפרחים המפורסם ביותר בעולם.

טחנת הרוח של קאוקנהוף

חלק משדות הפרחים שמחוץ לגן

הייתי חיב לצלם עוד לפני היציאה

ערב אחרון בהאלפווח

החזרה להאלפווח הייתה פחות מקסימה. הפקקים ביציאה מקאוקנהוף נמשכו לפחות חצי שעה, ואחריהם עוד ציפו לנו פקקים ארוכים ליד ליסה. איוור החליט להתחכם ונסע בניגוד להוראות ה-GPS דרך העיר עצמה. אמנם זה חתך חלק מהפקקים, אבל עדיין לקח לנו כשעה לחזור הביתה. 

את הערב האחרון במתחם הבקתות השלו בהאלפווח העברנו ביחד. איוור בישל ארוחת ערב ואני התארגנתי לטיסה שלי למחרת. זה היה עוד ביקור קצר בהולנד אבל בהחלט הספקנו בו הרבה - כולל תכנון תאריכים לחופשה הבאה.