מאה המבקרים הראשונים!

השבוע נרשם בבלוג שלי הביקור מהמדינה מספר 100 - סווזילנד. זה הזמן לחזור אחורה ולהסתכל על 100 המדינות (בעצם, לא כולן באמת מדינות), שמהן נרשמו כניסות לבלוג שלי.

מפת מאה המדינות, שביקרו בבלוג שלי מאז פתיחתו

קצת נתונים נוספים...

הכניסות לבלוג נספרות במקביל על ידי גוגל, המפעילה את פלטפורמת Blogger, ועל ידי Revolvermap שהוספתי לאתר. שניהם מציגים נתונים מעט שונים, שכן חלק מספירות של גוגל אינן נחשבות בפיצ'ר שהוספתי.

לפי גוגל - עשר המדינות המבקרות ביותר בבלוג הן:

1. ישראל

2. ארצות הברית

3. רוסיה

4. אוסטרליה

5. אוקראינה

6. ניו זילנד

7. צרפת

8. פרו

9. ארגנטינה

10. מלטה

ולפי Revolvermaps - אלו הן עשרת הגדולות:

1. ישראל

2. ארצות הברית

3. צרפת

4. אוסטרליה

5. ניו זילנד

6. בריטניה

7. מלטה

8. אקוודור

9. ארגנטינה

10. רוסיה

הרשימה המלאה לפי סדר הכניסה (גוגל)

ישראל, ארצות הברית, סרביה, רוסיה, ניו זילנד, פרו, מלזיה, דרום קוריאה, גרמניה, מלטה, צרפת, בריטניה, קנדה, צ'כיה, אוסטרליה, הודו, הונג קונג, אוקראינה, גינאה המשוונית, ארגנטינה, יוון, סין, בולגריה, הולנד, שבדיה, תאילנד, סרי לנקה, פולין, ספרד, צ'ילה, אורוגוואי, יפן, ברזיל, אקוודור, הונגריה, בלגיה, סינגפור, לוקסמבורג, מקסיקו, איטליה, טורקיה, בוליביה, אוסטריה, ניגריה, גוואטמלה, קולומביה, אל סלבדור, סלובקיה, ניו קלדוניה, פינלנד, רומניה, פורטוגל, ליטא, נורבגיה, קניה, זימבבואה, שוויץ, מצרים, אירלנד, הרשות הפלשתינאית, דרום אפריקה, איחוד האמירויות הערביות, לטביה, קפריסין, איסלנד, ויאטנם, אתיופיה, זמביה, טאיוואן, גאנה, הפיליפינים, פראגוואי, מקדוניה, ארמניה, ונצואלה, פנמה, פורטו ריקו, מולדובה, טנזניה, מדגסקר, סוריה, בוצוואנה, קירגיזסטן, אוגנדה, אלבניה, דנמרק, מרוקו, אזרבייג'ן, ערב הסעודית, מונטנגרו, אינדונזיה, קטאר, אסטוניה, אלג'יריה, בנגלדש, תוניסיה, קוסטה ריקה, נמיביה, קזחסטן וסווזילנד.

מפות על דגלים

הרבה אנשים בטוחים שדגל קפריסין הוא הדגל היחיד, המציג עליו מפה. זה לא בדיוק נכון: קפריסין היא החברה היחידה באו"ם עם מפה על הדגל, אך הרעיון העיצובי הזה מופיע על דגלים רבים נוספים.
לעוד מידע: לחצו כאן.

יעדים: הטריטוריות הניו-זילנדיות

זהו הפרק השני בפינת "יעדים" בבלוג שלי.
לפרק הקודם: הטריטוריות היווניות

-----

בפרק זה אסקור את הטריטוריות השייכות לניו-זילנד: ניו-זילנד, איי צ'טהאם, טוקלאו, איי קוק וניואי. לא אכלול כאן את הטריטוריה האנטארקטית עליה ניו-זילנד דורשת בעלות. לניו-זילנד יש גם בעלות על איים נוספים באוקיאנוס השקט, אך איים אלו לא נכנסו לרשימת ה-TCC כי הם אינם מיושבים באופן קבע.
אני ביקרתי בניו-זילנד בשנת 2010 וטיילתי באי הצפוני ובאי הדרומי.

ניו זילנד

ניו-זילנד (New Zealand) היא פינתו הדרום מערבית של "המשולש הפולינזי". מדינת האיים יושבה לראשונה על ידי שבטים מאורים, שקראו לה בשפתם "ארץ הענן הלבן הארוך" (אַאוֹטֶאַרוֹאָה, Aotearoa) האדם הלבן הראשון שתיעד את ניו זילנד היה אייבל טסמן ההולנדי בשנת 1642. במהלך המאה ה-19 הבריטים כבשו את ניו-זילנד תוך כדי מלחמה במאורים, חתימת הסכם שלום עם חלק משבטי המאורים ולבסוף יצירת מלחמה בין שבטי המאורים. בתחילת המאה ה-20 קיבלה ניו-זילנד עצמאות מבריטניה, אך נשארה חלק מחבר העמים הבריטי ולמעשה בראש המדינה עומד/ת עד היום המונרך הבריטי - אליזבת' השנייה בימים אלו.

ניו-זילנד כוללת שלושה איים עיקריים ועוד המוני איים ואיונים סביב חופיה. שלושת האיים העיקריים הם:

1. האי הצפוני - או בשפת המאורים: Te Ika-a-Māui - "הדג של מאווי". לפי המיתולוגיה המאורית, זהו הדג הענק שהאל-למחצה מאווי דג מסירתו. האי הצפוני הוא האי המאוכלס ביותר של ניו-זילנד: מעל 75% מאוכלוסיית ניו-זילנד גרה בו וכן נמצאות כאן העיר הגדולה - אוקלנד ובירת המדינה - וולינגטון.
2. האי הדרומי - או בשפת המאורים: Te Waka a Māui - "סירתו של מאווי". לפי המיתולוגיה המאורית זוהי הסירה ממנה דג מאווי את האי הצפוני מהים. האי הדרומי גדול מהצפוני בשטחו, אך מספר התושבים בו נמוך פי שלושה. העיר הגדולה כאן היא כרייסטצ'רץ'.
3. האי סטיוארט (Stewart Island) - או בשפת המאורים: Te Punga o Te Waka a Maui - "העוגן של סירתו של מאווי" לפי תפקידו באותו סיפור מיתולוגי. אוכלוסיית האי מונה כמה מאות אנשים בלבד והתיירות אליו פחותה בהשוואה לשני האיים האחרים.

מפה מתוך Google Maps עליה סימנתי את הטריטוריות הניו-זילנדיות: (1) - ניו-זילנד הכוללת את (A) - האי הצפוני, (B) - האי הדרומי ו-(C) - האי סטיוארט. (2) - איי צ'טהאם, (3) - ניואי, (4) - איי קוק ו-(5) - טוקלאו.

איי צ'טהאם

ארכיפלג איי צֶ'טְהָאם (Chatham Islands) שייך רשמית לניו-זילנד, אך נחשב כאן לטריטוריה נפרדת בשל מרחקו הגדול משלושת האיים המרכזיים. הארכיפלג כולל עשרה איים הנמצאים כ-650 ק"מ מזרחית לניו-זילנד. רק שני האיים הגדולים - צ'טהאם ופּיט - הם מיושבים וגודל האוכלוסייה בהם מגיע לכ-600 איש. מקבץ האיונים - "הארבעים וארבעה" (The Forty Fours) מהווים באופן רשמי את הנקודה המזרחית ביותר במדינת ניו-זילנד. 

ניואי

האי הפולינזי הקטנטן הזה מאוכלס בכ-1600 תושבים בלבד, אך נחשב כטריטוריה אוטונומית. במשך שנים רבות נְיוּאִי (Niue) היה תחת שלטון האימפריה הבריטית, אך בשנת 1901 הוא הועבר לשליטתה של ניו-זילנד. ניואי ממוקם כ-2400 ק"מ צפונית-מזרחית לניו-זילנד וקרוב יותר (לפחות במושגים של האוקיאנוס השקט...) לטריטוריה ניו-זילנדית אחרת: איי קוק. 

איי קוק

איי קוּק (Cook Islands) - התגלו לעולם המערבי ע"י קפטן ג'יימס קוק, ואף נקראו על שמו. בדומה לניואי, גם איי קוק הועברו לשליטת ניו-זילנד בשנת 1901 ואף קיבלו סוג-של-עצמאות מניו-זילנד בשנת 1965. המשטר הפנימי באיי קוק מנוהל ע"י התושבים אך יחסי החוץ מנוהלים ע"י ניו-זילנד. כיום חיים באיים כ-10,000 תושבים, כשתיירות חוץ היא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים שלהם.

טוקלאו

הטריטוריה האחרונה של ניו-זילנד היא ארכיפלג טוֹקֶלַאוּ (Tokelau) המורכב משלושה אטולים קטנים. טוקלאו עברה לריבונותה של ניו-זילנד בשנת 1948 אך בניגוד לניואי ולאיי קוק, ארכיפלג זה לא זכה לעצמאות פנימית נרחבת. ל-1400 תושבי האיים עדיין אין שלטון עצמאי ובמשאלי עם הם בחרו להישאר תחת פיקוח מלא של ניו-זילנד. טוקלאו הקטנטנה היא מובילה בעולם בשימוש באנרגיה נקייה: 100% מייצור החשמל בא מגיע מאנרגיה סולארית. השפה הטוקלאית זכתה גם במעט פרסום בינלאומי בסרט "מואנה" (דיסני, 2016). חלק מהשירים בסרט כוללים קטעים בשפה זו.
טוקלאו נחשבת כאחת מהטריטוריות, שהכי מסובך להגיע אליהן. אין באיים שדה תעופה וההגעה לכאן מתבצעת בשייט בלבד.

יעדים: הטריטוריות היווניות

אני שמח לפתוח פינה חדשה בבלוג שלי (בין היתר כי קצת נמאס לי לכתוב רק על הטיולים האישיים שלי) - פינת "יעדים". כאן אסקור את הטריטוריות והמדינות מתוך רשימת היעדים של ארגון "Travelers' Century Club", או בקצרה - TCC.

את הטריטוריות אסקור בקבוצות קטנות, כשלכל הטריטוריות בקבוצה מסוימת יהיה מכנה משותף. בפרק הראשון אסקור טריטוריות בעלות זיקה יוונית: יוון, כרתים, האיים הדודקאנסיים, האיים היוֹנים וקפריסין.

יוון 

כשמדברים על טריטוריות "יווניות" כמובן שצריך לפתוח עם יוון - המדינה המרכזית בקבוצה. יוון (Greece) שוכנת לחופו של הים התיכון בין הים האגאי, המפריד בינה לבין טורקיה, והים היוֹני, המפריד בינה לבין איטליה. יוון מחולקת בדרך כלל במדריכי הטיולים לשני חלקים עיקריים: הראשון - יוון היבשתית - זאת המחוברת לאירופה ; והשני - איי יוון הפזורים בימים האגאי, היוני והתיכון. לעומת זאת, הכללים המיוחדים של ארגון TCC מביאים לחלוקה מעט שונה של המדינה ובכך מפצלים את המדינה לארבע טריטוריות נפרדות:
1. יוון (היבשתית יחד עם חלק מקבוצות האיים שבים האגאי).

2. האי כרתים.

3. האיים הדודקאנסיים.

4. האיים היונים.

מפה מתוך Google Maps עליה סימנתי את הטריטוריות היווניות: (1) - יוון, הכוללת את יוון היבשתית ואת קבוצות האיים: (A) - האיים הסרוניים, (B) - האיים הקיקלאידיים, (C) - האיים הספורדיים, (D) - האי אלבה ו-(E) - האיים בצפון-מזרח הים האגאי. ארבעת הטריטוריות הנוספות הן: (2) - האי כרתים, השייך ליוון (3) האיים הדודקאנסיים, שייכים ליוון, (4) - האיים היונים, גם הם חלק ממדינת יוון ו-(5) - קפריסין, מדינה עצמאית.

"יוון" כוללת כאמור את יוון היבשתית ואת קבוצות האיים הפזורות בים האגאי. בירת המדינה והעיר הגדולה בה היא אתונה ואילו העיר השניה החשובה בגודלה היא סַלוֹנִיקִי (Thesalloniki) שבצפון יוון. חצי האי פֶּלוֹפּוֹנֶסוּס, הנמצא בחלקה הדרומי של יוון היבשתית, הפך במאה הקודמת לאי עקב כריית תעלת קוֹרִינְתוֹס בלשון הצרה המחברת אותו אל שאר יוון היבשתית. תעלה זו מחברת כיום את הים הסרוני עם המפרץ הקורינתי. 

יוון היבשתית כוללת בתוכה גם מדינה אוטונומית בשם "הר אַתוֹס" (Mount. Athos). הר אתוס נמצא על לשון יבשה היוצאת מצפון יוון אל הים האגאי. יושבים בו כמה מאות נזירים בעשרות מנזרים והם מנהלים את המדינה באופן נפרד משאר יוון. הכניסה להר אתוס מותרת אך ורק לגברים בוגרים ונעשית בתיאום מראש מול הנזירים. למעשה, ממשל הר אתוס לא רק שאוסר על כניסת נשים - אלא על כניסת כל בעל חיים ממין נקבה.

קבוצות האיים העיקריות הכלולות בתוך קטגוריית יוון הן:

1. האיים הסרוניים (Saronic Islands) - איים בצפון הים האגאי, הקרובים יחסית לאתונה. הִידְרָה (Hydra) הוא אחד מהאיים המפורסמים בארכיפלג הזה, וידוע גם בתור "אי החמורים". ניתן לבקר בהם בטיול יום מאתונה ופיראוס.
2. האיים הקיקלאידיים (Cyclades Islands) - קבוצת איים בדרום הים האגאי, ששמם ניתן להם עקב צורת סידורם הכביכול-מעגלית. סנטוריני, איוס, מיקונוס ונקסוס הם מהמפורסמים בקבוצת האיים הגדולה הזאת, שכוללת מעל 200 איים ואיונים (חלקם לא מיושבים). 
3. האיים הספּורדיים (Sporadic Islands) - קבוצת איים פחות מוכרת לתיירים, הנמצאת בצפון מערב הים האגאי.
4. האי אביה (Euboea / Evia) - האי השני בגודלו ביוון (אחרי כרתים). מראהו על-גבי המפה מעט מטעה, וניתן לחשוב שהוא חלק מיוון היבשתית - אך לא, מדובר באי. אביה מחובר בשני גשרים אל יוון היבשתית.
5. האיים בצפון-מזרח הים האגאי - זהו שם לאותם איים שאינם נכללים בקבוצות האחרות. איים אלו נמצאים (בהתאם לשמם) בצפון-מזרח הים האגאי, סמוך לגבול הימי עם טורקיה. רובם שייכים ליוון ומעטים מהם נמצאים תחת ריבונות טורקית. קטגוריה זו אינה כוללת את האיים הדודקאנסיים, שנחשבים לפי ארגון TCC כטריטוריה בפני עצמה עקב מספר תושבים גדול.

כרתים

כְּרֵתִים (Crete) הוא האי היווני הגדול ביותר והאי החמישי בגודלו בים התיכון. הוא גם האי היווני המאוכלס ביותר - מעל 600 אלף איש חיים בו, ולכן הוא נחשב כטריטוריה נפרדת משאר יוון לפי חלוקת ה-TCC. במדינת יוון, כרתים נחשב למחוז בפני עצמו. בירת המחוז היא הֶרַקְלִיוֹן (Heraklion).

האיים הדודקאנסיים

זוהי קבוצה של 12 איים גדולים ועוד כמה איונים קטנים, הנמצאת בדרום-מזרח הים האגאי, ממש סמוך לגבול הימי עם טורקיה. למעשה, האיים הדּוֹדֶקַאנֶסִיים (Dodecanese Islands) סמוכים יותר לחופי טורקיה מאשר ליוון היבשתית. 

אולי שמה הרשמי של קבוצת האיים אינו מצלצל מוכר לכל אחד, אבל מדובר באחת מקבוצות האיים המתוירות ביותר על ידי ישראלים: רוֹדוֹס (Rhodes), קוס וקרפאתוס הם שלושה מהאיים המפורסמים של הארכיפלג. רודוס הוא האי הגדול בטריטוריה, והעיר רודוס משמשת כבירת מחוז האיים הדודקאנסיים.

האיים היונים

האיים היוֹנִים (Ionian Islands) יושבים ברובם בים היוני, המפריד בין יוון לקצה המגף האיטלקי. מעטים מהאיים הנכללים בקבוצה, יושבים בעצם דרומית לחצי-האי פלופונסוס - ולא בדיוק בים היוני. בדומה לאיים הדודקאנסיים ולכרתים, גם הם נחשבים כטריטוריה נפרדת עקב מספר תושבים גדול-יחסית וגם בגלל סיבות היסטוריות: לתקופה קצרה בראשית המאה ה-19 האיים היונים התאגדו ליישות מדינית נפרדת בשם "רפובליקת שבעת האיים".

האי המפורסם ביותר מבחינה תיירותית בקבוצת איים זו הוא זקינתוס.

קפריסין

קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון, אחרי סיציליה וסרדיניה. כללתי את קפריסין (Cyprus) ברשימת הטריטוריות היווניות, למרות שמדובר במדינה עצמאית - מכיוון שלרפובליקת קפריסין יש זיקה חזקה ליוון.
עקב חשש מאיחוד של קפריסין עם יוון, פלשה טורקיה לצפונו של האי בשנת 1974 והקימה בו מדינה בשם "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין". מדינה זו מוכרת כיום אך ורק על ידי טורקיה ואזרבייג'אן. שאר מדינות העולם רואות את רפובליקת קפריסין כריבונית האי כולו.
בנוסף לחלוקת האי לחלק "טורקי" ולחלק "יווני", בקפריסין נמצאים שני שטחים ריבוניים של הממלכה המאוחדת - אַקרוֹטִירִי (Akrotiri) ודֶקֶלְיָה (Dhekelia) המשמשים כבסיסי צבא בריטניה. כדי לסבך את העניין טיפה יותר, בתוך שטח דקליה נמצאות כמה מובלעות השייכות לרפובליקת קפריסין...
ארגון TCC רואה את קפריסין כמחולקת לשניים: "קפריסין" ו"צפון קפריסין". אקרוטירי ודקליה והמובלעות הקפריסאיות אינן נחשבות כיעדים נפרדים, אלא פשוט כחלק מרפובליקת קפריסין.

הטיול לאמריקה - הכנות

לקראת הטיול באמריקה

אם זה היה תלוי בי, לא הייתי בוחר לטוס לארצות הברית אחרי הטיול הארוך באפריקה. מצד אחד, העדפתי טיולון קצר וזול-יחסית באירופה על פני עוד טיול יקר. מצד שני, אבא שלי מעולם לא ביקר בארה"ב ולאמא לא כל כך התחשק לטוס לשם. כך החלטתי לתת לאמריקה צ'אנס ולטוס לשם עם אבא לתקופה של כשבועיים.

הדבר הראשון, שהייתי צריך, היה להוציא ויזת כניסה לארצות הברית. אבא כבר הוציא ויזה כזו לפני שנתיים ואילו אני הייתי צריך לגשת שוב  אל שגרירות שבתל-אביב. למה "שוב?" - כי בקשת הויזה הראשונה שלי נדחתה אי שם בשנת 2009, כשהייתי לקראת השחרור מהצבא ותכננתי לקפוץ לארה"ב בדרך לניו זילנד. מאד חששתי לאבד שוב סכום של כמה מאות שקלים ולכן ניגשתי הפעם ניגשתי עם צילומי משכורות, מכתב מהבוס ומכתב מהנהלת חשבונות בחברה בה אני עובד. בשגרירות אפילו לא הסתכלו על המסמכים שהבאתי ומיד אישרו לי את הויזה...

בחודשים הבאים כבר הזמנתי לאבא ולי טיסה ישירה לניו יורק עם אל-על, דירה לשמונה לילות במנהטן דרך אתר AirBNB, סיור בעברית לחמישה ימים וכרטיסים למחזות בברודווי. בסופו של דבר הטיול כולו כלל 11 ימים מלאים באמריקה ועוד שניים של טיסות.

בחודשים שחלפו מאז הזמנת כרטיסי הטיסה ועד הטיול, קיבלתי הרבה טיפים מהמשפחה, חברים ועמיתים לעבודה שכבר ביקרו בניו יורק בעבר. זה גם המקום להודות לכולם על אותם טיפים, שבעזרתם תכננתי היטב את הטיול וחסכתי המון כסף. רבים מהטיפים הללו יופיעו בפוסטים הקרובים שלי.

מסלול הטיול שלנו, עם נקודות הלינה

(ממש) קצת על ארצות הברית

במהלך הטיול ביקרנו בשתי מדינות - ארצות הברית וקנדה.

ארצות הברית (United States of America) היא האימפריה הגדולה בעולם המודרני. היא החלה את דרכה כהתיישבות בריטית של 13 מושבות בחופה המזרחי של אמריקה הצפונית. במשך כ-150 שנה טיפס מספר המתיישבים בשלוש עשרה המושבות מאלפים בודדים עד לכ-2.5 מיליון איש. ככל שחלף הזמן המתיישבים הרגישו מנותקים יותר ויותר מהשלטון הבריטי, המפקח עליהם, דבר שהביא למלחמת העצמאות האמריקאית ולהכרזת העצמאות ב-4 ליולי 1776. 

מהמאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 נוספו לארצות הברית עוד ועוד מדינות, והאיחוד הלך והתפשט לכיוון מערב. המדינות האחרונות להצטרף באופן רשמי כמדינות לאיחוד היו אלסקה והוואי (בשנת 1959) - מה שהביא את מספר המדינות ל-50. מחוז קולומביה, המחוז הפדרלי בו יושבת בירת ארצות הברית - וושינגטון, אינו נחשב באופן רשמי כמדינה אלא רק כמחוז. בנוסף - לארצות הברית יש חמש טריטוריות מאוכלסות בים הקריבי ובאוקיאנוס השקט ; מדי פעם עולה דרישה להכריז על טריטוריות אלו כמדינות שוות באיחוד. הבולטת מבין טריטוריות אלו היא פורטו ריקו, שרק האוכלוסיה בה כבר גדולה מ-20 מדינות שכן נמצאות באיחוד.

דגל ארצות הברית מציג 13 פסים אופקיים בצבעי אדום ולבן. הפסים מייצגים את שלוש-עשרה המושבות, שהקימו את האיחוד הראשוני. בפינתו העליונה השמאלית של הדגל מופיע מלבן כחול בו משובצים כוכבים לבנים, כמספר המדינות הנוכחי באיחוד. לכל אחת מהמדינות והטריטוריות יש דגל משלה.

דגל ארה"ב

חלקו האמריקאי של הטיול כלל ביקור ב-6 מדינות ; כל אותן שש מדינות בהן עברנו היו חלק מ-13 המושבות הראשונות, שהקימו הבריטים. המדינה המרכזית בה שהינו הייתה מדינת ניו יורק, אך גם עצרנו וטיילנו בניו ג'רזי, פנסילבניה, מרילנד, וירג'יניה ודלאוור. ביקרנו גם במחוז קולומביה בו יושבת בירת ארצות הברית כולה - וושינגטון. 

וטיפה על קנדה

קנדה (Canada) יושבת לצפונה של ארצות הברית והיא גדולה ממנה. למעשה, קנדה היא המדינה השניה בגודלה בעולם אחרי רוסיה. 

בסוף המאה ב-18, המושבות הבריטיות הצפוניות החליטו לשמור על נאמנות לאימפריה הבריטית ולא הצטרפו למרד של שלוש עשרה המושבות. בשנת 1867 זכו אותן מושבות צפוניות לעצמאות מהאימפריה הבריטית והקימו את מדינת קנדה. קנדה החליטה להישאר תחת הכתר הבריטי: עד היום אליזבת' מלכת אנגליה היא גם ראש המדינה הרשמית בקנדה. 

בדומה לארצות הברית, גם קנדה התפשטה לכיוון מערב וסיפחה אליה בעוד ועוד שטחים. קנדה המודרנית מחולקת ל-10 פרובינציות ועוד 3 טריטוריות מיוחדות. אנחנו ביקרנו במהלך הטיול רק בדרום-פרובינציית אוֹנְטַרְיוֹ, בה יושבת העיר טורונטו. 

דגל קנדה מציג שני פסים אנכיים אדומים, התוחמים ריבוע לבן. במרכז הריבוע הלבן יושב עלה של עץ אֶדֶר (או: מֵייפֶּל), המשמש סמל קנדי מאז אמצע המאה ה-19. הדגל הונף לראשונה בשנת 1965 והחליף את "נס קנדה האדום", שעדיין הציג את הדגל הבריטי (בדומה לדגלי אוסטרליה וניו זילנד של הנוכחיים).

דגל קנדה

יום 14: קייפטאון

27.01.16

סיור אל כף התקווה הטובה

יצאתי הבוקר לסיור אל כֵּף התקווה הטובה (Cape of Good Hope). הכף נמצא דרומית למרכזה העירוני של קייפטאון ("עיר הכֵּף"), אך עדיין נכלל בשטחה המוניציפלי של העיר. כל העיירות-לכאורה בהן ביקרתי במהלך הסיור הן למעשה שכונות מרוחקות בתוך קייפטאון. 

פרט לנקודות העצירה הרבות בכף ובדרך אליו, כף התקווה הטובה כולו נחשב לאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. בוטנאיים מחלקים את הצמחים בעולם לשש מחלקות צמחים ייחודיות. ממלכת הצמחים הקטנה מכולן היא ממלכת צמחי הכף והיא מכילה מינים אנדמיים רבים של צמחים.

מפת ממלכות הצמחים בעולם, מתוך Wikipedia

הסיור שאליו יצאתי היה עם חברת Springbok Atlas המקומית. כבר בשמונה ורבע אסף אותי הנהג-מדריך שלי להיום, ושמחתי לגלות שאני בקבוצה קטנה וידידותית. הנהג שלנו היה רוֹדְנִי, יהודי דרום אפריקאי ציני ומשעשע ; המטיילים האחרים היו זוג בריטים, שהגיעו לכאן במסגרת הפלגה מסביב לעולם, וזוג פנסיונרים קנדי. רודני דיבר כמעט בלי הפסקה: בדרך הוא סיפר לנו על שווי בתיהם של העשירים הגרים בשכונת Camps bay ודרומה לה. הוא אמר כי הוא מקווה, שנגיע אל האתרים יחסית מוקדם, כדי שלא ניתקל במטיילים הסיניים. נשמע שהוא לא ממש מחבב את הסינים, ואולי זה קצת מובן: הם מגיעים בקבוצות של מאות וגודשים את כל אתרי התיירות.

אי כלבי הים

תחנת העצירה הראשונה להיום הייתה בשכונת הוּט בֵּיי (Hout Bay), הסמוכה למפרץ בעל אותו השם. הסיור לא כלל את השייט במפרץ, ויכולנו להצטרף אליו בתשלום נוסף. המים במפרץ היו שטוחים, אך כשיצאנו מתוכו, הים הפך למעט סוער בגלל הרוחות. הנוף מהסירה היה מושלם: העננים יצרו צורה טבעתית מעל המפרץ. לאחר כמה דקות של שייט הגענו אל אי כלבי הים, או בשמו הרשמי - האי דוּיְקֶר (Duiker Island). האונייה נשארה ליד האי כמה דקות כדי שנוכל להתרשם ממאות כלבי הים הנמצאים על האי ובמים שמסביבו. לאחר מכן הפלגנו בחזרה אל הוט ביי.

כשעזבנו את הנמל, רודני עצר את הרכב לעוד כמה דקות בנקודת תצפית המשקיפה על המפרץ מלמעלה. הוא צילם אותנו בזריזות והאיץ בנו להמשיך אל כף התקווה הטובה. הרי צריך להגיע לפני הסינים...

הפלגה במפרץ הוט

האי דויקר

תצפית על הוט ביי

הנקודה (כמעט) הכי דרומית באפריקה

רודני נתן לנו את התדריך על כף התקווה הטובה עוד לפני שהגענו אליו. הוא ציין במיוחד שיש לסגור את החלונות ברכב כדי למנוע מהקופים להיכנס פנימה ולגנוב אוכל. 

כשהגענו אל שמורת הכף, רודני עצר את הרכב באיזור בו נמצא השלט של כף התקווה הטובה, והזדעזע לראות שם מַסות של תיירים סינים. הם עמדו שם בתור ארוך ליד השלט, בעוד רודני דחק בנו להידחף להם בתור אם אנחנו בכלל רוצים להצטלם. חוץ מהשלט עצמו, אין הרבה מה לעשות בנקודה זו ; החוף הוא לא-באמת-חוף אלא מצבור סלעים לא נוחים להליכה.

בכף התקווה הטובה עם חבורת סיניות בצבעי הקשת

בכף התקווה הטובה

נסיעה לא ארוכה הביאה אותנו אל תחנת המסוע, העולה אל המגדלור של כף התקווה הטובה. אחרי הנסיעה הקצרצרה במסוע הייתי צריך לטפס רגלית בשביל עד שהגעתי אל המגדלור. הנוף הנשקף מכאן היה מדהים: יכולתי להביט על מפרץ פוֹלְס (False Bay) הענק ; הרחק הרחק דרומה מכאן נמצאת אנטארקטיקה. קיימת הנחה שגויה כי זוהי הנקודה בה מתחברים האוקיאנוס האטלנטי והאוקיאנוס ההודי, אך למעשה בדרום אפריקה קיים כף דרומי עוד יותר - והוא זה שנחשב לנקודת המפגש הרשמית של שני האוקיאנוסים.

בדרך חזרה אל המסוע, הייתי צריך לעצור למספר שניות בגלל סינית שהצטלמה באמצע השביל בפוזות מטומטמות. המתנתי והמתנתי עד שהבנתי שהיא לא הולכת לתת לי לעבור... אז פשוט עברתי לה באמצע אחת מהתמונות. בשלב זה התחלתי להבין למה רודני התכוון.

מבט על חלק ממפרץ פולס

ליד המגדלור. דרומה מכאן - רק האוקיאנוס ואנטארקטיקה

פינגווינים אפריקאים

מכאן יכולנו רק לחזור צפונה, והפעם רודני בחר בחופו המזרחי של חצי האי. בצד זו נמצאים חופי רחצה חוליים, כשאחד המפורסמים מביניהם הוא סמוך לשכונת Simon's Town. העננים שליוו אותנו בבוקר, התחלפו עכשיו בשמש לוהטת: כבר עם היציאה מהרכב לכיוון ארוחת הצהריים, הרגשתי שאני חייב להימרח בקרם הגנה. את הארוחה סעדנו במסעדה, המשקיפה על החוף של סיימונס טאון, וכבר מהחלון כאן יכולנו להבחין בכמה פינגווינים, שהגיעו אל החוף והלכו לצד המתרחצים.
האטרקציה העיקרית כאן היא חוף בּוֹלְדֶרְס (Boulders beach) המשמש כמושבה של הפינגווינים האפריקאים. מין זה של פינגווין מאופיין בנקודות שחורות על פרוותו הלבנה הקדמית ובצבע ורדרד סביב עינו. בעבר הוא היה ידוע כפינגווין חמורי (Jackass penguin) עקב קריאתו, המזכירה נעירה של חמור. שם נוסף שלו הוא פינגווין שחור-רגל. המושבה בחוף בולדרס היא מושבת הפינגווין האפריקאי המתוירת ביותר, אך הוא נפוץ גם בחופים נוספים בדרום אפריקה ובנמיביה.
רודני הזהיר אותנו שלא לשלוח ידיים אל הפינגווינים, הנמצאים סמוך למסלול התיירים - אלא אם מישהו רוצה לאבד אצבע. הגעתי אל שתי נקודות התצפית ויכולתי לצפות במאות פינגווינים על החוף ובים. הפינגווין האפריקאי היה מין הפינגווין הרביעי אותו ראיתי בטבע. שלושת הראשונים היו הפינגווין צהוב-העין של ניו זילנד, הפינגווין הקטן שראיתי באוסטרליה ופינגווין גלפגוס שראיתי (כמה מפתיע...) באיי גלפגוס.

פינגווינים בחוף בולדרס

פינגווין אפריקאי

חוף בולדרס

גני קירסטנבוש

רודני המשיך לנסוע בחזרה לכיוון מרכז קייפטאון והביא אותנו אל התחנה הרביעית והאחרונה שלנו לסיור זה: גני קִירְסְטֵנְבּוֹש (Kirstenbosch). אלו הם גנים בוטנים גדולים, הנמצאים למרגלות הר השולחן, בצד המנוגד למרכז העיר. הסיור שלי בגנים היה עצמאי: קיבלנו שעה להסתובב כאן, כשרודני מציין מראש את הנקודות המומלצות לביקור.
קצת הצטערתי על הזמן הקצר שהיה לי בגנים, ומכך שנמנע ממני לראות את חלק מבתי הגידול שבהם. בשיטוט הקצר שלי פה הגעתי לגן ציקאסים יפהפה, שעוטר בפסלי דינוזאורים מתכתיים. הצמחיה היפהפיה בשילוב עם הפסלים נתנה לי תחושה כאילו עברתי בזמן מליוני שנים אחורנית.
עם סיום הביקור בגני קירנסטנבוש נסענו בחזרה אל מרכז העיר. לבקשתי, רודני הוריד אותי סמוך לנמל ויקטוריה ואלפרד. נכנסתי כאן לקניות חפוזות למזכרות עבור ההורים, תוך התייעצות איתם בטלפון אם הם רוצים קרנף או היפופטם. זה לא ממש עזר לי כי ביומי האחרון הייתי צריך לחזור הנה שוב כי הם החליטו שהם רוצים גם קרנף וגם היפופוטם. עם הקניות הללו סיימתי יום נוסף בקייפטאון ושבתי אל דירתו של קריס.

גני קירסטנבוש והר השולחן

גן הציקאסים בגני קירסטנבוש

אפריקה הדרומית בשנת 1925

מפות אפריקה באטלס של ז'בוטינסקי

בשנת 1925 מרבית שטחיה של אפריקה עדיין היו תחת שלטונן של מדינות אירופיות. דרום אפריקה אמנם זכתה לעצמאות בשנת 1910, ובאותן השנים עדיין כללה בתוכה את שטחי בוצואנה ונמיביה השכנות. רודזיה, כיום על שטחי זימבבואה, זמביה ומלאווי - עדיין הייתה אז קולוניה בריטית. 

המפות הבאות לקוחות מתוך האטלס של זאב ז'בוטינסקי, אחד מהאטלסים הראשונים שיצא בשפה העברית.

במפה המדינית: זימבבואה וזמביה נקראות כאן "רודזיה הדורמית" ו"רודזיה הצפונית", דרום אפריקה מופיעה בשם "הברית של דר' אפריקה" ואילו בוצואנה מאויתת כ"חבל בֶּצוּאַנָה". המדינות הקטנות - לסותו וסוואזילנד כלל אינן מצוינות על מפה זו. קייפטאון פשוט נקראת "כֵּף" ואילו פורט אליזבת' מתורגמת לעברית בתור "נמל אליזבת'". 

במפה הפיסית: נתיב הזמבזי מאד ברור, אך אין ציון לאגמים המלאכותיים, שנוצרו בו עקב בניית הסכרים בגבול זימבבואה וזמביה. זה די הגיוני, שכן הסכר שיצר את אגם קאריבּה (Kariba) נבנה רק כשלושים שנה אחרי פרסום האטלס. התרגום האהוב עלי כאן הוא שמם של המפלים הגדולים: "אשדות ויקטוריה".

מפת אפריקה המדינית מתוך אטלס ז'בוטינסקי, שנת 1925

מפת אפריקה הפיסית מתוך אטלס ז'בוטינסקי, שנת 1925

יום 3: ויקטוריה פולס

16.01.2016

אל המדינה הבאה

הבוקר נפרדתי ממלון רדיסון בלו ונסעתי עם החאוטריין בחזרה אל הטרמניל הבינלאומי של O.R Tambo. בכך הסתיים חלקו הראשון של המסע שלי באפריקה הדרומית. משדה התעופה הגדול של יוהנסבורג עליתי על טיסה של חברת South African אל זימבבואה (Zimbabwe), המדינה ה-27 שלי. נחתתי בעיירת הגבול וִיקְטוֹרְיָה פוֹלְס (Victoria Falls), הקרויה על שם מפלי ויקטוריה העצומים.

התור בשדה התעופה של ויקטוריה פולס היה די מתיש. ידעתי מראש כי ביטלו את ויזת הכניסה המשולבת לזימבבואה וזמביה, ויכולתי לשלם כעת רק על כניסה כפולה לזימבבואה. לאחר קבלת הויזה, יצאתי אל אולם קבלת הפנים, שם חיכה לי נהג מקומי של חברת הטיולים ממנה הזמנתי את חבילת הפעילויות לימים הקרובים.

ויש גם את אייר זימבבואה. לשמחתי לא טסתי איתם.

קוף במלון, פומבה ברחוב

לנהג שלי קראו טֶמְבָּה (Themba), והוא גם ליווה אותי בחלק מהנסיעות בימים הבאים שלי בויקטוריה פולס. הוא ממוצא שבט נְדֶבֶּלֶה (Ndebele) ובאדיבותו הרבה הוא הראה לי את החלקים המרכזיים של העיר. טמבה הסיע אותי אל המלון שלי - The Kingdom. כבר בכניסה למלון קיבלו את פניי עם מיץ פירות וסחבו לי את התרמיל עד לחדר. כבר בהליכה הקצרה מהקבלה לחדר הספקתי לראות קופיף קטן שפלש לאיזור ההסעדה בקומה התחתונה של המלון. אז אם לא הבנתי את זה עד עכשיו, כן - אני נמצא באפריקה.

החדר שלי היה מרווח מאוד וכלל גם מרפסת. התבקשתי לנעול היטב את המרפסת כאשר אני מחוץ לחדר, כדי למנוע כניסה של קופים פנימה. התרעננתי בזריזות ויצאתי ברגל מהמלון אל סוכנות הטיולים Shearwater כדי לשלם עבור הפעילויות שלי לימים הקרובים.
הדרך למרכז העיירה הייתה קצרה אך לא פשוטה: תחילה הייתי צריך לעבור את מה שאני מכנה "שביל המציקים": חלק די מוזנח של הרחוב הראשי בו ניגשו אלי מקומיים כדי למכור לי מזכרות מכוערות או שטרות-ישנים של זימבבואה. כשסירבתי לקנות מהם משהו, הם פשוט התחילו לבקש שאקנה להם ארוחת צהריים או ניסו לנהל איתי שיחה. כך זה היה בכל פעם בה יצאתי מהמלון או שבתי אליו. 

כשעברתי את המציקים, תפס אותי מבול. נכנסתי לחנות מקומית כדי לקנות מטריה, אך המוכרות ניסו למכור לי אחת מסוג ז' ב-10$, אז ויתרתי על התענוג והמשכתי ללכת בגשם עד הסוכנות. בדרך ראיתי חזיר בר מסתובב ברחוב וכמוני - מנסה גם הוא למצוא מחסה מהגשם.

בסוכנות הטיולים ישבתי עם סוכנת מעט מבולבלת והתחלתי לסדר את הלו"ז שלי לימים הקרובים. למרות התיאום האי-מייל, רק כאן היא נזכרה להגיד לי שאני היחיד שנרשם לטיול של שמורת צ'ובה בעוד יומיים, ולכן אצטרך לשלם כפול (שזה עוד 170 דולר יותר). אמרתי לה שתמצא יום אחר עבור הסיור ההוא, וכך הטיפול בבקשה שלי התארך והתארך וגרר עוד ועוד טלפונים. העדפתי להקדים את סיור צ'ובה ולצאת אליו כבר מחר, ולדחות את הסיור במפלי ויקטוריה למחרתיים - מאשר לשלם עוד 170 דולר. לאחר כשעה שילמתי על האטרקציות, קיבלתי את הואוצ'רים לימים הבאים ומיהרתי בחזרה אל המלון. הייתי צריך להתארגן בזריזות לקראת הפעילות הראשונה שלי.

The Kingdom

חזיר בר בצומת הראשי של ויקטוריה פולס

שייט על הזמבזי

האטרקציה הראשונה שלי בויקטוריה פולס הייתה שייט על נהר הזַּמְבֶּזִי ׁׁ(Zambezi).
הזמבזי הינו הנהר הרביעי בגודלו באפריקה, אחרי הנילוס, הקונגו והניזֶ'ר. מקורות הנהר הם בזמביה, משם הוא ממשיך את דרכו אל אנגולה, חוזר לזמביה וממשיך עד הגבול שלה עם נמיביה. במפגש ארבעת הגבולות של נמיביה, זמביה, זימבבואה ובוצוואנה, נהר הצ'וֹבֶּה מתחבר לזמבזי, ומנקודה זו הזמבזי הוא הגבול הטבעי בין זימבבואה וזמביה. לאחר כמה קילומטרים צונח הזמבזי במפלי ויקטוריה, והוא ממשיך להוות את קו הגבול בין שתי המדינות עד כניסתו לתחומי מוזמביק ושפיכתו אל האוקיאנוס ההודי. כיום קיימים על הזמבזי שני סכרים למטרת הפקת אנרגיה. הקמת סכרים אלו יצרה שני אגמים מלאכותיים גדולים: הראשון הוא אגם קַרִיבָּה (Kariba) שבגבול זימבבואה וזמביה, והשני הוא אגם כַּבּוֹרָה בַּאסָה (Cabora Bassa) שבמוזמביק. 

מפת נתיב הזמבזי, מתוך וויקיפדיה

אספו אותי מהמלון ביחד עם עוד כמה תיירים אל גדת הנהר. בדרך לשם הספקנו לראות מספר באפלו ואימפלות מסתובבים בשולי הכביש. ליד האניה חיכתה לנו להקה מקומית, שניסתה לבדר אותנו עד תחילת השיט.

השיוטים בזמבזי הם ממוסחרים מאד. ישנן עשרות סירות ואניות היוצאות לשייט בנהר מדי ערב. חלק מהשיוטים כוללים ארוחת ערב מלאה, ואילו אחרים (כמו זה שאליו הצטרפתי) כוללים רק שתייה חינם וארוחה קלילה לנשנוש. 

אימפלות בשולי הכביש

קצת תרבות לפני השייט

ההפלגה יצאה בסביבות השעה חמש. השייט הוא די ארוך ובמהלכו האניה הקיפה כמה איים בזמבזי בעליון. גשם התחיל לרדת בתחילת השייט, והוא הקשה מעט על הצפייה בחיות. למרות כל הקשיים, הצלחתי לראות היפופוטמים רבים, ציפורי מים ופיל אחד מתרחץ בנהר. 

עם התגברות הגשם ירדתי אל הקומה התחתונה של האניה, שם פגשתי זוג דרום אפריקאי נחמד. העברתי איתם את שארית השיט כשאנחנו מדברים על מסלול הטיול שלי באפריקה ועל מסלול טיול ירח הדבש שלהם. הם סיפרו לי שעקב צניחת הראנד הדרום אפריקאי, כמעט כל טיול מחוץ למדינתם הופך ליקר מאד - במיוחד כשזה מגיע למדינות המשתמשות בדולר אמריקאי (כמו זימבבואה...)

בסוף השייט שבתי רעב ומותש אל המלון. לשמחתי, גיליתי כי יש במלון איזור סגור של מסעדות מזון מהיר. אכלתי ארוחת ערב במזללת Spur וחזרתי אל החדר לשנת לילה עמוקה.

אניות על הזמבזי

בזמן השייט

פיל בגשם

שקיעה בזמן השייט

לקראת הטיול באפריקה הדרומית

תכנון המסלול

במהלך שנת 2015 החלטתי שלא משנה מה, ב-2016 אגיע סוף סוף לאפריקה. מכיוון ואני עובד ולא יכול לעזוב לחודשיים-שלושה, הייתי חייב לבחור יעד לטיול של עד שלושה שבועות. צפון אפריקה משכה אותי מאוד, אבל במצרים או מרוקו הייתי מטייל אך ורק במסגרת טיול מאורגן - ולכן הן ימתינו לזמן אחר. התלבטתי רבות בין מזרח אפריקה לאפריקה הדרומית, ובסוף בחרתי באפשרות השניה.
וכאן צריכה לבוא הערה לגבי "אפריקה הדרומית" (Southern Africa). המושג הזה מתייחס לכל חלקה הדרומי של היבשת ולא רק למדינה העצמאית בשם "דרום אפריקה" (South Africa). רשימת המדינות הכלולות באפריקה הדרומית משתנה מאוד בין מקורות שונים. במהלך הטיול הקצר שלי ביקרתי בארבע מדינות באפריקה הדרומית: דרום אפריקה, בּוֹצְוָאנָה (או: בּוֹטְסְוָאנָה, Botswana), זַמְבִּיָה (Zambia) וזִימְבַּבּוֶאה (או: זִימְבַּבְּוֶוה, Zimbabwe). אפריקה הדרומית כוללת מדינות רבות נוספות: נמיביה, לסותו (גם: לסוטו), סווזילנד, מוזמביק, אנגולה, מדגסקר, מלאווי וכמה מדינות איים באוקיאנוס ההודי. 

התכנון שלי היה לנחות ביוהנסבורג, דרום אפריקה, ומשם להמשיך לביקור במפלי ויקטוריה, הנמצאים בגבול בין זימבבואה לזמביה. מזימבבואה תכננתי לצאת לטיולי יום בזמביה ובבוצואנה השכנות ואחר כך לחצות את המדינה בטיול קבוצתי עד ליוהנסבורג. את הימים האחרונים של הטיול שריינתי עבור קייפטאון, ומשם חזרתי לארץ דרך יוהנסבורג. 

המסלול שלי. טיסות - בקווים ישרים

הכנות שונות

• ציוד: התלבטתי רבות אם לקחת איתי מזוודה או תרמיל. מצד אחד, זה לא היה טיול תרמילאים קלאסי - אבל מצד שני ציפו לי כמה ימים בטיול-חצי-שטח בזימבבואה. את הבעיה פתרה עבורי חברת הסיורים Nomad Africa, איתה טיילתי בזימבבואה: לבקשתם, אין להביא מזוודות לטיולים, כי הן לא יכנסו לתאי האחסון של המשאית. מבחינת כמות בגדים, החלטתי לא לקחת איתי יותר מדי. בכל מקום אפשר למצוא מקומות לכביסה, או פשוט לזרוק/לתרום חולצות ישנות.
• טיסות מהארץ וחזרה: טסתי עם אל-על. את הטיסה מהארץ ליוהנסבורג ואת החזרה מקייפטאון קבעתי דרך סוכן נסיעות, כדי שתהיה לי טיסת קישור טובה לארץ (עם בריטיש אירוויז). תחילה נאמר לי שבעת החזרה (דרך יוהנסבורג) לא אוכל לשלוח את המזוודות ישירות לארץ, אך בשדה התעופה בקייפטאון לא הייתה כל בעיה עם תיוג ישירות לנתב"ג. צוות אל על ביוהנסבורג הודיע לי שהם הולכים לפתוח לגמרי את המזוודה שלי כדי לבדוק אותה, וכך באמת היה. בכל מקרה, אני לא ממליץ לקחת זמן קצר בין טיסה פנימית לטיסה בינלאומית בשדה התעופה OR Tambo של יוהנסבורג.
• טיסות נוספות: הזמנתי אונליין שתי טיסות: בינלאומית מיוהנסבורג לזימבבואה ופנימית מיוהנסבורג לקייפטאון. העדפתי שלא לטוס עם חברות פחות מוכרות, ולכן רכשתי כרטיסים דרך סאות' אפריקן.
• דרכון: חשוב לי לציין שבאפריקה דברים משתנים כל הזמן, ולכן תמיד יש לבדוק האם השתנתה מדיניות הדרכונים והויזה. לכל המדינות הדרכון צריך להיות בתוקף של חצי שנה לפחות ולכלול מספיק עמודים לכל היציאות והכניסות. לי נאמר שצריך 2 עמודים ריקים לפחות עבור כל מדינה, אך בפועל רובן החתימו לי את הדרכון בעמודים בשימוש. החל מנובמבר 2015 דרום אפריקה לא מקבלת דרכונים שאינם ניתנים לסריקה במחשב (אין בעיה עם דרכונים ישראלים) ולא מקבלת דרכונים שתוקפם הוארך עם מדבקה.
• ויזות: מחזיקי דרכון ישראלי לא צריכים ויזה לדרום אפריקה. גם לטיול היומי לבוצואנה לא הייתי צריך לשלם על ויזה כלשהי (אני לא יודע לגבי טיול של מעבר ליום אחד). הבעיה היא עם זימבבואה וזמביה: לשתיהן צריך ויזה, ובדיוק ב-1 לינואר 2016 בוטלה (לפחות עד הודעה חדשה) הויזה המשותפת המוזלת למדינות אלו - הקאזה ויזה. הייתי צריך לשלם בכניסה לזימבבואה ויזת כניסה כפולה, מכיוון והם לא מוכרים רב-פעמית של יותר משתי כניסות (מחיר: 45$ לכפולה, 30$ לחד פעמית). את הכניסה הכפולה ניצלתי כבר למחרת, כשיצאתי לבוצואנה לטיול יום ושבתי. כשיצאתי לכמה שעות לזמביה, שילמתי ויזת כניסה חד פעמית לזמביה (30$) ואז שוב כניסה חד פעמית לזימבבואה... לא זול. במידה ומבקרים רק באיזור הגשר בין שתי המדינות במפלי ויקטוריה, אין צורך בהחתמת דרכונים או ברכישת ויזה נוספת.

ויזת הכניסה שלי לזימבבואה.

• לינה: אני בחרתי להתפנק. ביוהנסבורג ישנתי במלון ארבעה כוכבים בפרבר הצפוני סֶנְדְטוֹן (Sandton), שנחשב בטוח יחסית. בעיירה ויקטוריה פולס ישנתי במלון של שלושה כוכבים. במהלך הסיור הקבוצתי מזימבבואה לדרום אפריקה בחרתי לישון בלינה המשודרגת-יחסית, במקום לישון באוהלים. בקייפטאון החלטתי לנסות לראשונה Airbnb, והתארחתי בדירה בשכונת Sea Point ליד האוקיאנוס.
• בטיחות: מקומות רבים באפריקה לא בטוחים לטיול בלילה, וחלקם גם לא ביום. הומלץ לי לא להסתובב ביוהנסבורג לבד גם בשעות היום, ולכן במהלך היומיים שלי שם הצרפתי לסיורי-יום מאורגנים. בויקטוריה פולס בזימבבואה הסתובבתי לבד ברחובות בשעות היום, אבל הייתי חשוף להרבה "מציקים" שקפצו עלי בניסיון למכור לי מזכרות חסרות-ערך. בקייפטאון הרגשתי בטוח הרבה יותר, למרות שנאמר לי שלא תמיד מומלץ לצאת בשעות החשכה לבד. אני מאותם מטיילים שממש מתישים את עצמם במהלך היום, וכך אני נרדם מוקדם ולא מסתובב בלילות גם ככה. 
• פוליטיקה: בזימבבואה אסור לדבר על פוליטיקה מקומית או לצלם עובדי ממשלה וצבא. כשיוצאים מזימבבואה אפשר לומר מה שרוצים על המנהיג הנורא שלהם.
• כסף: המטבע בדרום אפריקה הוא רַאנְד דרום אפריקאי (Rand). בשנה לפני נסיעתי הראנד החל בצניחה חופשית לעומת הדולר (וגם לעומת השקל) ולכן המדינה הייתה זולה יחסית. לזימבבואה אין מטבע משלה, ומשתמשים בדולר אמריקאי. בזמביה אפשר לשלם גם בדולרים, לפחות כשמדובר ליד הגבול עם זימבבואה. לעומת זאת, בחנות מזכרות בבוצואנה סירבו לקבל ממני דולרים ודרשו שאמיר אותם קודם למטבע המקומי - פּוּלָה (Pula). בכל הערים בהן ביקרתי יכולתי למשוך כסף מכספומטים ללא שום בעיה. מטעמי בטיחות לא הייתי ממליץ לשאת יותר מדי כסף מזומן.
• בריאות: תמיד צריך להתייעץ עם רופא לפני הנסיעה, והמידע שאני כותב כאן לא יכול לשמש כתחליף למרפאת מטיילים! ביקור בדרום אפריקה לא מצריך חיסונים או תרופות כלשהן. שאר המדינות כן דורשות חיסונים ונטילת כדורים נגד מלריה. כמובן שכדאי להצטייד בקרם הגנה מהשמש, בדוחה יתושים, ובסל תרופות בסיסי לכל צרה שלא תבוא.
• אוכל: מכיוון וטיילתי במקומות תיירותיים מאוד, לא נתקלתי יותר מדי באוכל רחוב (וגם כך הייתי מנסה להימנע ממנו) ובחרתי לאכול במלונות או מסעדות. בויקטוריה פולס זכיתי לנסות מאכלים מקומיים במסעדת בּוֹמָה, כולל בשר אנטילופה, חזיר בר וגם תולעת. לסיור הארוך הבאתי עמי חטיפי אנרגיה ; הנהג עצר בכל יום בסופרמרקטים מקומיים עבור האנשים שלא הסתפקו רק בתפריט של הסיור. טיפים במסעדות: כמו המקובל בישראל.

יוון, יום 2: אתונה

13.11.2014

מכיכר סינטגמה מערבה

התעוררנו מוקדם בבוקר היום השני שלנו באתונה, וירדנו ראשונים לארוחת הבוקר של מלון אמליה. אמנם אתרי התיירות לא נפתחו מוקדם, אבל תכננתי לנו הליכה ארוכה עד האתר של קרמיקוס.

מסלול הטיול תוכנן להשלים את שאר האתרים הכלולים בכרטיס הכניסה האקרופוליס. הכרטיס תקף לשלושה ימים, ולכן החלטנו לנצל אותו כבר היום, לפני שנעזוב את אתונה. אתרי העתיקות שבכרטיס פזורים במרחק הליכה ברחבי אתונה, ואליהם החלטנו להוסיף מקומות נוספים ברחבי העיר.
זהו מסלול הטיול שלנו ביום השני:

מסלול היום השני: (1) = כיכר סינטגמה ; (2) = קרמיקוס ; (3) = האגורה העתיקה ; (4) = האגורה הרומית ; (5) = מקדש זאוס האולימפי ; (6) = האצטדיון הפאנאתנאי ; (7) = הגנים הלאומים, זאפיון ; (8) = מוזיאון בנאקי

את היום פתחנו בקפיצה נוספת לכיכר סינטגמה, כדי לראות את חילופי משמר האבזונים לאור היום. במהלך הלילה ירד גשם, ועל הגדר שמול קבר החייל האלמוני התיישבו יונים, שניסו לייבש את כנפיהן הרטובות. 

לאחר שצפינו בחילופי המשמר, עקפנו את כיכר סינטגמה לכיוון מערב, והמשכנו ברחוב אֶרְמוּ (Ermou) החוצה את שכונת מוֹנַאסְטִירַאקִי. ציפתה לנו הליכה די ארוכה עד האתר ההא - קרמיקוס. בדרך סטינו מעט מרחוב ארמו כדי לראות מנזר עתיק ואת בתי הכנסת של אתונה.

הוולי, בניין הפרלמנט היווני

חילופי משמר בבוקר

נעלי הפונפון של האבזונים

בית הכנסת

קרמיקוס

שבנו לרחוב ארמו והמשכנו עוד מעט מערבה עד הכניסה לאתר קֶרַמִיקוֹס (Kerameikos, Κεραμεικός). זהו בית קברות עתיק, שנוסד בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס. בתוך האתר ראינו שחזורים של מצבות מפוארות (המקוריות הועברו למוזיאונים). המרשים מכולם היה השור של מצבת דיוניסיוס מקוֹלִיטוֹס. סיירנו ברחוב הקברים הקצר של קרמיקוס, ואחריו נכנסנו אל המוזיאון הקטן של האתר, המציג חלק מהמצבות המקוריות של הקברים.

קרמיקוס

מצבות משוחזרות בקרמיקוס

אמא עם מצבת דיוניסיוס מקוליטוס

האגורות

מקרמיקוס התקדמנו אל כיוון האקרופוליס, כשהיעד הבא שלנו היה האַגוֹרָה העתיקה (Ancient Agora) של יוון. גם הכניסה לאגורה, כמו לקרמיקוס, הייתה כלולה בכרטיס הכניסה של האקרופוליס. בעבר האגורה הייתה מרכז החיים התוסס של אתונה - כאן היה מקומו של השוק, הוקמו מקדשים וגם כמה מבני מגורים. בית המועצה, בתי המשפט והאסיפה הכללית שכנו אף הם באגורה העתיקה.

האתר התיירותי באגורה העתיקה הוא גדול, ונעזרנו במפה שקיבלנו בכניסה, כדי להספיק לראות את כל העתיקות. תחילה הלכנו ליד פסלי הטְּרִיטוֹנִים (בני דמותו של טריטון, בנו של פוסידון אל הים, המוצג בדרך כלל כבן-ים) ומשם התקדמנו אל המקדש לאל הֶפַייְסְטוֹס - או "הֶפַסְטִיוֹן" (Hephaisteion, Ναός Ηφαίστου, נקרא גם תֶּסִיוֹן). ההפסטיון היה המבנה המרשים ביותר באגורה העתיקה: הוא בעל מראה דומה לפרתנון, אך הוא קטן יותר ושמור במצב הרבה יותר טוב מאחיו הגדול שעל האקרופוליס.
את הביקור באגורה העתיקה קינחנו בכניסה למוזיאון של האתר, השוכן במבנה המשוחזר של הסְטוֹאָה של אַטַאלוֹס (Stoa of Attalos). הסטואה שוחזרה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, והיא נראית מודרנית לגמרי, בייחוד אם משווים אותה להריסות שמסביבה.

ההפסטיון

עם אמא באגורה העתיקה

המשכנו אל האגורה הרומית, המודרנית והקטנה יותר מהאגורה העתיקה. למרבה הצער, מרבית האגורה הזאת הייתה בשיפוצים כשביקרנו בה - כולל גולת הכותרת שלה - מגדל הרוחות. המגדל היה מכוסה כמעט כולו בפיגומים, ולא יכולנו להתבונן בעיטורי-רוחות-השמיים המקיפים אותו. 

באגורה הרומית הקטנה

מקדש זאוס האולימפי

מן האגורה הרומית הלכנו דרך שכונת פלאקה אל האתר הבא שלנו. תחילה הגענו אל שער אַדְרִיאַנוּס (Arch of Hadrian, Αψίδα του Αδριανού). זהו שער שנבנה בסביבות שנת 131 לפנה"ס והוקדש לביקורו של הקיסר הרומי אדריאנוס באתונה. אחד מהרחובות הראשיים של אתונה המודרנית חולף ליד השער. ניתן לבקר במקום במהלך כל שעות היממה.

ליד שער אדריאנוס נמצא מקדש זאוס האולימפי (Temple of Olympian Zeus, Ναός του Ολυμπίου Διός) - האתר האחרון שביקרנו במסגרת כרטיס האקרופוליס. כשמקדש זה היה שלם, הוא עלה בגודלו על הפרתנון והיה המקדש הגדול ביותר ביוון כולה. בדומה לשער אדריאנוס הסמוך, בנייתו של המקדש הסתיימה סמוך לביקורו של הקיסר אדריאנוס בעיר. המקדש הכיל 104 עמודים קורניתיים מפוארים, בהתאם לסגנון הבנייה של אותה התקופה. כיום עומדים רק 15 מעמודים אלו במקום, אך הם עדיין מרשימים מאד.

שער אדריאנוס

מקדש זאוס האולימפי

אמא מחזיקה את המקדש. וברקע - האקרופוליס

האצטדיון הפאנאתנאי

הלכנו עוד קצת לכיוון מערב, לכיוון האצטדיון הפַּאנַאתֵנַאִי (Panathenaic Stadium, Παναθηναϊκό στάδιο - נקרא גם קַלִימַרְמַרוֹ). זהו אצטדיון שַיִש, שנבנה בסוף המאה ה-19 על חורבותיהם של אצטדיונים עתיקים מהמאה הרביעית לפנה"ס, והמאה השנייה לספירה. האצטדיון הנוכחי נבנה עבור המשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896. גם במשחקים האולימפיים של שנת 2004 בוצע בו שימוש לחלק מתחרויות וכנקודת הסיום של ריצת המרתון.

בזמן ביקורנו באצטדיון נערך בו שיעור ספורט לתלמידי בית ספר מקומי. הקפנו את הצורה החצי-אליפטית של קלימרמרו, ואני אף טיפסתי עד אחרונת שורות-מושבי-השיש כדי לצפות  באקרופוליס המרוחקת. 

בזמן הקפת האצטדיון, נתקלנו לפתע במנהרה שיוצאת מתחת לאצטדיון. לא היה שום שילוט, ואמא ואני תהינו אם כדאי להיכנס לתוכה. כשבחרנו להיכנס אל המנהרה, היא הובילה אותנו למקום נפלא: מוזיאון קטנטן של ההיסטוריה האולימפית המודרנית ; לא היה מאושר ממני. היו כאן כרזות מכל האולימפידות מאז 1896 וגם הלפידים של כל אחת ואחת מהן. 

האצטדיון הפאנאתנאי

כרזות ולפידים במוזיאון האולימפי

כרזת האולימפיאדה בברלין 1936, שאורחה בחסות גרמניה הנאצית

המוזיאון האולימפי

מבט עליון על האצטדיון

הגנים הלאומיים

בשלב הזה כבר היינו רעבים, רעבים מאד. החלטנו לחזור אל עבר שכונת מונאסטיראקי כדי למצוא משהו לאכול. בדרך חצינו את הגנים הלאומיים (National Garden, Εθνικός Κήπος), שהוקמו בתור "הגנים המלכותיים" על ידי המלכה אמליה. הגנים הם הריאה הירוקה הגדולה במרכז אתונה, והם כוללים בריכות דגים, גן חיות קטן ומוזיאון בוטני. חצינו את הגנים די במהירות, וחלפנו ליד מבנה מודרני בשם זַאפִּיוֹן. הזאפיון נבנה במאה ה-19 וכיום הוא משמש כמרכז כנסים. 

מכאן המשכנו בחזרה אל תוך העיר העתיקה, עד שמצאנו מזללה-תיירותית, שנוכל להשביע בה את תאבוננו. לאחר ארוחת הצהריים המאוחרת, שבנו למלון למנוחה קצרה.

הזאפיון

 מוזיאון בנאקי

בערב יצאנו אל אחד מהמוזיאונים המפורסמים של אתונה - מוזיאון בֶּנַאקִי (Benaki Museum). ניסינו להגיע אליו דרך מעבר נוסף בגנים הלאומיים, אך בדיוק באותו רגע סגרו את הכניסה לגנים, כשאיש, שנראה מעט-משוגע, הכריח את כולם לצאת. מסתבר שהגנים נסגרו לקראת הפגנה שתוככנה להיערך למחרת בעיר. מכיוון והגנים ממוקמים מסביב לבניין הפרלנמט, הם נסגרים לפני הפגנות גדולות. 

עקפנו את הגנים והגענו אל המוזיאון, הנמצא בפינתם הצפונית-מזרחית. הכניסה אל המוזיאון הייתה חופשית היום, כמו בכל יום חמישי. האוסף במוזיאון בנאקי מגוון מאד ומכיל פריטים מ-5000 שנים של היסטוריה יוונית. כל קומה במוזיאון מציגה פריטים מתקופה שונה: ככל שעולים למעלה, כך מתקדמים ברצף הזמן. המוזיאון היה עמוס בתצוגות ולכן בחרנו להתמקד באלו שהוצגו במדריך הכתוב שהבאנו איתנו.

לאחר הביקור במוזיאון, סיימנו את היום בקפיצה נוספת לשכונת פלאקה לפני החזרה למלון. מחר צפויה לנו השכמה מוקדמת ואחריה נסיעה ארוכה צפונה.

כדים עתיקים במוזיאון בנאקי