פורטוגל: מוזיאון הפאדו בליסבון

22.08.21

מוזיאון הפאדו

זה היה הבוקר האחרון של הביקור השני שלי בליסבון וכבר לא ידעתי מה לעשות. בצהריים הייתי צריך לפנות את החדר שלי במלון ובינתיים חיפשתי פעילות קצרה, שתמלא לי את הבוקר. יצאתי מהמלון שלי אל מרכז העיר כדי לאכול ארוחת קטנה ומשם החלטתי ללכת ברגל אל מרגלות רובע אלפמה, לביקור במוזיאון שעברתי לידו אמש.

מוזיאון הפַאדוֹ (Museu do Fado) נפתח בשנת 1998 והוא מוקדש למוזיקת הפאדו שהתפתחה בפורטוגל. כשנכנסתי אל המבנה הוורוד הצנוע מהמאה ה-19 בו יושב המוזיאון, קניתי את כרטיס הכניסה וקיבלתי מכשיר אינטראקטיבי בו יכולתי להקשיב להסברים הקשורים לתצוגות ולשמוע דוגמאות נבחרות ממוזיקת פאדו. המוזיאון סוקר את ההיסטוריה של התפתחות הפאדו בפורטוגל, קושר אותה סביב אירועים היסטוריים במדינה מציג את האבולוציה של הגיטרה הפורטוגלית. 

אני, שהגעתי עם ידע אפסי על הפאדו, ערכתי כאן סיור קצר יחסית ובהחלט יצאתי מסוקרן להקשיב ליותר פאדו בעתיד. הבטחתי לעצמי שבביקור הבא בפורטוגל אנסה לחוות את הפאדו גם בהופעה חיה ; אין ממש בעיה למצוא הופעות כאלו עבור תיירים בערים הגדולות. אנשים בעלי רקע מוזיקלי בוודאי ייהנו הרבה יותר ממני במוזיאון שכזה. אני ממליץ לשלב את הביקור פה כחלק מסיור ברובע אלפמה, בו הוא שוכן.

מהמוזיאון הלכתי ברגל אל תחנת סנטה אפולוניה של קו המטרו הכחול. כאן בעצם נפרדתי מליסבון לטיול זה, כשהפעם אני מבטיח לעצמי לשוב אליה.

מוזיאון הפאדו

תקליטים ישנים במוזיאון

גיטרות במוזיאון

ברובע אלפמה. הגיע הזמן לחזור הביתה.

פורטוגל: ביקור באבורה וגמר אירוויזיון 2018

12.05.18

איך אומרים "סטונהנג'" בפורטוגזית?

היום זה היום הגדול - גמר האירוויזיון היה צפוי להיערך הלילה בליסבון. החגיגה המוזיקלית הגדולה לא הייתה אמורה למנוע ממני לטייל, אז תכננתי ביקור בעיירה אֶבוֹרָה (Évora), הנמצאת מזרחית לליסבון. יצאתי באוטובוס מוקדם כי הנסיעה לאבורה היא לא קצרה ואורכת כשעה וחצי. הגעתי אל התחנה המרכזית של אבורה, היושבת מחוץ לעיר העתיקה והמתנתי כאן עד  שהגיע אוטובוס חברת הסיורים, שאליה הצטרפתי הבוקר.
סביב אבורה נמצאים מספר אתרים עתיקים מהתקופה הניאוליתית. האתר הראשון אליו הגיע הסיור הוא הקְּרוֹמְלֶק של אַלְמֶנְדְרֶס (Cromeleque dos Almendres), שהוא האתר הגדול והידוע ביותר סביב אבורה. זהו מקבץ של עשרות מונוליתים, שהועמדו באופן מסודר בעיגול קטן ובאליפסה ענקית. זהו אמנם לא אתר בגודל של סטונהנג' והאבנים בו הן די קטנות - אך הוא מרשים במיוחד והוא האתר המגליתי הגדול ביותר בחצי האי האיברי. ארכיאולוגים מתארכים את האבנים המוקדמות כאן לסביבות 6000 לפנה"ס ואת המאוחרות לסביבות 4000 לפנה"ס ומשערים כי האתר היה אתר טקסי או אסטרונומי קדום. על חלק מהאבנים אפשר לראות עד היום חריטות וגילופים במגוון צורות. 

אחרי הדרכה קצרה באתר המדריך נתן לקבוצה זמן מספיק להסתובב בין האבנים  ; לא היה מאושר ממני.

הקרומלק של אלמנדרס

אני וחלק מהקרומלק

זווית אחרת של הקרומלק

נסיעה קצרה מהקרומלק הביאה את הקבוצה לאבן בודדת (Menhir) וגבוהה בהרבה מהאבנים של הקרומלק. זוהי אבן בגובה של יותר מארבעה מטרים. אם מותחים קו ישר בין הקרומלק לאבן זו, הקו מצביע על כיוון הזריחה ביום הקצר בשנה, דבר התומך בהשערה של תפקידו האסטרונומי של האתר.

האתר הבא שבו עצרנו היה קבר עתיק בשם Dolmen of Zambujeiro, שהרבה פחות התרשמתי ממנו.

המונולית הבודד

אבורה העתיקה

בתום הסיור, הרכב הוריד אותי בכיכר הראשית של העיר העתיקה של אבורה. 

האזור כבר היה מיושב בתקופה הרומית, שהשאירה את חותמה באבורה עד היום: מקדש דיאנה העתיק עדיין ניצב כאן. בימי הביניים העיר נכבשה על ידי המוסלמים, חזרה לידי הנוצרים והפכה למקום מושבם של חלק ממלכי פורטוגל. בתקופת הרנסנס היא הפכה למרכז תרבותי חשוב במדינה. בזכות ההיסטוריה העשירה שלה אבורה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1986. כיום ניתן לבקר ברחובותיה הצרים, בכיכרות העתיקות ובכנסיות המיוחדות שלה. 

הכיכר הראשית של אבורה (Praça do Giraldo) הייתה קטנה ומקסימה. היא אחת מאותן ערים עתיקות קטנות שעדיין שומרות על הקסם הישן שלהן. הסתובבתי בין הרחובות הישנים, עצרתי לאכול במסעדה מקומית והלכתי לראות את אמת המים (האקוודוקט), שנבנתה כאן בתחילת המאה ה-16. משם המשכתי אל מקדש דיאנה, שבפועל כנראה הוקדש לקיסר אוגוסטוס, אך כיום שמו השגוי כבר התקבע.

בכיכר המרכזית של העיר העתיקה

אמת המים של אבורה

מקדש דיאנה

עמודים קורינתיים במקדש דיאנה

אחת מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות באבורה היא קפלת העצמות (Capela dos Ossos). חלקה הפנימי של הקפלה - ושמה רומז על כך - מחופה כולו בעצמות של בני אדם. בעבר ביקרתי בקפלה דומה בצ'כיה, אך כאן הקפלה הייתה יותר גדולה ויותר מוארת. מנגד, הקפלה הצ'כית הקטנה הייתה יותר מפוארת. כרטיס הכניסה לקפלת העצמות כולל כניסה גם למוזיאון צמוד, אך לא מצאתי בו עניין מיוחד ויצאתי ממנו יחסית מהר.

מכאן עשיתי את דרכי החוצה כשאני מעט מצטער לעזוב את אבורה. כשיצאתי מהעיר יכולתי להביט אחורה ולראות אה החומות העתיקות שלה. שבתי אל תחנת האוטובוס המרכזית וכעת ציפתה לי שוב נסיעה לא קצרה בחזרה אל ליסבון. 

בכנסיית העצמות

עיטורי עצמות וגולגולות בקפלה

פתחי מים ישנים באבורה

גמר האירוויזיון!

לא היה לי זמן להתארגן באכסניה. מתחנת האוטובוס בליסבון עליתי על המטרו ונסעתי ישר למתחם של מאחורי הקלעים: מכיוון וזכיתי באקרדיטציית מעריצים, יכולתי לראות את הגמר שם. ליאון חיכה לי באזור המעריצים, למרות שהוא היה יכול לשבת ולראות את המופע במרכז התקשורת. הוא תפס עבורנו מושבים קרובים למסך כבר משעה מוקדמת, כשלידינו מעריצי קפריסין - היריבה הגדולה של ישראל הערב. לאחר שכל השירים הופיעו, נראה שיש סיכוי לא קטן שקפריסין יכולה להיות הסוס השחור ולזכות לראשונה בתחרות. 

עם ליאון, ממתינים לתחילת הגמר

הצבעת השופטים נתנה את ההובלה דווקא לאוסטריה, אחריה שבדיה ורק אז ישראל. קפריסין הגיעה שישית בהצבעה זאת. כשהצבעת הקהל החלה, שבדיה נוטרלה מהר, גם תורה של אוסטריה הגיע ולאט לאט תמונת המצב התבהרה לנו: זו או קפריסין או נטע שלנו. שניות מעטות אחר כך, שאז בוודאי נראו כארוכות מאוד, ישראל הוכרזה כזוכת אירוויזיון 2018 וזה היה סיום מתוק במיוחד לאירוויזיון הראשון שלי. את הווידאו שלנו צורחים כמו משוגעים אני מעדיף שלא להעלות לבלוג הזה :-)

ליאון רץ במהירות לאולם מסיבות העיתונאים ואני נאלצתי להמתין עד שאישרו למעריצים מישראל להיכנס גם כן. בינתיים רואיינתי באנגלית לתחנת רדיו מסלובניה או קרואטיה, אני כבר לא ממש זוכר. בסופו של דבר נכנסתי אל אולם מסיבות העיתונאים מעט לפני שנטע הגיעה אליו. סוף סוף גם זכיתי לתמונה איתה.

אחרי המסיבה ליאון רצה שנצא לחגוג. לא יכולתי להצטרף כי כבר מחר ציפתה לי טיסה יוצאת מליסבון: לא חזרה לארץ, אלא להמשך הטיול המופלא הזה - שהערב כבר הפך לטיול מושלם.

בוכה כמו ילדה קטנה אחרי שזכינו באירוויזיון

עם נטע אחרי הזכייה

פורטוגל: ארמון פנה וקאבו דה רוקה

11.05.18

ביקור חטוף בסינטרה

ליאון ואני תכננו היום לבקר בסִינְטְרָה (Sintra), העיירה הסמוכה לליסבון ואתר התיירות המפורסם לטיולי יום מחוץ לבירה. לא ערכנו את הטיול באופן עצמאי, אלא בליווי ציפי, אמו של ליאון וזוג חברים שלה מליסבון. נסענו איתם ברכבם הפרטי מליסבון אל סינטרה כדי לבקר בארמונות של העיר. 
בסינטרה אפשר למצוא ארמונות רבים כמו הארמון הלאומי שבמרכז העיירה, הטירה המוּרית ואחוזת רגלריה. מכיוון ולא תכננו את הטיול מראש וגם יצאנו טיפה מאוחר מליסבון, לא הספקנו לבקר בכל אלה. בביקור מתוכנן ומוקדם אפשר להספיק שניים או שלושה אתרים באזור סינטרה ולעבור ביניהם באמצעות האוטובוסים המקומיים, הנוסעים במתכונת של Hop-on-hop-off. אנחנו בחרנו לעצור רק לביקור זריז בארמון פֵּנָה (Palácio da Pena), שהוא הארמון המפורסם ביותר בסינטרה. 
ארמון פנה שוכן בגבעה בה עמד בעבר מנזר. המנזר נפגע קשות ברעידת האדמה הגדולה של ליסבון (1755). ב-1838 רכש אותו המלך פרדיננד השני כדי להפוך את המקום לארמון קיץ עבור משפחת המלוכה. בניית הארמון הסתיימה ב-1854. הוא נבנה בעירוב סגנונות ניאו-גותי, ניאו-איסלמי, ניאו-רנסנס ואחרים, מה שהביא ליצירת מבנה מסקרן מאוד לביקור. בסוף המאה ה-19 הארמון נרכש ע"י המדינה והוכרז כמונומנט לאומי. ב-1995 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית.
את הביקור בארמון כדאי לתכנן מראש ואם אפשר - עדיף להימנע מהגעה עם רכב פרטי: לא קל לנהוג בגבעות התלולות שמסביב לסינטרה וקשה למצוא חניה ליד האתרים התיירותיים. המארחים שלנו בחרו להישאר ברכב בזמן שליאון ואני היינו היחידים שקנינו כרטיסים לארמון. שילמנו גם על כרטיס לאוטובוס הפנימי, שמעלה את התיירים למעלה, אך זו בהחלט עליה שאפשר לטפס באופן עצמאי. הארמון מדהים ; כשראיתי את הארכיטקטורה המצועצעת שלו ואת שילוב הצבעים הייחודי של צהוב ואדום, הבנתי מדוע הוא אחד מהיעדים המפורסמים בפורטוגל. לא יכולנו להישאר כאן למשך זמן רב, שכן המארחים שלנו חיכו לנו למטה. באופן עצמאי הייתי חוקר את הארמון על כל חדריו וגם את הגנים שמסביב, אבל לצערי היום לא היה לי מספיק זמן לזה.

בכניסה לארמון פנה

שילוב סגנונות הבנייה והצבעים נותן לו מראה מעט מצועצע

עם ליאון בארמון

קאבו דה רוקה

עצרנו לארוחת צהריים קצרה מחוץ לעיירה, כך שבסינטרה עצמה לא ביקרתי היום. משם המשכנו אל קַאבּוֹ דָּה רוֹקָה (Cabo da Roca), כֵּף המרוחק כ-42 ק"מ מליסבון וניצב עשרות מטרים מעל האוקיאנוס האטלנטי. מה שמייחד את הכף הזה והופך אותו לנקודה עמוסה בתיירים הוא מיקומו הגיאוגרפי: זוהי הנקודה המערבית ביותר באירופה היבשתית (לא כולל איים).
באיזור הכף נבנו מגדלור, צלב גדול ומרפסת תצפית ערוכה לכמויות המטורפות של התיירים המגיעים לכאן. הנוף אכן היה מקסים: כאן באמת נגמרת היבשה ומתחיל הים. מצד שני, עומס התיירים בשעה בה הגענו היה טיפה מעיק.

הנוף בקאבו דה רוקה

ציפי, אמו של ליאון, צופה אל עבר האוקיאנוס האטלנטי

חזרת הגמר של האירוויזיון

מבחינה תיירותית הספקנו לראות היום רק את ארמון פנה ואת קאבו דה רוקה, אבל היום הזה היה רחוק מסיום. ליאון הגיע לאכסניה שלי כדי שנוכל להחליף בגדים ולהתארגן לקראת האירוע החשוב של הערב - חזרת הגמר של האירוויזיון.
ליאון ראה את החזרה במתחם אנשי התקשורת בעוד אני קניתי כרטיס לאולם. זו הייתה הפעם האחרונה שלי לאירווזיון זה בתוך האולם, שכן לא הצלחתי להשיג כרטיסים לגמר עצמו אלא רק לחזרה. אחרי שכל השירים הופיעו עזבתי את האולם כי לא התחשק לי לראות הצבעת שופטים-מדומה ומופעי אמצע משעממים של הפורטוגלים.
חזרתי אל החדר שלי כשאני יודע שמחר מצפה לי עוד יום ארוך בפורטוגל: גם טיול מיוחד לעיירה אבורה וגם גמר האירוויזיון.

עם מעריצי קפריסין מחוץ לאולם

באולם, מחכה לתחילת המופע

פורטוגל: אל מוזיאון האריחים הלאומי

10.05.18

השייט שהברזתי ממנו

היום בבוקר הייתי אמור לעלות על שייט שאורגן ע"י קבוצת האירוויזיון הישראלית. פגשתי את ליאון בבוקר בכיכר המרכזית של ליסבון - Praça do Comércio ומכאן היינו אמורים לצאת אל השייט. בדרך אל הספינה ליאון ביקש שנעצור במקום שנקרא "השירותים הכי סקסיים בעולם". אני לא יודע מה היה כל-כך סקסי בשירותים האלה, אבל ללא ספק שהם היו צבעוניים במיוחד והיה אפשר לקנות שם נייר טואלט במגוון צבעים במחיר מופקע.

לא רחוק משם עגנה ספינת הקרוז של השייט. היינו אמורים לצאת בשעה עשר, אך אפילו בעשר וחצי לא התחילה העלייה לספינה. במקביל, אני התחלתי להרגיש חנוק מכמות האנשים שמסביבי ; לא ציפיתי שהשייט יהיה עד כדי כך מלא. כבר שילמתי מראש על הכרטיס, אבל כשהעיכוב נמשך הודעתי לליאון שאני לא מתכוון לעלות לספינה. הוא קיבל את זה בהבנה מקסימה ואני המשכתי ברגל מזרחה.

בשירותים הצבעוניים

אומנות רחוב ואריחים

הלכתי כעת בשדרה הרחבה Infante Dom Henrique, הנמתחת לכיוון צפון-מזרח במקביל לגדת הטז'ו. היעד שלי היה מוזיאון האריחים של ליסבון, שקיבלתי המלצה חמה לבקר בו. המרחק מההמולה של השייט ומזג האוויר הבהיר רק עשו לי טוב ולא לקח הרבה זמן עד שיכולתי לנשום כמו שצריך וחזרתי לחייך. 

בזמן שהלכתי אל עבר המוזיאון יכולתי להתרשם מרובע אלפמה, בו טיילתי אתמול במזג אוויר מעונן. כעת הוא נראה יפה אפילו יותר. מדי פעם עצרתי כדי להתרשם מיצירות רחוב על קירות בתיה של ליסבון ומהאריחים העתיקים המצפים את חלק מהבתים. ההליכה הייתה לא קצרה ובסופה הגעתי אל המוזיאון.

בדרך אל המוזיאון

מבט אל רובע אלפמה

אומנות רחוב ליסבון

עוד אומנות רחוב בדרך אל המוזיאון

מוזיאון האריחים הלאומי

האריחים בפורטוגל הם לא סתם אריחים - אלא עדיף לקרוא להם בשמם המקומי - אַזוּלֶז'וֹס. זוהי אומנות פורטוגלית רבת שנים, שהחלה עוד בימי הביניים. אריחי הקרמיקה המצופים נצבעים כך שייצרו תמונות גדולות או משטחים בעלי מרקם חוזר. מקובל שהאזולז'וס מכסים קירות פנימיים וחיצוניים של בתים, כנסיות, ארמונות וכיום גם מסעדות ותחנות מטרו.

מוזיאון האריחים הלאומי (Museu Nacional do Azulejo)  נפתח ב-1965 והוא כולל דוגמאות לאריחים עוד מהמאה ה-15. אחד מהמיצגים המרשימים ביותר היא מפה עצומה של ליסבון המורכבת כולה מאריחים (בערך משנת 1700). המוזיאון עצמו יושב בבניין עתיק בו פעל בעבר מנזר, ולכן עד היום הוא כולל כנסיה מפוארת, בה גם אפשר לבקר כחלק מהמוזיאון.

הוא אמנם מרוחק בהגעה רגלית ממרכז העיר (אני הלכתי, אבל תחבורה ציבורית לכאן היא בהחלט המלצה חמה) - אבל מוזיאון האריחים הוא בהחלט נקודה חשובה לביקור אם רוצים להכיר את האומנות הפורטוגלית, שמכסה כל כך הרבה בתים בליסבון.

במוזיאון האריחים הלאומי

הכנסייה בתוך המוזיאון

מפת ליסבון העתיקה מורכבת מאזולז'וס

חצי הגמר השני

החום וההליכה די עייפו אותי והייתי חייב לשוב למלון לשנ"צ קצר. בערב נסעתי שוב לבועת האירווזיון כדי לראות את חצי הגמר השני של התחרות. זה היה חצי הגמר הפחות מוצלח ופחות מסקרן של השנה, אבל בסופו הושלמה התמונה של כל המדינות שעלו לגמר האירוויזיון ויתחרו מול נטע בעוד יומיים.

פורטוגל: כיכרות במרכז ליסבון ורובע אלפמה

09.05.18

הכיכרות של ליסבון

לאחר הלילה המצוין אתמול בו נטע עלתה לגמר באירוויזיון, התעוררתי ליום מעונן - והיעד של היום היה רובע אַלְפַמָה (Alfama) שבליסבון. כהרגלי טיילתי ברגל והתחלתי את המסלול שלי בכיכר רוסיו הסמוכה לאכסניה שלי, בה כבר ביקרתי שלשום. 

מכיכר רוסיו המשכתי אל כמה כיכרות סמוכות - תחילה אל כיכר פִיגֵיירָה (Praça da Figueira). בעבר עמד כאן בית חולים גדול אך הוא נהרס ברעידת האדמה הגדולה של 1755. מאז הוקם כאן שוק פתוח ואח"כ שוק מקורה. מ-1949 הכיכר הפכה שוב לכיכר פתוחה וב-1971 הוצב פה פסלו של המלך זו'אאו הראשון של פורטוגל. 

פסל המלך זו'אאו הראשון בכיכר פיגיירה

הכיכר הבאה אליה הגעתי הייתה כיכר רֶסְטַאוּרַדוֹרֶס (Praça dos Restauradores). בדרך מכיכר רוסיו לכיכר רסטאורדורס הבחנתי באחד המבחנים המפורסמים של ליסבון: הכניסה לתחנת הרכבת המרכזית של רוסיו, ששעריה עוצבו בצורת שתי פרסות סוסים גדולות. במרכז הכיכר נמצא מונומנט בצורת אובליסק לזכר מלחמת השבת הכתר הפורטוגלי מהמאה ה-17. 

הכניסה לתחנת הרכבת רוסיו

כיכר רסטאורדורס

מכאן  עליתי עם המעלית שנוסעת בשיפוע מתחנת Lavra Lg. Anunciada. כשהגעתי למעלה מצאתי נקודת תצפית על ליסבון בשם גני טוֹרֶל (Jardim do Torel) ממנה יכולתי להשקיף על העיר. בהמשך כיוונתי את המסלול שלי אל כיכר מַרְצִ'ים מוּניז (Martim Moniz). היא נקראת על שם אביר מהמאה ה-12, המפורסם בהשתתפותו במצור על ליסבון. מהכיכר רציתי לתפוס את האוטובוס שעולה עד הטירה ברובע אלפמה, אבל התור המטורף בתחנת האוטובוס גרם לי לוותר ופשוט לעלות ברגל.

בתחנה העליונה של המעלית

אל טירת סאו ז'ורז'י

הטיפוס לא היה קל או קצר, אבל הרחובות הקסומים של רובע אלפמה בהחלט סייעו לי לעבור אותו. בסופו הגעתי אל הטירה היושבת בראש השכונה וחולשת על ליסבון: טירת סַאוּ ז'וֹרְזִ'י (Castelo de São Jorge). הצלבנים כבשו את הטירה מהמוּרים באמצע המאה ה-12, ולפי האגדה - כאן הקריב האביר מרצ'ים מוניז את חייו ומנע את סגירת שערי הטירה ע"י המורים. תחת שלטון בצלבנים הטירה הפכה למושב בית המלוכה, הורחבה וחוזקה. בשנת 1755 היא נפגעה באופן קשה מרעידת האדמה. באמצע המאה ה-20 היא עברה שוב שיפוצים נרחבים כדי להפכה לאתר תיירות מוביל בעיר, תפקיד אותו היא ממלאת בהצלחה עד היום.

נכנסתי לביקור באתר הטירה ; מדובר בטירה נחמדה - די רגילה לטירה שנבנתה בימי הביניים והדבר המיוחד בה הוא הנוף היפהפה של ליסבון, שנשקף ממנה. 

הכניסה לטירת סאו ז'ורז'י

הנוף הנשקף מהטירה

אני בטירה

קתדרלת ליסבון

מהטירה התחלתי לרדת ברגל מכיוון אחר של הרובע והגעתי אל הקתדרלה של ליסבון (Santa Maria Maior de Lisboa). זוהי קתדרלה קתולית שנבנתה בתקופת הכיבוש הצלבני של ליסבון באמצע המאה ה-12 ומאז עברה הרחבות ושיפוצים רבים. גם היא נפגעה באופן קשה בעת רעידת האדמה של 1755. במאה ה-20 היא עברה שיפוצים נרחבים שהעניקו לה את המראה הנוכחי שלה, המשמר את החזית מתקופת ימי הביניים.

קתדרלת ליסבון

קאסה דו ביקוס

המשכתי לרדת חזרה לאיזור הים, כשיצאתי מרובע אלפמה הגעתי אל קַאסָה דּוֹס בִּיקוֹס (Casa dos Bicos - בית המקורות). הבית נבנה בשנת 1523 כבית פרטי. הוא קיבל את שמו בגלל עיצובו החיצוני של משולשים דמויי-יהלומים, המצפים את חזיתו ודומים למקור של ציפור. 

קאסה דוס ביקוס נהרס ברעידת האדמה והוא שוחזר מחדש רק בסוף המאה ה-20. כיום יושב בו מרכז תרבות הקרוי על שם הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמגו, מחבר "על העיוורון".

החזית של קאסה דוס ביקוס

ושוב לבועת האירוויזיון

אחר הצהריים והערב שוב עברו עלי באווירה אירוויזיונית. לאחר החלפת בגדים זריזה באכסניה נסעתי למרכז העיר כדי להיות נוכח בשתי חתונות של חובבי אירוויזיון. משם הייתי צריך שוב לחזור לאכסניה, להתרענן פעם נוספת ולהגיע אל החזרה הגנרלית של חצי הגמר השני של האירוויזיון. 

פורטוגל: אמת המים של ליסבון

17.08.21

אמת המים של ליסבון

אחד מהמונומנטים הבולטים של ליסבון הוא אמת המים שלה (Aqueduto das Águas Livres). הספקתי לראות את אמת המים מספר פעמים בטיול הקודם, כחלק מנסיעות אוטובוס מליסבון החוצה, אבל אף פעם לא הספקתי להתבונן בה כפי שצריך. כדי להגיע אל מיקום אמת המים הייתי צריך להגיע אל צפון מערב העיר, סמוך לפארק עצום בשם Parque Florestal de Monsanto. זהו אזור בלי הרבה מונומנטים מיוחדים, אך באינטרנט אפשר למצוא סיור רגלי עצמאי בשכונת אמוריירס (Amoreiras) המתחיל או מסתיים באמת המים.

מכיוון והמלון שלי לא היה רחוק יחסית מהאמה, בחרתי להגיע אליה ברגל. הלכתי מתחנת סאו סבשיאו, כשאני מקיף מצפון את פארק אדוארדו ה-7 עד שהגעתי לשכונה במערב ליסבון אליה מגיעה אמת המים. כשמנווטים לפי גוגל, המיקום אליו מגיעים הוא למעשה קצהה של אמת המים ויש להתקדם טיפה לאורכה כדי לראות אותה בכל יופייה. מספר עשרות מטרים אחר כך הגעתי לנקודה בה אמת המים עוברת מעל כביש מהיר וזהו מקום טוב להתרשם ממנה.

העיר ליסבון סבלה תמיד ממחסור במים. במאה ה-18 החליט המלך ז'ואאו ה-5 לפתור את הבעיה הזו באמצעות בניית אמת מים, שתביא מים לעיר ממחוזות מרוחקים. הבנייה בחלה בשנת 1731 ומים הוזרמו בה לראשונה ב-1748. רעידת האדמה הקשה שפקדה את ליסבון בשנת 1755 לא פגעה באמת המים החדשה. השימוש בה פחת בסוף המאה ה-19, עם פיתוח שיטות מודרניות יותר של הזרמת מים ; הזרמת המים הופסקה לחלוטין ב-1967 אך אמת המים נותרה כאחד מהמונומנטים היפים של העיר. 

ניתן לבקר בתוך אמת המים כחלק מביקור במוזיאון המים של ליסבון. זהו בהחלט סיור שאשמח לערוך אם אגיע לכאן שוב בעתיד.

אמת המים של ליסבון

אמת המים ואני

אמת המים

פורטוגל: פארק האומה והאושנריום של ליסבון

 אוגוסט 2021

פארק האומה (Parque das Nações)

באיזור הזה של ליסבון כבר ביקרתי בפעם הקודמת שלי בעיר ב-2018. בין היתר נמצא בפארק אולם אלצ'יסי (Altice), בו נערכה תחרות האירוויזיון של 2018 בה זכתה נטע ברזילי. בזמן הביקור הנוכחי הגעתי לכאן פעמיים עבור האושנריום של ליסבון. בפעם הראשונה הגעתי מאוחר יחסית, ראיתי את התור, נבהלתי וויתרתי. בפעם השנייה הגעתי עם הפתיחה ונכנסתי די מהר.

הפארק שוכן לא רחוק משדה התעופה, בחלקה הצפוני-מזרחי של ליסבון. תחנת המטרו הקרובה אליו ביותר היא Oriente אבל אפשר להגיע לאושנריום גם דרך עצירה בתחנת Cabo Ruivo.

מתחנת אוריינצ'י (Oriente) היפה חוצים את קניון וסקו דה גמה הגדול ומיד מגיעים אל הפארק, שהוקם ב-1998 לאירוח תצוגת האקספו הבינלאומית. מיד עם היציאה מהקניון אפשר להבחין מצד שמאל באולם אלצ'יסי ומצד ימין בשדרת הדגלים הארוכה, שמגיעה כמעט עד שפך נהר הטז'ו. 

כאמור, ביום הראשון הלכתי דרומה עד האושנריום והחלטתי לוותר על הביקור בו בגלל התור הארוך שבחוץ. כנראה בתקופת הקורונה כדאי להצטייד עם כרטיסים מהאינטרנט או להגיע מיד עם הפתיחה של האתר. חיפשתי אטרקציות באיזור וראיתי שעל המפה מופיע פסל סביבתי בשם פּוֹרְטָה דּוֹ מָאר (Porta do Mar). הלכתי לראות אותו וגיליתי כי מדובר בכיעור אורבני מהמעלה הראשונה.

מכיוון ולא היה לי הרבה מה לעשות כאן, עליתי על הרכבל. בביקור הקודם נסעתי בו הלוך וחזור אך הפעם קניתי כרטיס רק לכיוון אחד כדי לראות מה נמצא בצידו השני. בדרך עברתי מעל האושנריום, האולם ומרכז הכנסים הסמוך. הרכבל מסיים את דרכו סמוך למגדל וסקו דה גמה (Torre Vasco da Gama), שעוצב בצורת מפרש ענק ובראשו נמצאות מרפסת תצפית ומסעדה מסתובבת.

בדרך חזרה ברגל אל תחנת המטרו חלפתי ליד מסעדות רבות ועצרתי לארוחת צהריים באחת מהן. זוהי נקודה טובה לעצירה לפני החזרה אל ליסבון.

הרכבל

פורטה דו מאר - מונומנט כעור

האולם - מבט מהרכבל

אני ברכבל

האושנריום של ליסבון

מספר ימים אחר כך שבתי לפארק האומה, הפעם מוקדם מאוד בבוקר כדי לבקר באושנריום (Oceanário de Lisboa). בביקור הקודם שלי בעיר נמנעתי מכניסה אליו כי רק כמה חודשים לפני כן ביקרתי באקווריום הלא מלהיב של העיר דרבן שבדרום אפריקה. מאז עברו כבר כמעט ארבע שנים אז שמחתי ללכת לביקור באקווריום אחר.

הכניסה לאושנריום מתבצעת דרך בניין יבשתי, אך האטרקציה העיקרית שלו נמצאת בבניין השני, שנבנה ממש על המים. חציתי את הגשר, נכנסתי אל המבנה והגעתי אל אקווריום מרווח בן שתי-קומות שמארח עשרות מינים של בעלי חיים ימיים. שחו בו דגים קטנים, גדולים, כרישים וגולת הכותרת הייתה דג-שמש ענק. מסתבר שזהו אחד מהאקווריומים היחידים בעולם שמצליח להחזיק דג שמש בחיים. 

מסביב לאקווריום המרכזי נמצאים אקווריומים קטנים המציגים סביבות אקולוגיות שונות. בין היתר אפשר למצוא כאן פינגווינים, לוטרות, דגים טרופיים, אלמוגים, צפרדעים ואפילו סוסוני אצה מדרומה של אוסטרליה. אמנם זמן הביקור שלי לא היה ארוך, אך הוא בהחלט היה מיוחד.

במבנה היבשתי שלי האושנריום ביקרתי בתצוגה בשם "יערות מתחת למים" של הצלם היפני טקאשי אמאנו. התצוגה נפתחה בשנת 2015, כמה חודשים לפני מותו של אמאנו מדלקת ריאות. אמאנו הרכיב אקווריומים מרתקים שנראים כמו נופים של יער תת-מימי קסום. הדגיגים מרחפים באקווריום כמו ציפורים ויוצרים אשליה מיוחדת מאוד.

אם כבר הגעתם במקרה לפארק האומה, ביקור באושנריום של ליסבון בהחלט יהיה חוויה מרתקת, בעיקר אם מגיעים לכאן עם ילדים אוהבי טבע. הם בכלל לא ירצו לעזוב את המקום.

האושנריום

דג השמש העצום

מגוון המינים באושנריום

סלפי עם פינגווינים

כריש באקווריום המרכזי

סוסון אצה מאוסטרליה

חלק מתערוכת יערות מתחת למים