פורטוגל: ביקור באבורה וגמר אירוויזיון 2018

12.05.18

איך אומרים "סטונהנג'" בפורטוגזית?

היום זה היום הגדול - גמר האירוויזיון היה צפוי להיערך הלילה בליסבון. החגיגה המוזיקלית הגדולה לא הייתה אמורה למנוע ממני לטייל, אז תכננתי ביקור בעיירה אֶבוֹרָה (Évora), הנמצאת מזרחית לליסבון. יצאתי באוטובוס מוקדם כי הנסיעה לאבורה היא לא קצרה ואורכת כשעה וחצי. הגעתי אל התחנה המרכזית של אבורה, היושבת מחוץ לעיר העתיקה והמתנתי כאן עד  שהגיע אוטובוס חברת הסיורים, שאליה הצטרפתי הבוקר.
סביב אבורה נמצאים מספר אתרים עתיקים מהתקופה הניאוליתית. האתר הראשון אליו הגיע הסיור הוא הקְּרוֹמְלֶק של אַלְמֶנְדְרֶס (Cromeleque dos Almendres), שהוא האתר הגדול והידוע ביותר סביב אבורה. זהו מקבץ של עשרות מונוליתים, שהועמדו באופן מסודר בעיגול קטן ובאליפסה ענקית. זהו אמנם לא אתר בגודל של סטונהנג' והאבנים בו הן די קטנות - אך הוא מרשים במיוחד והוא האתר המגליתי הגדול ביותר בחצי האי האיברי. ארכיאולוגים מתארכים את האבנים המוקדמות כאן לסביבות 6000 לפנה"ס ואת המאוחרות לסביבות 4000 לפנה"ס ומשערים כי האתר היה אתר טקסי או אסטרונומי קדום. על חלק מהאבנים אפשר לראות עד היום חריטות וגילופים במגוון צורות. 

אחרי הדרכה קצרה באתר המדריך נתן לקבוצה זמן מספיק להסתובב בין האבנים  ; לא היה מאושר ממני.

הקרומלק של אלמנדרס

אני וחלק מהקרומלק

זווית אחרת של הקרומלק

נסיעה קצרה מהקרומלק הביאה את הקבוצה לאבן בודדת (Menhir) וגבוהה בהרבה מהאבנים של הקרומלק. זוהי אבן בגובה של יותר מארבעה מטרים. אם מותחים קו ישר בין הקרומלק לאבן זו, הקו מצביע על כיוון הזריחה ביום הקצר בשנה, דבר התומך בהשערה של תפקידו האסטרונומי של האתר.

האתר הבא שבו עצרנו היה קבר עתיק בשם Dolmen of Zambujeiro, שהרבה פחות התרשמתי ממנו.

המונולית הבודד

אבורה העתיקה

בתום הסיור, הרכב הוריד אותי בכיכר הראשית של העיר העתיקה של אבורה. 

האזור כבר היה מיושב בתקופה הרומית, שהשאירה את חותמה באבורה עד היום: מקדש דיאנה העתיק עדיין ניצב כאן. בימי הביניים העיר נכבשה על ידי המוסלמים, חזרה לידי הנוצרים והפכה למקום מושבם של חלק ממלכי פורטוגל. בתקופת הרנסנס היא הפכה למרכז תרבותי חשוב במדינה. בזכות ההיסטוריה העשירה שלה אבורה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1986. כיום ניתן לבקר ברחובותיה הצרים, בכיכרות העתיקות ובכנסיות המיוחדות שלה. 

הכיכר הראשית של אבורה (Praça do Giraldo) הייתה קטנה ומקסימה. היא אחת מאותן ערים עתיקות קטנות שעדיין שומרות על הקסם הישן שלהן. הסתובבתי בין הרחובות הישנים, עצרתי לאכול במסעדה מקומית והלכתי לראות את אמת המים (האקוודוקט), שנבנתה כאן בתחילת המאה ה-16. משם המשכתי אל מקדש דיאנה, שבפועל כנראה הוקדש לקיסר אוגוסטוס, אך כיום שמו השגוי כבר התקבע.

בכיכר המרכזית של העיר העתיקה

אמת המים של אבורה

מקדש דיאנה

עמודים קורינתיים במקדש דיאנה

אחת מהאטרקציות התיירותיות המרכזיות באבורה היא קפלת העצמות (Capela dos Ossos). חלקה הפנימי של הקפלה - ושמה רומז על כך - מחופה כולו בעצמות של בני אדם. בעבר ביקרתי בקפלה דומה בצ'כיה, אך כאן הקפלה הייתה יותר גדולה ויותר מוארת. מנגד, הקפלה הצ'כית הקטנה הייתה יותר מפוארת. כרטיס הכניסה לקפלת העצמות כולל כניסה גם למוזיאון צמוד, אך לא מצאתי בו עניין מיוחד ויצאתי ממנו יחסית מהר.

מכאן עשיתי את דרכי החוצה כשאני מעט מצטער לעזוב את אבורה. כשיצאתי מהעיר יכולתי להביט אחורה ולראות אה החומות העתיקות שלה. שבתי אל תחנת האוטובוס המרכזית וכעת ציפתה לי שוב נסיעה לא קצרה בחזרה אל ליסבון. 

בכנסיית העצמות

עיטורי עצמות וגולגולות בקפלה

פתחי מים ישנים באבורה

גמר האירוויזיון!

לא היה לי זמן להתארגן באכסניה. מתחנת האוטובוס בליסבון עליתי על המטרו ונסעתי ישר למתחם של מאחורי הקלעים: מכיוון וזכיתי באקרדיטציית מעריצים, יכולתי לראות את הגמר שם. ליאון חיכה לי באזור המעריצים, למרות שהוא היה יכול לשבת ולראות את המופע במרכז התקשורת. הוא תפס עבורנו מושבים קרובים למסך כבר משעה מוקדמת, כשלידינו מעריצי קפריסין - היריבה הגדולה של ישראל הערב. לאחר שכל השירים הופיעו, נראה שיש סיכוי לא קטן שקפריסין יכולה להיות הסוס השחור ולזכות לראשונה בתחרות. 

עם ליאון, ממתינים לתחילת הגמר

הצבעת השופטים נתנה את ההובלה דווקא לאוסטריה, אחריה שבדיה ורק אז ישראל. קפריסין הגיעה שישית בהצבעה זאת. כשהצבעת הקהל החלה, שבדיה נוטרלה מהר, גם תורה של אוסטריה הגיע ולאט לאט תמונת המצב התבהרה לנו: זו או קפריסין או נטע שלנו. שניות מעטות אחר כך, שאז בוודאי נראו כארוכות מאוד, ישראל הוכרזה כזוכת אירוויזיון 2018 וזה היה סיום מתוק במיוחד לאירוויזיון הראשון שלי. את הווידאו שלנו צורחים כמו משוגעים אני מעדיף שלא להעלות לבלוג הזה :-)

ליאון רץ במהירות לאולם מסיבות העיתונאים ואני נאלצתי להמתין עד שאישרו למעריצים מישראל להיכנס גם כן. בינתיים רואיינתי באנגלית לתחנת רדיו מסלובניה או קרואטיה, אני כבר לא ממש זוכר. בסופו של דבר נכנסתי אל אולם מסיבות העיתונאים מעט לפני שנטע הגיעה אליו. סוף סוף גם זכיתי לתמונה איתה.

אחרי המסיבה ליאון רצה שנצא לחגוג. לא יכולתי להצטרף כי כבר מחר ציפתה לי טיסה יוצאת מליסבון: לא חזרה לארץ, אלא להמשך הטיול המופלא הזה - שהערב כבר הפך לטיול מושלם.

בוכה כמו ילדה קטנה אחרי שזכינו באירוויזיון

עם נטע אחרי הזכייה