ימים 17-18: מבואנוס איירס לפוורטו איגווסו

19.12.2012

פרידה מבואנוס

זה היה הבוקר האחרון שלי בבואנוס איירס, העיר שהביקור בה החל באופן מזעזע (האכסניה האיומה) אבל הלך והשתפר (הטיולים עם אנדי). הסתמסתי עם אנדי בבוקר ; הוא לא הרגיש טוב בגלל ששתה יותר מדי אלכוהול בימים האחרונים, ויצא לראות רופא. אני בינתיים העברתי את זמני בסיבובים בעיר ולסידורים לקראת העזיבה: משיכת כסף, משלוח גלויה הביתה וסידור התיק המבולגן שלי. ממש התפרשתי על כל החדר בזמן שארגנתי את התרמיל. למזלי, ליעד, שותפי לחדר באכסניה, עזב מוקדם בבוקר ויכולתי להרעיש כמה שרציתי.

אנדי סימס לקראת הצהריים והציע ללוות אותי לטרמינל האוטובוסים של רטירו. הוא אפילו הגיע עם מונית, אסף אותי מהאכסניה וחיכה איתי עד שעליתי אל האוטובוס אל פוורטו איגווסו. היעד הבא שלו בעוד יומיים יהיה בעיר פורטו אלגרה בברזיל, וקיווינו להיפגש שוב בהמשך הטיול בפרו או אקוודור. 

האוטובוס של חברת Tigre Iguazu לא היה מיוחד ; העיקר שישבתי במושב חצי-מיטה מקדימה כדי שאוכל להנות מהנוף. ציפתה לי היום נסיעה ארוכה של כ-20 שעות מכאן עד היעד הבא שלי. שארית היום עברה בנסיעה באוטובוס, תחילה לאורך הגבול עם אורוגוואי ואחר כך לאורך הגבול הברזילאי. לבסוף גם הצלחתי להירדם.

20.12.2012

פוורטו איגווסו

בבוקר הנופים התחילו להתחלף לסגנון ג'ונגלי מאד: זה היה הסימן שנכנסתי אל מדינת מִיסְיוֹנֶס (Misiones), שנמצאת בקצהה הצפון-מזרחי של ארגנטינה, בין ברזיל לפאראגוואי. הנסיעה התארכה בעוד כשעה וחצי מהמתוכנן בגלל עצירות ועיכובים בתחנות ביניים ; העיקר ששרדתי אותה בהצלחה. הגעתי אל התחנה המרכזית הקטנה של העיירה פְּוֵורְטוֹ אִיגְוָוסוּ (Puerto Iguazu) ובקלות איתרתי את מיקום האכסניה שלי כאן: ה"בַּמְבּוּ מִינִי" (Bambu Mini).

שמחתי לגלות שיש באכסניה מיזוג בחדרי השינה - כי האוויר בחוץ היה לח, כמו שצפוי מעיירה באיזור הטרופי. זו הייתה אכסניה מאד נחמדה - עם צוות ידידותי ומתקנים משותפים מצויינים (למרות שהחדר המשותף מכיל מספר גדול של מיטות). מיד התאהבתי במקום וביקשתי להאריך את שהותי כאן בלילה נוסף מעבר לאלה שקבעתי מראש. 

פוורטו איגווסו, פרט להיותה חמה ולחה, הייתה גם שקטה ורגועה. היא הזכירה לי באופייה את הערים הטרופיות של צפון-מזרח אוסטרליה כמו קיינס ופורט דגאלס, או את האנגה רואה של אי הפסחא. את היום העברתי בהיכרות עם העיירה, מנוחה רבה, קביעת אכסניה ליעד הבא שלי (טוקומן). גם הצטיידתי במטריה לקראת מחר: אני לא מתכוון להירטב בימי הטיול שלי אל מפלי האיגווסו. 

על הערסל של אכסניית במבו מיני

יום 16: קולוניה דל סקרמנטו

18.12.2012

אל אורוגוואי

אנדי דאג למונית של הבוקר ואסף אותי מהאכסניה שלי אל הטרמינל של קולוניה אקספרס. לפני העלייה אל המעבורת עברנו בדיקות שלא היו מביישות שדה תעופה גדול - כולל כלב שריחרח לנו את התיקים. הדרכון הוחתם עם חותמת הכניסה לאורוגוואי עוד לפני העליה אל המעבורת. עתה ציפתה לנו הפלגה של כשעה על רִיוֹ דֶה לָה פְּלַאטָה (Rio de La Plata) אל אחת מהערים היפהפיות של אורוגוואי - קוֹלוֹנְיָה דֶל סַקְרַמֶנְטוֹ (Colonia del Sacramento).

אורוגוואי הייתה למדינה ה-15 בה ביקרתי, גם אם זה היה לכמה שעות בלבד. דגלה של אורוגוואי מאד דומה לדגל ארגנטינה, ומציג את "שמש מאי" באופן מעט שונה מדגל שכנתה. הדגל מחולק לתשעה פסים בצבעי כחול ולבן, המייצגים את מחוזותיה של המדינה, והשמש מופיעה על רקע לבן בקנטון.

דגל אורוגוואי

קולוניה

קולוניה דל סקרמנטו - או בקצרה "קולוניה", היא העיר העתיקה ביותר באורוגוואי: נוסדה בשנת 1680 על ידי הפורטוגזים. כיום היא משמשת כעיר נופש נחמדה תודות לרחובות השקטים שלה, הבניינים העתיקים והמגדלור המשופץ. לא נכנסנו אל מוזיאונים או אתרים בתשלום: העיר עצמה הייתה כמו מוזיאון אחד גדול, ונתנה לי תחושה של קפיצה אחורה בזמן.

מנווט ברחובות קולוניה

בתי אבנים בקולוניה

קולוניה משמשת גם כמקום מושבם של בנקים בינלאומיים רבים: זה לא הפך את המשימה של משיכת כסף לפשוטה. המטבע כאן היה פזו של אורוגוואי, והעסקים המקומיים לא קיבלו פזו ארגנטינאי. עברתי עם אנדי (ועם עוד כמה תיירים) בין כמה כספומטים, אבל לא הצלחנו למשוך כסף. כבר היינו די מיואשים ורעבים - ואז ראיתי לוגו מוכר מאד: מוכר מדי, עם הכיתוב "BHI". זה היה הסניף הבינלאומי של בנק הפועלים, שיושב בקולוניה. הם לא אפשרו לי למשוך כסף, אבל לפחות כיוונו אותי אל כספומט ידידותי בהמשך הרחוב.

הבנק שלי בקולוניה!

כשהכסף בידינו, מצאנו מסעדה נחמדה לשבת בה. הזמנו מנה זוגית עם מגוון סוגי בשרים, שלא הצלחנו לסיים. חלקם היו ממש מגעילים, כמו נקניקיית הדם ("הפודינג השחור"). רוב הנקניקיה הדוחה הזאת נשארה לבסוף על הפלטה. 

אנדי והאוכל

הלכנו אל עבר התצפית על אחד הנהרות הנשפכים לריו דה לה פלאטה. זה היה רעיון טיפה גרוע, שכן המקום עצמו היה עמוס ביתושים. ברחנו בחזרה אל תוך העיר, וישבנו בגינה מקומית לנוח. כאן ניגשה אלינו אישה מבוגרת עם סל ; היא שלפה ממנו גבינה גדולה וישנה וניסתה למכור לנו אותה באמצע הגינה. כשהיא התייאשה מאיתנו, היא המשיכה להציע את הגבינה לאנשים אחרים בסביבה. כנראה שככה זה בקולוניה: במקום סוחרי סמים, יש סוחרת גבינות מפוקפקת.

ליד שפך הנהר, לפני מתקפת היתוושים

אחר הצהריים שבנו אל ארגנטינה במעבורת. בערב נפגשנו בבואנוס איירס עם אחותו החורגת של אנדי ועם איזה חבר קנדי שלה. שתיתי את הבירה הראשונה שלי מזה הרבה זמן, והיא עזרה לי להירדם מהר בלילה. מחר אפרד מאנדי ומבואנוס איירס ואמשיך אל היעד הבא שלי במסע הזה: פוורטו איגווסו.

ימים 14-15: בואנוס איירס

16.12.2012

גשם

לאחר יום של מזג אוויר מצוין, ולעתים חם מדי, הגיע הגשם. הוא החל לרדת בלילה, נמשך בכל הבוקר והצהריים ומנע מהאנשים לצאת מהאכסניה. לרוב הישראלים הוא לא ממש הפריע, שכן הם רק התעוררו לקראת הצהריים...

אני עוד הצלחתי לצאת מוקדם בבוקר אל משרדי חברת Buquebus, כדי לבדוק אופציות לשייט לאורוגוואי. המשרדים היו סגורים בגלל יום המנוחה, ואני שבתי אל האכסניה בזמן שהמבול בחוץ רק הלך והתחזק.

שכונת פלרמו

בשעות אחר הצהריים הגשם נרגע, ושאלתי את ליעד אם הוא רוצה להצטרף אלי לטיול בשכונת פַּלֶרְמוֹ (Palermo). אל השכונה נסענו ברכבת התחתית של בואנוס איירס, שנראית בדיוק כמו העיר למעלה: מלוכלכת ומלאה גרפיטי. בניגוד לרכבת התחתית של סנטיאגו, בה עמדו שוטרים בכל תחנה, כאן הייתה חסרה הרגשת הבטיחות האישית. 

נסענו עד כיכר איטליה (Plaza Italia) כדי לגלות שגן החיות והגן הבוטני סגורים בגלל הגשם. בלית ברירה, המשכנו אל האטרקציה היחידה שנותרה פתוחה ביום הזה - מוזיאון אֶוִיטָה (Museo Evita). המוזיאון מנציח את חייה של אויטה פרון, אשתו של המנהיג הידוע של ארגנטינה, שהפכה להרבה יותר מפורסמת ואהובה מבעלה. 

פסלו של מאחד איטליה, גריבלדי, בכיכר איטליה

מוזיאון אויטה

 אקשן ברכבת

ניסיתי לשכנע את ליעד ללכת אל הגן היפני שבשכונת פלרמו, אך כשנכנסנו אל הפארק עטפה אותנו כמות עצומה של יתושים. ויתרנו על הרעיון הזה, וחזרנו אל הרכבת התחתית. 

כשהגענו אל התחנה שלנו במיקרוסנטרו, חטפו למישהי את התיק מהיד ביציאה מהקרון. אחרי שנגמרה כל ההמולה של הגניבה, ליעד הבחין שהגנבים חוזרים אל הרציף ומתחילים לבהות בנו. עלינו בריצה קלה במדרגות המובילים אל היציאה, כדי לא להישאר איתם שם לבד. נראה לי שליעד נבהל הרבה יותר ממני, לפי המבט על פניו.

וזה בערך היה כל היום שלי. בערב הספקתי לעשות בעיקר סידורים של קביעת מלון לפוארטו איגווסו, קניית אוכל ומסירת חבילה ראשונה של הכביסה שלי. הכביסה כאן מתבצעת על ידי מסירתה ישירות למכבסות או דרך האכסניות. בניגוד לטיול הגדול שלי בניו זילנד ואוסטרליה, כאן לא ביצעתי את הכביסה בעצמי.

17.12.2012

בית הקברות ברקולטה

הבוקר ביררתי את מחיר השייט לאורוגוואי עם חברת Buquenus - פשוט מזעזע. במקום זאת, הגעתי אל האכסניה וביקשתי מהבעלים שיזמין לי כרטיס דרך חברת קולוניה אקספרס (Colonia Express). 

ליעד היה חולה היום, ואני יצאתי לבית קפה במרכז העיר. שם פגשתי את אנדרו (אנדי), תייר מניו זילנד. כבר כמעט הספקתי לשכוח עד כמה הניו זילנדיים הם אנשים מקסימים ונחמדים, אולי יותר מכל עם אחר שפגשתי. התחלנו לטייל ביחד קילומטרים רבים בתוך העיר, כשהיעד הראשון היה בית הקברות בשכונת רֶקוֹלֶטָה (Recoleta). בבית הקברות הזה קבורים עשירי ארגנטינה, והמצבות בו הן למעשה מאוזוליאומים מרהיבים משיש או אבן. חלק מהם במצב טוב, אך גם לקברים העתיקים יש קסם מסתורי-משהו. גולת הכותרת של בית הקברות הוא קברה של אויטה פרון, עם משפחתה - משפחת דוּאַרְטֶה (Duarte). עד היום הקבר משמש כאתר עליה לרגל, וכמעט תמיד אפשר למצוא לידו זרי פרחים. בית הקברות העצום הזה הפך במהרה לאתר התיירותי האהוב עלי בבואנוס איירס.

קבר של יהודי, כנראה

בית הקברות של רקולטה

הקבר המשפחתי של משפחת דוארטה

מיקרוסנטרו והנמל

מרקולטה הלכנו ברגל בחזרה אל המיקרוסנטרו של בואנוס איירס. אנדי החליט שהוא יצטרף אלי מחר אל השייט לאורוגוואי, אז עצרנו באינטרנט קפה בדרך כדי שהוא יוכל לבצע את ההרשמה אונ-ליין. משם הלכנו אל כיכר הקונגרס המרשימה (Plaza del Congreso), הנמצאת ליד הקונגרס הלאומי של ארגנטינה. בכיכר זאת נמצאת אבן ממנה כביכול-נמדדים כל המרחקים בארגנטינה, והיא משמשת כנקודת האפס.

בכיכר הקונגרס

למרות החום הקופח, המשכנו ברגל אל הנמל של בואנוס איירס - אולי אחד מהמקומות הראשונים בהם ראיתי שמדובר כאן בעיר מודרנית לחלוטין. מדהים איך היופי של העיר הזאת נעלם מעיניי עד היום. אולי בעצם צריך גם לדעת עם מי לטייל ולא רק היכן לטייל.

הנמל

לאחר היום הארוך והחם, נחתי קצת באכסניה ובין לבין הספקתי גם להזמין את הנסיעה שלי אל פוארטו איגווסו דרך הקבלה. את הערב העברתי עם אנדי בשדרה הראשית של בואנוס איירס - שדרת ה-9 ביולי. קבענו להיפגש למחרת לקראת השייט אל קולוניה דל סקרמנטו באורוגוואי. 

יום 13: בואנוס איירס

15.12.2012

הבית הורוד

כמו שהבעלים של האכסניה ניסה להזהיר אותי, האוכל שלי נעלם מהמקרר: הגבינה, הנקניק, הלחם והיוגורטים. העובדים שלו, שישנים באכסניה, כנראה גנבו את הכל בלילה ;והוא? - הוא לא התכוון לעשות כלום בנידון. מעתה החלטתי לאכסן אוכל בחדר ולהתחיל לאכול יותר מחוץ לאכסניה האיומה הזאת. נכון שנותרו לי עוד מספר ימים בבואנוס איירס, אך אין לי חשק להתחיל לחפש אכסניה אחרת.

בזמן שכל הישראלים ישנו בבוקר, יצאתי לסיבוב במיקרוסנטרו של בואנוס איירס. משדרת ה-9 ביולי, בה נמצאת האכסניה, הגעתי אל שדרת דֶה מַאז'וֹ ("מאי" בספרדית-ארגנטינאית, de Mayo) ופניתי בה מזרחה אל עבר כיכר דה מאז'ו (Plaza de Mayo). חלק מהשדרה היה חסום ומקושט לקראת חג המולד המתקרב. רחובותיה של בואנוס איירס לא הותירו עלי רושם טוב: תחזוקת התשתיות לא הייתה טובה, הרבה זבל נשאר ברחובות ובמקומות רבים המדרכה הייתה עקומה או שנעלמה בכלל. לא כך ציפיתי שיראה מרכזהּ התיירותי של אחת מן הערים המפותחות של דרום אמריקה. 

בכיכר דה מאז'ו הגעתי אל הבית הורוד (La Casa Rosada), מקום מגוריו של נשיא ארגנטינה - למעשה נשיאה כיום. בעבר ישב במקום זה מבצר, אך הוא נהרס ובמקומו נבנה הבית הורוד באמצע המאה ה-19. לבחירה בצבע הורוד יש שני הסברים: לפי הראשון, מקורו בערבוב שני צבעי המחנות הפוליטיים של ארגנטינה, האדומים והלבנים. לפי הסבר אחר, הצבע אינו קשור למחנות הפוליטיים אלא לעירוב של סיד לבן עם דם פרות על מנת להפחית את נזקי הלחות לבניין. בכל מקרה, הצבע הפך למזוהה עם הבניין ומאז הארגנטינאים שומרים על צבעו, בתקווה שהפעם ללא דם של בקר.

הבית הורוד בכיכר דה מאז'ו

לה בוקה

שבתי אל האכסניה, והישראלים הצעירים רק החלו להתעורר. לאחר שעה של התארגנות, יצאתי איתם ועם ליעד אל שכונת לָה בּוֹקָה (La Boca). התשלום באוטובוסים של בואנוס איירס מתבצע במטבעות בלבד, והייתי צריך לקנות מסטיק במכולת כדי לקבל עודף במטבעות מהמוכר, שלא נראה נלהב לתת לי אותם. 

לה בוקה היא שכונת עוני המפורסמת בבתיה הצבעוניים, בבתי הספר לטנגו ובקבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס. לא ממליצים להתסובב בה לבד ומחוץ לרחובות הראשיים והתיירותיים. כשהגענו אל השכונה, הבנתי מיד שמדובר במקום תיירותי-מדי. היא הייתה מלוכלכת, כעורה ועמוסה חנויות מזכרות-זולות. גם המבנה הבולט היותר בשכונה - האצטדיון של קבוצת הכדורגל - אינו שיא היופי, בלשון המעטה. לאחר האכזבה מהשכונה ומקבוצת הישראלים, נפרדתי מהם והמשכתי לבדי ברגל מלה בוקה בחזרה אל מרכז העיר.

לה בוקה

במגרש קטן בשכונת לה בוקה

סן טלמו

הקפדתי ללכת ברחובות הראשיים בלבד, בזמן שיצאתי משכונת לה בוקה. הניווט החוצה מכאן היה פשוט, תודות לג'י.פי.אס של האייפון. כך הגעתי אל שכונת סַן טֶלְמוֹ (San Telmo). חלפתי מהר בפארק לֶזַאמָה (Leazma) והמשכתי אל המוזיאון להיסטוריה הלאומית (MHN). המוזיאון היה נחמד, אך חסר כמעט כל כיתוב באנגלית. נהנתי בו בעיקר מהצל והקרירות היחסית. מוצגים בו פריטים מתקופת מלחמת העצמאות הארגנטינאית ומהפכת מאי ; מחוץ למוזיאון נמצא פארק קטנטן ויפהפה עם תותחים ופעמונים עתיקים.

מחוץ למוזיאון להיסטוריה הלאומית

בהמשך ההליכה הגעתי אל כיכר דוֹרֶגוֹ (Plaza Dorrego), סביבה היו הרבה מסעדות בשר טובות. אני די איבדתי את התיאבון שלי מאז הבוקר, ולא הצלחתי להביא את עצמי לישיבה באחת מהמסעדות ההן.

האובליסק

ההליכה מסן טלמו אל המיקרוסנטרו לא הייתה ארוכה: הגעתי עייף אל האכסניה, אך לא הצלחתי להירדם. העיקר שהתיאבון שלי שב, ויצאתי לאכול ארוחת צהריים במיקרוסנטרו. בהמשך היום ביקרתי באובליסק, שנמצא צפונית לאכסניה, בכיכר הרפובליקה בהמשך שדרת ה-9 ביולי. זהו אובליסק מודרני, שנבנה על ידי חברה גרמנית בשנת 1936, לציון 400 שנה לייסודה של בואנוס איירס.

האובליסק ודגל ארגנטינה

את הערב העברתי באכסניה, עם תכנונים להמשך הטיול. עדיין לא החלטתי אם להמשיך מבואנוס איירס אל אורוגוואי, או פשוט לנסוע מפה ישר אל פוארטו איגווסו. גיליתי שקיימת אפשרות להפליג אל אורוגוואי ליום אחד בלבד, לטייל בה ולשוב אל בואנוס איירס בערב, ואצטרך לבדוק את האופציה הזאת בימים הקרובים שלי כאן.

ימים 11-12: אל בואנוס איירס

13.12.2012

אל ארגנטינה

דניאל יצא ממש חרא. אותו הבריטי שקבעתי לנסוע איתו מסנטיאגו לבואנוס איירס, פשוט נעלם. בדיוק כמו אליאן המעצבנת שנעלמה לי באוסטרליה, גם כאן נעלמו עקבותיו. 

הגעתי לבד אל התחנה המרכזית של סנטיאגו, ושם עליתי על אוטובוס של חברת אנדסמר (Andesmar) אל עבר מנדוזה הארגנטינאית. קבעתי לי מושב בחלקה הקדמי של הקומה העליונה באוטובוס, וכך יכולתי להנות מהנוף היפהפה שנפרש מולי. די מהר נרדמתי באוטובוס לשעה קצרה, וכשהתעוררתי היינו כבר באמצע הטיפוס על הרי האנדים. עקב עונת הקיץ, נצפו רק שאריות שלג על פסגות ההרים הגבוהים ביותר. הנוף עצמו היה מאד סלעי - יחסית ריק מצמחיה - אך עם זאת, מאד מרשים.

האוטובוס הגיע אל מעבר הגבול בין ארגנטינה וצ'ילה. שם התבקשתי, כמו כל הנוסעים, לרדת מהאוטובוס לתהליך החתמת הדרכונים ובדיקת התיקים. כל התהליך עצמו נמשך כשעה, ואחריו המשכתי אל פנים ארגנטינה, המדינה בה אטייל בשבועות הקרובים.

נסיעה בהרי האנדים

קצת על ארגנטינה

ארגנטינה היא רפובליקה, והמדינה השנייה בגודלה בדרום אמריקה. היא גובלת באורוגוואי, ברזיל, פרגוואי, בוליביה וצ'ילה, וכמו מרבית מדינות אמריקה הדרומית - שפתה הרשמית היא ספרדית.
פרט לחלקה ביבשת דרום אמריקה, לארגנטינה יש טענות בעלות על טריטוריות נוספות: היא טוענת לבעלות על חלק מאנטארקטיקה ועל מספר איים בדרום האוקיאנוס האטלנטי. המפורסמים מבין האיים הללו הם איי פוֹקְלֶנְד (Falkland Islands): בשנת 1982 פלש הצבא הארגנטינאי אל האיים, בניסיון לכבוש אותם מידי הממלכה המאוחדת. בריטניה בהנהגת מרגרט תאצ'ר, הביסה במהרה את הצבא הארגנטינאי ומאז ממשיך שם השלטון הבריטי. הארנגטינאים מסרבים לקרוא לאיים בשמם הבריטי, ומעדיפים לציין את שמם הספרדי: Islas Malvinas.
ארגנטינה היבשתית מחולקת ל-24 פרובינציות: מארץ האש שבדרום ועד חוּחוּי הצפונית. לעיר הבירה, בּוּאֵנוֹס אַייְרֶס (Buenos Aires) קיים מעמד אוטונומי כפרובינציה נפרדת בתוך מדינת בואנוס איירס.

ארגנטינה הייתה תחת שלטון ספרדי, מאז גילוייה על ידי האדם הלבן. בשנת 1816 הוכרזה עצמאות המדינה בפרובינציית טוּקוּמָן, ובשנים הראשונות היא התאפיינה בחוסר יציבות שלטונית. רק בשנת 1853 הושג איחוד בין הפרובינציות, והושלמה כתיבת החוקה הארגנטינאית.
במהלך המאה ה-20 ידעה ארגנטינה חילופי משטר רבים: שלטון שמרני, עלייתם של חואן פרון והפרוניזם, שלטון צבאי וחזרה למשטר דמוקרטי בשנת 1983.
דגל ארגנטינה כולל שלושה פסים אופקיים בגווני תכלת-לבן-תכלת. בגרסתו הרשמית, הוא מכיל גם את שמש מאי במרכז הפס הלבן. שמש מאי מסמלת את החודש (בשנת 1810) בו החל המרד נגד השלטון הספרדי בארגנטינה ואורוגוואי. כאן היא כוללת 32 קרניים: 16 ישרות ו-16 "להבות", ואילו בדגל אורוגוואי מספר הקרניים שונה. במרכז השמש מופיע איור של פנים.
הדגל הונף כבר בתחילת מלחמת העצמאות הארגנטינאית, ואושר כדגלה הרשמי של ארגנטינה עם ההכרזה על עצמאותה ב-9 ליולי 1816.

דגל ארגנטינה

עצירה במנדוזה

התחנה הראשונה שלי בארגנטינה הייתה במֶנְדוֹזָה (Mendoza) - אך ורק לשם החלפת אוטובוסים. המתנתי כאן כשעתיים, ובינתיים החלפתי את הכסף הצ'יליאני שלי בפזוס ארגנטינאים.
כאן עליתי אל האוטובוס של חברת Rapido Argentino אל בואנוס איירס. ארוחת הערב שהוגשה באוטובוס הייתה סבירה, והתחלתי גם להתרגל לרעיון של שימוש בשירותים בזמן נסיעה. העברתי את הזמן הארוך בקריאה, האזנה למוזיקה ושינה.

14.12.2012

בואנוס איירס

בבוקר הגעתי אל עיר הבירה העצומה של ארגנטינה, בואנוס איירס, בה מתגוררים מעל 13 מיליון תושבים. האוטובוס עצר בתחנה המרכזית רֶטִירוֹ (Retiro), ומשם עליתי על מונית למרכז-הקטן של העיר, המִיקְרוֹסֶנְטְרוֹ (Microcentro). 

האכסניה שלי כאן הייתה הקַאסָה סוֹלִי (Casa Soly), שהיא בבעלות ישראלית. הבעלים של המקום היו מאד נחמדים, אך זה לא חיפה על הרמה העלובה של האכסניה. המקום פשוט מתפורר, מתקלף ונותן הרגשה של מגורים בפח אשפה. תחילה חשבתי לקחת את התיקים ולחפש מקום לינה אחר, אך החום הכבד והעייפות מנסיעת הלילה מנעו ממני לעשות כך.

בחדר איתי היה ישראלי בשם ליעד, שעשה רושם טוב יחסית. שאר הישראלים שהיו באכסניה היו הרבה יותר צעירים מאיתנו, ולא עשו עלי רושם שהם יודעים לאן הגיעו. הם לא קבעו טיסה מראש מבואנוס איירס לאושוויה, וכך מצאו את עצמם תקועים בעיר הגדולה יותר זמן ממה שרצו.

נקודת האור של האכנסיה האיומה הזאת הייתה המיקום: על הרחוב הראשי של המיקרוסנטרו. רוב היום שלי הוקדש להתאוששות מהנסיעה הארוכה ולסיבוב ברחוב הראשי. התקלחתי ויצאתי לקנות אוכל בסופרמרקט המקומי, רק כדי לגלות שהמקרר באכסניה אינו פועל. את הערב באכסניה העברתי במנוחה ובתכנון מסלול ליום הבא.

בינתיים לא ממש התלהבתי מבואנוס איירס ; העיקר שליעד כיוון אותי בערב אל סניף של רשת סאבווי, ויכולתי לאכול כמו בן אדם נורמלי.

אוויטה על בניין ברחוב הראשי של בואנוס איירס