15.12.2012
הבית הורוד
כמו שהבעלים של האכסניה ניסה להזהיר אותי, האוכל שלי נעלם מהמקרר: הגבינה, הנקניק, הלחם והיוגורטים. העובדים שלו, שישנים באכסניה, כנראה גנבו את הכל בלילה ;והוא? - הוא לא התכוון לעשות כלום בנידון. מעתה החלטתי לאכסן אוכל בחדר ולהתחיל לאכול יותר מחוץ לאכסניה האיומה הזאת. נכון שנותרו לי עוד מספר ימים בבואנוס איירס, אך אין לי חשק להתחיל לחפש אכסניה אחרת.
בזמן שכל הישראלים ישנו בבוקר, יצאתי לסיבוב במיקרוסנטרו של בואנוס איירס. משדרת ה-9 ביולי, בה נמצאת האכסניה, הגעתי אל שדרת דֶה מַאז'וֹ ("מאי" בספרדית-ארגנטינאית, de Mayo) ופניתי בה מזרחה אל עבר כיכר דה מאז'ו (Plaza de Mayo). חלק מהשדרה היה חסום ומקושט לקראת חג המולד המתקרב. רחובותיה של בואנוס איירס לא הותירו עלי רושם טוב: תחזוקת התשתיות לא הייתה טובה, הרבה זבל נשאר ברחובות ובמקומות רבים המדרכה הייתה עקומה או שנעלמה בכלל. לא כך ציפיתי שיראה מרכזהּ התיירותי של אחת מן הערים המפותחות של דרום אמריקה.
בכיכר דה מאז'ו הגעתי אל הבית הורוד (La Casa Rosada), מקום מגוריו של נשיא ארגנטינה - למעשה נשיאה כיום. בעבר ישב במקום זה מבצר, אך הוא נהרס ובמקומו נבנה הבית הורוד באמצע המאה ה-19. לבחירה בצבע הורוד יש שני הסברים: לפי הראשון, מקורו בערבוב שני צבעי המחנות הפוליטיים של ארגנטינה, האדומים והלבנים. לפי הסבר אחר, הצבע אינו קשור למחנות הפוליטיים אלא לעירוב של סיד לבן עם דם פרות על מנת להפחית את נזקי הלחות לבניין. בכל מקרה, הצבע הפך למזוהה עם הבניין ומאז הארגנטינאים שומרים על צבעו, בתקווה שהפעם ללא דם של בקר.
 |
| הבית הורוד בכיכר דה מאז'ו |
לה בוקה
שבתי אל האכסניה, והישראלים הצעירים רק החלו להתעורר. לאחר שעה של התארגנות, יצאתי איתם ועם ליעד אל שכונת לָה בּוֹקָה (La Boca). התשלום באוטובוסים של בואנוס איירס מתבצע במטבעות בלבד, והייתי צריך לקנות מסטיק במכולת כדי לקבל עודף במטבעות מהמוכר, שלא נראה נלהב לתת לי אותם.
לה בוקה היא שכונת עוני המפורסמת בבתיה הצבעוניים, בבתי הספר לטנגו ובקבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס. לא ממליצים להתסובב בה לבד ומחוץ לרחובות הראשיים והתיירותיים. כשהגענו אל השכונה, הבנתי מיד שמדובר במקום תיירותי-מדי. היא הייתה מלוכלכת, כעורה ועמוסה חנויות מזכרות-זולות. גם המבנה הבולט היותר בשכונה - האצטדיון של קבוצת הכדורגל - אינו שיא היופי, בלשון המעטה. לאחר האכזבה מהשכונה ומקבוצת הישראלים, נפרדתי מהם והמשכתי לבדי ברגל מלה בוקה בחזרה אל מרכז העיר.
 |
| לה בוקה |
 |
| במגרש קטן בשכונת לה בוקה |
סן טלמו
הקפדתי ללכת ברחובות הראשיים בלבד, בזמן שיצאתי משכונת לה בוקה. הניווט החוצה מכאן היה פשוט, תודות לג'י.פי.אס של האייפון. כך הגעתי אל שכונת סַן טֶלְמוֹ (San Telmo). חלפתי מהר בפארק לֶזַאמָה (Leazma) והמשכתי אל המוזיאון להיסטוריה הלאומית (MHN). המוזיאון היה נחמד, אך חסר כמעט כל כיתוב באנגלית. נהנתי בו בעיקר מהצל והקרירות היחסית. מוצגים בו פריטים מתקופת מלחמת העצמאות הארגנטינאית ומהפכת מאי ; מחוץ למוזיאון נמצא פארק קטנטן ויפהפה עם תותחים ופעמונים עתיקים.
 |
| מחוץ למוזיאון להיסטוריה הלאומית |
בהמשך ההליכה הגעתי אל כיכר דוֹרֶגוֹ (Plaza Dorrego), סביבה היו הרבה מסעדות בשר טובות. אני די איבדתי את התיאבון שלי מאז הבוקר, ולא הצלחתי להביא את עצמי לישיבה באחת מהמסעדות ההן.
האובליסק
ההליכה מסן טלמו אל המיקרוסנטרו לא הייתה ארוכה: הגעתי עייף אל האכסניה, אך לא הצלחתי להירדם. העיקר שהתיאבון שלי שב, ויצאתי לאכול ארוחת צהריים במיקרוסנטרו. בהמשך היום ביקרתי באובליסק, שנמצא צפונית לאכסניה, בכיכר הרפובליקה בהמשך שדרת ה-9 ביולי. זהו אובליסק מודרני, שנבנה על ידי חברה גרמנית בשנת 1936, לציון 400 שנה לייסודה של בואנוס איירס.
 |
| האובליסק ודגל ארגנטינה |
את הערב העברתי באכסניה, עם תכנונים להמשך הטיול. עדיין לא החלטתי אם להמשיך מבואנוס איירס אל אורוגוואי, או פשוט לנסוע מפה ישר אל פוארטו איגווסו. גיליתי שקיימת אפשרות להפליג אל אורוגוואי ליום אחד בלבד, לטייל בה ולשוב אל בואנוס איירס בערב, ואצטרך לבדוק את האופציה הזאת בימים הקרובים שלי כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה