אוסטרליה - המיטב

חמשת שיאי הטיול שלי באוסטרליה

כמו שסיכמתי את ניו זילנד בסגנון של "חמשת הגדולים", הנה מגיע גם הסיכום שלי לאוסטרליה. שוב, אין כאן דירוג מ-1 ל-5, אלא האתרים מופיעים לפי הסדר בו הגעתי אליהם במהלך המסע.

1. סידני 

העיר הגדולה באוסטרליה הייתה היעד הראשון והאחרון שלי במדינה המדהימה הזאת. למרות שאני לא נמנה על חובבי הערים הגדולות, נפלתי בקסמה של סידני. אפילו האכסנייה הנוראית הראשונה שלי, ההברזה של אליאן וגניבת הכסף לא קלקלו לי את החוייה. הספקתי לראות כאן את בית האופרה, מגדל סידני, מצעד המארדי גרא, מצעד ANZAC וגם יצאתי לסיור מקסים אל ההרים הכחולים, עם עצירה בגן החיות פדרדייל.

גשר סידני

2. האי פרייז'ר

ללא ספק, כאן טיילתי עם הקבוצה הכי טובה שהייתה לי במסע הזה, והשילוב של הקבוצה ההיא עם אי החול הפסטורלי הזה הביא לאחת מהחוויות הטובות של המסע כולו. האי פרייז'ר ממוקם לחופה המזרחי של אוסטרליה, ובמהלך הטיול בו עברנו בין דיונות חול עצומות, ספינה טרופה, אגמי מים מתוקים ובריכות "שמפניה" של מי-ים. הטיול שולב גם עם לינת שטח, הרבה בירה וכמה דינגו שניסו לגנוב לנו אוכל. 

אגם וובי באי פרייז'ר

3. שמורת קקדו

בפארק הלאומי קקדו טיילתי במשך יומיים עם קבוצה שיצאה מדרווין. פתחנו את הטיול בנסיעה (ארוכה) אל עבר השמורה הענקית, כשבדרך עצרנו לצפות בהאכלת תנינים. טיילנו בין ציורי קיר אבורג'יניים, נופים דרמטיים של שמורת קקדו וארץ ארנהם וכמה תלי טרמיטים. נכון שהזעתי כמו מטורף, אבל זה רק העצים את ההנאה שלי בטבילה בתוך הבילאבונג של המים המתוקים. 

בילאבונג בפארק קקדו

4. המרכז האדום

קשה לתאר כמה המקום הזה הרשים אותי. בערך מאז שידעתי שהוא קיים (סביבות גיל 5-6), רציתי לראות במו עיניי את הסלע הענק שניצב במרכז אוסטרליה. הטיול יצא מאליס ספרינגס ונמשך שלושה ימים: ביום הראשון ביקרתי בקניון המלכים הלוהט, למחרת בסלעי קאטה ג'וטה (האולגאס) ולראשונה באולורו האדום והענק (סלע איירס). ביום האחרון של הטיול במרכז האדום, הקפתי את אולורו בגשם - הליכה של כ-9 קילומטרים, שלעולם לא אשכח.

אולורו

5. אי הקנגורו

אמנם כאן דווקא פחות התחברתי לחברי הקבוצה, אך האי הדרומי הזה בהחלט פיצה על הגורם האנושי. החופים שלו ריקים כמעט מאדם ומאפשרים מפגש קרוב עם אריות ים. מחוץ לבקתה שבה ישנתי בלילה, הסתובבו עשרות קנגורו, שהצדיקו את השם שניתן לאי. הצלחתי לפגוש כאן גם כמה וולבי, פינגווינים וקואלות בטבע וקינחתי בביקור בסלעים בסלעים יוצאי הדופן, וגם בפודינג שוקולד מעולה.

מחוץ לבקתה באי הקנגורו

ימים 125-126: מסידני לישראל

26.04.2010

להתראות אוסטרליה

התרמיל שלי כבר ארוז מאתמול וכרטיס הטיסה כבר מודפס. בבוקר האחרון שלי בסידני, השמש החליטה לצאת סוף סוף - ונתנה לי מזג אוויר מושלם לפרידה מהעיר. הפקדתי את התרמיל של בקבלת המלון ויצאתי לסיבוב רגלי קצר ; אני חייב להודות שאפילו זלגו לי קצת דמעות כשהלכתי ברחובות שלמדתי להכיר היטב בימים הרבים שלי כאן.

הכל ארוז לפני היציאה

בצהריים נפרדתי גם משכונת קינגס קרוס השקטה ונסעתי במונית שאטל אל נמל התעופה הבינלאומי של סידני. כאן עליתי על טיסת תאי-אירוויס מסידני אל בנגקוק. ללא ספק, חברת התעופה התאילנדית הייתה חברת התעופה הטובה ביותר שטסתי בה: המטוס היה מרווח ומצוחצח, ומשום מה לא היו הרבה נוסעים. כך יכולתי להתרווח בשכיבה על המושבים הסמוכים לי ולצפות במסך הטלויזיה הפרטי שלי.

רק רגע אחד היה מעט מפחיד: במהלך הטיסה אישה מבוגרת התחילה לצרוח ולקרוא לדיילות ; היא חשבה שבעלה הפסיק לנשום. למרבה המזל היה רופא במטוס, שמיהר לטפל באותו אדם. ואף אחד לא מת.

27.04.2010

נמל התעופה של בנגקוק

כבר איבדתי קצת את תחושת הזמן, אבל מתישהו התחלף התאריך. הגעתי לשדה התעופה העצום של בנגקוק, תאילנד - ובו הלכתי בערך כחצי שעה עד שהגעתי לטרמינל של הטיסות לישראל. בכל הטרמינל לא הייתה קליטה לכרטיס ה-SIM הישראלי שלי, וכך לא יכולתי להתקשר למשפחה ולהודיע שנחתתי בשלום.

פסל בנמל התעופה התאילנדי

שמחתי מאד שבחרתי לא לבקר בתאילנד במסגרת הטיול הזה: עם כל ההנאה מניו זילנד ואוסטרליה, כבר התגעגעתי הביתה. תאילנד כבר תישאר לטיול אחר.

מבנגקוק טסתי לתל אביב בטיסת אל על מלאה בישראלים. לעומת המטוס התאילנדי, הטיסה עם אל על הרגישה כמו עולם השלישי: מטוס מיושן, מלוכלך וצפוף. בכיסא שמולי במעבר ישבה צעירה אוסטרלית, שסיפרה לי שהיא עולה לישראל. השתדלתי שלא לשאול אותה "למה לעזאזל את עושה את זה?"

הביתה :-)

המשפחה חיכתה לי בנמל התעופה בן-גוריון. קשה לתאר במילים את בחזרה הביתה לאחר כל כך הרבה זמן בחו"ל. כיום, כשאני מסתכל אחורה על הטיול בניו זילנד ואוסטרליה, הוא מרגיש כמו חלום רחוק. אך הוא היה מציאות: מציאות כיפית, קשה, מאתגרת ומלאת חוויות. היה מעולה.

חוזר הביתה

ימים 123-124: סידני

24.04.2010

סגירת מעגל, או בעצם D

מדהים לחשוב על כמות שדות התעופה שעברתי בהם בטיול הזה, והספירה רק ממשיכה. בנמל התעופה של הוברט המתינה לי הבוקר טיסה של חברת ג'טסטאר אל סידני. 

בצהריים נחתתי בעיר הגדולה באוסטרליה ; בפעם הקודמת שביקרתי בה, היו לי חוויות טובות וחוויות פחות-נעימות, והפעם בחרתי להשתכן בשכונת קינגס קרוס החביבה (בעיקר כדי להימנע ממקומות הומים כמו המייז). ההגעה לסידני למעשה סגרה את הסיבוב המעגלי שלי באוסטרליה, או ליתר דיוק - מסלול ה-D שטיילתי בו. אם רוצים לדייק עוד יותר, זה היה D מעוות, בגלל הקפיצה האחרונה שלי לטסמניה.

לקח לי הרבה זמן להגיע אל תוך העיר: מונית השאטל בה נסעתי התעכבה רבות בשדה התעופה, והייתי בין הנוסעים האחרונים שירדו ממנה. בקינגס קרוס ישנתי במלון הַייפִילְד הפשוט (Highfield Hotel), ולראשונה בטיול בחרתי לקחת חדר לבד. אמנם שילמתי פי 2-3 יותר מלילה בחדר משותף, אך זכיתי לקצת פרטיות וגם למקרר קטן וטלויזיה. רק המקלחות כאן היו משותפות לכל הקומה.

בקבלה של המלון הכרתי את סקוט, אוסטרלי מקנברה שהואיל בטובו לתת לי טרמפ עד השוק האהוב עלי בסידני - פֶּדי מרקט. הספקתי לעשות V גדול על קניות אחרונות של מזכרות באוסטרליה. לא שכחתי גם לעבור בקניון שמעל השוק כדי לאכול ג'אנק פוד אצל ההודית הנחמדה, שאצלה אכלתי גם לפני חודשיים.

רוב היום עבר בסידורים וקניות. בערב יצאתי קצת לבלות במרכז העיר, כשהרבה מסיבות היו בנושא יום האנזא"ק שיערך מחר.

25.04.2010

יום האנזא"ק

אחד מהחופים המפורסמים ביותר באוסטרליה הוא חוף בּוֹנְדַיי (Bondi Beach) של סידני, אבל אני החלטתי לוותר עליו לגמרי בגלל מזג האוויר. במקום זאת הלכתי לצפות בתהלוכות יום האנזא"ק, שנערכת כהצדעה ללוחמי אוסטרליה וניו זילנד במלחמות העולם. זהו לא יום זכרון עצוב, אלא יום שמח - שיותר מזכיר באופיו את יום העצמאות של ישראל ופחות את יום הזכרון. 

הצעדות בעיר הביאו לסגירתם של הרבה צירי תנועה ראשיים: צעדו בהם ותיקי מלחמות ממערכות קרב רבות ברחבי העולם. הרבה אנשים צעירים לבשו את סיכות הקרב של הוריהם או סביהם, אחרת אין ממש הסבר איך הם קיבלו כל כך הרבה סיכות בגיל צעיר.

תזמורת צבאית בצעדת האנזא"ק

נציגי חיל הרפואה

פרידה מבית האופרה

לאחר הצפייה בצעדות, הרגליים הביאו אותי אל אחד מהמקומות האהובים עלי בסידני: בית האופרה והגשר. ביקרתי כאן לראשונה לפני חודשיים, והייתי חייב לבוא ולהיפרד מהמקום היפה הזה. פתאום הבנתי את גודל המסלול שעברתי בחודשיים האחרונים: אלפי קילומטרים לאורך החוף, הג'ונגל והמדבר הענק. ועם כמה שהעמסתי על הטיול הזה, לא הספקתי לבקר במערב אוסטרליה או בטריטוריית הבירה של קנברה. 

בערב יצאתי לבלות באחד מהמועדונים בסידני. זהו הלילה האחרון שלי ביבשת העצומה הזאת, ואת הלילה הבא כבר אעביר בטיסה אל בנגקוק. כששבתי אל המלון שלי וניסיתי להירדם, התעוררתי מאזעקת אש בגלל איזה אדיוט, שהדליק סיגריה בחדר שלו. כך הלילה האחרון שלי באוסטרליה לא היה מי-יודע-מה שקט... אבל מחר אוכל לישון מספיק בטיסות.

להתראות, בית האופרה!

ימים 69-71: סידני

01.03.2010

הדכאון שאחרי הגניבה

התעוררתי מדוכא לגמרי בבוקר שאחרי הגניבה. באכסניה אמרו לי שאני יכול ללכת למשטרה ולדווח, ורק כך אולי אקבל החזר מחברת הביטוח שלי. בדקתי את פוליסת הביטוח ושם היה כתוב שיחזירו לי עד 50 דולר עקב שוד - הבנתי שזה לא ממש יעזור לי. אם אלך למשטרה, זה די יהרוס לי את כל היום ולא ישכיח ממני את מה שקרה.

דיברתי גם עם ההורים והם עודדו אותי: לפחות מי שגנב את הכסף לא נגע בכרטיס האשראי, הדרכון, המצלמה או הזיכרון הנייד עם גיבוי התמונות. זה היה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע מגניבה של מזומנים בלבד. החלטתי שמעתה לא אמשוך יותר מ-200 דולרים אוסטרלים בבת אחת ושאם אתקל בסכומים גדולים לתשלום, אשלם אותם בכרטיס האשראי (למרות העמלות). 

כך העברתי את הבוקר בנסיונות להתאושש מהדכאון שנפל עלי, ורק בצהריים יצאתי לטייל.

המוזיאון האוסטרלי

ויתרתי על הרעיון להגיע אל חוף בונדיי המפורסם בימים הקרובים: מזג האוויר לא יהיה טוב לחוף ואני יכול לדחות את הביקור בו לימים האחרונים שלי בסידני. הלכתי מהאכסניה אל המוזיאון האוסטרלי (Australian Museum) שבו העברתי יותר משעתיים בין התצוגות. תחילה עברתי בתצוגה של שלדים של אדם וחיות אחרות, המשכתי אל תצוגות החרקים ובעלי החיים שנכחדו וסיימתי בעיון בהיסטוריה של התרבות האבוריג'ינית. 

תצוגת החיות שנכחדו היא כמו אנדרטה - מעין "יד ושם" לאותן חיות ; בתצוגה האבוריג'ינית יש העתק של אוהל המחאה האבוריג'יני שהוקם מול הפרלמנט בשנת 1972.

לזכרם. תצוגת החיות שנכחדו

דגל האבוריג'ינים של אוסטרליה (למעלה) ודגל התושבים של איי טורס (למטה)

שינוי מצב רוח

אחרי מעבר בפדי מרקט (שהיה סגור) ובקניון שמעליו, חזרתי ברגל אל האכסניה - כשגשם מטפטף עליי. שם נרדמתי לשנ"צ במיטה, וכשהתעוררתי מצב הרוח שלי התחיל להשתפר.

בערב החלטתי לצאת לאחד מהפאבים הקרובים לאכסניה כדי להתעודד. הלכתי ברחוב ויקטוריה בו נמצאת האכסניה ולפתע ראיתי פרצוף מוכר הולך מולי: אליאן. מיד ראיתי שלא נעים לה להיתקל בי (כי היא הצליחה להתחמק ממני עד עכשיו) ; היא שיקרה ואמרה שהיא ניסתה להתקשר ולא הצליחה, ואמרה שהיא נוסעת בעוד יומיים לבַּיירוֹן בֵּיי. גם אני מתכנן לנסוע לביירון באותו התאריך, אבל לשמחתי גיליתי שאנחנו נוסעים בחברות אוטובוסים שונות. בשלב זה נפרדתי ממנה והמשכתי בדרכי לבילוי הלילי. למרות שהיא נתנה לי את מספר הטלפון שלה, לא הייתה לי שום כוונה להתקשר או לראות אותה יותר. הספיקה לי נינה אחת בניו זילנד.

האווירה והמוזיקה של הפאב בסידני השכיחו ממני לגמרי את מאורעות הלילה הקודם שלי. למרות שמוקדם בבוקר היו לי ספקות גדולים לגבי המשך הטיול, הם נעלמו לגמרי הלילה. 

02.03.2010

הבוקר מצב הרוח שלי היה מרומם לגמרי, ואפילו הארכתי את הטיול שלי באוסטרליה בשבוע עם שינוי תאריך טיסת החזרה שלי בחברת התעופה התאילנדית.

הלכתי הרבה היום, ובעיקר הגעתי למסקנה שאני צריך להחזיר את נעלי הקרוקס הביתה: מה שהיה טוב למזג האוויר הקריר של ניו זילנד, גורם לי להזיע מאד בסידני החמימה-גשומה. אז היום התחלתי לקנות מזכרות במטרה לשלוח תיבה ראשונה של מתנות אוסטרליות הביתה, שבה אניח גם את הקרוקס. חוץ מקניות, אוכל וסיבובים בעיר לא עשיתי הרבה היום.

אבל כן הייתי חייב לצאת בערב ; בכל זאת - זה הלילה האחרון שלי בסידני, לחודשיים הקרובים.

03.03.2010

היום בעיקר התארגנתי לקראת עזיבת האכסניה: כיבסתי בגדים, ארזתי את התרמיל ושמתי אותו בשמירת החפצים של הקבלה. לא הסתובבתי היום הרבה במרכז העיר, אלא רק בשכונת קינגס קרוס ; יצאתי אל סניף הדואר כדי לשלוח את החבילה: מסתבר שמחירי המשלוח מאוסטרליה הם נמוכים מאלה שמניו זילנד. 

בערב לקחתי את הרכבת התחתית מקינגס קרוס אל התחנה המרכזית של סידני, שבה חיכיתי לאוטובוס של גרייהאונד אל ביירון ביי. בנסיעות ארוכות הנהג מחלק לנוסעים מקומות ישיבה קבועים, ואילו בנסיעות קצרות כל אחד יושב היכן שהוא רוצה לפי מקום פנוי. למזלי לא הושיבו אף אחד לידי, ויכולתי להתפרס במהלך הלילה על שני מושבים: ציפתה לי נסיעה של 13 שעות אל ביירון ביי, הראשונה מתוך שתי נסיעות ארוכות בטיול הזה. 

לקראת חצות הנהג עצר להפסקה של התרעננות ושירותים, וכשעליתי שוב אל האוטובוס נרדמתי עד הבוקר.

יום 68: סידני וההרים הכחולים

28.02.2010

החופר 

לא ישנתי מספיק שעות בלילה, אבל זה ממש לא הפריע לעירנות שלי היום. קמתי מוקדם - משתדל לא להעיר את כל החדר - והתארגנתי לקראת היציאה אל ההרים הכחולים בסיור מאורגן. כבר בתחנת האיסוף ליד האכסניה פגשתי אמריקאי בשם ברנדון - בחור בשנות ה-30 לחייו שאוהב לדבר המון. הוא פשוט לא הפסיק לדבר על חייו כל היום. בגלל ששנינו טיילנו לבד, הוא דאג לדבר איתי הרבה - בעוד שאני התנחמתי בעובדה שיהיה מישהו שיוכל לצלם אותי במהלך הטיול.

אז על מה הוא דיבר? הנה כמה נושאים מתוך היום כולו:

1. גרושתו והבן שלהם, והחברה החדשה שלו.
2. הסיבה לביקור באוסטרליה: חתונת אחותו בעיר פֶּרְת'.
3. עבודתו כמורה בבית ספר: הוא מלמד משפטים וממש טרח להדגים לי מערך שיעור שלם, איך הוא מתכונן לשיעור ואת התגובות של התלמידים.
4. אבא שלו, שנלחם בויאטנם.
5. המצב הבטחוני בישראל ובעולם.
6. התקדמות הקריירה של לאונרדו דיקפריו לאורך השנים (בשלב זה כבר שמתי אוזניות ועשיתי את עצמי ישן, אז הוא פנה למטיילים שישבו מאחוריו והתחיל לדבר איתם).
7. הוקי.

הקואלה ואני

לאחר איסוף כל התיירים הנהג-מדריך לקח אותנו אל התחנה הראשונה של היום: גן החיות פֶדֶרְדֵייל (Featherdale Wildlife Park) בו הספקתי לראות כמעט את כל החיות המפורסמות של אוסטרליה, ואפילו ללטף את חלקן. אוסטרליה ידועה בבעלי החיים האנדמיים שלה, כשהמפורסמים מכולם הם הקנגורו והקואלה ממשפחת חיות הכיס. האטרקציה הראשונה בפדרדייל הייתה התצלום עם הקואלות. במדינת ניו סאות' ווילס מותר לפי החוק רק להצטלם ליד הקואלות וללטף אותן, אך בגני חיות שנמצאים במדינת קווינסלנד מותר להחזיק אותן. אמנם המפגש פה עם הקואלות הוא מאד לא-טבעי ומתרחש בגן חיות, אך בהמשך הטיול הצלחתי לראות קואלות גם בטבע.

הקואלות עצמן, הן חיות יפות ומטומטמות - זה כנראה מסביר את המבט הטיפשי שלהן. המח של הקואלות הוא קטן יחסית לגודל הגולגולת: זה מה שקורה כשאתה חי על עץ כל הזמן ואין לך טורפים לחשוש מהם. הדבר היחיד שבו הקואלות משקיעות אנרגיה הוא פירוק הרעל הנמצא בעלי האקליפטוס. 

המפגש עם הקואלה

בהמשך הסיור בגן החיות הספקתי לראות את הקנגורואים המקסימים, שמסתובבים חופשי בין התיירים ואוכלים עשב יבש מתוך גביעי גלידה. טוב שלטיול היה מדריך וזמן קצוב, אחרת הייתי מוצא את עצמי נתקע בגן החיות הזה במשך שעות וממשיך להאכיל את הגורים המקסימים שלהם.

מאכיל ג'ואי קטן

בנוסף לקואלות ולקנגורואים, ראיתי פה גם וולאבי, וומבט, שד טסמני שרץ בטירוף במעגלים, תנין, עוף אמו, קנגורו לבקן וגם ציפור קוקברה. בעצם, כך השלמתי את כל החיות המפורסמות של אוסטרליה (באקווריום של סידני ראיתי לפני כמה ימים את הברווזן - אחד משני יונקי ביב שקיימים).

"צ'רלס היה כאן"

המשך הטיול העמיק לתוך היבשת - אל ההרים הכחולים (Blue Mountains): שם פתחנו בתצפית והלכנו מעט בסביבת ה"בּוּש" האוסטרלית. צ'רלס דרווין עבר במקום זה באחד ממסעותיו ; באמצע המסלול יש שלט לפיו "צ'רלס דרווין עבר כאן ב-1836". לי זה מאד הזכיר את הערסים שחורטים את שמם והתאריך בכל מקום אליו הם מגיעים.

הפארק הלאומי של ההרים הכחולים הוא אחת משמורות הטבע המפורסמות באוסטרליה, ונחשב גם לאתר מורשת עולמי בזכות שימור הטבע ובעלי החיים הייחודיים שבו.

בשמורת ההרים הכחולים

שלוש האחיות

היעד הבא היה העיירה לֵאוּרָה (Leura) - בה עצרנו לארוחת צהריים. ניצלתי את הזמן כדי למשוך גם כסף מהכספומט: משכתי סכום יחסית גדול כדי להפחית את העמלה היחסית.
המדריך הסיע אותנו אל התצפית על הסלע המפורסם של שמורת ההרים הכחולים: "שלוש האחיות". ישנה אגדה של האבורג'ינים (אך היא אינה נקראת אגדה, אלא זמן-חלום) שמסבירה כיצד נוצר הסלע הזה: סיפור המזכיר את סיפורה של אשת לוט.

שלוש האחיות על רקע ההרים הכחולים

באיזור זה של ההרים הכחולים ביקרנו גם באטרקציית ה-Scenic World, שכללה הליכה בבוש, נסיעה ברכבל ונסיעה ברכבת בשיפוע של 52 מעלות. בחנות המזכרות קניתי לעצמי כפכפי אצבע בסגנון אבוריג'יני (לא היה קל למצוא דגם שרציתי עם מידת הנעליים הקטנה שלי), ובינתיים המשכתי להימנע מקניית מזכרות נוספות.

בחזרה לסידני

עם עזיבת ההרים הכחולים, התחיל לרדת גשם חזק - מה שהוביל לקיצורו של הביקור בכפר האולימפי של סידני. זה לא הפריע לי במיוחד, מאחר והאצטדיון האולימפי לא היה כלל בתכנון שלי. לבסוף הנהג-מדריך הוריד את הקבוצה במזח המעבורת המובילה אל סִירְקוּלָר קִי (Circular Quay) ; השייט העניק לי זוית צילום חדשה על בית האופרה. ללא שום ספק, הטיול הזה היה שווה כל סנט ששילמתי עליו. מבית האופרה החלטתי להמשיך ברגל אל האכסניה בקינגס קרוס.

ושוב: בית האופרה, הפעם בפרופיל

הגניבה 

היום הזה, שהתחיל בצורה כל כך טובה, הסתיים במפח נפש איום.

בערב הלכתי להתקלח בהוסטל, וכתמיד - לקחתי איתי את התיק הקטנטן שלי לשם - כי לא היו לוקרים באכסניה. רק עשרים דקות אחרי שחזרתי מהמקלחת, נזכרתי ששכחתי את התיק שלי שם. כשחזרתי, כל הכסף המזומן שמשכתי היום מהכספומט היה חסר. זה דווקא קרה ביום בו משכתי את הסכום הגדול ביותר עד כה בטיול: מעל 1000 ש"ח. 

דיווחתי מיד לקבלה באכסניה, אבל לא היה להם מה לעשות בנידון. הלילה שבא לאחר הגניבה היה הלילה הנורא ביותר שלי במסע הזה: מלא דיכאון וחלומות על איתור הגנב (ובכל פעם התעוררתי למציאות שבה זה לא קרה). הייתי פה על סף נקודת שבירה רצינית ואף חשבתי לחזור הביתה.

אני מניח שכמעט בכל טיול ארוך מגיע רגע קשה מסוג זה או אחר. והעיקר שמכאן והלאה הטיול שלי רק השתפר.

יום 67: סידני

27.02.2010

עובר אכסניה

מיהרתי לברוח מאכסניית מייז הבוקר, משאיר מאחורַי את צמד הפרחות הבריטיות ואת האירי השיכור-תמידית שישן מיטה מתחתיי. סחבתי את שני התיקים שלי בסגנון צב נינג'ה: אחד מקדימה ואחד מאחורה - ואת השקיות החזקתי ביד. יצאתי אל הרכבת התחתית של סידני מתחנת Town Hall אל King's Cross. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נעזרתי בתחתית של סידני, כי לרוב העדפתי ללכת  ברגל את המרחקים במרכז העיר.

במרכז רובע קינגס קרוס יש קניון קטן שעליו פרסומת ניאון גדולה ל"קוקה קולה", שמקל לאתר את הרובע ממרחקים. מתחנת הרכבת התחתית הלכתי אל אכסניית Original Backpackers. סחיבת התיקים והמטרו המחניק גרמו לי להזיע כמו אחרי אימון קשה, והייתי חייב לנוח עם ההגעה לאכסניה. הקבלה ב"אוריג'ינל" הייתה מאויישת באנשים הרבה יותר נחמדים מאשר במייז, וגם החדרים פה היו קטנים ושקטים יותר (בעיקר הודות לכך שהיא נמצאת ברחוב צדדי ומקסים).

אחרי המנוחה יצאתי להצטייד באוכל וקרם הגנה - מצרך חשוב באוסטרליה. התחלתי גם לבדוק את מחירי הטיסות מקיינס לדרווין, למרות שתאריך הטיסה הצפוי הוא בערך עוד כשלושה שבועות.

מצעד המארדי גרא

לקראת הערב יצאתי אל רחוב אוקספורד כדי לתפוס מקום טוב לצפייה במצעד המַארְדִי גְרָא (Mardi Gras) - שפירושו בצרפתית הוא "שלישי השמן". לעומת ארה"ב - בה מצעדי המארדי גרא הם בעיקר קרניבלים עממיים שנערכים בימי שלישי, בסידני המארדי גרא הוא פשוט מצעד הגאווה (ונערך משום מה ביום שבת). 

למרות שהגעתי באור יום אל רחוב אוקספורד, זה לא היה מספיק מוקדם. כל הגדרות סביב נתיב המצעד היו מלאות בצופים. הרגשתי כאילו סידני כולה הגיעה לצפות במארדי גרא. בסוף איכשהו הצלחתי למצוא מקום בו תהיה זווית מבט סבירה. עד תחילת המצעד העברתי את זמני בצפייה בעטלפי הפירות של סידני: הם מתחילים את פעילותם בשעות הערב ומנקדים את השמים בשחור.

דגל הגאווה על רקע עטלפי פירות

המצעד התחיל רק עם רדת החשכה ; צעדו בו עשרות קבוצות, כשלכל אחת את הנושא שלה - שוטרים, קנדיים, דראג קווינס וגם הקבוצה של יהודי סידני, שבחרה להשמיע את השיר "ישראליזם" של Army of Lovers (אחת מהלהקות השבדיות האהובות עלי, שזכיתי גם לפגוש רבע ממנה - אבל זה סיפור מטיול אחר לגמרי).

הקבוצה היהודית

וככה זה נמשך במשך כמה שעות: עוד ועוד במות נוסעות ומלא מוזיקה נהדרת מסביב. לא ממש רציתי לחתוך מוקדם אל האכסניה, אבל מחר מתוכנן לי הטיול המאורגן אל ההרים הכחולים ואני צריך להתעורר בשש בבוקר. נשארתי עד כמה שיכולתי, אבל בסוף הייתי חייב לצאת בהליכה אל עבר "צומת קוקה קולה" של שכונת קינגס קרוס ובחזרה אל האכסניה.

והנה הגעתי "הביתה"

יום 66: סידני

26.02.2010

האקווריום של סידני

העניינים התחילו להסתדר היום, למרות שהתיאבון עדיין לא חזר לי לגמרי. בבוקר יצאתי בנסיעה במוֹנוֹרֵייל של סידני לכיוון נמל דַארְלִינְג (Darling Harbor), אחד מהנמלים עמוסי התיירים של סידני. רכבת המונורייל עצמה מאד מיוחדת: בחלק מהדרך היא עוברת על מסילה מוגבהת בין גורדי השחקים של העיר.

המונורייל מגיעה

בחרתי לבקר באקווריום של סידני, ולא בגן החיות ; בגן חיות אוסטרלי אבקר בהמשך - ביום בו אצא אל ההרים הכחולים. האקווריום ענקי וכולל מנהרות שעוברות מתחת לכרישים ופרות-ים. לאחר כשעה של ביקור באקווריום הענק, יצאתי במסלול רגלי ארוך בחזרה אל האכסניה.

באקווריום של סידני

גן הידידות הסיני

מהנמל הגעתי אל גן הידידות הסיני, שמתפקד כפינה שלווה בעיר הסואנת הזאת - עם המוני מפלים קטנים, צמחיה פסטורלית ופגודות. התעכבתי באחת מהפגודות למשך כמה דקות בגלל שטפטוף הגשם התחזק לפתע למבול. לא שאני מתלונן על כך: אם כבר להתעכב במקום מסוים, גן הידידות הסיני הוא מקום מושלם לכך.

הגן הסיני עם גורדי השחקים ברגע

בהמשך הדרך היום "גיליתי" את מה שהפך לאחד המקומות האהובים עלי בעיר: פֶּדִי מַרְקֶט (Paddy Market) - שוק מאד תיירותי ועמוס במזכרות זולות, שמעליו ממוקם קניון מודרני עם מזללות של מזון מהיר. החלטתי בינתיים לדחות את הקניות בפדי מרקט לימים האחרונים שלי בסידני, לפני שאעזוב את אוסטרליה.

קצת סדר בראש

מתחת לאכסניית מייז היה סניף של Wicked Travel - אחת מסוכניות התיירות שבהן נעזרים מטיילים צעירים באוסטרליה. נכון שלפעמים יוצא זול להזמין את הכל לבד ולהימנע מהעמלות, אבל הזמנה מרוכזת דרך הסוכנויות יכולה להתאים למי שזמנו קצר ורוצה להספיק הרבה אטרקציות. אני בחרתי לבצע בוקינג פתוח, כלומר שילמתי על האטרקציות וקיבלתי וַאוצ'רים עם טלפונים כדי שאוכל לקבוע בעצמי את התאריכים מול הספקים. כך עדיין נשארה לי גמישות מסוימת בתכנון הטיול שלי.

הסוכנת שעזרה לי בסניף הייתה דומה באופן מחשיד לג'רי האליוול מהספייס גירלז ; היא סייעה לי לבחור את הספקים ואת חלק מהאכסניות שאלון בהן לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה. כללתי בחבילה גם נסיעות בחברת גְרֵייהַאוּנד בכיוון אחד מסידני לקֵיינס עם עצירות בדרך - בסגנון hop-on-hop-off. בכל פעם שבה ארצה לקבוע לעצמי נסיעה, אבדוק באינטרנט אם יש מקום באוטובוס ואזמין לי מושב.

שתי האטרקציות המרכזיות שהזמנתי היו לאי פרייז'ר ושייט לאיי וויטסאנדיי ; קיבלתי כמתנה שהות של 3 ימים בספארי באיזור נוּסָה, שכולל שייט בקאנו - וטרם החלטתי אם אני באמת רוצה לנצל את המתנה הזאת. כל ההזמנות הללו עלו לי יותר מ-1100 דולרים אוסטרלים, אבל העיקר שנהיה לי קצת סדר בראש. חזרתי מאושר אל האכסניה.

יאי! ואוצ'רים!

בערב גיליתי שסוף סוף קיבלתי תשובה באי-מייל מאליאן: היא נוסעת עם חברותיה לביירון ביי בעוד מספר ימים. זהו גם היעד הבא שלי בטיול: מרבית התרמילאים באוסטרליה - ואני ביניהם - יוצאים מסידני צפונה כדי להתחיל את מסלול ה-D (שנקרא עקב הדמיון לאות D). כתבתי לה מהו מועד הנסיעה שלי, אבל איבדתי כבר כל רצון לטייל איתה. בכל מקרה את האטרקציות וחלק מהאכסניות שלי כבר קבעתי ואני לא תלוי באף אחד כרגע.

דיברתי עם המשפחה וחברים בסקייפ ועדכנתי אותם על רכישת הכרטיסים. הייתי מותש מהיום הארוך - אך גם מאושר כי מחר מגיע זמני לעזוב את המייז ולעבור לאכסניה אחרת.

יום 65: סידני

25.02.2010

חיפוש אכסניה

הלילה האחרון היה איום - בעיקר בגלל שאיתי בחדר נמצאת נערה בריטית שהייתה יכולה להיכנס בקלות לתכנית "האח הגדול" בישראל על תקן הפרחה התורנית. הפוסטמה נכנסה אל החדר בלילה, הרעישה כמו בהמה ואפילו לא טרחה לכבות את האור... זה החסרון של אכסניות: אף פעם אי אפשר לדעת מראש עם איזה סוג אנשים תהיה בחדר. גם המיקום של החדר, כשהחלון פונה לרחוב הראשי, לא ממש תרם לשינה שלי.

דיברתי עם ההורים בבוקר, וכתבתי בעצתם אי-מייל נוסף ויותר מפורט לאליאן. אחר כך דיברתי עם סוכנת הנסיעות הישראלית-לשעבר ממלבורן בנוגע לאכסניה, אך היא לא הצליחה למצוא עבורי כלום: העיר פשוט מלאה, ותתמלא עוד יותר לקראת המארדי גרא. גם המייז האיום, שאותו השארתי כמפלט אחרון - כבר מלא לאותם תאריכים. ממש לא רציתי לעזוב את סידני כל כך מהר מבלי להספיק לחקור אותה.

מיואש, פתחתי את מדריך "לונלי פלאנט" שלי והתחלתי להתקשר לאכסניות שבספר אחת אחרי השניה. אחרי כמה נסיונות כושלים, גיליתי שיש מקום באכסנייה ברובע קינגס קרוס ומיהרתי לקבוע לי שם חדר לארבעה לילות נוספים (אחרי המייז). שם קיוויתי להתאפס על עצמי ולדעת מה קורה עם המשך הטיול שלי.

מגדל סידני

כשסאגת חיפוש האכסניה הסתיימה, יצאתי להיכרות אמיתית עם סידני - והתחלתי במגדל סידני. עליתי אל התצפית במגדל כדי לצפות בעיר העצומה הזאת, שקשה לראות היכן היא מסתיימת. גובהו של המגדל הוא 309 מ' - נמוך יותר מזה רבי-קומות אחרים שמסתירים את הנוף.

התצפית ממגדל סידני

בית האופרה והנמל

משם המשכתי ברגל אל בית האופרה המפורסם של סידני - המבנה המודרני המפורסם ביותר בחצי הכדור הדרומי. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2007 - קצת יותר מ-30 שנים בלבד לאחר סיום בנייתו. בית האופרה מפורסם בעיקר תודות לצורת מפרשי-האניות (או הקונכיות) של הגג שלו ; למרות שמו, לא מתקיימות בו אך ורק הופעות אופרה, אלא גם בלט, תיאטרון ואירועי תרבות פופולרים יותר. 

בית האופרה של סידני. וציפור.

ליד בית האופרה סוף סוף הבנתי שאני מגשים חלום ונמצא באוסטרליה. אוסטרליה תמיד הייתה מקום חלומי ולא מושג עבורי, בערך מאז שהייתי בן 6 וקראתי לראשונה על היבשת הגדולה הזאת עם הסלע המסתורי שבמרכזה. כאן - ליד בית האופרה - חזר לי החיוך לפנים. הקפתי את המבנה האייקוני מכל צדדיו, צילמתי אותו, הצטלמתי איתו וגם נכנסתי להציץ בתוכו. בתוך בית האופרה מציעים סיור בתשלום, אך אני ויתרתי על הרעיון או על קניית מזכרות בחנות היקרה שבו.

עוד אחת מבית האופרה

סמוך מאד לבית האופרה, חוצה את הנמל אחד הגשרים המפורסמים בעולם - גשר סידני. הוא התפרסם בעיקר בזכות תמונותיו לאור זיקוקים בעת חגיגות השנה החדשה. לא עליתי על הגשר, למרות שהוא כן נגיש להולכי רגל. המעוניינים באמת, גם יכולים לטפס על הגשר ולקבל נקודת מבט שונה לגמרי על הנמל.

גשר סידני

ניו סאות' ווילס

סידני היא כאמור - העיר הגדולה באוסטרליה, אך לא בירת המדינה כולה. היא מתפקדת כעיר הבירה של אחת ממדינות אוסטרליה: נְיוּ סַאוּת' ווֵילְס (New South Wales). למרות שגודלה של ניו סאות' ווילס הוקטן מאז היווסדה, בעיקר על מנת לייסד מדינות נוספות - היא נשארה המדינה המאוכלסת ביותר באוסטרליה.

דגל ניו סאות' ווילס הוא בעל מבנה דומה לדגל אוסטרליה: במקום כוכב חבר העמים הבריטי וכוכבי הצלב הדרומי, מופיע עליו עיגול לבן שעליו צלב ג'ורג' הקדוש, דמות של אריה וארבעה כוכבים. הדגל אומץ לאחר שהדגל הקודם של המדינה גרם לבלבול עקב דמיון רב לדגל מדינת ויקטוריה.

דגל ניו סאות' ווילס

תכנונים ומועדון

בערב קיבלתי אי-מייל מסוכנת הנסיעות במלבורן עם הצעות לחבילות טיול. החלטתי לעיין בהן קצת ולהחליט מחר לגבי הבוקינג לאתרים בחוף המזרחי של אוסטרליה. בינתיים גם תכננתי לעצמי את הימים הקרובים בסידני, כולל טיול להרים הכחולים המפורסמים.

בערב ערכו חידון טריוויה דבילי וכושל במייז. לאחר מכן ניצלתי את היותי בעיר גדולה כדי ללכת לפאב-מועדון בעיר. הבילוי הלילי קצת ניקה לי את הראש מדברים שהעדפתי לשכוח (אליאן והמייז). חזרתי מוקדם יחסית אל האכסניה, כי מצפה לי יום תיירותי עמוס מחר.

יום 64: סידני

24.02.2010

אוסטרליה!

התעוררתי לפנות בוקר, נפרדתי מגלעד ונינה ועליתי על השאטל אל שדה התעופה של כרייסטצ'רץ'. משם טסתי עם אייר ניו זילנד אל העיר הגדולה באוסטרליה - סִידְנִי (Sydney). לאחר כל הבדיקות של שדה התעופה, קניתי כרטיס SIM אוסטרלי והתקשרתי אל אכסניית מֵייז (Maze) כדי לברר היכן ניתן למצוא את השאטל המגיע אליהם. לקח קצת זמן עד שהם ענו לי ועד שהצלחתי למצוא את השאטל' אבל רק כשהגעתי אליהם התחילו הצרות האמיתיות של היום שלי.

קצת על אוסטרליה

קשה לכתוב "קצת" על המדינה/יבשת הזאת, אבל אנסה.

אוסטרליה, שהחלה את דרכה בעידן המודרני כמושבת עונשין בריטית, קיבלה עצמאות מבריטניה בשנת 1901. כיום היא עדיין משתייכת לחבר העמים הבריטי והמלכה אליזבת' נחשבת לראש המדינה. הרוב המוחץ של התושבים באוסטרליה הם מהגרים וצאצאי מהגרים: בעיקר מבריטניה ומדינות אירופאיות אחרות, אך לאחרונה עולה כמות המהגרים ממדינות המזרח הרחוק ושאר חלקי אסיה. התושבים הילידיים של אוסטרליה, שנקראים גם האבורג'ינים - מהווים היום אחוז מאד נמוך באוכלוסיה (כ-2%). 

אוסטרליה מורכבת מ-6 מדינות ו-2 טריטוריות: ניו סאות' ווילס, קווינסלנד, ויקטוריה, אוסטרליה הדרומית, אוסטרליה המערבית, טסמניה, הטריטוריה הצפונית וטריטוריית הבירה האוסטרלית. לכל אחת מהן דגל ועיר בירה משלה, כשבירת טריטוריית הבירה - קַנְבֶּרָה - היא גם בירת אוסטרליה כולה.

דגל אוסטרליה מכיל בקנטון שלו את דגל חבר העמים הבריטי, כשמתחתיו נמצא כוכב חבר העמים הבריטי. בגירסאות המוקדמות של הדגל, כוכב חבר העמים הבריטי הכיל 6 קודקודים ונראה כמו מגן דוד, אך עם הוספת קודקוד נוסף לכוכב (לציון טריטוריית פפואה), הוא התקבע עם 7 קודקודים. בצידו הימני של הדגל מוצגים חמישה כוכבים  המציינים את קבוצת הכוכבים "הצלב הדרומי". לכוכב הקטן מבין החמישה, ישנם חמישה קודקודים בלבד כדי לציין את הבהירות היחסית הנמוכה שלו לעומת ארבעת הכוכבים הראשיים.

על מגוון בעלי החיים באוסטרליה, אני לא מתכוון אפילו להתחיל לכתוב כאן. אכתוב עליהן במהלך יומן המסע עצמו.

איפה אליאן?

באוסטרליה תכננתי לטייל על אליאן, שהכרתי עוד בארץ דרך בת-דודתי ; בארץ נפגשנו פעמיים לפני הטיול וקבענו לנו מסלול כללי לאוסטרליה. היא הייתה צריכה לנחות יום לפניי בסידני ולהגיע אל אכסניית מייז. ציפיתי לפגוש אותה באכסנייה, אבל כשהגעתי אל החדר - גיליתי שהיא לא שם. האנשים בקבלה ענו לי בחוסר התחשבות מוחלט שהיא לא פה. רק כשהתעקשתי, הם חיפשו אותה במחשב שלהם - ולא מצאו. 

כתבתי לאליאן אי-מייל, ורק לאחר מספר שעות היא ענתה לי: היא כתבה שהיא נסעה עם חברות לאכסניה אחרת בשכונת "קינג'ס קרוס" בגלל שלא ענו לה באכסניה שלנו. היא הבטיחה להתקשר ברגע שיהיה לה כרטיס SIM לטלפון.

בימים הבאים היא אפילו לא טרחה להתקשר. אני לאט לאט הפנמתי את העובדה שהיא פגשה ישראלים בטיול במזרח הרחוק והחליטה להמשיך לטייל איתם גם בסידני. הכלבה אפילו לא טרחה להודיע לי מראש על כך שהיא אינה מתכוונת להופיע... והעיקר שאני דאגתי שקרה לה משהו ונתקעתי בגללה באכסניה המזעזעת הזאת, שהיא בחרה.

נכנסתי למצב רוח עגום מכל הפרשה הזאת: הסתובבתי לבד במטרופולין ענק ורועש ולא ידעתי איפה להתחיל. מה שכן ידעתי, זה שאני צריך להאריך את השהות שלי בסידני, ושזה הולך להיות מסובך: בעוד כמה ימים ייערך בעיר פסטיבל המַארְדִי גְרָא (Mardi Gra) שמתפקד כמצעד הגאווה של סידני, והעיר הייתה מוצפת בתיירים. 

יום ראשון מעאפן בסידני

קשה לתאר כמה המייז הוא איום. החדרים מלוכלכים ורועשים, אין שקעים, המטבח קטן, המקלחות נוראיות, הקבלה עמוסה ובכלל האכסניה מצדיקה את שמה ובנויה כמו מבוך. פגשתי כמה ישראלים באכסניה והם נתנו לי שם וטלפון של סוכנת נסיעות ישראלית שגרה במלבורן, בתקווה שהיא תוכל לעזור לי במציאת אכסניה אחרת בסידני העמוסה. בזמן שחיפשתי בעצמי, נדהמתי כמה האכסניות פה יקרות וכמה רמתן ירודה לעומת אלו שבניו זילנד. 

לקחתי את מפת מרכז סידני מהקבלה, ויצאתי לסיבוב ראשון בעיר - בעיקר בשביל קניות. קניתי אוכל בסופרמרקט והסתובבתי ברחובות פִּיט (Pitt) - בו נמצאת האכסניה - ואוֹקְסְפוֹרְד (Oxford) - בו יעבור המצעד בעוד כמה ימים. הרחוב כבר קושט לכבוד המארדי גרא, ואני שמחתי למצוא בו סאבוויי ראשון באוסטרליה. כשהתיישבתי לאכול, התברר לי שמצב הרוח העגמומי פגע קשות בתיאבון שלי, והתקשתי לסיים חצי כריך. חוסר התיאבון הזה נמשך גם בימים הבאים בסידני. לאחר הסיבוב הראשון בעיר, חזרתי בערב אל האכסניה בניסיון להתאפס על עצמי.