אפריקה הדרומית בשנת 1925

מפות אפריקה באטלס של ז'בוטינסקי

בשנת 1925 מרבית שטחיה של אפריקה עדיין היו תחת שלטונן של מדינות אירופיות. דרום אפריקה אמנם זכתה לעצמאות בשנת 1910, ובאותן השנים עדיין כללה בתוכה את שטחי בוצואנה ונמיביה השכנות. רודזיה, כיום על שטחי זימבבואה, זמביה ומלאווי - עדיין הייתה אז קולוניה בריטית. 

המפות הבאות לקוחות מתוך האטלס של זאב ז'בוטינסקי, אחד מהאטלסים הראשונים שיצא בשפה העברית.

במפה המדינית: זימבבואה וזמביה נקראות כאן "רודזיה הדורמית" ו"רודזיה הצפונית", דרום אפריקה מופיעה בשם "הברית של דר' אפריקה" ואילו בוצואנה מאויתת כ"חבל בֶּצוּאַנָה". המדינות הקטנות - לסותו וסוואזילנד כלל אינן מצוינות על מפה זו. קייפטאון פשוט נקראת "כֵּף" ואילו פורט אליזבת' מתורגמת לעברית בתור "נמל אליזבת'". 

במפה הפיסית: נתיב הזמבזי מאד ברור, אך אין ציון לאגמים המלאכותיים, שנוצרו בו עקב בניית הסכרים בגבול זימבבואה וזמביה. זה די הגיוני, שכן הסכר שיצר את אגם קאריבּה (Kariba) נבנה רק כשלושים שנה אחרי פרסום האטלס. התרגום האהוב עלי כאן הוא שמם של המפלים הגדולים: "אשדות ויקטוריה".

מפת אפריקה המדינית מתוך אטלס ז'בוטינסקי, שנת 1925

מפת אפריקה הפיסית מתוך אטלס ז'בוטינסקי, שנת 1925

יום 6: ויקטוריה פולס וליוינגסטון

19.01.16

טיסה מעל המפלים

הבוקר שציפה לי היה עמוס בפעילויות. קצת אחרי שש בבוקר יצאתי עם מונית אל עבר הגבול בין זימבבואה וזמביה וחציתי את הגשר ואת מעברי הגבול. שילמתי את ויזת הכניסה לזמביה והגעתי אל קצהה של העיירה ליוינגסטון (Livingstone). מהגבול אספו אותי אל שדה התעופה הקטנטן של חברת Batoka Sky. מכאן יוצאות טיסות מסוקים ומיקרולייטים לצפייה במפלי ויקטוריה. מזג האוויר הבוקר היה מצוין וכל חששותי לגבי ביטול הטיסה נעלמו. פגשתי כאן את הטייס שלי, פַּסְקַל, בזמן שצוות שדה התעופה הכין אותי לקראת הטיסה.

המראנו עם המיקרולייט הקטן, כשמצלמת גו-פרו מחוברת אל הכנף ומצלמת אותנו. הטיסה הייתה עוצרת נשימה: תחילה טסנו מעל נהר הזמבזי הרחב ולבסוף הגענו אל מפלי ויקטוריה ואל ענן הנתז הגדול. הנקיק אליו נשפכים המפלים נראה מלמעלה כמו שבר ענק בתוך האדמה ; פסקל הטה את המיקרולייט לצדדים כדי שאוכל לחזות במפלים והזמבזי מהזוויות הטובות ביותר. הצלחתי להבחין גם באיים, הנמצאים ממש על שפך המפל. הגדול מבין אותם איים הוא האי ליוינגסטון, אליו אגיע במסגרת האטרקציה השנייה שלי להיום.
בדרך חזרה כבר פרשתי את ידי לצדדים ונהנתי מהרוח. לפני הנחיתה בזמביה עוד הספקתי לראות כמה היפופוטמים טובלים בזמבזי ואנשים משחקים גולף על אחד מהאיים. פסקל הנחית את המיקרולייט בבטחה. שילמתי תוספת מחיר לתמונות מהטיסה, קניתי כמה מגנטים כמזכרת מזמביה ומיד יצאתי אל היעד הבא שלי.

מתקרבים למפלים. ענן הנתז נראה מרחוק

מעל המפלים

מימין: זימבבואה, משמאל: זמביה. האי ליוינגסטון נמצא בתמונה ממש מתחת למיקרולייט

מלון רויאל ליוניגסטון

ההסעה הביאה אותי אל מלון רויאל ליוינגסטון (Royal Livingstone), מלון פאר, הנמצא ממש על גדות הזמבזי. נכנסתי אל השירותים כדי להחליף לבגד ים לפני הטבילה בבריכת השטן. אלו היו השירותים הכי מפוארים שראיתי בחיי ; הם נתנו לי הרגשה של חדר מעוצב היטב בסגנון תחילת המאה הקודמת.
המתנתי על גדת הזמבזי כשעה, מכיוון וההפלגה שלי אל האי ליוינגסטון נקבעה רק בשעה תשע בבוקר. ניצלתי את הזמן כדי להנות מהמדשאות הירוקות של המלון ומהנוף של ענן הנתז של מפלי ויקטוריה.

מלון רויאל ליוינגסטון

ענן הנתז, מבט מהמלון

טבילה בבריכת השטן (או: איך כמעט טבעתי)

לקראת ההפלגה אל האי ליוינגסטון הצטרף אלי זוג צעיר מניו זילנד. ביחד עלינו עם שני מדריכים על סירת מנוע קטנה, שניווטה בזריזות בין הסלעים הבולטים בזמבזי. האי עצמו יושב ממש על המפל, והוא היה המקום אליו הגיע החוקר ליוינגסטון כאשר הוא גילה את מפלי ויקטוריה במאה ה-19. הסיור החל בהליכה קצרה באי: מבט חטוף על המפלים מזווית שונה מזו שראיתי אתמול. המדריך הראה לנו היכן נאכל את ארוחת הבוקר בתום הסיור וביקש שנמסור את המצלמות למדריך השני, האחראי על צילום התיירים בבריכה.

שייט זריז על הזמבזי

באי ליוינגסטון - מעל מפלי ויקטוריה, הצד הזמבי

המדריך הוביל אותנו - עדיין על קרקע יבשה ובטוחה - אל עבר הבריכה. רק כאן גיליתי שההגעה אל הבריכה אינה כרוכה בהליכה בחלק רדוד של הנהר, אלא שממש נצטרך לשחות בזמבזי - כעשרה מטרים לפני נפילתו במפלים. השחיה עצמה הייתה מחולקת לשלושה מקטעים: הראשון היה קצר וסביר, יחסית לכך שאיני שחיין טוב כלל. במקטע השני התחלתי להיסחף עם זרם הנהר. השחייה האיטית שלי גרמה לי לבעוט בניו-זילנדת שהייתה מאחורי, ושמעתי את המדריך צועק לי לשחות חזק יותר. צעקתי לו שיחכה לי ויושיט לי יד וכבר ממש פחדתי לטבוע בנהר ולהיגרר כך אל המפלים. את מקטע השחייה האחרון כבר העברתי ממש צמוד למדריך - ואותו סיימנו על שורת סלעים סמוכים למפל. 

הייתי הראשון שנכנס אל הבריכה. בריכת השטן (Devil's Pool) היא בריכה טבעית בנהר ממש לפני מפלי ויקטוריה. בעונות מסוימות אפשר לטבול בה בנוחות מבלי חשש. המדריך שלי ביקש שאשען על קצה המפל ואפרוש ידיים עבור התמונה המאוד-תיירותית של "היי, אני מעל המפל!" עשיתי זאת בזמן שהמדריך השני עמד ממש על קצה התהום וצילם וידאו ותמונות של רגעי האימה שלי. 

כשבאתי לפנות את מקומי בבריכה עבור הניו-זילנדים, החלקתי על סלע ביציאה ושרטתי מאד יפה את הרגל שלי. זו הייתה שריטה שטחית, אבל היא דיממה יפה מאוד. אני, כביולוג, כבר התחלתי לדמיין תסריטי אימה על זיהום בפצע עקב השחייה בזמבזי. לאחר שהניו-זילנדיים סיימו את התצלומים בבריכה, חזרנו בשחיה אל האי ליוינגסטון. בדרך חזור כבר ידעתי מראש להתאמץ מאד בעת השחייה ולהיות קרוב עד כמה שאפשר למדריך.

אמנם זכיתי בנוף יוצר דופן של המפל, אבל מהתמונות נהנתי רק בדיעבד. החוויה שם הייתה אחת מהקשות שחוויתי בטיולים שלי. הלקח נלמד: אני צריך להימנע מפעילויות מים, בעיקר כשמדובר בשחיה בזרם חזק ליד אחד מהמפלים הגדולים בעולם.

בבריכת השטן

ממש מעל המפל

אני, המפלים וקשת בענן

כל החוויה הסוערת בזמבזי קצת הרסה את התיאבון שלי. בזמן שזוג התיירים אכל את ארוחת הבוקר, המדריך דאג לחטא ולחבוש את הפצע שלי. את הארוחה שלי בקושי סיימתי ; למרות כל החיוכים שפיזרתי כדי להראות שאני בסדר ו"קוּל" עם המצב, בפנים רק רציתי לחזור כבר אל המלון שלי בזימבבואה.

החזרה הייתה מתישה וארוכה, או שאולי זה רק נדמה לי בגלל מצב הרוח בו הייתי שרוי. הייתי צריך לשלם למונית שתיקח אותי מהמלון הזמבי עד מעבר הגבול. בגבול עצמו מילאתי טופס בקשה חדש לויזה והמתנתי רבות בתור. בחרתי ללכת ברגל את הדרך ממעבר הגבול אל מלון "הממלכה". רק שם, אחרי מקלחת - כשהסתכלתי מקרוב על הפצע, ראיתי שזו רק שריטה של העור. עדכנתי את המשפחה שאני בסדר ונפלתי לתנומה.

ואפילו פגשתי כמה זברות בתוך מלון רויאל ליוינגסטון

ערב אחרון בויקטוריה פולס

החוויה של הבוקר בבריכת השטן כמעט גמרה אותי ושמחתי שלא קבעתי פעילויות נוספות להמשך היום. אחר הצהריים יצאתי לסיבוב רגלי בויקטוריה פולס ובעיקר חיפשתי אינטרנט קפה כדי לגבות את התמונות שלי מהימים האחרונים. אחרי התרעננות בבית הקפה של חברת הטיולים "שירווטר", הספקתי לבקר באחד מהמקומות שפספסתי עד עתה בעיירה: מלון ויקטוריה פולס.

המלון - Victoria Falls Hotel, הוקם בשנת 1904 סמוך למה שתוכנן להיות תוואי הרכבת, שתחצה את אפריקה. בתחילת המאה הקודמת, עוד לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה, הבריטים תכננו מסלול רכבת מקייפטאון עד קהיר. אמנם חלקים גדולים מהמסלול אכן הוקמו, אבל מקטעים גדולים בו חסרים עד היום. הנסיכה אליזבת' שהתה במלון המפואר הזה בעת ביקורה במפלי ויקטוריה בשנת 1947, כשזימבבואה וזמביה עדיין נקראו רודזיה. היא חזרה לזימבבואה העצמאית רק בשנת 1991, כשהיא כבר מלכת בריטניה אליזבת' השנייה. 

אפשר להיכנס למלון מבלי להתארח בו. האווירה בו מאוד קולוניאליסטית-אפריקאית: החל מהלבוש של הצוות, דרך עיצוב הגנים וכלה בראשי בעלי החיים המפוחלצים על הקירות. הגעתי אל המונומנט המציין את המרחק מקייפטאון ומקהיר וצפיתי בגשר מפלי ויקטוריה, בו ביקרתי אתמול.

בהמשך הערב נחתי ליד הבריכה של המלון שלי. חלקו השני של המסע הקצר הגיע לסיומו. ארזתי את התיקים שלי לקראת הימים הבאים בהם אגיע אל עומקה של זימבבואה.

הכניסה למלון ויקטוריה פולס

ויקטוריה פולס הייתה אמורה להיות תחנת מעבר של הרכבת מקייפטאון לקהיר

יום 5: ויקטוריה פולס

18.01.16

מפלי ויקטוריה

תכננתי את היום הנוכחי לטיולים ופעילויות סביב העיירה ויקטוריה פולס. סיור הבוקר היה אל האטרקציה המרכזית, המצדיקה את קיומה (ואת שמה) של העיירה - מפלי ויקטוריה. המפלים הם חלק ממסלולו של נהר הזמבזי, והיום מהווים חלק מהגבול הטבעי בין זימבבואה וזמביה. בשפת המקומיים הם מכונים גם מוֹסִי אוֹאָה טוּנְיָה (Mosi-oa-Tunya) - שם שמשמעותו "הענן הרועם". גובהם הממוצע של המפלים הוא כ-90 מטרים ורוחבם ארוך במעט ממייל אחד (1.7 קילומטר). הזרימה במפלים משתנה לפי חודשי השנה והעונות הגשומות באפריקה. מאמצע ינואר הזרימה הולכת ומתחזקה עד שהיא מגיעה לשיאה בתקופת חודשי אפריל ומאי. בחודשים הבאים הזרימה נחלשת עד שהיא מגיעה לשפל בסביבות נובמבר ודצמבר. בחודשי השפל חלקים מהמפל מתייבשים לחלוטין, אך תמיד תהיה זרימת מים במפל המרכזי (Main fall). בחודשי השיא, קשה להבחין במפלים עקב ענן הנתז שעולה מהם. את הענן עצמו אפשר לראות ממרחק של קילומטרים רבים. אני ביקרתי במפלים בתקופת המעבר ודי חששתי שלא אראה זרימת מים לאורך כל המפל. שמחתי שחששותי התבררו כלא נכונים: זרימת המים במפל המרכזי ובמפל השטן הייתה עוצמתית, ואילו במפלים המזרחיים יכולתי לחזות בזרימה חלשה.

הביקור שלי במפלים היה כחלק מסיור מודרך, למרות שקל להגיע אליהם עצמאית בהליכה מהעיירה. הגעתי אל המפלים עם הסעה מהמלון: לסיור הצטרפו תייר מקזחסטן ומשפחה מאוסטריה. המדריך שלנו, מֶקְסוֹן, חילק לנו מעילי גשם חד פעמיים לפני הכניסה אל הפארק הלאומי ופתח בהסבר קצר על מסלול נהר הזמבזי ועל המפלים.

הכניסה לפארק הלאומי מוסי-אואה-טוניה

מקסון הוליך אותנו עד לנקודת ההתחלה של מסלול הצפיה במפלים. הגענו אל פסלו של דיוויד ליוינגסטון (Livingstone), האדם הלבן הראשון שהגיע אל המפלים בשנת 1855. ליוינגסטון היה גם זה שהעניק למפלים את שמם המערבי: הוא קרא להם על שם מלכת אנגליה דאז, ויקטוריה: Victoria Falls.

הסיור החל רשמית בנקודה הצופה על הזמבזי לפני צניחתו מטה במפלים. כאן גם מוצב פסל ענק של ליוינגסטון.

נהר הזמבזי לפני הגעתו למפל השטן

פסל של דיוויד ליוינגסטון

המפל הראשון מבין סדרת המפלים היה מפל השטן (Devil's Cataract), ואחריו הגיע המפל המרכזי הרועם. עצרתי בכמה נקודות תצפית כדי להתפעל מהמפלים המרשימים. ברוב נקודות התצפית היה מאד קשה לצלם את המפלים בגלל נתז המים, שהפריע מאד לעדשת המצלמה. בשלב מסוים נתז המים הפך לחזק כל כך, עד שהייתי חייב לפתוח את מעיל הגשם החד-פעמי שקיבלתי בכניסה לפארק.
רק כאשר התרחקתי מעט מהמפל המרכזי, יכולתי להסיר את מעיל הגשם ולצלם שוב תמונות מבלי חשש.

מפל השטן

המפל המרכזי של מפלי ויקטוריה, בתוך "מסגרת" טבעית בצורת לב

מנסה להסתתר מהנתז, בלי הצלחה מרובה

שארית המסלול בפארק מפלי ויקטוריה הייתה ללא ליווי הנתז החזק. חלקם המזרחי של המפלים התחיל להראות זרימה חלשה, כפי שמצופה ממנו באמצע חודש ינואר. הופתעתי (ואולי בעצם לא ממש הופתעתי...) לגלות שהסטנדרטים של הבטיחות בזימבבואה הם הרבה יותר רופפים מאלו של דרום אמריקה. אם בביקור במפלי איגווסו יכולתי להתקרב אל המפלים רק עד גבול מעקה-הבטיחות, אז כאן לא היה קיים מעקה בטיחות. עקרונית, מי שמעוניין לקפוץ אל מותו אל תוך הנקיק, המפריד בין זימבבואה וזמביה, יכול לעשות זאת בלי שום בעיה.
בסוף המסלול הגעתי לתצפית על הגשר המחבר בין שתי המדינות וחזרתי דרך חלקו הפנימי של הפארק עד היציאה.
כששבתי אל המלון שלי בעיירה ראיתי מחזה שלא חשבתי שאראה אי-שם בזימבבואה: עשרות חובשי כיפה הגיעו אל המלון. מסתבר שהם קבוצה של יהודים אמריקאים, חלקם דוברי עברית, שהגיעו לכאן במסגרת סיור מאורגן.

בחלקם המזרחי של המפלים: בחודש ינואר הזרימה חלשה

חלקם המזרחי של מפלי ויקטוריה

סיור הגשר

אחר הצהריים נקבע לי סיור בגשר מפלי ויקטוריה. הגשר הוא גם נקודת הגבול בין זימבבואה וזמביה. מעברי הגבול של כל מדינה נמצאים מעט לפני העליה אל הגשר, כשהגשר עצמו הוא שטח ביניים. רכב הסיור אסף אותי מהמלון והצטרפתי אל ארבעה תיירים גרמנים ואוסטרים. עם ההגעה לגשר הנהג דאג להחתים לכל אחד פיסת נייר עבור איזור הגשר (אין צורך בהחתמת דרכון מכיוון ולא עברנו את מעבר הגבול בצד הזמבי). 

יוצא לסיור הגשר!

חציתי את הגשר אל צידו הזמבי, ושם המתינה לקבוצה מדריכה מקומית ומאוד נלהבת. תחילה היא לקחה רק אותי לסימון מספר על הזרוע לקראת פעילות ה-zipline, שציפתה לי לאחר הסיור. היה מוזר להיות עם מספר על היד, כשאני מוקף בגרמנים...  

אחר כך היא הובילה אותנו אל חדר בו חיכה לנו שחקן, שגילם את אחד ממתכננתי הגשר. הגשר נבנה בשנת 1905, ולכן השחקן היה לבוש כמקובל לתחילת המאה הקודמת. כשהוא סיים את כל ההצגה הקטנה שלו, הוא והמדריכה הנוספת רתמו אותנו לרצועות להמשך סיור הגשר. שמו של השחקן היה פיטר והוא שייך לאוכולוסיית הלבנים ההולכת וקטנה של זימבבואה. הוא גם היה המדריך של הקבוצה על הגשר עצמו. הסיור התבצע על פלטפורמה נמוכה מזו של הולכי הרגל וכלי הרכב ; למעשה, צעדנו כאן באיזור התחזוקה של הגשר. פיטר עצר מספר פעמים כדי להסביר על מבנה הגשר ועל אופן התחזוקה שלו - וגם כדי לצלם תמונות עבור המטיילים. 

בסיור הגשר

תמונה מגשר מפלי ויקטוריה

אני והגשר בצד הזימבבואי

גלישה מעל הזמבזי

בתום סיור הגשר הגענו שוב אל צידו הזימבבואי, והיינו צריכים לחצות אותו על מנת להגיע אל הצד הזמבי. הגרמנים והאוסטרים היו צריכים להמתין בזמן שאני הלכתי אל הפעילות שהזמנתי מראש - גלישה בחבל zipline מעל הנהר. פעילויות נוספות אפשריות כאן הן קפיצת בנג'י מהגשר והתנדנדות בחבל מעל הנהר. הגלישה בחבל נראתה לי הפעילות הפחות מסוכנת מבין השלוש - ולשמחתי, הייתה גם הזולה מביניהן. 

רתמו אותי לכמה רצועות והובילו אותי אל נקודת המוצא של הגלישה. לאחר כמה דקות מצאתי את עצמי מרחף על חבל מעל נהר הזמבזי: הרוח הכתה בי והנוף היה מדהים. הגלישה הייתה קצרצרה אבל שווה כל שניה וכל דולר: בסופה משכו אותי מעלה בחזרה אל הגשר. לטענת המפעילים פה, זוהי גלישת החבל היחידה בעולם המתחילה במדינה אחת (זמביה) ומסיימת במדינה אחרת (זימבבואה). לא בדקתי את כל הגבולות הקיימים בעולם, אז בינתיים אני מאמין להם.

לקראת הגלישה

כבר רתום

אני מעל הזמבזי

ערב בבומה

לא הספקתי לנוח הרבה במלון: עוד לפני שבע בערב, טמבה אסף אותי אל הבּוֹמָה (Boma), שלא מגדירה את עצמה כ"מסעדה" אלא כ"מקום אכילה". כשנכנסתי אל הבומה קיבלתי סוג של לבוש מסורתי וטמבה צילם אותי עם הרקדנים המקומיים. 

התיישבתי בשולחן ליחיד וקיבלתי את תפריט מנות הפתיחה המעניין של "מקום האכילה". הזמנתי מנה שנקראת Igwenya Yasekhunjini LukaZambezi, שכוללת חתיכות של בשר מזנבו של קרוקודיל מוגשות עם מיונז וירקות. זנב הקרוקודיל היה צמיגי למדי, אבל אכלתי אותו כמו גדול.

קוביות זנב הקרודוקיל עטופות במלפפון

בזמן שעיכלתי את זנב הקרוקודיל ניגש אלי גבר נחמד ושאל אם אני מעוניין להצטרף לשולחן עם אשתו והילד שלו. הסכמתי בשמחה והתיישבתי לאכול עם המשפחה הקנדית המקסימה. הם סיפרו לי שהם נמצאים במהלכו של טיול מסביב לעולם, שאורך כשנה שלמה. הטיול שלהם התחיל בטריטוריות הצפוניות של קנדה, משם הם המשיכו אל הקריביים, דרום אמריקה ואנטארקטיקה. בכל יבשת (חוץ מאנטארקטיקה, כמובן) הם מצאו מדינה בה הם גרו חודש שלם באותו המקום כדי לספוג את התרבות המקומית ולתת לילד להשלים את שיעורי הבית שלו באינטרנט. באפריקה הם מתכננים לגור חודש בנמיביה, ובהמשך הטיול רוצים להגיע  אל הודו ולאירופה. הייתה לנו שיחה מרתקת על טיולים בעולם, ובין לבין מילאנו את הצלחות שלנו בבשר מהבופה של הבומה. 

בהמשך הערב טעמתי חזיר בר, קוּדוּ (סוג של אנטילופה) וחיות אחרות. השיא היה בטעימת תולעת Mopani, תולעת שנאספת מהעצים ע"י המקומיים ועוברת תהליך אפייה. מי שאוכל את התולעת ליד אחד מעובדי המסעדה, מקבל תעודת אכילת תולעת. אז אכלתי. לקראת סופו של הערב, צוות הבומה חילק לאורחים תופים אפריקאיים ויכולנו להשתתף עם הצוות במופע שכלל שירה, תיפוף וריקודים. 

זה היה סוף מושלם ליום מדהים ועמוס בחוויות. חזרתי מאושר אל החדר שלי, כשאני מחכה לבוקר עמוס לא פחות למחרת.

חלק מהבופה של הבומה

קח תולעת!

אוכל תולעת מופאני

ריקודים בבומה :)

לקראת הטיול באפריקה הדרומית (II)

בקצרה על המדינות

לפני הכתיבה על המסע הקצר שלי באפריקה הדרומית, אני מציג סיכום קצר על ארבע המדינות בהן ביקרתי. בעיקר אפרט על דרום אפריקה וזימבבואה. בסוף הפוסט מופיע תקציר גם על זמביה ובוצואנה, בהן ביקרתי במסגרת טיולי יום.

דרום אפריקה

כשמה, דרום אפריקה (South Africa) נמצאת בקצה הדרומי של יבשת אפריקה. היא גובלת בנמיביה, בוצואנה, זימבבואה, מוזמביק, סווזילנד ומקיפה את כל מדינת לסותו. 

בדרום אפריקה ישנן עדויות לנוכחותם של אבותיו של ההומו-סאפיינס לפני מליוני שנים. אותם ממצאים ארכיאולוגים נתנו לשטח גדול במדינה את הכינוי "ערש האנושות".

המתיישבים הלבנים הראשונים בדרום אפריקה היו בּוֹרִים (Boere) ממוצא הולנדי. הם הקימו את היישוב הראשון בדרום אפריקה בכף התקווה הטובה, שגדל עם השנים והפך לקייפטאון. כשהמתיישבים הלבנים החלו לחדור אל עומקה של היבשת, הם נתקלו לראשונה בילידיה השחורים של אפריקה. בסוף המאה ה-18 כבשו הבריטים את מושבת הכף, ובמהלך המאה ה-19 התרחשו עימותים רבים בין הבריטים לבורים. הבורים הקימו את מדינת טְרָנְסְוָול ואת מדינת אורנג' החופשית ונלחמו בבריטים בשתי מלחמות ארוכות. במקביל למאבק בבורים, הבריטים כבשו שטחים השייכים לממלכת הזולו והקימו פרובינציה נוספת בשם נַאטַאל.

בשנת 1910 קיבלו הפרובינציות של דרום אפריקה עצמאות מהאימפריה הבריטית. באותה תקופה, דרום אפריקה שלטה גם בשטחה של נמיביה המודרנית.

חצי המאה השניה של המאה העשרים ידועה לשמצה בדרום אפריקה כתקופת שלטון האפרטהייד (Apartheid). בתקופה זו עוגנה בחוק האפליה בין שחורים ולבנים. עם השנים והתגברות הביקורת מצד שאר מדינות העולם, הפכה דרום אפריקה למבודדת יותר ויותר. תחילה, מנהיגיה ניסו לאחוז יותר ויותר במשטר האפרטהייד ולחזק את שלטונם. בשלב מסוים דרום אפריקה אף ביצעה ניסויים מוצלחים בנשק גרעיני. 

עם התגברות הסנקציות הבינלאומיות, שליטי דרום אפריקה הבינו שהגיע הזמן לסיום האפרטהייד. בשנת 1990 ביטל נשיא המדינה, פרדריק ווילם דֶה קְלֶרְק, את משטר האפרטהייד. בבחירות החופשיות הבאות, שנערכו בשנת 1994, נבחר אחד ממתנגדי האפרטהייד הבולטים ביותר, נלסון מַנְדֶלָה, לנשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה. בתקופת ירידת האפרטהייד התפרקה דרום אפריקה מכל מאגרי הנשק הגרעיני שלה, ובכך הייתה למדינה הראשונה והיחידה עד היום שעשתה זאת.

אף אחד בדרום אפריקה לא יודע בדיוק כמה תושבים נמצאים במדינה כיום. ההערכות המאוד גסות נעות בין 51 ל-55 מיליון (הסיבה לכך היא בריחתם של מיליוני אזרחי זימבבואה אל דרום אפריקה), כשמונים אחוז מתוכם הם שחורים, תשעה אחוזים בלבד לבנים, והשאר מתחלקים בין הגדרות שונות של "אסיאתים" או "צבעוניים".
בשנים האחרונות התדרדר הבטחון האישי של התושבים במדינה. במקומות רבים מאד לא מומלץ להסתובב לאחר החשכה ותושבים עשירים כולאים את עצמם ב"גטאות" על מנת להרחיק את עצמם מהפשע ברחובות.

מאז נפילת האפרטהייד השתנתה מדיניות השפות הרשמיות של המדינה: כיום יש בה 12 שפות רשמיות: אפריקנס (שפת דמויית-הולנדית של הבורים), אנגלית, תשע שפות אפריקניות ושפת הסימנים.

דגל דרום אפריקה

הדגל אומץ בשנת 1994 עם הבחירות הדמוקרטיות (האמיתיות) הראשונות בדרום אפריקה. 

לפי אחד מההסברים, הדגל משלב בין הצבעים של המתיישבים הבורים הלבנים - אדום, לבן וכחול, לצבעי מפלגת ה-ANC, שעלתה לשלטון עם נפילת האפרטהייד - ירוק, צהוב ושחור. האיחוד מסומל באמצעות צורת האות Y בדגל.

דגל דרום אפריקה

דגל דרום אפריקה ליד מוזיאון הקטור פטרסון ביוהנסבורג

זימבבואה

זימבבואה (Zimbabwe) יושבת לצפונה של דרום אפריקה, וגובלת גם בבוצואנה, מוזמביק וזמביה. היא הייתה שנים רבות תחת שלטון בריטי ביחד עם זמביה ומלאווי ונקראה רוֹדֶזְיָה (Rhodesia). 

עם עצמאותן של זמביה ("צפון רודזיה") ומלאווי ("ניאזאלנד") בשנת 1964, ניסו המתיישבים הלבנים בדרום רודזיה לקבל עצמאות גם הם. הניסיון נכשל עקב מדיניות חברתית דמויות אפרטהייד שהביאה לבידוד של רודזיה הדרומית בזירה הבינלאומית. במהלך שנות השבעים של המאה השערים התחולל מאבק שהנהיגו שתי מחתרות - ZANU ו-ZAPU כנגד השלטון הלבן. 

רק בשנת 1980 נערכו בחירות חופשיות במדינה ומנהיג ZANU, רוברט מוּגָאבֶּה, נבחר לנשיא. דרום רודזיה קיבלה עצמאות מן האימפריה הבריטית ושינתה את שמה לזימבבואה. השם ניתן למדינה משמו של האתר הארכיאולוגי הגדול ביותר בה, העיר העתיקה "זימבבואה הגדולה" (Great Zimbabwe). זהו המקרה היחיד בעולם בו אתר ארכיאולוגי נתן את שמו למדינה.

מוגאבה הפך לדיקטטור המדכא כל התנגדות לו ורומס את זכויות האזרח. נכון לכתיבת שורות אלו, הוא עדיין שולט במדינה. בשנת 2008 עברה הכלכלה של זימבבואה תהליך של היפר-אינפלציה, והביאה לקריסה מוחלטת של המטבע המקומי. כיום המטבע בשימוש הוא דולר אמריקאי, אך סין מנסה לשכנע את זימבבואה לעבור ליואן הסיני.

מאז עלייתו של מוגאבה לשלטון, נטשה כמעט כל האוכלוסיה הלבנה את זימבבואה. האוכלוסיה השחורה היא מגוונת, אך רובה נחלק לשני עמים ראשיים: נְדֶבֶּלֶה (Ndebele) ושוֹנָה (Shona). 

דגל זימבבואה

הציפור מאתר "זימבבואה הגדולה" מופיעה בצד שמאל של הדגל, על גבי כוכב אדום המסמל סוציאליזם. שאר צבעי הדגל מסמלים את הרוב השחור של תושבי זימבבואה (שחור), את הדם שנשפך במאבק העצמאות (אדום), את עושר המחצבים (צהוב), את החקלאות (ירוק) ואת השלום (לבן).

דגל זימבבואה

קצת על זמביה

זמביה (Zambia) הייתה בעברה הלא-רחוק "צפון רודזיה", וזכתה לעצמאות מהאימפריה הבריטית בשנת 1964. היא גובלת בזימבבואה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מלאווי, טנזניה, מוזמביק, בוצואנה, נמיביה ואנגולה. 

לעומת שכנתה מדרום, זמביה היא כיום דמוקרטיה נשיאותית עם בחירות רב-מפלגתיות. זה לא ממש מסייע למצבה הכלכלי, והיא אחת מהמדינות העניות בעולם.

אין דרך נעימה לומר את זה - אבל דגל זמביה הוא אחד מדגלי הלאום המכוערים ביותר. הנשר מייצג בו את החירות בזמביה ואת האפשרות להתעלות מעל בעיותיה של המדינה. האדום מסמל את המאבק לעצמאות, הכתום את עושר המחצבים, השחור את צבע עורם של התושבים והירוק את משאבי הטבע. ביחד הם יוצרים חוסר התאמה מזעזע של צבעים.

דגל זמביה

קצת על בוצואנה

בוצואנה (Botswana) נקראה בעבר בצ'ואנאלנד. היא קיבלה את עצמאותה (ושמה החדש) בשנת 1966. היא גובלת בדרום אפריקה, נמיביה, זמביה וזימבבואה. כלכלתה נשענת בעיקר על דרום אפריקה, ובירתה, גַּאבּוֹרוֹן, נמצאת ממש בסמוך לגבול עם דרום אפריקה. יחסית למדינות אפריקה, כלכלתה של בוצואנה נחשבת ליציבה.

צבע התכלת בדגל בוצואנה מסמל את השמים ואת המים. צבעי השחור והלבן מסמלים את הרוב והמיעוט באוכלוסיה במדינה, בה כ-98% הם שחורים ורק 2% לבנים.

דגל בוצואנה

לקראת הטיול באפריקה הדרומית

תכנון המסלול

במהלך שנת 2015 החלטתי שלא משנה מה, ב-2016 אגיע סוף סוף לאפריקה. מכיוון ואני עובד ולא יכול לעזוב לחודשיים-שלושה, הייתי חייב לבחור יעד לטיול של עד שלושה שבועות. צפון אפריקה משכה אותי מאוד, אבל במצרים או מרוקו הייתי מטייל אך ורק במסגרת טיול מאורגן - ולכן הן ימתינו לזמן אחר. התלבטתי רבות בין מזרח אפריקה לאפריקה הדרומית, ובסוף בחרתי באפשרות השניה.
וכאן צריכה לבוא הערה לגבי "אפריקה הדרומית" (Southern Africa). המושג הזה מתייחס לכל חלקה הדרומי של היבשת ולא רק למדינה העצמאית בשם "דרום אפריקה" (South Africa). רשימת המדינות הכלולות באפריקה הדרומית משתנה מאוד בין מקורות שונים. במהלך הטיול הקצר שלי ביקרתי בארבע מדינות באפריקה הדרומית: דרום אפריקה, בּוֹצְוָאנָה (או: בּוֹטְסְוָאנָה, Botswana), זַמְבִּיָה (Zambia) וזִימְבַּבּוֶאה (או: זִימְבַּבְּוֶוה, Zimbabwe). אפריקה הדרומית כוללת מדינות רבות נוספות: נמיביה, לסותו (גם: לסוטו), סווזילנד, מוזמביק, אנגולה, מדגסקר, מלאווי וכמה מדינות איים באוקיאנוס ההודי. 

התכנון שלי היה לנחות ביוהנסבורג, דרום אפריקה, ומשם להמשיך לביקור במפלי ויקטוריה, הנמצאים בגבול בין זימבבואה לזמביה. מזימבבואה תכננתי לצאת לטיולי יום בזמביה ובבוצואנה השכנות ואחר כך לחצות את המדינה בטיול קבוצתי עד ליוהנסבורג. את הימים האחרונים של הטיול שריינתי עבור קייפטאון, ומשם חזרתי לארץ דרך יוהנסבורג. 

המסלול שלי. טיסות - בקווים ישרים

הכנות שונות

• ציוד: התלבטתי רבות אם לקחת איתי מזוודה או תרמיל. מצד אחד, זה לא היה טיול תרמילאים קלאסי - אבל מצד שני ציפו לי כמה ימים בטיול-חצי-שטח בזימבבואה. את הבעיה פתרה עבורי חברת הסיורים Nomad Africa, איתה טיילתי בזימבבואה: לבקשתם, אין להביא מזוודות לטיולים, כי הן לא יכנסו לתאי האחסון של המשאית. מבחינת כמות בגדים, החלטתי לא לקחת איתי יותר מדי. בכל מקום אפשר למצוא מקומות לכביסה, או פשוט לזרוק/לתרום חולצות ישנות.
• טיסות מהארץ וחזרה: טסתי עם אל-על. את הטיסה מהארץ ליוהנסבורג ואת החזרה מקייפטאון קבעתי דרך סוכן נסיעות, כדי שתהיה לי טיסת קישור טובה לארץ (עם בריטיש אירוויז). תחילה נאמר לי שבעת החזרה (דרך יוהנסבורג) לא אוכל לשלוח את המזוודות ישירות לארץ, אך בשדה התעופה בקייפטאון לא הייתה כל בעיה עם תיוג ישירות לנתב"ג. צוות אל על ביוהנסבורג הודיע לי שהם הולכים לפתוח לגמרי את המזוודה שלי כדי לבדוק אותה, וכך באמת היה. בכל מקרה, אני לא ממליץ לקחת זמן קצר בין טיסה פנימית לטיסה בינלאומית בשדה התעופה OR Tambo של יוהנסבורג.
• טיסות נוספות: הזמנתי אונליין שתי טיסות: בינלאומית מיוהנסבורג לזימבבואה ופנימית מיוהנסבורג לקייפטאון. העדפתי שלא לטוס עם חברות פחות מוכרות, ולכן רכשתי כרטיסים דרך סאות' אפריקן.
• דרכון: חשוב לי לציין שבאפריקה דברים משתנים כל הזמן, ולכן תמיד יש לבדוק האם השתנתה מדיניות הדרכונים והויזה. לכל המדינות הדרכון צריך להיות בתוקף של חצי שנה לפחות ולכלול מספיק עמודים לכל היציאות והכניסות. לי נאמר שצריך 2 עמודים ריקים לפחות עבור כל מדינה, אך בפועל רובן החתימו לי את הדרכון בעמודים בשימוש. החל מנובמבר 2015 דרום אפריקה לא מקבלת דרכונים שאינם ניתנים לסריקה במחשב (אין בעיה עם דרכונים ישראלים) ולא מקבלת דרכונים שתוקפם הוארך עם מדבקה.
• ויזות: מחזיקי דרכון ישראלי לא צריכים ויזה לדרום אפריקה. גם לטיול היומי לבוצואנה לא הייתי צריך לשלם על ויזה כלשהי (אני לא יודע לגבי טיול של מעבר ליום אחד). הבעיה היא עם זימבבואה וזמביה: לשתיהן צריך ויזה, ובדיוק ב-1 לינואר 2016 בוטלה (לפחות עד הודעה חדשה) הויזה המשותפת המוזלת למדינות אלו - הקאזה ויזה. הייתי צריך לשלם בכניסה לזימבבואה ויזת כניסה כפולה, מכיוון והם לא מוכרים רב-פעמית של יותר משתי כניסות (מחיר: 45$ לכפולה, 30$ לחד פעמית). את הכניסה הכפולה ניצלתי כבר למחרת, כשיצאתי לבוצואנה לטיול יום ושבתי. כשיצאתי לכמה שעות לזמביה, שילמתי ויזת כניסה חד פעמית לזמביה (30$) ואז שוב כניסה חד פעמית לזימבבואה... לא זול. במידה ומבקרים רק באיזור הגשר בין שתי המדינות במפלי ויקטוריה, אין צורך בהחתמת דרכונים או ברכישת ויזה נוספת.

ויזת הכניסה שלי לזימבבואה.

• לינה: אני בחרתי להתפנק. ביוהנסבורג ישנתי במלון ארבעה כוכבים בפרבר הצפוני סֶנְדְטוֹן (Sandton), שנחשב בטוח יחסית. בעיירה ויקטוריה פולס ישנתי במלון של שלושה כוכבים. במהלך הסיור הקבוצתי מזימבבואה לדרום אפריקה בחרתי לישון בלינה המשודרגת-יחסית, במקום לישון באוהלים. בקייפטאון החלטתי לנסות לראשונה Airbnb, והתארחתי בדירה בשכונת Sea Point ליד האוקיאנוס.
• בטיחות: מקומות רבים באפריקה לא בטוחים לטיול בלילה, וחלקם גם לא ביום. הומלץ לי לא להסתובב ביוהנסבורג לבד גם בשעות היום, ולכן במהלך היומיים שלי שם הצרפתי לסיורי-יום מאורגנים. בויקטוריה פולס בזימבבואה הסתובבתי לבד ברחובות בשעות היום, אבל הייתי חשוף להרבה "מציקים" שקפצו עלי בניסיון למכור לי מזכרות חסרות-ערך. בקייפטאון הרגשתי בטוח הרבה יותר, למרות שנאמר לי שלא תמיד מומלץ לצאת בשעות החשכה לבד. אני מאותם מטיילים שממש מתישים את עצמם במהלך היום, וכך אני נרדם מוקדם ולא מסתובב בלילות גם ככה. 
• פוליטיקה: בזימבבואה אסור לדבר על פוליטיקה מקומית או לצלם עובדי ממשלה וצבא. כשיוצאים מזימבבואה אפשר לומר מה שרוצים על המנהיג הנורא שלהם.
• כסף: המטבע בדרום אפריקה הוא רַאנְד דרום אפריקאי (Rand). בשנה לפני נסיעתי הראנד החל בצניחה חופשית לעומת הדולר (וגם לעומת השקל) ולכן המדינה הייתה זולה יחסית. לזימבבואה אין מטבע משלה, ומשתמשים בדולר אמריקאי. בזמביה אפשר לשלם גם בדולרים, לפחות כשמדובר ליד הגבול עם זימבבואה. לעומת זאת, בחנות מזכרות בבוצואנה סירבו לקבל ממני דולרים ודרשו שאמיר אותם קודם למטבע המקומי - פּוּלָה (Pula). בכל הערים בהן ביקרתי יכולתי למשוך כסף מכספומטים ללא שום בעיה. מטעמי בטיחות לא הייתי ממליץ לשאת יותר מדי כסף מזומן.
• בריאות: תמיד צריך להתייעץ עם רופא לפני הנסיעה, והמידע שאני כותב כאן לא יכול לשמש כתחליף למרפאת מטיילים! ביקור בדרום אפריקה לא מצריך חיסונים או תרופות כלשהן. שאר המדינות כן דורשות חיסונים ונטילת כדורים נגד מלריה. כמובן שכדאי להצטייד בקרם הגנה מהשמש, בדוחה יתושים, ובסל תרופות בסיסי לכל צרה שלא תבוא.
• אוכל: מכיוון וטיילתי במקומות תיירותיים מאוד, לא נתקלתי יותר מדי באוכל רחוב (וגם כך הייתי מנסה להימנע ממנו) ובחרתי לאכול במלונות או מסעדות. בויקטוריה פולס זכיתי לנסות מאכלים מקומיים במסעדת בּוֹמָה, כולל בשר אנטילופה, חזיר בר וגם תולעת. לסיור הארוך הבאתי עמי חטיפי אנרגיה ; הנהג עצר בכל יום בסופרמרקטים מקומיים עבור האנשים שלא הסתפקו רק בתפריט של הסיור. טיפים במסעדות: כמו המקובל בישראל.