07.04.2019
מרדף אחר ברווזים
את היום האחרון של הביקור הזה בהולנד הקדשנו לגן
קאוּקֶנְהוֹף (Keukenhof). הבוקר עצמו נפתח בעצלתיים בבקתה ששכרנו בהאלפווח. אחרי ארוחת הבוקר, בזמן שאני התחלתי לארוז את המזוודה שלי לקראת העזיבה מחר, איוור יצא לעשן ולשתות את הקפה שלו. אחרי כדקה או שתיים שמעתי אותו קורא לי "Get rid of the duck" וגיליתי שהברווז שהטריד אותו אתמול החליט לחזור. בזמן שניסיתי לסלק את הברווז הוא גייס עוד שני חברים, אבל בסוף הצלחתי להיפטר מכולם.
 |
| בסך הכל הם היו די חמודים |
הצבעונים של קאוקנהוף
רק לקראת הצהריים יצאנו לכיוון קאוקנהוף (משמעות השם: "גינת המטבח"). הגן הענק נפתח לציבור בשנת 1949, כחלק מיוזמה של ראש העיר הסמוכה לִיסֶה (Lisse) להציג לציבור את הפרחים מרחבי הולנד ואת הזנים החדשים, שפותחו לאחרונה. כבר כשהתקרבנו אל ליסה יכולנו להבחין בשדות הצבעונים (Tulips) והפרחים האחרים מחוץ לעיירה ; שדות שלמים בצבעי צהוב, סגול וורוד פשוט נפרשו מולנו. כשהצלחנו להתגבר על הפקקים בכניסה אל האתר, חנינו ונכנסנו לביקור בקאוקנהוף. הכניסה לגן והחניה לידו כרוכות בתשלום.
 |
| שדה פרחים סמוך לעיירה ליסה |
הגן אינו פתוח כל השנה, אלא רק לתקופה קצרה בין סוף מרץ לתחילת מאי, אז פורחים הצבעונים במלוא תפארתם. בסוף שבוע אביבי כזה, שבורך במזג אוויר נפלא, הגן היה עמוס במבקרים. כמות התיירים פה היא הדבר היחיד שאולי פגם במעט בחוויית הביקור. כל השאר היה פשוט מושלם.
המבנים הפזורים בגן קרויים על שמם של בנות ובני שושלת המלוכה ההולנדית: אורניֶה-נסאו (שם השושלת), יוליאנה, אירנֶה, וילהלמינה, וילם-אלכסנדר (המלך הנוכחי) וביאטריקס. ביקרנו תחילה בתערוכה בבניין אורניה-נסאו, שהייתה בהשפעת שנות השישים העליזות ונקראה "Flower Power". זה היה נחמד, די מצועצע - אבל היופי האמיתי של קאוקנהוף חיכה לנו בהמשך. מכאן המשכנו דרומה אל עבר בניין יוליאנה (Juliana), כשבדרך אנחנו חולפים ליד מיני נרקיסים וצבעונים באינספור צבעים ודוגמאות. בבניין יוליאנה ראינו תצוגה קטנה על הגעת הצבעונים להולנד מאסיה, הניסיונות לפתח צבעונים בצבע שחור (רמז: זה לא באמת קרה) והעונה הנכונה לשתילת צבעונים.
 |
| בתערוכת Flower Power במבנה אורנייה-נסאו |
 |
| צבעונים בקאוקנהוף |
 |
| ועוד צבעונים |
 |
| צבעונים ורודים מהפנטים |
מיני הצבעונים בחוץ לא הפסיקו להפתיע אותנו: ורוד, סגול, אדום, צהוב, לבן, שילובי צבעים וצורות - כולם כתוצאה מהכלאות ומוטציות נדירות שההולנדים טיפחו לאורך מאות שנים. היו כמה מינים שנראו בעיני כפלסטיק, ורק מגע בהם הבהיר לי שמדובר בפרח אמיתי.
הגענו אל בניין וילהמלינה, בו היו בעיקר מסעדות וחנויות מזכרות להמוני התיירים. נחנו לאכול באחד מצידיו של האגם הקטן של הגן, בו יש מקטע המאפשר למבקרים "ללכת" על המים ולהתקרב לברבורים. בחרנו לוותר על חלק זה עקב תור ארוך שהשתרך ליד גדת האגם.
 |
| זה רק נראה מלאכותי |
 |
| אני והאגם |
 |
| מבקרים הולכים על המים באגם |
 |
| אני, האגם ו...עוד צבעונים |
במתחם וילם-אלכסנדר, המבנה שבמרכז הגן, מגוון הצבעונים שראינו רק גדל. כאן הוצגו עוד עשרות מינים - כולל כאלה של צבעונים "שחורים", בצבעי ארגמן, עם עלי כותרת בעלי מראה "שעיר" בקצוות ורבים נוספים. בפינה הצפון-מערבית של הגן ביקרנו בבניין ביאריקס, בו הוצגה תערוכה של סחלבים (בכל זאת, צריך טיפה גיוון מהצבעונים) ועצרנו לארוחת צהריים קצרה במתחם האוכל.
 |
| חלק מתצוגת הצבעונים ב"וילם-אלכסנדר" |
 |
| צבעונים "שחורים" |
 |
| חלק מתצוגת הסחלבים |
למרות שהעברנו פה כבר זמן, הביקור בקאוקנהוף עדיין לא הסתיים: הגענו אל טחנת הרוח הישנה כדי לצפות ממנה על שדות הפרחים שמחוץ לגן. מכיוון וביקרנו בתחילת עונת הפריחה, לא כל השדות פרחו. קינחנו את הביקור שלנו פה במבוך הירוק שמוביל לעמדת תצפית נוספת על השדות שבחוץ. בארבע שעות הספקנו לבקר ברוב חלקי קאוקנהוף ואני הבנתי מדוע הוא נחשב לגן הפרחים המפורסם ביותר בעולם.
 |
| טחנת הרוח של קאוקנהוף |
 |
| חלק משדות הפרחים שמחוץ לגן |
 |
| הייתי חיב לצלם עוד לפני היציאה |
ערב אחרון בהאלפווח
החזרה להאלפווח הייתה פחות מקסימה. הפקקים ביציאה מקאוקנהוף נמשכו לפחות חצי שעה, ואחריהם עוד ציפו לנו פקקים ארוכים ליד ליסה. איוור החליט להתחכם ונסע בניגוד להוראות ה-GPS דרך העיר עצמה. אמנם זה חתך חלק מהפקקים, אבל עדיין לקח לנו כשעה לחזור הביתה.
את הערב האחרון במתחם הבקתות השלו בהאלפווח העברנו ביחד. איוור בישל ארוחת ערב ואני התארגנתי לטיסה שלי למחרת. זה היה עוד ביקור קצר בהולנד אבל בהחלט הספקנו בו הרבה - כולל תכנון תאריכים לחופשה הבאה.
