ימים 20-21: מפלי איגווסו - הצד הברזילאי

22.12.2012

ברזיל!

היום יצאתי להציץ בצד הברזילאי של מפלי איגווסו. יצאתי באוטובוס מהתחנה המרכזית של פוורטו איגווסו הארגנטינאית אל עבר העיירה "התאומה" הברזילאית פוֹז דוֹ אִיגְווַסוּ (Foz do Iguaçu). מעבר הגבול היה מהיר ואפילו לא החתימו לי את הדרכון בכניסה, אלא הסתפקו רק בהחתמה אלקטרונית. פוז דו איגווסו הייתה העיר היחידה בה ביקרתי בברזיל, ולמרות הביקור הקצר כמו באורוגוואי, ברזיל נכנסה לרשימת המדינות שלי והפכה למדינה ה-16 בה.

דגל ברזיל הוא דגל מיוחד, השונה ממתכונת הדגלים ה"קלאסיים". הוא הונף לראשונה בשנת 1889, ועודכן לאחרונה בשנת 1992 (מספר הכוכבים עלה בהדרגה מ-21 ל-27 כמספר המדינות בברזיל). צבעי הרקע הירוק והמעוין הכחול מייצגים את צבעי בתיהם של שליטי ברזיל הראשונים ; לפי הסבר אחר הירוק והצהוב מייצגים את היערות והמינרלים של המדינה. במרכז המעוין נמצא עיגול כחול ועליו 27 כוכבים, לפי הופעתם בשמי הלילה של ה-15 לנובמבר 1889, יום הקמת הרפובליקה הברזילאית. 26 כוכבים מייצגים את מספר המדינות של ברזיל, ואילו הכוכב ה-27 מייצג את המחוז הפדרלי של המדינה. על העיגול הכחול גם מופיעה רצועה לבנה, המייצגת את קו המשווה, ועליה הכיתוב "Ordem E Progresso", שתרגומו מפורטוגזית הוא: "סדר וקידמה". כל אלה יוצרים ביחד את אחד מהדגלים המיוחדים שקיימים, ולדעתי - גם מהיפים ביותר.

דגל ברזיל

מפלי איגווסו

פוז דו איגווסו נמצאת במדינה הברזילאית פַּרָנָה (Paraná), הגובלת בארגנטינה ואורוגוואי. האוטובוס עצר ממש ליד הכניסה אל הפארק הלאומי הברזילאי, שמציע פעילויות אקסטרים רבות בנוסף לצפייה במפלים. ויתרתי על הפעילויות היקרות, וקניתי את כרטיס הכניסה הרגיל של הפארק. אין לי מושג אם קיבלתי עודף נכון - כי שילמתי בפזו ארגנטינאי וקיבלתי עודף בריאל ברזילאי... ככה זה בעיירות גבול. 

נסעתי ברכבת של הפארק וירדתי ממנה בתחנה בה ירדו שאר התיירים: הטרק הקטן של הצפייה במפלים היה עמוס בתיירים, ופשוט מדהים. מזג האוויר השתפר מאד, וזכיתי היום בשמיים כחולים, מעט עננים וקשתות בענן שיצאו מתוך נתזי המים של המפלים. זה הרגיש פשוט כמו גן עדן. בחלקו הראשון של הטרק צפיתי מרחוק על המפלים שבשטחה של ארגנטינה, בהמשכו התקרבתי לחלק מהמפלים הברזילאים בהליכה על מסלול שנבנה מעל המים, ובסופו - עליתי במעלית לתצפית מוגבהת על כל איזור המפלים. ללא ספק, הנוף שנפרש מתחתיי היה אחד מהיפים ביותר בהם חזיתי והראה את הטבע במלוא כוחו.

קשת באיגווסו

הליכה אל המפלים

הכי קרוב שאפשר להגיע

מבט עילי על המפלים

פארק הציפורים

לאחר שעזבתי את הפארק הלאומי של המפלים, היה לי זמן פנוי בפוז, ונכנסתי לבקר בפארק הציפורים (Parque das Aves) המפורסם של העיר. הביקור כאן היה שווה כל פזו... סליחה, ריאל. הפארק נמצא במרחק הליכה קצר מתחנת האוטובוס וכולל בעיקר תוכים וטוקנים ; אל חלק מהכלובים אפשר להיכנס ולפגוש את הציפורים ללא מחסומים. בסיום הביקור אפילו זכיתי בצילום עם תוכית מסוג ארה בשם לארה עם הכתף.

כשחזרתי אל תחנת האוטובוס, גיליתי שהאוטובוסים בחזרה הם לפי שעון ברזיל. כן, בין פוז ופוורטו יש הבדל של שעה, וכך הייתי צריך להמתין שעה נוספת בתחנה אל האוטובוס לארגנטינה.

עם טוקן קטן

עם לארה הארה

שלושת הגבולות

בחזרה בפוורטו איגווסו הארגנטינאית, קבעתי ללכת עם תייר ספרדי שהכרתי כאן אל שלושת הגבולות. התקלחתי אחרי הביקור הקצר בברזיל, אך המקלחת לא ממש עזרה. בתוך דקות מהרגע שעזבתי את המלון, כבר הזעתי מחדש. הגענו לקראת השקיעה אל איזור שלושת הגבולות: בו הנהר מפריד בין ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי. ראיתי כאן את המונומנטים שבנתה כל מדינה בשטחה: כל אחד צבוע בצבעי דגלה. ברקע הבחנתי גם בבנייניה של סְיוּדָד דֶל אֶסְטֶה - העיר הפרגוואית הסמוכה לגבול. לא התכוונתי לבקר בה, בגלל כל סיפורי הסכנות והרשע-פשע סביב פרגוואי. עם השקיעה שבנו בחזרה לאורך הנהר אל פוורטו איגווסו. 

אני מצלם מתוך ארגנטינה. מימין: ברזיל, ממול-שמאל: פרגוואי. 

23.12.2012

היום היה יום מנוחה והזעה בפוורטו איגווסו. פיניתי את החדר בבוקר, ומאז הייתי צריך לחפש מקומות ממוזגים בעיירה. הזעתי מלא, אכלתי, גלשתי באינטרנט-קפה מקומי, דיברתי עם המשפחה ושוב הזעתי. אהבתי מאד את פוורטו איגווסו, אבל לא הייתי מסוגל לחיות במקום לח כל כך. 

בערב אספתי את התיק מהאכסניה, עברתי בפעם האחרונה ליד כלב הבוקסר שנבח עלי בכל פעם שחלפתי לידו, והגעתי מזיע אל התחנה המרכזית. שמחתי לעלות אל האוטובוס הממוזג: בתוך דקות הזיעה התנדפה, הרגשתי טוב ושקעתי במיטה שהזמנתי למסע הארוך אל טוקומן. צפויה לי נסיעה ארוכה מאד.

הוא לא ממש חיבב אותי, ואני דווקא אוהב בוקסרים  

יום 19: מפלי איגווסו - הצד הארגנטינאי

21.12.2012

אל המפלים

סוף העולם לא הגיע. אתמול היה ה-20.12.2012, תאריך שרבים הכריזו עליו כתאריך בו תתרחש קטסטרופה גלובלית. שום דבר לא קרה (בינתיים) וכך יכולתי לצאת לביקור בצד הארגנטינאי של מפלי איגווסו. המפלים נמצאים בפארק לאומי המתחלק בין ארגנטינה וברזיל, ומומלץ לבקר בשתי השמורות על מנת לקבל זוויות ראייה שונות על המפלים. מרבית המפלים נמצאים בשטחה של ארגנטינה, ושם ניתן להתקרב אליהם יותר מאשר בברזיל.

אכלתי מהר את ארוחת הבוקר של האכסניה, הכנתי לי אוכל להמשך היום ויצאתי אל התחנה המרכזית של פוורטו איגווסו. לאחר נסיעה קצרה הייתי בין הראשונים שנכנסו אל השמורה. מזג האוויר בבוקר היה די טוב: מעונן עם ממטרים פה ושם.

הכניסה אל השמורה הארגנטינאית

מפלים ופרפרים

התחלתי את דרכי בשביל הירוק של הפארק - אחד מכמה שבילים, שנועדו להקל על התיירים להקיף את מרבית האטרקציות בו. בשביל זה לא היו מפלים, אך הוא בהחלט הכניס אותי אל תוך האווירה הג'ונגלית של המקום. היו הרבה שלטי אזהרה שלא להאכיל החיות המוזרות של הפארק - החוֹטְמַנִים (Coati), שכן הם עלולים לתקוף בני אדם. "רשמתי" בפני עצמי לשמור מהם מרחק. 

כשסיימתי את המסלול הירוק, התחלתי ללכת במסלול העליון של השמורה, שכשמו - ניתן להשקיף בו על המפלים מלמעלה. עברתי מספר מפלים מדהימים כמו מפלי האחיות ומפלי אדם וחוה עד שהגעתי לנקודת התצפית המרשימה של קצה המסלול. כאן נפרש הנוף של מפלים העוצמתיים נשפכים אל תוך הג'ונגל הירוק - בהחלט מראה עוצר נשימה. בין העצים שסביבי נראו (אבל לא נשמעו, כי רעש המפלים גבר על הכל) המוני ציפורים מקומיות. גם הפרפרים של איגווסו הם מדהימים: ביצעתי ניסיונות רבים לצלם אותם, עד שהצלחתי לתפוס פרפר אחד שיסכים לעצור לרגע עבור המצלמה שלי.

פרפר באיגווסו עם מפל ברקע

המפלים במסלול העליון

האי סן מרטין

מהמסלול העליון ירדתי אל המסלול התחתון, שמאפשר לצפות במפלים מנקודת מבט שונה. הגעתי גם אל המעבורת הראשונה שיוצאת אל האי סַן מַרְטִין (San Martin). נאמר לי לתפוס את המעבורת הראשונה כדי להימנע מעמידה בתור בהמשך היום, וכך עשיתי. הפלגה של דקות בודדות על הנהר הגועש הביאה אותי אל חופיו של סן מרטין. באי הקטן, שנמצא קרוב מאד למפלים יש כמה מסלולי הליכה, שמאפשרים להתקרב מאד אל זרמי המים. האוויר כולו מלא בנתז מהמפלים, ומקשה מאד על פעולת הצילום: בערך תוך שניה מרגע הרמת המצלמה, העדשה מתכסה בטיפות קטנות. גם עבורי, בתור מרכיב משקפיים, לא היה קל להתקרב אל המפלים מבלי שכל שדה הראייה שלי יחסם בטיפות ; אבל זה היה שווה כל רגע, להרגיש כך מקרוב את עוצמתו של הטבע.
לאחר הביקור הקצר בסן מרטין שטתי בחזרה אל המסלול התחתון, והחלטתי שהגיע הזמן להפסקה קצרה וארוחת צהריים.

במסלול התחתון

חם ולח

המפלים, מבט מהאי סן מרטין

החוטמן נגד נמרוד

בחרתי לאכול את הסנדוויצ'ים שלי על אחד מהספסלים ברחבת המבקרים. בזמן שאכלתי את הסנדוויץ' הראשון, קפץ לפתע חוטמן על השקית שהייתה לידי וניסה לקחת אותה ממני. אני, שאפילו לא ראיתי אותו מתקרב, קפצתי מיד למשוך את השקית ממנו. ואז הוא תקף בחזרה ושרט אותי ברגל. הפקח שהיה ליד קצת כעס עלי, כאילו האכלתי את החוטמן מרצוני. כשהצבעתי לו על השריטה המדממת, הוא לקח אותי אל תוך החנות הסמוכה ועזר לי לשטוף את הפצע האלכוהול. בספרדית שבורה הבנתי ממנו שהשטיפה באלכוהול תספיק, אך התשובה הזו לא סיפקה אותי: רציתי לראות איש מקצוע.
הלכתי אל העמדה הראשית של הפקחים, והם הסיעו אותי אל המרפאה של השמורה. האחות שם חיטאה לי את הפצע בזמן שאני שאלתי אותה: "Hay Rabies en Iguazo?" - מנסה לברר בספרדית האומללה שלי אם יש כלבת באיזור. היא אמרה לי שאין לחיות כאן כלבת, ונרגעתי. בערך. לאחר החבישה הקצרה, הפקח החזיר אותי אל מרכז המבקרים.

איה איה

חוטמן רנדומלי בשמורה

גרון השטן

בנסיון להתאושש מהתקיפה, המשכתי לטייל בפארק הלאומי. נסעתי עם הרכבת הפנימית של הפארק אל התחנה הקרובה ביותר ל"גרון השטן". בשעה שבה התעכבתי במרפאה מזג האוויר טיפה התקלקל: התחיל לרדת גשם זלעפות שהניס את כל המבקרים אל מקום מבטחים. אני דווקא הלכתי בכיוון ההפוך, שכן הייתי מאובזר במטריה שקניתי אמש. כך מצאתי את עצמי הולך בגשם על מסלול ההליכה הלא-קצר אל גרון השטן. התיק שלי נרטב והנעלים הוצפו במי גשם, אבל זה לא עצר אותי מלהגיע אל המפל הכי מרשים באיגווסו. בחיי לא ראיתי כזו כמות של מים נשפכת בכזו עוצמה: המפל הוא בצורת חצי עיגול, והנתז בתחתיתו כל כל חזק, עד שלא ניתן לראות את היכן הוא מסתיים. איכשהו הצלחתי לשלוף את המצלמה מהתיק כדי לצלם את גרון השטן (מבלי לאבד את המצלמה או המטריה בדרך - שזה הישג גדול).
רק כשהתחלתי ללכת בחזרה אל עבר הרכבת, הגשם נחלש מעט. כשמצאתי מקום מחסה, סחטתי את הגרביים שלי ממי הגשם, והייתי מוכן לקראת החזרה לפוורטו איגווסו. רק דבר אחד היה חסר לי: מזכרת. קניתי באחד מהדוכנים שבשמורה חוטמן קטן מגולף בעץ... כדי לא לשכוח את היום המדהים-מפחיד הזה.

מפל גרון השטן

ושוב במרפאה

שבתי אל העיירה למנוחה ומקלחת באכסניה. לאחר ארוחת הצהריים-ערב, דיברתי עם המשפחה כדי לעדכן אותם בכל מה שעבר עלי היום. אמנם אמא הייתה די רגועה מהסיפור עם החוטמן, אבל לאחר שיחת ווטסאפ עם אנדי, שדי הלחיץ אותי, הלכתי למרפאה מקומית. הרופא שם הרגיע אותי שוב לגבי הכלבת, ורק רשם לי אנטיביוטיקה לימים הקרובים כדי למנוע זיהום בפצע. לשמחתי, כל הסאגה של הרופא ובית המרקחת לא הייתה יקרה למדי, ויכולתי לפרוש למנוחת לילה שקטה בחדר הממוזג שלי - בתקווה שלא אפגוש מחר עוד חוטמנים.

ימים 17-18: מבואנוס איירס לפוורטו איגווסו

19.12.2012

פרידה מבואנוס

זה היה הבוקר האחרון שלי בבואנוס איירס, העיר שהביקור בה החל באופן מזעזע (האכסניה האיומה) אבל הלך והשתפר (הטיולים עם אנדי). הסתמסתי עם אנדי בבוקר ; הוא לא הרגיש טוב בגלל ששתה יותר מדי אלכוהול בימים האחרונים, ויצא לראות רופא. אני בינתיים העברתי את זמני בסיבובים בעיר ולסידורים לקראת העזיבה: משיכת כסף, משלוח גלויה הביתה וסידור התיק המבולגן שלי. ממש התפרשתי על כל החדר בזמן שארגנתי את התרמיל. למזלי, ליעד, שותפי לחדר באכסניה, עזב מוקדם בבוקר ויכולתי להרעיש כמה שרציתי.

אנדי סימס לקראת הצהריים והציע ללוות אותי לטרמינל האוטובוסים של רטירו. הוא אפילו הגיע עם מונית, אסף אותי מהאכסניה וחיכה איתי עד שעליתי אל האוטובוס אל פוורטו איגווסו. היעד הבא שלו בעוד יומיים יהיה בעיר פורטו אלגרה בברזיל, וקיווינו להיפגש שוב בהמשך הטיול בפרו או אקוודור. 

האוטובוס של חברת Tigre Iguazu לא היה מיוחד ; העיקר שישבתי במושב חצי-מיטה מקדימה כדי שאוכל להנות מהנוף. ציפתה לי היום נסיעה ארוכה של כ-20 שעות מכאן עד היעד הבא שלי. שארית היום עברה בנסיעה באוטובוס, תחילה לאורך הגבול עם אורוגוואי ואחר כך לאורך הגבול הברזילאי. לבסוף גם הצלחתי להירדם.

20.12.2012

פוורטו איגווסו

בבוקר הנופים התחילו להתחלף לסגנון ג'ונגלי מאד: זה היה הסימן שנכנסתי אל מדינת מִיסְיוֹנֶס (Misiones), שנמצאת בקצהה הצפון-מזרחי של ארגנטינה, בין ברזיל לפאראגוואי. הנסיעה התארכה בעוד כשעה וחצי מהמתוכנן בגלל עצירות ועיכובים בתחנות ביניים ; העיקר ששרדתי אותה בהצלחה. הגעתי אל התחנה המרכזית הקטנה של העיירה פְּוֵורְטוֹ אִיגְוָוסוּ (Puerto Iguazu) ובקלות איתרתי את מיקום האכסניה שלי כאן: ה"בַּמְבּוּ מִינִי" (Bambu Mini).

שמחתי לגלות שיש באכסניה מיזוג בחדרי השינה - כי האוויר בחוץ היה לח, כמו שצפוי מעיירה באיזור הטרופי. זו הייתה אכסניה מאד נחמדה - עם צוות ידידותי ומתקנים משותפים מצויינים (למרות שהחדר המשותף מכיל מספר גדול של מיטות). מיד התאהבתי במקום וביקשתי להאריך את שהותי כאן בלילה נוסף מעבר לאלה שקבעתי מראש. 

פוורטו איגווסו, פרט להיותה חמה ולחה, הייתה גם שקטה ורגועה. היא הזכירה לי באופייה את הערים הטרופיות של צפון-מזרח אוסטרליה כמו קיינס ופורט דגאלס, או את האנגה רואה של אי הפסחא. את היום העברתי בהיכרות עם העיירה, מנוחה רבה, קביעת אכסניה ליעד הבא שלי (טוקומן). גם הצטיידתי במטריה לקראת מחר: אני לא מתכוון להירטב בימי הטיול שלי אל מפלי האיגווסו. 

על הערסל של אכסניית במבו מיני