יום רביעי, 29 באוגוסט 2018

חמש שנים לבלוג

עברו חמש שנים מאז פתיחת הבלוג שלי. על הרבה טיולים לא הספקתי לכתוב, אבל הבלוג ממשיך לגדול באיטיות.
בשנה האחרונה נוספה לבלוג פינת "טריטוריה אחת ביום" שכללה עד עתה מעל 60 מדינות וטריטוריות. מספר הפוסטים החדשים בבלוג הגיע ל-86 (424 פוסטים בסך הכל מאז פתיחת הבלוג). גם מספר העוקבים עולה לאט-לאט: 218 בעת כתיבת שורות אלו.

מבחינת טיולים דווקא הייתי פעיל מאד בשנה האחרונה: באוקטובר חזרתי לאפריקה בפעם השנייה (דרום אפריקה, לסותו וסווזילנד), בינואר טסתי לסופ"ש קצר בדנמרק, במאי טסתי לפורטוגל כדי לחזות בניצחון הישראלי באירוויזיון והמשכתי לנופש באיים האזורים ; ולקינוח - ביוני קפצתי לביקור חטוף בהולנד. 
ומה יהיה בשנה הקרובה? - בספטמבר הקרוב אחזור להולנד, באוקטובר אני בספרד ולנובמבר יש תכנון לגבי יוון. מכיוון ואני בתהליך של קניית דירה בימים אלו, נראה שעד סוף 2019 אתרכז בעיקר בטיולים זולים באירופה. אני מאד רוצה לחזור לאפריקה ולאמריקה ולבקר לראשונה במזרח הרחוק - אבל כל זה יצטרך לחכות.

נמרוד.

חמש שנים לבלוג

יום שבת, 4 באוגוסט 2018

הולנד (3): המדבר ההולנדי והגבול המוזר

10.06.18 


הדיונות של הולנד

היום האחרון של הביקור הקצר שלי בהולנד הוקדש לטיול בשני חלקים. לאחר ארוחת הבוקר בביתו של אִיווָר יצאנו לכיוון המשרד שלו בכפר קָאטְסְהוּבֶל (Kaatsheuvel). המקום אמנם מוגדר כ"כפר" אך הוא בסדר גודל של עיירה קטנה ואף נראה כך. קאטסהובל נמצא צפונית לעיר טילבורח, אך זוכה לכמות תיירים מרשימה יותר מזו של העיר בזכות האטרקציה התיירותית המפורסמת שלו: פארק השעשועים אֶפְטֶלִינְג (Eftleing). למרות שהפארק היה פתוח היום, לא תכננו לבקר בו, אלא התכוונו לצאת אל הטבע.
לאחר העצירה החפוזה במשרד, איוור חנה את הרכב סמוך לאפטלינג ויצאנו בהליכה אל המדבר הקטן של הולנד - שמורת הדיונות של לוֹנְסֶה ודְרוּנֶנְסֶה (Loonse en Drunense Duinen). עוד כשהייתי בארץ ואיוור הציע להגיע לכאן, הופתעתי לגלות שבמרכז הולנד נמצא איזור קטן של דיונות ; הייתי חייב לבוא ולראות שזה אמיתי.
איוור הצטייד במפה של מסלולי ההליכה בשמורה ; בלעדיה קל ללכת פה לאיבוד. תחילת המסלול שלנו העביר אותנו בחלקה המיוער של שמורת הדיונות. אמנם הקרקע הייתה יחסית-חולית, אך לשמחתי יכולנו ליהנות מצילם של העצים ביום חם שכזה. הנעליים שלי התחילו לאט לאט להתמלא בחול ובעצירות הקצרות שלנו הייתי עסוק בהתחמקות מהיתושים הענקיים של הולנד (ולכן אני ממליץ להגיע לכאן עם נעליים גבוהות ולהצטייד בחומר דוחה יתושים).
אחר כשעה של הליכה ביער, הגענו אל חלקה המתויר של השמורה: הדיונות עצמן. בתור חוֹלוֹני, הרגשתי כאן כמו בבית: דיונות גדולות עם חלקים מיוערים קטנים. החלק של ההליכה על הדיונות היה הקשה אך היפה ביותר של הטיול. אפשר גם לוותר על ההליכה הארוכה ביער להגיע ברכב אל אחת מהכניסות הדרומיות של הפארק, הקרובות יותר אל הדיונות. בנוסף יש בפארק מסלולי אופניים רבים, מסלולים לאופני הרים ומסלולים מיוחדים לרכיבה על סוסים (כולם מסומנים היטב על באתר ובמפות).
לאחר שבעה או שמונה קילומטרים של הליכה הגענו אל מסעדה סמוכה לאחת מהכניסות לשמורה. רוקנו את הנעליים מחול, שתינו משקאות קרים והתחלנו את דרכנו חזרה. הפעם בחרנו ללכת על מסלול האופניים הסלול וכך יכולנו להגיע יחסית מהר אל נקודת ההתחלה ובחזרה אל הרכב. 

בשמורת הדיונות של לונסה ודרוננסה
המדבר ההולנדי
מרגיש כמו בבית

המקרה המוזר של בארלה

מקאטסהובל נסענו אל העיירה בָּארְלֶה, שהיא למעשה לא עיירה אחת אלא שתיים, הנמצאות במדינות שונות. נשמע מסובך? - זו רק ההתחלה. שתי העיירות הן בָּארְלֶה-נָסַאוּ (Baarle-Nassau) ההולנדית ובָּארְלֶה-הֶרְטוֹג (Baarle-Hertog) הבלגית ושתיהן משולבות אחת בשנייה עקב חלוקת שטחים מוזרה, שהתחילה עוד במאה ה-12. כתוצאה מחלוקה זו יש בבארלה הרבה מובלעות בלגיות בתוך שטח הולנד. בחלק מהמובלעות הבלגיות נמצאים שטחים השייכים להולנד, שמוגדרים כמובלעות בדרגה שנייה (או: מובלעת בתוך מובלעת). מכיוון ושתי המדינות נמצאות באיחוד האירופי ואין בעיה במעבר הגבול בין שתיהן, אין בעיה לעבור בין חלקיה של בארלה. הגבולות מסומנים על רחובות וכבישי העיירה כשחלקם חוצים בתים, חצרות וחנויות ויוצרים מצבים מגוחכים.

חלוקת השטח בין בלגיה והולנד בבארלה-נסאו/הרטוג. מתוך וויקיפדיה.
עבורי ועבור רבים נוספים הגבולות בין בארלה-נסאו לבארלה-הרטוג הם אטרקציה תיירותית מקסימה. נראה שזה החלק בו איוור הכי נהנה היום והרגיש קצת כמו תייר בארצו. עצרנו פה לשתייה בבית קפה הולנדי ואחר-כך במזללה בלגית כדי לאכול את הצ׳יפס של הפלמים. מבחינת שפה אין בבארלה בעיה גדולה כי הולנדית ופלמית (ההולנדית של הבלגים מפלנדריה) כמעט זהות לחלוטין וההבדל העיקרי ביניהן הוא במבטא. למרות שהמצב נראה לעתים משעשע, המקומיים לוקחים את החלוקה בין העיירות ברצינות: ברחובות המחולקים קיים שילוט כפול משני צידי הרחוב ולכל צד חוקי החנייה שלו. יש כאן שני בתי-עירייה וגם שירותים מוניציפליים שונים לכל מדינה. במידה ובית מגורים נחצה על-ידי הגבול הבינלאומי, מיקומה של הדלת יקבע לאיזו מדינה הוא שייך. ידוע על מקרים של אזרחים ששינו את דלת ביתם כדי לעבור למדינה בה תשלום המסים היה נוח יותר עבורם.
לפני שסיימנו את הטיול בעיר דאגנו למצוא את הבית המפורסם בו הגבול עובר בדיוק באמצע הדלת ומעניק לו בכך שתי כתובות בשתי המדינות וגם שני פעמוני דלת... בהחלט אפשר לומר שבארלה המרתקת הייתה סיום מצוין לטיול.

הכניסה לעיירות
בין שתי ערים: על קו הגבול
דלת אחת, שני פעמונים ושתי כתובות שונות (עם מספר בית שונה!)

חזרה הביתה

לאחר לילה קצר בטילבורח והשכמה מוקדמת, איוור הסיע אותי אל שדה התעופה של איינדהובן ועליתי על טיסת טרנסאוויה בחזרה לנתב״ג. מנמל התעופה נסעתי ישירות לעבודה וממש הרגשתי שהספקתי לברוח לחופשה קצרה בין שתי משמרות.

בחזרה לארץ

יום חמישי, 2 באוגוסט 2018

הולנד (2): היכרות עם טילבורח

09.06.18 


רחוב על שמי

את היום המלא הראשון שלי בהולנד הקדשתי לעיר טילבורח. אִיווָר ואני לא תכננו הרבה ופשוט זרמתי איתו אל המקומות שהוא רצה להראות לי. 
לאחר ארוחת בוקר בבית של איוור, יצאנו תחילה ברכב לרחוב לא-מרכזי אבל מאד חשוב עבורי: רחוב "נמרוד" (או בהולנדית: Nimrodstraat) אי שם בפרברי העיר. הצטלמתי עם שלט הרחוב וחזרנו חזרה הביתה רק כדי להחנות את הרכב.

באמת הגיע הזמן: רחוב על שמי

מרכז טילבורח

יצאנו מיד שוב, הפעם ברגל, אל מרכז העיר - בדרך שונה מזו בה הלכנו אמש. עברנו ליד הכנסייה המרכזית של טילבורח: כנסיית סנט ג'וזף (St. Jozef Kerk) בעלת שני הצריחים החדים. הכנסייה נבנתה בסוף המאה ה-19 והיא ממוקמת בסמוך לכיכר המרכזית של טילבורח (ה-Heuvel).
מזג האוויר היה די חם ועצרנו להתרעננות בנמל פִּיוּסהַאבֶן (Piushavn) הממוקם לצידי התעלה החוצה את טילבורח. איוור הסביר לי שאת טילבורח לא חוצה נהר טבעי, אלא תעלה מלאכותית שנחפרה לאורך קילומטרים מהנהר הסמוך. איזור נמל פיוסהאבן נחשב בסוף המאה העשרים כרובע מוזנח של טילבורח, אך בשנים האחרונות חל שיפור והעירייה דואגת לפתח ולטפח את המקום.
בהמשך חזרנו אל מרכז העיר כדי לאכול במסעדה המתמחה בבייגלים (כמו ה"סאבויי" של הבייגלים). את החזרה האיטית לביתו של איוור עשינו בדרך שונה מזו שהגענו בה. בדרך עצרתי לקניית מזכרות בחנות כלבו זולה אך נמנעתי מלהיכנס לחנויות הבגדים הגדולות. לא בשביל זה הגעתי לפה, ואולי אבקר בהן בביקור הבא בטילבורח.

כנסיית סנט ג'וזף
הכיתוב: "אין להניח אופניים על חזית הבניין". בסדר...
נמל פיוסהאבן

ארוחת ערב ביתית

חזרנו אל הבית למנוחה קצרה, ועוד הספקתי לנמנם מעט בזמן שאיוור בישל. את ארוחת הערב אכלנו עם זוג חברים שלו, הגרים בפרברי טילבורח (הפרברים נמשכים עוד 12 ק״מ ממרכז העיר והופכים אותה לגדולה מאד מבחינת שטח). הארוחה הייתה טבעונית לכבוד האורחים ואני הבאתי איתי מישראל יין, חטיפי חלבה וקצת במבה. מסתבר שלהולנדים יש גירסה משלהם לבמבה, הטעם די דומה - רק שהגודל קטן יותר. ישבנו כמעט חמש שעות ביחד ולאחר כמה יינות (שאני מוכרח לציין שהם שתו את רובם כי אני לא מסוגל לשתות הרבה), יכולתי להירדם טוב מאוד.

"פינדה" - הבמבה ההולנדית