אוסטרליה - המיטב

חמשת שיאי הטיול שלי באוסטרליה

כמו שסיכמתי את ניו זילנד בסגנון של "חמשת הגדולים", הנה מגיע גם הסיכום שלי לאוסטרליה. שוב, אין כאן דירוג מ-1 ל-5, אלא האתרים מופיעים לפי הסדר בו הגעתי אליהם במהלך המסע.

1. סידני 

העיר הגדולה באוסטרליה הייתה היעד הראשון והאחרון שלי במדינה המדהימה הזאת. למרות שאני לא נמנה על חובבי הערים הגדולות, נפלתי בקסמה של סידני. אפילו האכסנייה הנוראית הראשונה שלי, ההברזה של אליאן וגניבת הכסף לא קלקלו לי את החוייה. הספקתי לראות כאן את בית האופרה, מגדל סידני, מצעד המארדי גרא, מצעד ANZAC וגם יצאתי לסיור מקסים אל ההרים הכחולים, עם עצירה בגן החיות פדרדייל.

גשר סידני

2. האי פרייז'ר

ללא ספק, כאן טיילתי עם הקבוצה הכי טובה שהייתה לי במסע הזה, והשילוב של הקבוצה ההיא עם אי החול הפסטורלי הזה הביא לאחת מהחוויות הטובות של המסע כולו. האי פרייז'ר ממוקם לחופה המזרחי של אוסטרליה, ובמהלך הטיול בו עברנו בין דיונות חול עצומות, ספינה טרופה, אגמי מים מתוקים ובריכות "שמפניה" של מי-ים. הטיול שולב גם עם לינת שטח, הרבה בירה וכמה דינגו שניסו לגנוב לנו אוכל. 

אגם וובי באי פרייז'ר

3. שמורת קקדו

בפארק הלאומי קקדו טיילתי במשך יומיים עם קבוצה שיצאה מדרווין. פתחנו את הטיול בנסיעה (ארוכה) אל עבר השמורה הענקית, כשבדרך עצרנו לצפות בהאכלת תנינים. טיילנו בין ציורי קיר אבורג'יניים, נופים דרמטיים של שמורת קקדו וארץ ארנהם וכמה תלי טרמיטים. נכון שהזעתי כמו מטורף, אבל זה רק העצים את ההנאה שלי בטבילה בתוך הבילאבונג של המים המתוקים. 

בילאבונג בפארק קקדו

4. המרכז האדום

קשה לתאר כמה המקום הזה הרשים אותי. בערך מאז שידעתי שהוא קיים (סביבות גיל 5-6), רציתי לראות במו עיניי את הסלע הענק שניצב במרכז אוסטרליה. הטיול יצא מאליס ספרינגס ונמשך שלושה ימים: ביום הראשון ביקרתי בקניון המלכים הלוהט, למחרת בסלעי קאטה ג'וטה (האולגאס) ולראשונה באולורו האדום והענק (סלע איירס). ביום האחרון של הטיול במרכז האדום, הקפתי את אולורו בגשם - הליכה של כ-9 קילומטרים, שלעולם לא אשכח.

אולורו

5. אי הקנגורו

אמנם כאן דווקא פחות התחברתי לחברי הקבוצה, אך האי הדרומי הזה בהחלט פיצה על הגורם האנושי. החופים שלו ריקים כמעט מאדם ומאפשרים מפגש קרוב עם אריות ים. מחוץ לבקתה שבה ישנתי בלילה, הסתובבו עשרות קנגורו, שהצדיקו את השם שניתן לאי. הצלחתי לפגוש כאן גם כמה וולבי, פינגווינים וקואלות בטבע וקינחתי בביקור בסלעים בסלעים יוצאי הדופן, וגם בפודינג שוקולד מעולה.

מחוץ לבקתה באי הקנגורו

יום 110: אי הקנגורו

11.04.2010

הסלעים יוצאי הדופן

ישנתי קרוב לתשע שעות הלילה, והצטערתי לעזוב את הצימר הפרטי. הבוקר קיווי לקח אותנו אל אחד מהמקומות בהם התפרסם האי קנגורו: קבוצת סלעים יוצאי דופן, שניתן להם השם המקורי: "הסלעים יוצאי הדופן" (Remarkable Rocks). למרות השם הטיפשי-משהו, זהו אחד מהמקומות היפים באי, והוא באמת יוצא-דופן. מרחוק הסלעים לא נראים כל כך מיוחדים, אך ככל שמתקרבים אליהם אי אפשר להפסיק ולהתפעל מהצורות המיוחדות שעיצבה בהם הרוח. הם ניצבים על "במה" סלעית ליד הים ונתקלים באופן קבוע ברוח חזקה, שחצבה בהם צורות מוזרות. חלק מהצורות הללו הזכירו לי עצמות של דינוזאורים, שכאילו נשכחו כאן בקצה העולם. קיווי, שכבר היה כאן לא מעט פעמים, הציע לנו אפשרויות צילום יפהפיות עם הסלעים. אני שיתפתי פעולה בשמחה, טיפסתי על הסלעים, נכנסתי לתוכם וגם "נמחצתי" על ידי אחד מהם.

הם באמת יוצאי דופן

נמחץ על ידי סלע יוצא דופן

כלבי ים

ראיתי הרבה בעלי-חיים באי קנגורו: אריות ים, וולבי, קואלות, פינגווינים וקנגורו - ועתה נותר לי לפגוש את כלבי הים הניו זילנדיים. נסענו אל קשת האדמירל (Admiral Arch) כדי להביט במושבת כלבי הים. הם יושבים תחת מערה-קשתית הנפתחת אל הים ולא ממש אפשר להתקרב אליהם.

קשת האדמירל

לקראת עזיבת אי הקנגורו, המשכנו לעצירה ארוכה באחד החופים שלו, בזמן שקיווי הכין לנו את ארוחת הצהריים. החוף היה די בודד והחול שלו היה ספוגי. לידינו הסתובבה לטאה ענקית עם זנב שנקצץ בתאונה או במריבה עם לטאה ענקית אחרת.

החוף האחרון בו ביקרתי באי הקנגורו

בחזרה לאדלייד

לפני העזיבה הספקנו לקפוץ למקום בשם American River כדי לנסות לראות את השקנאים שמאכלסים אותו. לצערי, הם לא היו שם, ואנחנו המשכנו בחזרה לעיירה פנשו כדי לתפוס את המעבורת אל היבשת.

המעבורת של Sealink

המעבורת יצאה בזמן ואחרי הפלגה קצרה הגענו שוב אל אוסטרליה היבשתית. משם התחלנו בנסיעה הארוכה אל אדלייד... אבל אז הרכב שלנו התחיל לקרטע ונתקע באמצע הדרך. העיכוב נמשך די הרבה זמן ובינתיים השמש שקעה. התקשרתי לאכסניה שלי באדלייד כדי לוודא שיישאר מישהו בקבלה עד שאגיע. לאחר המתנה ארוכה הגיע אלינו רכב חלופי של GGG והספקתי להגיע אל האכסנייה לפני סגירת הקבלה. 

למרות הביקור בחופים רבים מדי באי, הטיול בו היה אחת מהחוויות המדהימות של אוסטרליה. הפגישה חסרת-המחסומים עם הטבע הפראי הפכה את אי הקנגורו לאחד מהזכרונות הטובים שלי מהטיול כולו.

יום 109: אי הקנגורו

10.04.2010

קנגורו בהפתעה

היום השני באי הקנגורו הוכיח לי עד כמה קרוב אפשר להגיע לחיות הבר. הגשם הגיע בבוקר והעיר את חברי הקבוצה שישנו מחוץ לבקתה. אחריו ניסינו לקושש ענפי אקליפטוס שנותרו יבשים, כדי שנוכל להתחמם מול המדורה. המשימה לא הייתה פשוטה, בגלל הגשם שהרטיב את העצים והאדמה. ענפי העץ עצמם ספוגים בשמן האקליפטוס ובדרך כלל בוערים בקלות - אך כשהם רטובים, זה כמובן פוגע באש. התחלתי לחפש ענפים יבשים מתחת לעצים שמסביב לבקתה ; לפתע מבין העצים זינק קנגורו קטן וברח ממני. לא חשבתי שהם ינסו להתקרב עד כדי כך אל הבקתה שלנו... ושמחתי שלפחות אין פה כלבי דינגו.

כשקיווי התעורר הוא הכין לנו ארוחת בוקר מצוינת, ואחרי זמן ארוך של התארגנות - עזבנו את הבקתה ויצאנו לדרך.

זריחה באי הקנגורו, מבט מהבקתה

אריות ים

התחנה הראשונה היום הייתה חוף נוסף באי - חוף בֵּייל (Bale beach), שלא היה מיוחד במינו. ממנו נסענו אל חוף כלבי הים (Seal beach) כדי שנוכל לצפות באריות ים מקרוב. כאן קיבלתי את הפיצוי על אריות הים, שנעלמו לי בסיור של חצי האי אוטאגו בניו זילנד: המוני אריות ים גדולים וקטנים שכבו על החוף בקבוצות. כשירדנו ממסלול ההליכה המסודר אל החוף, היינו במרחק של כ-10-20 מטרים מהם, ולא התקרבנו יותר. לא מומלץ להתקרב אל אריות הים ובמיוחד לא לעמוד ביניהם לבין הים ; הרי אף אחד לא רוצה לעמוד בדרכו של אריה ים זכר עצבני.

אריות הים על החוף

ממערות קלי היל אל החוף

קיווי לקח אותנו אל מערת קֶלִי הִיל (Kelly Hill) - מערת נטיפים נחמדה... רק שהמדריך המקומי היה משעמם ומרח את הסיור למשך יותר משעה. האטרקציה העיקרית של המערה הייתה הנטיף שדומה לרגל של בלרינה.

רגל הבלרינה במערת קלי היל

מכאן קיווי הציב בפנינו שתי אפשרויות: או להמשיך אל החוף ברכב או לצאת לטרק של תשעה קילומטרים ממערות הנטיפים אל החוף. הבנים וקיווי בחרו באופציה הקלה, בעוד אני ושלוש הבנות יצאנו לטרק למפרץ הֵנְסוֹן: Hanson Bay Hike. המחצית הראשונה של הטרק הייתה די משעממת, אך בהמשכו ראינו חיות בר רבות: את הקנגורו היחודי לאי וגם וולבי אנדמי בשם וולבי-תמר (Tammar Wallaby). בדרך גם מצאתי גולגולת קטנה של וולבי-תמר, אבל בסוף החלטתי להשאיר אותה באי כדי למנוע הסתבכויות מיותרות ביציאה מאוסטרליה (אני לא יודע אם מותר להוציא דבר כזה מתוך שמורת טבע). את הבנים פגשנו לקראת ההגעה למפרץ הנסון ; הם ויתרו על הצלילה והשנרקול במים, בגלל הקור העז.

קנגורו בטרק אל מפרץ הנסון

פלינדרס צ'ייס

סמוך לפארק הלאומי פלינדרס צ'ייס ביקרנו במקלט לקואלות. הקואלות הובאו לאי בעשרות השנים האחרונות בניסיון להגן עליהן מהסכנות שבאוסטרליה היבשתית. היום מסתובבים לידם גם הרבה וולבי-תמר. אמנם כבר ראיתי קואלות באי מגנטיק, אבל תמיד כיף לראות את בעלי החיים המפונקים הללו שוב בטבע.

מקלט הקואלות וכל השמורה היו בסכנה גדולה בשנת 2007 - בתחילת דצמבר פרצה שריפה, שנמשכה יותר משבוע וכילתה 20% משטח האי כולו, כשמרבית הנזק היה בפלינדרס צ'ייס. יותר מ-80% מעצי הפארק נשרפו, וקיווי סיפר שברגעי השיא האש התקדמה במהירות של מעל 60 קמ"ש. שנה וחצי אחר כך, השמורה בקושי השתקמה ולא ממש נכנסנו לעומקה. הספיק לנו מבט עגום על מה שנשאר מפלינדרס צ'ייס.

וולבי תמר. קשה לצלם את הזריזים האלה

לילה שני באי

הלילה ישנו בבקתה סמוכה לפארק הלאומי - מקום שנראה כמו צימר מפנק, עם מקלחות נקיות, שירותים ומתקן מאבן למדורה (הפעם לא היינו צריכים לקושש ענפי אקליפטוס). קיווי הכין לנו סטייקים ושיפודים נהדרים, ולקינוח קיבלנו פודינג שוקולד שחומם מעל המדורה. היה כיף להירדם על בטן מלאה בסיור מחוץ לעיר.

קיווי מכין את ארוחת הערב

יום 108: אי הקנגורו

09.04.2010

אל האי

שני הטיולים המאורגנים האחרונים שלי באוסטרליה נקבעו בעסקת חבילה בחברת Groovy Grape Getaways, או בקצרה  - GGG. קבעתי את הסיורים עוד בזמן שהותי בנוסה, והזמנתם ביחד הקנתה לי הנחה וסיור ארוך יותר באי הקנגורו (שלושה ימים במקום יומיים). השכם בבוקר אפסנתי את התרמיל שלי באכסניית הבלו גאלה ואספו אותי מפתח האכסנייה עם רכב די קטן. המדריך / נהג / שף של הסיור הזה היה סיימון, אבל הוא אמר שכולם קוראים לו "קיווי" כי הוא במקור מניו זילנד. הייתי המטייל הראשון בסיבוב האיסוף וקיווי הסביר לי שתהייה קבוצה קטנה של שישה אנשים. עם איסוף הקבוצה ברחבי אדלייד, התחלתי להבין שזו גם תהיה קבוצה די מאכזבת. היחידה שהתחברתי אליה שם הייתה סילבי מגרמניה ; בנוסף היו כריס הבריטי, תומס השוויצי ועוד שתי אחיות גרמניות מוזרות, שאפילו לא טרחתי לזכור את שמותיהן. העיקר שקיווי והסיור של GGG פיצו בגדול על הקבוצה המעאפנה, ונתנו לי שלושה ימים של טיול קסום.

לאחר נסיעה ארוכה מאדלייד ועצירה לארוחת בוקר, הגענו אל המעבורת של Sealink המקשרת בין האי ליבשת. מסתבר שהעברת רכבים במעבורת היא מאד יקרה, ולכן העברנו את כל הציוד לרכב מרוכז עם קבוצות נוספות. בכך נמנענו מתשלום נוסף על העברת הרכב. לאחר העגינה באי הקנגורו חיכה לנו רכב נוסף של GGG, שעליו העמסנו את הציוד.

אי הקנגורו

אי הקנגורו (Kangaroo Island) הוא האי השלישי בגודלו השייך ליבשת אוסטרליה: גדולים ממנו הם רק טסמניה והאי מֶלְווִיל, שנמצא צפונית לדרווין. יש לאי מבנה ארוך וצר - ובחלקו המערבי נמצא הפארק הלאומי פְלִינְדֶרְס צֵ'ייס (Flinders Chase). את שמו של האי נתן לו החוקר הבריטי מת'יו פלינדרס (זה שעל שמו נקרא הפארק הלאומי), לאחר סעודה שלו עם אנשי צוותו, שכללה בשר קנגורו.

מפת אי הקנגורו

המעבורת עגנה בנמל של העיירה פֶּנְשוֹ (Penneshaw), שנמצאת בחלקו המזרחי של האי. ממנה נסענו לנקודת תצפית גבוהה, הממוקמת בחלקו הצר ביותר של האי. מזג האוויר היה קר, אבל הטיפוס חימם אותי. התצפית הייתה נחמדה, לא מלהיבה במיוחד - אבל כפי שלמדתי כבר, בטיולים מהסוג הזה שומרים את האתרים היפים לסוף הטיול.

תצפית ראשונה על אי הקנגורו

אמו רידג' וגלישת חולות

מנקודת התצפית הגענו אל חוות אֶמוּ רִידְג' (Emu Ridge) בה מפיקים שמנים וקרמים מעצי האקליפטוס. קניתי לאמא קרם ידיים משמן אקליפטוס וליטפתי את הקנגורו היתום של החווה. באמו רידג' אוספים בעלי חיים יתומים מהטבע ומגדלים אותם עד שישוחררו בחזרה אל הטבע. באתר האינטרנט שלהם אפשר להתרשם מרשימת היתומים שאומצו בשנים האחרונות.

ג'ואי יתום

הספקנו לקפוץ לאחת מרצועות החוף של האי, שקיווי טען שהיא יפהפייה. אני לא ממש הסכמתי, כי ראיתי חופים הרבה יותר יפים במהלך הטיול שלי. המים היו קפואים, תודות לזרמים מאנטארקטיקה ולכן אף אחד לא ממש נכנס אליהם במזג האוויר הקריר הזה. גם ביומיים הבאים קפצנו לעוד מספר רצועות חוף סביב היקפו של האי, שלדעתי לא תרמו יותר מדי לטיול. כנראה שמאז למדו ב-GGG שאפשר לצמצם את הביקור בחופים ולהתמקד באתריו החשובים של אי הקנגורו ; מאז הטיול באי קוצר ליומיים במקום שלושה.

החוף, שאת שמו אני ממש לא זוכר

התחנה הבאה להיום הייתה ב"סהרה הקטנה" בשביל גלישת חולות. לפני כשלושה חודשים גלשתי בדיונות החול הלוהטות של ניו זילנד ; הפעם ניסיתי לגלוש על דיונות קרירות, וכפות הרגליים שלי לא התבשלו בתוך החול. נסיון הגלישה הראשון היה המוצלח ביותר שלי כאן. את המצלמה שלי הפקדתי בידיה של סילבי, כדי שאזכה לכמה תמונות מהחוויה.

גלישת חולות בסהרה הקטנה

בקתה פרטית, קנגורו ופיות

הבעלים של חברת GGG מחזיק בקתה פרטית באי קנגורו, שבה לנּוּ בלילה הראשון. הבקתה נמצאת סמוך לחופו הדרומי של האי ומסביבה קופצים ונחים המוני קנגורו. מין הקנגורו שבאי הוא אנדמי לאי הזה בלבד, ואינו מצוי בשאר אוסטרליה. זהו מין קטן יחסית לעומת שאר מיני הקנגורו שביבשת. אני הייתי המום מהקירבה המדהימה וחסרת המחסומים כאן בין האדם לטבע. זו למעשה הייתה התמונה שדמיינתי בראש, כשחשבתי על אוסטרליה לפני הטיול: הליכה בין קנגורו מקפצים בטבע. בזמן הפנוי שהיה לי לפני השקיעה יצאתי "לרדוף" אחר הקנגורו הרבים... או ליתר דיוק ניסיתי להתקרב אליהם בעדינות כדי לצלם אותם מקרוב ; אבל הם לא ממש שיתפו פעולה - וברחו.

מחוץ לבקתה

לאחר שקיווי הכין לנו ארוחת ערב מצוינת, יצאנו עם הרכב לתצפית קצרה על הפינגווינים של אי הקנגורו. אלו פינגווינים מסוג "פינגווין קטן", שידועים גם בתור "פינגווין הפיה" (Little / Fairy Penguin). הסיור עצמו היה די חשוך, כי הפֵיונים הקטנים לא אוהבים אור ובטח שלא אוהבים פלאש של מצלמה. קיבלנו מקיווי פנסים של אור אדום כדי שנוכל לראות את הפינגווינים ומצד שני - שלא נסנוור אותם.

כששבנו לבקתה, רוב הקבוצה ישנה בחוץ בתוך סוואגים. תומס ואני החלטנו לישון בתוך הבקתה כדי לא להסתכן בקבלת פנים גשומה עם שחר.

פינגווין קטן