הבלוג חוגג שנתיים!

תודה!

שנתיים לבלוג: דגלי המדינות בהן ביקרתי

קשה לי קצת להאמין, אבל היום לפני שנתיים פתחתי את בלוג הטיולים שלי. מאז הבלוג הספיק לקבל אלפי ביקורים, שרובם מישראל - כמובן, אבל גם מעוד 55 מדינות נוספות (כשהמצטרפת החדשה לרשימה היא זימבבואה). בשנה האחרונה מספר העוקבים בפייסבוק בערך הכפיל את עצמו, שזה די נחמד לבלוג פרטי, שאני כותב בזמני הפנוי. כאן זה גם המקום להודות לעוקבים החדשים והוותיקים. תודה רבה!

מבחינת הכתיבה - הבלוג הגיע ל-242 פוסטים ב"בלוגר", כולל הפוסט הזה. בשעה טובה סיימתי השנה את תהליך הכתיבה האיטי על המסע בדרום אמריקה, שארך הרבה יותר מהמסע עצמו. למעשה, בכך סיימתי לכתוב על הטיולים הגדולים שלי. כעת מצפה לי כתיבה על הטיולים הקצרים יותר ; אבל אני לא ממהר לשום מקום - אחרת לא יישאר לי על מה לכתוב.

ומבחינת הטיולים עצמם: בשנה החולפת טיילתי בשלוש מדינות נוספות: יוון (בנובמבר 2014), פינלנד ואסטוניה (ביוני 2015) ומניין המדינות שלי הגיע ל-25. השבוע כבר הספקתי לקבוע את היעד הבא שלי ; החלטתי שבשנת 2016 אכיר סוף סוף את אפריקה, ואני מתכנן לבקר בינואר את דרום-אפריקה, זימבבואה ואולי מדינה או שתיים נוספות. המזרח הרחוק ואמריקה הצפונית יחכו לשנים הבאות.

המדינות מהן נרשמו ביקורים בבלוג מאז פתיחתו

יוון, יום 3: קלמבקה

14.11.2014

נסיעה צפונה

התארגנו מוקדם במלון והפקדנו את המזוודות שלנו בשמירת חפצים במלון. לקחנו איתנו רק תיקי גב קטנים ליומיים הקרובים ויצאנו עם הרכבת התחתית אל עבר תחנת לַרִיסָה (Larissa, Λαρίσης). מתחנה זו יוצאות רכבות למרכז וצפון יוון.

את כרטיסי הרכבת ליעד הבא שלנו כבר הזמנתי מראש מהארץ. אין הרבה רכבות ישירות לקלמבקה, והעדפתי שלא להאריך את המסע על ידי החלפת רכבות באמצע הדרך. עלינו על הרכבת של חברת TrainOSE (או ביוונית: ΤραινΟΣΕ) וציפתה לנו נסיעה של כחמש שעות לכיוון צפון-מערב. המרחק עצמו לא היה גדול, אבל הרכבת היוונית נסעה באיטיות די מעצבנת. במהלך מרבית הדרך הנוף בחוץ לא היה מי-יודע-מה-מרשים. עברנו הרבה תחנות קטנות יותר וקטנות פחות, ובשלב מסוים אף הצלחתי להירדם.

בדרך לקלמבקה

קלמבקה

הרכבת אמנם הייתה איטית, אבל לפחות עמדה בזמנים. אחר הצהריים הגענו אל העיירה הקטנה קַלַמְבַּקָה (את שמה ניתן לכתוב Kalambaka או בלי ה-m. ביוונית: Καλαμπάκα). זוהי עיירה במחוז תֶּסַלְיָה של יוון ; היא הייתה יכולה להיות סתם תחנת מעבר אלמלא האטרקציה התיירותית, השולטת בקו הרקיע שלה. פשוט אי אפשר לפספס את מֶטֶאוֹרָה (Meteora, Μετέωρα) - המנזרים התלויים הבנויים על סלעי הענק שמעל קלמבקה. 

עוד לפני שהרכבת עצרה, נדהמנו מהיופי של מטאורה - אבל ראשית, היינו צריכים להגיע אל המלון שלנו. הליכה קצרה ברחוב הראשי של קלמבקה הביאה אותנו למלון Kosta Famissi, מלון די מיושן ופשוט, בו קיבלנו יחס נפלא מעובדת הקבלה. לאחר קבלת החדרים היא התקשרה לחברת הטיולים דרכה קבענו סיור למחר בבוקר וביררה לאלו מנזרים מתוך הששה יקחו אותנו. היא הציעה להזמין לנו מונית אל אחד מהמנזרים האחרים של מטאורה, וסיפקה לנו מפה עם שביל חזרה מהמנזר אל העיירה. 

ההצעה שלה התאימה לנו מאד ; בעונת הסתיו לא מתקיימים במטאורה סיורי ערב מאורגנים, ואנחנו מאד רצינו לנצל את אחר הצהריים הפנוי שלנו כאן.

הנוף מחלון החדר שלנו בקלמבקה

מטאורה: מנזר השילוש הקדוש

הצוקים של מטאורה נוצרו במהלך מיליוני שנים עקב שקיעה של סחף מתחת לפניו של ים-קדמון. הסחף ששקע, התגבש עם השנים לאבן גיר ויצר את סלעי הענק הללו.
בימי הביניים החלו נזירים מתבודדים להתיישב במערות ונקיקי סלע בתור הצוקים של מטאורה. במאה ה-14 הקימה קבוצה של נזירים מהר אתוס את המנזר הראשון, והגדול ביותר במטאורה - מֶגַאלוֹ-מֶטֶאוֹרוֹ. בשיאה של התקופה הנזירית במטאורה פעלו בה 24 מנזרים. כיום רק שישה מתוכם נשארו פעילים, ומרבית הנזירים עברו אל האוטונומיה המבודדת של הר אַתוֹס. שניים מהמנזרים עברו הסבה וכיום מאכלסות אותם נזירות בלבד.
בעבר הגישה למנזרים הייתה באמצעות טיפוס בחבלים או דרך מעליות-פרימטיביות בצורת קופסאות הקשורות לחבלים. כך גם תיקשרו הנזירים עם אוכלוסיית קלמבקה, שהעבירה אליהם תרומות מזון. כיום סלול כביש המחבר בין המנזרים לסביבתם, וכן נחצבו מדרגות בסלע המובילות אל המנזרים. מטאורה ומנזריה מוכרזים מאז שנת 1989 כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
נהג מונית הסיע אותנו עד שביל הגישה לאחד ממנזריה של מטאורה - מנזר השילוש הקדוש ("אַייָאס טְרִיאַדַאס", Μονή Αγίας Τριάδος). זהו אחד מהמנזרים הקרובים יותר לקלמבקה, וניתן לראותו מהעיירה עצמה. כמו כל המנזרים במטאורה, גם הוא התרוקן כמעט לגמרי מנזירים - ובשנים האחרונות לא גרו בו מעל לשני נזירים. בשנת 1981 המנזר הופיע בסרט "לעינייך בלבד" מסדרת ג'יימס בונד.
הגישה למנזר השילוש הקדוש אינה פשוטה - משביל הגישה טיפסנו במדרגות חצובות בסלע עד לכניסה למנזר. כאן היינו צריכים לשלם את דמי הביקור (זהים לכל המנזרים) ואמא הייתה צריכה ללבוש חצאית סביב מכנסיה. המנזר עצמו היה נחמד ושלו, אבל מרשים הרבה יותר היה הנוף הנשקף ממנו: הצוקים התלולים של מטאורה - שכאילו צומחים מתוך האדמה, המנזרים הנוספים שתלויים על הסלעים, והעיירה קלמבקה שנפרשת מתחת לסלעי הענק.

מנזר השילוש הקדוש

הדרך אל המנזר חצובה בסלע

מנזרי מטאורה

בחזרה אל העיירה

הייתה לנו אפשרות לנסות לתפוס מונית ביציאה מן המנזר, אך אני שכנעתי את אמא לרדת אל העיירה בשביל המוביל דרך היער. ליד הכניסה לשביל עמדה כלבה קטנה וחומה, שהחליטה ללוות אותנו במהלך הירידה. היא עצרה בכל מקטע דרך וחיכתה שנגיע אליה. הייתה לנו תחושה כאילו היא שמרה עלינו בזמן הצעידה ביער.
השביל עצמו היה די פשוט להליכה (לפחות אם שואלים אותי) ועם הירידה בו, יכולנו לראות את סלעי מטאורה מקיפים אותנו ואת פסגותיהם הולכות ומתרחקות. לאחר שעה קלה הגענו אל שוליה של קלמבקה והסתובבנו כדי להביט בדרך הארוכה אותה ירדנו.
מצאנו בעיירה מקום נחמד לאכול בו את ארוחת הצהריים. השמש כבר כמעט שקעה, ואנחנו חזרנו אל המלון.

הולכים ביער

סלעי מטאורה מעל קלמבקה

אמא עם הכלבה החומה, שליוותה אותנו ביער

ערב בקלמבקה 

בערב יצאנו לאחת מהמסעדות של קלמבקה. אין הרבה מה לעשות בעיירה עצמה - לא מבחינת מקומות בילוי ולא מבחינת אטקרציות תיירותיות. ישבנו במסעדת Archontariki ונהננו מארוחת הערב שלנו. 

ארוחת ערב בארכונטאריקי

יוון, יום 2: אתונה

13.11.2014

מכיכר סינטגמה מערבה

התעוררנו מוקדם בבוקר היום השני שלנו באתונה, וירדנו ראשונים לארוחת הבוקר של מלון אמליה. אמנם אתרי התיירות לא נפתחו מוקדם, אבל תכננתי לנו הליכה ארוכה עד האתר של קרמיקוס.

מסלול הטיול תוכנן להשלים את שאר האתרים הכלולים בכרטיס הכניסה האקרופוליס. הכרטיס תקף לשלושה ימים, ולכן החלטנו לנצל אותו כבר היום, לפני שנעזוב את אתונה. אתרי העתיקות שבכרטיס פזורים במרחק הליכה ברחבי אתונה, ואליהם החלטנו להוסיף מקומות נוספים ברחבי העיר.
זהו מסלול הטיול שלנו ביום השני:

מסלול היום השני: (1) = כיכר סינטגמה ; (2) = קרמיקוס ; (3) = האגורה העתיקה ; (4) = האגורה הרומית ; (5) = מקדש זאוס האולימפי ; (6) = האצטדיון הפאנאתנאי ; (7) = הגנים הלאומים, זאפיון ; (8) = מוזיאון בנאקי

את היום פתחנו בקפיצה נוספת לכיכר סינטגמה, כדי לראות את חילופי משמר האבזונים לאור היום. במהלך הלילה ירד גשם, ועל הגדר שמול קבר החייל האלמוני התיישבו יונים, שניסו לייבש את כנפיהן הרטובות. 

לאחר שצפינו בחילופי המשמר, עקפנו את כיכר סינטגמה לכיוון מערב, והמשכנו ברחוב אֶרְמוּ (Ermou) החוצה את שכונת מוֹנַאסְטִירַאקִי. ציפתה לנו הליכה די ארוכה עד האתר ההא - קרמיקוס. בדרך סטינו מעט מרחוב ארמו כדי לראות מנזר עתיק ואת בתי הכנסת של אתונה.

הוולי, בניין הפרלמנט היווני

חילופי משמר בבוקר

נעלי הפונפון של האבזונים

בית הכנסת

קרמיקוס

שבנו לרחוב ארמו והמשכנו עוד מעט מערבה עד הכניסה לאתר קֶרַמִיקוֹס (Kerameikos, Κεραμεικός). זהו בית קברות עתיק, שנוסד בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס. בתוך האתר ראינו שחזורים של מצבות מפוארות (המקוריות הועברו למוזיאונים). המרשים מכולם היה השור של מצבת דיוניסיוס מקוֹלִיטוֹס. סיירנו ברחוב הקברים הקצר של קרמיקוס, ואחריו נכנסנו אל המוזיאון הקטן של האתר, המציג חלק מהמצבות המקוריות של הקברים.

קרמיקוס

מצבות משוחזרות בקרמיקוס

אמא עם מצבת דיוניסיוס מקוליטוס

האגורות

מקרמיקוס התקדמנו אל כיוון האקרופוליס, כשהיעד הבא שלנו היה האַגוֹרָה העתיקה (Ancient Agora) של יוון. גם הכניסה לאגורה, כמו לקרמיקוס, הייתה כלולה בכרטיס הכניסה של האקרופוליס. בעבר האגורה הייתה מרכז החיים התוסס של אתונה - כאן היה מקומו של השוק, הוקמו מקדשים וגם כמה מבני מגורים. בית המועצה, בתי המשפט והאסיפה הכללית שכנו אף הם באגורה העתיקה.

האתר התיירותי באגורה העתיקה הוא גדול, ונעזרנו במפה שקיבלנו בכניסה, כדי להספיק לראות את כל העתיקות. תחילה הלכנו ליד פסלי הטְּרִיטוֹנִים (בני דמותו של טריטון, בנו של פוסידון אל הים, המוצג בדרך כלל כבן-ים) ומשם התקדמנו אל המקדש לאל הֶפַייְסְטוֹס - או "הֶפַסְטִיוֹן" (Hephaisteion, Ναός Ηφαίστου, נקרא גם תֶּסִיוֹן). ההפסטיון היה המבנה המרשים ביותר באגורה העתיקה: הוא בעל מראה דומה לפרתנון, אך הוא קטן יותר ושמור במצב הרבה יותר טוב מאחיו הגדול שעל האקרופוליס.
את הביקור באגורה העתיקה קינחנו בכניסה למוזיאון של האתר, השוכן במבנה המשוחזר של הסְטוֹאָה של אַטַאלוֹס (Stoa of Attalos). הסטואה שוחזרה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, והיא נראית מודרנית לגמרי, בייחוד אם משווים אותה להריסות שמסביבה.

ההפסטיון

עם אמא באגורה העתיקה

המשכנו אל האגורה הרומית, המודרנית והקטנה יותר מהאגורה העתיקה. למרבה הצער, מרבית האגורה הזאת הייתה בשיפוצים כשביקרנו בה - כולל גולת הכותרת שלה - מגדל הרוחות. המגדל היה מכוסה כמעט כולו בפיגומים, ולא יכולנו להתבונן בעיטורי-רוחות-השמיים המקיפים אותו. 

באגורה הרומית הקטנה

מקדש זאוס האולימפי

מן האגורה הרומית הלכנו דרך שכונת פלאקה אל האתר הבא שלנו. תחילה הגענו אל שער אַדְרִיאַנוּס (Arch of Hadrian, Αψίδα του Αδριανού). זהו שער שנבנה בסביבות שנת 131 לפנה"ס והוקדש לביקורו של הקיסר הרומי אדריאנוס באתונה. אחד מהרחובות הראשיים של אתונה המודרנית חולף ליד השער. ניתן לבקר במקום במהלך כל שעות היממה.

ליד שער אדריאנוס נמצא מקדש זאוס האולימפי (Temple of Olympian Zeus, Ναός του Ολυμπίου Διός) - האתר האחרון שביקרנו במסגרת כרטיס האקרופוליס. כשמקדש זה היה שלם, הוא עלה בגודלו על הפרתנון והיה המקדש הגדול ביותר ביוון כולה. בדומה לשער אדריאנוס הסמוך, בנייתו של המקדש הסתיימה סמוך לביקורו של הקיסר אדריאנוס בעיר. המקדש הכיל 104 עמודים קורניתיים מפוארים, בהתאם לסגנון הבנייה של אותה התקופה. כיום עומדים רק 15 מעמודים אלו במקום, אך הם עדיין מרשימים מאד.

שער אדריאנוס

מקדש זאוס האולימפי

אמא מחזיקה את המקדש. וברקע - האקרופוליס

האצטדיון הפאנאתנאי

הלכנו עוד קצת לכיוון מערב, לכיוון האצטדיון הפַּאנַאתֵנַאִי (Panathenaic Stadium, Παναθηναϊκό στάδιο - נקרא גם קַלִימַרְמַרוֹ). זהו אצטדיון שַיִש, שנבנה בסוף המאה ה-19 על חורבותיהם של אצטדיונים עתיקים מהמאה הרביעית לפנה"ס, והמאה השנייה לספירה. האצטדיון הנוכחי נבנה עבור המשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896. גם במשחקים האולימפיים של שנת 2004 בוצע בו שימוש לחלק מתחרויות וכנקודת הסיום של ריצת המרתון.

בזמן ביקורנו באצטדיון נערך בו שיעור ספורט לתלמידי בית ספר מקומי. הקפנו את הצורה החצי-אליפטית של קלימרמרו, ואני אף טיפסתי עד אחרונת שורות-מושבי-השיש כדי לצפות  באקרופוליס המרוחקת. 

בזמן הקפת האצטדיון, נתקלנו לפתע במנהרה שיוצאת מתחת לאצטדיון. לא היה שום שילוט, ואמא ואני תהינו אם כדאי להיכנס לתוכה. כשבחרנו להיכנס אל המנהרה, היא הובילה אותנו למקום נפלא: מוזיאון קטנטן של ההיסטוריה האולימפית המודרנית ; לא היה מאושר ממני. היו כאן כרזות מכל האולימפידות מאז 1896 וגם הלפידים של כל אחת ואחת מהן. 

האצטדיון הפאנאתנאי

כרזות ולפידים במוזיאון האולימפי

כרזת האולימפיאדה בברלין 1936, שאורחה בחסות גרמניה הנאצית

המוזיאון האולימפי

מבט עליון על האצטדיון

הגנים הלאומיים

בשלב הזה כבר היינו רעבים, רעבים מאד. החלטנו לחזור אל עבר שכונת מונאסטיראקי כדי למצוא משהו לאכול. בדרך חצינו את הגנים הלאומיים (National Garden, Εθνικός Κήπος), שהוקמו בתור "הגנים המלכותיים" על ידי המלכה אמליה. הגנים הם הריאה הירוקה הגדולה במרכז אתונה, והם כוללים בריכות דגים, גן חיות קטן ומוזיאון בוטני. חצינו את הגנים די במהירות, וחלפנו ליד מבנה מודרני בשם זַאפִּיוֹן. הזאפיון נבנה במאה ה-19 וכיום הוא משמש כמרכז כנסים. 

מכאן המשכנו בחזרה אל תוך העיר העתיקה, עד שמצאנו מזללה-תיירותית, שנוכל להשביע בה את תאבוננו. לאחר ארוחת הצהריים המאוחרת, שבנו למלון למנוחה קצרה.

הזאפיון

 מוזיאון בנאקי

בערב יצאנו אל אחד מהמוזיאונים המפורסמים של אתונה - מוזיאון בֶּנַאקִי (Benaki Museum). ניסינו להגיע אליו דרך מעבר נוסף בגנים הלאומיים, אך בדיוק באותו רגע סגרו את הכניסה לגנים, כשאיש, שנראה מעט-משוגע, הכריח את כולם לצאת. מסתבר שהגנים נסגרו לקראת הפגנה שתוככנה להיערך למחרת בעיר. מכיוון והגנים ממוקמים מסביב לבניין הפרלנמט, הם נסגרים לפני הפגנות גדולות. 

עקפנו את הגנים והגענו אל המוזיאון, הנמצא בפינתם הצפונית-מזרחית. הכניסה אל המוזיאון הייתה חופשית היום, כמו בכל יום חמישי. האוסף במוזיאון בנאקי מגוון מאד ומכיל פריטים מ-5000 שנים של היסטוריה יוונית. כל קומה במוזיאון מציגה פריטים מתקופה שונה: ככל שעולים למעלה, כך מתקדמים ברצף הזמן. המוזיאון היה עמוס בתצוגות ולכן בחרנו להתמקד באלו שהוצגו במדריך הכתוב שהבאנו איתנו.

לאחר הביקור במוזיאון, סיימנו את היום בקפיצה נוספת לשכונת פלאקה לפני החזרה למלון. מחר צפויה לנו השכמה מוקדמת ואחריה נסיעה ארוכה צפונה.

כדים עתיקים במוזיאון בנאקי

יוון, יום 1: אתונה

12.11.2014

אל אתונה

טיסת "אל-על" קצרצרה הביאה את אמא ואותי אל יוון. עבורי זו הייתה הפעם הראשונה באחת מהמדינות המתוירות ביותר על ידי ישראלים (וגם המדינה ה-23 שלי). אמי כבר הספיקה לבקר פעמיים קודמות ביוון - בפעם הראשונה לפני 11 שנים באתונה ובחצי האי פלופונסוס, ובפעם השנייה - באי היווני הגדול ביותר, כרתים. 

נחתנו בבוקר בשדה התעופה הסמוך לאַתוּנָה (Athens, או "אַתֶינַא" בהגייה המקומית - Αθήνα), בירת יוון. העיר נקראת על שמה של אַתֵנָה, אלת החוכמה, הצדק והמלחמה מהמיתולוגיה היוונית. בעיר הרשמית חיים כ-700,000 איש, אך יחד עם הערים הסמוכות לה במישור אַטִיקָה, היא כוללת כ-3.8 מיליון איש, כשליש מאוכלוסיית יוון. לאתונה אין נמל משלה ועיר הנמל הסמוכה אליה היא פִּירֵאוּס המפורסמת. 

נמל התעופה הבינלאומי הסמוך לאתונה נקרא ע"ש ראש ממשלת יוון לשעבר, אֶלֶפְתֶרִיוֹס וֶנִיזֶלוֹס (Ελευθέριος Βενιζέλος או: Eleftherios Venizelos). המעבר שלנו בשדה התעופה היה זריז, ומיהרנו אל עבר תחנת הרכבת המובילה אל תחנת הרכבת התחתית במרכז אתונה. ניתן להגיע אל העיר גם באוטובוס, קו X95, שמגיע אף הוא לכיכר המרכזית של העיר. 

יצאנו בתחנה בכיכר סִינְטַגְמָה (נהגה עם ט', למרות שנכתב ביוונית עם האות "דלתא" - Πλατεία Συντάγματος, או Syntagma Square). בהמשך הטיול הכיכר הפכה לנקודה המרכזית שלנו בעיר, אך עם הגעתנו הראשונית, לא התמקדנו בכיכר עצמה והעדפנו להגיע אל המלון. באתונה שהינו במלון ברמת ארבעה כוכבים (בכל זאת, אני מטייל כאן עם אמא ולא נמצא בטיול תרמילאים...) בשם "אַמַלְיָה" (Amalia). המלון נמצא במרחק של כ-100 מטרים מכיכר סינטגמה, מול הגנים הלאומיים - מיקום שאין טוב ממנו.

שמחנו לקבל חדר כבר בשעה 11 בבוקר, ועלינו אליו להתארגן לפני שנצא להיכרות עם העיר.

החדר במלון "אמליה"

מסלול היום הראשון

הספיקה לנו התארגנות קצרה במלון, ויצאנו לכיוון דרום מערב אל עבר האקרופוליס - העיר העליונה של אתונה (Acropolis of Athens, Ακρόπολη Αθηνών). העדפנו ללכת ברחובות הראשיים, כדי לא להסתבך ברחובותיה הצרים של שכונת הפלאקה, הנמצאת למרגלות האקרופוליס. כך הקפנו את האקרופוליס מצידו הדרומי, ולבסוף נכנסנו אליו דרך הכניסה הראשית - שער בֶּלֶה, הנמצאת בחלקו המערבי של האתר.

במפה הבאה מסומן (בערך) המסלול שלנו ביום הראשון עם האתרים העיקריים בהם ביקרנו:

(1) = כיכר סינטגמה ;  (2) = האקרופוליס ; (3) = מוזיאון האקרופוליס החדש ; (4) = שכונת הפלאקה, בה מסומן נתיב כללי. בפועל הסתובבנו הלוך ושוב ברחובותיה פעמים רבות במהלך הטיול.

האקרופוליס

הבנייה באקרופוליס החלה בתקופה הארכאית של יוון העתיקה, בין המאות השמינית לחמישית לפני הספירה. עם זאת, ישנן עדויות להתיישבות מוקדמת יותר באותה עיר עליונה של אתונה. בתקופת יוון הקלאסית, החל מהמאה החמישית לפני הספירה, נבנו המבנים המפורסמים של האקרופוליס - ביניהם מקדש הפרתנון. מקדשי האקרופוליס נשמרו יחסית היטב במרוצת השנים - עד לתקופת העת החדשה. מאז אירעו בזיזות באתריה של העיר העליונה ופיצוץ של מחסן חומרי נפץ פגע קשות בפרתנון (שעד היום נמצא תחת עבודות שחזור). 

עם כניסתנו לאתר, פנינו תחילה לצפייה באוֹדֵיאוֹן של הוֹרְדוּס אַטִיקוּס (Odeon of Herodes Atticus) - תיאטרון אבן שנבנה בשנת 161 לפנה"ס על ידי הורודס אטיקוס כמחווה לאשתו. כיום התיאטרון המשוחזר משמש להופעות חיות תחת כיפת השמיים. 

האודיאון של הרודס אטיקוס

כדי להגיע אל הפרתנון, היינו צריכים לעבור תחילה בשער בשם פְּרוֹפִּילֵאָה (Propylaea, Προπύλαι), הסמוך למקדש אַתֵנָה נִיקֶה (Temple of Athena Nike, Ναός Αθηνάς Νίκης). הפרופילאה נבנתה במאה ה-5 לפנה"ס כשער הכניסה לאקרופוליס. היא ניזוקה מאוד בפיצוץ תחמושת במאה ה-17, ובעת ביקורנו, חלקים רבים שלה היו בעבודות שיקום ומכוסים פיגומים.

מקדש אתנה ניקה  נבנה כמקדש קטן לאלה אתנה, והוא ניצב על מצוק קטן בגבעה היוצרת את האקרופוליס. זהו מקדש קטן יחסית, שמרבית פסליו ותבליטיו הועברו בשנים האחרונות אל המוזיאון החדש, הנמצא למרגלותיה הדרומיות של האקרופוליס. 

מקדש אתנה ניקה

והנה הגיע הדובדבן שבקפצת של האקרופוליס - הפַּרְתֵנוֹן (Parthenon, Παρθενώνας). זהו ללא ספק, לא רק המבנה המפורסם ביותר באקרופוליס, אלא ביוון כולה. התרגשתי לראות את המקדש הזה, שעד כה ראיתי רק את תמונותיו. הוא נבנה במאה החמישית לפנה"ס עבור האלה אתנה. במהלך מאות השנים שחלפו מאז בנייתו, הפרתנון שימש גם ככנסיה ואחר כך כמסגד וכמחסן חומרי נפץ של האימפריה העות'מנית. בשנת 1687 פגע במחסן חומרי הנפץ פגז וונציאני, וגרם להרס גדול במבנה. עבודות השיקום בו כמעט ואינן נגמרות, וקשה להשיג תמונה של הפרתנון בלי הפיגומים והמנופים שבתוכו. 

הגמלונים, אותם מבנים משולשים שבצידי הפרתנון, נהרסו ברובם ; אך בחלקיהם החשופים ניתן לזהות פה-ושם פסלים ששרדו את הפיצוץ (למשל ראש של סוס). שחזורים של הגמלונים נמצאים במוזיאון החדש.

כיום הסיכון הגדול שעומד בפני הפרתנון הוא דווקא סביבתי - זיהום האוויר הכבד האתונה והגשם החומצי, שיורד מדי פעם בעיר, מסכנים את יסודותיו של המבנה ואת האבן המרכיבה אותו.

הפרתנון בשיפוצים ושחזורים

ראש של סוס, ששרד באחד מגמלוני הפרתנון

המבנה הבולט, שנמצא ממול לפרתנון, הוא האֶרֶֶכְתֵיאוֹן (Erechtheion, Ἐρέχθειον). זהו מקדש שהוקדש לאלים אתנה ופוסידון (אל הים) ונקרא על שם המלך היווני אֶרֶכְתַאוֹס.
הארכתיאון מפורסם בשש הקַרִיאַטִידוֹת שלו - עמודים המעוצבים בצורת נשים (Caryatids). הקריאטדות הנמצאות היום באקרופוליס הן שחזורים בלבד. הראשונה נלקחה מיוון על ידי לורד בריטי, ואחר כך נתרמה למוזיאון הבריטי - שם היא מוצגת עד היום. חמש הקריאטידות הנוספות מוצגות במוזיאון האקרופוליס החדש. אמנם מוזר להסתכל באתר עצמו על העתקים, אך יש לזכור שהעברת הקריאטידות למוזיאונים תציל אותם מפגעי זיהום האוויר של אתונה.
הקפנו את הארכתיאון כדי לראות אותו מכל צדדיו. בצידו הצפוני נמצא עץ זית, שלפי המיתולוגיה - צמח כאשר האלה אתנה הכתה את הסלע עם חניתה במסגרת תחרות עם פוסידון.

הארכתיאון

הקריאטידות

עץ הזית

הלכנו עד לקצהה המזרחי של האקרופוליס כדי לתצפת על העיר. ניצב שם דגל גדול של יוון המודרנית, ומכאן אפשר לראות חלקים גדולים של אתונה. גובהה של האקרופוליס הוא כ-150 מטרים מעל פני הים, אך היא עדיין אינה הנקודה הגבוהה ביותר במישור בו שוכנת אתונה: גבעת לִיקַאבִיטוּס הרמה עמדה ממש מולנו ; היום לא נספיק לבקר בגבעה, ואנו מתכננים לבקר בה ביומנו האחרון בעיר.

דגל יוון

הפרתנון מעמדת התצפית

אמא, אני והפרתנון

הביקור באקרופוליס כמעט והסתיים. חזרנו מעט על עקבותינו כדי למצוא את הנקודה ממנה אפשר לרדת לחלקו התחתון של האתר. הקפנו את צידו האחורי של הפרתנון, עברנו שוב ליד מקדש אתנה ניקה ומצאנו את שביל הירידה. הליכה קצרה הביאה אותנו עד תיאטרון דיוניסוס.
תיאטרון דְּיוֹנִיסוּס (Theatre of Dionysus), כמו האודיאון של של הורדוס אטיקוס, נמצא על הצלע הדרומית של האקרופוליס. בניגוד לאודיאון, התיאטרון אינו משוחזר היטב ואינו משמש לאירוח הופעות כיום. הוא נבנה בסביבות המאה הרביעית לפנה"ס, וסביבו נמצאות קשתות של מושבים עשויים שיש.

מבט על תיאטרון דיוניסוס מהאקרופוליס. מאחוריו בתמונה (דרומית לו) נמצא המבנה המודרני של המוזיאון החדש. 

פסל של סאטיר, המעטר את במת התיאטרון

תיאטרון דיוניסוס

מוזיאון האקרופוליס

יצאנו מהיציאה הדרומית של האקרופוליס אל הרחוב המפריד בינה לבין מוזיאון האקרופוליס החדש, שנפתח ב-2009 (Acropolis Museum, Μουσείο Ακρόπολης). המוזיאון הזה נועד להחליף את המוזיאון הישן, שהיה ממוקם על האקרופוליס עצמה וגרם נזקים גדולים לעיר העליונה. הכניסה למוזיאון החדש הינה בתשלום נוסף, ואינה כלולה בכרטיס הכניסה למתחם האקרופוליס ; כמו כן - אסור לצלם בתוכו.
בעת בניית המוזיאון התגלתה עיר רומית עתיקה במקום בו היו אמורים לעמוד יסודות המבנה החדש. הפתרון שנמצא הוא בניית רצפה שקופה במבואה של המוזיאון, כך שעדיין ניתן לראות את שרידיה של העיר הרומית בין היסודות.
המוזיאון עצמו מכיל אינספור פסלים וממצאים מגבעת האקרופוליס - בין היתר את הגמלונים של הפרתנון ואת הקריאטידות של הארכתאון.

יסודות העיר העתיקה מתחת למוזיאון האקרופוליס

שכונת פלאקה

את הדרך חזרה למלון עשינו דרך שכונת הפְּלַאקָה (Πλάκα, Plaka), הנמצאת צפונית-מזרחית לאקרופוליס. זוהי השכונה ההיסטורית של אתונה, ורחובותיה הצרים מלאים בכנסיות, מסעדות והמוני חנויות מזכרות לתיירים.
היינו מעט עייפים, אז סיירנו בפלאקה בזריזות והבטחנו לעצמנו לשוב אליה בימים הבאים שלנו בעיר. חצינו את השכונה וחזרנו אל המלון שלנו ליד כיכר סינטגמה. מכיוון והיינו ערים כבר מאמצע הלילה, העדפנו לישון שנת-אחר-הצהריים קצרה לפני שנצא שוב אל העיר.

רחוב טיפוסי בפלאקה

חילוף משמרות לילי

בערב יצאנו לסיבוב נוסף בפלאקה להיכרות יותר מעמיקה ולקניית מזכרות. חיפשנו גם מקום לאכול את ארוחת הערב, אבל למעשה לא היינו כל כך רעבים. בסופו של דבר מצאנו בית קפה קטן לא רחוק מכיכר סינטגמה ואכלנו כמה עוגיות עם תה.
כשעמדנו לסיים את סיור הערב, נזכרתי שבכל שעה עגולה יש חילופי משמר ליד קבר החייל האלמוני בכיכר סינטגמה. מיהרנו כדי לחזות בחילוף המשמר של השעה שמונה בערב. החיילים השומרים על הקבר הם חיילי המשמר הנשיאותי הנקראים "אֶבְזוֹנִים" (Evzones, Εύζωνες). הם לבושים בלבוש ייחודי, שמשתנה לפי עונות השנה, אבל תמיד כולל גרביונים לבנים ונעלי-פונפון. אחד מתנאי הקבלה ליחידת האבזונים הוא גובה - כולם חייבים להיות בגובה של 1.86 מטרים לפחות.
עמדנו מספר דקות מתחת לפרלמנט של יוון - הפרלמנט ההֶלֶנִי (Hellenic Parliament, Βουλή των Ελλήνων - מכונה גם "ווּלִי"), שניצב מעל קבר החייל האלמוני וחולש על כיכר סינטגמה. חילופי המשמר ארכו כמה דקות ; מאד אהבנו את המדים הייחודיים ואת צורת הצעידה המוזרה של האבזונים, הכוללת הנפת רגל באוויר כמעט עד גובה המותניים.
היום הראשון באתונה היה נפלא, אבל נשארו עוד אתרים רבים שטרם ביקרנו בהם - ואותם נראה בימים הקרובים.

נשנושי הערב

הפרלמנט ההלני בלילה

אבזונים צועדים

חילופי משמר בקבר החייל האלמוני