יום 102: הפארק הלאומי קקדו

03.04.2010

טבילה בבילאבונג

ישנתי טוב בלילה והיתושים לא תקפו אותי ; בבוקר עוד ניסיתי להשלים את הפערים משיעור הדידג'רידו של אמש, אך בלי הצלחה גדולה. יצאתי עם הקבוצה אל אתר הנופש הקרוב להתרעננות קצרה: חלק מהאנשים נכנסו למקלחת בוקר, אבל אני החלטתי שאתקלח באכסנייה שלי בדרווין הערב.

דז הסיע אותנו אל גוּבָּארָה (Gubara) - טרק שאורכו 3 ק"מ בכל כיוון, ובקצהו נמצאות בריכות טבעיות ללא סכנה של תנינים. בריכות המים המתוקים נקראות כאן בִּילָאבּוֹנְג (Billabong) והן נוצרות לאחר ייבוש של נהרות בעונה היבשה, או עקב נהרות ששינו את מסלולם. נכנסנו אל הבריכות הקרירות כדי להרגיע את הגוף מעומס הזיעה והתכשירים דוחי-החרקים - ולא היה כיף מזה. שחיתי אל מפל קטן שהיה בקצהה של אחת מהבריכות ודחפתי את הראש מתחתיו כדי להתרענן.

בילאבונג גובארה

תלי טרמיטים

לא התחברתי כל כך אל הקבוצה כאן, ולכן לא הפריע לי להיפרד מהם בשעת הצהריים: רובם המשיכו לסיור של יום נוסף בפארק הלאומי, בעוד שאני וזוג הבריטים מסינגפור שבנו אל דרווין עם רכב שאורגן לנו. כמובטח בתכנית הטיול, הנהג עצר לנו ליד תלי טרמיטים עצומים בגודלם. הוא הסביר שיש מספר סוגים של תלי טרמיטים: אנחנו ראינו גם את התל ה"קלאסי" המפורסם וגם את התל המגנטי, שנבנה על ידי זן אחר של טרמיטים. התל המגנטי הוא צר יותר לעומת הקלאסי ונבנה לאורך ציר של צפון-דרום.

הנהג הסביר לנו שזה נחשב כבוד גדול אם טרמיטים בחרו בחצר האחורית שלך כמקום לבנות את התל שלהם ; ואכן, חצרות פרטיות רבות באיזורים שמחוץ לדרווין כוללות תל טרמיטים מרשים.

תל "קלאסי" בחצר פרטית

תל מגנטי

קיבלנו גם הסבר על הטרמיטים והדידג'רידו: אסור להתבלבל בין הדידג' המזויפים שמוכרים בחנויות המזכרות הזולות לבין דידג' אמיתי, שנמכר לרוב בחנויות מיוחדות לכך (והוא הרבה יותר יקר). דידג' אמיתי נוצר מענף שחלקו הפנימי נאכל על ידי טרמיטים. אבוריג'ינים אוספים את הענף ומעטרים אותו בציורי זמן-החלום שלהם. דידג' מזויף נוצר במפעל באמצעות קדיחת חור בתוך גזע עץ וצביעה זולה. אפשר להבחין ביניהם באמצעות מישוש חלקו הפנימי של הדידג': זה המקורי יהיה מחוספס עקב כרסום הטרמיטים, ואילו זה המזויף יהיה חלק בגלל הקידוח התעשייתי. אם קונים דידג' מקורי, שמחירו מגיע למאות דולרים אוסטרליים, כדאי לדרוש תעודה המוכיחה כי מדובר בכלי מקורי. תעודה זו כוללת גם את שמו של האמן המקומי שעיטר את הדידג'רידו.

בחזרה לדרווין

שבנו לדרווין יחסית מוקדם, וכך נשאר לי זמן מספיק לסידורים ולמקלחת. קבעתי לי שאטל לנמל התעופה לטיסה של מחר והספקתי קצת לגלוש באינטרנט.

בערב יצאתי קצת לבלות במרכז העיר, אבל חזרתי יחסית מוקדם אל החדרים הממוזגים של האכסניה. למרות הלחות האיומה, נהנתי מאד בארבעת הימים הראשונים שלי בטריטוריה הצפונית. אני נרגש לקראת הימים הקרובים: ביקור באליס ספרינגס וסלע אולורו היו חלומות שלי מאז שהייתי ילד קטן, ומחר אני שם!

יום 101: הפארק הלאומי קקדו

02.04.2010

טיול יוֹמוּלֶדֶת

לא הייתי צריך להתעורר בבוקר - כי לא ישנתי בכלל הלילה. ארזתי את תיק הגב שלי, הפקדתי את התרמיל באכסניה ויצאתי לנקודת האיסוף לטיול של יומיים לפארק הלאומי קַקַדוּ (Kakadu) עם חברת Kakadu Dreams. עוד לפני הנסיעה, סבין הגיעה לברך אותי במזל טוב בשמה ובשם ליה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אחת מהן.

איתי בקבוצה היו שני אירים, זוג בריטי שגר בסינגפור, עוד בריטי, וולשי, אמריקאי וניו-זילנדי - ואיכשהו הצלחתי להיות הכי צעיר בקבוצה. המדריך והנהג שלנו ליומיים האלה היה דֵז, והוא התחיל בנסיעה ארוכה אל עבר הפארק הלאומי. תפסתי את המקום ליד דז והשתדלתי לישון עד כמה שיכולתי: לא רציתי להיות מת מעייפות במהלך היום.

האכלת תנינים

אחרי נסיעה של מספר שעות הגענו אל התחנה הראשונה בסיור: האכלת תנינים בנהר אַדֶלֵייד (Adelaide). הנהר לא נמצא בתחומי הפארק הלאומי עצמו, אבל הוא מהווה תחנת עצירה טובה בזכות תניני המים המתוקים והמים המלוחים שחיים בו. עוד לפני האטרקציה המרכזית של השייט בנהר, הספקתי להצטלם עם נחש. לא יודע למה עשיתי את זה או מאיפה הגיע האומץ, אבל יש תיעוד לכך שהחזקתי נחש.

עם הנחש

אחרי חווית הנחש העלו את הקבוצה על אניה קטנה, עם עשרות תיירים נוספים - כדי שנוכל לצפות בהאכלת התנינים. ראיתי את התנינים קופצים מספר פעמים מחוץ למים כדי לתפוס את חתיכות הבשר שהוצעו להם. מאותה האניה הדגימו לנו גם האכלה של עופות דורסים שחיים באיזור. 

האכלת תנינים בנהר אדלייד

אוּבִּיר

אחרי הפסקת צהריים נכנסנו אל תוך הפארק הלאומי העצום ; הוא בערך בגדולה של ישראל כולה. דז לקח את הקבוצה לאתר מפורסם בשם אוּבִּיר (Ubirr) בו יש ציורים אבוריג'יניים על הסלעים. חלק מציורי-הסלע הללו הם בני אלפי שנים. התחלנו את הסיור בציורי-הסלע, ומהם עלינו לתצפית מרהיבה על הנוף הפראי של פארק קקדו ושל השטח האבוריג'יני הסמוך אליו - ארץ אַרְנְהֶם (Arnhem).

ציורי סלע באוביר

נופי הפארק הלאומי קקדו עם ארץ ארנהם ברקע

הקנגורו שקפץ לצלחת

בדרך אל נקודת הקמפינג עצרנו בעוד מספר תצפיות, ובסוף היום כבר הזעתי באופן שאני ממש לא רגיל אליו. הרגשתי כבר דביק לגמרי משילוב של עודף זיעה, דאורדורנט ודוחה חרקים. כשהגענו למרכז המבקרים נכנסתי מהר למקלחת כדי לנקות את הגוף מכל הלכלוך של היום. זה לא ממש עזר, כי הלחות הגבוהה בפארק הלאומי גרמה לי להזיע מחדש מיד עם יציאתי מהמקלחת - והייתי צריך למרוח על עצמי שכבה חדשה של דוחה יתושים.

לא ישנו במרכז המבקרים, אלא באוהל הנמצא 5 דקות נסיעה ממנו. אמנם היה כיסוי של רשת מכל צידי האוהל, אבל זה עדיין לא מנע כניסה של יתושים. דז בישל את ארוחת הערב, שכללה בין היתר בשר קנגורו. מאז שהגעתי לאוסטרליה רציתי לטעום קנגורו, והנה סוף סוף הייתה לי הזדמנות. הבשר עצמו היה די קשה ולא מי-יודע-מה-מלהיב ; או שדז פשוט לא ידע להכין אותו כמו שצריך.

על שיעור הנגינה בדידג'רידו ויתרתי. הייתי מותש מלילה קודם ללא שינה, ונפלתי בקלות לשנת לילה עמוקה באוהל.

מנת היום: קנגורו!

יום 100: דרווין

01.04.2010

האקוואסין

את היום הזה הקדשתי כולו לדרווין עצמה: אין בה הרבה אתרים רבים, ולכן אפשר להספיק לראות את האטרקציות העיקריות שלה בבוקר אחד.

פתחתי את הבוקר בביקור באקוואסין (Aquascene) - אטרקציה בתשלום בה יורדות מדרגות אל תוך הים. מדי יום בזמן הגאות מגיעים דגים כדי לאכול מכפות ידיהם של האנשים. למרות שנאתי העזה לדגים, לא יכולתי לוותר על הביקור במקום, אבל האכלתי את הדגים מרחוק: בכל זאת, לחלקם היו שיניים די מאיימות.

האכלת דגים באקוואסין

אנדרטת קו הטלגרף

מהאקוואסין המשכתי ברגל דרך פארק קטן, שהזכיר לי את פארק הירקון - Bicentennial Park. ההליכה דרך הפארק חסכה לי את הכניסה לרחובותיה הראשיים של דרווין, וכך גם נהנתי מהנוף וגם הגעתי לצידו האחורי של בניין הפרלמנט של הטריטורייה הצפונית. לפני הכניסה אל בניין הפרלמנט, טיילתי לאורך החוף ועברתי מספר נקודות ציון ואנדרטאות.

לדרווין הקטנה יש היסטוריה עשירה ולא תמיד קלה: בשנת 1871 היא הייתה העיר דרכה חוברה אוסטרליה לרשת הטלגרף של אסיה (ולשאר העולם). כך, החל משנת 1872 - התאפשרה תקשורת מלונדון אל אדלייד, בירת אוסטרליה הדרומית. היום נמצאת ליד בניין הפרלמנט אנדרטה המציינת 100 שנים להנחת קו הטלגרף. מול אנדרטה זו, ניתן להבחין בבית הממשלה של דרווין.

אנדרטת הנחת קו הטלגרף

מנהרות אכסון הנפט

בזמן מלחמת העולם השניה, ב-19 לפברואר 1942, אוסטרליה הותקפה על ידי היפנים - ב"הפצצה של דרווין". אוסטרליה עוד לפני כן הכריזה מלחמה על יפן האימפריאליסטית, אך הייתה זו יפן שתקפה ראשונה על אדמת האויב. ההפצצה של דרווין הייתה הראשונה והגדולה מבין עשרות מתקפות אוויריות נוספות שבאו בחודשים הבאים, והרסו חלקים גדולים  של העיר. כיום ניצבות בדרווין אנדרטאות לזכר המתקפה וניתן לבקר במנהרות התת קרקעיות (WWII Oil Storage Tunnels) בהן אוכסן הנפט במהלך המלחמה. 

במנהרות הנפט

אחרי ביקור קצר במנהרות החשוכות והקלסטרופוביות, המשכתי את הסיבוב שלי בעיר. דרווין ידעה אסון נוסף בשנת 1974, כאשר היכתה  בה סופת הציקלון "טְרֵייסִי". מרבית מבתי העיר נהרסו כליל ו-71 איש מצאו את מותם בסופה. היום נמצאות בעיר אנדרטאות גם לזכר אסון זה, אבל הן לא היו במסלול שלי.

בניין הפרלמנט

נכנסתי לביקור בבניין הפרלמנט, בעיקר כדי לקבל חצי שעת גלישה חינמית בספריה. הבניין עצמו מאד מפואר ובולט בנוף של דרווין. בתוכו נמצאים דיוקנאות של כל מושלי הטריטוריה הצפונית מאז ייסודה (עוד לפני ניתוקה מאוסטרליה הדרומית). מחוץ לבניין נמצאת אנדרטה לזכר חללי כוחות אנזא"ק במלחמות ועימותים צבאיים.

בניין הפרלמנט של הטריטוריה הצפונית

המול

לאחר הסיור באתריה החשובים של העיר, הלכתי לאתר לא פחות חשוב - רחוב הקניות הראשי של דרווין, שבאופן לא מפתיע נקרא ה-Mall. עברתי בין חנויות ספרים ישנים, חנויות מזכרות פשוטות וחנויות יותר יוקרתיות שמכרו דידג'ירידו אמיתיים (עוד על זה בהמשך) ויצירות אמנות בסגנון אבוריג'יני. החלטתי בינתיים לוותר על רכישת דידג'ירידו עד שאגיע אל אליס ספרינגס ; קניתי לעצמי רק דגלון של הטריטוריה הצפונית לאוסף הדגלים שלי.

חנות לאמנות אבוריג'ינית

שינה וחוסר שינה

בגלל החום הנורא ויתרתי על ביקור במוזיאון הכלא של דרווין. חזרתי אל האכסניה לשנ"צ ארוכה של 3 שעות, ואחריה סידרתי את התיק והתרמיל שלי לקראת היציאה לשמורת הטבע קקדו. 

בגלל שמחר יש לי יום הולדת 27, החלטתי לצאת הערב לאחד מהפאבים-מועדונים של דרווין. לא חזרתי מהמועדון מאוחר מדי, אבל אז פשוט לא הצלחתי להירדם באכסניה. נכנסתי ויצאתי מהמיטה מספר פעמים, אך זה לא ממש עזר. כך עבר עלי לילה ללא שינה בדרווין. בעיקר הייתי בחששות שלא אהיה עירני בטיול שלי מחר. כנראה ששנת הצהריים הארוכה הייתה די מיותרת...

יום 99: דרווין

31.03.2010

טיסה לדרווין

נסעתי אל שדה התעופה הבינלאומי של קיינס והגעתי אליו יותר מדי מוקדם ; זו הפעם הראשונה בחיי שבה טסתי בטיסה פנימית במדינה, ולא ידעתי שיכולתי להגיע סמוך יותר למועד הטיסה. הצטערתי שלא קניתי ספר זול בקיינס, כי הספרים בנמך התעופה היו מאד יקרים. בזמן ההמתנה פגשתי שוב את ליה וסבין, שטסו איתי אל דרווין בטיסה של חברת גֶ'טְסְטָאר (Jetstar). הטיסה ארכה כשעתיים וחצי, ובסופה הגעתי לדַרְווִין (Darwin) - בירתה של הטריטוריה הצפונית (Northern Territory) של אוסטרליה.

מרכז דרווין לקראת הנחיתה

הטריטוריה הצפונית

החלק הרביעי של המסע הזה הביא אותי למדינה השלישית שלי באוסטרליה (למי שלא עקב, החלקים הקודמים היו האי הצפוני של ניו זילנד, האי הדרומי, והחוף המזרחי של אוסטרליה).

הטריטוריה הצפונית הייתה עד שנת 1978 חלק ממדינת אוסטרליה הדרומית, ולא נהנתה מזכויות אוטונומיות כמו שאר מדינות אוסטרליה. גם היום היא עדיין לא נחשבת לגמרי כמדינה - אלא עדיין מוגדרת כטריטורייה. אוכלוסיית הטריטוריה הצפונית היא נמוכה מכל מדינות אוסטרליה: פחות מ-250,000 איש בשטח מדברי עצום.

דגל הטריטורייה עוצב כבר בשנת 1911, אבל רק עם הפיכתה לעצמאית קיבל הדגל חותם רשמי להנפה. הוא בולט בשונותו מדגלי אוסטרליה האחרים בכך שהוא אינו כולל את הדגל הבריטי או את הים הכחול. הוא כולל שליש שחור המציג את כוכבי הצלב הדרומי בצבע לבן, ושני שלישים בצבע חום-חרדלי (אוכּרה) שעליהם מופיע שושן סְטוּרְט - הפרח הסמלי של הטריטורייה - בצבעי שחור ולבן. לדעתי, זהו הדגל המיוחד ביותר מבין דגלי אוסטרליה - כזה שבאמת מייצג את הארץ ולא מנציח את הקשר הרופף לכתר הבריטי.

דגל הטריטוריה הצפונית

ערב ראשון בדרווין

מזג האוויר בדרווין הזכיר לי את החום הלחות של ישראל - ובלי הגשמים הטרופיים של קיינס. ישנתי כאן באכסנית צִ'ילִיס (Chillis Backpackers), שממוקמת במרכז העיר. את הערב הראשון העברתי בעיקר בסיבובים במרכז כדי להתמצא בעיר ולתכנן את הטיול שלי מחר. דרווין היא עיר קטנה ונחמדה מאד - ואפילו במרכזה היא לא נראית כמו מטרופולין ענק וסואן כדוגמת סידני. בכל זאת, אוכולוסייתה הרבה יותר קטנה מחולון, שממנה אני מגיע...