זקינתוס - חלק שני

המשך לפוסט הקודם לדירוג עשר החווית שהכי אהבתי בזקינתוס:

3. חוף הספינה הטרופה

ביום הרביעי שלנו בזקינתוס נסענו עם הרכב לכיוון צפון. הדרך עצמה לא הייתה ארוכה מבחינת הקילומטרים, אבל בזקינתוס אי אפשר לנהוג מהר מדי. היעד העיקרי שלנו להיום היה חוף הספינה הטרופה - החוף המפורסם ביותר באי, ואחד מהמפורסמים בכל אירופה. שמו הרשמי של החוף הוא נַבָאגִיוֹ (Navagio, Ναυάγιο).
את החוף אפשר לראות בשתי דרכים: דרך הים אן דרך היבשה. הדרך הימית דורשת שייט מאחד מהנמלים של האי עד החוף. נכון לשנת 2024 אסור למטיילים להגיע אל החוף עצמו, עקב קריסת סלעים בו ב-2022, שלמרבה המזל לא הסתיימה בהרוגים. בדרך היבשתית (שבה בחרנו) מגיעים לנקודת תצפית כדי להביט על החוף ועל הצוקים המקיפים אותו. זוהי נקודת תצפית בלבד ואין אפשרות לרדת ממנה אל החוף.

הגענו לאיזור החנייה של חוף נבאגיו ומשם ציפתה לנו הליכה קצרצרה עד למרפסת תצפית מאולתרת, בה אפשר לראות זווית מסוימת של החוף. רוב התיירים ממשיכים מכאן לנקודת התצפית השנייה, שבה אפשר לראות את החוף בכל יופיו. החסרונות כאן: יש ללכת בין סלעים (ולכן נעליים סגורות מומלצות) וקיים כאן עודף מעיק של תיירים. הליכה קצרה הביאה אותנו לצוק התצפית, בו היינו צריכים לפלס את דרכנו בין תיירות יפניות, שחשבו שהן הגיעו לנקודת תצפית פרטית משלהן. ועדיין, הנוף בהחלט הצדיק את ההגעה לכאן: מפגש צבעים מהפנט של כחול, ירוק, לבן - וספינה טרופה אחת באמצע. 
דירוג לחוויה: ✪✪✪✪✪

חוף הספינה הטרופה (נבאגיו)

סירות מול הספינה הטרופה (היה אסור לעלות אל החוף בעת הביקור שלנו בזקינתוס)

4. מנזר אנאפוניטריה

מחוף נבאגיו התחלנו את דרכנו חזרה לכיוון הווילה שלנו, עם שתי עצירות קצרות בדרך. הראשונה הייתה לא רחוקה - דקות נסיעה בודדות: מנזר אַנָאפוֹנִיטְרִיָה (Anafonitria, Αναφωνήτρια). המנזר נמצא סמוך לעיירה, שנקראה על שמו. הוא נבנה עוד במאה ה-14 וידוע בכך שהקדוש המקומי, סנט דיוניסיוס, העביר כאן את שנותיו האחרונות. 
הכניסה למתחם המנזר היא בחינם. הוא עצמו היה שליו ומרגיע. ברחבה שמחוץ לו נמצאות חנויות מזכרות ומסעדות, כך שזו גם יכולה להיות תחנה נחמדה לעצירה והתרעננות. אנחנו עצרנו כאן לדקות בודדות והמשכנו הלאה בדרכנו.
דירוג לחוויה: ✪✪✪

במנזר אנאפוניטריה

5. אקסו חורה

התחנה הבאה והאחרונה שלנו להיום הייתה בכפר אֶקְסוֹ חוֹרָה (Exo Chora, Έξω Χώρα). הכפר נמצא בצידו המערבי של האי וחלפנו בו כשהיינו בדרכנו לחוף הספינה הטרופה. הוא מפורסם בעץ הזית העתיק שניצב במרכזו - עץ בן כ-2000 שנה ; קשה לפספס אותו מוקף בתיירים. 

עצרנו בכפר כדי לחזות בעץ המרשים. אקסו חורה היה עבורנו גם תחנת עצירה מושלמת באמצע הדרך לווילה שלנו, שבדרום האי. ישבנו באחת מהטברנות (גבינת פטה, אלא מה) וביקרנו בחנות מקומית לסבונים, קרמים ותכשירים אחרים. בהחלט מומלץ לעצור כאן - לא רק בגלל העץ.
דירוג לחוויה: ✪✪✪✪

עץ הזית העתיק באקסו חורה

חנות מקומית באקסו חורה

(המשך בפוסט הבא)

זקינתוס - חלק ראשון

ירח דבש בזקינתוס

השבוע חזרתי (ובעצם - חזרנו) מירח דבש בזקינתוס (Zakynthos, Ζάκυνθος). אלו היו אחד-עשר ימים נפלאים של טיולים, אוכל טוב ומנוחה.
זה היה הביקור הראשון שלי באיים היוניים (Ionian islands). לפי רשימת היעדים שאני סופר, זהו היעד ה-53 שלי.
מכיוון וזה היה ירח דבש, בחרנו ללון בווילה פרטית במתחם Keri Villas - כעשרים דקות נסיעה דרומה מהעיר הראשית ומאיזור שדה התעופה. הייתה לנו שם בריכה פרטית ונוף אל איזור לִימְנִי קֶרִי (Limni Keri, Λίμνη Κερίου) והאי מרתוניסי. חבילת הנופש כללה טיסות (מאמסטרדם וחזרה אליה), את הווילה ורכב שכור - בלעדיו אי אפשר להסתדר באיזור זה של האי.

הנוף מהמרפסת שלנו קצת אחרי הזריחה

הווילה והבריכה

בחרתי לכתוב על עשר חוויות (פעילויות, מסעדות ומקומות) שחווינו בזקינתוס. סידרתי אותן לפי סדר כרונולוגי של הביקור שלנו באי. אציג אותן בפוסט הזה ובבאים אחריו:

1. טברנת ווינדמיל

רצינו להגיע אל המסעדה הזאת כבר בערב הראשון שלנו באי. זה לא הסתדר לנו עם לוח הזמנים ובסוף הגענו אליה למחרת בצהריים כדי לבדוק את המקום. ווינדמיל (Windmill) נקראת ע"ש טחנת הרוח הקטנה שניצבת לידה. היא ממוקמת באיזור לימני קרי, כ-15-20 דקות נסיעה דרומה מהעיירה זקינתוס. מכיוון מהווילה שלנו הייתה באותו האיזור, זמן הנסיעה עבורנו היה רק 5 דקות. בתקופה בה ביקרנו, הטברנה הייתה פתוחה משעות הבוקר עד חצות, אבל תמיד כדאי להתעדכן בשעות לפי העונה.

קודם כל - הנוף כאן מדהים: זווית שונה על לימני קרי ועל האי מרתוניסי. האוכל בווינדמיל היה נפלא: בביקור הראשון שלנו הסתפקנו רק ביוגורטים יווניים עם תוספות, אך בימים הבאים שבנו לארוחת ערב, עוד יוגורטים וארוחת צהריים. המנות גדולות, עשירות, טעימות ומשביעות. המגוון היה גדול ומספק והצוות אף התחשב בדרישות הדיאטה המחמירות של בעלי וידע להמליץ על מנות מתאימות.

ואם כבר הזכרתי את הצוות - תמיד התקבלנו שם בחיוך, וכמובן שבביקורים החוזרים כבר זיהו אותנו. בביקור האחרון הם נפרדו מאיתנו לשלום באופן מרגש. אני לא יודע אם אשוב אי פעם לזקינתוס, אבל אם כן - זו תהיה המסעדה שאשוב אליה.
המחירים: הוגנים בהחלט, בעיקר כשמדובר במסעדה טובה ובמיקום שכזה. זה לא יהיה המקום הכי זול שתאכלו בו בזקינתוס, אבל הוא בהחלט יהיה שווה את הביקור.

בחודש יוני המסעדה לא הייתה מלאה לחלוטין, אבל אני כן ממליץ על הזמנת מקום מראש - בעיקר כשמדובר בחודשי הקיץ ובארוחות צהריים וערב. צריך רכב כדי להגיע לכאן והחנייה היא בעיקולי הכביש הסמוכים למסעדה. 

דירוג למסעדה: ✪✪✪✪✪

ארוחת צהריים אחרונה בטברנת ווינדמיל

קינוח אחרון עם הנוף של האי מרתוניסי

2. שייט מאגיוס סוסטיס: צבי-ים, מערות כחולות והאי מרתוניסי

הכותרת קצת ארוכה, אבל היא אכן מתארת "שלושה באחד". ביום השלישי שלנו באי הגענו אל העיירה אגיוס סוסטיס (Agios Sostis, Άγιος Σώστης) כדי להפליג לשייט שכולל 3 פעילויות. את הכרטיס רכשנו דרך חברת Happy Traveler in Zante, שלמרבה הצער אני לא יכול להמליץ עליה. 
הגענו מוקדם אל השייט הראשון שייצא ב-9:30. רצינו להגיע אל האי מרתוניסי (Marathonisi, Μαραθονήσι) לפני המוני התיירים. השייט דווקא התחיל באופן נחמד: הקפנו את האי הקטנטן קמאו (Cameo), הסמוך לנמל של אגיוס סוסטיס. קמאו מחובר בגשר עץ אל היבשה ואפשר לבקר בו באופן עצמאי בעת הביקור באגיוס סוסטיס. הוא אי קטן וסלעי, אך יש בו חוף ים קטנטן בצידו המרוחק מזקינתוס. הכניסה לקמאו היא בתשלום, אך את הגשר אפשר לחצות בחינם.

היעד הראשון של ההפלגה היה חופה של העיירה לאגאנס (Laganas, Λαγανάς) - אחד מהמקומות הטובים לצפייה בצבי-ים. הגענו לשם, מנוע הסירה הודמם והתחלנו לחפש צבי-ים. בשעת הבוקר ביום בהיר היה קל להבחין בהם על קרקעית הים. היינו צריכים להמתין זמן קצר עד שהם עלו לנשום אוויר ואנחנו יכולנו לצלם אותם. צפינו במספר צבים יפהפיים והמשכנו הלאה.

היעד הבא שהובטח לנו היו מערות קרי (Keri caves), הנמצאות בדרומו של זקינתוס. כאן מגיעה הסיבה לאי-ההמלצה שלי על חברת Happy Traveler - הם לא באמת לקחו אותנו לשם. הסירה הגיעה אל מערות כחולות נחמדות לצוקיו של האי מרתוניסי... אבל לא למערות קרי שהיו בתוכנית הטיול. כשהסירה הסתובבה לכיוון חוף מרתוניסי ולא המשיכה דרומה, לא בדיוק הבנתי מה קורה. עגנו בחוף מרתוניסי ושאלתי את הקפטן מה לגבי מערות קרי? - התשובה שקיבלתי הייתה שראינו מערות כחולות ושזה אותו דבר. עבורי זה לא היה.

בינתיים יצאנו אל חוף מרתוניסי - "אי הצבים", שגם אליו מגיעים צבי הים ומרחוק הוא בעל צורה של צב. העברנו זמן-מה על החוף וברחצה במים הנקיים. כשסיימנו נאלצנו להמתין מעט עד שהגיעה סירה של החברה שלנו כדי לאסוף אותנו בחזרה אל אגיוס סוסטיס.

כשחזרנו, התלוננתי אצל המנהל של החברה וביקשתי החזר על החלק של מערות קרי. הוא אמר שהוא יוציא אותנו לשייט קצר אל המערות. אז עלינו על השייט ו... שוב לקחו אותנו לראות צבים (שוב היה נחמד) ואז הדרמנו אל איזור כף מרתיה (Cape of Marathia, Ακρωτήρι Μαραθιάς) אבל שוב לא הגענו אל מערות קרי. משם המשכנו שוב אל מרתוניסי ובחזרה לאגיוס סוסטיס. את מערות קרי לא ראינו וכנראה גם לא נראה. אז למי שרוצה תמורה לכספו, אני לא אמליץ על החברה הספציפית הזאת.

דירוג לחוויה: ✪✪✪✪ (כי אני לוקח בחשבון את הצבים ואת שאר התחנות שכן ראינו).
(דירוג לחברת Happy Traveler in Zante: ✪✪)

הנמל הקטן של אגיוס סוסטיס. ברקע - האי הקטן מרתוניסי, שגם נראה כמו צב.

צב-ים לחופי לאגאנס

בתוך אחת המערות הכחולות שבאי מרתוניסי

כף מרתייה

בחוף מרתוניסי

מבט על חופו של האי קמאו בעת השייט

(המשך בפוסט הבא)

יעדים: הטריטוריות היווניות

אני שמח לפתוח פינה חדשה בבלוג שלי (בין היתר כי קצת נמאס לי לכתוב רק על הטיולים האישיים שלי) - פינת "יעדים". כאן אסקור את הטריטוריות והמדינות מתוך רשימת היעדים של ארגון "Travelers' Century Club", או בקצרה - TCC.

את הטריטוריות אסקור בקבוצות קטנות, כשלכל הטריטוריות בקבוצה מסוימת יהיה מכנה משותף. בפרק הראשון אסקור טריטוריות בעלות זיקה יוונית: יוון, כרתים, האיים הדודקאנסיים, האיים היוֹנים וקפריסין.

יוון 

כשמדברים על טריטוריות "יווניות" כמובן שצריך לפתוח עם יוון - המדינה המרכזית בקבוצה. יוון (Greece) שוכנת לחופו של הים התיכון בין הים האגאי, המפריד בינה לבין טורקיה, והים היוֹני, המפריד בינה לבין איטליה. יוון מחולקת בדרך כלל במדריכי הטיולים לשני חלקים עיקריים: הראשון - יוון היבשתית - זאת המחוברת לאירופה ; והשני - איי יוון הפזורים בימים האגאי, היוני והתיכון. לעומת זאת, הכללים המיוחדים של ארגון TCC מביאים לחלוקה מעט שונה של המדינה ובכך מפצלים את המדינה לארבע טריטוריות נפרדות:
1. יוון (היבשתית יחד עם חלק מקבוצות האיים שבים האגאי).

2. האי כרתים.

3. האיים הדודקאנסיים.

4. האיים היונים.

מפה מתוך Google Maps עליה סימנתי את הטריטוריות היווניות: (1) - יוון, הכוללת את יוון היבשתית ואת קבוצות האיים: (A) - האיים הסרוניים, (B) - האיים הקיקלאידיים, (C) - האיים הספורדיים, (D) - האי אלבה ו-(E) - האיים בצפון-מזרח הים האגאי. ארבעת הטריטוריות הנוספות הן: (2) - האי כרתים, השייך ליוון (3) האיים הדודקאנסיים, שייכים ליוון, (4) - האיים היונים, גם הם חלק ממדינת יוון ו-(5) - קפריסין, מדינה עצמאית.

"יוון" כוללת כאמור את יוון היבשתית ואת קבוצות האיים הפזורות בים האגאי. בירת המדינה והעיר הגדולה בה היא אתונה ואילו העיר השניה החשובה בגודלה היא סַלוֹנִיקִי (Thesalloniki) שבצפון יוון. חצי האי פֶּלוֹפּוֹנֶסוּס, הנמצא בחלקה הדרומי של יוון היבשתית, הפך במאה הקודמת לאי עקב כריית תעלת קוֹרִינְתוֹס בלשון הצרה המחברת אותו אל שאר יוון היבשתית. תעלה זו מחברת כיום את הים הסרוני עם המפרץ הקורינתי. 

יוון היבשתית כוללת בתוכה גם מדינה אוטונומית בשם "הר אַתוֹס" (Mount. Athos). הר אתוס נמצא על לשון יבשה היוצאת מצפון יוון אל הים האגאי. יושבים בו כמה מאות נזירים בעשרות מנזרים והם מנהלים את המדינה באופן נפרד משאר יוון. הכניסה להר אתוס מותרת אך ורק לגברים בוגרים ונעשית בתיאום מראש מול הנזירים. למעשה, ממשל הר אתוס לא רק שאוסר על כניסת נשים - אלא על כניסת כל בעל חיים ממין נקבה.

קבוצות האיים העיקריות הכלולות בתוך קטגוריית יוון הן:

1. האיים הסרוניים (Saronic Islands) - איים בצפון הים האגאי, הקרובים יחסית לאתונה. הִידְרָה (Hydra) הוא אחד מהאיים המפורסמים בארכיפלג הזה, וידוע גם בתור "אי החמורים". ניתן לבקר בהם בטיול יום מאתונה ופיראוס.
2. האיים הקיקלאידיים (Cyclades Islands) - קבוצת איים בדרום הים האגאי, ששמם ניתן להם עקב צורת סידורם הכביכול-מעגלית. סנטוריני, איוס, מיקונוס ונקסוס הם מהמפורסמים בקבוצת האיים הגדולה הזאת, שכוללת מעל 200 איים ואיונים (חלקם לא מיושבים). 
3. האיים הספּורדיים (Sporadic Islands) - קבוצת איים פחות מוכרת לתיירים, הנמצאת בצפון מערב הים האגאי.
4. האי אביה (Euboea / Evia) - האי השני בגודלו ביוון (אחרי כרתים). מראהו על-גבי המפה מעט מטעה, וניתן לחשוב שהוא חלק מיוון היבשתית - אך לא, מדובר באי. אביה מחובר בשני גשרים אל יוון היבשתית.
5. האיים בצפון-מזרח הים האגאי - זהו שם לאותם איים שאינם נכללים בקבוצות האחרות. איים אלו נמצאים (בהתאם לשמם) בצפון-מזרח הים האגאי, סמוך לגבול הימי עם טורקיה. רובם שייכים ליוון ומעטים מהם נמצאים תחת ריבונות טורקית. קטגוריה זו אינה כוללת את האיים הדודקאנסיים, שנחשבים לפי ארגון TCC כטריטוריה בפני עצמה עקב מספר תושבים גדול.

כרתים

כְּרֵתִים (Crete) הוא האי היווני הגדול ביותר והאי החמישי בגודלו בים התיכון. הוא גם האי היווני המאוכלס ביותר - מעל 600 אלף איש חיים בו, ולכן הוא נחשב כטריטוריה נפרדת משאר יוון לפי חלוקת ה-TCC. במדינת יוון, כרתים נחשב למחוז בפני עצמו. בירת המחוז היא הֶרַקְלִיוֹן (Heraklion).

האיים הדודקאנסיים

זוהי קבוצה של 12 איים גדולים ועוד כמה איונים קטנים, הנמצאת בדרום-מזרח הים האגאי, ממש סמוך לגבול הימי עם טורקיה. למעשה, האיים הדּוֹדֶקַאנֶסִיים (Dodecanese Islands) סמוכים יותר לחופי טורקיה מאשר ליוון היבשתית. 

אולי שמה הרשמי של קבוצת האיים אינו מצלצל מוכר לכל אחד, אבל מדובר באחת מקבוצות האיים המתוירות ביותר על ידי ישראלים: רוֹדוֹס (Rhodes), קוס וקרפאתוס הם שלושה מהאיים המפורסמים של הארכיפלג. רודוס הוא האי הגדול בטריטוריה, והעיר רודוס משמשת כבירת מחוז האיים הדודקאנסיים.

האיים היונים

האיים היוֹנִים (Ionian Islands) יושבים ברובם בים היוני, המפריד בין יוון לקצה המגף האיטלקי. מעטים מהאיים הנכללים בקבוצה, יושבים בעצם דרומית לחצי-האי פלופונסוס - ולא בדיוק בים היוני. בדומה לאיים הדודקאנסיים ולכרתים, גם הם נחשבים כטריטוריה נפרדת עקב מספר תושבים גדול-יחסית וגם בגלל סיבות היסטוריות: לתקופה קצרה בראשית המאה ה-19 האיים היונים התאגדו ליישות מדינית נפרדת בשם "רפובליקת שבעת האיים".

האי המפורסם ביותר מבחינה תיירותית בקבוצת איים זו הוא זקינתוס.

קפריסין

קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון, אחרי סיציליה וסרדיניה. כללתי את קפריסין (Cyprus) ברשימת הטריטוריות היווניות, למרות שמדובר במדינה עצמאית - מכיוון שלרפובליקת קפריסין יש זיקה חזקה ליוון.
עקב חשש מאיחוד של קפריסין עם יוון, פלשה טורקיה לצפונו של האי בשנת 1974 והקימה בו מדינה בשם "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין". מדינה זו מוכרת כיום אך ורק על ידי טורקיה ואזרבייג'אן. שאר מדינות העולם רואות את רפובליקת קפריסין כריבונית האי כולו.
בנוסף לחלוקת האי לחלק "טורקי" ולחלק "יווני", בקפריסין נמצאים שני שטחים ריבוניים של הממלכה המאוחדת - אַקרוֹטִירִי (Akrotiri) ודֶקֶלְיָה (Dhekelia) המשמשים כבסיסי צבא בריטניה. כדי לסבך את העניין טיפה יותר, בתוך שטח דקליה נמצאות כמה מובלעות השייכות לרפובליקת קפריסין...
ארגון TCC רואה את קפריסין כמחולקת לשניים: "קפריסין" ו"צפון קפריסין". אקרוטירי ודקליה והמובלעות הקפריסאיות אינן נחשבות כיעדים נפרדים, אלא פשוט כחלק מרפובליקת קפריסין.

יוון, יום 6: אתונה

17.11.14

הגנים הלאומיים

את יומו האחרון של הטיול ביוון ניצלנו לביקור באתרים נוספים באתונה, שלא הצלחתי לשלב במסלולים של היומיים הראשונים והעמוסים שלנו בעיר.

בבוקר יצאנו מהמלון והתחלנו ללכת לכיוון גבעת ליקאביטוס. בדרך אליה עברנו בתוך הגנים הלאומיים, הסמוכים לפרלמנט וכיכר סינטגמה. אמנם כבר נכנסנו אל הגנים ביום השני שלנו בעיר, אך הפעם בחרנו במסלול טיפה שונה. בשעה כל כך מוקדמת היינו כמעט לבד כאן ; עברנו ליד בריכה מלאכותית וליד גן חיות פשוט. חצינו את שארית הגן ויצאנו מצידו השני.

בוקר בגנים הלאומיים

גבעת ליקאביטוס

המשכנו לצעוד אל עבר גבעת לִיקַאבִּיטוּס (Lycabettus, Λυκαβηττός), הפסגה הכי גבוהה באתונה, המתנשאת לגובה 277 מטרים. יש אפשרות לטפס אל הגבעה ברגל, אבל אנחנו החלטנו להשתמש ברכבל התת-קרקעי. על-מנת להגיע אל הרכבל עדיין צריך לטפס מדרגות רבות ברחובות התלולים, הנמצאים במורד הגבעה. בחרנו ללכת ברחוב פְּלוְטַארְכוּס (Πλουταρχου), המוביל אל הכניסה לרכבל וקנינו כרטיס הלוך ושוב אל הגבעה. הרכבל נוסע בתוך צלע ההר, ומזכיר את הכרמלית של חיפה.  

במרומי הגבעה יש כמה מסעדות לתיירים, כנסייה לבנה קטנה בשם אַיוס יֶאוֹרְיוֹס (Agios Georgios), תיאטרון ליקאביטוס ומרפסת תצפית. אנחנו כמובן הגענו הנה בעיקר בשביל מרפסת התצפית. מכאן יכולנו לראות את כל אתונה ולסקור את כל האתרים בהם ביקרנו ביומיים הראשונים שלנו בעיר. הכי קל היה להבחין בגבעת האקרופוליס ואף יכולנו להבחין במרחק בנמל של פיראוס השכנה.

אמא מטפסת אל תחנת הרכבל

תחנת הרכבל

מבט על אתונה. ברקע - פיראוס

כנסיית איוס יאוריוס

המוזיאון לאמנות קיקלאידית

ירדנו מגבעת ליקאביטוס עם הרכבל והלכנו אל מוזיאון בו רציתי מאד לבקר, המוזיאון לאמנות קיקלאידית (Museum of Cycladic Art). המוזיאון מוקדש בעיקר לאמנות שנמצאה בקבוצת האיים הקיקלאידים - מעל 200 איים ואיונים בים האגאי. למוזיאון ארבע קומות של תצוגות, כשכל אחת מהן מוקדשת לתקופה שונה ; למעשה - לא כל הקומות מוקדשות כיום לאמנות מהאיים הקיקלאידים. הפסלים הקיקלאידים הנפוצים ביותר מציגים גוף לבן, עם פנים זוויתיות ללא ציון של העיניים. המזכרות של המוזיאון היו מאד יקרות, ואני העדפתי לקנות לעצמי חיקוי של פסלון קיקלאידי בחנויות המזכרות של רובע פלאקה (שם המזכרות זולות וגם המגוון גדול יותר). 

בניין המוזיאון לאמנות קיקלאידית

"אנגרי בירדס", גירסת יוון העתיקה

פסל קיקלאידי טיפוסי

חזרה הביתה

בדרך חזרה מהמוזיאון לאמנות קיקלאידית למלון ראינו שמתחילה התארגנות להפגנה הגדולה, שעליה סיפרו לנו אתמול. נחנו עוד קצת במלון, סיימנו לארוז וביצענו את הצ'ק-אאוט (לשמחתי קיבלנו אישור לצ'ק אאוט מאוחר). המשכנו מכאן לסיבוב אחרון בשכונת פלאקה האהובה למטרות ארוחת צהריים וקניית מזכרות אחרונות.  

כששבנו אל המלון כדי לאסוף את המזוודות, נאמר לנו שתחנת הרכבת הקרובה בכיכר סינטגמה עדיין סגורה בגלל ההפגנה, ולכן עלינו ללכת עד התחנה של שכונת מונסטיראקי. ההליכה הזו בעצם הרחיקה אותנו משדה התעופה, אך זו הייתה תחנת הרכבת הקרובה ביותר אלינו (וכזו שלא הצריכה מעבר בתוך ההפגנה). הרכבת התחתית הגיעה, ונסענו איתה עד שדה התעופה ; בדרך היא פשוט דילגה על אותן תחנות סגורות. 

לאחר שישה ימים ביוון - ביקור ראשון עבורי ושלישי עבור אמא - שבנו אל ישראל. אני יודע שיש לי עוד המון מה לראות כאן, והבטחתי לעצמי לשוב בעתיד.

מנוחה אחרונה במלון

דגל יוון. מקווה לשוב בקרוב

יוון, יום 5: דלפי

16.11.2014

אל דלפי

השכמנו מוקדם בבוקר כדי להתכונן ליום הסיור המודרך בדלפי. זכינו לצפות מחלון חדר המלון בהר ליקאביטוס ובכיכר סינטגמה מתעוררים, אכלנו בזריזות את ארוחת הבוקר ולבסוף ירדנו אל הלובי כדי להמתין לאיסוף לסיור. מכאן יצאנו עם קבוצה של חברת Key Tours לסיור יום בדלפי, הנמצאת צפונית-מערבית לאתונה, סמוך לים הקורניתי. המדריכה שלנו להיום הייתה מריה, והיא מאד אהבה לדבר. מריה אמנם הייתה מלאה בידע על ההיסטוריה היוונית ועל המקומות בהם ביקרנו, אך הטון המונוטוני שלה מעט חיבל בהנאה.

הנסיעה לדלפי ארכה כשעתיים וחצי, כולל עצירה לכמה דקות עבור קפיטריה, חנות מזכרות ושירותים... משהו די רגיל בסיורים מהסוג הזה.

מבט מהמלון

דלפי

מזג האוויר היום המשיך להיות ערפילי - בעיקר כשהגענו אל דֶּלְפִי (Δελφοί, Delphi - במקור ביוונית, נהגה "דֶּלְפוֹי"). דלפי הייתה ידועה ביוון העתיקה כלב העולם: לפי סיפורי המיתולוגיה היוונית, זאוס שחרר שני נשרים בקצוות העולם, והם נפגשו מעל דלפי. באתר אף נמצא שחזור של האבן המסמלת את מקום המפגש של הנשרים. כמו כן, דלפי הייתה מקום המקדש לאל אפולו, וכאן מוקם האוֹרַאקֵל של דלפי - מקום מושבה של כוהנת, שזכתה בתואר "פִּיתְיָה". נבואותיה של הפיתיה היו ידועות בכל רחבי יוון ואף מחוצה לה. העולים לרגל אל האוראקל שילמו מס והקריבו קורבן על מנת לזכות לתשובות מן הפיתיה. הכוהנת עצמה ישבה על כסא בעל שלוש רגליים מעל סדק באדמה ; האדים שעלו מן הסדק כנראה הכניסו אותה למצב של טראנס ו"העניקו" לה את כוחות הניבוי. נבואותיה של הפיתיה היו מעורפלות, וכהן ממקדש אפולו פירש אותן כראות עיניו עבור העולים לרגל. האוראקל של דלפי ירד מגדולתו עם הכיבוש הרומי, והפיתיה האחרונה סולקה ממנו במאה הרביעית לספירה עם התנצרות האימפריה.

החפירות באתר האריכאולוגי של דלפי העתיקה החלו בסוף המאה ה-19. במהלך הסיור הלכנו ב"דרך הקדושה", חלפנו ליד בית האוצר האתונאי המשוחזר עד שהגענו אל שרידיו של מקדש אפולו. אל האצטדיון, שאירח בעבר את המשחקים הפיתיים, לא יכולנו להיכנס - אלא רק הבטנו בו מבחוץ. 

בית האוצר האתונאי

מה שנשאר ממקדש אפולו

עמוד יוני בדלפי

מוזיאון דלפי

מהאתר הארכיאולוגי נסענו בנסיעה קצרה אל המוזיאון הארכיאולוגי של דלפי (Αρχαιολογικό Μουσείο Δελφών). המוזיאון הוקם בשנת 1903, וחודש לאחרונה בשנת 2003. הוא כולל 14 חדרי תצוגה גדולים עם ממצאים מהאתר הארכיאולוגי שבו ביקרנו. המוצגים המפורסמים ביותר במוזיאון הם פסל האבן של הספינקס מנַאקְסוֹס, ופסל הברונזה של הרָכָּב מדלפי. פסל הברונזה פוסל בשנת 474 לפנה"ס, והתגלה מחדש בשנת 1896. הוא מציג נהג מרכבה בגודל אמיתי, עם פיסול לרמת הפרטים הקטנים ביותר. כמו כן נמצאת במוזיאון אבן האוֹמְפָאלוֹס - זו שמייצגת את מרכז העולם.

מריה ליוותה אותנו בכל חדרי המוזיאון והסבירה על המוצגים החשובים. בסופו של הסיור קיבלנו זמן פנוי להסתובב במוזיאון, לפני שהמשכנו אל היעד הבא.

הספינקס מנאקסוס

הרכב מדלפי

פניו של הרכב מדלפי

ארוחה ונוף

מהמוזיאון המשכנו אל ארוחת צהריים במסעדה מקומית. בסיום הארוחה יצאנו אל מרפסת התצפית של המסעדה כדי לצפות בנוף של הים הקורניתי, המפריד בין רוב יוון היבשתית לחצי האי פֶּלוֹפּוֹנֶס. היה מעט קשה להבחין בים המרוחק, בעיקר בגלל העננים, וקרני השמש שהגיעו מולנו.

אמא במרפסת התצפית

אראכובה

היעד האחרון לסיור היה העיירה אַרָאכוֹבָה (Arachova, Αράχωβα). זוהי עיירה תיירותית קטנה, היושבת סמוך לצוק תלול. עצרנו כאן לזמן קצר, אפילו קצר מדי לטעמנו, כדי שנוכל להתרשם מהנוף של העיירה ולבקר בחנויות המזכרות הפרושות לאורך הרחוב הראשי שלה.
לאחר שבקושי הספקנו להתרשם מאראכובה הקטנה, עלינו בחזרה אל רכב הסיור, וכעת ציפתה לנו נסיעה של שעתיים וחצי אל אתונה. מריה הסבירה לנו ולתיירים האחרים כי מחר צפויות הפגנות במרכז עיר הבירה בשעות אחר הצהריים, וכי חלק מתחנות הרכבת התחתית יסגרו - ובכלל מומלץ להתרחק מאזור כיכר סינטגמה. הבנתי שעלי לשנות את התוכניות שלנו בנוגע לדרך החזרה אל נמל התעופה מחר.
אל אתונה שבנו בשעות הערב.

באראכובה

תצפית על מרכז העיירה אראכובה

יוון, יום 4: קלמבקה

15.11.2014

בוקר ערפילי

התעוררנו הבוקר למזג אוויר לא-מושלם לטיול: קלמבקה וסלעי מטאורה היו מכוסים בערפל כבד. לפני טיול הבוקר שלנו, הספקנו לאכול ארוחת בוקר במלון ובדקנו בקבלה האם אפשר לבצע צ'ק אאוט מאוחר מהחדר. נענינו בחיוב, הודות לעונת השפל בתיירות - וקיבלנו אישור לעזוב את החדר בארבע.

מהמלון אספו אותנו לטיול במטאורה וסביבתה. היינו בקבוצה קטנה של ארבעה אנשים, והמדריך לקח אותנו תחילה אל הכפר הסמוך לקלמבקה - קַסְטְרַאקִי (Kastraki, Καστρακί). עצרנו לכמה דקות בכפר כדי להשקיף על מטאורה מזווית שונה ולראות בית תפילה עתיק.

בוקר בקסטראקי

מגאלו-מטאורו

במסגרת הסיור ביקרנו בשני מנזרים. הראשון היה המנזר הגדול ביותר במטאורה: מֶגַאלוֹ-מֶטֶאוֹרוֹ (Μεγάλο Μετέωρο), שהוקם כבר במאה ה-14. כמו במנזר בו ביקרנו אמש, גם היום היינו צריכים לטפס מדרגות רבות עד שהגענו אל הכניסה למנזר. מגאלו-מטאורו מכיל בתוכו מספר מוזיאונים קטנים בנוגע למנזר עצמו ולהיסטוריה של מנזרי מטאורה. בנוסף, הוא מכיל תצוגה של גולגולות הנזירים, שחיו כאן בעבר. מורבידי משהו.
ממגאלו מטאורו יכולנו גם להשקיף על מנזרים נוספים, שבהם לא ביקרנו - רוֹסַאנו ו-וָארְלָאם. כשחזרנו אל חניית הרכבים כדי להמשיך אל עבר המנזר הבא, הופתענו לפגוש את הכלבה החומה, שליוותה אותנו אתמול בעת ההליכה ביער. נראה כאילו היא מחפשת תיירים נוספים ללוות.

במנזר מגאלו-מטאורו

מגאלו מטאורו

בדרך אל המנזר הבא המדריך שלנו עצר את הרכב בשתי נקודות תצפית המשקיפות על מטאורה. בחלקן יכולנו להתקדם אל ממש אל הסלעים, הבולטים מן הכביש, ולעמוד עליהם בזמן התצלום. אמא לא ממש אהבה את הרעיון של עמידה על הסלעים, אבל הם היו יציבים מספיק. לבסוף היא אפילו הצטרפה אלי לאחת מהתמונות.

עם אמא ומטאורה

מטאורה ואני

מנזר סן סטפנו

המנזר השני בו ביקרנו במסגרת הסיור היה מנזר סַן סְטֶפַנוֹ. המנזר הוקם במאה ה-16 סמוך למנזר השילוש הקדוש (בו ביקרנו אתמול). במהלך הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השניה, הנאצים השתלטו על המנזר ושדדו את אוצרותיו. לאחר המלחמה הגיעו נזירות יווניות אל המנזר, שיקמו אותו והפכו אותו למקום מושבן. כמו בשני המנזרים הקודמים שביקרנו, גם כאן אמא הייתה צריכה ללבוש חצאית בעת הביקור המנזר.

במנזר סן סטפנו

בהמשך הסיור עצרנו בעוד כמה נקודות תצפית סביב מטאורה. בדרך לאחת מהן חלפנו ליד מטיילים שטיפסו בחבלים על אחד מהסלעים - גם זו אחת מהפעילויות המוצעות לתיירים במטאורה.
המדריך לקח אותנו למקום בו ניתן לראות שרידים של התיישבות הנזירים הראשונים באיזור. אלה למעשה כוכים טבעיים בתוך סלעי מטאורה, אליהם נכנסו אנשים שהחליטו לפרוש מחברת בני האדם האחרים. הם טיפסו לתוך הכוכים הקטנים וחיו בהם, ותושבי הכפרים הסמוכים דאגו למחייתם. כיום מה שנשאר במקום הוא שרידים של בניה על הכוכים, כמה חבלים קרועים וסולמות רעועים.

מבט על קסטראקי

כוכים ישנים בסלע, אליהם פרשו המתבודדים

בחזרה לקלמבקה ולאתונה

הסיור הסתיים בצהריים, והמדריך החזיר אותנו אל קלמבקה. מכיוון ויכולנו לנצל את החדר במלון עד שעה מאוחרת, יצאנו תחילה לסיבוב אחרון בעיר. אכלנו ארוחת צהריים באותה המסעדה בה סעדנו אמש, ואחר כך אני החלטתי שאני רוצה לבקר בכנסיה העתיקה של קלמבקה.
זה לא היה פשוט להגיע אל הכנסיה: ציפו לנו המון מדרגות בדרך אליה, ואמא הייתה די מותשת. את גרם המדרגות האחרון היא סורבה לעלות, ואני המשכתי לבדי אל הכנסיה ולתצפית אחרונה על קלמבקה והסלעים האימתניים.
לקראת השעה ארבע עזבנו את החדר והלכנו אל תחנת הרכבת של קלמבקה. כאן ציפתה לנו נסיעה של כחמש שעות עד אתונה. הגענו אל אתונה לקראת השעה עשר בלילה, ומיהרנו אל המלון שלנו. הפעם קיבלנו חדר שונה - עם נוף אל כיכר סינטגמה וגבעת ליקאביטוס. היינו צריכים להירדם מהר, כי למחרת ציפה לנו סיור של יום מלא אל דלפי.

הכנסיה בקלמבקה

תצפית על קלמבקה

הרכבת בקלמבקה

יוון, יום 3: קלמבקה

14.11.2014

נסיעה צפונה

התארגנו מוקדם במלון והפקדנו את המזוודות שלנו בשמירת חפצים במלון. לקחנו איתנו רק תיקי גב קטנים ליומיים הקרובים ויצאנו עם הרכבת התחתית אל עבר תחנת לַרִיסָה (Larissa, Λαρίσης). מתחנה זו יוצאות רכבות למרכז וצפון יוון.

את כרטיסי הרכבת ליעד הבא שלנו כבר הזמנתי מראש מהארץ. אין הרבה רכבות ישירות לקלמבקה, והעדפתי שלא להאריך את המסע על ידי החלפת רכבות באמצע הדרך. עלינו על הרכבת של חברת TrainOSE (או ביוונית: ΤραινΟΣΕ) וציפתה לנו נסיעה של כחמש שעות לכיוון צפון-מערב. המרחק עצמו לא היה גדול, אבל הרכבת היוונית נסעה באיטיות די מעצבנת. במהלך מרבית הדרך הנוף בחוץ לא היה מי-יודע-מה-מרשים. עברנו הרבה תחנות קטנות יותר וקטנות פחות, ובשלב מסוים אף הצלחתי להירדם.

בדרך לקלמבקה

קלמבקה

הרכבת אמנם הייתה איטית, אבל לפחות עמדה בזמנים. אחר הצהריים הגענו אל העיירה הקטנה קַלַמְבַּקָה (את שמה ניתן לכתוב Kalambaka או בלי ה-m. ביוונית: Καλαμπάκα). זוהי עיירה במחוז תֶּסַלְיָה של יוון ; היא הייתה יכולה להיות סתם תחנת מעבר אלמלא האטרקציה התיירותית, השולטת בקו הרקיע שלה. פשוט אי אפשר לפספס את מֶטֶאוֹרָה (Meteora, Μετέωρα) - המנזרים התלויים הבנויים על סלעי הענק שמעל קלמבקה. 

עוד לפני שהרכבת עצרה, נדהמנו מהיופי של מטאורה - אבל ראשית, היינו צריכים להגיע אל המלון שלנו. הליכה קצרה ברחוב הראשי של קלמבקה הביאה אותנו למלון Kosta Famissi, מלון די מיושן ופשוט, בו קיבלנו יחס נפלא מעובדת הקבלה. לאחר קבלת החדרים היא התקשרה לחברת הטיולים דרכה קבענו סיור למחר בבוקר וביררה לאלו מנזרים מתוך הששה יקחו אותנו. היא הציעה להזמין לנו מונית אל אחד מהמנזרים האחרים של מטאורה, וסיפקה לנו מפה עם שביל חזרה מהמנזר אל העיירה. 

ההצעה שלה התאימה לנו מאד ; בעונת הסתיו לא מתקיימים במטאורה סיורי ערב מאורגנים, ואנחנו מאד רצינו לנצל את אחר הצהריים הפנוי שלנו כאן.

הנוף מחלון החדר שלנו בקלמבקה

מטאורה: מנזר השילוש הקדוש

הצוקים של מטאורה נוצרו במהלך מיליוני שנים עקב שקיעה של סחף מתחת לפניו של ים-קדמון. הסחף ששקע, התגבש עם השנים לאבן גיר ויצר את סלעי הענק הללו.
בימי הביניים החלו נזירים מתבודדים להתיישב במערות ונקיקי סלע בתור הצוקים של מטאורה. במאה ה-14 הקימה קבוצה של נזירים מהר אתוס את המנזר הראשון, והגדול ביותר במטאורה - מֶגַאלוֹ-מֶטֶאוֹרוֹ. בשיאה של התקופה הנזירית במטאורה פעלו בה 24 מנזרים. כיום רק שישה מתוכם נשארו פעילים, ומרבית הנזירים עברו אל האוטונומיה המבודדת של הר אַתוֹס. שניים מהמנזרים עברו הסבה וכיום מאכלסות אותם נזירות בלבד.
בעבר הגישה למנזרים הייתה באמצעות טיפוס בחבלים או דרך מעליות-פרימטיביות בצורת קופסאות הקשורות לחבלים. כך גם תיקשרו הנזירים עם אוכלוסיית קלמבקה, שהעבירה אליהם תרומות מזון. כיום סלול כביש המחבר בין המנזרים לסביבתם, וכן נחצבו מדרגות בסלע המובילות אל המנזרים. מטאורה ומנזריה מוכרזים מאז שנת 1989 כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
נהג מונית הסיע אותנו עד שביל הגישה לאחד ממנזריה של מטאורה - מנזר השילוש הקדוש ("אַייָאס טְרִיאַדַאס", Μονή Αγίας Τριάδος). זהו אחד מהמנזרים הקרובים יותר לקלמבקה, וניתן לראותו מהעיירה עצמה. כמו כל המנזרים במטאורה, גם הוא התרוקן כמעט לגמרי מנזירים - ובשנים האחרונות לא גרו בו מעל לשני נזירים. בשנת 1981 המנזר הופיע בסרט "לעינייך בלבד" מסדרת ג'יימס בונד.
הגישה למנזר השילוש הקדוש אינה פשוטה - משביל הגישה טיפסנו במדרגות חצובות בסלע עד לכניסה למנזר. כאן היינו צריכים לשלם את דמי הביקור (זהים לכל המנזרים) ואמא הייתה צריכה ללבוש חצאית סביב מכנסיה. המנזר עצמו היה נחמד ושלו, אבל מרשים הרבה יותר היה הנוף הנשקף ממנו: הצוקים התלולים של מטאורה - שכאילו צומחים מתוך האדמה, המנזרים הנוספים שתלויים על הסלעים, והעיירה קלמבקה שנפרשת מתחת לסלעי הענק.

מנזר השילוש הקדוש

הדרך אל המנזר חצובה בסלע

מנזרי מטאורה

בחזרה אל העיירה

הייתה לנו אפשרות לנסות לתפוס מונית ביציאה מן המנזר, אך אני שכנעתי את אמא לרדת אל העיירה בשביל המוביל דרך היער. ליד הכניסה לשביל עמדה כלבה קטנה וחומה, שהחליטה ללוות אותנו במהלך הירידה. היא עצרה בכל מקטע דרך וחיכתה שנגיע אליה. הייתה לנו תחושה כאילו היא שמרה עלינו בזמן הצעידה ביער.
השביל עצמו היה די פשוט להליכה (לפחות אם שואלים אותי) ועם הירידה בו, יכולנו לראות את סלעי מטאורה מקיפים אותנו ואת פסגותיהם הולכות ומתרחקות. לאחר שעה קלה הגענו אל שוליה של קלמבקה והסתובבנו כדי להביט בדרך הארוכה אותה ירדנו.
מצאנו בעיירה מקום נחמד לאכול בו את ארוחת הצהריים. השמש כבר כמעט שקעה, ואנחנו חזרנו אל המלון.

הולכים ביער

סלעי מטאורה מעל קלמבקה

אמא עם הכלבה החומה, שליוותה אותנו ביער

ערב בקלמבקה 

בערב יצאנו לאחת מהמסעדות של קלמבקה. אין הרבה מה לעשות בעיירה עצמה - לא מבחינת מקומות בילוי ולא מבחינת אטקרציות תיירותיות. ישבנו במסעדת Archontariki ונהננו מארוחת הערב שלנו. 

ארוחת ערב בארכונטאריקי