אוסטרליה - המיטב

חמשת שיאי הטיול שלי באוסטרליה

כמו שסיכמתי את ניו זילנד בסגנון של "חמשת הגדולים", הנה מגיע גם הסיכום שלי לאוסטרליה. שוב, אין כאן דירוג מ-1 ל-5, אלא האתרים מופיעים לפי הסדר בו הגעתי אליהם במהלך המסע.

1. סידני 

העיר הגדולה באוסטרליה הייתה היעד הראשון והאחרון שלי במדינה המדהימה הזאת. למרות שאני לא נמנה על חובבי הערים הגדולות, נפלתי בקסמה של סידני. אפילו האכסנייה הנוראית הראשונה שלי, ההברזה של אליאן וגניבת הכסף לא קלקלו לי את החוייה. הספקתי לראות כאן את בית האופרה, מגדל סידני, מצעד המארדי גרא, מצעד ANZAC וגם יצאתי לסיור מקסים אל ההרים הכחולים, עם עצירה בגן החיות פדרדייל.

גשר סידני

2. האי פרייז'ר

ללא ספק, כאן טיילתי עם הקבוצה הכי טובה שהייתה לי במסע הזה, והשילוב של הקבוצה ההיא עם אי החול הפסטורלי הזה הביא לאחת מהחוויות הטובות של המסע כולו. האי פרייז'ר ממוקם לחופה המזרחי של אוסטרליה, ובמהלך הטיול בו עברנו בין דיונות חול עצומות, ספינה טרופה, אגמי מים מתוקים ובריכות "שמפניה" של מי-ים. הטיול שולב גם עם לינת שטח, הרבה בירה וכמה דינגו שניסו לגנוב לנו אוכל. 

אגם וובי באי פרייז'ר

3. שמורת קקדו

בפארק הלאומי קקדו טיילתי במשך יומיים עם קבוצה שיצאה מדרווין. פתחנו את הטיול בנסיעה (ארוכה) אל עבר השמורה הענקית, כשבדרך עצרנו לצפות בהאכלת תנינים. טיילנו בין ציורי קיר אבורג'יניים, נופים דרמטיים של שמורת קקדו וארץ ארנהם וכמה תלי טרמיטים. נכון שהזעתי כמו מטורף, אבל זה רק העצים את ההנאה שלי בטבילה בתוך הבילאבונג של המים המתוקים. 

בילאבונג בפארק קקדו

4. המרכז האדום

קשה לתאר כמה המקום הזה הרשים אותי. בערך מאז שידעתי שהוא קיים (סביבות גיל 5-6), רציתי לראות במו עיניי את הסלע הענק שניצב במרכז אוסטרליה. הטיול יצא מאליס ספרינגס ונמשך שלושה ימים: ביום הראשון ביקרתי בקניון המלכים הלוהט, למחרת בסלעי קאטה ג'וטה (האולגאס) ולראשונה באולורו האדום והענק (סלע איירס). ביום האחרון של הטיול במרכז האדום, הקפתי את אולורו בגשם - הליכה של כ-9 קילומטרים, שלעולם לא אשכח.

אולורו

5. אי הקנגורו

אמנם כאן דווקא פחות התחברתי לחברי הקבוצה, אך האי הדרומי הזה בהחלט פיצה על הגורם האנושי. החופים שלו ריקים כמעט מאדם ומאפשרים מפגש קרוב עם אריות ים. מחוץ לבקתה שבה ישנתי בלילה, הסתובבו עשרות קנגורו, שהצדיקו את השם שניתן לאי. הצלחתי לפגוש כאן גם כמה וולבי, פינגווינים וקואלות בטבע וקינחתי בביקור בסלעים בסלעים יוצאי הדופן, וגם בפודינג שוקולד מעולה.

מחוץ לבקתה באי הקנגורו

יום 106: המרכז האדום ואליס ספרינגס

07.04.2010

אולורו בזריחה

היום נפתח בהשכמה מאד מוקדמת - בחושך - במטרה להספיק לראות את אולורו בזריחה. שרה הציעה לקחת את הקבוצה לאותה הנקודה בה ראינו אותו בשקיעה, ובכך להימנע מפגישה עם מאות התיירים הנוספים, שנסעו לנקודה המרוחקת יותר. בשעת זריחה הסלע הענק מקבל גוונים נוספים ; בכך השלמתי את הצפייה בכל פלטת הצבעים של אולורו.

אולורו בזריחה

סביב אולורו

מנקודת התצפית שרה הסיעה אותנו לחניון הסמוך לאולורו, כדי שנוכל לצאת למסלול המקיף את הסלע. לשמחתה - ואני חייב לציין שגם לשמחתי, הטיפוס על אולורו בוטל היום בגלל הגשם שהתחיל לרדת. כן, גם באמצע המדבר האוסטרלי הגשם הצליח לתפוס אותי. מהחניון יצאתי לסיבוב הארוך של תשעת הקילומטרים סביב אולורו ; בטעות הקשבתי לשרה ויצאתי לסיור המקיף עם כפכפי האצבע שלי... זה לא היה הכי נוח, אבל כך לפחות לא הייתי צריך לחלוץ נעליים בשלוליות הבוציות שנוצרו סביב הסלע. בשלב מסוים הגשם נפסק וזכיתי לראות את המים גולשים מצדדיו של אולורו: מחזה שלא רואים כאן כל יום. המסלול כלל הרבה אתרים קדושים לאבוריג'ינים - שאותם, כמו את מאלה פוטה מאתמול, לא יכולתי לצלם.

מי גשם זולגים מאולורו

מתחיל להתבהר...

חוות הגמלים

הגיעה העת לעזוב את שמורת אולורו-קאטה ג'וטה ולהתחיל בנסיעה הארוכה בחזרה אל אליס ספרינגס. לאחר הפסקה לארוחת צהריים עצרנו בחוות גמלים מקומית. הגמלים הובאו לאוסטרליה במהלך המאה ה-19 עם הניסיונות ליישב את המדבר העצום שבמרכזה. עם הזמן הם התחילו להתרבות באופן בלתי נשלט, ננטשו על ידי בעליהם והפכו לפראיים. אוכלוסיית גמלי הפרא של אוסטרליה מוערכת כיום בכמה מאות אלפים וגורמת נזק עצום לסביבה (וגם מסכנת נהגים בכבישים המדבריים). לכן האוסטרלים החליטו לצמצם את כמות הגמלים, כשאחת מהדרכים היא הריגת הגמלים וייצוא בשרם למאכל בערב הסעודית.

כך לראשונה רכבתי על גמל דווקא באוסטרליה. קצת מוזר בהתחשב בכך שלא חסרות לי אפשרויות רכיבה על גמל בישראל.

עם דוד על הגמל

חוות הגמלים הכילה בנוסף כמה כלובים של חיות אוסטרליות יותר-מקוריות מהגמלים. סוף סוף הייתה לי הזדמנות להתקרב לדינגו (קשור ברצועה) וללטף אותו. הוא גם נראה רגוע ולא רעב, כמו הדינגו שפגשתי באי פרייז'ר.

אני ודינגו

ערב אחרון באליס

בערב יצאתי עם שאר חברי הקבוצה לפאב/מסעדה של The Rock באליס ספרינגס. שרה גם הצטרפה אלינו, ושם יכולתי להודות לה על טיול חלומי ועשיר בידע.

כשחזרתי לאכסניה, הצטרפה אלי חבורת בנות מהסיור אל ההליכה הארוכה ממרכז העיר. מסתבר שאליס היא לא המקום הכי בטוח ללכת בו לבד בלילה, או לפחות כך הן טענו.
סיור "המרכז האדום" היה סיום נהדר לשהות שלי בטריטוריה הצפונית, ואולי השיא הגדול של הטיול באוסטרליה. עכשיו, אחרי שראיתי את האתרים שעליהם חלמתי מילדות, אני יכול להמשיך ולחקור מקומות פחות מפורסמים של היבשת העצומה הזאת.

עם שרה

יום 105: המרכז האדום

06.04.2010

קאטה ג'וטה

שרה העירה את הקבוצה ב-6 בבוקר בשביל ארוחת בוקר, קיפול המחנה המאולתר ואיסוף עצים למדורה של הלילה הבא. היום הנסיעות לא היו ארוכות מדי, ואחרי הפסקת התרעננות בתחנת דלק נסענו אל תוך הפארק הלאומי אוּלוּרוּ-קַאטָה ג'וּטָה (Uluru / Kata Tjuta). את הבוקר הקדשנו לאיזור של הקאטה ג'וטה, או בשמם המערבי - האוֹלְגָאס (The Olgas). בשנים האחרונות יש באוסטרליה מגמה של חזרה למקורות האבוריג'יניים והחלפת שמות מערביים בשמות המקוריים שנתנו התושבים הילידים. הצעד המבורך הזה מביא להיעלמותם של שמות לא-נחוצים: באמת אין כל צורך שקבוצת סלעים חשובה לאבוריג'ינים תיקרא על שם בתו של צאר רוסי. 

קאטה ג'וטה היא קבוצת הרים סלעיים, המשמשים כאתר קדוש לגברים האבוריג'ינים. שרה הוליכה את הקבוצה במסלול של 7 קילומטרים הנקרא "עמק הרוחות" ובמהלכו עברנו בין הסלעים ומסביבם. בכמה נקודות עצירה קיבלנו הסברים על תצורות הסלע ועל האבנים בהם השתמשו הילידים לצביעת גופם.

בין שני הרים בקאטה ג'וטה

מהסיור בעמק הרוחות נסענו לתצפית רחוקה כדי לראות (ולצלם) את קאטה ג'וטה במבט פנורמי. שרה חלקה איתנו את המידע העשיר שלה על המקום ועל המיתוסים האבוריג'יניים סביבו ; הרבה מהמיתוסים הללו טרם סופרו לאדם הלבן, מכיוון והמסורת האבוריג'ינית אוסרת לחלוק אותם עם זרים.

מבט פנורמי על קאטה ג'וטה

הגשמת חלום

מהתצפית על קאטה ג'וטה המשכנו למרכז תרבות אבוריג'יני, שממוקם מתחת לסלע האולורו. אני חייב להודות שמרכז התרבות לא הכי עניין אותי, כי סוף סוף הגשמתי חלום ילדות והגעתי לסלע האייקוני של מרכז אוסטרליה: אולורו, או בשמו המערבי - סלע אַייֶרס (Ayers Rock). אני חייב להודות שאפילו דמעתי קצת כשראיתי את אולורו, אבל זה היה בעיקר בגלל דלקת עיניים שהתפתחה לי במהלך היום. החלטתי שהגירוד המעצבן בעין לא יהרוס לי את הביקור במקום המדהים הזה.

שרה הובילה את הקבוצה לסיור מודרך בחלק קצר מהיקפו של אולורו - מסלול הנקרא "מַאלָה" (Mala Walk). גם פה קיבלנו הסברים על מיתוסים אבוריג'יניים מזמן החלום. אולורו מתנשא לגובה של 300 מטרים מעל המדבר והוא סלע יחיד הנחשב בחלק מהדירוגים כסלע הגדול בעולם. שרה טענה שיש סלע גדול עוד יותר במערב אוסטרליה, אך הוא כנראה פחות מרשים ופחות מפורסם. 

אולורו הוא אתר קדוש לנשים האבוריג'יניות ; הוא עד כדי כך קדוש, עד שבאתרים מסוימים בהיקפו הצילום אסור. במידה ופקח שמורה תופס צלם, הצלם עלול לקבל קנס של אלפי דולרים אוסטרלים על תמונה אחת. אחד מהאתרים הללו הוא חריץ טבעי דמוי פעמון בתוך הסלע, שנשים ילידיות היו נכנסות לתוכו כדי ללדת (ואולי עדיין עושות זאת). המקום המופלא הזה נושא שם אבוריג'יני - מַאלָה פּוּטָה (Mala Puta). עם כל הכבוד למקום, אני עמדתי בצד וגיחכתי עם התיירים מספרד, שהשתעשעו ממשמעותו של השם בספרדית: "זונה רעה".

מתקרב לאולורו

מסלול המאלה מסתיים בבריכת מים למרגלות אולורו. בעבר חיות היו מגיעות כדי לשתות מהמים והאבוריג'ינים היו אורבים להן על מנת לצוד אותן. אבל אז הגיע האדם הלבן והתחיל לטפס על הסלע: המטיילים שמטפסים על אולורו משאירים אחריהם "מתנות" טבעיות בצורת שתן וצואה. בפעמים הנדירות בהן יורד גשם באולורו, כל הזיהום האנושי הזה יורד עם המים אל תוך הבריכה הקטנה הזאת ובכך מביא לזיהום שלה. היום בעלי החיים כבר אינם מגיעים לשתות מהבריכה הקטנה, ולדעתי זוהי סיבה טובה לאסור את הטיפוס על אולורו.

בריכת המים במסלול מאלה

שקיעה באולורו

אחד מהמראות היפים של אוסטרליה כולה הוא מבט על אולורו בזמן שקיעה וזריחה: הסלע משנה את צבעו עם היעלמות או הופעת קרני השמש. לפני הנסיעה למחנה של הלילה, עצרנו כדי לצפות בסלע העצום מחליף צבעים וגם להצטלם איתו.

אולורו

אולורו בשקיעה

מנקודת התצפית המשכנו אל המחנה הלילי. אני הייתי מותש בגלל דלקת העיניים שלי והתבאסתי בגלל שהשארתי את משחת העיניים בתרמיל באכסניה. העברתי קצת זמן עם הקבוצה, הספקתי להתקלח במקלחות המסודרות של השמורה והלכתי לישון בסוואג שלי תחת כיפת השמיים. היה יום מדהים, אך החוויה שלי באולורו טרם הסתיימה.

יום 104: המרכז האדום

05.04.2010

אל המרכז האדום

השכם בבוקר - עוד לפני הזריחה, אספו אותי ואת שאר התרמילאים לסיור בחברת The Rock Tour. זו אחת מבין חברות טיולים רבות, שפועלות מאליס ספרינגס ומוציאות טיולים מאורגנים ב"מרכז האדום" (Red Center) של המדבר האוסטרלי. לאחר האיסוף מאכסניות ומלונות נוספים ברחבי אליס הקטנה, היינו כ-20 איש בקבוצה: עם ייצוג נאה של שלושה ישראלים, שניים נוספים שמבינים עברית וגם שלושה סינים, שזכו לכינוי "Team China".

המדריכה / נהגת / שפית בטיול הזה הייתה שרה: במקור היא מאחת הערים הגדולות של אוסטרליה, אך היא החליטה לעבור למדבר ולהדריך בו טיולים. 

היום הראשון התחיל במשחקי היכרות ברכב, כדי שננסה איכשהו לזכור את שמות חברי הקבוצה. כך העברנו את הנסיעה הארוכה מאליס ספרינגס אל המרכז האדום. המרחק אולי נראה קטן על מפת אוסטרליה, אך מדובר בנסיעה של כ-5 שעות לכל כיוון.

מולך קוצני

באמצע הדרך - ללא שום התרעה מוקדמת, שרה צעקה שהיא ראתה משהו ובלמה את הרכב. כשהרכב עצר באמצע שום-מקום, היא יצאה ממנו, התחילה לרוץ לכיוון שממנו הגענו והשאירה מאחוריה חבורה של מטיילים מבולבלים. כשהיא שבה אלינו, היא החזיקה יצור מופלא, לטאה אנדמית למדבר האוסטרלי, שאפילו בחלומותיי הורודים לא חשבתי שאתקל בה בטבע. זה היה מוֹלֶך קוֹצַנִי - Thorny Dragon, או בלטינית - Moloch horridus. המולך נקרא ע"ש האל הכנעני מולך, שהיה מאופיין בזוג קרניים, והוא אכן נראה כמו גוש קוצים מהלך. הקוצים של המולך הקטן משמשים לו כהגנה נגד טורפים וכוללים ביניהם מבנה דמוי-ראש, שממוקם מעט מעל הראש האמיתי. אחרי כמה דקות של הסברים ותמונות של המולך, שרה שחררה אותו בחזרה לטבע והמשכנו בדרכנו.

שרה והמולך הקוצני

קניון המלכים

שרה הביאה את הקבוצה אל היעד של היום: קניון המלכים (Kings Canyon), שיושב בפארק בלאומי ווָאטָארְקָה (Watarrka). יצאנו לטרק בן 3.5 שעות בחום הנורא של הקניון - והתנחמתי בזה שהלחות היתה נמוכה. שלפתי את רשת ההגנה מזבובים שקניתי אתמול באליס ספרינגס, והנחתי אותה מעל הכובע הרחב, כך שהיא תכסה את כל הפנים שלי. רשתות כמו זו מונעות כניסה של זבובים לפה ; שרה עצמה לא הלכה עם רשת וטענה שהיא כבר התרגלה לאכול זבובים בטיולים שלה כאן.
הטרק התחיל בטיפוס תלול ; הקבוצה עצרה רבות במהלך הטיפוס להפסקות של שתיה ומנוחה. לאחר שסיימנו את הטיפוס הראשוני, הטרק הפך למישורי-יחסית. זה לא אומר שהיה פחות חם...

לאחר הטיפוס

שרה הייתה מדריכה מדהימה עם ידע רב: היא דיברה רבות על בעלי החיים והצמחים שחיים בסביבה המדברית ועל יחסם של האבוריג'ינים לאדמה. באמצע הטרק הגענו לבריכה טבעית: מרבית הקבוצה נכנסה פנימה לטבילה - שאני אישית ויתרתי עליה, כי המים נראו לי די מלוכלכים ועכורים. עדיין היה כיף למצוא מקום מוצל ולנוח מהשמש הקופחת.

הבריכה באמצע המדבר

המדבר היה פשוט מהפנט בקניון המלכים: תצורות הסלעים מרהיבות והצבע האדום שולט בכל פינה. מהבריכה המשכנו את הטרק המעגלי, כשאנחנו עוצרים מדי פעם להקשיב להסבריה של שרה או לצילומים הקבוצתיים המפורסמים בקניון. באחד מהתצלומים הללו כל הקבוצה שכבה לאורך שפת הקניון העמוק. בסופו של המסלול המעגלי, חזרנו אל החניון ויצאנו אל עבר נקודת הלינה שלנו להיום.

נוף בקניון המלכים

תמונה קבוצתית. למישהי נפל הבקבוק כאן...

לילה באמצע המדבר

בדרך לנקודת הלינה, עצרנו כדי לקנות אוכל ובירה לערב וכדי לקושש עצים למדורה. אחרי שהנגרר של הרכב היה מלא במספיק עצים, נסענו עוד קצת עד ששרה אמרה שהגענו ; זה לא נראה מקום יותר מדי מסודר ללינה, אבל היו שירותים כימיים בקרבת מקום. וזה כל מה שהיינו צריכים. 

השמש התחילה לשקוע במדבר: מרחוק הבחנו בסלע ענק, שאמנם נראה כמו האולורו המפורסם - אבל הוא אינו האולורו. האוכל ששרה הכינה היה די מזעזע: תערובת מוזרה של כל הירקות והבשר שהיא הביאה. אז אכלתי מעט כדי שהבטן שלי לא תקרקר וניסיתי להתעלם מכמויות הבשר והתירס בתבשיל הדוחה.

כל מטייל קיבל שק שינה מסוג Swag, כדי שלא נקפא בלילות הקרים של המדבר. מרחוק ראינו סופת רעמים והתפלננו שהיא לא תגיע אלינו במהלך הלילה. למרבה המזל, הגשם החליט לפסוח עלינו בינתיים וכך ביליתי את הלילה הזה תחת כיפת השמיים עם קרירות מדברית נעימה.

שקיעה במדבר