ליטא: מוזיאונים בווילנה

07.06.2017

וילנה היהודית

הבוקר האחרון שלי בליטא היה טיפה קודר וגשום ולכן הקדשתי אותו בעיקר למוזיאונים של וילנה. פתחתי את הבוקר במוזיאון היהודי הממלכתי ע"ש הגאון וילנה, המתאר את חייהם של היהודים בליטא עד סיום מלחמת העולם השנייה. אפשר לקנות בו כרטיס משולב למוזיאון היהודי השני ב"בית הירוק". 

כפי שמצאתי בעיר שבלי, גם כאן היו ספרים המכילים את רשימות היהודים בכל גטו ויכולתי לעיין שוב בספר ולמצוא מידע על משפחתו של סבא שלי. עוד בתצוגה כאן - יומנים מהגטו ופריטים שנשמרו מבתי הכנסת של העיר.

מכאן הלכתי אל המוזיאון בבית הירוק המציג בפירוט את הזוועות שעברו יהודי ליטא בעת המלחמה. אפשר לעלות בו לעליית הגג המדמה את מחבוא היהודים. נמצאת פה גם אנדרטה לדיפולמט היפני בליטא, חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהרה, שבשיתוף עם עובד הולנדי של חברת פיליפס, סייע להבריח יותר מ-2000 יהודים מהמדינה ולהצילם.

תצוגה במוזיאון היהודי

הבית הירוק

מוזיאון הק.ג.ב.

המוזיאון הבא בו ביקרתי היה "מוזיאון הק.ג.ב.", שהיה ידוע גם בתור "מוזיאון קורבנות רצח העם". מוזיאון זה מתאר את השתלטות ברית המועצות על ליטא ואת פעולות הק.ג.ב. בה. הוא ממוקם בבניין שהיה מפקדת הק.ג.ב. בעיר וכאן הוצאו להורג יותר מ-1000 מתנגדי משטר ליטאיים לאחר מלחמת העולם השנייה. 

בקומות המרתף של המוזיאון מוצגים חדרי חקירות ישנים. התחזוקה שם לא הייתה משהו, אולי במכוון כדי לתת תחושה של כלא וחדר עינויים סובייטי, ובאוויר היה ניחוח חזק של עובש. ביקרתי במרתף בזריזות כי לא יכולתי לשאת את הריח הזה לזמן רב.

המוזיאון עמד בפני ביקורת נוקבת על כך שהוא אינו מציג כמעט תצוגות הקשורות לשואת יהודי אירופה, אלא רק להירצחם של ליטאים שאינם-יהודים. כשנה לאחר שביקרתי במוזיאון, שמו הרשמי שונה ל"מוזיאון הכיבוש ולוחמי החופש" (Okupacijų ir laisvės kovų muziejus) וכעת תצוגות המתארות את שואת יהודי אירופה מופיעות בעיקר במוזיאונים היהודים.  

טלפון ישן במוזיאון הק.ג.ב.

שחזור של תא כליאה

המסדרון במרתף

פרידה מווילנה

לאחר הביקור במוזיאון הק.ג.ב. החל לרדת מבול בווילנה ומצאתי את עצמי מתחבא במסעדה ואחר כך בכמה חנויות מזכרות. הרגליים הביאו אותי אל כיכר הקתדרלה ומשם כבר הכרתי את הדרך בעל פה דרך העיר העתיקה אל המלון שלי. כך למעשה נפרדתי מהעיר היפה הזאת, שמאוד נהניתי ממנה.

הטיול הזה החל לפני יותר משבוע בלטביה והספקתי לראות בו כל כך הרבה וגם לגלות מידע רב על המשפחה של סבא שלי. לפני שעזבתי עוד הספקתי לצלם את וילנה מחלון המלון.

פרידה מהעיר העתיקה

העיר העתיקה של וילנה, מבט מהמלון

ליטא: טראקיי וטיסה בכדור פורח

06.06.2017

בוקר עצל בווילנה

התעוררתי טיפה מאוחר מהרגיל היום, בכל זאת - הייתי עייף אחרי היום הארוך בבלארוס. את הבוקר העברתי באיטיות במלון עם גיחה קטנה למרכז העיר. קניתי מתנה לבת-דודתי שילדה אתמול, חזרתי לרובע אוז'ופיס כדי לבקר בחנות הטיבטית ועצרתי להפסקה בבית הקפה הנחמד שליד נחל וילניה.

את עיקר הטיול שלי להיום תכננתי לשעה מאוחרת, כך שיכולתי להרשות לעצמי טיפה למרוח את הזמן בבוקר.

טראקיי והקראים

רק אחר הצהריים יצאתי מווילנה לעיירה הסמוכה טְרַאקֵיי (Trakai). העיירה יושבת על אגם גאבלה (Galvė) והיא מפורסמת בעיקר הודות לטירת האי הציורית שבמרכז האגם. הטירה הוקמה כאן במאות ה-14 וה-15 ועברה שחזורים נרחבים לקראת סוף השלטון של ברית המועצות בליטא. היא הייתה מרכז חשוב בימי הדוכסות הגדולה של ליטא, אך עם הזמן ווילנה השכנה גדלה וטראקיי החלה מאבדת את חשיבותה הפוליטית. 

טראקיי מפורסמת גם הודות לקהילת הקראים שלה ; הקראים, פלג ביהדות שהתפלג מהיהדות הרבנית, הגיעו לעיירה כבר במאה ה-14 ועד היום נמצאת כאן קהילה קראית קטנה. בתי הכנסת של הקראים נקראים כֶּנֶסָה (Kenesa) ואפשר לבקר במוזיאון הקראי של העיירה ובבית הקברות הקראי. 

מתחנת האוטובוס של טראקיי הגעתי אל הרחוב הראשי שלה, שבנקודה מסוימת משנה את שמו ל"רחוב הקראים". קל מאוד לזהות את הבתים העתיקים של הקראים: בתי עץ ישנים המאופיינים בשלושה חלונות הפונים לרחוב. עצרתי לארוחת צהריים במסעדה לאוכל קראי כדי לנסות את הממולאים שלהם. כשהגיעה המנה שלי הבנתי שאלה פשוט אמפנדס כמו שאכלתי בדרום אמריקה, רק גדולים יותר. 

בתים עתיקים של קראים בטראקיי

הכנסה (Kenesa, בית הכנסת) הקראי בטראקיי. היה בשיפוץ בעת הביקור שלי.

טירת האי

לאחר ארוחת הצהרים הלכתי אל טירת האי. ההליכה עצמה אל עבר הטירה היא יפה לא פחות מהביקור בה: חציתי את גשר העץ המפריד בינה לבין שאר העיירה והרגשתי כאילו עברתי כמה מאות שנים אחורה בזמן בחזרה אל ימי הביניים. 

בעת התשלום למוזיאון של טירת האי אפשר לשלם מעט יותר כדי לקבל אישור צילום בו. המוזיאון בטירה כולל חדרים רבים ומעניינים עם תצוגות שנהב, פוחלצים והסברים על ההיסטוריה של הטירה. מומלץ גם לשוטט מסביב לטירה כדי להתרשם מיופייה מזוויות שונות. 

לאחר הביקור בטירה עוד היה לי זמן פנוי רב. קבעתי הערב טיסה בכדור פורח לשעה מאוחרת והייתי צריך להמתין עד הפגישה עם צוות הכדור. בינתיים נחתי סמוך לאגם גאבלה כשטירת האי מולי: התברכתי ביום נפלא לבקר כאן - יום חמים עם מעט עננים בשמיים ; אני בטוח שטראקיי היא יפה בכל עונה של השנה וכדאי מאוד לבקר בה גם כשהיא מכוסה בשלג.

בדרך לטירת האי: גשר העץ על אגם גאבלה

טירת האי והדגל האלטרנטיבי של ליטא מונף בראשה

החצר המרכזית של הטירה: בחזרה לימי הביניים

מקטרות שנהב. אחת מהתצוגות במוזיאון הטירה

מבט על הטירה מגדת אגם גאבלה

טיסה בכדור פורח

קצת אחרי השעה שבע בערב אספו אותי ביחד עם עוד כמה תיירים לטיסה בכדור הפורח. נסענו לחלקת יער מרוחקת ממרכז העיר, בה החלו העבודות של ניפוח הכדורים הפורחים. הסבירו לנו את הוראות הבטיחות של הטיסה ובמיוחד את החלק של הנחיתה: מסתבר שלא תמיד אפשר לשלוט באופן נחיתת הסל. הוא יכול לנחות באופן מאונך או שהוא יתהפך על צידו ויגרר על האדמה ; הכינו אותנו נפשית לאפשרות הקשה יותר. כעת הגיע הזמן לעלות אל הסל ; גיליתי שהוא מחולק לשניים ולא ממש מאפשר לאנשים להסתובב בתוכו באופן חופשי. עמדתי עם שאר התיירים בתוך הסל הצפוף. ההמראה של הכדור הייתה החלק הקל - הוא פשוט החל לצוף באוויר.

מהר מאוד לאחר ההמראה הגענו אל טירת האי של טראקיי. היא הייתה יפה מלמעלה לא פחות. יכולתי להבחין בגשר העץ שחציתי מוקדם יותר ובכמה סירות שטות באגם גאבלה. לאחר שעזבנו את הטירה המשכנו לרחף במשך כמעט שעה כשאותנו מלווה הכדור הפורח השני שהופרח היום. חצינו יערות, חוות פרטיות ומבנים נטושים בלי סוף. המדריך העלה את הכדור לגובה רב כדי שנוכל להתרשם מהנוף ואחר כך הוריד אותו קרוב אל צמרות העצים עד שיכולתי להבחין בכלבים ובחיות משק על הקרקע. זו הייתה חוויה ייחודית שמעולם לא עברתי והיא הייתה נפלאה.

הגיע זמן הנחיתה והמדריך החל לחפש מקום נורמלי להנחית בו את הבלון. הוא חיפש מקום ללא יערות או ביצות וכזה שקרוב-יחסית לכביש. כשהוא מצא את המקום, הוא הנחית את הכדור ו...הסל התהפך על צידו ,כשאני בצד התחתון וטיפה נגרר על האדמה. זה היה אולי מפחיד לכמה שניות, אבל לאף אחד לא קרה כלום. צוות הכדור הפורח הגיע לאסוף אותנו ועשה לנו "חניכה" לאחר טיסת הכדור הפורח הראשונה שלנו. עמדתי עם שאר המטיילים בשורה על הברכיים והצוות שרף לכל אחד קווצת שיער קטנה עם בונזן קטן, שפך עליה שמפניה ואז קיבלנו קצת אדמה על המצח, פליק בישבן וכוס שמפניה. לאחר הטקס עזרנו לצוות לקפל את הכדור הפורח ועזבנו את אתר הנחיתה. השעה כבר הייתה מאוחרת - קרוב לעשר בלילה וצוות הכדור הפורח שמח לקחת תשלום סמלי והסיע אותי בחזרה עד וילנה. 

הייתה לי חוויה מדהימה היום, ממש לפני שאני עוזב את ליטא. נשאר לי רק עוד יום אחד לטייל בה ואני חושב שעד עכשיו היה לי טיול לא-פחות מנפלא.

מבט מפוחד למצלמה

מתכוננים לטיסה

הכדור הפורח השני מתקרב לטירה

טירת האי, מבט מהכדור

טירת האי וחלק מטראקיי

פנים הכדור

מתכונן לקיפול

שרדתי

טקס חניכה

ליטא: וילנה לעומק

 04.06.2017

השכונה המורדת

התעוררתי ליום השני שלי בווילנה ויצאתי אל עבר מרכז העיר. הפעם הלכתי בדרך מעט שונה מאתמול ועקפתי את העיר העתיקה מכיוון מזרח: הגעתי אל הבסטיון (Vilniaus basteja) וחציתי את הגן הסמוך כדי להגיע אל היעד הראשון שלי לבוקר זה. בדרך הבחנתי שחלק מהרחובות נחסמו לכניסת רכבים: מסתבר שהיום נערכו כאן תחרויות הריצה שעבורן נפתחו חנויות הספורט אמש בכיכר הקתדרלה. בהמשך הטיול שלי היום ליוו אותי רצים רבים ברחובות העתיקים של וילנה. לפעמים אלה היו ממש עדרים של רצים והתקשיתי לחצות את הרחובות מצד אחד לשני. 

היעד הראשון שלי הבוקר היה שכונת אוּז'וּפִּיס (Užupis) שמשמעות שמה הוא "מאחורי הנהר", ואכן היא נמצאת בתוך עיקול חד של נחל וִילְנִיָה (Vilnia). למעשה, הנחל הקטן תוחם את אוז'ופיס משלושה כיוונים: צפון, מערב ודרום ומפריד בינה לבין העיר העתיקה. אוז'ופיס היא שכונה בוהמית באופיה והיא כוללת בתי קפה רבים, גלריות אמנות ואף חנות של מוצרים מטיבט. ב-1997 אנשיה החליטו להפוך אותה ל"מדינה עצמאית" וכיום יש להם יום עצמאות, נשיא, וחוקה שטוענת ש"לכל אחד הזכות שלא להבין שום דבר". חוץ מהם עצמם, אף אחד לא באמת מתייחס לאוז'ופיס כעצמאית...

טיילתי מעט באוזו'פיס השקטה: ראייתי את פסל המלאך, המסמל את השכונה, נכנסתי אל חלק מהחנויות וישבתי בבית קפה מקומי ליד הנחל. אם לא הייתי מטייל לבדי, הייתי משאיר את התיק ואת הנעליים שלי בצד ועולה על הנדנדה שהוצבה באמצע הנחל. החוקה של אוז'ופיס תלויה במספר רב של שפות לאורך קיר חיצוני של אחד ממבני השכונה: לא מצאתי כאן עברית, אבל כן מצאתי את החוקה ביידיש. גם על שלט הכניסה לשכונה מופיע שמה ביידיש והיא נקראת "רעפובליק פון זארעטשע" או פשוט רפובליקת זרצ'ה.

הבסטיון של וילנה

אוז'ופיס: רצים לצד חוקת השכונה במגוון שפות

המלאך של אוז'ופיס

הכניסה הראשית לשכונה המציינת כי היא רפובליקת זרצ'ה

הנדנדה מעל נחל הווילניה

אמנות רחוב באוז'ופיס

גבעת שלושת הצלבים

מאוז'ופיס רציתי להגיע אל גבעת שלושת הצלבים (Trys kryžiai), הנמצאת גם היא מצידו המזרחי של נחל הווילניה. הדרך הכי קצרה הייתה הליכה לאורך גדת הנחל בתוך השטח המיוער. השביל אותי אל גרם מדרגות ארוך - כי בכל זאת, מדובר בגבעה. הייתי צריך לטפס יחסית הרבה עד שהגעתי אל שלושת הצלבים.

לפי האגדה המקומית לפני שנים רבות הוצאו כאן להורג שבעה נזירים פרנציסקנים. לציון מותם הוקמה פה אנדרטה מצלבי עץ, שהיו מוחלפים בכל כמה שנים. ב-1916 הוצב פה מונומנט קבוע, אך הוא הוחרב על ידי הסובייטים בשנת 1950. שלושת הצלבים המונפים כיום הוצבו בראש הגבעה ב-1989. פרט לצלבים המרשימים אפשר ליהנות כאן מנוף עוצר נשימה של וילנה: העיר העתיקה, המצודה העליונה ומגדל הטלוויזיה המודרני שבאופק. המקום בהחלט שווה את הטיפוס אליו.

מכאן ירדתי בדרך בה הגעתי והלכתי בחזרה אל הגשר המחבר את אוז'ופיס אל העיר העתיקה.

לאורך הווילניה אל עבר הגבעה

גבעת שלושת הצלבים

המצודה העליונה ומגדל הטלוויזיה - נוף מהגבעה

שלושת הצלבים

בחזרה אל העיר העתיקה

בעיר העתיקה חלפתי ליד אוניברסיטת וילנה, שהיא האוניברסיטה הוותיקה היותר במזרח אירופה. ממנה הלכתי לראות את כנסיית יונאס הקדוש (Šv. Jono bažnyčia) ואת מגדל הפעמונים שלה. 

באחת מהכיכרות ראיתי תהליך ניפוח של כדור פורח ופתאום נמלאתי קצת פחד. אמנם קבעתי מחרתיים טיסה בכדור פורח בשמי טרקאיי, אבל מקרוב זה נראה לי טיפה יותר מפחיד משחשבתי. הסל נראה קטנטן ולא ממש התחשק לי להיות תלוי בגובה כמה מאות מטרים מהקרקע בתוך הדבר הזעיר הזה. 

את ארוחת הצהריים שלי אכלתי ברחוב הראשי של וילנה העתיקה. חיפשתי במיוחד מקום המגיש את המרק הליטאי הסגול, שהיה בסדר-שכזה אבל לא ממש לטעמי. הארוחה האמיתית שלי הייתה המבורגר שמאד עזר לי להוציא את הטעם של המרק מהפה. 

ראש מגדל הפעמונים של כנסיית יונאס הקדוש 

מנפחים את הכדור

מוכנים לצאת לדרך

המרק הליטאי - שאלטיברשציי

בתוך הקתדרלה

חזרתי אל קתדרלה וילנה, אותה ראיתי גם אמש - כשהפעם נכנסתי לביקור קצר בתוכה. הקתדרלה אמנם יפהפייה מבחוץ אבל פחות מרשימה בחלקה הפנימי. אפשר להיכנס כאן לסיור מודרך בקריפטה של הקתדרלה, אך ויתרתי על התענוג. קפלת קזימייראס הקדוש היא אולי היפה ביותר כאן: שילוב של ציור של מלאכים מוקף בפיסול הלבן של קירות הקתדרלה. 

מהקתדרלה יצאתי לסיור קצר לאורך הגדה הדרומית של נהר הנֶריס. חיפשתי את "הגשר הירוק" עליו מוצבים פסלים מהתקופה הסובייטית. הגשר אמנם קיים אך הפסלים כבר הוסרו עקב מחאה מצד הציבור הליטאי. בסוף הטיול של היום חזרתי דרך הרחוב הראשי של העיר העתיקה ויצאתי ממנה דרך שער השחר, בחזרה אל המלון שלי. הייתי גמור מעייפות: הלכתי המון היום וגם טיפסתי לא מעט. הייתי צריך להירדם יחסית מוקדם כי מחר ציפתה לי קפיצה קטנה למדינה השכנה שהיא הדיקטטורה האחרונה באירופה.

בכיכר הקתדרלה

בתוך הקתדרלה

קפלת קזימייראס הקדוש

הגשר הירוק מעל הנריס. הפסלים כבר לא שם.

ליטא: העיר העתיקה של וילנה

03.06.2017

אל בירת ליטא

אחרי יומיים נפלאים בקלייפדה יצאתי מהמלון הנפלא שלי אל עבר התחנה הבאה של הטיול - וִילְנָה (Vilnius) - בירת ליטא. הדרך מקלייפדה לווילנה היא יחסית ארוכה, אך האוטובוס שלי היה ישיר ועצר רק בתחנה אחת, כדי שהנוסעים יוכלו להתרענן. כך מצאתי את עצמי בווילנה מוקדם מהצפוי והספקתי לטייל היום בעיר העתיקה שלה.

המלון שלי בווילנה היה מלון פנורמה, שנמצא מספר דקות הליכה מהעיר העתיקה - ממש מול תחנות האוטובוס והרכבת המרכזיות של העיר. זהו מלון סטנדרטי של 3 כוכבים ולא הייתי צריך יותר מזה לשהות שלי פה. לאחר התרעננות קצרה במלון וארוחת צהרים מהירה יצאתי אל עבר מרכז העיר העתיקה.

קצת על וילנה

וילנה היא בירת ליטא והעיר הגדולה בה. היא נוסדה בתחילת המאה ה-14 על ידי גדימינאס, הדוכס הגדול של ליטא. היא הפכה עם השנים למרכז חשוב לליטאים ואחר כך גם לפולנים, שהגיעו אליה בעקבות האיחוד הליטאי-פולני. בסוף המאה ה-18 היא נכבשה על ידי הרוסים ובמאה ה-19 שוב על ידי הפולנים, הרוסים, הגרמנים ושוב... הרוסים. מאז נפילת ברית המועצות ב-1991 וילנה היא בירתה של ליטא העצמאית.

הקהילה היהודית בווילנה הייתה גדולה מאוד עד מלחמת העולם השנייה. בסוף המאה ה-19 היהודים אף הפכו להיות הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר. המאה ה-20 הביאה איתה גלי הגירה של יהודים לארצות הברית ואת שואת יהודי אירופה. לאחר המלחמה המשיכה הקהילה היהודית להצטמק ורבים עזבו את העיר לאחר נפילת רוסיה הסובייטית. כיום וילנה מנסה לשמר את העבר היהודי שלה, אך בעיר עצמה אין כמעט יהודים.

שער השחר

אל העיר העתיקה נכנסתי דרך שער השחר (Aušros vartai), שנבנה כחלק מביצורי העיר העתיקה. השער הוא הכניסה הדרומית אל הרובע העתיק והוא הפך להיות הכניסה הקבועה שלי אל העיר בימים הקרובים. כשנכנסים אל תוך העיר ומסתובבים אחורה אל השער אפשר לראות אל האיקונין של מריה של הרחמים בתוך חלקו העליון ; בימים יפים החלון פתוח ומריה צופה אל עבר הרחוב הראשי של העיר העתיקה. ניתן לעלות אל תוך השער ממדרגות, שיוצאות מכנסיה ברחוב הראשי אך אסור לצלם בתוך השער. נכנסתי לביקור, כשאני מנסה לנתב את דרכי בין המתפללים הרבים שהיו כאן בשעה זו. חלקם אפילו עלו מדרגה-מדרגה, כשהם על הברכיים וממלמלים דברי קודש בכל מדרגה עם חרוזי תפילה.

שער השחר

מריה של הרחמים, צילום מחוץ לשער

כנסיות בווילנה

אפשר למצוא בווילנה הרבה יותר כנסיות מאשר רוצים, רבות מהן נבנו בסגנון בארוקי. לאחר הביקור בשער השחר עברתי בין חלק מהכנסיות המפוארות שהיא מציעה, עד שהרגשתי שקיבלתי מנת-יתר של נצרות להיום. את המרכזיות והחשובות בהן אפשר למצוא ממש ברחוב הראשי שיוצא משער השחר.

כנסיית תרזה הקדושה (Šv. Teresės bažnyčia) נמצאת ממש בצמוד לשער השחר. ציורי הקיר והתקרה בה הם מוקד העניין העיקרי למבקרים בה. ממנה המשכתי אל שער בזיליוס הגדול (Bazilijonu vartai) - שער בסגנון בארוקי המעוטר בעין רואת-כל היוצאת מתוך השילוש הקדוש. התחנה הבאה שלי ברחוב הייתה כנסיית קזימייראס הקדוש (Šv. Kazimiero bažnyčia) שהייתה הכנסיה הבארוקית הראשונה שנבנתה בווילנה. היא עברה גלגולים רבים ובין היתר שימשה כאסם תבואה לחייליו של נפוליאון, הפכה לרוסית אורתודוכסית ואחר כך לכנסיה לותרנית ולמוזיאון לאתאיזם בחסות השלטון הסובייטי. ב-1991 היא שבה והפכה לכנסיה.

כנסיית תרזה הקדושה

שער בזיליוס הגדול

כנסיית קזימייראס הקדוש

כיכר בית העירייה

הרחוב הוביל אותי היישר משער השחר אל כיכר בית העירייה (Rotušės aikštė), שכמו כל כיכר מרכזית בערים אירופאיות עתיקות, הייתה לבה הפועם של העיר ומקומו של השוק העירוני. כיום ניצב כאן בית העירייה, שנבנה במאה ה-18 בסגנון קלאסי. מהכיכר המשכתי צפונה ברחוב המרכזי של העיר  - רחוב Pilies - רחוב אירופי קסום שיש בו כל מה שמצפים מעיר עתיקה. כבר בהליכה ברחוב פִּילְיֶיס אפשר לראות באופק את המצודה העליונה של וילנה, בה תכננתי לבקר בהמשך היום.

כיכר בית העירייה

קתדרלת וילנה וכיכר הקתדרלה

פרט לאלו שביקרתי, בווילנה יש עוד כנסיות רבות ואפשר להעביר בה יום שלם (או יותר) רק בתוך כנסיות. המרכזית מבין כל הכנסיות היא קתדרלת וילנה, או בשמה המלא - בזיליקת הקתדרלה של סטניסלאוס הקדוש ולדיסלאוס הקדוש מווילנה (Vilniaus Šv. Stanislovo ir Šv. Vladislovo arkikatedra bazilika). היא נמצאת בקצהו הצפוני של רחוב פִּילְיֶיס וכשהגעתי אליה נדהמתי מיופיה. הקתדרלה יושבת בכיכר רחבה ונקייה, בה מוצבים בנפרד מגדל הפעמונים הלבן שלה ופסל מרשים של הדוכס הגדול גדימינאס. בזמן הביקור שלי נפתחו בצד הכיכר ביתנים גדולים של חנויות למכירת ציוד ספורט לקראת מרתון שייערך בעיר בימים הקרובים.
הקתדרלה נבנתה במאה ה-18 בסגנון קלאסי שמזכיר את הבנייה היוונית. כמו כל המרכזים הדתיים, גם היא הפסיקה את פעילותה בתקופת השלטון הסובייטי והפכה למוסך משאיות. זה כנראה היה המוסך הכי מפואר בליטא. בהמשך היא הוסבה לגלריית תמונות וחזרה לתפקד כקתדרלה לאחר שליטא הפכה למדינה עצמאית.

היום רק ערכתי הכרות זריזה עם וילנה ולא הספקתי לבקר בתוך הקתדרלה. שמרתי את הביקור בה לאחד הימים הבאים של הטיול.

פסל הדוכס הגדול גדימינאס

מגדל הפעמונים והקתדרלה

חזית הקתדרלה

המצודה העליונה

מכאן עליתי אל המצודה העליונה (Vilniaus pilys) שחולשת על העיר ואל מגדל גדימינאס הניצב בראשה. בעבר הייתה כאן טירה מוקפת ביצורים אך כיום נותר בעיקר המגדל המערבי המפורסם, המסמל כיום את עצמאותה של ליטא ובראשו מונף דגל גדול של המדינה. חלקה התחתון של המצודה נמצא סמוך לכיכר הקתדרלה וכולל את מחסן הנשק ואת הארמון המלכותי. 

גיליתי שהמעלית שעולה אל הגבעה אינה פועלת ונאלצתי לטפס אליה ברגל. זה היה שווה כל רגע: נכנסתי לביקור במגדל שמכיל תצוגה קצרה על העצמאות של ליטא ועל המאבק בסובייטים. מקומת התצפית יכולתי לראות מצד אחד את צריחי העיר העתיקה ומצד שני את גורדי השחקים של העיר החדשה, כשביניהם מפריד הנהר נֶרִיס (Neris). בכיוון מזרח עמדה גבעת שלושת הצלבים בה גם תכננתי לבקר בימים הקרובים. זו הייתה תצפית נפלאה לסיום היום הראשון העמוס שלי בווילנה. 

חזרתי באותה הדרך בה הגעתי בחזרה אל המלון שלי. כשחציתי את כיכר הקתדרלה יכולתי להבחין בכדורים פורחים גבוה מאוד בשמיים. מזג האוויר היום היה טוב מספיק להפרחת הכדורים ונמלאתי תקווה שבעוד מספר ימים אוכל לטוס בעצמי בכדור פורח בטראקיי. 

מגדל גדימינאס במצודה העליונה

מבט על העיר העתיקה מהמצודה העליונה

גבעת שלושת הצלבים

וילנה המודרנית ונהר נריס

בדרך חזרה, בכיכר הקתדרלה

כדור פורח בשמי וילנה