ליטא: העיר העתיקה של וילנה

03.06.2017

אל בירת ליטא

אחרי יומיים נפלאים בקלייפדה יצאתי מהמלון הנפלא שלי אל עבר התחנה הבאה של הטיול - וִילְנָה (Vilnius) - בירת ליטא. הדרך מקלייפדה לווילנה היא יחסית ארוכה, אך האוטובוס שלי היה ישיר ועצר רק בתחנה אחת, כדי שהנוסעים יוכלו להתרענן. כך מצאתי את עצמי בווילנה מוקדם מהצפוי והספקתי לטייל היום בעיר העתיקה שלה.

המלון שלי בווילנה היה מלון פנורמה, שנמצא מספר דקות הליכה מהעיר העתיקה - ממש מול תחנות האוטובוס והרכבת המרכזיות של העיר. זהו מלון סטנדרטי של 3 כוכבים ולא הייתי צריך יותר מזה לשהות שלי פה. לאחר התרעננות קצרה במלון וארוחת צהרים מהירה יצאתי אל עבר מרכז העיר העתיקה.

קצת על וילנה

וילנה היא בירת ליטא והעיר הגדולה בה. היא נוסדה בתחילת המאה ה-14 על ידי גדימינאס, הדוכס הגדול של ליטא. היא הפכה עם השנים למרכז חשוב לליטאים ואחר כך גם לפולנים, שהגיעו אליה בעקבות האיחוד הליטאי-פולני. בסוף המאה ה-18 היא נכבשה על ידי הרוסים ובמאה ה-19 שוב על ידי הפולנים, הרוסים, הגרמנים ושוב... הרוסים. מאז נפילת ברית המועצות ב-1991 וילנה היא בירתה של ליטא העצמאית.

הקהילה היהודית בווילנה הייתה גדולה מאוד עד מלחמת העולם השנייה. בסוף המאה ה-19 היהודים אף הפכו להיות הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר. המאה ה-20 הביאה איתה גלי הגירה של יהודים לארצות הברית ואת שואת יהודי אירופה. לאחר המלחמה המשיכה הקהילה היהודית להצטמק ורבים עזבו את העיר לאחר נפילת רוסיה הסובייטית. כיום וילנה מנסה לשמר את העבר היהודי שלה, אך בעיר עצמה אין כמעט יהודים.

שער השחר

אל העיר העתיקה נכנסתי דרך שער השחר (Aušros vartai), שנבנה כחלק מביצורי העיר העתיקה. השער הוא הכניסה הדרומית אל הרובע העתיק והוא הפך להיות הכניסה הקבועה שלי אל העיר בימים הקרובים. כשנכנסים אל תוך העיר ומסתובבים אחורה אל השער אפשר לראות אל האיקונין של מריה של הרחמים בתוך חלקו העליון ; בימים יפים החלון פתוח ומריה צופה אל עבר הרחוב הראשי של העיר העתיקה. ניתן לעלות אל תוך השער ממדרגות, שיוצאות מכנסיה ברחוב הראשי אך אסור לצלם בתוך השער. נכנסתי לביקור, כשאני מנסה לנתב את דרכי בין המתפללים הרבים שהיו כאן בשעה זו. חלקם אפילו עלו מדרגה-מדרגה, כשהם על הברכיים וממלמלים דברי קודש בכל מדרגה עם חרוזי תפילה.

שער השחר

מריה של הרחמים, צילום מחוץ לשער

כנסיות בווילנה

אפשר למצוא בווילנה הרבה יותר כנסיות מאשר רוצים, רבות מהן נבנו בסגנון בארוקי. לאחר הביקור בשער השחר עברתי בין חלק מהכנסיות המפוארות שהיא מציעה, עד שהרגשתי שקיבלתי מנת-יתר של נצרות להיום. את המרכזיות והחשובות בהן אפשר למצוא ממש ברחוב הראשי שיוצא משער השחר.

כנסיית תרזה הקדושה (Šv. Teresės bažnyčia) נמצאת ממש בצמוד לשער השחר. ציורי הקיר והתקרה בה הם מוקד העניין העיקרי למבקרים בה. ממנה המשכתי אל שער בזיליוס הגדול (Bazilijonu vartai) - שער בסגנון בארוקי המעוטר בעין רואת-כל היוצאת מתוך השילוש הקדוש. התחנה הבאה שלי ברחוב הייתה כנסיית קזימייראס הקדוש (Šv. Kazimiero bažnyčia) שהייתה הכנסיה הבארוקית הראשונה שנבנתה בווילנה. היא עברה גלגולים רבים ובין היתר שימשה כאסם תבואה לחייליו של נפוליאון, הפכה לרוסית אורתודוכסית ואחר כך לכנסיה לותרנית ולמוזיאון לאתאיזם בחסות השלטון הסובייטי. ב-1991 היא שבה והפכה לכנסיה.

כנסיית תרזה הקדושה

שער בזיליוס הגדול

כנסיית קזימייראס הקדוש

כיכר בית העירייה

הרחוב הוביל אותי היישר משער השחר אל כיכר בית העירייה (Rotušės aikštė), שכמו כל כיכר מרכזית בערים אירופאיות עתיקות, הייתה לבה הפועם של העיר ומקומו של השוק העירוני. כיום ניצב כאן בית העירייה, שנבנה במאה ה-18 בסגנון קלאסי. מהכיכר המשכתי צפונה ברחוב המרכזי של העיר  - רחוב Pilies - רחוב אירופי קסום שיש בו כל מה שמצפים מעיר עתיקה. כבר בהליכה ברחוב פִּילְיֶיס אפשר לראות באופק את המצודה העליונה של וילנה, בה תכננתי לבקר בהמשך היום.

כיכר בית העירייה

קתדרלת וילנה וכיכר הקתדרלה

פרט לאלו שביקרתי, בווילנה יש עוד כנסיות רבות ואפשר להעביר בה יום שלם (או יותר) רק בתוך כנסיות. המרכזית מבין כל הכנסיות היא קתדרלת וילנה, או בשמה המלא - בזיליקת הקתדרלה של סטניסלאוס הקדוש ולדיסלאוס הקדוש מווילנה (Vilniaus Šv. Stanislovo ir Šv. Vladislovo arkikatedra bazilika). היא נמצאת בקצהו הצפוני של רחוב פִּילְיֶיס וכשהגעתי אליה נדהמתי מיופיה. הקתדרלה יושבת בכיכר רחבה ונקייה, בה מוצבים בנפרד מגדל הפעמונים הלבן שלה ופסל מרשים של הדוכס הגדול גדימינאס. בזמן הביקור שלי נפתחו בצד הכיכר ביתנים גדולים של חנויות למכירת ציוד ספורט לקראת מרתון שייערך בעיר בימים הקרובים.
הקתדרלה נבנתה במאה ה-18 בסגנון קלאסי שמזכיר את הבנייה היוונית. כמו כל המרכזים הדתיים, גם היא הפסיקה את פעילותה בתקופת השלטון הסובייטי והפכה למוסך משאיות. זה כנראה היה המוסך הכי מפואר בליטא. בהמשך היא הוסבה לגלריית תמונות וחזרה לתפקד כקתדרלה לאחר שליטא הפכה למדינה עצמאית.

היום רק ערכתי הכרות זריזה עם וילנה ולא הספקתי לבקר בתוך הקתדרלה. שמרתי את הביקור בה לאחד הימים הבאים של הטיול.

פסל הדוכס הגדול גדימינאס

מגדל הפעמונים והקתדרלה

חזית הקתדרלה

המצודה העליונה

מכאן עליתי אל המצודה העליונה (Vilniaus pilys) שחולשת על העיר ואל מגדל גדימינאס הניצב בראשה. בעבר הייתה כאן טירה מוקפת ביצורים אך כיום נותר בעיקר המגדל המערבי המפורסם, המסמל כיום את עצמאותה של ליטא ובראשו מונף דגל גדול של המדינה. חלקה התחתון של המצודה נמצא סמוך לכיכר הקתדרלה וכולל את מחסן הנשק ואת הארמון המלכותי. 

גיליתי שהמעלית שעולה אל הגבעה אינה פועלת ונאלצתי לטפס אליה ברגל. זה היה שווה כל רגע: נכנסתי לביקור במגדל שמכיל תצוגה קצרה על העצמאות של ליטא ועל המאבק בסובייטים. מקומת התצפית יכולתי לראות מצד אחד את צריחי העיר העתיקה ומצד שני את גורדי השחקים של העיר החדשה, כשביניהם מפריד הנהר נֶרִיס (Neris). בכיוון מזרח עמדה גבעת שלושת הצלבים בה גם תכננתי לבקר בימים הקרובים. זו הייתה תצפית נפלאה לסיום היום הראשון העמוס שלי בווילנה. 

חזרתי באותה הדרך בה הגעתי בחזרה אל המלון שלי. כשחציתי את כיכר הקתדרלה יכולתי להבחין בכדורים פורחים גבוה מאוד בשמיים. מזג האוויר היום היה טוב מספיק להפרחת הכדורים ונמלאתי תקווה שבעוד מספר ימים אוכל לטוס בעצמי בכדור פורח בטראקיי. 

מגדל גדימינאס במצודה העליונה

מבט על העיר העתיקה מהמצודה העליונה

גבעת שלושת הצלבים

וילנה המודרנית ונהר נריס

בדרך חזרה, בכיכר הקתדרלה

כדור פורח בשמי וילנה