ימים 34-35: ממוטואקה לקאיקורה

25.01.2010

מוטואקה

לא קרה הרבה היום: נחנו באכסניה מבלי לצאת ממנה יותר מדי. בעיקר, הספקתי לדבר עם המשפחה בסקייפ, ושמחתי לגלות שהם השיגו מצלמה חדשה שגם פועלת. 

בין השעמום לבין הטבילה בג'קוזי של האכסניה, כיבסנו את הבגדים שהצטברו מאז הכביסה האחרונה ברוטורואה. בספירת המלאי גיליתי שאחת החולצות שלי חסרה וגם הג'ינס היחיד שלי. הבנתי ששכחתי אותם אצל משפחת "שופר" בפיקטון אז התקשרתי אליהם כדי לוודא שאוכל לאסוף מחר את הבגדים. לא שהיה אכפת לי כל כך מהחולצה הישנה, אבל להסתובב עוד שלושה חודשים בלי ג'ינס זה לא יהיה קל.

26.01.2010

קווין שרלוט

היה קצת מבאס לעזוב את אכסניית "הקיווי הצוחק", אבל שאר האי הדרומי מצפה לנו. היינו צריכים לעבור דרך פיקטון כדי לאסוף את הבגדים ששכחתי שם. בתחילת הדרך נסענו דרך נלסון, אבל כדי לקצר את הדרך המשכנו בדרך שונה מזו שהגענו בה: הכביש הנופי המשקיף על מיצרי קְווִין שַׁרְלוֹט (Queen Charlotte). הכביש אמנם מאד מפותל, אך הנסיעה בו שווה כל רגע. הנוף של הגבעות הירוקות עם הים הכחול נראה כאילו נלקח מתוך גלויה. עצרנו בדרך מספר פעמים בשביל תמונות.

מתוך הנסיעה בקווין שרלוט

הגענו לפיקטון די מהר, ואספתי ממשפחת "שופר" את הבגדים ששכחתי. טוב שהגעתי מוקדם, כי הם תכננו כבר לתרום את הג'ינס היחיד שהיה לי. מפה המשכנו בנסיעה אל היעד הבא: קַאיקוּרָה (Kaikoura). בחלק מהנסיעה נרדמתי במושב האחורי ברכב, וכשהתעוררתי הנוף היה שונה לגמרי.

קאיקורה

כל הירוק מסביב כאילו נעלם ופינה את מקומו לאדמה חשופה. זה היה מעט מוזר להיתקל בנוף כזה באי הדרומי של ניו זילנד. נסענו אל קאיקורה, עיירה שיושבת על חופו המזרחי של האי הדרומי ומפורסמת בבעלי החיים הסובבים אותה. בדרך עצרנו ליד מושבה של כלבי ים, ומחר אנו מתכננים לצאת לשייט בעקבות לוויתנים.

כלב ים סמוך לקאיקורה

האכסנייה שלנו פה היא אכסניית Sunshine שמנוהלת ע"י מארק ואשתו אסנת - ישראלית לשעבר. בעיירה עצמה אין הרבה מה לעשות, והעברנו את הזמן בה כדי לקבוע שייט למחר, לגלוש באינטרנט ולאכול. בערב השתלטנו על המונופול של האכסניה ושיחקנו בחדר. האורחים שבחדר הסמוך לנו הגיעו להתלונן פעמיים שמשחק המונופול שלנו רועש מדי... באמת, עד כמה משחק מונופול יכול להיות רועש?! כנראה שהכל היה "בזכות" הקירות הדקיקים של האכסניה והקוביה שהתגלגלה על לוח המשחק.

יום 31: מפיקטון למוטואקה

22.01.2010

משפחת שופר

גרהאם, המארח שלנו, התעורר בבוקר והלך להכריז על זריחת החמה בתקיעות שופר ברחוב. מסתבר שהוא עושה את זה כל בוקר. למזלו הרב, נינה כבר הייתה ערה ולא הייתה צריכה להתעורר לקולות השופר - אחרת הוא לא רק היה עיוור, אלא גם מסורס. וכך ה-HIT האחרון שלנו בניו זילנד נודע בינינו מעכשיו כ"משפחת שופר".

לפני היציאה לסיור יקבים - פינינו את החדרים, העברנו את התיקים אל הרכב והשארנו אותו בחנייה של משפחת שופר.

סיור יקבים

יצאנו מפיקטון לסיור מאורגן ביקבים של חבל מַרְלְבּוֹרוֹ (Marlborough). מזג האוויר בחבל ארץ זה מתאים במיוחד להבשלת יינות לבנים, ולכן זהו הייצור העיקרי של היקבים פה. אני אף פעם לא אהבתי יין - לדעתי זה משקה דוחה, אבל הצטרפתי בשמחה לסיור כדי לראות את הנופים היפהפיים. 

חבל מרלבורו

וכך, בזמן שגלעד ונינה היו עסוקים בטעימת יינות, אני הסתובבתי ביקבים וצילמתי תמונות. הם רכשו לעצמם בקבוק יין שאהבו, ואחר כך התאכזבו ממנו בערב. גם ויתרתי על סעודה באחת המסעדות היקרות של היקבים והמשכתי לצלם את האיזור הפסטרולי. נינה עדיין לא התחשבה בהוצאות שלה בשלב זה של הטיול - מה שגרם לריקון מהיר של החסכונות שלה בסוף הטיול בניו זילנד ולכך שהיא הייתה צריכה לוותר על מרבית הטיול באוסטרליה.

בתוך אחד מהיקבים

חלק מבעלי היקבים מחזיקים כלבים יפים ומיוחדים. באחד מהמקומות פגשנו כלבת דאם שחורה וענקית.

עברנו בכל כך הרבה יקבים עד שאפילו לנינה כבר נמאס ; בסופו של הסיור שבנו לפיקטון.

עם כלבת הדאם

מוטואקה

נסענו מפיקטון אל חבל הארץ הסמוך: נֶלְסוֹן (Nelson), שבו היינו אמורים להתארח אצל משפחת פַּרְסוֹנְס (Parsons) במסגרת HIT. לפני מספר ימים קבענו עם הבעל, אלן (אין קשר לזמר), שנבוא להתארח - אך הוא לא טרח להודיע לאשתו. כשהתקשרנו אליהם היום גילינו שבינתיים היא כבר הזמינה את הבן שלהם הביתה, ולנו לא נשאר מקום לינה...

פתחנו את חוברת ה-BBH וחיפשנו אכסניות באיזור נלסון. לבסוף מצאנו אחת פנויה בעיירה מוֹטוּאֶקָה (Motueka) שנמצאת סמוך מאד לטרק של אֵייבֵּל טַסְמָן (Abel Tasman). הודענו להם שנגיע מאוחר, כי כעת הנסיעה שלנו התארכה מאד, ויצאנו במהירות בנסיעה גשומה במיוחד לעבר העיירה. רק בערב הגענו אל אכסניית הקיווי הצוחק ופגשנו את לוסי המקסימה שהמתינה לנו. התברר שעם כל הביטול של משפחת פרסונס, דווקא הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר והגענו לאכסנייה הטובה ביותר שהייתה לנו בטיול עד כה. "הקיווי הצוחק" היה מרווח, עם מתקנים במצב מעולה וגם קיבלנו אישור מלוסי להשאיר את הרכב בחנייה שלהם בזמן הטרק  באייבל טסמן.

יום 30: מוולינגטון לפיקטון

21.01.2010

אל המעבורת

כמעט לא ישנתי בלילה והתעוררתי עם מצב רוח מדוכדך בבוקר האחרון בוולינגטון. העיקר שהיום אנחנו עוזבים את העיר המשעממת הזאת. עוד לפני שעזבנו את האכסניה הספקתי ללכת עם גלעד אל סניף הדואר כדי לשלוח את החבילה הראשונה לארץ: נפרדתי מ-5.8 קילו וגם מלא מעט כסף. כשחזרנו לאכסניה, סיימנו לארוז ונפרדנו מהמקום נגוע הצרפתים. 

כשהגענו אל הרכב גילינו שתיקנו אותו יותר מדי טוב במוסך: האורות כבר לא נכבים אוטומטית עם כיבוי הרכב, וזה הביא למותו של המצבר שלנו. מיהרנו להזמין טכנאי של AA, בתקווה שלא נפספס את המעבורת שקבענו מראש. ליתר ביטחון התקשרנו אל משרדי המעבורת להודיע שאולי נאחר, והם אמרו שישתדלו להמתין לנו עד כמה שאפשר - הכל בגישת ה"אין דאגות" הניו זילנדית: no worries.

טכנאי ה-AA הגיע תוך 20 דקות ואישר את החשש לגבי מותו בטרם עת של המצבר. תמורת סכום "זעום" של 186 דנ"ז הוא החליף את הבטרייה, ובכך רוקן כמעט לגמרי את הקופה המשותפת שלנו. 

הצלחנו להגיע אל רציף המעבורת בזמן והכנסנו את האוטו אל האיזור בו ממתינים הרכבים. בקומת הנוסעים קנינו ארוחת צהריים מגעילה וניסינו להירדם.

פיקטון

הצלחתי לישון במשך שעה בתוך המעבורת, והתעוררתי עם מצב רוח הרבה יותר טוב. יצאתי החוצה כדי לצלם תמונות מההפלגה ומיד התפעלתי מנופיו של האי הדרומי. כדי להגיע אל העיירה פִּיקְטוֹן (Picton) המעבורת צריכה לעבור בארכיפלג ירוק שטבול בתוך ים כחול. המראה פשוט קסום.

הנוף מתוך המעבורת

פיקטון עצמה נמצאת בין הרים ירוקים ש"סוגרים" אותה כמו קירות. הלילה ישנו אצל גרהאם ומרגרט בּוּרְטֶנשׁוֹ (Burtenshaw) שאירחו אותנו במסגרת ה-HIT. אגב, כשמדפדפים בחוברת של ה-HIT זה נראה כאילו לכל אישה שנייה בניו זילנד קוראים "מרגרט". לזוג בורטנשו יש בית נחמד בקצהו של רחוב שקט. בחצר ביתם יש קרוואן בו גרה אישה נוספת, שלא הבנתי את הקשר שלה אליהם, אם הוא בכלל קיים. 

יצאנו לסיבוב קצר בשכונה, שכלל גם קניות לימים הקרובים: אוכל וציוד לקראת הטרק של אייבל טזמן. נישאר פה לילה אחד בלבד ומפה נצא אל בית ה-HIT הבא שלנו.

פיקטון