‏הצגת רשומות עם תוויות הוברט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הוברט. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 22 בינואר 2014

יום 122: הוברט

23.04.2010


הר וולינגטון

התחלתי קצת לאבד את מצב הרוח הטוב של טסמניה. זה אולי מאחר ואני עוזב אותה מחר וטס בחזרה לסידני. היום בבוקר נסעתי בשאטל מהוברט אל הר ווֶלִינְגְטוֹן (Mt. Welllington), שגובהו 1270 מ'. התצפית עצמה על הוברט וסביבתה הייתה יפה, אך הערפל הקשה על הצילום. מזג האוויר הקפוא גם לא תרם הרבה, ושמחתי שהבאתי איתי לכאן את המעיל החדש שקניתי בטורקי.

בהר וולינגטון
תצפית על הוברט מההר

שינוי בתכניות

חזרתי בצהריים אל האכסניה וחיפשתי אינטרנט-קפה כדי שאוכל לשוחח עם אמא בסקייפ. בארץ הוציאו אזהרת מסע לתאילנד, אליה אני אמור לקפוץ למספר ימים בין סידני וישראל. החלטתי לוותר על הביקור בתאילנד ולהמשיך ישירות מאוסטרליה לישראל. גם ללא קשר לאזהרת המסע, לא התחשק לי לעצור במדינה עם מנטליות שונה לגמרי מאלו שטיילתי בהן בחודשים האחרונים. דיברתי עם מוקד אל-על במלבורן, אך הם הסבירו לי שכל הטיסות כבר מלאות. הציעו לי טיסה חזרה לישראל בתחילת חודש מאי, אבל אני העדפתי לחזור מוקדם יותר הביתה. לא רציתי להגיע לתחושת מיאוס-מיצוי מאוסטרליה, אלא דווקא העדפתי לעזוב אותה עם רצון לעוד.
בסוף נמצא פתרון: אמא מצאה לי טיסה שתקדים את החזרה שלי ביום אחד ; הבשורה שימחה אותי, אבל פתאום הבנתי שזהו - הטיול באוסטרליה מגיע עוד מעט לסיומו. השינוי לא היה זול, מכיוון וזה לא היה השינוי הראשון שלי בכרטיס.

רוחות רפאים

שארית היום עברה בסידורים והתארגנות למחר. כבר מצאתי לי אכסניה/מלון עם חדר לבד בשכונת קינגס קרוס בסידני והזמנתי את המונית למחר בבוקר לשדה התעופה של הוברט. 
בלילה יצאתי לסיור ב"בית רדוף רוחות", שהיה די מיותר וטפשי. לא היו יותר מדי דברים אחרים לעשות בהוברט בערב, כך שזו הייתה האפשרות היחידה. אולי היה עדיף לצאת לביקור בבית רדוף רוחות בדנידין, ניו זילנד: יש לי הרגשה ששם הסיור היה יכול להיות יותר מפחיד ומעניין. אגב, מדהים עד כמה הוברט מזכירה את דנידין: בשתיהן יש מבשלת בירה גדולה ומפעל שוקולד של קדברי.
אין צרך לציין שלא ממש פגשתי רוחות רפאים בסיור ההוא.

הבית כביכול-רדוף-הרוחות

יום שישי, 17 בינואר 2014

יום 121: חצי האי טסמן

22.04.2010


אסון הגשר של הוברט

זה היה יום מצוין, למרות שבהיסטוריה של טסמניה שזורים חלקים לא ממש נחמדים. הצטרפתי לסיור של חברת Adventure Island Tours, שיצא מהוברט אל חצי האי טסמן (Tasman). כשעליתי אל הרכב קצת התבאסתי מהגיל המבוגר של שאר חברי הקבוצה ; כנראה שדווקא היום לא יטיילו איתי אירופיים צעירים. בסופו של דבר הקבוצה הייתה בסדר גמור, והמדריך - מארק, היה אחד מהמדריכים הטובים ביותר שהיו לי באוסטרליה. בכל תחנה שבה עצרנו מארק מצא סיפור מעניין הקשור לאותו מקום, ובטסמניה לא ממש חסר על מה לדבר.
התחנה הראשונה שלנו הייתה לתצפית על הוברט, שנתנה לי נקודת מבט חדשה ויפה עליה. מארק סיפר לנו על הגשר שמקשר בין מרכז העיר לפרברים: גשר טסמן מעל נהר דֶרְווֶנְט (Derwent). בערב אחד בשנת 1975 אניה גבוהה מדי נתקלה בגשר וגרמה לקריסתו. התמוטטות הגשר גבתה חיים על סיפון האניה וגם על הגשר עצמו: מכוניות שנסעו על הגשר באותו הרגע, לא הספיקו לבלום וצללו מגובה 45 מטרים אל תוך הנהר. באסון זה נהרגו 12 איש ורק במזל שתי מכוניות הצליחו לבלום ממש לפני הנפילה - שני הגלגלים הקדמיים שלהם כבר נפלו קדימה, אך הרכבים נשארו על הגשר (תמונה מהאסון). בנוסף למחיר הנורא של חיי אדם, ההתמוטטות הביאה לניתוק מרכז הוברט מאיזורי המגורים, מכיוון ואז גשר טסמן היה הגשר היחיד מעל הנהר. בתקופת החירום שלאחר האסון, מעבורות החליפו את הגשר שקרס. בהמשך הגשר תוקן, ובמקביל אליו נבנה גשר נוסף - כדי שיהיה גיבוי במקרה הצורך. כיום הלקח נלמד, ומכוניות אינן נוסעות על הגשרים כאשר יש אניה שעוברת מתחת לגשר.

מבט על הוברט עם גשר טסמן ברקע

מסגד ריצ'מונד?!

מהוברט נסענו אל הכפר ההיסטורי רִיצְ'מוֹנְד (Richmond) - אחד מהכפרים העתיקים של טסמניה, שכולל הרבה בתים היסטורים יפים. מארק חילק כאן דפים המסבירים על המבנים ההיסטורים של הכפר ושלח אותנו להסתובב בו באופן עצמאי. הבתים היו נחמדים, אך אני בעיקר נהנתי מהגשר העתיק של הכפר, שהוא הגשר העתיק-הפעיל ביותר באוסטרליה כולה (נבנה בשנת 1823). 
המבנה האחרון שהופיע ברשימה בדף היה "מסגד ריצ'מונד", שהוגדר כאחד ממבני הדת החשובים בעולם. לידו הייתה תמונה של הטאג' מאהל ההודי. מסתבר שלא כל המטיילים הבינו את הבדיחה הזאת ובאמת חיפשו את המסגד הנעלם של ריצ'מונד. אני מצאתי את עצמי מבקר בכנסייה הקתולית של הכפר. זה היה הביקור הראשון שלי בכנסייה בכל הטיול הזה, וזה רק מראה את אופיו השונה של הטיול מטיול עירוני באירופה.

הגשר של ריצ'מונד. שרד יותר טוב מגשר טסמן של הוברט

ההיסטוריה האפלה של טסמניה (חלק שני) / או: הכלבים האומללים

לאחר הביקור בריצ'מונד השלווה, מארק הסיע את הקבוצה אל עבר חצי האי טסמן. חצי האי מחובר אל היבשה ברצועת אדמה צרה, שרוחבה עשרות מטרים בלבד באיזור הצר ביותר שלה. תחילה צפינו אל האיזור מתצפית מפרץ הפיראטים (Pirates' Bay) ואחר כך נסענו אל האיזור הצר עצמו - אִיגֶלְהוֹק נֵק (או צוואר הנשר-נץ... Eaglehawk Neck).

תצפית על חצי האי טסמן לפני חציית איגלהוק נק
כאן ממשיך הסיפור על ההיסטוריה האפלה של טסמניה: חצי האי טסמן שימש בעברו כמושבת עונשין לפושעים המסוכנים מכולם. מארק תיבל את הנסיעות באיזור בסיפורים על פושעים מפורסמים שהיו כלואים כאן, ועל אחד מסוים שהיה היחיד שהצליח להימלט (ועוד פעמיים) ממושבת העונשין. 
כדי להרתיע את העבריינים מלברוח, השומרים הפיצו שמועות שמי הים מסביב לחצי האי מלאים בכרישים. כך רצועת האדמה הצרה של איגלהוק נק הייתה אפשרות המילוט היחידה מחצי האי. לאורך אותה רצועה קשרו הבריטים כלבים גדולים, שמטרתם הייתה לתפוס אסירים נמלטים ולהעיר את השומרים הבריטים. היום נמצאת במקום אנדרטה לזכר אותם כלבים אומללים.

האנדרטה לכלבים של איגלהוק נק

ההיסטוריה האפלה של טסמניה (חלק שלישי) / או: מושבת העונשין

חציית איגלהוק נק הביאה אותנו אל חצי האי טסמן, ושם הגענו לאתר העיקרי של הסיור - מושבת העונשין של פוֹרְט אַרְתוּר (Port Arthur). הבריטים הביאו לכאן את אסיריהם והפכו את המקום לגיהנום עלי אדמות. כיום נמצא במקום אתר היסטורי המציג את המבנים, שבנו האסירים, וגם מוזיאון המספר את סיפורם של חלק מאותם אסירים. כרטיסי הכניסה למוזיאון והאתר הם אינטראקטיבים: כל מבקר מקבל קלף מתוך חבילת קלפי משחק, ואותו הקלף "מוביל" את המבקר לסיפור של אסיר מסוים בתצוגה. אני חיפשתי את האסיר "שלי" לפי קלף האס-עלה שקיבלתי, והקדשתי כמה דקות כדי לקרוא את סיפור חייו.

לכל אסיר יש סיפור
הסתובבתי זמן רב ברחבי מושבת העונשין של פורט ארתור. עברתי בין המבנים היפים ויצאתי גם לשייט קטן סביב "אי המתים" ואתר הכלא של הנערים. כן, מסתבר שהבריטים אף שלחו נערים צעירים אל הגיהנום שהיה כאן. עם כל השלווה מסביב, מאד קשה לדמיין איך נראה המקום בשיאו כבית כלא ענק. 
מושבת העונשין של פורט ארתור נסגרה בשנת 1877. במהלך המאה ה-20 הפכה פורט ארתור למוקד תיירותי.

בפורט ארתור
מבט על פורט ארתור בזמן השייט

ההיסטוריה האפלה של טסמניה (חלק רביעי) / או: הטבח

למרבה הצער, במושבת העונשין לא מסתיימת ההיסטוריה הנוראית של המקום הזה. בשנת 1996, הרבה אחרי שפורט ארתור הפכה למוקד משיכה לתיירים, אירע בה אירוע איום. ב-28 לאפריל הגיע לאתר אדם בשם מרטין בריאנט עם נשק אוטומטי והחל לירות לכל עבר. 35 אנשים נרצחו במה שנודע בתור "הטבח של פורט ארתור" - חלקם תיירים וחלקם עובדי המוזיאון. כיום נמצאת אנדרטה לזכרם בפורט ארתור.
מדהים כמה רוע ידע המקום השלו הזה...

חלק מאנדרטת הזיכרון לטבח של פורט ארתור

כפר ה"דו" וכמה סלעים

לאחר הביקור בפורט ארתור נסענו לראות כמה תצורות סלעים לחופיו של חצי האי טסמן: "קשת טסמן" ו"מטבח השטן". בדרך חזרה מארק לקח את הקבוצה דרך הכפר ה"דוּ" (Doo Town). בשנת 1935 אחד מתושבי הכפר תלה על ביתו שלט המתכתב עם שם הכפר: "Doo I 99". אחריו משחקי המילים המשיכו, כשבכל בית תלו שלט אחר עם המילה "Doo". כיום ניתן למצוא כאן שלטים של "Doo me" ,"Just doo it", "Doo-Little", "Yabba Dabba Doo" ואפילו אחד פטריוטי - "Didgeri-doo". רעיון ממש טפשי, אבל זה כנראה חוש ההומור הטסמני המיוחד.
אל הוברט עצמה שבנו בערב, והספקתי לקבוע לעצמי נסיעה לתצפית בהר וולינגטון למחר.

קשת טסמן

יום חמישי, 16 בינואר 2014

יום 120: הוברט

21.04.2010


פגישה מפתיעה

קרה היום דבר מדהים, כשעמדתי הבוקר מחוץ לאכסניה שלי בלונססטון. המתנתי לרכב שיאסוף אותי עד התחנה המרכזית, שם אקח את האוטובוס לבירת טסמניה, הוֹבַּרְט (Hobart). בזמן ההמתנה עצר לידי רכב של חברת טיולים, וממנו לפתע יצאה מישהי והתחילה לצעוק לעברי: "נמרוד! נמרוד!" לקח לי כמה שניות לזהות את קאט, הגרמניה שהכרתי לפני למעלה מחודש בספארי הקאנו ליד נוסה. היא חצתה את הכביש מהר, רצה אלי והתחילה לדבר איתי בגרמנית. הייתי צריך לעצור אותה ולהזכיר לה שאני לא ממש דובר או מבין גרמנית. דיברנו למשך כמה דקות, מחליפים חוויות מהטיול - עד שהגיע הזמן להיפרד. היה מוזר לפגוש אותה שוב, בעיקר בהתחשב בגודלה העצום של אוסטרליה.

האכסניה שלי בלוננסטון

בירת טסמניה

האוטובוס אל הוברט הגיע בזמן, והצלחתי להגיע אל אכסניית Hobart Hostel לפני הפסקת הצהריים הארוכה שלהם. האכסנתי כאן בחדר מרובה מיטות, שכמעט לא התמלא בימים הבאים.
בהוברט עצמה נראה שיש פחות מוקדי עניין מאשר בלוננסטון הקטנה. יצאתי אל רובע סַלָמָנְקָה פְּלֵייס (Salamanca Place) הסמוך לנמל. הבתים ברובע בנויים מאבן חול זהובה, ובאיזור יש אינספור גלריות אמנות וחנויות מזכרות מיוחדות. בימי שבת נפתח ברובע סלמנקה שוק מקומי, שמהווה אבן שואבת למקומיים ותיירים.

בתי אבן חול בהוברט
מסלמנקה הלכתי אל ה-Battery Point, שבעברה מוקמו בה סוללות תותחים (ומכאן שמה). ויתרתי על הכניסה למוזיאון נַרִינָה (Narryna), שנראה לי משעמם לפי הברושור - אז רק צילמתי אותו מבחוץ והמשכתי בדרכי. העדפתי להסתובב היום ברחובותיה של הוברט ולהכיר אותה ברגל.
את אחר הצהריים העברתי באיזור הקניות של מרכז הוברט: רחוב אליזבת' והקניון הפתוח שלו. משם הלכתי לחפש את סניף הסופרמרקט המרוחק שראיתי במפת העיר. ההליכה אל הסופרמרקט הייתה אולי ההליכה הארוכה ביותר שעשיתי בטיול הזה בשביל לקנות אוכל ; הוא פשוט היה ממוקם מאד רחוק מהמרכז.
בערב די שיעמם לי. לא היה משהו מיוחד לעשות בהוברט בלילה. אז נחתי - מחר מצפה לי סיור מאורגן ויום ארוך בפורט ארתור.

מוזיאון נרינה