יום 120: הוברט

21.04.2010

פגישה מפתיעה

קרה היום דבר מדהים, כשעמדתי הבוקר מחוץ לאכסניה שלי בלונססטון. המתנתי לרכב שיאסוף אותי עד התחנה המרכזית, שם אקח את האוטובוס לבירת טסמניה, הוֹבַּרְט (Hobart). בזמן ההמתנה עצר לידי רכב של חברת טיולים, וממנו לפתע יצאה מישהי והתחילה לצעוק לעברי: "נמרוד! נמרוד!" לקח לי כמה שניות לזהות את קאט, הגרמניה שהכרתי לפני למעלה מחודש בספארי הקאנו ליד נוסה. היא חצתה את הכביש מהר, רצה אלי והתחילה לדבר איתי בגרמנית. הייתי צריך לעצור אותה ולהזכיר לה שאני לא ממש דובר או מבין גרמנית. דיברנו למשך כמה דקות, מחליפים חוויות מהטיול - עד שהגיע הזמן להיפרד. היה מוזר לפגוש אותה שוב, בעיקר בהתחשב בגודלה העצום של אוסטרליה.

האכסניה שלי בלוננסטון

בירת טסמניה

האוטובוס אל הוברט הגיע בזמן, והצלחתי להגיע אל אכסניית Hobart Hostel לפני הפסקת הצהריים הארוכה שלהם. האכסנתי כאן בחדר מרובה מיטות, שכמעט לא התמלא בימים הבאים.
בהוברט עצמה נראה שיש פחות מוקדי עניין מאשר בלוננסטון הקטנה. יצאתי אל רובע סַלָמָנְקָה פְּלֵייס (Salamanca Place) הסמוך לנמל. הבתים ברובע בנויים מאבן חול זהובה, ובאיזור יש אינספור גלריות אמנות וחנויות מזכרות מיוחדות. בימי שבת נפתח ברובע סלמנקה שוק מקומי, שמהווה אבן שואבת למקומיים ותיירים.

בתי אבן חול בהוברט

מסלמנקה הלכתי אל ה-Battery Point, שבעברה מוקמו בה סוללות תותחים (ומכאן שמה). ויתרתי על הכניסה למוזיאון נַרִינָה (Narryna), שנראה לי משעמם לפי הברושור - אז רק צילמתי אותו מבחוץ והמשכתי בדרכי. העדפתי להסתובב היום ברחובותיה של הוברט ולהכיר אותה ברגל.
את אחר הצהריים העברתי באיזור הקניות של מרכז הוברט: רחוב אליזבת' והקניון הפתוח שלו. משם הלכתי לחפש את סניף הסופרמרקט המרוחק שראיתי במפת העיר. ההליכה אל הסופרמרקט הייתה אולי ההליכה הארוכה ביותר שעשיתי בטיול הזה בשביל לקנות אוכל ; הוא פשוט היה ממוקם מאד רחוק מהמרכז.
בערב די שיעמם לי. לא היה משהו מיוחד לעשות בהוברט בלילה. אז נחתי - מחר מצפה לי סיור מאורגן ויום ארוך בפורט ארתור.

מוזיאון נרינה