17.04.2010
הסוכן שעיצבן אותי
הבוקר נכנסתי לסוכנות טיולים קטנה מול האכסניה כדי לקבוע לעצמי טיול של יום אחד בזמן שהותי בטסמניה. הסוכן לא הצליח למצוא משהו במחיר יותר טוב מזה שמצאתי לבד באינטרנט, ובלי לשאול אותי הוא פשוט הזמין עבורי את שני הסיורים שהתעניינתי בהם. כשאמרתי לו שהמחיר לשני הטיולים לא מתאים לי, הבחור המעצבן טען שאני צריך לשלם 50% דמי ביטול על שני הסיורים. התחלתי להסביר לו שאני ממש לא חייב לשלם בגלל הטעות שהוא ביצע והזמין סיור לפני שסגרנו את העסקה (והוא כלל לא ראה את כרטיס האשראי שלי יוצא מהארנק). לאחר ויכוח קצר וקצת עצבים הגענו להסכמה שאזמין רק את הסיור שמאד רציתי - לפורט ארתור. העיקר שלבסוף לא שילמתי על הסיור יותר מהמחיר שמצאתי באינטרנט.
מוזיאון ההגירה
מהסוכנות הלכתי אל מוזיאון ההגירה, שממוקם ברחוב פלינדרס באמצע הדרך מהאכסניה שלי אל כיכר הפדרציה. אוסטרליה היא בבסיסה מדינת מהגרים, למרות שהיום כבר חלות הגבלות על ההגירה אליה. המוזיאון מציג את תרבויות המהגרים העיקריות שהגיעו לאוסטרליה ואת השפעתן על החברה האוסטרלית המודרנית. אין מקום טוב למוזיאון הזה יותר מאשר מלבורן הענקית עם אוכולוסייתה הרב-גונית.
 |
| מיצג של ספינה במוזיאון ההגירה |
סיבובים בעיר
בשארית היום הזה הסתובבתי במרכז העסקים עמוס-האנשים של מלבורן: עברתי שוב ליד הספריה המפורסמת והגעתי אל שוק ויקטוריה הענק כדי לחפש מציאות. השוק כאן דומה באופיו לפדי-מרקט של סידני, אך הוא יותר פתוח ומאוורר (ולא ממוקם מתחת לקניון ענק). קניתי לעצמי רק זוג תחתונים עם עיטור של הסימפסונס ; לא הצלחתי למצוא כאן דגל של מדינת ויקטוריה לאוסף הדגלים שלי.
בערב יצאתי קצת לרובע פראהן, אך שבתי מוקדם לאכסניה בגלל עייפות איומה. המצב בחדר הנורא שלי לא היה טוב: אחד ההולנדים הצעירים השתכר והחליט שהוא הולך ערום בחדר, עד שאחת מהבנות צעקה עליו: "אני לא רוצה לראות את הזין שלך!". לקראת השעה שלוש חלק מהתרמילאים חזרו אל החדר, הרעישו, פתחו את החלון לרחוב הרועש והעירו אותי. זינקתי מהמיטה בעצבים וטרקתי את החלון בכוח - משאיר אותם המומים. למחרת אחד מהם דאג להתנצל בפניי על הרעש שהם עשו.
18.04.2010
האתאיסט שהעז להעיר למוזיאון היהודי
היום יצאתי לרוב סַנְט קִילְדָה (St. Kilda), שבו מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה ביותר באוסטרליה. כאן גם נמצא המוזיאון היהודי של אוסטרליה. שילמתי עבור כרטיס שכלל גם ביקור מודרך בבית הכנסת האורתודוכסי הסמוך. הסיור במוזיאון עצמו היה עצמאי ; הוא היה מאד מקיף וכלל תצוגות על ההיסטוריה היהודית, השואה, היהודים באוסטרליה ועל חגים ומסורת יהודית.
בתצוגת החגים סידרו בתוך חדר עגול את כל חגי ישראל, לפי סדר הגעתם בשנה העברית. ואז שמתי לב לטעות(!) - יום העצמאות הופיע בסדר השנתי אחרי חג השבועות, במקום לפניו. קראתי לאחת מעובדות המוזיאון כדי להעיר לה על הטעות ; היא נראתה די מופתעת מזה שהם לא עלו על זה עד עכשיו. פדיחות.
מהמוזיאון המשכתי אל הטיילת לאורך הים, שהתקיים בה שוק יום א' של אמנים. לא קניתי כאן מזכרת, אבל מאד התרשמתי מהכניסה המצועצעת לפארק השעשועים הסמוך, בעל השם הגנרי "לונה פארק".
 |
| הלונה פארק של מלבורן |
מקדש הזיכרון
מרובע סנט קילדה המשכתי ברגל אל האתר המרשים ביותר במלבורן - מקדש הזכרון (Shrine of Remembrance). זהו מונומנט עצום שהוקם לזכרם של החללים ממדינת ויקטוריה במלחמת העולם הראשונה. כיום הוא מוקדש לכל החללים האוסטרלים, ומתקיימים בו טקסים ביום הזיכרון האוסטרלי וביום ה-ANZAC.
קשה לתאר כמה מקדש הזיכרון הוא מרשים: בנייתו הסתיימה בשנת 1934, והוא מעוטר בפסלים ואנדרטאות לזכר החללים. בתחילת המילניום הוסף לו מרכז מבקרים, שמאפשר ללמוד ולהכיר את גבורת החיילים האוסטרלים במלחמות.
 |
| מקדש הזיכרון |
את היום הזה קינחתי בתצפית ממקדש הזיכרון על מלבורן ; אפשר לטפס במדרגות אל המרפסת העליונה שלו כדי לצפות בגנים הפסטורלים שמסביבו. ואז, כל כך רחוק מהבית - באמצע מקדש הזיכרון האוסטרלי, הבנתי שהביקור שלי כאן נפל על ערב יום הזיכרון של ישראל. ופתאום נמלאתי געגועים הביתה.
הביקור כאן היה סיום טוב לשהות שלי במלבורן, שדווקא לא הייתה אחד משיאי הטיול. חיכיתי בקוצר רוח לטיסה שלי מחר אל המדינה האחרונה בה אבקר באוסטרליה.
 |
| מבט על מרכז מלבורן ממקדש הזיכרון |
 |
| המדרגות אל המקדש |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה