פורטוגל: אומנות מתחת לאדמה - המטרו של ליסבון (הקו האדום)

אוגוסט 2021

המטרו של ליסבון

בביקור השני שלי בליסבון הייתי טיפה משועמם. הגעתי לראשונה לטיול מבלי לתכנן שום דבר וכבר די הרגשתי שראיתי את האתרים החשובים בעיר בפעם הקודמת שלי כאן. בימים הראשונים של הביקור התחלתי לשים לב שלחלק מתחנות המטרו (בעיקר בקו הכחול בו נסעתי הרבה) מעוצבות באופן ייחודי ושונה אחת מהשנייה. חיפוש ברשת עזר לי למצוא את הפוסט המפורט הזה, בו סקירה נרחבת של ארבעת קווי המטרו של ליסבון.
אני לא יכולתי להקדיש יותר מדי זמן לסיורים במטרו  ובטח לא לבקר בכל 56 התחנות ; זה טיפה מעייף לצאת בכל תחנה ותחנה. אז פשוט החלטתי לבקר בתחנות של הקווים האדום והכחול (שהומלצו בפוסט הנ"ל כקווים יפים ביותר). תחילה עוד ירדתי בכל תחנה, אך בהמשך כאשר ראיתי שתחנות אינן נראות מעניינות בעת עצירת הרכבת - פשוט המשכתי הלאה לתחנה הבאה. באופן זה יכולתי לפספס אומנות שנמצאת בחלקן העליון של התחנות (וכך למשל פספסתי את תחנת Bela Vista), אבל נו, אי אפשר להספיק הכל בזמן מוגבל.

מפת המטרו של ליסבון

אלה הממצאים שלי מסיור בשניים מהקווים של המטרו הליסבונאי. בסוף הסקירה, שתופרד לשני פוסטים, אבחר את התחנות האהובות עלי - התחנות שהכי כדאי לבקר בהן, גם אם בכלל לא תכננתם סיור מטרו בליסבון.

סאו סבשיאו 

תחנת סַאוּ סֶבַּשְׁיָאוּ (São Sebastião) הייתה תחנת המוצא שלי בסיור הזה ושכנה ממש ליד המלון שבו לנתי. זה מיקום נהדר כי היא תחנה משותפת לקווים האדום והכחול, שהם מרכזיים מאד בעיר. התחנה היא האחרונה (או הראשונה) בקו האדום, שקצהו השני מגיע לשדה התעופה. בקו הכחול היא מקשרת בין מרכז העיר (דרום) לבין תחנות רכבות חשובות בצפון וגם לקונסרבטוריה בה הופק לי הדרכון הפורטוגלי. זוהי אחת מתחנות המטרו הראשונות של העיר (החלק הכחול נפתח כבר ב-1959). העיצוב הנוכחי הוא משנת 1997 (קו כחול) ו-2009 (הקו האדום).

סאו סבשיאו אמנם הייתה "תחנת הבית" שלי בעיר, אבל היא רחוקה מלהיות יפה. העיצוב בה מתבסס על רקע לבן בו משובצות צורות גיאומטריות בגווני כחול, תכלת, ירוק וירוק בהיר. בחלק מהמעברים הם יוצרים צורות דמויות עצים ואילו באחרים פשוט יוצרים קירות די משעממים ולא מיוחדים. הגוון הכללי קצת מזכיר מסדרונות של בית-חולים.

אחת מהכניסות לסאו סבשיאו

קיר טיפוסי בסאו סבשיאו

סלדנייה

המשכתי בקו האדום לכיוון שדה התעופה, והתחנה הבאה הייתה סַלְדֵנְייָה (Saldanha), המשותפת גם לקו הצהוב. גם היא אחת מתחנות המטרו הראשונות שנפתחו בשנת 1959 והיא ממוקמת תחת כיכר גדולה בעיר - Praça Duque de Saldanha. אני ביקרתי בחלקה האדום של התחנה, שנפתח ב-2009. 

העיצוב כאן יותר מעניין מהתחנה הקודמת: רקע לבן ועליו כתובים טקסטים בפורטוגזית, מעט שרבוטים אומנותיים בשחור ולבן ואם עולים למעלה אפשר למצוא גם כמה פסיפסים צבעוניים מורכבים מאריחים. בהחלט שיפור מהתחנה הקודמת, אבל עדיין אפשר לוותר.

כיתוב בפורטוגזית על קירות הרציף

יצירה בשחור ולבן

מעבר בין הקווים בסלדנייה

אלאמדה

התחנה הבאה בקו האדום היא אַלָאמֶדָה (Alameda) והיא התחנה האחרונה המשותפת של הקו האדום עם קו אחר: הפעם זה הקו הירוק. חלקו הירוק של הקו נפתח ב-1972 ואילו האדום ב-1998. 

בשלב הזה עדיין יצאתי בכל תחנה, אבל מכאן החלטתי שאין מה לבזבז זמן על תחנות שאין בהם שום אלמנט עיצובי מעניין ברציף ההמתנה. באלאמדה עליתי למעלה וראיתי כמה תמונות מורכבות מאריחים. לא משהו מיוחד מדי, אבל לפחות התחנה הבאה בסיור הייתה שווה בהרבה.

אומנות בתחנת אלאמדה

אולאיאס 

וזו ה-תחנה שהכי כדאי לבקר בהבקו האדום: כשהגעתי לאוֹלָאיָאס (Olaias) חשבתי לרגע שהגעתי להוגוורטס. צינורות נחושת רחבים יורדים מהתקרה הגבוהה עד הרציפים, כשאחד מהם הוא יוצא דופן וצבוע בזהב. אולם הרציף מחופה באריחי ענק צבעוניים וחלקים ממנו עשויים זכוכית, ממנה נכנס אור השמש שצובע את התחנה. מישהו באמת השקיע כאן בעיצוב, וזה לא נגמר רק ברציף. גם במתחמים האחרים של התחנה אפשר למצוא יצירות זכוכית(?) צבעונית תלויות מהתקרה  הנותנות לתחנה מראה קסום. 

מכאן לא עצרתי בכל תחנה ואני סוקר רק את התחנות בהם הרציף הרשים אותי במיוחד.

תחנת אולאיאס והאור שחודר מבעד לויטראז'

העמוד הזהוב הבודד ברציף

גם התקרה במתחם הכניסה מרהיבה

ממתינים לרכבת באולאיאס

שלאס

התחנה הבאה בה עצרתי היא שֶׁלָאס (Chelas), שגם נחנכה ב-1998 עם מרבית הקו האדום. גם כאן ציפה לי עיצוב נחמד ביותר: עמודים גבוהים מחופים באריחים בצבע אדום, קירות הרציף מחופים בגווני תכלת ולבן ובהן משובצות צורות גיאומטריות בצבעים אחרים. עיצוב פשוט, נקי ונעים מאוד לעין. זו אחת התחנות היפות של הקו האדום.

הרציף בתחנת שלאס

תחנת שלאס - פשוט יפהפייה

עיצוב נעים לעין בשלאס

אוליבאיס

התחנה הבאה - אוֹלִיבַאִיס (Olivais) נראתה כמו גלריה לאומנות, ובאמת יש להקדיש לה מעט זמן כדי להביט בכל היצירות המצפות את קירותיה. אין יותר מדי אחידות ביופי ובגוון בין היצירות, מה שקצת עשה לי בלגן בעיניים, אבל בהחלט שווה לעצור כאן.

בתחנת אוליבאיס

כדאי לסקור את שני הרציפים: יש הרבה מה לראות

אוריינצ'י

כשמה, תחנת אוֹרְיֵינְצִ'י (Oriente), היא התחנה המזרחית ביותר של המטרו של ליסבון. היא משרתת את האיזור המחודש של Parque das Nações, בו נמצאים בין היתר האקווריום של ליסבון, הרכבל, קניונים, אולם אלצ'יסי (Altice) בו נערך האירוויזיון ב-2018, מלונות, בנייני יוקרה ומסעדות רבות. 

תחנת המטרו מעוטרת בהתאם ביצירות אמנות רבות השונות זאת מזו אך יוצרות מגוון מיוחד ומסקרן. היצירה האהובה עלי נראית כמו סטריפ קומיקס עצום בגודלו עם גיבורי וגיבורות-על. זו עוד תחנה שבהחלט כדאי להגיע אליה, לעצור ולהתבונן מסביב. בכל מקרה כדאי להגיע לביקור בשכונה כדי לראות חלק מהאטרקציות שלה או בשביל שופינג.

אומנות בתחנת אוריינצ'י

היצירה האהובה עלי באוריינצ'י

עוד יצירת קומיקס מקסימה בתחנה

אארופורטו

בתחנת שדה התעופה (Aeroporto) של ליסבון ציפיתי למשהו יותר בינלאומי. מה שחיכה לי בתחנה הזאת (שנפתחה משום מה רק ב-2012) הוא איורי קומיקס בשחור לבן של ידוענים מפורטוגל. הבעיה היא שרובם לא מוכר לציבור הזר, שמגיע לשדה התעופה, אלא רק לפורטוגלים. אם אני הייתי בוחר את העיצוב כאן, הייתי מציג איורים של מבנים מפורסמים בליסבון וסינטרה כדי שאלו יפתחו לתיירים את התיאבון מהעיר. נקודה לטובת מהתחנה היא שלפחות ליד כל איור מצוין מי מופיע בתמונה ומה מקצועם.

מכאן סיימתי את הקו האדום ויכולתי לשוב אל מרכז העיר. אם לא עוצרים בכל תחנה כדי לצלם ולתפוס את המטרו הבא, הנסיעה חזרה עד סאו סבשיאו אורכת בסביבות 20-30 דקות.

חלק מהקריקטורות בתחנת שדה התעופה

קריקטורה בתחנת שדה התעופה