פורטוגל: ביקור באלמדה

20.08.2021

הפלגה לאלמדה

בביקור הקודם שלי בליסבון (2018) הייתי עסוק בעיקר בטיולים בעיר עצמה ויצאתי לסיורים קצרים בסינטרה ואבורה. הפעם קיבלתי המלצה לחצות את נהר הטֶז'וֹ (Tejo) אל הגדה שממול ליסבון, שם שוכנת העיר אַלְמַדָה (Almada). 
הבוקר שלי נפתח מוקדם כי עוד לפני ההפלגה הייתי צריך לעבור בדיקת קורונה לפני החזרה לישראל. את הבדיקה שלי קבעתי דרך CEDOC שבמרכז העיר. נסעתי מהמלון שלי במטרו עד תחנת Restauradores ומשם הלכתי ברגל אל תחנת המעלית בשם Lavra - Lg. Anunciada. עקרונית אפשר לעלות את השיפוע התלול ברגל, אבל כרטיס התחבורה הציבורית שלי התאים גם לנסיעה במעלית, אז למה לעייף את הרגליים כבר בבוקר? עליתי עם המעלית המשופעת ממש עד מתחם בדיקות הקורונה, נבדקתי בזריזות וירדתי ברגל את הדרך חזרה.

המעלית שלקחתי אל מתחם בדיקות הקורונה

מכאן המשכתי במטרו עד תחנת Cais do Sodré, התחנה האחרונה של הקו הירוק וגם תחנת מוצא חשובה לרכבות ולהפלגות. כרטיסי התחבורה הציבורית הנטענים מתאימים גם לרכבות והפלגות היוצאות מכאן. כדי להפליג לאלמדה צריך לתפוס את המעבורת היוצאת אל קַסִילְהַס (Cacilhas). מעבורת יוצאת כל רבע שעה והשיט אורך פחות מעשר דקות, במהלכן אפשר להתרשם מרחוק את גשר ה-25 באפריל ומפסל ישו הענק ולראות את המזח של אלמדה הולך ומתקרב.

המזח של קסילהס בעיר אלמדה

הפריגטה ע"ש דום פרננדו השני וגלוריה

עם העגינה באלמדה ירדתי מהמעבורת והתחלתי את הסיור שלי בעיר. בזמן הביקור שלי איזור הנמל והמטרו הצמוד לו היו בתקופת שיפוצים, אז טיפה היה קשה להתמצא.
היעד הראשון שהלכתי אליו היה הפריגטה דום פרננדו השני וגלוריה (Frigate Dom Fernando II e Glória), שיושבת לא רחוק מהנמל. הפריגטה נבנתה ב-1843 והייתה ספינת הקרב האחרונה של הצי הפורטוגלי. היא שירתה את הצי עד 1878 ואז הוצאה לגמלאות וכמעט נהרסה לחלוטין. רק בסוף המאה ה-20 בוצעה בה עבודת שיחזור נרחבת והיא הוסבה למוזיאון. אני הגעתי לפני שעות הפתיחה וגם ככה רק רציתי להתרשם ממנה מבחוץ, אז פשוט צילמתי אותה מבעד לגדר... 
לאחר הביקור החטוף בפריגטה נכנסתי אל הרחובות הקטנים של אלמדה כדי למצוא בית קפה ולאכול ארוחת בוקר מעט-מאוחרת.

הפריגטה - מבט מבעד לגדר

רחוב ליד המזח בקסילהס

הליכה לאורך המזח הישן

עם סיום ארוחת הבוקר שבתי אל הנמל והפעם התחלתי ללכת לאורך המזח - לכיוון מערב, כשאני הולך ומתקרב אל הגשר העצום שבמרחק. מצד אחד יכולתי להתפעם מליסבון, שכעת נפרשה מצידו השני של הטז'ו ; מהצד השני ליוו אותי קירות אינסופיים של אמנות רחוב מקומית. בין לבין חלפתי ליד דייגים, מדרגות היורדות אל המים וכמה מתקני נמל ישנים ומחלידים. למרות שמדובר באיזור יחסית שומם, הרגשתי כאן בטוח לחלוטין: חלק מהמקומיים מנצלים את המזח הישן להליכה ולריצה.

אמנות רחוב במזח הישן

ליסבון - מבט מאלמדה

דייג במזח הישן של אלמדה. ברקע: ליסבון

מתקן מחליד המזח אלמדה. ברקע: גשר ה-25 ואפריל המחבר את העיר עם ליסבון

מצד אחד: ליסבון, מהשני: אמנות רחוב.

ההתקדמות שלי לאורך הנמל הייתה איטית יחסית: כל רגע רציתי לצלם את ליסבון מזווית אחרת או מצאתי קיר מרשים מכוסה בגרפיטי. כשהגעתי אל הגן בקצה הנמל (Jardim do Rio) תכננתי לעלות למעלה המעלית האנכית בּוֹקָה דּוֹ וֶנְטוֹ ("פי הרוח", Boca do Vento), אבל היא הייתה מושבתת. החלטתי להמשיך ישר לאורך הנמל, כשאני חולף ליד מוזיאון הצי (Museu Naval), המוני בניינים נטושים, עוד אמנות רחוב וכמה דייגים. קיוויתי שאוכל להמשיך רגלית לאורך החוף עד שאגיע לפסל ישו. אבל טעיתי ונראה שהגעתי למקום טיפה נטוש מדי ולא כזה ידידותי. מכאן הסתובבתי ושבתי עד למעלית, שם נאלצתי לטפס את העלייה התלולה אל חלקה העליון ואל הרחובות הנחמדים והבטוחים יותר של אלמדה.

המעלית בוקה דו ונטו. לצערי לא פעלה בזמן הביקור שלי שם, אך היא אחת מהאטרקציות המפורסמות של אלמדה

ישו צופה על השכונות הנטושות של אלמדה

מפעל נטוש באלמדה

השילוב המוזר בין ריו לסן-פרנסיסקו

במרכז אלמדה כבר היה שילוט ברור איך להגיע אל הפסל המפורסם של ישו - Cristo Rei. מכיוון והפסל ניצב על גבעה, ככל שמתקרבים אליו צריך לטפס יותר, אבל זהו טיפוס מתון יחסית וקל להליכה. אפשר למצוא בחלק הזה של העיר הרבה בתי קפה, קיוסקים ומסעדות - אבל אני עדיין הייתי רק זמן קצר לאחר ארוחת הבוקר, אז לא עצרתי שוב.
בסוף הטיפוס הגעתי אל "המשיח המלך" - פסל עצום, שקיבל השראה מפסל ישו המפורסם שבריו דה ז'נרו. הפסל נחנך ב-1959 ואמנם דמות ישו בו היא קטנה מעט מזו שבריו, אך היא ניצבת על פלטפורמה עצומה בגובה 82 מטרים בה מרפסת תצפית. הכניסה לתוך האולמות שמתחת לפסל ואל מרפסת התצפית היו כרוכות בתור עצום, אז ויתרתי ונהניתי מהנוף הנשקף מבסיסו של הפסל.

פסל ישו - "המלך המשיח" באלמדה

פסל ישו ומרפסת התצפית

בתחתית קיימת רחבת תצפית גדולה, שמשקיפה על ליסבון, דרך בלן ועד האופק אל האוקיאנוס האטלנטי. ברחבה משובצים כמה מונומנטים ופסלים נוצריים של צלבי-ענק וקדושים, שמושכים את קהל היעד להרבה תמונות סלפי.
הדבר הכי מרשים ממרפסת התצפית הוא גשר ה-25 באפריל (Ponte 25 de Abril) - אותו הגשר העצום שראיתי בביקוריי הקודמים בבלן ואף חלפתי מתחתיו מוקדם יותר השבוע. הגשר נבנה בשנת 1966 ונקרא אז על שמו של הדיקטטור הפורטוגלי סלזאר. לאחר מהפכת הציפורנים ב-25 לאפריל 1974, הוא קיבל שמו החדש. זהו גשר תלוי וצבעו האדום מביא לדמיון רב בינו לבין גשר שער הזהב של סן-פרנסיסקו. כיום הוא פתוח לרכבים בלבד ועוברים בו שישה נתיבים שהם החיבור היבשתי היחיד של ליסבון עם הפרברים היושבים בגדות הדרומיות של הטז'ו. 

הנוף מרחבת התצפית: מליסבון ועד בלן

ועד האוקיאנוס

גשר ה-25 לאפריל

הגשר ואני

העברתי במרפסת התצפית זמן לא קצר ועצרתי להתרעננות במסעדה היושבת לצידו של הפסל. החלטתי לא לחזור רגלית עד הנמל, אלא ירדתי לכביש המהיר בו נמצאת תחנת אוטובוס (קו 753). האוטובוס נסע על גשר ה-25 לאפריל והגיע עד כיכר מרקז' דה פומבל (Marquês de Pombal) שבליסבון, שבה כבר ביקרתי מוקדם יותר השבוע. מכאן יכולתי לחזור ברגל או במטרו אל המלון שלי.הבוקר הלא מתוכנן באלמדה היה בהחלט הפתעה טובה. יש עוד נקודות רבות בעיר שאפשר לבקר, בעיקר אם מתניידים בה ברכב או באמצעות מוניות. אפשר - ואולי אפילו מומלץ - לבצע את הסיור שלי במסלול הפוך: להגיע באוטובוס ולטפס עד פסל ישו ומשם להתחיל ירידה מתונה דרך אלמדה, אל המעלית, אל הנמל ולחזור בהפלגה אל ליסבון.