הולנד: הרייקסמוזיאום והכנות לאירוויזיון

06.04.2019

המיטב של הרייקסמוזיאום

היום השני שלנו באמסטרדם חולק לשניים. את הבוקר פתחנו בביקור במוזיאון המפורסם ביותר של העיר - הרייקסמוזיאום. כדי להגיע אליו נסענו מתחנת הרכבת של האלפווח אל התחנה המרכזית של אמסטרדם ומשם בחרנו להתקרב אל המוזיאון עם המטרו. לעומת היום הנעים שהיה לנו אתמול, היום מזג האוויר שב להיות קריר ולכן החלטנו לוותר על הליכה ברחובות.

הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum) יושב במבנה הנוכחי החל מ-1885, אך ההיסטוריה שלו מתחילה עוד בשנת 1800 כמוזיאון בעיר האג. כיום הוא חלק מ"כיכר המוזיאונים" של אמסטרדם ומציג את מיטב היצירות של אמנים הולנדים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות. ביום קריר שכזה, לא היינו היחידים שהחליטו להגיע אל הרייקסמוזיאום ; חיכו לנו כאן תורים ארוכים לרכישת כרטיסים ולהפקדת התיקים ולכן אני ממליץ על רכישת כרטיסים מראש. המוזיאון כולל מספר קומות של תצוגות ואפשר בקלות ללכת לאיבוד בין כל היצירות. הצטדיינו בכניסה במפה של המוזיאון והורדנו לטלפונים את האפליקציה שלו, בה מוצעים סיורים עצמאיים עם הדרכה קולית. האפליקציה התבררה כנפלאה: בחרנו את סיור "המיטב" כדי לראות היצירות המפורסמות ביותר של הרייקסמוזיאום. האפליקציה מציעה גם סיורים בנושאי מוזיקה, העבר הקולוניאלי, סיור של גלריית הכבוד וסיורים לפי תקופות. בנוסף, קיבלנו במחיר הכרטיס גם כניסה לתערוכה הזמנית המקיפה של יצירותיו של רמברנדט.

חזית הרייקסמוזיאום עם פרסום לתערוכה הזמנית של רמברנדט

עלינו לקומה בה נמצאת גלריית הכבוד, אולי הגלריה החשובה ביותר של הרייקסמוזיאום. נמצאות כאן עשרות יצירות, אך התמקדנו רק בחלק מהן. שלוש מהיצירות הנמצאות בגלריה הן "מוזגת החלב", "אשה קוראת מכתב" ו"הרחוב הקטן" של הצייר המסתורי, יוהאנס ורמיר. לפני מספר חודשים זכיתי לבקר במאוריצהאוס שבהאג וראיתי את "נערה עם עגיל פנינה" ו"נוף העיר דלפט" של ורמיר, והיום באתי לראות את יצירותיו ברייקסמוזיאום (רק פספסתי את "מכתב האהבה" שגם נמצא כאן). "מוזגת החלב", De Melkmeid (סביבות 1658) הוא אולי המפורסם מארבעת ציוריו של ורמיר ברייקסמוזיאום ; הוא עשיר בפרטים ובחפצים דוממים התופסים מקום לא פחות חשוב ממוזגת החלב שבמרכזו. "הרחוב הקטן", Het Straatje (סביבות 1657-1660) מציג קטע מרחוב בעיר דלפט, בה חי ורמיר כל שנותיו. את הרחוב המקורי שמופיע בציור אפשר לבקר כיום בדלפט ; הוא אמנם לא השתמר כמו בציור אך אחת מהנשים מהיצירה מעטרת כיום את הרחוב כתזכורת למבקרים.

  

"מוזגת החלב", ורמיר (1958)

חלק מ"הרחוב הקטן", ורמיר (סביבות 1657-1660)

בקצהה של גלריית הכבוד יושב המפורסם במוצגיו של הרייקסמוזיאום - "משמר הלילה" (De Nachtwatch) של רמברנדט מ-1642. הציור נודע במקור כ"המיליציה של קפטן פרנס באנינג קוך" ; הוא הוזמן במיוחד מהצייר, אך נדחה לאחר השלמתו עקב חוסר שביעות רצון של המזמינים. הציור הוא ענק - כמעט בגודל של 5 על 4 מטרים, וזה עוד אחרי חיתוך שבוצע מהיצירה המקורית, כדי שזו תתאים לקיר עליו נתלתה בעבר. האולם בו מוצב "משמר הלילה" היה הומה אדם, כשרבים מהתיירים מנסים לצלם את הציור המפורסם.

"משמר הלילה", רמברנדט (1642)

תיירים ו"משמר הלילה".

המשך התצוגה לקח אותנו בין עוד יצירות מפורסמות וחדרים יפהפיים של הרייקסמוזיאום. עברנו בספריה של המוזיאון, שעדיין פעילה (ראינו אנשים מעיינים בספרים למטה) ואיוור גילה כאן בתצוגה מדליה המראה את מפת העיר בה הוא נולד - בֶּרְחֶן אוֹפּ זוֹם. בהמשך ראינו בתי בובות שהחזיקו נשים עשירות בעבר. אלה לא היו בתי-ברבי, אלא בתי בובות ענקיים, שנבנו מחומרים איכותיים ועלו כמו בית אמיתי. בכל תקופה יהיו את האנשים שלא יהיה להם מה לעשות עם הכסף שלהם... ; הספקתי עוד לראות תמונה חורפת של אוורקאמפ, צייר שאהבתי יצירה אחרת שלו במאוריצהאוס, ראינו תמונת דיוקן עצמי של ון-גוך ואז היינו חייבים לקטוע את הביקור של "המיטב".

הספריה של הרייקסמוזיאום

בית הבובות היקר להחריד

קטענו את המשך סיור "המיטב" כדי להגיע אל התערוכה הזמנית של רמברנדט. הוצגו כאן מאות מציוריו ואיוריו של האמן ההולנדי הנודע: החל מעשרות דיוקנים עצמיים קטנטנים מתקופות שונות בחייו, דרך ציורים קלאסים כמו "הכלה היהודיה" (Het Joodse bruidje) ועד איורים תנ"כיים מקסימים, שחלקם שימשו כסקיצות מוקדמות לציורים אחרים. 

איוור קצת התעייף במוזיאון, ישב איפשהו והלך לי לאיבוד לכמה דקות. אחרי שמצאנו אחד את השני סיימנו את הביקור ויצאנו אל הקור של אמסטרדם, שהיה כבר פחות נורא. לאחר ארוחת צהריים חזרנו אל החדר שלנו בהאלפווח לשנ"צ ולארוחת ערב מוקדמת. היום הזה עדיין לא היה קרוב להסתיים.

בגלריית הדיוקנאות העצמיים של רמברנדט

איור של רמברנדט: "בועז ורות"

Eurovision in Concert

בערב נסענו עם הרכב לכיוון אמסטרדם - אך לא למרכז העיר. הגענו אל אולם AFAS Live כדי לצפות המופע השנתי שההולנדים מארחים: Eurovision in Concert. כל שנה מגיעים לכאן חלק נכבד מאמני האירוויזיון הבא כדי לתרגל את הופעתם מול הקהל, להתראיין לתקשורת ולהינות מאמסטרדם עצמה. מחוץ לאולם המתינו שתיים וחצי פעילות ארגון BDS שחילקו פלאיירים כדי לשכנע את הקהל להחרים את האירוויזיון השנה בישראל. לא נראה שכל כך הצליח להן כי רוב הפלייארים פשוט הלכו מיד אל הפח הסמוך. 

בתוך האולם חיממו את הקהל עם שירי אירוויזיון משנים קודמות ואחר כך המופע נפתח עם הופעת אורח של דנה אינטרנשיונל. דנה ניצלה את הבמה כדי להזמין את כולם לישראל והציגה את הזמר הראשון מהתחרות של 2019: קובי מרימי שלנו. אחרי קובי הופיעו עוד 27(!) זמרים והרכבים ממדינות אחרות, כשהאחרון מתוכם הוא דאנקן לורנס ההולנדי. נכון לכתיבת שורות אלו, דאנקן הוא התקווה הגדולה של הולנד לזכייה באירוויזיון ואני חושב שדי בצדק. ההופעה של דאנקן מול הקהל הביתי היתה ללא ספק זו שזכתה לתגובה העוצמתית ביותר הערב. 

חזרנו מאוחר אל האלפווח, מאושרים אחרי יום נפלא באמסטרדם. למחרת ציפה לנו היום האחרון של הטיול, אך לא תכננו הרבה ויכולנו להרשות לעצמנו להתעורר מאוחר.

במת המופע ב-AFAS Live

איוור ואני בקהל