17.03.2010
בוקר ראשון בפרייז'ר
כולם התעוררו מאד מוקדם בגלל החום של הבוקר והשילוב עם כמות האנשים באוהל. הבוקר עבר באיטיות בזמן שישבתי עם שאר חברי הקבוצה לאכול את ארוחת הבוקר שלנו. אחר כך התחילו להיפתח הבירות הראשון (המאגר הפרטי של ליה וסבין) - ואילו תומס ואני התחלנו בפירוק המאהל. חלק מהקבוצות החליטו להשאיר את האוהלים שלהם במקום, מאחר ונחזור לאותה נקודה ללילה הקרוב.
אחרי פירוק האוהל וקיפולו, נכנסתי לנוח בתוך הרכב שלנו: כולו כבר התמלא בחול הדק של האי. לא מיהרנו לצאת אל עבר היעד הראשון של היום, אלא המתנו עד שהגאות תחלוף. אם הרכב ייסע על המים המלוחים של הים, זה עלול לגרום לו נזק - ולא ממש רצינו לאבד את כספי הפיקדון שלנו.
 |
| מדגימים הוראות בטיחות במקרה של מפגש עם דינגו |
הספינה החלודה
כשהגיע זמן השפל יצאנו בנסיעה על חופו המזרחי של האי פרייז'ר בכיוון צפון. תחילה עצרנו בנקודת Happy Valley להתרעננות: זהו אתר לינה מסודר לתיירים ששילמו "טיפה" יותר כסף כדי לא לישון באוהלים. אנחנו עצרנו שם בעיקר בשביל שירותים וגלידה.
משם נסענו אל שרידיה של הספינה הטרופה מַאהִינוֹ (Maheno). הספינה טבעה בשנת 1935, ומאז שרידיה המחלידים נשארו על החוף ומשמשים היום כאתר תיירותי.
 |
| המאהינו |
בריכות השמפניה
דילגנו על התצפית של Indian Head כי לאף אחד לא היה חשק לטפס עד אליה. במקום זאת, עצרנו מתחת לתצפית לצילומים ליד הים. המשכנו צפונה אל בריכות השמפניה: בריכות טבעיות שנוצרו בסלעים ליד החוף. מי הים נשפכים אל הבריכות, וכך למעשה זהו המקום היחיד באי פרייז'ר בו מותר לשחות במי ים ללא חשש ממדוזות או כרישים. הבריכות היו רדודות ומהנות, אך גם לכאן הגיע הגשם אחרי כמה דקות. לפחות זכינו גם בקשת בענן.
 |
| בריכות השמפניה |
הלילה השני
ציפתה לנו נסיעה ארוכה וגשומה בחזרה אל המחנה. הפעם הגענו באור יום כדי שנוכל להתארגן לפני החשכה. החלטתי שהפעם לא נישן כולנו באוהל אחד ומיד גררתי את שני האוהלים שלנו מתוך הרכב: עד היום אין לי מושג איך בדיוק הצלחתי לעשות את זה, אבל תוך כמה דקות הקמתי לבד את שני האוהלים הגדולים. שאר הבנים היו עסוקים במתיחת היריעות נגד-הגשם בין העצים, וליה וסבין התחילו להוציא את הציוד מהרכב לקראת הארוחה.
גם הערב הצטרפו אלינו אניקה, בן וגידו - האלכוהול התחיל לזרום אבל בכמות פחותה מאמש: אפילו אלי דאג שלא להשתכר. בשלב מסוים ליה ובן פרשו אל תוך אחד האוהלים, ואני רק קיוויתי שזה לא האוהל שבו היה שק השינה שלי. כשהגיע גם תורי לפרוש לאוהל יחד עם שאר הקבוצה, איכשהו מצאנו את עצמנו כולם (חוץ מליה) שוב באותו האוהל - אף אחד לא רצה להיכנס אל האוהל שבו היו כביכול ליה ובן ולראות אם ומה קורה שם. לא יכולתי למתוח את הרגליים באוהל הצפוף כי קונור נרדם בכניסה ; ובנוסף לזה סבין שוב התחילה לנחור כמו מסור. כנראה שבשלב מסוים בוב כבר רתח מרוב צפיפות ונחירות , עד שהוא קם והעיף את קונור וסבין אל האוהל השני ; הסתבר שליה הייתה שם לבדה (כי בן עזב) בזמן שאנחנו נדחסנו כמו שישה סרדינים באוהל שלנו.
ורק אז זכיתי בשנת לילה נורמלית. יחסית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה