09.03.2010
אל בריסביין
התעוררתי מוקדם מדי בבוקר האחרון שלי בסורפרס פאראדייס. דווקא ביום העזיבה שלי, מזג האוויר היה הטוב ביותר לים. הגעתי למסקנה שמזג האוויר האוסטרלי לא ממש מטיב איתי כמו בניו זילנד.
עליתי על האוטבוס של גרייהאונד מחוף הזהב אל בְּרִיסְבֵּיין (Brisbane) - בירתה של מדינת קווינסלנד והעיר השלישית בגודלה באוסטרליה. את האכסניה שלי בבריסביין הזמנתי באופן עצמאי ולא דרך הוואוצ'רים שרכשתי בסידני. חברת הנסיעות שדרכה ביצעתי את ההזמנה אינה עובדת עם אכסניות בבריסביין, ולכן הסוכנת שעזרה לי גם אמרה שאין מה לעשות בעיר הזו. אני בכל מקרה, לא התכוונתי לוותר על עצירה קצרה בבריסביין ולכן הזמתי לי שני לילות באכסניית "מכופף הבננה", שנמצאת במרחק הליכה קצרה מהתחנה המרכזית של העיר.
מרכז העיר והאוניברסיטה
יצאתי אל מרכז העיר והתחלתי בביקור באנדרטה לחללי אנזא"ק (ANZAC) - הכוחות הלוחמים של אוסטרליה וניו זילנד. האנדרטה העגולה והמרשימה, ניצבת בין גורדי שחקים מודרניים. אנדרטאות גדולות לחללי אנזא"ק נמצאות בכל עיר גדולה באוסטרליה.
 |
| אנדרטת ANZAC |
בית העירייה המפורסם של בריסביין היה סגור לרגל שיפוצים, אז טיילתי קצת בחנויות ובקניונים של המדרחוב הראשי. נתקלתי באמן רחוב שצייר ציורים מרהיבים באמצעות צבע-ספריי וקערות בלבד. בגלל העבודה הרבה עם ספריי, הוא עבד עם מסכת גז המכסה את פניו ומגנה עליו מפני שאיפת הצבע.
 |
| אמן הספריי והקערות |
הייתי מותש מההליכות היום, וכפכפי האצבע שבחרתי לנעול לא ממש הטיבו איתי. ויתרתי על חציית הנהר וביקור בחוף המלאכותי ובחרתי ללכת אל עבר הגן הבוטני של אוניברסיטת בריסביין. בדרך אל האוניברסיטה מישהו חילק את ספר "מוצא המינים" של דרווין בחינם לעוברים ושבים. התיישבתי קצת על הדשא של הגן הבוטני בניסיון לקרוא את ההקדמה החדשה שהוסיפו לספר. (רק לאחר כמה ימים, כשהגעתי לקראת סופה של ההקדמה הארוכה, הבנתי שהם מנסים לשכנע את הקורא שדרווין טעה ושיש אלוהים. ואז מיד השלכתי את הספר לפח).
הגן הבוטני עצמו היה שקט ונעים: הוא כמו ריאה ירוקה באמצע העיר, עם הרבה מקומות מוצלים, אגמים וגם כמה עופות מים.
 |
| הגן הבוטני של האוניברסיטה |
המנוחה בגן הבוטני הפסטרולי נמשכה כשעה, ואחריה התחלתי לחזור אל האכסניה שלי. עברתי דרך טחנת הרוח הישנה של העיר, שהתבררה כמעט מאכזבת - במיוחד כשההגעה אליה הייתה כרוכה בטיפוס על גבעה.
בערב יצאתי לחפש פאב או מועדון בבריסביין, אבל באמצע שבוע המקומות היו כמעט ריקים מאדם. בדרך חזרה הבנתי שקצת הלכתי לאיבוד בעיר הגדולה ; לקח לי מלא זמן כדי להבין היכן אני נמצא ולאתר את האכסניה שלי. כאמור, זו הייתה התקופה שלפני החיבור התמידי שלי לג'י-פי-אס באייפון - והייתי צריך להתמצא עם הניווט הפנימי שלי ומפות שלקחתי מהאכסניה.
למרות שהאכסניה היתה טובה, הלילה לא עבר עלי בקלות: הניו-זילנדי המבוגר שאיתי בחדר הזיע ונחר, מאוחר יותר הצטרף אליו לדואט-נחירות גם הקנדי-צרפתי שישן במיטה מתחתיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה