24.03.2010
חוף וויטהבן
לא אכלתי ארוחת בוקר בגלל מחלת הים שתקפה אותי במהלך ההפלגה. האווטאר הפליגה הבוקר מהמפרץ בו עגנו בלילה אל האי הוּק (Hook) וממנו המשכנו אל האי הגדול ביותר מבין איי וויטסאנדיי - שנקרא גם וויטסאנדיי. באי זה נמצא החוף המפורסם ביותר של הארכיפלג, וגם אחד מהחופים המפורסמים באוסטרליה כולה: חוף ווַיטְהֶבֵן (Whitehaven). בגלויות החוף נראה מדהים ונוצץ בגלל החול הלבן והנקי שלו, אך בזמן הביקור שלי רובו היה מלוכלך בסחף שהגיע עם סופת הציקלון. למרבה הצער גם כאן לא מומלץ להיכנס למים בלי חליפת גוף מלאה.
 |
| מבט על חוף וויטהבן |
כמעט שנרקול
ארוחת הצהריים כללה לזניה מגעילה, אבל הייתי מוכרח להכניס משהו לבטן. אחריה שטנו אל נקודת השנרקול ואני בינתיים הספקתי להשתזף קצת על אחת מהרשתות של הסירה. כשהקבוצה לבשה את חליפות השנרקול, הצטרפתי לתמונה הקבוצתית, אבל לא נכנסתי אל המים. אני לא שחיין גדול, ובכלל - טבילה במים עם דגים ומדוזות ומסביבי מגעילה אותי מאד. גם העובדה שחליפות הגוף המלאות לא כיסו את כפות הרגליים נראתה לי לא הכי בטיחותית בים עם מדוזות קטלניות.
 |
| רק מדגמן את חליפת הגוף (למעלה משמאל) |
אכזבה
הנופים היו יפים היום והשקיעה מדהימה, אבל הרגשתי טיפה מאוכזב מההפלגה הזאת. משיחות עם אנשים בקבוצה הבנתי שאני לא היחיד שמרגיש כך: יחסית למחיר הגבוה של הסיור, לא חשבנו שקיבלנו מספיק. כולי תקווה שהביקור באי מגנטיק יפצה על השעמום של איי וויטסאנדיי.
בערב הייתה בעיה עם המצבר של הסירה, וחלק מהאנשים יצאו לסירה סמוכה כדי לחגוג שם. נשארתי עם מחצית מהקבוצה על האווטאר כדי לשחק כל מיני משחקי מחשבה וחידות היגיון. העיקר שהלילה לא התבשלתי במיצים שלי עצמי, כי פתחתי את החלון בחדר.
 |
| השקיעה ביום השני |
25.03.2010
התעוררתי הבוקר בשש עם הדלקת מנועיה של האווטאר ומיהרתי לאכול את ארוחת הבוקר לפני שתגיע מחלת הים (לקח חשוב מאתמול). בגלל הבעיות עם המצבר, הגענו הבוקר מיד לארלי ביץ'. את מרבית הבוקר והצהריים העברתי עם אליסטר: קצת אינטרנט, קפיצה למקדולנדס ושליחת גלויות הביתה להורים ולסבתא. איכשהו הספקתי גם להיתקל באליאן המעצבנת, שיוצאת היום לשייט שלה. יחסית למישהי שאני ממש לא רוצה לראות, נתקלתי בה כבר מספיק במהלך הטיול הזה.
אספתי את התרמיל של מחברת OZ Sail ונפרדתי זמנית מאלי. המתנתי ארוכות בתחנת האוטובוס, כי כבר לא היה לי מה לעשות בעיירה עצמה. את הזמן שם העברתי בשיחה ארוכה מאד עם אמא.
מכאן לקחתי אוטובוס אל העיר טַאוּנְסְווִיל (Townsville) - עיר עם שם קצת מטומטם, כי אפשר לתרגם אותו מאנגלית וצרפתית ל-"עיר-עיר"' או "עיירת-עיר". הדרך לטאונסוויל עברה דרך נופים של שדות קני סוכר שלא נגמרו ; ממש אפשר להרגיש כאן את הקירבה לאיזור הטרופי.
לאחר נסיעה של חמש שעות הגעתי בחשכה אל טאונסוויל והלכתי אל עבר האכסניה שלי כאן. הקבלה הייתה סגורה, אבל השאירו לי מפתח בתיבת הדואר שבחוץ. בחדר איתי היו ברזילאי ושני ישראלים - אחד מהם ערס מעצבן - אבל עדיין היה נחמד לדבר קצת עברית. לפני השינה הספקתי לקפוץ לסאבוויי הסמוך לאכסני, לכבס את הבגדים שלי ולהתקלח אחרי השייט של וויטסאנדיי. אין הרבה מה לעשות בטאונסוויל עצמה, ולכן מחר תכננתי לעזוב אותה מיד בבוקר ולהפליג אל האי הסמוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה