21.01.16
אל עבר בולאוואיו
בויד ביקש שנצא כבר בשבע וחצי מהמחנה המרכזי של שמורת וואנגי. וכך, אחרי ארוחת בוקר זריזה, יצאנו אל היום השני בטיול Best of Zimbabwe. המשכנו בנסיעה לכיוון דרום מזרח, כשהתחנה הסופית להיום היתה העיר בּוּלָאווָאיוֹ (Bulawayo). הנסיעה ארכה כמה שעות ; שוב חלפנו באותם נופים ירוקים אינסופיים עם כפרים זימבבואיים מסורתיים בצידי הדרך. העצירה הראשונה שלנו הייתה באמצע שום מקום רק כדי להשתמש בצד הדרך בשירותים של הטבע. העצירה הבאה שלנו כבר הייתה במרכז בולאוואיו.
 |
| מתארגנים ליציאה |
 |
| בדרך אל בולאוואיו |
בולאוואיו היא העיר השניה בגודלה בזימבבואה, אחרי הבירה הַרַרֶה (Harare). באופן לא רשמי היא גם בירת אנשי שבט הנדבלה (Ndebele). בויד הוריד אותנו ואת נורמן מהמשאית בשביל סיור רגלי קצר בעיר. הוא עצמו נשאר עם המשאית כדי להסתובב איתה ברחובות העיר ובכך למנוע פריצה לתוכה (דבר שכבר קרה בעבר בסיורים של "נומאד אפריקה").
רחובותיה הרחבים של בולאוואיו היו מוזנחים מאד. נורמן הוביל אותנו כאן, כשעיניים רבות ננעצות בנו (בכל זאת - מה עושים פה ארבעה תיירים לבנים?). אין הרבה מה לראות בעיר ; עצרנו כאן ליד פסלו ג'ושוע נקומו - Joshua Nkomo, אחד ממייסדי תנועת ZAPU, שלחם עבור עצמאות זימבבואה מהבריטים. בהמשך דרכו נקומו כיהן כסגנו של הרודן מוגאבה עד שנת 1999. אחד מכינויו היה "אבא זימבבואה", וכך הוא גם מוצג בפסל.
 |
| "אבא זימבבואה" |
 |
| ברחובות בולאוואיו |
ממרכז העיר יצאנו לנסיעה קצרה מהמתוכנן: היינו אמורים ללון בפארק הלאומי מטובּו, אך באורח-פלא שודרגנו אל האכסניה הטובה ביותר בבולאוואיו -
Travellers Guest House. קיבלתי חדר נקי ומפנק, הייתה בריכה בחצר ואפילו אינטרנט אלחוטי - שזה כבר ממש מותרות במדינה שכזו. לאחר ארוחת צהריים באדיבות נורמן, הייתי מוכן לצאת אל נסיעת הספארי של היום.
 |
| האכסניה בבולאוואיו |
מול הקרנפים של מטובו
אֶדִי, גבר זימבבואי לבן ושמנמן, היה מדריך הספארי שלנו להיום. הוא הסיע אותנו בג'יפ הפתוח מבולאוואיו אל הפארק הלאומי מַטוֹבּוֹ (Matobo).
הפארק הלאומי מטובּו מפורסם בסלעי הגרניט הזקופים שלו. בנוסף, הוא כולל מספר אתרים של ציורי קיר עתיקים ואת קברו של ססיל רודס, הבריטי שעל שמו נקראה רודזיה. כדי להגיע אל עומק הפארק ואל קבר רודס, צריך לטייל בו יום שלם. לנו היו רק כמה שעות, כשהמטרה העיקרית היתה צפייה בקרנפים.
אדי שאל את חברי הקבוצה אם הם מעוניינים לראות משהו בנוסף לקרנפים. אני לא יודע אם זה היה בגלל אנגלית גרועה או בגלל שהם לא ממש ידעו לאן הגיעו - אבל הם בחרו לשתוק. כך אני הייתי היחיד שביקש שנעצור לראות ציורי מערות עתיקים. אדי שמח שמישהו בקבוצה כן יכול לתקשר איתו, ונסע מיד אל עבר ציורי המערות.
 |
| ציורי קיר בפארק הלאומי מטובו |
 |
| נוף במטובו |
בהמשך הנסיעה בפארק ראינו את כל מגוון החיות הרגיל של אפריקה: חזירי בר, זברות וגנו. כשהגיע הזמן לנסות ולאתר את הקרנפים, אדי עצר את הרכב באמצע השמורה וביקש שנצא איתו להליכה בשטח. קצת חבל שלא ידעתי שהספארי כאן יכלול הליכה בתוך סבך העצים והשיחים היבשים, אחרת לא הייתי מגיע עם סנדלים. להערכתי, צעדנו בתוך הצמחיה כחצי שעה וכל מה שהצלחנו לראות היה עקבות של קרנפים וכמה ערמות גללים שלהם. חזרתי מעט מיואש אל הרכב כדי להנות ממשקה ממותק וצונן מתוך הצידנית של אדי.
 |
| חזיר בר במטובו |
 |
| צועד אחרי אדי בחיפוש אחר קרנפים |
מסתבר שאדי כאיש שטח - לא נכנע בקלות. לאחר נסיעה קצרה בשמורה הוא עצר את הרכב שוב ליד שני פקחי שמורה חמושים. הם אמרו שהם יכולים להוביל אותנו לאיזור בו נראו הקרנפים לאחרונה. הייתה לי הרגשה שלפנינו עוד הליכה מתישה שלא תישא תוצאות, אך מסתבר שטעיתי: צעידה לא ארוכה מדי הביאה אותנו סמוך לשלושה קרנפים לבנים. הקרנפים "הלבנים" כמו הקרנפים "השחורים" - הם שניהם אפורים. השוני העיקרי בין שני המינים הוא בגודלם הפיזי ובצורת השפה.
אדי סימן בידיו לחברי הקבוצה להתקרב אליו בשקט. לא מומלץ להרעיש יותר מדי ליד הקרנפים כדי למנוע מהם לברוח או להתעצבן ולרוץ לעברנו. התקרבתי אל אדי ולפתע מצאתי את עצמי עומד במרחק של כחמישה מטרים משלושה קרנפים לבנים. לא היה שום מחסום ביננו ; אם הם היו רוצים, הם היו יכולים פשוט לרוץ ולנגוח בי בתוך שניות ; כל מה שאולי היה מציל אותי הוא האקדח של אדי.
הבטתי מספר דקות בחיות האציליות הללו, ואחר כך המשכתי לעקוב אחריהם ביחד עם הקבוצה. הצלחנו לראות אותם בעוד שתי נקודות תצפית. באחת מהן אדי אפילו הצליח לצלם את כל המטיילים עם הקרנפים כרקע. האמת שברגע זה קצת חששתי להיות עם הגב מופנה אליהם, כשאני לא יודע מה הם הולכים לעשות. בנקודת התצפית השניה הבטנו בקרנפים שותים מבור מים קטן. אחר כך עזבנו אותם להמשך דרכם.
החוויה הזו שדרגה לי את היום ואת הטיול כולו. לרגע לא חשבתי שאזכה לעמוד מול קרנף בטבע. אדי סיכם את המפגש ואמר שלמרבה הצער, הדורות הבאים כנראה לא יזכו לראות קרנפים בטבע. או בכלל.
 |
| שלושת הקרנפים שפגשתי |
 |
| עם הקרנפים במטובו |
 |
| הקרנפים ליד בור המים |
עם סיום החוויה בשמורת מטובו נסענו בחזרה אל בולאוואיו. בשלב זה ממש הייתי זקוק למקלחת טובה ולארוחת ערב. המקלחת בחדר הייתה מעולה ואילו ארוחת הערב של נורמן הייתה מעט מאכזבת. לפני השינה הספקתי עוד לטבול בבריכה בחצר המלון. הייתי מותש מהיום הזה בפארק הלאומי מטובו: זו הייתה של חוויה של פעם בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה