07.05.2018
בוקר ראשון בליסבון
למרות שהייתי מאד עייף אתמול, לא ישנתי טוב והתעוררתי מוקדם. אולי זה היה הרעש במסדרון או שאולי זו הייתה ההתרגשות מהאירוויזיון המתקרב. את השעות המוקדמות ניצלתי למקלחת ולארוחת בוקר באכסניה ואז יצאתי לחקור מעט את השכונה.
כשליאון התעורר, קבענו בתחנת המטרו הסמוכה למקום מגוריו בעיר. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלי בתחבורה הציבורית של ליסבון ; קניתי כרטיס נטען, כדי שזה יוכל לשמש אותי במטרו, אוטובוסים, רכבות ומעליות בעיר. לאחר הפגישה עם ליאון נסענו ביחד אל התחנה הסמוכה לאולם בו נערך האירוויזיון - Altice Arena. המסלול הזה יהפוך בימים הקרובים למסלול הקבוע שלי: מהאכסניה אל האולם ובחזרה.
עבורי זו הייתה חווית האירוויזיון הראשונה, או כמו שליאון החליט לקרוא לזה - Euro-Virgin. לשמחתי הרבה זכיתי השנה באקרדיטציה של מעריצים, שנתנה לי גישה למתחמים מסוימים במרכז התקשורת וכניסה חופשית לחלק מהחזרות של התחרות. ללא קשר לאקרדיטציה, כבר קניתי מראש כרטיסים לכל חזרות השופטים ולמופעים עצמם. המופע היחיד אליו לא השגתי כניסה הוא מופע הגמר, אך אותו אראה כבר במרכז המעריצים. לליאון הייתה אקרדיטציה של תקשורת וכך יכולנו להיכנס ביחד לחלק גדול מאותם מהמתחמים.
כל כניסה לארנה או למתחמי האקרדיטציה כללה שיקוף של התיק, זריקת בקבוקי מים ומישוש גופני מאוד (אבל מאוד!) פולשני. עם הכניסה הראשונה שלי כבר התחלתי להתרגש: כל שלטי האירוויזיון מסביב, תקשורת בינלאומית בכל מקום וגם כמה פרצופים מוכרים.
 |
| האקרדיטציה כבר עלי! |
 |
| מתחם ישיבות העיתונאים |
הרכבל של ליסבון
החלטנו שניכנס לחזרת התלבושות שתיערך אחר הצהריים, אך עד אז היה לנו מעט זמן פנוי. לא רחוק מהאולם נמצאות שתי תחנות הרכבל של ליסבון (
Telecabine Lisboa). עלינו על הרכבל לנסיעה של הלוך-חזור בין שתי התחנות הללו. מלמעלה יכולנו להתרשם מהמבנה דמוי החללית של האולם ומגשר ואסקו דה-גאמה (Ponte Vasco da Gama) העצום בגודלו, המחבר בין רובע פַּּארְקֶה דָס נַסוֹאֶס (Parque das Nações) של ליסבון לערים הנמצאות מעבר לשפך נהר הטֶז'וּ (Tejo). אורכו של הגשר מעל 11 ק"מ והוא השני באורכו באירופה כולה ; הוא עד כדי כך ארוך, שלא יכולתי אפילו לראות היכן הוא מסתיים.
 |
| ברכבל |
 |
| חלק קטן מגשר ואסקו דה-גאמה |
 |
| האולם בו נערך האירוויזון - אלטיס ארנה |
חזרה ראשונה
את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה של איזור האקרדיטציה והבטחנו לעצמנו שלא נחזור לאכול שם שוב (אוכל נורא). בשעה שתיים נפתחה חזרת התלבושות וכך זכיתי להיכנס לראשונה בחיי לאולם בו נערכת תחרות האירוויזיון. האולם אמנם היה כמעט ריק מאדם והבמה הייתה רחוקה מאיתנו - אך על המסכים יכולנו לראות כיצד יצטלמו המופעים בטלוויזיה.
זו הייתה חוויה ראשונה מצוינת, אבל מעט התאכזבנו מהחזרה הראשונה של נטע. נראה שהרבה מההופעות האחרות הצטלמו הרבה יותר טוב ממנה - במיוחד זו של קפריסין, שטיפסה מרגע לרגע בטבלאות ההימורים. לאחר השיר האחרון יצאנו מהאולם ולא נשארנו לכל החלק ה"אומנותי".
 |
| אני, ה-Green Room והבמה |
חזרת שופטים בערב
מכאן ליאון ואני התפצלנו. היה לי כרטיס לחזרת השופטים של הערב והחלטתי לנצל אותו, למרות שראיתי כבר את כל ההופעות אחר הצהריים.
הספקתי לחזור לאכסניה שלי, להתקלח, להתארגן לפני שיצאתי אל עבר האולם. ושוב - בדיקות קפדניות מאד ותהליך ארוך של כניסה למתחם. נטע ברזילי הופיעה הערב בשיר מספר שבע ואני החלטתי שאני נשאר עד ההופעה שלה ואז מסתלק מהמקום (היו לי כרטיסים גם למופע בשידור חי של מחר, כך שלא רציתי להעמיס על עצמי). הספקתי לברוח מהאולם אחרי ההופעה המעולה של נטע ממש ברגעים בהם האסטונית התחילה לצווח את האופרה הקיטשית שלה.
זה היה יום אירוויזיוני נפלא, אבל הוא גם בא על חשבון הטיול בעיר. מחר הגיע הזמן לראות טיפה יותר מליסבון: קבעתי עם ליאון ביקור משותף ברובע בלן.
 |
| כניסה לאלטיס ארנה |
 |
| בתוך הארנה, מחכה לתחילת חזרת השופטים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה