צרפת: התהום של פדיראק

20.06.2019

התהום של פדיראק

ביום הטיול האחרון שלנו במחוז הדורדון ציפתה לנו הנסיעה הארוכה ביותר. למעשה - יצאנו ממחוז דורדון אל מחוז לוֹט (Lot), שנמצא בחבל ארץ נפרד: אוֹקְסִיטֶנְיָה (Occitanie). הנסיעה ארכה מעל שעה וחצי ובסופה הגענו אל האתר שהכי ציפיתי להגיע אליו בטיול הזה. המקום הוא התהום של פַּדִירָאק (Gouffre de Padirac) והוא אחד מהאתרים המיוחדים והיפים שבדרום צרפת. התהום היא למעשה חור ענק באדמה, שקוטרו 35 מטרים ועומקו כ-75 מטרים. 

לאחר רכישת הכרטיסים אפשר לרדת למטה במדרגות או במספר מעליות, כשבכל עצירה המדריך הקולי מסביר על ההיסטוריה של המקום (תיירות נפתחה כאן כבר ב-1898). ירדנו במעלית עד קרקעית התהום. מכאן יכולנו להציץ במראה הקסום של החור הענק שמעלינו. בחלק זה של הסיור אפשר לדלג על צילום תמונות, שכן בסיומו חוזרים לנקודת תצפית טובה הרבה יותר.

אתר התהום של פדיראק

התהום לא מסתיימת פה ובעצם הסיור בה רק מתחיל. כעת נכנסנו אל חלקה התת-קרקעי של תהום פדיראק: רשת מערות בהן זורם נהר תת-קרקעי. הלכנו מעט בנקיק העמוק של המערה עד שהגענו אל התור לסירות. כאן ציפתה לנו המתנה קצרה עד שעלינו על סירה, שלקחה אותנו לצידו השני של האגם. בזמן השיט הקצר (כ-500 מטרים) אסור היה לנו לצלם כדי שלא נסנוור את משיטי הסירות ממולנו. המים צלולים ויכולנו לראות את הקרקעית בקלות. ממש לפני העגינה יכלנו לחזות בנטיף הענק של המערה: גוש סלע עצום באורך 60 מטרים, שנעצר לא רחוק מפני המים. הוא אמנם נראה יציב לחלוטין, אך עדיין די חששתי לעבור סמוך אליו.

סירה ישנה בדרך אל השייט התת-קרקעי

חלקה המרוחק של המנהרה הוא בהחלט מרהיב: חיכו לנו כאן אגמים שקופים (אחד מהם הוא אגם עילי, שיש לטפס כדי להגיע אליו), נטיפים רבים, הרבה מדרגות וגשרים. הופתעתי שפדיראק אינה מפורסמת הרבה יותר, שכן היא אחת מהמערות היפות ביותר שביקרתי  - אולי אף יפה יותר ממערת וואיטומו בניו-זילנד. בסיום הביקור במערה, שבנו בשייט חזרה אל הכניסה אליה.

אגם תת-קרקעי במערה

האגם העילי במערה

עם נטיף במערה

לפני עזיבת התהום, הגענו אל המקום המיטבי לצלם בו תמונות מתחתית התהום. אפשר לתפוס מכאן את כל עומקה ואת הצמחייה שגדלה לאורך קירותיה ומעניקה לה מראה ייחודי. עלינו בחזרה במעלית אל עבר שפת התהום ועצרנו בבית קפה סמוך להתרעננות.

תהום פדיראק, מבט מהתחתית

התהום של פדיראק

מראה על התהום מלמעלה

טראסו

ציפתה לנו נסיעה ארוכה עד הבית בנוביק. בדרך עצרנו להפסקה וסיור רגלי קצר בעיירה טֶרָאסוֹ (Terrasson). אין הרבה אטרקציות יוצאות-דופן בטראסו, פרט ל"גני הדמיון" (איוור לא המליץ לבקר בהם) ; מוקד העניין העיקרי הוא המראה של העיירה עצמה. זהו מקום פשוט, שקט וציורי כמו כפר קטן שנלקח מתוך אגדה. נהר הווזר (ٍVezere) עובר כאן, מבנים וגשרים ישנים בנויים משני צידיו והמוני פרחים מעטרים את המקום כולו.

הסתובבנו מעט ברחובותיה הקטנים של טראסו ושוב עצרנו לשתייה בבית קפה מקומי. זו בהחלט הייתה הפסקה מבורכת לפני השיבה לנוביק.

שני איוורים על רקע טראסו

טראסו

ברחובות העתיקים של טראסו

חתול בטראסו

 21-22.06.2019 

פרידה מנוביק וחזרה הביתה

את היום האחרון בצרפת העברנו בנוביק. למרבה המזל דווקא היום האחרון בו לא תכננו לטייל, היה יום גשום. ההורים של איוור לקחו אותנו למסעדה נפלאה באחד מהכפרים הסמוכים. אכלנו שם ארוחת צהריים מצוינת ויקרה מאד. את שאר היום העברנו בבית עם יין, ספר, ברני הכלב וקצת משחקי קופסה. 

למחרת בבוקר איוור ואביו הסיעו אותי אל שדה התעופה של בורדו. ללא ספק זה היה שדה התעופה המזעזע ביותר שביקרתי בו: הרגשתי את זה כשנחתתי לפני שבוע והרגשתי באופן בולט יותר כעת. חזרתי לארץ בטיסת איזיג'ט לאחר שבוע רגוע במחוז הדורדון. לרוב אני לא נח בטיולים שלי, אלא פשוט מטייל ומטייל בלי הפסקה. לשם שינוי הייתה לי חוויה שונה ונעימה מאוד של מנוחה בחו"ל ואני כבר מצפה לביקור הבא כאן.

ניוקי מצוין במסעדה

אופניים בצבעי צרפת (והולנד) בחצר של משפחת פרנקן

פרידה מברני