15.06.2019
השיבה לצרפת
עשרים ואחת שנים אחרי הביקור הראשון שלי בצרפת (קיץ 1998), שהיה גם הטיול הראשון שלי בחו"ל, חזרתי אליה. צרפת לא הייתה ברשימת היעדים המתוכננים שלי, אך הוזמנתי לבית הוריו של איוור ולא יכולתי לסרב לאירוח במחוז הדורדון.
טסתי עם איזיג'ט בטיסה ישירה מישראל לבּוֹרְדוֹ (Bordeaux), בירת חבל אַקִיטֶן החדשה (Nouvelle Aquitaine). איוור והוריו המתינו לי בשדה התעופה ומכאן נסענו במשך קצת יותר משעה עד שהגענו לביתם בכפר נוּבִיק סוּר לִיל (Neuvic sur l'Isle - כלומר "נוביק" שעל נהר ה"איל" כדי לא להתבלבל עם כפר אחר בצרפת העונה לאותו השם). נוביק נמצא גם הוא באקיטן החדשה, אך במחוז נפרד בתוך החבל - מחוז דוֹרְדוֹן (Dordogne). רוב הטיולים שלנו בימים בקרובים התמקדו בדורדון, פרט ליום האחרון בו יצאנו למחוז סמוך. את בורדו לא ממש זכיתי לראות בטיול הזה.
הגענו לנוביק בשעת לילה מאוחרת ואחרי קבלת פנים עם הרבה יין, פרשנו למיטה. ציפה לנו שבוע עם טיולים רבים.
 |
| מיקום מחוז דורדון בצרפת ודגל המחוז (מתוך וויקיפדיה) |
16.06.2019
בוקר בנוביק
מחוז דורדון הוא אחד השלישי בגודלו מכל מחוזות צרפת - שטחו כמחצית משטחה של ישראל, אך חיים בו פחות מחצי מיליון איש (נכון ל-2019). צפיפות האוכלוסין פה קטנה מאד והערים המרכזיות אינן גדולות במיוחד. גם בעיר הראשית של המחוז (סוג של "עיר בירה") חיים קצת יותר מ-30,000 איש. בכפר בו לנתי חיים פחות מ-4,000 איש - אבל כמעט לא ראיתי אף אחד מהם.
הוריו של איוור גרים באיזור מרוחק ממרכז הכפר, בו לכל בעל אדמה יש חלקה גדולה מאוד. רק אחרי ארוחת הבוקר יכולתי לצאת החוצה ולראות את גודלה של החלקה. קֵייס, אביו של איוור, הראה לי הבוקר את גבולות השטח שלהם ואת מה שהוא כולל: חלקת יער קטנה ליד הבית, גן גדול, גינת ירק, בריכה והרבה עצים כרותים, שממתינים בתורם לשמש כעצי הסקה. השטח שלהם גובל ביער וזה אומר שלפעמים יכולים לפלוש אליו חזירי בר או איילים.
הדרך אל ברז'ראק
כשסיימנו להתארגן, איוור ואני יצאנו אל אחת מהערים הגדולות של המחוז - בֶּרְזֶ'רָאק (Bergerac). איוור בחר לקחת אותי דרך הכבישים הצדדיים כדי שאוכל להתרשם מנופיו של הדורדון. כמעט בכל כפר או קהילה קטנה אפשר למצוא בית-אחוזה עתיק (או פשוט "שַׁאטוֹ" בצרפתית, Château). במחוז דורדון אפשר למצוא כ-1500 כאלה: רבים מהם הוסבו למוזיאונים ואחרים עומדים נטושים. חלפנו בכפר וִילוֹמְבְּלָאר (Villamblard) בו יכולנו לראות את שאטו דֶּה בַּארִייֶר הנטוש (Château de Barrière), שנראה כאילו נכנס לאחרונה לתהליך של שיפוץ.
 |
| בדרכים הכפריות מנוביק אל ברז'ראק |
ברז'ראק
ברז'ראק עצמה, כמו שאר הערים בדורדון - אינה גדולה למדי. היא אינה כוללת אטרקציות מיוחדות כעיר, אך היא פשוט מקום יפה לעצור בו. חנינו כאן ואיוור הראה לי את המקומות החשובים בעיר: הכנסיה, בית המשפט וכמה אנדרטאות לזכר מלחמות העבר. ממרכז העיר הלכנו להשקיף אל עבר נהר הדורדון. מזג האוויר היום (ובכלל בכל השבוע הזה) היה נפלא וזכינו לנוף יפהפה של הדורדון עם העיר העתיקה שלצידו.
התחנה השניה שלנו להיום הייתה השאטו והיקב של מוֹנְבַּזִייָאק (Monbazillac), ישוב הממוקם על גבעה דרומית לברז'ראק. היקב מפורסם ביין הלבן המתקתק שלו ; עוד לפני שביקרנו בשאטו, נכנסנו אל חנות המזכרות, טעמנו יינות ואיוור רכש עבורנו כמה.
השאטו של מונבזייאק הוקם באמצע המאה ה-16 על ידי שָׁארְל מאִידִי (Charles d'Aydie) והחליף בעלים במשך השנים. בשנות השישים של המאה ה-20 הוא נרכש ע"י היקב של מונבזייאק, שופץ ונפתח למבקרים. התצוגות פה לא היו מרשימות במיוחד: שחזור חדרים עתיקים, תצוגה של סמלי המשפחות שהחזיקו בשאטו ותצוגת יינות במרתף. לדעתי השאטו מרשים יותר מבחוץ מאשר מבפנים ; אין באמת צורך לשלם פה כרטיס כניסה ואפשר להתרשם בחינם מהביצורים ומהנוף הנשקף אל עבר ברז'ראק.
לאחר הביקור בשאטו מונבזייאק, חזרנו אל עבר נוביק לארוחת ערב ואיך לא - עוד יין.
 |
| מונבזייאק - השאטו והגפנים |
 |
| השאטו |
 |
| הנוף מאחורי השאטו |
 |
| תצוגת היין במרתף שאטו דה מונבזייאק |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה